אופנה, אמנות ומגדר עם ד"ר גל הרמט

אתן צריכות להכיר את ד"ר גל הרמט! המומחיות של גל היא מבט מגדרי על האמנות והאופנה שמקיפה אותנו. בתחילת השיחה שלנו אני מזכירה את ההישג המדהים שלה, בפוסט שכתבה על הרכב הועדה שאחראית על תכנית היציאה מתקופת הבידוד בקורונה. הפוסט הפך לויראלי וזכה למעל 700 שיתופים, מה שהוביל לבחינה מחודשת של הרכב הוועדה. רמת המעורבות שהפוסט הזה עורר, היא דוגמה טובה ליכולת של גל להשמיע קול. זה משהו שכדאי לכולנו כנשים ללמוד מגל הרמט, אישה שלא "מתנחמדת" אם יורשה לי לכתוב (והיא תרשה לי), בולטת בסביבה ומעזה לבחון מחדש הגדרות חברתיות ומוסכמות שאנחנו איכשהו לומדות לגדול לתוכן. גל עוסקת במשמעויות חברתיות, פוליטיות, מעמדיות שמתבטאות באופנה הרווחת וגם באמנות ובפסלים שמקיפים אותנו. גם בישראל 2020 יש יצירות אמנות שמציגות נשים ככלי קיבול, כאובייקט מיני וכאלמנט אשר כפוף לגבר. גל מזמינה אותנו לפקוח עיניים ולפתח מבט ביקורתי על מה שמראים לנו בתור המציאות, הסדר החברתי.

השיחה עם גל מתחברת מאוד לסטיילינג תרפי. בחירות הלבוש שלנו משקפות את הנורמות, ואת מה שמוגדר כאישה "טובה" ו"יפה". נשים לא בקלות עומדות על שלהן ונלחמות על מקומן, כולל הזכות להתלבש ככה. למשל, בגדים בצבעוניות חזקה או נפחים בלתי רגילים. הטרנדים האופנתיים מבוססים הרי גם על אידאל היופי והגוף המקובל, והיכולת שלנו לבחון את כל הדבר הזה בעין ביקורתית ולהעז לבחור אחרת, היא לא מובנת מאליה.

הלוגו של המיזם של טל, "הממגדרת", נוצר מהצבעים הצהוב והאדום. הצהוב מסמל קבלה של דברים שאני לא יכולה לשנות וגם רוגע פנימי, והאדום מבטא את האקטיביזם. גל מחזיקה בד אדום של לוחם שוורים ספרדייה שרוצה שהשור ירוץ לתוכה אבל גם קצת לשלוט בו ולשחק משחקי שליטה מגדריים. הבד האדום גם מייצג את האוהל האדום שבו נשים חגגו את נשיותן בזמן הווסת מצד אחד, אבל גם לא דיממו במרחב הציבורי.

היחס לצבע, לאמנות ולאופנה וגם המבט הפמיניסטי המפוכח הופכים את השיחה הזו עם גל לשיחת סטיילינג תרפי משובחת במיוחד.

צפו בשיחה עם גל כאן, והירשמו לערוץ שלי!

לקנות או לא לקנות? עם מיטל פלג מזרחי

לקנות או לא לקנות, זו השאלה!

מיטל פלג מזרחי היא דוקטורנטית שעוסקת בצדק סביבתי ואופנה. מה קשור אופנה וצדק סביבתי? העובדה שגם אם יפסיקו לייצר היום בגדים, יהיו לנו בגדים לחמישים שנה קדימה!

מיטל אוהבת שופינג. לא מדובר פה בשיחה של נזיפה וצדקנות, ולא בשיחה שמציבה רף גבוה ובלתי אפשרי. מיטל עברה תהליך של גילוי מחדש, בעקבות הפסקת הקניות שלה לשנה. במשך שנה שלמה לבשה את הבגדים שהיו לה בארון, וגילתה שהיא יכולה לייצר המון שילובים מרגשים וליהנות מהבגדים שלה. אנחנו פשוט קונות יותר מדי, היא אומרת, ואי אפשר שלא להסכים איתה. השיחה שלנו בזמן הקורונה הייתה על רקע תקופה של חרדה כלכלית, שבה חלקנו הפסקנו לקנות בגדים וזו דווקא הזדמנות מצוינת להתבונן על הרגלי הצריכה שלנו. כמה בגדים אנחנו באמת צריכות?

סטיילינג תרפי זו גישה שעוסקת בדיוק של ארון הבגדים. לקנות מאוזן, לקנות נכון. כשיש עומס בארון יש עומס רגשי, כי יש קשר עמוק בין הסדר הפנימי לחיצוני. כשארון הבגדים שלנו מלא בבגדים לא רלוונטיים, אנחנו מרגישות שאין לנו מה ללבוש. כשהבגדים מעטים יותר אבל רלוונטיים ומוצגים מול העיניים שלנו, אנחנו משלבות ביניהם בצורה יצירתית יותר. זה סטיילינג טיפולי. משחקיות וחיבור רגשי חזק יותר לבגדים שלנו.

מיטל הפכה לחוקרת של צריכה בגלל ההתעסקות שלה עם קניות, היא אהבה לקנות הרבה ובזול. היא למדה שזה בסדר להשקיע יותר כסף על פריט אחד, שהיא תלבש יותר, מאשר לקנות המון בגדים שהם פחות לבישים. היא מסבירה בצורה כל כך פשוטה איך כל אחת מאיתנו יכולה בחלקת האלוהים הקטנה שלה (יותר נכון, בארון שלה) לעשות שינוי שהוא ערכי ונכון ונדרש בכל רמה שהיא. לקנות רק מה שנכון לנו, מתי שנכון לנו, ולשים לב איפה אנחנו קונות. מיטל מקדמת גם את נושא צרכנות היד השנייה, ומזמינה אותנו לגלות עולם של סטיילינג, שהוא גם ערכי וגם משתלם. גם בנקודה הזו יש מפגש עם סטיילינג תרפי. גישה שרואה בבגדים עולם של אפשרויות, וקל יותר למצוא עולם כזה בחנויות יד שניה. המגוון הגדול, וכך גם המידות, המחירים נגישים, והחוויה אחרת מהרגיל. חווית הקנייה בחנות יד שניה קטנה שונה מהותית מקנייה ברשתות בקניון, והיא מאפשרת לנו משחק רחב יותר עם עולם הסטיילינג. בעבודתי בסטיילינג תרפי אני נתקלת בנשים רבות, שהשפע של הבגדים וגם הגירויים (הרעש, האור, המוכרות) בחנויות בקניונים מעורר בהן חרדה. נשים כאלה יכולות למצוא חוויה מיטיבה בחנות קטנה ורגועה עם בגדי יד שניה, שמעניקים אפשרויות נוספות. חוויה כזו הופכת את הסטיילינג טיפולי, ולא סתם עוד יציאה לשופינג.

השיחה עם מיטל מובילה למסקנה ברורה – אנחנו יכולות להמשיך וליהנות מאופנה גם מבלי להרוס את כדור הארץ. דבריה מתחברים לשאלות המשמעותיות בסטיילינג תרפי- למה אנחנו קונות ואיפה, איך אנחנו קונות ומה משפיע על ההחלטות שלנו. גם השאלות הללו הן ערכיות, ורגשיות, בדיוק כמו היחס הבסיסי שלנו לכדור הארץ ולאיכות הסביבה שבה אנחנו חיות. השיחה עם מיטל הופכת את ההבנה הזו לפשוטה, נגישה, וכל כך ישימה בתוך החיים של כל אחת מאיתנו, ובלי לוותר על בגדים.

בואי לצפות בשיחה ולגלות עולם של אהבה לבגדים בלי נקיפות מצפון. לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי!

למה נשים מתלבשות? עם המעצבת והאמנית שחר אבנט

שחר אבנט היא מעצבת אופנה יוצאת דופן,
בעלת שפה ייחודית ואמנותית. גם ביונסה נכבשה בקסם של שחר, וההישג המדהים הזה מדבר
את העובדה שהבגדים ששחר מעצבת הם בלתי רגילים. עניין אותי לשמוע על תהליך היצירה
של שחר, המבט שלה על האופי המיוחד של הקולקציות שלה. עניין אותי גם מה עובר על נשים
אשר מאפשרות לעצמן להתלבש בצורה בלתי רגילה, בולטת, אחרת, כמו שחר. ולשחר יש הרבה
מה לומר, כי היא רואה וחווה מפגשים בסטודיו שלה, ברגישות שהיא כל כולה סטיילינג
תרפי. השיחה עם שחר לא הרגישה לי כמו שיחה עם "מעצבת אופנה" אלא יוצרת,
אמנית, מלאת רגישות לניואנסים ולתהליכים הרגשיים שנשים חוות ביחס שלהן ללבוש. שיחת
סטיילינג תרפי.

השיחה התחילה דווקא מהצבע הורוד,
לנשים לא פשוט להודות שהן אוהבות את הצבע הזה, שנושא כל כך הרבה משמעויות. נשים
רוצות שחור, אומרת שחר, וגם היא עצמה עברה דרך עד שסגרה את הדיסוננס בין הכוחות
שלה והפמיניזם שלה לאהבתה לצבע הורוד ולצבע בכלל. בקונטקסט של מדינת ישראל, היא
אומרת, יש תרבות של "זרקתי על עצמי משהו", גם בגלל החום. לה יש רצון
פנימי להיראות במיטבה ולייצג את עצמה בכבוד. זה יכול להיחוות או להתפרש
כ"יותר מידי".

אז מה זה להתלבש "יותר
מידי"? "להתגנדר"? שאלנו, שאלה שהובילה הישר למחשבה "מה
יגידו". בסטיילינג תרפי אני נתקלת במחסום פסיכולוגי של נשים ללבוש בגדים עם
הרבה נפח, לתפוס מרחב, גם בצבעוניות. כי מה יגידו? והבגדים של שחר נותנים לאישה
נוכחות. אין מצב ללבוש בגד של שחר ולהשתלב ברקע.

וזה בדיוק סטיילינג טיפולי – חשיפת הדרמה
של נשים עם בגדים. מצד אחד אני רוצה שיראו אותי, מצד שני לא יותר מידי כי יש גם
מבטים לא נעימים. מה המינון הנכון לי?

שחר מתארת מפגשים מרגשים עם הלקוחות
שלה, וגם כלות שמגיעות לעצב את שמלת החתונה שלהן, שבה היא מאתגרת אותן להעז ולאפשר
לעצמן להיכנס לחדר ולקבל מבטים. שחר אומרת שכשנשים עומדות מול המראה הן אומרות
לעצמן משפטים קשים, כאלה שלא נגיד לאף חברה או אחות. ועם המשפטים האלה אנחנו
מסתובבות בעולם ומצמצמות את עצמנו. נניח ובאמת השמנתי, היא אומרת, מה האובססיה הזו
עם הרזון?
מי אמר שהמראה יפה יותר? שהבגד נראה עליי יפה יותר? שחר גם שואלת, הדעות
של מי חשובות לי? האם הדעות של אנשים רחוקים ממני משמעותיות בבחירות הלבוש שלי?

 

השיחה עם שחר נוגעת בעומקי העומקים של ההחלטות הרגשיות שלנו לגבי בגדים. אם נצליח לשחרר את המאבק הזה להיות רזות, נוכל לשחרר וגם לגלות את עצמנו. השיחה עם שחר נגעה בי וריגשה אותי, וגרמה לי להתלבש אחרת ביום שאחרי. מצאתי את עצמי לובשת בגד עם הרבה נפח, "בלתי מחמיא" בעליל, ונהנית מהנוכחות שלי יותר מהרגיל.

צפו בשחר המהממת, שהיא תופעה תרבותית שלנו פה. "אני כאן כדי ליצור ולא כדי לטפס על פסגות" שחר אומרת בעוד משפט מחץ, אבל את ניצוץ הפסגה שלה אי אפשר לפספס.

שתפו את השיחה הזו עם כל חברה שלכן,
שלא מרשה לעצמה להתלבש בגלל כמה ק"ג שמטרידים אותה. הלינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי!

על מדים ומסכות עם רופאה בימי קורונה – ד"ר מוריה כרמלי

ד"ר מוריה כרמלי היא רופאת ילדים בבית חולים בבני ברק, ובשיחה איתה ביקשתי לשמוע על תפקיד המיגון, המדים והמסכות באינטראקציה הטיפולית. מוריה מראה לנו תמונות שלה ממוגנת כל כולה בסגנון הימ"מ, מה שמגביל מאוד את התקשורת שלה עם הילדים. ילדים מגיבים לקול ולמחוות פנים, מוריה אוהבת את הילדים ואת המגע, כמו שמראה לנו בחיבוק עם תינוק, והיא מאוד מתגעגעת לזה. זה גורם לי לחשוב על כל אחת מאיתנו במדים או במסכה, מנסה לעבוד או לקיים את התקשורת היומיומית שלנו. הקורונה כל כך שינתה דרכי עולם. בימי הקורונה, מוריה עובדת במשמרת של 12 שעות במסכה ומדים. הרופאה והצוות מקבלות את הקהל במיון במיגון כבד, כובע, מסכה, שתי שכבות מדים, כי לא תמיד אפשר לדעת מי חולה בקורונה, במיוחד לא ילדים.

אחד הנושאים המעניינים בסטיילינג תרפי הוא הקשר בין לבוש לזהות המקצועית שלנו. איך הבגדים משרתים את המקצועיות שלנו והכניסה שלנו לתפקיד. אז דיברנו על ההבדל וגם הקשר בין הטעם של מוריה בלבוש לבין מה שהיא לובשת בעבודה – מדים. המדים מעניקים פה רובד נוסף של משמעות – היררכיה. הלבוש מגדיר את התפקיד, את חלוקת התפקידים, מעניק סדר. מעניין שהסדר רלוונטי בעיקר לצוות עצמו, כי פעמים רבות הקהל שמגיע לקבל שירות במיון בכלל לא מודע לסדר הזה. מוריה היא רופאה, אישה יחידה לעתים, במשמרת שהיא מעבירה עם צוות גברים. לעתים היא הבכירה ביותר. ובכל זאת, כאישה בבית חולים חרדי היא אומרת שהמחשבה האוטומטית כלפיה היא כאחות, ולא כרופאה. גם בסיטואציה שבה היא הבכירה ביותר והשאר אחים, יש תפיסה ראשונית שרואה בה אחות. זה מעלה את השאלה איך אנחנו מתלבשות כנשים בסיטואציות בהן יש רוב גברי, ומה הלבוש הזה מעיד עלינו, וכיצד הוא משפיע. הלבוש יכול להיות כלי, הצהרת סמכות, אמירה מקצועית. זה סטיילינג טיפולי.

מחוץ לעבודה מוריה אוהבת מאוד בגדים, ונותנת כדוגמה את דורין פרנקפורט, מעצבת שהיא מעריכה. בחירות הלבוש שלה מעידות גם על הטעם האישי שלה, וגם הערכים שלה בסוג האופנה שהיא צורכת. היא מרגישה שבגדים משדרים מעמד והשקעה גם אם הם מתחת למדים. וזה בדיוק סטיילינג תרפי – ההבנה שלבגדים יש משמעות קודם כל עבורי, אפילו אם הסביבה פחות רואה אותם. ללבוש בגד שאני אוהבת ומתחברת אליו, אפילו מתחת למדים או שכבה נוספת אחרת, מאפשר לי חיבור לעצמי ומשפיע עליי.

השיחה עם מוריה משקפת כמה רבדים של סטיילינג טיפולי – המדים והזהות המקצועית, ההשפעה של בגדי העבודה שלנו על התפקוד שלנו בעבודה, על התקשורת עם אנשים אחרים בעבודה. יותר מכל, זאת הצצה מעניינת לעבודה של רופאה בשטח בימי הקורונה. זאת הייתה הזדמנות מצוינת להודות למוריה על העשייה המשמעותית והקריטית שלה, לא רק בתקופה הזו אלא בכל הימים.

שיחה מרתקת ורלוונטית עם ד"ר מוריה כרמלי, ותודה לך על זה. הלינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! ערוץ שעוסק בפסיכולוגיה של הלבוש, מכל הזוויות שבה.

קעקועים, שיער ויצירה עצמית – יובל אברמוביץ

פרויקט שיחות הזום שלי, כמו כל גישת סטיילינג תרפי, ממוקד בנשיות ובנשים ואין זה מפתיע. החיבור הרגשי של נשים ללבוש עוצמתי וחזק יותר משל גברים. ובכל זאת זכיתי להביא לשיחה גבר. יוצר, כותב, שחקן ואמן, שהוא מעין שופע של השראה ותובנות לחיים.

יובל כותב ומפרסם שלל ספרים שעוסקים ביצירתיות, חדשנות והיכולת להמציא את עצמנו מחדש. הוא כותב לכל הגילאים. היכולת הזו לחשוב מחוץ לקופסה, ליזום, לקבל החלטות אמיצות וגם לצאת החוצה לעולם ולצעוק את החלומות, היא בדיוק מה שיובל מדבר ומיישם בחייו ולכן יובל הפך למוביל דעה ברשתות החברתיות, אבל עושה את זה בצניעות וחינניות כובשות לב. בתקופת הקורונה, ההאטה המקצועית שלו התבטאה בהחלטה על תספורת חדשה וקצוצה יותר מאי פעם, דיברנו על הצעד הזה דווקא בתקופת מעבר כזו, כשמשהו חדש התאפשר. וזה בדיוק העניין. האם לזרום עם המציאות ולייצר אפשרויות נוספות או לראות זאת כגזרת גורל? הסיפור האישי של יובל כבר הכיל אירוע אחד כזה (לפחות), והוא בחר לחלום את חייו מחדש וגם להגשים.

דיברנו גם על הקעקועים של יובל שלכל אחד מהם יש משמעות, במיוחד שמות בנותיו ואימו תמר זיכרונה לברכה אותה זכיתי להכיר, שהבינה היטב מה זה סטיילינג תרפי. השמות מקועקעים על היד שלו, ועל הרגל מקועקע לוגו סופרמן, ועוד קעקוע של "אם תרצו אין זו אגדה". הבחירות שלו מדגימות איך סממנים חיצוניים מבטאים ומעצימים רגשות, מחשבות ותפיסות חיים. זה ממש סטיילינג תרפי. עם גבר!

גם גברים זקוקים לסטיילינג טיפולי, וגם לגברים יש סטייל. השיחה עם יובל מדגימה עד כמה, ושנינו מצרים על זה שהחברה שלנו מקובעת ומציעה לגברים אופנה מצומצמת ואף משעממת. יובל מספר על הקינאה שהרגיש בסיבוביו באיטליה, כשראה את אופנת הגברים, וכשחזר לארץ החום ונורמות הלבוש ייבשו את החשק לסטייל.

מעבר לזה הצצנו גם לעבודתו כשחקן ושאלתי אותו שאלה שמעסיקה אותי בסטיילינג תרפי, מה היה תפקיד הבגדים בכניסה שלו לתפקידים השונים. יובל קרא לזה לעבוד "מבחוץ פנימה" וסיפר חוויות על חיפוש בגדים כחלק מלמידה של דמויות אותן שיחק. כולל מעיל מעופש מהשוק שהביא איתו פשפשים. השיחה איתו מצחיקה, מרגשת ומעוררת רצון לחשוב מחדש. בהתאם לגישה של יובל, גם אני יצרתי את עצמי מחדש באמצעות סטיילינג תרפי. סטיילינג תרפי היה המסע שלי שבו אני הצלחתי לייצר אמירה מקצועית ואישית ולדייק את העשייה שלי. מאז אני נהנית ללוות נשים נוספות במסע סטיילינג טיפולי משלהן.

צפו בשיחה עם יובל אברמוביץ כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! זה מקור טוב להשראה לחלומות חדשים. 

לבוש אצל נפגעות תקיפה מינית – עם מיקה נטוביץ מנצור

שיחה מרתקת שנוגעת בנושא מורכב שקשה לדבר עליו. מה המשמעות של לבוש עבור נשים עם היסטוריה של טראומה מינית?

בשנתיים האחרונות אני עוסקת בסטיילינג תרפי עם נפגעות טראומה מינית. אני עדה למשמעות האדירה שיש לקשר בין הלבוש לגוף ולסיפור הטראומתי. דווקא במרחב הזה, הבגד עשוי להיות גורם מווסת ולייצר חיבור בין החלקים השונים של החוויה וההתמודדות הפוסט טראומתית.

ביקשתי לדבר עם מיקה נטוביץ מנצור, שהיא מנהלת "קול מילה", הצ'אט של מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. בשיחה המרתקת הזאת צללנו בלי פחד לעומקו של נושא קשה ומורכב. אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה.  אחת מכל חמש נשים עוברת אונס. אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית. עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות. מיקה סיפרה על עבודתה ועל עבודת הצ'אט, שמעניק סיוע אונליין, וכולל גם מפגשים עם נשים שמגיעות לסיוע. למרות שהזווית שלי ושל מיקה שונה, חיברה בינינו ההבנה שהלבוש מדבר את הטראומה והתוצאות שלה, הבושה והניסיון להסתיר. אמנם אין ולא יהיה בגד שיגן עלינו מפני פגיעה, מה גם שמרבית הפגיעות נעשו בילדות כשהבגד כלל לא היה רלוונטי, ועדיין יש איזו כמיהה בקרב הנפגעות ואולי גם בקרב כולנו, שהבגד יגונן מפני פגיעה. נפגעות יכולות ללבוש שכבות לבוש גם בקיץ, צבעים כהים, ובחוויה שלי בעבודה עימן, מאופיינות בעיקר ניתוק רגשי מהלבוש. גם לבגד שלנו יש תפקיד משמעותי באינטראקציה הטיפולית. בשיחה עם מיקה נגענו בכך, אפילו בסיטואציה של מענה טלפוני, הבגד קשור גם לזהות המקצועית שלנו, גם לתחושת הקומפוטנטיות וגם למפגש. בתוך המפגש הבגד מתקשר אותנו, את המסרים שלנו, והוא יכול להוות סוג של גשר אל הנפגעת. יחד עם זאת, בחוויה שלי בעבודה עם אוכלוסיית הנפגעות, פעמים רבות הבגדים שלי, או כל פער לבוש בינינו, נושא עבור הנפגעות את המשמעות הסימבולית של הנפרדות שלהן מהעולם. כלומר, הבגדים שלי והיכולת שלי ליהנות מהם, יכולים להיות עדות לכך שלעולם לא אבין את עוצמת הכאב.

בסטיילינג תרפי, הבגד הוא סימבול חי שמבטא את היחס למיניות ולגוף, ולכן הפוטנציאל הטיפולי שלו הוא אדיר, עם אוכלוסייה זו ובכלל. סטיילינג טיפולי עוסק בהבנה של משמעות בחירות הלבוש, בהיסטוריה של הסטייל האישי ובהתפתחות שלו. בתוך סטיילינג תרפי יש מודעות ומשמעות לבחירות הלבוש גם של המטפלת, כי בסופו של דבר מדובר במפגש של שתי נשים בחברה נתונה. מפגש פמיניסטי בגובה העיניים. כי בסופו של דבר, לא משנה לנו איך האחרת מתלבשת, אלא איך היא מרגישה כשהיא מתלבשת ואילו בגדים יכולים לחבר אותה לעצמה ולכוחות שלה. אין פה מפגש של מישהי "שיודעת" עם מישהי ש"לא יודעת" אלא התמקדות בחוויה של האחרת, והבגד הוא דרך לייצר את השיח הזה.

השיחה עם מיקה המקסימה, שגם משתפת בטעמים שלה עצמה, פותחת צוהר להבנה של העוצמה הטיפולית, התרפיה של הסטיילינג. דרך אוכלוסיה זו אפשר לראות את עצמנו הנשים, וכמה הבגדים מהווים עבורנו כלי לנוכחות או להשתלבות ברקע, כשלאורך כל הדרך מהדהד הקשר למיניות שלנו ולדימוי הגוף. ממליצה מכל הלב לצפות בשיחה הזו עם מיקה, ומוקירה לה תודה על השיתוף והמפגש המשמעותי בינינו.

לשיחה עם מיקה לחצו כאן.

הירשמו לערוץ יוטיוב שלי וכתבו לי אילו תכנים מעניינים אתכן ועם אילו אוכלוסיות הייתן רוצות ליישם סטיילינג תרפי.

תפילת נשים ובגדי חג – עם ד"ר עליזה לביא

ד"ר עליזה לביא היא ח"כ
לשעבר, מנהלת מרכז הרצל ואישה יוצאת דופן שזכיתי לראיין. ספרה החשוב "תפילת
נשים" איגד תפילות נסתרות של נשים מכל העולם, הביא קול לנשים שקולן לא נשמע
עד כה. עליזה עסוקה בעשייה עדכנית מתוך זיקה עמוקה לרוח, למסורת ולדת. וכל זה מזווית
נשית פמיניסטית ומאחדת. תענוג לשמוע אותה. פגשתי אותה בזום סביב חג הפסח בימי
הקורונה, זמן מורכב שבו כל משפחה חגגה לבדה ללא החיבור למעגל המורחב. עליזה שיתפה
בקושי וגם בהזדמנות שהתקופה הזו טומנת בה, ודיברנו על המשמעות של בגדי החג. למה
להתלבש בכלל בחג שכזה? דווקא אז, הטקסיות של הלבוש מחברת אותנו למהות ולמשמעות של
החג. הבגד מזכיר לנו שאנחנו בזמן חג, בשנה זו יותר מתמיד, ויכול לחבר אותנו למסורת
שלנו.

אז מהם בגדי תפילה? בחיפושיי מצאתי
הגדרה לבגדים שאיתם עומדים בפני מלך. ואכן עליזה מספרת שיש סצנה שלמה של לבוש לבית
הכנסת, ונשים מתלבשות במיוחד לאירוע, מתוקתקות ומושקעות עם קריצה לסצנה החברתית.
ועם זאת, עליזה מדברת על תפילה כטקס אישי ואינטימי מאוד, ועבורה זמן תפילה זה זמן
אישי שבו היא משתמשת בבגדים כחוצץ שמאפשר לה התייחדות.

עליזה מגלה מסורת מרתקת של הכנת בגדי
חג, מסורת שהייתה נהוגה בקרב נשים יהודיות בקהילת חאלב בסוריה, עד העלייה לארץ.
הנשים, בעיקר מעדות המזרח, מספרות לעצמן את ההתכווננות לחגים, דרך הלבוש. מראש
חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, הן מתכננות מה תלבשנה ביום כיפור. בתכנון שלוש
שמלות – שמלה לכניסת יום כיפור, לשחרית ולתפילת הנעילה שמסיימת את יום הכיפורים.
מתחילת ראש חודש אלול, הן יוצרות וגוזרות את הבדים במשך חודש ושבוע, מכינות יחד
במסע רב דורי את החג. הסיפור המרגש הזה התחבר אצלי מאוד לסטיילינג תרפי, שפה
שמחברת בין דורות באמצעות לבוש. סבתות, אימהות ובנות, כולנו מחוברות דרך הלבוש
שלנו. אימהות מלבישות, בנות מתלבשות, וכך הלאה מדור לדור אנחנו מעבירות את מגע היד
הזה, אפילו במילה.

בגדים מזכירים לנו מי אנחנו ובפני מי אנחנו עומדים, אומרת עליזה, ומספרת על הברכה "שהחיינו" על בגד חדש. בעבודתי בסטיילינג תרפי התוודעתי לעוצמה הרגשית של הבגד במגזר הדתי על סוגיו ורבדיו השונים, המשמעות של כיסוי הראש שהוא עולם שלם ומלא רגש של סטיילינג. ועם זאת, בגישת סטיילינג תרפי, בגד יכול לשאת משמעות רוחנית גם בטקסי יום יום ולא רק באירועים מיוחדים. את הקשר הרוחני לבגד אנחנו מייצרות, בפרשנות ובהתייחסות שלנו. וזה הפן הרגשי והטיפולי שיכול בסטיילינג.

אני מזמינה אתכן להתוודע לעליזה ולפועלה ולשיחה המרתקת הזאת שמחברת בין מעלה למטה, בין הפנים לחוץ, בין האמונה הרוחנית שלנו והערכים שלנו לכסות שאנחנו בוחרות. זה סטיילינג תרפי. 

לשיחה המרתקת עם עליזה, לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי, לתכנים
מלאי השראה, משמעות וסטיילינג תרפי. 

טקסט וטקסטיל עם ענת לב אדלר

בגד עשוי מחוטים וטקסט טווי ממילים, חוטי עלילה. בואי נתעטף בחיבור הזה, אומרת ענת לב אדלר, עיתונאית וסופרת. ענת אישה של מילים (והאמת שגם מעשים, למי שעוקבת אחר העשייה שלה בתחום האלימות נגד נשים), וטוב היה לדבר איתה על כתיבה, יצירה והשראה, דרך צבע ובגדים.

הראיון התקיים בימי שיא הבידוד בתקופת הקורונה. ביקשתי מענת תמונה שתסמל את אופי התקופה והיא העבירה תמונה שלה, ישובה, קוראת בחדר העבודה שלה. בתמונה לבושה בבגדי הבית שלה, שהצבע האדום שולט גם בהם. קריאה וכתיבה הם המזון הרגשי שלה, והשיחה איתה משקפת את זה במדויק. ענת מקריאה טקסט של מיכל חרותי, ששיתפה שיר של שלונסקי "כותלי ביתי". שיר שמדייק את תקופת הקורונה. "כותלי ביתי אינם כחיץ ביני לבין העולם", מקריאה ענת, דרך ההקראה שלה אפשר ממש לחוש את המילים, והעולם באמת נכנס לתוך המפגש שלנו, כששיחה נכנסת קוטעת את הבועה. שיחה מהעורך שלה (עורך ידיעות אחרונות…). ואלה בדיוק המעברים של חיינו בתקופה זו של קורונה או פוסט קורונה. אחרי שנאלצנו לעצור בצורה כל כך קיצונית, נותרנו עם הרצון להיות, לשהות שם ולהרגיש, מול הקצב של החיים, העשייה והתגובתיות לאירועים. אנחנו יכולות לקחת מהתקופה הזו את הדברים שנעמו לנו, להתחבר לעצמנו, כך אומרת ענת. התחלנו לעשות מתוך כורח אבל פתאום הבנו שאנחנו רוצות לשהות בדבר הזה. התחברתי לכל מילה שלה.

גם בתקופת הקורונה, הסטייל של ענת מאופיין בצבע האדום. אנחנו מדברות על משמעות האדום, ובעוד אני מביאה מחקרים על עוצמת הצבע, ענת מביאה טעמים של בית והיסטוריה אישית – אמא שעסקה בקוסמטיקה והכירה לה את עולם האיפור. הליפסטיק האדום הראשון שלה זכור לה היטב, ותיאור כל כך חושני של ליפסטיק מעולם לא הגיע לאוזניי. וזה היופי שמביאה ענת, החיבור בין סטייל, צבע ובד לבין שפת המילים.

בשיחה עם ענת היא נותנת מקום מרכזי לנשים המשמעותיות בחייה, בהתרגשות היא מספרת על רינה הגננת, שהייתה דמות חומלת ומיטיבה עבורה שהשפיעה עמוקות על מי שהפכה להיות. זו הזדמנות מצוינת להכיר בהשפעה הנשית המיטיבה של נשים שגידלו אותנו, בדרך זו או אחרת. נשים שהיו שם כשאנחנו צמחנו להיות מי שאנחנו.

עולם הסטיילינג תרפי הוא עולם של נשים, ולא בכדי. החל מהאם המלבישה, ועד נשים אחרות שהיו שם כהשראה. נשים להסתכל עליהן, ללמוד מהן מי אנחנו כן ומה אנחנו לא. לפעמים ההשראה חיובית ולעתים גם שלילית, כי בסדנאות סטיילינג טיפולי אני שומעת גם זיכרונות כואבים של אמירות קשות, שהשאירו חותם כואב ותחושה ש"אני לא יודעת להתלבש" או פשוט "לא מגיע לי". ביקורת על איך שהבגד נראה, או אמירה על הגוף או המראה החיצוני, צורבת דימוי גוף לשנים קדימה. אבל ענת מביאה את הפן החיובי, המרגש, המעצים שיש לנשים אחרות בבניית הזהות שלנו. הן חלק ממני לנצח היא אומרת, הן פה בין קירות ביתי.  

"זה לא עבודה, זה הוויה" אומרת ענת על העשייה שלה, ואני מרגישה אותו דבר לגבי סטיילינג תרפי. זו לא עבודה אלא גישה לחיים, הבנה עמוקה של החיבור בין הפנים לחוץ, כל כך עמוקה שהופכת את הבגד לכלי מארגן, מווסת, מנחם, מעניק, כלי לדבר את עצמנו לעצמנו גם ללא מילים. זו דרך לעזור לנשים אחרים למצוא את עצמן ולדייק את עצמן, לדבר לסביבה שלנו, כולל הצבת גבולות אישיים, טעמים, רצונות, וזה היופי. הממשק בין האישי לחברתי דרך הבגד. סטיילינג תרפי זו דרך להיות ולהרגיש אישה.

את ההשראה של ענת עליי אי אפשר לפספס, ולכן ממליצה לכן לצפות בשיחה עם ענת לב אדלר, שהיא תמיד רלוונטית וממש לא רק לימי קורונה. שיחה שעוסקת במהות הנשיות והיצירה, שמביאה חיבור לשורשי הנשיות והמשפחתיות שלנו. לחצו כאן לצפייה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לשיחות נוספות עם נשים נפלאות.

לבוש ותקשורת – ראיון עם ד"ר מיכל הרשמן שטרית

כיצד לבוש משחק תפקיד בעמידה מול קהל ואיך אפשר להיעזר בו במפגשי הזום שלנו? שוחחתי עם ד"ר מיכל הרשמן שטרית, מומחית ברטוריקה ומרצה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. מיכל אישה מלאה בסטייל, לפי בחירות הלבוש שהציגה לנו, בגדים שסייעו לה לעבוד ולתפקד גם בתקופת הקורונה. מיכל הדגישה את חשיבות הלבוש גם בזום, ראשית למען המרצה עצמה, ושנית למען המסר המועבר לתלמידות/תלמידים. הלבוש מעביר מסר מקצועי ומסייע להיכנס לתפקיד, מה שבא לידי ביטוי ביתר שאת כשאנשים מוותרים על הלבוש ומוצאים את עצמם עם מסך מוחשך בשיעור, בנוכחות חלקית בלבד. דווקא בשגרה הבלתי רגילה של תקופת הקורונה, מיכל הדגישה כמה הלבוש יכול לסייע בתקשורת.

היה בינינו שיח מרתק על דוגמאות שמיכל הציגה, ביניהן את ראש ממשלת סינגפור, שהעז ללבוש חליפה ורודה בנאום שלו לאומה. הבחירה בצבע זה, שאינו מובן מאליו לגבר, היא ייחודית, אמיצה ומשדרת משמעות מרגיעה, בדיוק כמו המילים והטון שלו. בגדים הם חלק מתקשורת מנהיגותית, הם יכולים להיות מזמינים או מרגיעים, רשמיים או אפילו תוקפניים. מיכל הראתה גם את ראשת ממשלת ניו זילנד במופע בלתי מילולי רך ויציב. הלבוש שלה רך ונשי, שלא כמו מנהיגות אחרות שמתלבשות לעתים ממש כמו העמיתים הגברים שלהן. בדיעבד ניתן גם להוסיף שראשת ממשלה זו ניהלה את משבר הקורונה בצורה מעולה, וניתן לשער שהנאמנות שלה לעצמה השתלמה לניו זילנד.

השיחה המרתקת עם מיכל נותנת הצצה לתפקיד העצום שיש לבגדים בתוך המסרים התקשורתיים שלנו, היכולת לעמוד מול קהל ולומר את דברנו. גם בתקשורת מצולמת וגם בזום, הלבוש ממשיך להיות משמעותי, ומשפיע גם עלינו וגם על הצופים והצופות שלנו.

חשוב לציין בהקשר הזה, שלנשים לא פשוט לעמוד מול קהל ומצלמה, ועובדתית אנחנו פחות נוכחות בכנסים ובצמתי השפעה נוספים. האם אנחנו מוכשרות פחות? בלתי סביר. נכון יותר לשער שהקושי שלנו לעמוד מול קהל סובב סביב החשש מביקורת, כי כשאישה עולה על במה, החזות החיצונית שלה נסקרת בקפידה. דווקא בנקודה הזו הלבוש שלנו יכול לעזור לנו, כמו שריון מגונן הוא יכול לשמור עלינו, להזכיר לנו את עצמנו וגם לקדם את הנושאים החשובים שעליהן באנו לדבר. לבוש הוא כלי אדיר לתקשורת, כשאנחנו לומדות להשתמש בו נכון, לא ממקום של רצייה ו"מה יגידו" אלא להיפך, מתוך השאלה – מה אני רוצה לומר. לשיחה עם מיכל המעולה לחצו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! וכתבו לי מה חשבתן.

להתלבש ולרוץ – ראיון עם מיכל גולדן

מיכל גולדן, פמיניסטית ופעילה למען נשים, התחילה לרוץ לפני שש שנים וגילתה את עוצמת החיבור לגוף. הראיון איתה התקיים בתקופה בה היה אפשר לנוע לטווחים של מאה מטר בלבד, בגלל הקורונה, אבל מיכל לא ויתרה על תנועה, יוגה וכל ספורט אפשרי במצב הנתון. מיכל שיתפה כי בימי הקורונה היא מתלבשת בכדי לזוז, לנוע, ובגדול רואה בבגדים שפה משמעותית וחשובה בחיים שלנו. כבוגרת לימודי מגדר התזה המעניינת שלה עוסקת בתלבושת אחידה של נערות ומתבוננת בצורה נוקבת על המשמעות שמעבר לקוד הלבוש. זו הייתה שיחה של התבוננות. על מה קורה לנו כנשים, איך אפשר לעזור לעצמנו דרך תנועה, בגדים וחיפוש אחר תחושה של חופש. מיכל מגדירה את עצמה כפמיניסטית, מצרה על הקושי עם אג'נדות ומאמינה בכוחן של נשים. מיכל מעלה נושא מאוד חשוב – קבלת תחושת בעלות על הגוף דרך התנועה. היא מדברת בשבחה של החוויה הגופנית. יש דברים, היא אומרת, שצריך להרגיש אותם בגוף ממש, לחוות אותם. ריצה צריך לחוות כדי להרגיש את משמעותה. בדרך כלל ספורט נתפס כאזור של גברים. גברים חזקים דרך הספורט ונשים מחפשות להיות רזות דרך הספורט. מיכל מביאה התבוננות אחרת על המשמעות של הספורט בתוך תהליכי החופש וההתחזקות שלנו כנשים. המסר הזה מתכתב מאוד עם סטיילינג תרפי, גישה שבה תחושת הכוח והבעלות על הגוף נעשית באמצעות הלבוש, שהוא הכלי.

מיכל התייחסה למשמעות של בגדים גם בהקשר של בתה המתבגרת, אנחנו האימהות והבנות הצעירות שלנו. היא מזמינה אותנו להתבונן על הלבוש שלהן כמסר וכלי שמספר לנו מה עובר עליהן. למרות שהראיון הזה התקיים בימי שיא הבידוד, מיכל עשתה חשק לזוז ואפילו לרוץ, בעיקר כי דיברה על תחושת החופש שהריצה טומנת בה. גם את הפמיניזם היא קושרת לאותה תחושת חופש, זו שאנחנו צריכות למצוא עבורנו. בגדים יכולים לתת לנו תחושה של חופש וגם שליטה, כאשר אנחנו בוחרות ממקום מודע ורצוני. זו הייתה שיחה ששילבה פמיניזם עם סטייל, כבדות עם קלילות, ושיקפה כמה עולם הסטיילינג תרפי קשור לכל הבט בחיים שלנו כנשים. מזמינה אתכן לצפות / להאזין לשיחה הכיפית שלי עם מיכל גולדן כאן.

כתבו לי מה חשבתן על השיחה, והירשמו לערוץ היוטיוב שלי!