לבוש בשעת משבר – ראיון עם יאנה דרום

מה תפקיד הלבוש שלנו בזמנים קשים? בתקופות של קושי נפשי או פיזי? במצבים כאלה לאנשים אין כוח להתלבש, ולפעמים התחושה ש"אין בשביל מה". הלבוש והטיפוח האישי הם אחד הדברים הראשונים שיורדים מסדר היום בתקופות משבר בחיים, אבל למרות הקושי, יש לטקסים הללו חשיבות עצומה דווקא בזמנים האלה.

זכיתי לראיין את יאנה דרום, אישה אמיצה שעברה סרטן שד כולל כריתה, וחוותה על בשרה את השינוי המטלטל בגוף ובנפש. המסע של יאנה הוביל אותה לפתח עסק שמעניק לנשים פתרונות הלבשה תחתונה בזמן התמודדות ושיקום ממחלה. אותה הלבשה תחתונה שלה הייתה כל כך חסרה כשהיא התמודדה עם השינוי שלה. בראיון יאנה דיברה על ההתמודדות עם שד אחד ועל ההחלטה האמיצה שלה לא לוותר. "יכולתי להיכנס למיטה ולהפסיק את החיים" היא אמרה "אבל החלטתי שככה איך שאני, מגיע לי". הראיון עם יאנה מעורר השראה לא רק בדרך שלה להתמודד עם המחלה והשינויים שהיא כפתה עליה, אלא גם בתפיסת החיים שלה. יאנה תמיד הייתה נאמנה לעצמה, גם במחיר של ביקורת מהסביבה. בראיון מספרת על יום שבו הסתובבה עם חברותיה בלבוש שגרר תגובות גם מהן וגם מהסביבה, אבל היא נותרה חיובית ושלמה עם עצמה. סגנון הלבוש שלה דרמטי, היא לא חוששת ממבטים. הגישה שלה לחיים מקבילה לגישה שלה לבגדים – ממוקדת ונאמנה לצרכים שלה, חיובית וחוגגת את מה שיש.

בראיון שיתפתי גם בממצאי מחקרים שהראו כמה נשים שמתמודדות עם סרטן שד עסוקות בשינויי הגוף, בצורך שלהן בבגדים נוחים, נשיים ויפים שיפצו על תחושת האובדן. דווקא ברגעים אלה, להלבשה התחתונה ולהלבשה בכלל יש פוטנציאל אדיר לתמוך ולסייע להתגבר על השבר. והחלק שהכי אהבתי בראיון הזה, שלמרות שדיברנו על נושא כל כך כאוב, וקושי כל כך גדול, השיחה עם יאנה נותרה חיובית, כיפית, זורמת ומרתקת. וזו המתנה שלה.

אני מזמינה אתכן לצפות בראיון עם יאנה דרום, חלק מסדרת שיחות מרתקות ומעוררות השראה. לנו הנשים יש כוח אדיר לעזור אחת לשנייה, ואני בטוחה שיאנה היא אישה כזו שנותנת כוחות לאחרות מעצם השמעת הקול שלה, והיותה היא עצמה.

צפו בראיון בלינק הזה והירשמו לערוץ היוטיוב שלי!

אכילה רגשית ולבוש – ראיון עם ד"ר אפרת כהן נוימן

מה הקשר בין איך שאנחנו מתלבשות לאיך שאנחנו אוכלות?

במילה אחת – דיוק. בשתי מילים – חיבור פנימי. מערכות היחסים שלנו עם הלבוש שלנו ועם האכילה שלנו משקפות את היחס שלנו לעצמנו ולגוף שלנו. דפוסי הלבוש והאכילה נוצרו והתפתחו יחד עם אירועי החיים שלנו, כל מה שלמדנו בבית ההורים וכל מה שחווינו מאז. גם האכילה וגם הלבוש הן צומת בין האישי והאינטימי ביותר לבין העולם החברתי.

הראיון עם אפרת המקסימה, שהיא ד"ר לעבודה סוציאלית ומטפלת בהפרעות אכילה, מתחיל סדרה של ראיונות שערכתי ממש עם תחילת ימי הקורונה.  בתחילת הראיון אנחנו מעכלות את המעבר המהיר לעבודה בזום, שבה רואים רק את החצי העליון של הגוף, מה שמעלה את השאלה האם להתלבש. גם השהות הממושכת בבית הובילה אנשים רבים לנסיגה מהלבוש.

אפרת מייצגת חיבור רגשי חזק ללבוש באמירה שלה שהיא לא מוכנה לוותר על הבגדים שלה בתקופה זו, ואין לה אפילו התלבטות. אנחנו משוחחות על ההשפעה האפשרית של הלבוש "רק למעלה" יחד עם הבנה בריאה שאין אפשרות להתלבש כרגיל כי אין אפשרות לחיות כרגיל. שגרת החיים השתנתה ואיתה גם הלבוש, מה שמצריך בדיקה מחודשת מהם הבגדים המדויקים והנכונים לנו, שישרתו אותנו רגשית ויסייעו לנו להתארגן לפעולה. וזה גם החיבור בין בגדים לאכילה.

ימי הקורונה בבית הובילו לעיסוק אינטנסיבי בבישול ובאכילה. בדיחות ואזהרות על השמנה הגיעו מיד בכל אמצעי התקשורת, יחד עם גל של התעסקות באוכל. חוסרים מסוימים של מזון גרמו להתגברות העיסוק הזה, וכך גם הגישה המוגבלת לקניית מזון, מה שיכול היה להציף דפוסים כואבים מן העבר אצל כל מי שמתמודדת עם מערכת היחסים שלה עם אכילה. בראיון שלנו, אפרת החזיקה בעמדה מאוד מנרמלת וקראה לנו לבדוק את הציפיות שלנו ובעיקר לשחרר. להרשות לעצמנו לאכול מבלי הלקאה עצמית. ויחד עם זאת, לבחון מדוע אנחנו אוכלות ומה אנחנו אוכלות. דפוסי הצריכה של מזון ולבוש מאוד דומים, ובסטיילינג תרפי אני חוקרת את היחסים הללו לעומק. כשאנחנו לומדות לדייק את הצריכה שלנו, להכניס למרחב שלנו רק מה שטוב לנו באמת, החיבור בין הפנים לחוץ מחזק אותנו.

אני מזמינה אתכן לצפות בראיון עם אפרת, שמתחיל סדרה של שיחות מרתקות ומעוררות השראה עם נשים מופלאות מתחומי הטיפול, אופנה ותקשורת. מטרת השיחות היא להעשיר ולתת חומרים למחשבה והתפתחות, כמו גם תמיכה רגשית בתקופה לא פשוטה. השיחות בזום מאפשרות קשר בתקופה שקשרים הם מוגבלים, ותחושה של קהילתיות ותמיכה נשית גם אם היא וירטואלית. סטיילינג תרפי במיטבו. אתן מוזמנות לצפות כאן, והירשמו לערוץ שלי!

"המאמץ" להתלבש – האם זה סטיילינג תרפי?

השיח ברשתות ובקבוצות הסטיילינג הנשיות מציג שני קצוות. האחד, תנוחי! לבשי פיג'מה, טייץ, ותרי על הבגדים כי אין בשביל מה. נתלבש אחרי הקורונה. הקצה השני, תילחמי! האשטגים כמו #יוצאת_מהפיג'מה, #אמא_מתלבשת, נועדו לשדר לנו שהמאבק על הבגדים הוא הדבר הנכון. בתור מי שכותבת כבר ארבעה שבועות בגנותה של הפיג'מה, צפוי שאתמקם בקצה של המאבק, המאבק על השפיות בימי הקורונה דרך הבחירה בלבוש. אבל.. האם באמת מדובר במאבק? השאלה האמיתית היא  – איך זה מרגיש. האם זה מרגיש לי טוב. האם זה "נכון" או האם זה נכון לי.

סטיילינג טיפולי אינו מורכב מכללים ונוסחאות וזו כל המהות. במובן הזה, ימי הקורונה לא שונים משאר ימי חיינו וסטיילינג תרפי רלוונטי לכל הימים. העיקרון הוא זהה, פשוט, אבל לא תמיד קל – קשב פנימי. קשב מדויק לצרכים האמיתיים שלנו. עבור אישה אחת, לטפח את הסטייל שלה אומר ללכת לקוסמטיקאית בקביעות, לקנות בגדים מידי שבוע, לחפש רעיונות באינסטגרם, ולצלם את עצמה לקבוצות פייסבוק. סביר להניח שאישה כזו תמשיך עכשיו לסדר ציפורניים, לצבוע שיער בבית, לצלם את עצמה בשילובי בגדים שונים… היא יכולה ליהנות מזה, להתנחם בזה, וטוב לה. אישה אחרת תראה בזה מאמץ ענק. היא לא אוהבת קוסמטיקאית, ושמחה על ההזדמנות לא לצבוע את השיער, האינסטגרם מעיק עליה, והיא רואה בכל אלה משחק מלאכותי. האם אישה כזו צריכה להיאבק, להתאמץ, "לעבוד על זה"?

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות במפגש עם סטיילינג, סטיילינג טיפולי בפרט, זה שנשים ירגישו שהן חייבות. חייבות לעשות את זה, לפצח את זה. להצליח בסטיילינג תרפי כמו בכל שאר משימות ואתגרי החיים שלנו כנשים (לא חסרים כאלה). זה בדיוק הפוך מגישת סטיילינג תרפי. החלק הטיפולי בסטיילינג טיפולי הוא להפוך את הבגדים לשפה שלנו, לביטוי שלנו ולחלק ממילוי הצרכים העמוקים שלנו. זו לא עוד דרך ליישר קו עם ציפיות חברתיות אלא להתפכח ולהשתחרר מהן, במגבלות האפשר.

סטיילינג לא צריך להיות מאמץ או מאבק אלא טיפול עצמי. לנוח בפיג'מה או בגדי בית זה מעולה אם אנחנו יודעות ומצליחות גם לצאת מהם, ורק אנחנו מחליטות מה הגבול בין השקעה וטיפול עצמי לבין מאמץ מיותר ומלחיץ. אנחנו לא אמורות להיראות אותו דבר ואין סטייל "נכון", לא בימי קורונה ולא בשאר ימי חיינו. אז אין רע באישה שעסוקה בפרנצ' מניקור שלה ואין כל רע במי שלא יודעת מה זה פרנצ' מניקור. שם צריך לשחרר ולנוח, ולשחרר גם חברות, אחיות ונשים אחרות שאנחנו מנסות להראות להן את "האור" וללמד אותן לטפח את עצמן יותר.

כדי לדעת באמת איך הלבוש שלנו יכול לעזור לנו בימים אלה אנחנו צריכות להפסיק לשאול מה אני "אמורה" ללבוש, איך אני "אמורה" להתמודד, ולשאול מה יעזור לי עכשיו. אני בהחלט מאמינה שהבגדים שלנו יכולים לסייע לנו לאזן את עצמנו רגשית בתקופה הזו, כשאנחנו הופכות אותם לכלי מרגיע ותומך ולא עוד מטלה ברשימת ה"must do".

אפשר גם להתלבש, וגם לא להתאמץ. אפילו לנוח. כל אחת צריכה לגלות מה טוב לה. ומה יהיה אחרי הקורונה? כמה מהר נחזור למרוץ ואיך נתלבש? כל כולי ציפייה לגלות,  ומאחלת ימים קלים ובריאים לכולנו.

להתלבש בזמן משבר (2) – מה לובשים בבית?

שבועיים מתחילת הבידוד, נראה שהפיג'מה מעולם לא זכתה ליחסי ציבור טובים יותר. בשביל מה להתלבש? אנשים שואלים, ומנהלים את שיחות הזום שלהם בפיג'מות וטרנינגים. מעולם לא הייתה הזדמנות טובה יותר לחקור את המשמעות הרגשית של הפיג'מה. בתפיסה הבסיסית שלי, פיג'מה מקושרת לחולי וחוסר תפקוד, בטח לאור הניסיון שלי בעבודה בבית חולים פסיכיאטרי. שם הפיג'מה מקושרת למחלה, ובגדים "אזרחיים" הם סימן להתאוששות ושיקום. אבל גם אני עצמי אוהבת לבלות חלק מימי שבת בפיג'מה שלי, שמאפשרת לי חוויה של מנוחה מהמרוץ. ובאמת אין שום רע בכך, לכולנו יש צורך לנוח. הבגדים שלנו יכולים להכניס אותנו לאווירת המנוחה ולאפשר לנו מרחב נעים לנוח בתוכו. אז פיג'מה אינה שלילית בהכרח. הבעיה העיקרית, היא שבניגוד לשבת, ההתמודדות עם וירוס הקורונה לא נמשכת יום וגם לא יומיים. נכנסנו לתקופה שהמרכיב העיקרי בה הוא חוסר ודאות. הזמן נמרח, סדר היום משתנה, והתגובה האנושית הבסיסית שלנו היא חרדה ומתח. ברגעים האלה, נראה שהפיג'מה לא משרתת את הצורך העיקרי, ודאות ושליטה.

מחקר בסין בדק את בחירת הפיג'מות של 200 צעירים וצעירות. המחקר מ-2007 מצא שהם משקיעים פחות אנרגיה וכסף בפריטים שקשורים למרחב הפרט. הפיג'מה מבחינתם היא פונקציונלית בלבד, ואפילו לא הכרחית. אם יש פיג'מה, מה שמעניין זה הבד והאיכות, ואילו המותג וארץ הייצור לא רלוונטיים עבורם. הנשאלים במחקר הזה נתנו משמעות סימבולית רק לפריטים שקשורים למרחב הציבורי, כאלה שמשדרים סטטוס ותדמית חברתית. במילים פשוטות, מה שאחרים רואים – שווה השקעה, ומה שאף אחד לא רואה – לא חשוב. התפיסה הזו מובנת לאור העובדה שבעולם שלנו סטיילינג נתפס כסממן חברתי, חיצוני לגמרי, שטחי לפעמים. הדגש על "מה חושבים" הופך את הסטיילינג לרלוונטי רק כשהוא מייצר תגובה מאחרים. הקטע בסטיילינג תרפי זה לתת את הדגש להבנה שלבגדים שלנו יש השפעה עצומה עלינו. כשנוצר פער גדול מאוד בין מרחב הפרט למרחב הציבורי, אפשר לראות מקרים של אנשים שמתלבשים בבית כך שאם מישהו ידפוק על הדלת בהפתעה, הם יברחו בבהלה להחליף בגדים. אם מדובר באירוע נקודתי אין בעיה, אבל כשמדובר בדפוס שווה לשאול – האם זה באמת משרת אותנו. אם יוצא לנו לבלות במרחב הביתי שעות רבות מהימים שלנו, בין אם אנחנו עצמאיות, עצמאיים או בגימלאות, שווה שיהיו לנו "בגדי בית". בגדים למרחב הפרט, שלאו דווקא נצא איתם החוצה, אבל כן קשורים לאישיות, לתפיסת הזהות ומאפשרים תחושה נעימה וראויה. בסטיילינג תרפי חשוב לשמור על הלימה בין הפנים לחוץ שלנו. דווקא בתקופה זו, שווה לכולנו לחשוב מה מתאים לנו ללבוש במרחב הביתי, כדי לתת לעצמנו מעטפת מגוננת, מעודדת, נעימה. בימי הקורונה – זה סטיילינג טיפולי.

להתלבש בזמן משבר (1) – בגדי עבודה מהבית

הפוסט הזה נכתב בתקופה מבלבלת, מוזרה ומטרידה. תקופת וירוס הקורונה. כולנו בבתים שלנו, יחד עם ילדינו, אין צורך "להתלבש לעבודה" כי חלקנו עובדות מהבית וחלקנו לא בעבודה בכלל. אבל כולנו כן עובדות. עובדות בתוך הבית, בטיפול בילדים שלנו ובמשק הבית ובכל שאר המטלות והמשימות שאנחנו הנשים נדרשות להן כל הזמן. קל מאוד להישאב למצב הזה ולוותר על עצמנו. לטפל באחרים, ולעשות את זה מצוין, זה בדיוק החלק החזק אצל נשים. החלק שמעודדים בנו מגיל צעיר ממש. השאלה היא איפה זה משאיר אותנו. זה בדיוק הזמן שבו הפיג'מה או בגדי הבית המרופטים הופכים להיות מפתים יותר מאי פעם, זה בדיוק הזמן שבו האכילה שלנו משתבשת וכל שאר צרכי הטיפול העצמי שלנו גם. אנחנו נמצאות בתקופה של חוסר ודאות ולא ברור כמה זמן תימשך ההתמודדות הזו בבית. זה בדיוק הזמן להבין וליישם מה זה סטיילינג תרפי! על עצמנו. ואני עצמי עושה זאת מידי יום ביומו עכשיו.

ההבנה בסטיילינג תרפי מתחילה בכך שאנחנו מתלבשות בשביל עצמנו ולא רק בשביל מי שרואה אותנו. לבגדים יש משמעות עבורנו, ואם אנחנו לובשות בגדים שמשדרים לנו נחיתות, קושי או ויתור, אנחנו בעמדת חולשה. דווקא בזמנים האלה, חשוב לקום בבוקר, להתארגן פיזית ונפשית וללבוש בגדים שיעזרו לנו לעבור את היום הזה בטוב. בגדים שמשדרים תפקוד ונעימים לנו בגוף ובנפש. ברור שלא נלבש את בגדי העבודה שלנו, אבל חשוב שנמצא את "בגדי העבודה בבית" שלנו. אלה בגדים שמצד אחד יש בהם נוחיות בסיסית עבורנו ומצד שני אין בהם תחושה של תלישות מהחיים. בסטיילינג תרפי אין "נכון" ו"לא נכון" ואין מתכוני סטיילינג. כל אישה היא סטייליסטית של עצמה. אז אין בגד שנכון לכולנו עכשיו ללבוש אותו, וכל אחת מאיתנו צריכה למצוא איזה בגד יעזור לה להתארגן בתקופה המאתגרת הזאת.

אתמול לבשתי מעיל צהוב ומאיר של סטלה מקרטני, מעצבת שאני מאוד מתחברת לערכים שלה ומעוררת בי הרבה השראה. הצבע שימח אותי ועצם ההתלבשות השפיעה עליי לטובה ברגע של דכדוך מהחדשות סביבי. אלה לא בגדי עבודה עבורי, כי לא אלבש אותם בעבודה היומיומית שלי, אבל הרגשתי "לבושה", מאורגנת וההרגשה הזו עזרה לי להחליף את המחשבות שלי בחיוביות יותר ולהיות נוכחת. מה בגדי העבודה מהבית שלך? כיצד את יכולה לעזור לעצמך דווקא בתקופות כאלה? את מוזמנת לשתף אותי בקבוצת הפייסבוק "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות".  

סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיותhttps://www.facebook.com/groups/2624198070984133/

שופינג מוצלח – איך להתחיל?

אין אישה שלא אוהבת שופינג. נכון? לא נכון!

יש נשים שרק המילה שופינג מעוררת בהן התלהבות שיא, ויש כאלה שסובלות מכל רגע. חלקן נמנעות מקניות כמה שאפשר, או קונות לבני משפחתן אבל לא לעצמן. יש משפחות בהן האב הוא קניין האופנה הראשי, אפילו עבור אשתו, ולא במקרה. אם את לא ממש אוהבת שופינג, את לא לבד!

בפרסומות מוכרים לנו חווית קניה נעימה והרמונית, אבל המציאות יותר מורכבת. אנחנו לא ג'וליה רוברטס, מהסרט "אישה יפה". לנו אין תקציב בלתי מוגבל, אפשרויות ללא סוף ומידת גוף שמאפשרת כל בגד ברודאו דרייב.. כשרובנו הולכות לחנויות הבגדים, אנחנו נתקלות במלאי מוגבל וצר (תרתי משמע). ובכלל, למדתי שנשים יוצאות לקניות בציפייה לחזור עם "שלל" והציפיה הזו לכשעצמה מכניסה אותנו ללחץ. כאילו זה חובה לחזור עם שקיות של בגדים אחרת "פספסנו" משהו.

החוויה הפסיכולוגית של הקנייה כוללת ציפיות ואכזבות. כשאנחנו מוצאות בגד שמוצא חן בעינינו, אנחנו צועדות סקרניות ואופטימיות לתא המדידה. שם, מול המראה, אנחנו מודדות את הבגד ומתבוננות על עצמנו. אם הבגד נראה עלינו כפי שדמיינו, הכל טוב! חלקנו מסוגלות לקנות חצי מהחנות מרוב אושר. אבל אם הבגד לא מתאים לגופנו, אפילו לא עולה עלינו, אין מילים לתאר את האכזבה. יש נשים שמסוגלות להגיע לדמעות בתא המדידה. בטח ובטח אם חוו כבר כמה מדידות "כושלות" באותו היום. ואם יום הקניות הזה גם ככה מלווה תקופה של עלייה במשקל או שינויים בגוף, זה הולך להיות יום מורכב..

לא מפליא אם כך שהרבה נשים עושות הכל כדי להימנע ממדידת בגדים, קונות און ליין, או לוקחות את הבגדים הביתה, למדידה במרחב האינטימי שלהן.

חווית הקניות קשורה למצב הרוח שלנו באותו זמן, לדימוי הגוף שלנו והשינויים שעברנו לאחרונה. יש ציפייה חברתית שנתאים את עצמנו לבגדים. הרי יש את הבגדים "הנכונים", ואנחנו אמורות ללבוש אותם. אבל בסטיילינג תרפי יש הבנה בסיסית וחשובה, שלא את עצמנו אנחנו אמורות להתאים לבגדים, אלא את הבגדים אלינו! בחירת החנויות צריכה להיעשות מתוך קשב לטעם שלנו, לצרכים שלנו ולגוף שלנו. ואם אנחנו מודדות בגד שלא מתאים לגוף שלנו, הבעיה היא בבגד ולא בנו. הוא פשוט לא מתאים! והתגובה היא פשוט לעבור הלאה. ואם כל הבגדים בחנות הם בסגנון הזה, לעבור הלאה לחנות אחרת. אנחנו מודדות בגד ולא מודדות את עצמנו.

בספר שלי "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות", יש ראיון עם בת, עובדת סוציאלית חכמה, שמספרת איך היא לימדה את עצמה ליהנות מחווית הקניות ולהגיב בצורה מאוזנת גם כשהבגד לא מחמיא לה, או כשקשה למצוא בגדים במידתה, או כשהמוכרות מגיבות בצורה לא רגישה במיוחד. הראיון הזה ממחיש שאפשר ללמוד את זה! פשוט להתייחס אחרת לקניות בגדים.

לרוב, אין בחנויות דמות שתומכת בנו, חשוב שנהיה שם אנחנו בשביל עצמנו. את הלחץ שהסביבה משדרת לנו "לקנות ולא לפספס" אפשר וצריך להדוף, ולהיות קשובות לעצמנו. הקניות הם לא ציד שמחייב חזרה עם שלל, הן הזדמנות להשראה ומשחק עם בגדים. חשוב שנרגיש טוב כשאנחנו קונות, גם בחנות וגם כשאנחנו חוזרות עם הבגדים האלה הביתה. זה הבסיס לשופינג מוצלח באמת.

סטיילינג במקום דיאטה – "מה אלבש כשארד במשקל"?

בגדים קשורים לגוף שלנו ואת הקשר הזה בלתי אפשרי לנתק. אני שואלת אישה – מה דעתך על הבגד? והיא עונה – הוא טוב, הוא מסתיר לי את הבטן. שאלה על לבוש תמיד מתפרשת כשאלה לגבי הגוף, ונשים רבות מרגישות שמה שמפריד ביניהן לבין הסטייל האידאלי שלהן הם כמה קילוגרמים במשקל.

ובכלל, כמעט ולא פגשתי אישה שאין בה כמיהה לגוף אחר או לגוף שהיה לה בעבר. כולנו זוכרות ימים בהן היינו צעירות יותר ורזות יותר, ואפילו אם משקל הגוף לא ממש השתנה, הרי הגוף שלנו השתנה במהלך השנים. נשים משליכות על הבגדים שלהן את כל הכמיהות לגוף המושלם, כפי שהן רואות אותו. לפעמים הן לא ממש רואות אותו, אין חזון מוגדר לגוף המושלם מרוב שהוא כל כך מעורפל ורחוק.

תהליך הקבלה העצמית של הגוף שלנו הוא ממושך ואולי אינסופי. אנחנו חיות בחברה שזורעת בנו ספק עצמי ברמה יומיומית, ולפעמים נראה לי שלעולם לא נגיע למקום של שלמות והבנה, שהגוף שלנו והמראה שלנו טובים בדיוק כפי שהם. הרי כל יום ביומו אנחנו מופגזות במסרים על טיפולים קוסמטיים, אסתטיים, אנטי – איג'ינג, ומה לא. זה טבעי לגמרי שאנחנו מושפעות מזה. ויחד עם זאת, אני רואה כמה תהליכים שאנחנו עוברות עם הלבוש שלנו יכולים לסייע לנו בתוך המצב הזה.

מטרת העל שלי בסטיילינג תרפי היא להעביר מסר ברור – לא את הגוף שלנו אנחנו אמורות לשנות בשביל הבגדים, אלא את הבגדים בשביל הגוף שלנו. וזו המהות של סטיילינג טיפולי. הוא שונה מסטיילינג, בכך שהוא לא מאדיר מבנה גוף אחד כטוב ושווה לשאוף אליו. הרעיון הוא ללמוד, אילו בגדים מחמיאים לגופי ולי בכאן ועכשיו, בעיניי. מה מחמיא לי יותר או פחות, ועד כמה אני בוחרת להתייחס לזה. מאוד יכול להיות שאלבש בגד שפחות מחמיא לגופי אבל בעיניי הוא מחמיא ונותן לי תחושה טובה. כשאני שלמה עם הבחירה הזו, זה פחות חשוב מה הסביבה אומרת. אם הבחירות שלי נעשות מתוך מודעות עצמית ותחושת שליטה, הלבוש הופך להיות כלי לפתח מבט חיובי על עצמי ועל גופי, ולהרגיש טוב עם מי שאני!

אפשר להשתמש בסטיילינג כדי להתרחק מהתפיסות לגבי דיאטה. דיאטות לא עובדות ולא מקדמות אותנו. גם מתכוני סטיילינג לא מצליחים לקדם אותנו לאורך זמן. ובכלל אני רואה כמה אוכל ולבוש, ודפוסי צריכה של אוכל ולבוש, הם דומים! בלבוש בדיוק כמו עם אוכל, אני צריכה לשאול את עצמי מה טוב ונכון לי, מה מותאם לי באופן אישי. אני צריכה לבנות אורח חיים שבו האוכל שלי והבגדים שלי הם חלק מהקשיבות שלי למי שאני והטיפול העצמי שלי. זה מסע שלוקח זמן, אבל שווה מאוד לצעוד בו.

ולסיכום, נקודה למחשבה. נשים רבות מסתכלות בתמונות עבר ומרגישות, "נראיתי כל כך טוב! מה רציתי אז מעצמי?? למה הייתי כל כך מתוסכלת?". התחושה הזו משקפת לנו כי ביקורת עצמית מלווה אותנו לאורך כל החיים, ואם אנחנו מזדהות לגמרי עם המחשבות שלנו, אנחנו יכולות לאבד חלקים טובים מעצמנו. בפעם הבאה שעולה בך המחשבה "אני חייבת לרדת במשקל", החליפי אותה במחשבה מיטיבה אחרת, ולבשי בגד שיתן לך תחושה טובה בכאן ועכשיו.

תרפיה בסטיילינג – איך זה עובד?

לאישה שאני אוהבת יש משפט מיתולוגי -"כל סיבוב שלי בקניון חוסך לי שעה של פסיכולוג". אני תמיד צוחקת איתה, אבל היא רצינית. וכמוה עוד נשים רבות שמספרות לי שהעיסוק בלבוש מסיח את דעתן ומרים את מצב הרוח שלהן. אבל האם זו תרפיה?

פסיכולוג שהדריך אותי אמר לי פעם, "אנשים מטפלים בעצמם בכל דרך. אצל הספר, עם המנקה, בעבודה בגינה.." וזה נכון, טיפול עצמי מתרחש בדרכים מגוונות, ברמה יומיומית. אבל מה ההבדל בין חוויות מיטיבות כאלה לבין תרפיה באמצעות לבוש, סטיילינג טיפולי?

סטיילינג תרפי הוא תהליך, שמורכב גם מהחוויה הזו אבל יש בו הרבה מעבר. המשחק עם הבגדים הוא חשוב וחיוני, הוא מעודד יצירתיות, פתיחות לחוויה, גמישות מחשבתית ואי אפשר בלעדיו. אבל רק משחק לא מאפשר תהליך של סטיילינג טיפולי. התהליך אינו רק מבחוץ פנימה, אלא מתחיל מבפנים החוצה! סיבוב בחנות בגדים נעימה יכול לייצר התרגשות ועניין, ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכות. חוויה חיובית עם בגד תמיד מרוממת מצב רוח, ולפעמים זה מספיק באותו הרגע. אבל התוצאה תמיד זמנית.

סטיילינג תרפי זה עולם שלם, שהולך ונגלה ומעמיק עם הזמן. זה תהליך שאנחנו ממשיכות לקצור את הפירות שלו ככל שהזמן עובר. זו העמקה ודיוק של מערכת היחסים שלנו עם הבגדים שלנו ועם עצמנו. הבגדים מקבלים תפקיד מרכזי, לא רק ככלי למשחק, אלא ככלי להיכרות עצמית, לשינוי דפוסי חשיבה, להפקת רגשות חיוביים שיעזרו לנו לצלוח את אתגרי חיינו. סטיילינג תרפי זו שפה שמחברת בין הפנים לחוץ, שמלמדת איך להשתמש בבגדים ככלי אמיתי ויעיל להתחבר לעצמנו יום יום ולעזור לעצמנו להתפתח בכל כיווני החיים. יש תרפיה בסטיילינג, והיא הרבה יותר מביקור בחנות.

סדנת סטיילינג תרפי – מה קורה שם?

כשנשים מזמינות אותי לסדנאות והרצאות של סטיילינג תרפי, הן סקרניות ומבולבלות. מה הולך להיות כאן? המילה סטיילינג מעוררת כל כך הרבה רגשות, חיוביים ושליליים. בצד הכמיהה הבסיסית של כל אישה "לדעת להתלבש נכון", יש גם דחייה מעולם האופנה והמסחריות שלו. די מהר נשים מבינות שלא הגעתי כדי לתת להן מתכוני לבוש, ושלא יקבלו בסדנה רשימה של "הלבוש הנכון" לעונה. אז מה כן? המטרה שלי היא לשנות את התפיסה הבסיסית שלנו לגבי הבגדים שלנו. ממרחב של ריצוי חברתי, שבו השיח על הבגדים "הנכונים" שיהפכו אותנו יפות ומקובלות, למרחב של ביטוי ובחירה אישית. וזה המיקוד של סדנת סטיילינג תרפי. הרעיון הוא לשאול – למה אנחנו בוחרות דווקא את הבגדים האלה? מה הבגדים האלה מספרים עלינו? כיצד היינו רוצות להתלבש ואילו בגדים יעזרו לנו בתהליך שלנו? הסדנה היא פתח לתהליך שלם ומורכב שכל אישה יכולה לעבור עם עצמה. בסדנאות סטיילינג תרפי נשים מבינות את הרעיון של סטיילינג טיפולי – כזה שמותאם אליהן ולא להיפך. נשים מבינות פתאום איך זיכרונות ואירועים שהיו בעבר מעצבים את בחירות הלבוש שלהן בהווה ואת התחושות שלהן. לדוגמה, אישה נזכרה איך בילדותה אמה לימדה אותה שהצבע החום לא מתאים לה ואסור לה ללבוש אותו. במהלך הסדנה הבינה כמה האמירה הזו הגבילה אותה בהתייחסות שלה לעולם הצבע בלבוש. אישה אחרת נזכרה אמירות של אביה כלפי סגנון הלבוש שלה, וכיצד "אישה אמורה להתלבש". היא הבינה מדוע אמה התלבשה כך, ומה עמד מאחורי סגנון הלבוש של שתיהן. אישה אחרת שאיבדה את אמה בילדותה, חיברה את הנקודות והבינה שסגנון שלה התגבש מתוך מקטעי זכרונות ותמונות שנותרו לה מאמה, בצורה שמאוד מזכירה לה את הדמות של אמה. התובנות האלה הן צעד אחד בגיבוש סגנון לבוש שמשקף אותנו בכאן ועכשיו. סגנון לבוש אותנטי, עם בגדים שאנחנו מחוברות אליהם רגשית, ולאו דווקא כאלה שנמכרו בסייל האחרון. מבחינתי, סדנת סטיילינג תרפי היא מקום של מפגש נשי אינטימי ומרגש, בו תהליכים מרתקים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. העוצמה של הבגד מתגלה שוב ושוב, ומבהירה לי כמה הלבוש שלנו הוא כלי למודעות עצמית והתפתחות.

סטיילינג טיפולי לנערות. האם זה כדאי?

איך כדאי לדבר עם נערות על סטיילינג? מצד אחד, נערות קשורות מאוד לבגדים שלהן ויש לו משמעות עצומה בשבילן. מצד שני, הן מתלבשות בצורה מאוד חזרתית, דומות זו לזו, והתפיסה שלהן את עולם הסטיילינג מצומצמת. "יפה או מכוער", "שיק או שוק". לדבר עם נערות על בגדים יכול להיות כמו ללכת בשדה מוקשים.. הן שופטות את עולם המבוגרים בלי רחמים, ולא פעם חטפתי השמצות על הבגדים שלי (ובעיקר הצבעים שלהם. "בחיים שלי לא הייתי לובשת דבר כזה" אמרה לי פעם נערה בפרצוף מזועזע, על ז'קט ששילב ורוד ואדום..).

אז למה כדאי? כי לדבר עם נערות על בגדים זו דרך מעולה ליצור קשר. דווקא כי הבגדים כל כך משמעותיים, השיח על בגדים מייצג הרבה מעבר. וכשנוצר שיח אמיתי, אפשר לייצר תהליכים! כשאני עובדת עם נערות, אין לי מטרה מוצהרת להשפיע על אופן הלבוש שלהן. אני באה כדי לייצר מודעות, ולפתח חשיבה ביקורתית כלפי השפעות הסביבה עליהן. הכוונה היא, לייצר אצלן שאלות – למה אני מתלבשת ככה? איך זה שכל חברותיי ואני לבושות בצורה דומה? האם הייתי מעזה להתלבש אחרת? איך התלבשתי בילדותי ואיך היום, ומה זה מבטא?

בשלב זה, נשות מקצוע שואלות אותי, האם נערות בכלל משתפות פעולה? הרי הן מגיעות לסדנת סטיילינג, ולא צופות שיעלו שאלות עמוקות על עצמן ועל חייהן. החלק היפה הוא, שאשת מקצוע שמוכנה לקחת את "הסיכון" הזה, ולהפוך את הסדנה או הקבוצה לסטיילינג תרפי, מגלה מהר מאוד שהנערות זורמות, מגיעות, מתעניינות. אם עולה התנגדות, חשוב לדבר עליה. בקבוצות סטיילינג טיפולי הנערות מחפשות הזדמנות לדבר על עצמן! ולשתף במה שמעניין אותן באמת. הנערות רוצות לדבר על דימוי הגוף שלהן, על החברות שלהן ועל האינסטגרם שלהן. אלה הנקודות שמעסיקות אותן, הרבה יותר מאשר ללמוד כללי לבוש וטרנדים. סדנאות סטיילינג תרפי לנערות הן הזדמנות אדירה להגיע אליהן, ואז המשימה היא לבחור את הכלים המתאימים והמסרים המדויקים כדי להפוך את הסדנה הזו למפגש משמעותי שישאיר אותן במחשבות ותובנות הלאה. סטיילינג תרפי הוא עולם תוכן מקצועי מלא בכלים כאלה, שניתנים ללמידה בקורס לנשות מקצוע. כל אשת חינוך, ייעוץ, טיפול שעובדת עם נערות יכולה להשתמש בשיח ועבודה עם לבוש בתוך התהליכים המקצועיים שלה, וליצור שיח רלוונטי, אותנטי ועמוק.