בגד עשוי מחוטים וטקסט טווי ממילים, חוטי עלילה. בואי נתעטף בחיבור הזה, אומרת ענת לב אדלר, עיתונאית וסופרת. ענת אישה של מילים (והאמת שגם מעשים, למי שעוקבת אחר העשייה שלה בתחום האלימות נגד נשים), וטוב היה לדבר איתה על כתיבה, יצירה והשראה, דרך צבע ובגדים.
הראיון התקיים בימי שיא הבידוד בתקופת הקורונה. ביקשתי מענת תמונה שתסמל את אופי התקופה והיא העבירה תמונה שלה, ישובה, קוראת בחדר העבודה שלה. בתמונה לבושה בבגדי הבית שלה, שהצבע האדום שולט גם בהם. קריאה וכתיבה הם המזון הרגשי שלה, והשיחה איתה משקפת את זה במדויק. ענת מקריאה טקסט של מיכל חרותי, ששיתפה שיר של שלונסקי "כותלי ביתי". שיר שמדייק את תקופת הקורונה. "כותלי ביתי אינם כחיץ ביני לבין העולם", מקריאה ענת, דרך ההקראה שלה אפשר ממש לחוש את המילים, והעולם באמת נכנס לתוך המפגש שלנו, כששיחה נכנסת קוטעת את הבועה. שיחה מהעורך שלה (עורך ידיעות אחרונות…). ואלה בדיוק המעברים של חיינו בתקופה זו של קורונה או פוסט קורונה. אחרי שנאלצנו לעצור בצורה כל כך קיצונית, נותרנו עם הרצון להיות, לשהות שם ולהרגיש, מול הקצב של החיים, העשייה והתגובתיות לאירועים. אנחנו יכולות לקחת מהתקופה הזו את הדברים שנעמו לנו, להתחבר לעצמנו, כך אומרת ענת. התחלנו לעשות מתוך כורח אבל פתאום הבנו שאנחנו רוצות לשהות בדבר הזה. התחברתי לכל מילה שלה.
גם בתקופת הקורונה, הסטייל של ענת מאופיין בצבע האדום. אנחנו מדברות על משמעות האדום, ובעוד אני מביאה מחקרים על עוצמת הצבע, ענת מביאה טעמים של בית והיסטוריה אישית – אמא שעסקה בקוסמטיקה והכירה לה את עולם האיפור. הליפסטיק האדום הראשון שלה זכור לה היטב, ותיאור כל כך חושני של ליפסטיק מעולם לא הגיע לאוזניי. וזה היופי שמביאה ענת, החיבור בין סטייל, צבע ובד לבין שפת המילים.
בשיחה עם ענת היא נותנת מקום מרכזי לנשים המשמעותיות בחייה, בהתרגשות היא מספרת על רינה הגננת, שהייתה דמות חומלת ומיטיבה עבורה שהשפיעה עמוקות על מי שהפכה להיות. זו הזדמנות מצוינת להכיר בהשפעה הנשית המיטיבה של נשים שגידלו אותנו, בדרך זו או אחרת. נשים שהיו שם כשאנחנו צמחנו להיות מי שאנחנו.
עולם הסטיילינג תרפי הוא עולם של נשים, ולא בכדי. החל מהאם המלבישה, ועד נשים אחרות שהיו שם כהשראה. נשים להסתכל עליהן, ללמוד מהן מי אנחנו כן ומה אנחנו לא. לפעמים ההשראה חיובית ולעתים גם שלילית, כי בסדנאות סטיילינג טיפולי אני שומעת גם זיכרונות כואבים של אמירות קשות, שהשאירו חותם כואב ותחושה ש"אני לא יודעת להתלבש" או פשוט "לא מגיע לי". ביקורת על איך שהבגד נראה, או אמירה על הגוף או המראה החיצוני, צורבת דימוי גוף לשנים קדימה. אבל ענת מביאה את הפן החיובי, המרגש, המעצים שיש לנשים אחרות בבניית הזהות שלנו. הן חלק ממני לנצח היא אומרת, הן פה בין קירות ביתי.
"זה לא עבודה, זה הוויה" אומרת ענת על העשייה שלה, ואני מרגישה אותו דבר לגבי סטיילינג תרפי. זו לא עבודה אלא גישה לחיים, הבנה עמוקה של החיבור בין הפנים לחוץ, כל כך עמוקה שהופכת את הבגד לכלי מארגן, מווסת, מנחם, מעניק, כלי לדבר את עצמנו לעצמנו גם ללא מילים. זו דרך לעזור לנשים אחרים למצוא את עצמן ולדייק את עצמן, לדבר לסביבה שלנו, כולל הצבת גבולות אישיים, טעמים, רצונות, וזה היופי. הממשק בין האישי לחברתי דרך הבגד. סטיילינג תרפי זו דרך להיות ולהרגיש אישה.
את ההשראה של ענת עליי אי אפשר לפספס, ולכן ממליצה לכן לצפות בשיחה עם ענת לב אדלר, שהיא תמיד רלוונטית וממש לא רק לימי קורונה. שיחה שעוסקת במהות הנשיות והיצירה, שמביאה חיבור לשורשי הנשיות והמשפחתיות שלנו. לחצו כאן לצפייה.
הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לשיחות נוספות עם נשים נפלאות.
