אופנה, גוף, תנועה – ראיון עם ענת ברגר ספיר

ענת ברגר ספיר היא רקדנית לשעבר וספורט-תרפיסטית, ולימודיה בשנקר הובילו אותה לפתוח בלוג על התחום שמעניין אותה יותר מכל – הקשר בין אופנה לגוף וריקוד. בשיחת סטיילינג תרפי מרתקת היא מביאה דוגמאות מעולם האופנה שממחישות כמה תהליך העיצוב מעודד או לחילופין מאתגר את היחס לגוף ולנורמות החברתיות לגבי הגוף "הנכון". השיחה מהדהדת נושאי ליבה בסטיילינג טיפולי – מהן גוף האישה שנחשב כמושך? כמה אנשים מוכנים לראות את השונה וכמה אנחנו מוכנות להתלבש שונה מהרגיל?

ריי קוואקובו – המעצבת של קום דה גרסון שמאתגרת תפיסות של יופי וגוף

כרקדנית לשעבר, ההתבוננות של ענת לגבי היכולת של הבגד לאפשר תנועתיות לגוף מרתקת, במיוחד לאור ההבנה שלרקדנים ולרקדניות יש יחס מיוחד לגופם, אפילו יהיר, כפי שהרחבנו בשיחה. הטוטו אמנם מגדיר את תפקיד הרקדנית אבל יש לה מרחב תנועה חופשי יותר בלעדיו, ובגדי הריקוד נועדו בראש ובראשונה לאפשר תנועה. בדיוק כמו בסטיילינג תרפי, יש דגש על בגד כמייצר ומבטא תפקיד. בראיון איתה, ענת מביאה חומרים מרתקים מעולם האופנה עם דגש על יוצרים בעלי גוון מולטידיסיפלינרי, קצת כמו ענת עצמה שמשלבת בטבעיות בין תחומים. כשביקשתי ממנה לתאר את עצמה דרך פריט לבוש, היא הזכירה את איריס אפפל, שדיברה על סטייל כסצנה שמתרחשת בקצוות של הגוף. גם ענת שמה דגש על קצוות הגוף – נעליים ושיער אסוף, מחווה שנותרה לה מימיה כרקדנית. בשפת סטיילינג תרפי, זוהי חותמת סטייל – טביעת אצבע שמשקפת חלקים בסגנון, בחשיבה ובאישיות שלנו לאורך זמן.

אייריס אפפל – סטייל אייקון

הבלוג של ענת, פפיטה, מביא זווית היסטורית וסוציולוגית על אופנה והראייה שלה משלימה בטבעיות את החומרים מהם עשויה שפת סטיילינג תרפי – היחס לגוף, ליופי, תפיסת הגוף לאור האידאלים החברתיים והמשמעויות הרגשיות של הלבוש. ממליצה מאוד לצפות בשיחה הזו ולהעמיק את ההבנה הרב תחומית של אופנה וסטייל, שסטיילינג תרפי מהווה רובד אחד מהעושר שלה.

צפי בסרטון כאן והירשמי לערוץ שלי!

השראה ושבוע האופנה – ראיון עם טלי דביר

השראה ושבוע האופנה. וואו, איזה שילוב.

טלי דביר היא אשת פרסום ויזמית שעומדת מאחורי מיזם מדליק שנקרא יום ההשראה. היא מנכל"ית של חברת פרסום "וואן" אותה הקימה בגיל 23, בזמן שעבדה במלצרות כעבודה צדדית (!). הסיפור שלה הדהים אותי גם בשל האומץ וההתמדה שלה, וגם כי השראה עבורה היא אוויר לנשימה והיא לא מחכה למוזה שתגיע. אני אוהבת את הפרקטיות הזאת. גם סטיילינג תרפי זה לא לחכות לאירוע מיוחד וחגיגי אלא להתלבש עכשיו, בצורה יצירתית ומלאת השראה.

בשנה המוזרה הזו, 2020, טלי קיבלה את המשימה לערוך את מגזין שבוע האופנה, ובשיחה איתה היא נותנת הצצה לאחורי הקלעים. בשיחה שלנו אי אפשר לפספס כמה היא מדגישה את האג'נדה של גיוון והכללה שמפיק שבוע האופנה הישראלי, מוטי רייף, חרת על הדגל שלו. ונראה כי האג'נדה הזו היא מעל ומעבר לשבוע האופנה אלא גל של תודעה עיקשת של כולנו, יחד עם המי טו, יחד עם הזעקה נגד אלימות, נראה כי אנחנו הנשים שבענו לגמרי מהצמצום וההדרה שהפך להיות חלק מהטבע של חיינו.

טלי מביאה גישה מאוד פרקטית וברורה ואומרת שהשראה אינה דבר חמקמק אלא עשייה, יצירה, והיכולת לגעת באנשים אחרים דרך היצירה. יום ההשראה שלה מאגד יוצרים ממספר תחומים, ותיקים וחדשים כאחד, וחשוב לה לקדם את כולם באותה מידה. אותה גישה עומדת גם מאחורי החשיבה על שבוע האופנה, ומגזין מרהיב בן מאתיים עמודים שהושקעה בו מחשבה רבה. במגזין יש גם כתבה על הפסיכולוגיה של האופנה בה אני סיפרתי את הסיפור של סטיילינג תרפי. טלי מדברת על רגישות, בחירה מדויקת ואופנה לכולן, וגם באופן אישי חשוב לה לצרוך בגדים שהוצגו על דוגמניות שנראות כמוה. טלי אומרת, יגיע יום שבו צרכניות יגידו, אין מידות – לא נקנה, אין גיוון – לא נקנה.

החלק המעניין ביותר בראיון הוא הסיפור של טלי עצמה, שגדלה בקריות למשפחה ברוכת ילדים ופרצה דרך באופן עצמאי ומעורר השראה. טלי מפלסת את דרכה ולא מתנצלת גם באופן הלבוש שלה, שלא תמיד תואם את הציפיות ממנה. טלי לא חששה משמלות גם בימים שזה היה פחות מקובל, ולא חוששת מצבעים עזים גם אם זה גורר תגובות. היא אומרת כי גם אם לא מצופה מאישה בתפקיד שלה ובמידה שלה לבחור שמלה כתומה, היא לא תהסס לעשות זאת. המקום היחיד בו חשוב לה לגלות רגישות לסביבה הוא מקרים של כללי צניעות וכבוד לאמונה הדתית של הלקוחות שעימם היא נפגשת. אפשר ללמוד מהתעוזה של טלי כאישה בעולם מקצועי שנתפס כגברי, שעשתה את הדרך שלה במו ידיה, וכל היוזמות שלה מאופיינות בצבעוניות ועיצוב מרהיב ומלא דמיון.

הראיון עם טלי דביר מדגיש את החיבור של סטיילינג תרפי לעולם האופנה והתקשורת, כי חשיבה יצירתית באה לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים. בגדים הם דרך לתדלק את היצירתיות של עצמנו ולתקשר אותה החוצה. זה בדיוק החלק הטיפולי בסטיילינג טיפולי. יש אפקט טיפולי לעצם גילוי היצירתיות שלנו ובטח ובטח ליכולת להוציא אותה החוצה.

בואו לצפות בראיון הכיפי עם טלי דביר ולחלום על שבוע אופנה בפריז, הרחק הרחק מימי הקורונה. לינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ שלי לתכנים של סטיילינג תרפי והרבה השראה!

ההיסטוריה של האופנה וימי קורונה – עם קרן בן חורין

הכי כיף סטיילינג תרפי בניחוחות של חו"ל! עוד יותר כיף בימי קורונה, שמשאירים אותנו בעיקר במרחב הביתי. את השיחה עם קרן ערכתי בשעת לילה בישראל, שעת בוקר אצלה. קרן בן חורין היא ישראלית שחיה בניו יורק כבר 14 שנים. היא חוקרת אופנה, אוצרת ודוקטורנטית ב-NYU. ביקשתי לשוחח איתה על תקופת הקורונה מהזווית ההיסטורית והייחודית שלה, בזיקה לאופנה כמובן. עם קרן כל שיחה הופכת להיות בסופו של דבר סוג של סטיילינג תרפי.

קרן שיתפה בקושי העצום שטומנת תקופת הבידוד בקורונה. העומס המשפחתי עם הילדים בבית, שבו אין זמן לחשוב יותר מידי, יש ציפייה שהחיים ימשיכו כהרגלם, שהכל יעשה בזמן אבל המצב העולמי והאישי לא רגיל. החוויה של קרן נשמעה לי דומה לחוויה שלי עצמי, ושיתפתי במסקנה שלי שהחוויה היא גלובלית. מגפות כמעט תמיד היו דבר גלובלי אומרת קרן, או לפחות יבשתי. רק נראה לנו שהמצב ייחודי, אבל תמיד היה קשר עולמי בחוויה האנושית.

קרן תורמת מבט שהוא חיבור בין היסטוריה, אופנה ועולם הרגש, ולכן התכנים שלה כל כך משלימים את גישת סטיילינג תרפי. ביקשתי ממנה להציג שני פריטים, אחד שמייצג את הקושי בתקופת הקורונה ואחר שמציג כוח. קרן הציגה סוודר כבד שמגלם את הקושי, סבוך, עשוי עבודת יד, פיסולי, מזכיר את המורכבות בתקופה הזו, וגם את העובדה שחזרנו לעשות בעצמנו דברים רבים, קצת כמו מלאכת הסריגה בעבר. יחד עם זאת בסוודר יש משהו רך ועוטף, הזדמנות שקיימת בשגרה החדשה הזו שבה בני המשפחה יחד.

קרן בחרה לתמונה שמסמלת כוח את הזמרת ליזו על שער הרולינג סטונס. בתקופה זו שאני מסתובבת בעיקר בפיג'מה היא אומרת, הכוח שלי בא מבפנים ופחות מהבגד עצמו. התמונה מסמלת בעיניה עוצמה וגם קבלה עצמית, העצמה שמקרינה החוצה. קרן מספרת על ציפיות מעצמה להמשיך לייצר, לעבוד, להיות אימא מעולה וברור שאי אפשר לעשות הכל! הקבלה העצמית הזו שמשתקפת בתמונה, היא גם במובן של הגוף, שמתמודד עם העמסת פחמימות ופחות תנועה בזמן הקורונה. קרן מספרת על היצירה הזו, שהקורונה (השמש) סביב ליזו צוירה עם מכחול בזמן פיתוח התמונות על ידי הצלם. בזמן שקרן דיברה והתבוננתי בתמונה של ליזו, עלה לי כמה המיניות של ליזו בולטת בתמונה, הגברים לרגליה והפרחים ביניהם. הזכרתי לקרן כמה במקביל לנושא התזונה שכיכב בזמן הבידוד, כך גם נושא המיניות. בהקשר הזה מעניין להזכיר גם כמה בגדים מדברים ומסמלים את המיניות הנשית ויכולים אף להעצים אותה. סטיילינג טיפולי עוסק בחומרים הללו – הקשר בין הנראות שלנו לגוף, למיניות ולנשיות.

קרן בן חורין היא היסטוריונית של האופנה, שמציעה מבט מרתק ועמוק על עולם האמנות והאופנה בהשקה לרגישות הטיפולית שיש בסטיילינג תרפי. אני מאוד אוהבת שהיא חושפת את הסיפורים מאחורי פריטי לבוש, הפקות אופנה וטרנדים חברתיים. אני ממליצה מאוד לעקוב אחרי העשייה שלה, באינסטגרם וביוטיוב, ולצפות בשיחה המרתקת איתה בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! בקליק קטן תשארו מחוברות. ויש לזה עוד יותר ערך בימי קורונה 😊

אימון לעצמאות עם הדר רז

הדר רז היא מאמנת לעצמאות, בעלת חברה לתוכן ויחסי ציבור וחברה שלי. אחרי הגילוי הנאות אפשר להתמקד בשיחה הכיפית והרלוונטית איתה, שבה היא משתפת בתפקיד הלבוש בחיי העצמאות שלה ובהתפתחות העסקית שלה. הדר פתחה את העסק שלה לפני שמונה שנים, במקביל לאימהות שלה, שהובילה לשינוי באופן הלבוש. האימהות לא מעמתת אותנו רק עם שינוי הגוף אלא גם שינוי באורח החיים, וכעצמאיות קל להניח את נושא הלבוש בצד. נשים מוצאות את עצמן קונות בגדים לכל המשפחה מלבד לעצמן, כי זה נראה פחות דחוף. האמנם פחות דחוף?? אצל עצמאיות השאלה הזאת מתחדדת יותר. הדר מספרת שהייתה נוהגת ללבוש ג'ינס וסניקרס לפגישות, הרי בכל שאר הזמן עבדה מהבית. הבחירה הזו שיקפה את איך שהיא עצמה תפסה את העסק שלה. שינוי הלבוש שלה, הן לפגישות והן בכלל, הובילו לשינוי בתפיסה שלה עצמה בעסק שלה ובהמשך גם ללקוחות שלה.

הדר מזכירה שבתקופת הקורונה גם שכירות ושכירים עברו לעבוד מהבית, והצטרפו להתלבטות הזו של החלטות הלבוש. אז מה זה משנה אם עובדים בפיג'מה מהבית? בסטיילינג תרפי זה משנה מאוד. הגישה בסטיילינג טיפולי היא שאנחנו מתלבשות בשביל עצמנו, בשביל ההרגשה שלנו ואופן החשיבה והתפיסה שלנו את עצמנו ואת הגוף שלנו. כשאנחנו לבושות בבגד שמסמל לנו ויתור, עצירה או פרישה מהחיים, התחושה שלנו בהתאם. גם העצמאית שתסביר לי בתוקף שהיא עובדת נפלא בפיג'מה כבר עשור, לא תשכנע אותי שהתפוקה והיעילות שלה לא יעלו פלאים אם היא תתלבש "לעבודה"!  אבל מטרת השיחה עם הדר אינה לנזוף בנו ולהוסיף לנו עוד משימה, להתלבש. בסטיילינג תרפי, להתלבש זו לא משימה ולא עול, זו דרך לטפח את עצמנו ולבוא לידי ביטוי, ברמה האישית והמקצועית. זו דרך להתחזק, להתחבר פנימה, ואין צורך בשמלות ערב וחליפות שלושה חלקים עם נעלי עקב, כדי להתלבש לעבודה. זה מתחיל בהבנה, האם מה שאני בוחרת ללבוש ליום יום שלי באמת משקף את מי שאני, ואיך שאני רוצה לחיות. גם בעבודה מהבית, ההתייחסות שלנו לעשייה שלנו ולקצב העשייה שלנו משתנה כשאנחנו לבושות בצורה שאנחנו תופסות כמקצועית והולמת את מי שאנחנו ואיך שאנחנו רוצות להיתפס בעסק שלנו. יותר מזה, הדר משתפת כמה שינוי באופן הלבוש משנה רבדים עמוקים יותר בנו. כשהיא החלה להתלבש אחרת היא החלה לחשוב ולהתנהל אחרת, ולהרגיש טוב יותר עם עצמה. וזה בדיוק סטיילינג טיפולי.

השיחה עם הדר היא עצירה להתבוננות עלינו כבעלות מקצוע, עצמאיות או שכירות, שהן גם אימהות וגם נשים, שחיות במקביל על כמה ערוצי תפקוד והתפתחות. השיחה הזו היא הזמנה להתבונן גם על הצרכים שלנו להשקעה בעצמנו, לא כדי ליישר קו עם ציפיות חברתיות, אלא כדי להזכיר לנו שטיפול עצמי הוא משימה חשובה וחיונית בדיוק כמו טיפול והשקעה באחרים ואחרות סביבנו. השיחה הזו משקפת שהעולם המקצועי שלנו הוא דרך מצוינת לבוא לידי ביטוי ולהגשים את עצמנו גם בשנים בהן אנחנו מטפחות משפחה במקביל. הבגדים שלנו משחקים תפקיד מרכזי במערך החיים שלנו ויכולים לתת לנו תמיכה וחיזוק להיות במיטבנו בכל מצב, ככה כפי שהוא, בבית או במשרד, בשגרת הקורונה או בשגרת החיים.

תודה להדר רז, עקבו אחריה, היא נהדרת. לינק לשיחה כאן.

הצטרפו לערוץ היוטיוב שלי והביאו חברות! כיף פה.

אופנה, אמנות ומגדר עם ד"ר גל הרמט

אתן צריכות להכיר את ד"ר גל הרמט! המומחיות של גל היא מבט מגדרי על האמנות והאופנה שמקיפה אותנו. בתחילת השיחה שלנו אני מזכירה את ההישג המדהים שלה, בפוסט שכתבה על הרכב הועדה שאחראית על תכנית היציאה מתקופת הבידוד בקורונה. הפוסט הפך לויראלי וזכה למעל 700 שיתופים, מה שהוביל לבחינה מחודשת של הרכב הוועדה. רמת המעורבות שהפוסט הזה עורר, היא דוגמה טובה ליכולת של גל להשמיע קול. זה משהו שכדאי לכולנו כנשים ללמוד מגל הרמט, אישה שלא "מתנחמדת" אם יורשה לי לכתוב (והיא תרשה לי), בולטת בסביבה ומעזה לבחון מחדש הגדרות חברתיות ומוסכמות שאנחנו איכשהו לומדות לגדול לתוכן. גל עוסקת במשמעויות חברתיות, פוליטיות, מעמדיות שמתבטאות באופנה הרווחת וגם באמנות ובפסלים שמקיפים אותנו. גם בישראל 2020 יש יצירות אמנות שמציגות נשים ככלי קיבול, כאובייקט מיני וכאלמנט אשר כפוף לגבר. גל מזמינה אותנו לפקוח עיניים ולפתח מבט ביקורתי על מה שמראים לנו בתור המציאות, הסדר החברתי.

השיחה עם גל מתחברת מאוד לסטיילינג תרפי. בחירות הלבוש שלנו משקפות את הנורמות, ואת מה שמוגדר כאישה "טובה" ו"יפה". נשים לא בקלות עומדות על שלהן ונלחמות על מקומן, כולל הזכות להתלבש ככה. למשל, בגדים בצבעוניות חזקה או נפחים בלתי רגילים. הטרנדים האופנתיים מבוססים הרי גם על אידאל היופי והגוף המקובל, והיכולת שלנו לבחון את כל הדבר הזה בעין ביקורתית ולהעז לבחור אחרת, היא לא מובנת מאליה.

הלוגו של המיזם של טל, "הממגדרת", נוצר מהצבעים הצהוב והאדום. הצהוב מסמל קבלה של דברים שאני לא יכולה לשנות וגם רוגע פנימי, והאדום מבטא את האקטיביזם. גל מחזיקה בד אדום של לוחם שוורים ספרדייה שרוצה שהשור ירוץ לתוכה אבל גם קצת לשלוט בו ולשחק משחקי שליטה מגדריים. הבד האדום גם מייצג את האוהל האדום שבו נשים חגגו את נשיותן בזמן הווסת מצד אחד, אבל גם לא דיממו במרחב הציבורי.

היחס לצבע, לאמנות ולאופנה וגם המבט הפמיניסטי המפוכח הופכים את השיחה הזו עם גל לשיחת סטיילינג תרפי משובחת במיוחד.

צפו בשיחה עם גל כאן, והירשמו לערוץ שלי!

לקנות או לא לקנות? עם מיטל פלג מזרחי

לקנות או לא לקנות, זו השאלה!

מיטל פלג מזרחי היא דוקטורנטית שעוסקת בצדק סביבתי ואופנה. מה קשור אופנה וצדק סביבתי? העובדה שגם אם יפסיקו לייצר היום בגדים, יהיו לנו בגדים לחמישים שנה קדימה!

מיטל אוהבת שופינג. לא מדובר פה בשיחה של נזיפה וצדקנות, ולא בשיחה שמציבה רף גבוה ובלתי אפשרי. מיטל עברה תהליך של גילוי מחדש, בעקבות הפסקת הקניות שלה לשנה. במשך שנה שלמה לבשה את הבגדים שהיו לה בארון, וגילתה שהיא יכולה לייצר המון שילובים מרגשים וליהנות מהבגדים שלה. אנחנו פשוט קונות יותר מדי, היא אומרת, ואי אפשר שלא להסכים איתה. השיחה שלנו בזמן הקורונה הייתה על רקע תקופה של חרדה כלכלית, שבה חלקנו הפסקנו לקנות בגדים וזו דווקא הזדמנות מצוינת להתבונן על הרגלי הצריכה שלנו. כמה בגדים אנחנו באמת צריכות?

סטיילינג תרפי זו גישה שעוסקת בדיוק של ארון הבגדים. לקנות מאוזן, לקנות נכון. כשיש עומס בארון יש עומס רגשי, כי יש קשר עמוק בין הסדר הפנימי לחיצוני. כשארון הבגדים שלנו מלא בבגדים לא רלוונטיים, אנחנו מרגישות שאין לנו מה ללבוש. כשהבגדים מעטים יותר אבל רלוונטיים ומוצגים מול העיניים שלנו, אנחנו משלבות ביניהם בצורה יצירתית יותר. זה סטיילינג טיפולי. משחקיות וחיבור רגשי חזק יותר לבגדים שלנו.

מיטל הפכה לחוקרת של צריכה בגלל ההתעסקות שלה עם קניות, היא אהבה לקנות הרבה ובזול. היא למדה שזה בסדר להשקיע יותר כסף על פריט אחד, שהיא תלבש יותר, מאשר לקנות המון בגדים שהם פחות לבישים. היא מסבירה בצורה כל כך פשוטה איך כל אחת מאיתנו יכולה בחלקת האלוהים הקטנה שלה (יותר נכון, בארון שלה) לעשות שינוי שהוא ערכי ונכון ונדרש בכל רמה שהיא. לקנות רק מה שנכון לנו, מתי שנכון לנו, ולשים לב איפה אנחנו קונות. מיטל מקדמת גם את נושא צרכנות היד השנייה, ומזמינה אותנו לגלות עולם של סטיילינג, שהוא גם ערכי וגם משתלם. גם בנקודה הזו יש מפגש עם סטיילינג תרפי. גישה שרואה בבגדים עולם של אפשרויות, וקל יותר למצוא עולם כזה בחנויות יד שניה. המגוון הגדול, וכך גם המידות, המחירים נגישים, והחוויה אחרת מהרגיל. חווית הקנייה בחנות יד שניה קטנה שונה מהותית מקנייה ברשתות בקניון, והיא מאפשרת לנו משחק רחב יותר עם עולם הסטיילינג. בעבודתי בסטיילינג תרפי אני נתקלת בנשים רבות, שהשפע של הבגדים וגם הגירויים (הרעש, האור, המוכרות) בחנויות בקניונים מעורר בהן חרדה. נשים כאלה יכולות למצוא חוויה מיטיבה בחנות קטנה ורגועה עם בגדי יד שניה, שמעניקים אפשרויות נוספות. חוויה כזו הופכת את הסטיילינג טיפולי, ולא סתם עוד יציאה לשופינג.

השיחה עם מיטל מובילה למסקנה ברורה – אנחנו יכולות להמשיך וליהנות מאופנה גם מבלי להרוס את כדור הארץ. דבריה מתחברים לשאלות המשמעותיות בסטיילינג תרפי- למה אנחנו קונות ואיפה, איך אנחנו קונות ומה משפיע על ההחלטות שלנו. גם השאלות הללו הן ערכיות, ורגשיות, בדיוק כמו היחס הבסיסי שלנו לכדור הארץ ולאיכות הסביבה שבה אנחנו חיות. השיחה עם מיטל הופכת את ההבנה הזו לפשוטה, נגישה, וכל כך ישימה בתוך החיים של כל אחת מאיתנו, ובלי לוותר על בגדים.

בואי לצפות בשיחה ולגלות עולם של אהבה לבגדים בלי נקיפות מצפון. לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי!

למה נשים מתלבשות? עם המעצבת והאמנית שחר אבנט

שחר אבנט היא מעצבת אופנה יוצאת דופן,
בעלת שפה ייחודית ואמנותית. גם ביונסה נכבשה בקסם של שחר, וההישג המדהים הזה מדבר
את העובדה שהבגדים ששחר מעצבת הם בלתי רגילים. עניין אותי לשמוע על תהליך היצירה
של שחר, המבט שלה על האופי המיוחד של הקולקציות שלה. עניין אותי גם מה עובר על נשים
אשר מאפשרות לעצמן להתלבש בצורה בלתי רגילה, בולטת, אחרת, כמו שחר. ולשחר יש הרבה
מה לומר, כי היא רואה וחווה מפגשים בסטודיו שלה, ברגישות שהיא כל כולה סטיילינג
תרפי. השיחה עם שחר לא הרגישה לי כמו שיחה עם "מעצבת אופנה" אלא יוצרת,
אמנית, מלאת רגישות לניואנסים ולתהליכים הרגשיים שנשים חוות ביחס שלהן ללבוש. שיחת
סטיילינג תרפי.

השיחה התחילה דווקא מהצבע הורוד,
לנשים לא פשוט להודות שהן אוהבות את הצבע הזה, שנושא כל כך הרבה משמעויות. נשים
רוצות שחור, אומרת שחר, וגם היא עצמה עברה דרך עד שסגרה את הדיסוננס בין הכוחות
שלה והפמיניזם שלה לאהבתה לצבע הורוד ולצבע בכלל. בקונטקסט של מדינת ישראל, היא
אומרת, יש תרבות של "זרקתי על עצמי משהו", גם בגלל החום. לה יש רצון
פנימי להיראות במיטבה ולייצג את עצמה בכבוד. זה יכול להיחוות או להתפרש
כ"יותר מידי".

אז מה זה להתלבש "יותר
מידי"? "להתגנדר"? שאלנו, שאלה שהובילה הישר למחשבה "מה
יגידו". בסטיילינג תרפי אני נתקלת במחסום פסיכולוגי של נשים ללבוש בגדים עם
הרבה נפח, לתפוס מרחב, גם בצבעוניות. כי מה יגידו? והבגדים של שחר נותנים לאישה
נוכחות. אין מצב ללבוש בגד של שחר ולהשתלב ברקע.

וזה בדיוק סטיילינג טיפולי – חשיפת הדרמה
של נשים עם בגדים. מצד אחד אני רוצה שיראו אותי, מצד שני לא יותר מידי כי יש גם
מבטים לא נעימים. מה המינון הנכון לי?

שחר מתארת מפגשים מרגשים עם הלקוחות
שלה, וגם כלות שמגיעות לעצב את שמלת החתונה שלהן, שבה היא מאתגרת אותן להעז ולאפשר
לעצמן להיכנס לחדר ולקבל מבטים. שחר אומרת שכשנשים עומדות מול המראה הן אומרות
לעצמן משפטים קשים, כאלה שלא נגיד לאף חברה או אחות. ועם המשפטים האלה אנחנו
מסתובבות בעולם ומצמצמות את עצמנו. נניח ובאמת השמנתי, היא אומרת, מה האובססיה הזו
עם הרזון?
מי אמר שהמראה יפה יותר? שהבגד נראה עליי יפה יותר? שחר גם שואלת, הדעות
של מי חשובות לי? האם הדעות של אנשים רחוקים ממני משמעותיות בבחירות הלבוש שלי?

 

השיחה עם שחר נוגעת בעומקי העומקים של ההחלטות הרגשיות שלנו לגבי בגדים. אם נצליח לשחרר את המאבק הזה להיות רזות, נוכל לשחרר וגם לגלות את עצמנו. השיחה עם שחר נגעה בי וריגשה אותי, וגרמה לי להתלבש אחרת ביום שאחרי. מצאתי את עצמי לובשת בגד עם הרבה נפח, "בלתי מחמיא" בעליל, ונהנית מהנוכחות שלי יותר מהרגיל.

צפו בשחר המהממת, שהיא תופעה תרבותית שלנו פה. "אני כאן כדי ליצור ולא כדי לטפס על פסגות" שחר אומרת בעוד משפט מחץ, אבל את ניצוץ הפסגה שלה אי אפשר לפספס.

שתפו את השיחה הזו עם כל חברה שלכן,
שלא מרשה לעצמה להתלבש בגלל כמה ק"ג שמטרידים אותה. הלינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי!

על מדים ומסכות עם רופאה בימי קורונה – ד"ר מוריה כרמלי

ד"ר מוריה כרמלי היא רופאת ילדים בבית חולים בבני ברק, ובשיחה איתה ביקשתי לשמוע על תפקיד המיגון, המדים והמסכות באינטראקציה הטיפולית. מוריה מראה לנו תמונות שלה ממוגנת כל כולה בסגנון הימ"מ, מה שמגביל מאוד את התקשורת שלה עם הילדים. ילדים מגיבים לקול ולמחוות פנים, מוריה אוהבת את הילדים ואת המגע, כמו שמראה לנו בחיבוק עם תינוק, והיא מאוד מתגעגעת לזה. זה גורם לי לחשוב על כל אחת מאיתנו במדים או במסכה, מנסה לעבוד או לקיים את התקשורת היומיומית שלנו. הקורונה כל כך שינתה דרכי עולם. בימי הקורונה, מוריה עובדת במשמרת של 12 שעות במסכה ומדים. הרופאה והצוות מקבלות את הקהל במיון במיגון כבד, כובע, מסכה, שתי שכבות מדים, כי לא תמיד אפשר לדעת מי חולה בקורונה, במיוחד לא ילדים.

אחד הנושאים המעניינים בסטיילינג תרפי הוא הקשר בין לבוש לזהות המקצועית שלנו. איך הבגדים משרתים את המקצועיות שלנו והכניסה שלנו לתפקיד. אז דיברנו על ההבדל וגם הקשר בין הטעם של מוריה בלבוש לבין מה שהיא לובשת בעבודה – מדים. המדים מעניקים פה רובד נוסף של משמעות – היררכיה. הלבוש מגדיר את התפקיד, את חלוקת התפקידים, מעניק סדר. מעניין שהסדר רלוונטי בעיקר לצוות עצמו, כי פעמים רבות הקהל שמגיע לקבל שירות במיון בכלל לא מודע לסדר הזה. מוריה היא רופאה, אישה יחידה לעתים, במשמרת שהיא מעבירה עם צוות גברים. לעתים היא הבכירה ביותר. ובכל זאת, כאישה בבית חולים חרדי היא אומרת שהמחשבה האוטומטית כלפיה היא כאחות, ולא כרופאה. גם בסיטואציה שבה היא הבכירה ביותר והשאר אחים, יש תפיסה ראשונית שרואה בה אחות. זה מעלה את השאלה איך אנחנו מתלבשות כנשים בסיטואציות בהן יש רוב גברי, ומה הלבוש הזה מעיד עלינו, וכיצד הוא משפיע. הלבוש יכול להיות כלי, הצהרת סמכות, אמירה מקצועית. זה סטיילינג טיפולי.

מחוץ לעבודה מוריה אוהבת מאוד בגדים, ונותנת כדוגמה את דורין פרנקפורט, מעצבת שהיא מעריכה. בחירות הלבוש שלה מעידות גם על הטעם האישי שלה, וגם הערכים שלה בסוג האופנה שהיא צורכת. היא מרגישה שבגדים משדרים מעמד והשקעה גם אם הם מתחת למדים. וזה בדיוק סטיילינג תרפי – ההבנה שלבגדים יש משמעות קודם כל עבורי, אפילו אם הסביבה פחות רואה אותם. ללבוש בגד שאני אוהבת ומתחברת אליו, אפילו מתחת למדים או שכבה נוספת אחרת, מאפשר לי חיבור לעצמי ומשפיע עליי.

השיחה עם מוריה משקפת כמה רבדים של סטיילינג טיפולי – המדים והזהות המקצועית, ההשפעה של בגדי העבודה שלנו על התפקוד שלנו בעבודה, על התקשורת עם אנשים אחרים בעבודה. יותר מכל, זאת הצצה מעניינת לעבודה של רופאה בשטח בימי הקורונה. זאת הייתה הזדמנות מצוינת להודות למוריה על העשייה המשמעותית והקריטית שלה, לא רק בתקופה הזו אלא בכל הימים.

שיחה מרתקת ורלוונטית עם ד"ר מוריה כרמלי, ותודה לך על זה. הלינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! ערוץ שעוסק בפסיכולוגיה של הלבוש, מכל הזוויות שבה.

קעקועים, שיער ויצירה עצמית – יובל אברמוביץ

פרויקט שיחות הזום שלי, כמו כל גישת סטיילינג תרפי, ממוקד בנשיות ובנשים ואין זה מפתיע. החיבור הרגשי של נשים ללבוש עוצמתי וחזק יותר משל גברים. ובכל זאת זכיתי להביא לשיחה גבר. יוצר, כותב, שחקן ואמן, שהוא מעין שופע של השראה ותובנות לחיים.

יובל כותב ומפרסם שלל ספרים שעוסקים ביצירתיות, חדשנות והיכולת להמציא את עצמנו מחדש. הוא כותב לכל הגילאים. היכולת הזו לחשוב מחוץ לקופסה, ליזום, לקבל החלטות אמיצות וגם לצאת החוצה לעולם ולצעוק את החלומות, היא בדיוק מה שיובל מדבר ומיישם בחייו ולכן יובל הפך למוביל דעה ברשתות החברתיות, אבל עושה את זה בצניעות וחינניות כובשות לב. בתקופת הקורונה, ההאטה המקצועית שלו התבטאה בהחלטה על תספורת חדשה וקצוצה יותר מאי פעם, דיברנו על הצעד הזה דווקא בתקופת מעבר כזו, כשמשהו חדש התאפשר. וזה בדיוק העניין. האם לזרום עם המציאות ולייצר אפשרויות נוספות או לראות זאת כגזרת גורל? הסיפור האישי של יובל כבר הכיל אירוע אחד כזה (לפחות), והוא בחר לחלום את חייו מחדש וגם להגשים.

דיברנו גם על הקעקועים של יובל שלכל אחד מהם יש משמעות, במיוחד שמות בנותיו ואימו תמר זיכרונה לברכה אותה זכיתי להכיר, שהבינה היטב מה זה סטיילינג תרפי. השמות מקועקעים על היד שלו, ועל הרגל מקועקע לוגו סופרמן, ועוד קעקוע של "אם תרצו אין זו אגדה". הבחירות שלו מדגימות איך סממנים חיצוניים מבטאים ומעצימים רגשות, מחשבות ותפיסות חיים. זה ממש סטיילינג תרפי. עם גבר!

גם גברים זקוקים לסטיילינג טיפולי, וגם לגברים יש סטייל. השיחה עם יובל מדגימה עד כמה, ושנינו מצרים על זה שהחברה שלנו מקובעת ומציעה לגברים אופנה מצומצמת ואף משעממת. יובל מספר על הקינאה שהרגיש בסיבוביו באיטליה, כשראה את אופנת הגברים, וכשחזר לארץ החום ונורמות הלבוש ייבשו את החשק לסטייל.

מעבר לזה הצצנו גם לעבודתו כשחקן ושאלתי אותו שאלה שמעסיקה אותי בסטיילינג תרפי, מה היה תפקיד הבגדים בכניסה שלו לתפקידים השונים. יובל קרא לזה לעבוד "מבחוץ פנימה" וסיפר חוויות על חיפוש בגדים כחלק מלמידה של דמויות אותן שיחק. כולל מעיל מעופש מהשוק שהביא איתו פשפשים. השיחה איתו מצחיקה, מרגשת ומעוררת רצון לחשוב מחדש. בהתאם לגישה של יובל, גם אני יצרתי את עצמי מחדש באמצעות סטיילינג תרפי. סטיילינג תרפי היה המסע שלי שבו אני הצלחתי לייצר אמירה מקצועית ואישית ולדייק את העשייה שלי. מאז אני נהנית ללוות נשים נוספות במסע סטיילינג טיפולי משלהן.

צפו בשיחה עם יובל אברמוביץ כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! זה מקור טוב להשראה לחלומות חדשים. 

להתלבש ולרוץ – ראיון עם מיכל גולדן

מיכל גולדן, פמיניסטית ופעילה למען נשים, התחילה לרוץ לפני שש שנים וגילתה את עוצמת החיבור לגוף. הראיון איתה התקיים בתקופה בה היה אפשר לנוע לטווחים של מאה מטר בלבד, בגלל הקורונה, אבל מיכל לא ויתרה על תנועה, יוגה וכל ספורט אפשרי במצב הנתון. מיכל שיתפה כי בימי הקורונה היא מתלבשת בכדי לזוז, לנוע, ובגדול רואה בבגדים שפה משמעותית וחשובה בחיים שלנו. כבוגרת לימודי מגדר התזה המעניינת שלה עוסקת בתלבושת אחידה של נערות ומתבוננת בצורה נוקבת על המשמעות שמעבר לקוד הלבוש. זו הייתה שיחה של התבוננות. על מה קורה לנו כנשים, איך אפשר לעזור לעצמנו דרך תנועה, בגדים וחיפוש אחר תחושה של חופש. מיכל מגדירה את עצמה כפמיניסטית, מצרה על הקושי עם אג'נדות ומאמינה בכוחן של נשים. מיכל מעלה נושא מאוד חשוב – קבלת תחושת בעלות על הגוף דרך התנועה. היא מדברת בשבחה של החוויה הגופנית. יש דברים, היא אומרת, שצריך להרגיש אותם בגוף ממש, לחוות אותם. ריצה צריך לחוות כדי להרגיש את משמעותה. בדרך כלל ספורט נתפס כאזור של גברים. גברים חזקים דרך הספורט ונשים מחפשות להיות רזות דרך הספורט. מיכל מביאה התבוננות אחרת על המשמעות של הספורט בתוך תהליכי החופש וההתחזקות שלנו כנשים. המסר הזה מתכתב מאוד עם סטיילינג תרפי, גישה שבה תחושת הכוח והבעלות על הגוף נעשית באמצעות הלבוש, שהוא הכלי.

מיכל התייחסה למשמעות של בגדים גם בהקשר של בתה המתבגרת, אנחנו האימהות והבנות הצעירות שלנו. היא מזמינה אותנו להתבונן על הלבוש שלהן כמסר וכלי שמספר לנו מה עובר עליהן. למרות שהראיון הזה התקיים בימי שיא הבידוד, מיכל עשתה חשק לזוז ואפילו לרוץ, בעיקר כי דיברה על תחושת החופש שהריצה טומנת בה. גם את הפמיניזם היא קושרת לאותה תחושת חופש, זו שאנחנו צריכות למצוא עבורנו. בגדים יכולים לתת לנו תחושה של חופש וגם שליטה, כאשר אנחנו בוחרות ממקום מודע ורצוני. זו הייתה שיחה ששילבה פמיניזם עם סטייל, כבדות עם קלילות, ושיקפה כמה עולם הסטיילינג תרפי קשור לכל הבט בחיים שלנו כנשים. מזמינה אתכן לצפות / להאזין לשיחה הכיפית שלי עם מיכל גולדן כאן.

כתבו לי מה חשבתן על השיחה, והירשמו לערוץ היוטיוב שלי!