תגית: עבודה סוציאלית

קורס סטיילינג תרפי – כל האמת, בלי חרטות!

קורס סטיילינג תרפי הראשון יצא לדרך בדצמבר 2017.

עבורי זאת הייתה פריצת דרך, עם התרגשות אדירה!

יצאתי למסע הזה סקרנות מהולה בפחד, ורצון גדול לשתף עוד נשים בעולם ידע שהתאהבתי בו. 

כמובן שלא ידעתי מי תגיע לקורסים.

לא ידעתי מי תתאהב כמוני בשילוב בין עולם הנפש לעולם הבגד.

ברור שתחום הידע היה עוד בחיתוליו.

זה היה לפני הספר, לפני המחקר, לפני המאמרים שכתבתי, לא היה לי עוד את הבסיס הבטוח הזה.

למען האמת, לא היה לי שום בסיס בטוח!

זה היה ממש חלום, חלום של יזמות נשית.

אנחנו קהילה שמעבירה את סטיילינג תרפי!

אבל סטיילינג תרפי זה לא חלום.

מכיוון שזה כלי טיפולי, אימוני, חינוכי, ממשי ומחובר לקרקע.

וככל שהזמן התקדם, זה התבהר יותר, והעשייה בשטח יצרה מציאות.

היום, בשנת 2022, אנחנו קהילה גדולה של מעל 200 נשות מקצוע.

זו קהילה שלומדת, מתפתחת, מעבירה את גישת סטיילינג תרפי הלאה. במסגרות טיפוליות, חינוכיות ובמסגרות פרטיות.

זה תחום חדש. 

ד"ר לעבודה סוציאלית בעולם של סטיילינג?

זר לא יבין את משמעות הבחירה בדרך הזו, מה זה היה בשבילי לבחור בסטיילינג, להבין שסטיילינג טיפולי, ליצור מטבע לשון כזה.. סטיילינג תרפי.

עובדת סוציאלית צומחת על מיתוס "עבודת הקודש", ותסכול מול שכר נמוך, מבזה.

עובדת סוציאלית צומחת על המיתוס שעיסוק בחיצוניות, אינו רלוונטי לעולם הנפש. 

אז הבחירה שלי לעסוק בסטיילינג תרפי, הייתה יציאה מוחלטת מאיזור הביטחון שלי.

מוחלטת!

גישת סטיילינג תרפי נכנסת לעולם הטיפול, אימון, ייעוץ, חינוך

שלשום ישבתי בישיבה קלינית של צוות "עוגן",

זהו צוות גדול של פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו"סיות, סטודנטיות, מטפלות באמנויות ובתנועה, מנחות קבוצות. 

בישיבה, הצגתי את סיכום הקבוצה שלי שהסתיימה לפני שבוע.

קבוצת סטיילינג תרפי לנפגעות טראומה מינית.

הקראתי את המסע שהקבוצה עברה, הסוגיות שהמשתתפות העלו בקבוצה, התהליכים והתובנות. 

למען האמת, לא הצלחתי לקרוא עד הסוף.

עצרו אותי.

"זה מדהים"..

"זה חומר מדהים"…

"זה כלי מדהים".

נשמעו קולות.

פעם, הייתי מסמיקה בשקט, וממשיכה להקריא.

אבל הפעם, כבר לא הסמקתי.

הרמתי את הראש, הסתכלתי ישר לעיניים של ד"ר הירשמן, מנהל מרכז לבריאות הנפש לב השרון, האיש מאחורי ההקמה של מרכז "עוגן". 

"נכון, זה כלי מדהים! והייתה קבוצה מעולה" אמרתי בגאווה ובאהבה.

הקבוצות הטיפוליות שלי הן רק דרך אחת בה הבנתי כמה הכלי הזה משמעותי.

נוסף להן, אני רואה מה קורה לנשים שבאות ללמוד סטיילינג תרפי. 

כמה זה עוזר להן להתפתח ברמה האישית, להרבה מהן גם ברמה המקצועית, התפתחות אדירה. 

המלצות בוגרות קורסי סטיילינג טיפולי – לא יזיקו

 יש עוד, אבל די להפעם.

חשוב לציין, שיש גם סרטון של בוגרות מספרות.

אמנם קצת ישן, אבל זה בדיוק חלק מהדרך!

כיף להסתכל אחורה ולהבין את ההתפתחות. 

הנה זה פה – בוגרות מספרות.

רוצה ללמוד סטיילינג טיפולי?

רוצה ללמוד את גישת סטיילינג תרפי? 
נלמד מהי הפסיכולוגיה של הלבוש, וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיים שלנו כנשים.

כלומר, מהו סטיילינג טיפולי ובמה הוא שונה ומיוחד.
איך להשתמש בבגדים ככלי להתפתחות אישית.
איך להפוך את הבגדים למרחב של ביטחון בחיים שלנו,
כלי לדימוי גוף בריא,
שפה שדרכה אנחנו מדברות לעולם.
איך לדעת להעביר את זה הלאה, במסגרות טיפוליות, אימוניות, ייעוציות וחינוכיות.

מידע על קורס סטיילינג תרפי אוקטובר 22- כאן. 
המעוניינות בסיליבוס אקדמי – כתבו לי ונשלח לכן.

בואי להכיר ולהיתרם מתכנים של סטיילינג טיפולי

כמובן תמיד יש את הספר, וקהילת הפייסבוק והאינסטגרם שמלא בפוסטים שמסבירים מה זה סטיילינג תרפי.

יש גם ערוץ יוטיוב מלא תכנים.

אני מזמינה אותך להתאהב בקשר החזק הזה של גוף – נפש – בגד.

קשר שאני חיה, נושמת וכמובן לובשת.

להתראות,

טלי.

בגדים יכולים לספר סיפור, להביע רגש ולהעביר מסר. בסטיילינג תרפי הבגד הוא ביטוי לאישיות שלנו, לחלומות ולמשאלות. גם אופנה מעניינת אותנו ברובד הרגשי שלה, בתגובה הרגשית שמייצרת כשאנחנו במגע איתה.

העבודה בסטיילינג טיפולי היא לא רק באמצעות הבגדים עצמם אלא באמצעות המבט עליהם, המבט על תמונות. הרבה מאוד מתרחש בתוך המבט.

הרגשות, המחשבות והפרשנויות שעולות בנו מול תמונות אופנה הם החומרים מהם עשוי תהליך סטיילינג טיפולי.

דוגמה טובה לתפיסה של סטיילינג תרפי יכולה להימצא באיחולי שנה חדשה וטובה, באמצעות תמונות אופנה.

מוזמנות להביט באסתטיקה שבצילומים,

ולחבק אליכן איחולים טובים.

שנה של בריאות עם סטיילינג תרפי

ירוק הוא צבע של בריאות והתחדשות עבורי.בחרתי צבעוניות שמזכירה לי את הטבע, ואין סמל חזק יותר לבריאות מאשר הטבע. התמונה הזו גם מציגה סטייל שאת המרכיבים שבו כל אחת יכולה ללבוש, בדרך זו או אחרת.

שנה של חופש עם סטיילינג תרפי

חופש טמון ביכולת בחירה, ביכולת לראות שקיימות עוד אפשרויות ועוד דרכי חשיבה מלבד אלה המוכרות והקבועות.

הנעליים מסמלות לי גם את החופש לנוע בעולמי החיצוני וגם הפנימי.

מאחלת לכן חופש לצעוד בדרך שלכן ומרחב תנועה אמיתי.

שנה של שקט עם סטיילינג תרפי

שמלה לבנה, אבל בלתי שגרתית, מייצגת בעיניי שקט שיש בו עוצמה.

זה שקט של ביטחון, השקט לקבל החלטות, בחירות שקטות וחזקות, חפות מהסחות דעת של צבע, הדפסים ואקססוריז.

מאחלת לנו שקט כזה.

שנה של ריפוי עם סטיילינג תרפי

הפרפרים על השמלה הזו קוראים לשחרר שיפוטיות, פחדים ומגבלות, ויש משהו בתמימות הבלתי "אופנתית" של השמלה הזו, שהופך אותה לסמל מושלם לפשטות ולחופש להיות.

שנה של אומץ עם סטיילינג תרפי

האומץ להיות נוכחות וגם בולטות, האומץ לקבל החלטות אופנה והחלטות חיים שונות ממה שמצופה מאיתנו, פחות להתייחס למה יגידו.

האומץ ללבוש בגדים שמשמחים אותנו גם בלי שום סיבה, ובלי הצורך להסביר.

שנה של אהבה עם סטיילינג תרפי

אהבה עבורי טמונה במשפחתיות ובחברות.

התמונה הזו מסמלת בעיניי חיבור שיש בו דימיון אבל גם נפרדות, ותחושה חזקה של יחד. תמיד מרתק אותי איך קשר ויחסים באים לידי ביטוי ביחס לבגדים ובתקשורת סביבם.

שנה של יצירתיות עם סטיילינג תרפי

המשחק עם בגדים מסמל בעיניי את היצירתיות של סטיילינג תרפי.

יצירתיות שמטפלת בדימוי גוף שצריך חיזוק,

בחשיבה שמרנית שצריכה ניעור,

בשמחה נשכחת מהילדות שצריכה קריאת השכמה.

את היצירתיות הזו אפשר למצוא כל יום מול ארון הבגדים, עם הבגדים שכבר נמצאים שם.

שנה של למידה עם סטיילינג תרפי

השמלה הזו מזכירה לי לוח או מחברת, משהו לשרטט עליו את כל המחשבות, התובנות וההשראות שאני אוספת במסע הלמידה האינסופי של החיים.

מאחלת לכולנו לא להפסיק ללמוד אף פעם, שם בעיניי נמצאת התרפיה האמיתית.

גם סטיילינג תרפי זו דרך ללמוד ולהתפתח ולהגיע לכל המרחבים האלה בתוכנו, באמצעות הבגד. זה קרה לי, ויש לי את הזכות להעביר את כל זה הלאה.

רוצה לדעת עוד על קורסי סטיילינג תרפי? לחצי כאן.

שתהיה שנה של התפתחות ויצירתיות עם סטיילינג תרפי!

טלי.

אוליבייה רוסטאן הוא ילד פלא. רק בן 32, רוסטאן מוגדר כמעצב אופנה מחונן והמנהל הקריאטיבי של בית האופנה Balmain. הוא מוקף דוגמניות-על וסלבס, שמגיעים לתצוגות שלו ונהנים מההזדמנות להצטלם איתו. נראה כי רוסטאן הינו סמל סטטוס מעצם היותו. המעטפת הנוצצת סביבו מרוטשת, והכי בלתי נגישה. על פניו, ההיפך מסטיילינג תרפי.

לוליא הסרט, סביר להניח שהייתי ממשיכה לחשוב כך. אבל הסרט גרם לי לעצור, ולהיסחף לסיפור שלו.

אולי זו העובדת הסוציאלית שבי, שעבדה עם ילדים ונוער בפנימייה טיפולית, אבל אף אחד מהילדים שפגשתי לא זכה לקריירה בינלאומית, או לחבק את ג'ניפר לופז, ולעצב לה שמלה ליום ההולדת.

זה הפלא של ילד הפלא.

הסרט הוא על הילד שמחפש את אמא שלו. רוסטאן הינו ילד מאומץ שבמשך 32 שנה מלא שאלות לגבי הזהות שלו ומקורותיו, וחי בתחושה קשה של זיוף.

השאלות שלו קשות, האם אני באמת צרפתי? האם אני שייך? מה זה אומר שהעור שלי שחור כשבני המשפחה שלי לבנים? למה לא רצו אותי? האם באמת אני טעות?

הסרט מלווה את רוסטאן במגעים שלו עם מחלקת הרווחה, שמטפלת בתיק האימוץ – קלאסיקה מעולם העבודה הסוציאלית. הוא מחפש, הוא מתייסר, הוא בוכה. במקביל, הסרט מציג את חייו יוצאי הדופן. הוא חי במגדל שן, עם פורטרט ענק שלו בכניסה לבית, ומראת קיר בגודל של קיר כניסה לקניון.

רוסטאן די בודד, ובאופן מפתיע מציג את עצמו כך. ניתן היה לדמיין שכחלק מהפסאדה הכוזבת הוא ישדר שהוא עטוף חברים, אבל הוא מדבר על הבדידות שלו בכאב גלוי.

אין לו בן זוג, ואנחנו רואים מעט מאוד חברים או אנשים סביבו לאורך הסרט. בנסיעותיו הוא מדבר ומתייעץ עם הנהג שלו, מוחמד, שמשמש סוג של פסיכולוג (לא מוצלח). הוא מספר למוחמד על בחור שמוצא חן בעיניו, שראה במכון הכושר, ובכל פעם שהוא רואה אותו, הוא מעלה בו חיוך. אותו בוקר הבחור אמר לו "שלום" וזה ריגש אותו. מוחמד מציע לו לשוחח איתו, ורוסטאן נבהל, מה פתאום, הוא יחשוב שאני מפלרטט איתו.

בהמשך הסרט רוסטאן משתף את מוחמד, שנרשם לאפליקציית היכרויות לאנשים מפורסמים, ומחכה שיבדקו ויאמתו את פרופיל האינסטגרם שלו. ומה אם לא יאשרו אותי? הוא שואל. מוחמד אומר לו, "בסוף זה יקרה, אפליקציות תמיד עובדות" (פסיכולוג לא מוצלח, אמרנו).

וזה סיפורו של הסרט, למעשה. סיפור על פחד נטישה, פחד מדחייה, תחושה של חוסר ראויות ומאבק לתפוס מקום בזכות ולא בחסד. עוד שיקוף חזק לכך, בא כשרוסטאן מספר למוחמד על הכותרת שקיבל בעיתון – "ילד הפלא".

במקום לפרש את הכינוי הזה כתיאור להישגים אדירים בגיל צעיר, רוסטאן אומר – זה ילד מצליח, שלא אמור היה להתקיים.

הפער בין הרעב הרגשי האדיר שלו, שמיתרגם לרגעים בסרט גם כזעם אדיר, לבין המעטפת הנוצצת (התצוגות, הדוגמניות, הפאר שמתפרץ מהבית, מהמכונית, מהלבוש של רוסטאן) – הוא העצמי הכוזב.

הפער נגלה לא רק בסרט אלא גם בחשבון האינסטגרם של רוסטאן – מצד אחד הוא מציג את העיצובים שלו לבלמיין, נוצצים ויקרים להחריד, לא קשורים ולא נועדו להיות קשורים לחיים האמיתיים. יחד איתם, תצלומי סלפי וסרטוני סלפי שלו, באאוטפיטים שאין בהם סדק או קמט. נראה שרוסטאן שואב השראה מקרל לגרפלד, עוד מעצב גאון, שחיי את חייו במעטפת בלתי נגישה ואף מיזנטרופית.

אבל בצד אלה, רוסטאן מעלה תמונות מהילדות שלו, מהנעורים שלו, תמונה עם אמו המאמצת, עם סבא שלו, שורות על משפחה. יום האם, יום האב, הבלחים של רגש. הוא מעלה תמונה שלו עם כריס ג'נר, אם משפחת קרדשיאן, וכותב "את כמו אמא בשבילי, את מהנשים החשובות של חיי".

הפער האדיר הזה – הוא העצמי הכוזב. ויניקוט טבע את המונח "העצמי הכוזב" כדי להתייחס לפאסדות שאנשים עוטים עליהם על מנת להתאים את עצמם לסביבה, להשתייך. ויניקוט כתב כי אנשים זקוקים לתשתית נפשית מסוימת כדי לאפשר לעצמם להיות הם. התשתית הזו מאפשרת קיומו של עצמי אמיתי, חופשי, מחובר ליצירתיות וביטוי. חשוב שילדים ירגיש חופשיים להיות עצמם בלי הפחד להכביד על אחרים ומבלי אשמה יתרה כלפי מי שדואג להם.

אפשר לשער שמשהו בסיפור לידתו וגדילתו של האיש הזה לא איפשר לו את החופש הזה. כמו שהוא כותב בכתב ידו לאמו הביולוגית – "אני מלא פחדים לא ברורים".

הוא חסר חופש גם במובן המילולי. הוא היחיד שמגיע למשרד בשבת. "אני כל הזמן בשליטה" הוא אומר. לא ברור מה יש בחייו מעבר לעבודה. מוחמד מציע "אולי תיקח לך יום בשבוע לעשות משהו אחר?". רוסטאן לא אוהב את זה, "בחוזה שלך כתוב נהג וגם פסיכולוג?" עונה לו. במקום אחר בסרט הוא משתף, "אני צעיר ואני מוטרד מזה שאני אמור ליהנות מהחיים כרגע".  

 

עולם הרגש שלו כלוא, בדיוק כמו הלסת שלו ותווי הפנים המהונדסים שלו. השמחה מתפרצת לרגעים כשהוא רוקד, ויש בו שמחה, שנראה שהיא חלק מהר געש רגשי, שלא ברור אם ומתי יתפרץ.

אין זרימה הרמונית של רגש, שתעביר תחושת ממשות וחיות. התחושה שלי כצופה הייתה עצב על רוסטאן. כשהוא מקבל חיבוקים, עיניו נעצמות בהתמסרות, אבל האדם המרכזי שממנו הוא מחפש חיבוק זה הוא עצמו. "עד שלא אדע מאיפה אני, לא אוכל באמת לאהוב את עצמי" הוא אומר שוב ושוב.

בספרו "בית לנפש" כותב יעקב מטרי – “אדם, כמו ילד בעת גדילתו (בתנאים שהם בריאים יחסית) מבקש – לא פחות מאשר לדעת על עצמו ידיעה הקשורה בחשיבה על אודות עברו ועל אודות המנגנונים המפעילים אותו – לחוש חי, להרגיש שיש חיים בתוכו, שכוח החיים פועם בתוכו, ולמצות את האפשרות הייחודית שניתנה לו להתנסות, להיות נוכח בחווית החיים."

העיצובים של רוסטאן מרהיבים, אבל גם החליפה המושלמת לא תיטע באיש הזה ביטחון, והאסתטיקה המוצגת בסרט היא מנוכרת וקרה.

כמה מיליוני עוקבים וחיבוק חם מג'ניפר לופז, הם בהחלט שמחה גדולה, אבל לא כזו שאדם מרגיש איתה בית.

בסטיילינג תרפי, אנחנו מייצרות חיבורים – בין עולם הנפש והרגש לעולם האסתטי. אנחנו באות לשנות בתוכנו את הקוטביות של העולם הישן, שמדברת על "רושם ראשוני", ואימפקט חברתי דרך "לוק" מוקפד, שמנוגד למה שקורה בפנים. אנחנו באות לחבר את העצמי האמיתי אל המעטפת.

ישנם מעצבים ומעצבות, שמכניסים רגש אותנטי בעולם האופנה. ילד הפלא הוא לא אחד מהם.

אני זוכרת את הצעדים הראשונים שלי בעולם בריאות הנפש, את רעד ההתרגשות שאחז בי בכניסה לבית החולים שער מנשה. עוד לא בת שלושים, נכנסתי לנעליים מקצועיות של מי שיודעת להתנהל מול פסיכוזה, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. אבל זה לא היה, ולקח לי שנים להתרגל.

הרבה לפני סטיילינג תרפי, אני זוכרת את עצמי מתלבשת לעבודה בג'ינס וחולצות של עובדת סוציאלית, העיקר לא לבלוט מידי ולהיראות מקצועית. אבל הדבר שאני הכי הכי זוכרת משנות ההתחלה, זה את הפיג'מות, עם הלוגו של משרד הבריאות. 

זה היה הדבר העצוב ביותר שראיתי.

בגד חסר צורה, בלי זהות או אופי. בגד משבר. בגד שאם הוא נלבש יום אחרי יום, במשך שנים במחלקה ממושכת, מסמל את הפרישה מהחיים. 

השנים חלפו והתבגרתי, מעובדת סוציאלית במחלקות קיבלתי את תפקיד אחראית המחקר, במרכז רפואי לב השרון. את הפיג'מות פחות ראיתי, הן הפכו להיות דבר של יום יום. זו כבר לא הייתה דרמה בשבילי.

ב-2015 התחלתי את פרק ב' של חיי המקצועיים, עם רעד התרגשות חזק בהרבה.

הפעם, היה לי דלק פנימי, ליצור את עצמי מחדש. החלטתי לנסות ליצור חיבור בין עולם הנפש  – לעולם הבגד. בין המשבר והטראומה – לצמיחה ויצירתיות עם בגדים.

הדלק ליצור את סטיילינג תרפי – סטיילינג טיפולי, שמחבר את הפנים והחוץ.

ואז, ראיתי מחדש את הפיג'מות.

הבנתי איך הרגע הזה שבו הפיג'מה מונחת על הגוף הוא רגע מכונן, שמסמל את השבר, האסון.

הבנתי גם, שבאמצעות החזרה לבגדים, בני אדם יכולים לחזור לעצמם.

הפעם ההבנה הזו לוותה גם במילים ברורות וכמה מחקרים טובים להרגיע את הסקפטיות.

וזו העוצמה של גישת סטיילינג תרפי – שמעבר לאינטואיציה הבסיסית שלנו לגבי בגדים, סגנון, אסתטיקה, השפה הזו מחברת עומק של מחקר והבנות תיאורטיות. כל המהות הינה חיבור בין עולמות.

מאז אני בדרך המקצועית הזו, וסטיילינג תרפי זו כבר שפה, ועולם הולך ומתפתח. אבל הפיג'מות עדיין שם. מחכות לאיזו התעוררות, פרויקט יצירתי, מישהו שיוציא אותן כבר לנצח  מהארון.

הפוסט הזה הוא עוד דרך להזכיר לעצמי, ולעולם, ששיקום עובר גם דרך ארון הבגדים.

דרך סטיילינג תרפי.

#סטיילינג_תרפי

איך תרגישי אם הבת שלך תבחר ללבוש חוטיני? האם תדברי איתה על כך? מה תגידי לה?

אימהות מרגישות אחריות עצומה לגבי הלבוש וההתנהגות של הבנות שלהן. במחקר שערכו שתי סטודנטיות במכללה לחברה ואמנויות, שרון אפשטיין ספיר ומירב מזוז שוורץ, הן ישבו לראיונות עם שמונה אימהות למתבגרות ושמעו כמה האימהות מתייסרות בדילמות בנושאי לבוש, גוף ומיניות. רציתי לדבר על כך עם הילה פינקלשטיין, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית. הילה התחילה מהאקסיומה הברורה – לא פשוט לנו לדבר עם הבנות שלנו על כל דבר, בטח ובטח על בגדים ומיניות. כולנו אומרות לעצמנו שלא נהיה כמו האימהות שלנו, אבל מתנהלות עם העברות בין דוריות שלא מצליחות להימלט מהן. אם האימהות שלנו "חפרו" לנו על האוכל, הלבוש או כל נושא אחר – אנחנו יכולות לומר שלא נעלה את הנושא. אבל זה לא פשוט לנו, כי בתוכנו הדילמות מייסרות. ולמה בעצם? כי למרות שאנחנו ב-2020, עדיין לאימהות יש קשר ייחודי וטעון עם הבנות שלהן, מעצם זה שאנחנו מלמדות אותן על נשיות ותפקוד בעולם. בנושא החוטיני, זה מאוד תלוי תרבות והקשר. יש אימהות ובנות שיכולות ללכת לבחור יחד חוטיני, וישנן כאלה שלא ידברו על הנושא לעולם. בסטיילינג תרפי נשאל, מה החוטיני הזה מסמל, וננסה לנהל "דרכו" שיח מודע ומקרב, יחד עם הקושי.

הילה מדברת על הדינמיקה אם – בת לאורך השנים, ונותנת כדוגמה סצנה מהסדרה "אלה הם חיינו" (This is us), בה רואים אם ובת משוחחות בחדר המתנה בבית החולים, בסיטואציה אינטימית. הבת אומרת לאם כמה היא חוששת לאכזב אותה, כמה ביקורת היא חווה ממנה. האם משתפת כמה לה עצמה היה קשה מול אמא שלה וכמה היא מנסה להתנהל אחרת, ולא מצליחה. זו אחריות שלי, היא אומרת לבת שלה. הילה מחדדת את הקושי של הבת השמנמנה מול אמא יפיפייה, רזה, עם זוגיות מוצלחת במיוחד. הקושי יכול להימשך כל החיים, אבל למרבה השמחה יש צמתי חיים שמעודדים חמלה והתקרבות בין אימהות לבנות, כמו נישואים, היריון והמעבר לאימהות.

סטיילינג תרפי זו שפה שמחברת אימהות ובנות ומעלה על פני השטח את הדיאלוג והקשר. אפשר להתקרב להיות האימהות שאנחנו רוצות להיות, דרך השיח שלנו עם הבנות שלנו על בגדים. בסטיילינג טיפולי העיקרון הוא לא להחליט עבורן, אבל כן לשמש עבורן דוגמה. לדבר על הדברים, לא להסתיר את דעותינו בכוח ובטח לא לשקר, אבל כן לאפשר להן את השוני מאיתנו ולהבין שהטעם שלנו לעולם יהיה שונה. דורות שונים מתלבשים אחרת, חושבים אחרת, והמחשבה שהבנות שלנו יתלבשו תמיד לטעמנו לא מציאותית.. בשיחה אני משתפת באופן אישי את הקושי שלי מול בחירות הלבוש של הבת שלי. כבר בגיל שמונה ברור שהטעם שלנו שונה לגמרי..

סטיילינג תרפי זו גישה שחותרת ליכולת לביטוי והגדרה עצמית דרך בחירות הלבוש. ביכולת שלנו לקבל את השוני והייחודיות של הבנות שלנו אנחנו מאפשרות להן לגבש את הקול הייחודי שלהן, להתנסות עם הבגדים שלהן ולהיות מי שהן, תוך ידיעה שאנחנו תמיד שם בשבילן. לאורך כל השיחה הילה דיברה על היכולת לחמלה, שהיא החיבור בין אימהות לבנות, פחות ביקורת ויותר קבלה. זה הזכיר לי ציטוט מצחיק אבל נכון מהמחקר על אימהות, בנות ולבוש, שהולך ככה: "אני אומרת לעצמי, תנשמי, תחשבי שהיא אישה זרה בת שמונים, את נחמדה אליה!".

בואו לשיחת סטיילינג תרפי עם הילה, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, וכתבו לי מה מעניין אתכן לראות!

מה זה לבוש של עובדת סוציאלית בשבילך? מה עומד מאחורי הג'ינס, הטוניקה שעובדות סוציאליות רבות לובשות לעבודה ואיך זה מספר על התפקיד והנראות של המקצוע?

התלמידות שלי לימדו אותי שיש "סטייל של עובדת סוציאלית". לפני סטיילינג תרפי, לא חשבתי על המשמעות של הבגדים שלבשתי לעבודות שלי. התלבשתי כפי שנדמה היה לי שמצופה ממני להתלבש בתור עובדת סוציאלית. אני זוכרת היטב איך הייתי מחנה את הרכב שלי רחוק מעיני הקולגות וילדי הפנימיה בה עבדתי בתחילת דרכי. נראה היה לי שהרכב "מפואר" מידי לתפיסת התפקיד הזו. נשים מדברות איתי על הצורך הזה ב"צניעות", לא לעבוד מול הפונות והפונים שלנו בבגדים או תכשיטים שיכולים לשדר יוקרה או לנקר עיניים. מה זה אומר עלינו כסקטור? חשוב לציין שגם פסיכולוגיות מדברות איתי על הצורך ללבוש שחור, או בגדים נטרליים, כדי שזה לא יהווה רעש רקע בסיטואציה הטיפולית. אבל גם בגדים נטרליים הם סוג של אמירה. כל דבר שנלבש לעבודה הוא אמירה.

איך זה קשור לעבודה סוציאלית ולכל שאר המקצועות שנתפסים כ"נשיים"? שוחחתי עם שירה דן, עובדת סוציאלית עם נשים ונערות. שירה פמיניסטית אקטיביסטית והיא מספרת בכנות כמה קשה היה לה להשתלב במערכת הציבורית, שבה עודדו אותה שלא להבליט את עצמה בשום דרך. סגנון הלבוש שלה, הדיבור שלה, העמידה שלה על זכויותיה לקבל הכרה על עשייה מקצועית, לא התקבלו בעין יפה. בקלות קישרנו את זה למחאת העובדות הסוציאליות, מחאה סביב נראות והכרה.

האם אנחנו מוכנות להיות נראות? נוכחות? ומהי רמת הנוכחות המתאימה לנו?

שירה מספרת על אהבתה לבגדים, לצבעים, לתכשיטים. היא מספרת על היכולת שלה להתלבש בסטייל, ללא קשר לעלות של הבגדים. אפשר להתלבש בסטייל גם בלי להשקיע כספים רבים, היא אומרת. מדובר על הנכונות לשחק עם הלבוש. היא מספרת על ההשפעה החיובית שיש לסגנון הלבוש שלה בתקשורת עם הנערות שאיתן היא עובדת. הן רואות בכך השראה, זה מחבר אותן אליה וזה גם מפתיע אותן, כי הציפייה שלהן מעובדת סוציאלית היא למראה מבוגר וכבד.

שיחה אמיתית בין שתי עובדות סוציאליות, על סטיילינג טיפולי, על הנכונות להתבונן בבגדים ככלי שמקדם אותנו אישית ומקצועית. שיחה שמהווה חומר למחשבה לכל מי שעוסקת במקצוע שנתפס כ"נשי", שרוב העוסקות בו הן נשים.

בהיבט הזה אי אפשר שלא להדגיש כמה סטיילינג תרפי זה תחום שמאפשר הרחבה של העבודה הסוציאלית, הן ברמת העשייה והן ברמת הנראות ואפשרויות התעסוקה. עבודה סוציאלית יצירתית שמאפשרת אפיקים נוספים לעשייה חיובית שמקדמת נשים, נערות ואת עצמנו!

סטיילינג תרפי זו הייתה הדרך שלי לצמוח מתוך העבודה הסוציאלית, להישאר קשורה ברמה הערכית והאמונית אבל לאפשר לעצמי ערוץ להתפתחות נוספת בשוק הפרטי ולא רק הציבורי. אני מספרת בשיחה עם שירה כמה פעמים קיבלתי את תלוש השכר שלי כעובדת סוציאלית ופרצתי בבכי. זה השפיע על הדרך בה אני רואה את עצמי, את יכולותיי המקצועיות, ולא בצדק. בזמנו לא הבנתי שזה יכול להיות אחרת, והיום אני גאה להיות חלק ממערך שמעצים נשים גם אישית וגם כלכלית. אני גאה לפקוח את עיניהן של התלמידות שלי ולהגיד – כל אחת יכולה! כי ללמוד סטיילינג תרפי זה ללמוד כלי יישומי ובעל ערך ממשי. אני לא יכולה לתאר את החשיבות של הממשות הזו כנשים בחברה שלנו, שבה עדיין סקטור שנתפס "כנשי" הוא סקטור מוחלש.

תודה לשירה, השותפה המדויקת למסרים המעצימים שביקשתי להעביר.

לינק לשיחה המלאה על לבוש של עובדות סוציאליות וסטיילינג תרפי – כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב של סטיילינג תרפי – לעוד תכנים והשראות מעולם הסטיילינג הטיפולי. הערוץ בלינק הזה.

#עבודה סוציאלית #סטיילינג תרפי