תגית: סטייליסטית טיפולית

שירלי יובל יאיר היא פסיכולוגית, יוצרת ומוזיקאית, היא אישה שם גם וגם. שירלי מייצגת חיבור בין תחומים שכל כך מאפיין את סטיילינג תרפי – היכולת למזג את עולמות התוכן שבתוכנו ולייצר כך תחושה של משחקיות, ביטוי עצמי, מימוש עצמי.

בשיחה שלי עם שירלי, אנחנו מדברות על הפסיכולוגיה של האושר, כולל בימים מאתגרים. שירלי מדברת על פעולות שמייצרות משמעות – שיחות בזום עם חברות, תנועה גם במרחב של הבית, וגם בתנאים הקיימים. היא קוראת לזה שיחהליכה – שיחות בהליכה. בתקופה כמו הקורונה חשוב לייצר משמעות וגם תחושה של שמחה.

בסטיילינג טיפולי, בגדים הם דרך לייצר שמחה ומשחקיות. העיקרון הזה חשוב אף יותר בתקופות של משבר וקושי. אני מדגימה לשירלי את הנוהל שלי בתקופת הקורונה, להתלבש ככלי לויסות הרגשות שלי, העצמת תחושה של שגרה ופעילות. יחד אנחנו מנסות לפענח את ההתייחסויות השונות לבגדים ובמיוחד את הפסיכולוגיה של הצרכנות, שופינג.

שירלי מספרת על הפסיכולוגיה של השופינג ממקום של השבעת רעב רגשי. במקרה הזה, הקנייה מייצרת שמחה אבל היא רגעית ולא מתמשכת. הפתרון הינו לקנות שוב ושוב, ואז ההרגל יכול להפוך להתמכרות. בתקופת הקורונה הקניות און ליין התגברו מאוד, גם קניות של קוסמטיקה התגברו. אנחנו מדברות על קוסמטיקה כסוג של הזנה וטיפוח גם ברמה עמוקה יותר. להזין את העור שלי גם דרך מגע, שעושה לנו כל כך טוב.

בסטיילינג תרפי הקוסמטיקה והלבוש טובים גם לנפש, ואנחנו יכולות לעשות בהם שימוש לרווחה הפסיכולוגית שלנו, שירלי מדגישה כמה חשוב לייצר מרחבי משמעות נוספים כדרך להתחבר לעצמנו.

לשיחת סטיילינג תרפי שלי עם שירלי יובל יאיר – לחצי כאן.

לשיחות היוטיוב של סטיילינג תרפי בימי קורונה – תוכן והשראה – לחצי כאן. והירשמי לערוץ שלי! זה ישמח אותי.

האם יש בגד שמרגיע אתכן? איך בגד יכול להרגיע? זה עקרון בסיסי של סטיילינג תרפי.

ויסות רגשי זה תהליך ניהול ואיזון הרגשות שלנו, שיכולים להתנדנד כמו סירה בים סוער, בטח בתקופת הקורונה.. אבל גם בכל זמן אחר.

ויסות רגשי קשור לויסות חושי, אבל הוא בעיקר קשור לרווחה. רווחה נפשית. כך גורסת שרון שני גונן שהיא מרפאה בעיסוק ומטפלת קוגנטיבית התנהגותית.

שרון מומחית בתחום הויסות והרווחה ונפגשתי לדבר איתה על הקשר לסטיילינג תרפי. שרון עובדת עם אוכלוסיות שחוות קשיים רגשיים ופיזיים משמעותיים, ומדגישה כמה היכולת להתלבש אינה מובנת מאליה. שתינו מסכימות על כך שלפעמים העבודה היא מבחוץ פנימה. דרך הבגד לווסת רגשות, לעודד או להרגיע.

סטיילינג תרפי זו עבודה מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה. כלומר, התהליך מתחיל בזיהוי הרגשות ואז ביטוי והעצמתם דרך הלבוש. אבל שרון מדגישה כי לא תמיד אדם יודע לזהות את רגשותיו, רגשותיה, ולעיתים הניסיונות להתלבש בהתאם לרגש מתסכלים. במקרים אלה העבודה היא מבחוץ פנימה – בחירה בבגד ש"עובד" עבורי ודרכו איסוף וניהול של רגשותיי והעצמה של הרווחה שלי.

זו סוגיית הליבה של סטיילינג טיפולי! הקשר בין בגדים לרווחה נפשית.

בתוך המבט על הקשר הזה, לא חשוב כלל אם אדם מתחבר לאופנה או לסטיילינג. השימוש בהתלבשות היומיומית נעשה מתוך חשיבה על העצמה וחיבור פנימי. ברמה העמוקה, בסטיילינג תרפי אין מטרה של תוצאה אסתטית. אבל יש הנאה אסתטית. זו תורמת ומעצימה את התהליך הרגשי.

התהליך הטיפולי הוא החיבור בין הפנים לחוץ, והשימוש במעטפת כדי להעצים את החוסן והרווחה הנפשית שלנו.

תודה לשרון על שיחה נהדרת ובעלת ערך ענק ברמה הטיפולית.

לינק לשיחת סטיילינג תרפי עם שרון שני גונן – כאן.

הירשמו לערוץ סטיילינג תרפי – שיחות תוכן והשראה, ועוד! וכתבו לי מה עוד מעניין אתכן לקרוא ולשמוע.

מה קורה לאמא שהבת המלאה שלה רוצה ללבוש ביקיני ליציאה לים עם חברותיה? מה קורה לאותה אמא אם היא עצמה רזה, או שמנה, אם היא נאבקת עם דימוי הגוף שלה עצמה? ואולי אותה אמא הייתה ילדה שמנה בעצמה, והפחד הכי גדול שלה הוא שהבת שלה תחווה את הקושי שהיא חוותה? הקשר בין בגדים למשקל גוף והשמנה הוא בלתי נמנע, ובסטיילינג תרפי אנחנו לומדות להשתמש בקשר הזה לטובתנו.

בואו נעצור רגע להתייחס למילה השמנה. המילה מעוררת כל כך הרבה קונוטציות שליליות, שקשה לי אפילו לומר אותה. אני מעדיפה לומר עלייה במשקל, אבל ורד יפה חאיק, דיאטנית ומטפלת בהשמנת ילדים, מסבירה לי שיש הבדל בין עלייה במשקל להשמנה. זה קשור לגדילה ולגובה. אז כן, יש השמנה וצריך להפסיק לפחד ממנה כי היא חלק טבעי מהחיים.

הורים רואים את הילדים שלהם משמינים וזה טבעי, אבל בחברה שלנו המצב הטבעי הזה מעורר בהלה. שומן והשמנה נתפסים כבעיה, חולשה וברמה ההורית, זה נתפס ככישלון. בין הורים לילדים, ובטח בין אימהות לבנות, הבגדים מבטאים את הדיאלוג על הגוף, על המראה החיצוני ועל ההשמנה. סטיילינג תרפי זו גישה שבה הבגדים הם כלי בתוך מערכת היחסים עם הגוף, ובתוך מערכת היחסים הורים ילדים.

ורד יפה חאיק היא דיאטנית שמטפלת בהשמנת ילדים ובקליניקה שלה היא שומעת הכל, בלי צנזורה. כמה קשה להורים להכיל את זה שהילדים שלהם לא נראים כמו שהם היו רוצים שיראו, ולא אוכלים כפי שהיו רוצים שיאכלו. בשיחה שלנו אנחנו ניגשות בעדינות לנושא הנפיץ הזה מכל הזוויות שלו, ומחדדות כמה הקשר בין אוכל ואכילה לסטיילינג טיפולי הוא הדוק ומתבקש.

כהורים לילדים שחיים עם השמנה, יש תחושת דאגה וגם כשלון הורי. החברה מפנה אצבע מאשימה כלפי הורים שילדיהם שמנים ומלאה בעצות והצעות ייעול. בנוסף יש גם את הרצון לגונן על הילדים מהצקות וביקורת. יש רצון לשליטה על התנהגות הילדים- האכילה וגם הלבוש, אבל זה לא ריאלי. ככל שהילדים מתבגרים הם עצמאיים יותר ויותר בהחלטות שלהם. בסטיילינג טיפולי, המטרה היא לטפח את העצמאות ולאפשר ביטוי עצמי.

מה שהופך את סוגיית האוכל והבגדים כל כך מורכבת במקרים של השמנה, זו תחושת ההורה עם הגוף של עצמו או עצמה. דימוי הגוף הוא נושא כה מורכב בחברה שלנו, שאי אפשר להתחמק, ורובנו (בעיקר האימהות) פגיעות בנקודה הזו. ההתנהלות שלנו מול הילדים הופכת להיות תגובתית, אימפולסיבית, ואז מוצאות את עצמנו נכנסות להם לצלחת או אומרות להם/ן שהבגד צמוד מידי.

מה חווים ילדים שמנים, או ילדים שהשמינו? יש תחושת בושה ואשמה, תחושה של דחייה מצד הסביבה ורצון לפתור את הקושי. האכילה הופכת להיות רגשית, וההשמנה מתגברת. יש קושי אובייקטיבי למצוא בגדים. ורד אומרת, יש ילדים שנולדו שמנמנים וללא ההתערבות של ההורים, לא תיווצר כאן בעיה. הילדים ימשיכו להיות בריאים ופעילים, פשוט מלאים יותר מרוב בני גילם. ההתערבות שלנו ההורים היא שמכניסה קושי ולחץ ומייצרת בעיה חמורה, עד השמנה פתולוגית. ברמה של סטיילינג תרפי – אם נמצא לילדים שלנו בגדים במידה הנכונה, בגדים טובים להם, נוכל לתמוך בהם מבלי לייצר תחושת "בעיה". אם נתייחס להתאמה של הבגד ללא ביקורת על הגוף, נצליח לייצר שיח חיובי ותומך. אבל זה לא כל כך פשוט לפעמים. הנושא הזה נוגע בנקודות עמוקות בין הורים לילדים.

בשיחה שלנו אנחנו מביאות כדוגמה את הסרט של ג'ניפר אניסטון, "גדולה מהחיים". הסרט מציג אמא יפיפיה, מלכת יופי לשעבר, והבת השמנה שלה שרוצה להתמודד בתחרות מלכת היופי שבה אמה שופטת. אותה אמא מגדירה את עצמה דרך המראה שלה וניצחון העבר בתחרות היופי. זו המהות שלה. היא מפגינה קבלה ואהבה כלפי המתחרות האחרות בתחרות היופי ובבת שלה עצמה קשה לה לגעת. קשה לה לקבל את המראה שלה ואת השוני הבסיסי ביניהן. ורד מספרת שהיא רואה בדיוק את זה בקליניקה שלה. בשיחה שלנו היא נותנת עקרונות מנחים להורים המבולבלים מול השמנת הילדים. כמה לתמוך, לסייע, להציע אוכל בריא וכמה צריך לשחרר ולצאת מהצלחת. זה לא יעיל.

בגישת סטיילינג תרפי, בגדים הם כלי תרפויטי דווקא בתקופות של השמנה. דווקא אז בגדים יכולים לנרמל את המצב, שלרוב אנחנו שופטות בחומרה. ואם מדובר בילדים שלנו, בגדים טובים במידה הנכונה הם כלי ממשי לתמיכה בתקופות השמנה. והשיח על בגדים צריך להיות רגיש ובלתי שיפוטי. לדבר על בגדים, ולא על הגוף. להציע בגדים במידה הנכונה, להציע לסדר יחד את הארון, ולכבד את הבחירות של הילדים שלנו.

הורות היא תהליך שבו אנחנו פוגשות את עצמנו. את הילדות שהיינו וגם את האימהות שאנחנו רוצות להיות. ורד מציעה להיות בחמלה אל עצמנו ואל הילדים שלנו. החמלה היא הכלי היעיל ביותר להתמודד עם סוגיות של גוף, אכילה, מראה חיצוני, לבוש. ובסטיילינג תרפי, אותה חמלה עוזרת לנו לדייק את הבחירות שלנו לכאן ועכשיו. להתלבש בצורה שעושה לנו טוב, מכבדת את הגוף שלנו כפי שהוא.

 בואו לשיחה חשובה, קולחת ומרתקת עם ורד יפה חאיק, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב של סטיילינג תרפי – תוכן והשראה.

ד"ר טל ברגמן לוי היא ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, ונפגשתי לשוחח איתה על הקורונה ועל סטיילינג תרפי בימי משבר. טל חובבת סטייל מושבעת, ושיחה על אופנה, צבע וסגנון פשוט קולחת ממנה, גם בימי משבר.

טל מתחילה את השיחה באמירה בסיסית, הנפש זקוקה לשגרה, יציבות וביטחון והדבר הכי טוב שאנשים יכולים לעשות למען עצמם זה סדר יום מובנה ומאוזן ככל הניתן. גם בימים טרופים.

אנחנו מדברות על הנסיגה ההמונית לפיג'מה ולבגדי בית מאז תקופת הקורונה, וטל מסבירה כמה הלבוש משמעותי בפן הנפשי. הלבוש הוא סימבול למצב רגשי ותודעתי, וחשוב שאנשים יתלבשו בכל מצב.

המבט החברתי לא אמור לעצב את בחירות הלבוש שלנו אלא המבט שלנו על עצמנו. טל מחזיקה בהתנגדות עזה לטרנינג. טרנינג הוא רק להתעמלות, היא אומרת, זה לא בגד להתלבש בו לחיי היום יום. היא משתפת שגם במרחב הביתי היא מקפידה על בגדים ראויים, בגדים שנעים לה להסתובב בהם ולראות את עצמה. לבוש הוא כלי לחיבור פנימי, לנרמל את התקופה וגם לתמוך במצב הרגשי שלנו. 

טל מספרת על מערכת היחסים שלה עם הבגדים שלה לאורך דרכה המקצועית. כאשר מונתה למנהלת מחלקה פסיכיאטרית ובהמשך לראש אגף ברה"נ, מצאה את עצמה מתלבשת בלבוש פורמלי וחשה עצמה "דודה טל". התחושה הזו שהיא התרחקה מעצמה, הובילה אותה לחפש דרכים נוספות לבוא לידי ביטוי בלבוש העבודה שלה. היא התחברה לעולם הוינטג' ולעולם הצבע והחלה לגוון יותר את אופן הלבוש שלה, שיישאר מכובד ורשמי אך יבטא גם את היצירתיות והקלילות שיש בה.

בשיחת סטיילינג תרפי שלנו ברור כמה טל מחוברת לבגדים שלה וכמה הם משקפים את האישיות שלה, תפיסות עולמה וטעמיה. בשלהי השיחה אנחנו מגיעות, איך לא, לנושא דימוי הגוף והאוכל. הרי שיחה על פיג'מה וטרנינג נוגעת גם בתחושת הגוף מתחת להם, או יותר נכון אי תחושת הגוף. בגדים רחבים מטשטשים את החיבור לגוף.

טל אומרת – כשיש תחושה שהבגד רחב ומסתיר אז כבר אין טעם ואפשר לשבור את הכלים, גם בתחום האכילה. ואני מוסיפה – יש קשר בין בחירות הלבוש שלנו לתחושה שלנו לגבי הגוף שלנו באותה תקופה, ולכן אפשר להיעזר בבגד ככלי לווסת אכילה רגשית ותחושות כבדות לגבי הגוף.

טל היא פסיכיאטרית שדוברת גם סטיילינג תרפי שוטפת, ונהניתי מההזדמנות לשיחה איתה. מזמינה אתכן לשיחה על בגדים לנפש, בימות שגרה וגם בימות משבר.

לחצו על הלינק לשיחה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, ללמוד עוד סטיילינג תרפי!

בימים של איום, והצפה רגשית וחושית, אפשר לתרגל תחושת מרחב בטוח דרך בגד.

איך עושים את זה?

תרפיה דרך הבד – בחירה בבד נעים, טקסטורה שמתאימה לצורך שלי כאן ועכשיו. מגע בבגד יכול לנחם ולעזור בוויסות רגשי, ממש כמו תינוק שמלטף את שמיכת המעבר שלו.

תרפיה דרך הצבע – בחירה בצבע אהוב עליי, לפי התחושה שהצבע מייצר אצלי. צבע יכול להתבטא דרך הבגד ודרך כל אלמנט אחר בסביבה – חפצים, איפור, אפילו אוכל.

תרפיה דרך משמעות – בחירה בבגד שהמשמעות הרגשית שלו תומכת בי. בגד שמשדר לי יציבות, ביטחון, או עידוד. בגד שנושא זיכרון נעים שמזכיר לי פרופורציות. כשאני לובשת את הבגד, הוא עוזר לי להחיות בתוכי את התחושה ולשנות את החשיבה.

תרפיה דרך משחק – להתלבש בשביל עצמי, גם אם אף אחד לא רואה. למרוח ליפסטיק רק בשבילי, או לענוד שרשרת או טבעת שאני אוהבת במיוחד.

זמנים קשים יכולים לייצר תגובת הימנעות, מכל דבר, כולל השקעה מינימלית בלבוש.

אבל בגד יכול להיות עוגן וקרקוע, במיוחד בימים של סערה.

הוא שם יום ביומו, ואפשר ללמוד להשתמש בו כטיפול.

זה סטיילינג תרפי.

************************************************

את הפוסט הזה העליתי בימים קשים, ימים של מלחמה והתקפת טילים על ישראל. ימים של כאוס ואנרכיה חברתית. ימים שבהם גם נשים שלמדו ועברו הכשרה בסטיילינג תרפי, כי זו נטיית הלב שלהן, כתבו לי שהן מתקשות להתלבש.

אז כתבתי את הפוסט הזה, שעוסק למעשה בלבוש בשעת משבר. דווקא ברגעים שנראה שאין טעם להתלבש.

אחרי שהעליתי את הטקסט הזה בפייסבוק של סטיילינג תרפי ובאינסטגרם של סטיילינג תרפי, קיבלתי תגובות רבות מנשים שמצאו במילים האלה את עצמן, מצאו הזדהות, חיבור, תיקוף לחוויה שלהן.

אני מצרפת את המילים האלה כאן בתקווה לימים טובים יותר במהרה, ימים שבהם הלבוש יהיה חגיגה.

בהרצאות סטיילינג תרפי אני מקרינה שקופית עם צילום של בגד ים ומבקשת מהקהל להגיד כל אסוציאציה שעולה כלפי בגד הים. התשובות חוזרות על עצמן- "חתיכה", "רזות בלבד", "היו ימים", "לא בשבילי", "הלוואי". יש גם מעט תשובות כמו "חופש", "קיץ", "ים".

בראייה של סטיילינג תרפי, בגד הים הוא פריט הלבוש עם הכי הרבה משמעויות רגשיות. הוא הסימבול הכי חזק לגוף שלנו.

השבוע הוזמנתי לתוכנית הבוקר "פאולה ולאון" כדי לדבר על בגדי ים. בפאנל איתי ישבו נשים שמבקשות לחולל שינוי. הן מייצרות בגדי ים במגוון מידות רחב וסגנונות שונים, כולל לנשים חרדיות. התפיסה שכולנו באנו לקדם היא, שלכל אדם מגיע להרגיש טוב בחוף הים ואף אישה לא צריכה להדיר את עצמה מהחוף כי לא מצליחה למצוא בגד ים שמתאים לה.

השיח התחיל מזה שפאולה רוזנברג שאלה אותי איך סטיילינג טיפולי יתייחס לבחירת בגד ים. דיברתי על זה שבגד ים הוא סמל חזק למפגש עם הסביבה ודווקא פריט לבוש שדרכו אני יכולה להרגיש שליטה וביטחון.

זה פריט לבוש שדרכו אני יכולה להחליט איפה הגבול שלי בין מה שאופנתי ומקובל ואיך אני "אמורה" להיראות, לבין איך שאני רוצה ואיך שאני באמת.

תהליך סטיילינג תרפי עם בגד ים עובד דרך השאלות –

מה את רוצה להרגיש כשאת לבושה בבגד ים?

מה את רוצה לשדר כשאת לבושה בבגד ים?

"אבל זה קשה מידי, כי המחשבה היא תמיד, מה יגידו עליי" פאולה אמרה, "על הצלוליטיס".

וזו בדיוק העבודה.

סטיילינג טיפולי לא עוסק רק במעטפת ובפתרונות טכניים, "תלבשי את זה", אלא בתהליך הרגשי שמאפשר לנו לקבל בחירה שבאמת נרגיש בה טוב. זה לא קליל ומהיר, אבל זה מאוד יעיל.

מה התהליך המקדים לבחירת בגד ים, בגישת סטיילינג תרפי?

להבין ולהכיר במטענים הרגשיים שאיתם אני ניגשת לנושא. האם אני מוכנה לשחרר את עצמי ולאפשר לעצמי נוכחות וקיום בבגד ים. האם אני מבינה שאין דבר כזה "גוף לבגד ים" ושזו תפיסה חברתית שרק מדכאת אותי? האם אני מוכנה לנסות לאפשר לעצמי ביטחון וביטוי עצמי בבגד ים?

אם כן, אני צריכה להיות מוכנה לנסות. למדוד, להתנסות. להחליט שאם לא מתאים, עוברת הלאה. לא אני אמורה להתאים את עצמי לבגד הים אלא להיפך. לא לשפוט את עצמי כשאני מודדת בגד ים.

בגד הים אמור לכבד את הגוף שלי.

בגד הים אמור לכבד את מי שאני. הטעם שלי והאישיות שלי.

אני לא אמורה להתפשר, גם אם זה אומר שאשקיע יותר זמן בחיפוש. גם אם זה אומר שאשלם קצת יותר ממה שתכננתי.

ההשקעה הזו היא ההשקעה בעצמי, כך שכשאלבש את בגד הים הזה, ארגיש מחוברת לעצמי ובטוחה.

חשוב לציין, "להתנסות" זה לא אומר שכל בגד ים בא בחשבון, ושאני צריכה למדוד את כל החנות! החוויה הזו יכולה להיות מציפה ומתסכלת.

אז כדאי לעשות עם עצמי גם הכנה בסגנון סטיילינג רגיל.

מה הסגנון שלי? ביקיני או שלם?

איזה מפתח אני אוהבת? עגול, וי? מה העומק המועדף עליי למפתח החזה?

אילו צבעים אני מעדיפה?

מה הסגנון המאפיין אותי בבגדים והאם אני רוצה שבגד הים יהיה באותו סגנון שלי?

אם אני רואה בגד ים שמסעיר אותי, אבל הוא מאוד רחוק מהסגנון שלי, האם בטוח שיהיה לי הביטחון ללבוש אותו ולהרגיש טוב?

לא כדאי למדוד דברים שהם רחוקים מידי ממי שאני. לא עם בגד ים ולא עם בגדים בכלל. להתנסות – כן. ולהישאר נאמנה לעצמי.

בתמונה – ליאן רזניק פירקה ועדן כ"ץ, שתיהן עובדות סוציאליות בוגרות סטיילינג תרפי וגם דוגמניות מידי פעם!

כי אפשר גם וגם. אפשר הכל.

ביקרתי אותן על הסט בהפקת האופנה שלהן לחברת Levitex וראיתי כמה הן נהנות. פשוט נהנות.

מגיע לנו להרגיש טוב בבגד ים.

עבור רוב הנשים, בחירת בגד ים היא תהליך לא פשוט בכלל.

שנים לא היה לי בגד ים. בין גילאי 10 עד 20 בערך, אמרתי שאני לא זקוקה לבגד ים כי אני לא הולכת לים. רציתי להימנע מהצורך להסתובב בבגד ים מול אנשים זרים.

אחרי שכתבתי את זה בפוסט שלי בפייסבוק, קיבלתי הודעות מנשים שסיפרו לי שהן הרגישו או מרגישות בדיוק אותו דבר.  

זה אפילו מגובה מחקרית. מחקר מצא שנשים שהתבקשו לדמיין את עצמן עומדות לפני חברים שלהן בבגד ים, דיווחו על רמות חרדה גבוהות ביותר.

בגד הים מסמל עבורנו נקודה מאוד רגישה. שינוי לא קורה ברגע, אבל הוא מתחיל ברגע שאנחנו מכירות בצורך בשינוי. מבינות שמגיע לנו להרגיש אחרת, ושיש בזה ערך. יש ערך בבחירת בגד ים, הליכה לחוף או לבריכה והרגשה טובה ונוחה בתוך העור של עצמנו.

ההשפעה היא תרפויטית.

זה סטיילינג תרפי.

"חדר המורות שלנו כמו מסלול דוגמנות! כשנכנסתי לתפקיד, די מהר גיליתי שיש תחרות בין המורות. כל יום כולן מגיעות לבושות כמו לאירוע, מאופרות, עם אקססוריז. חלק מהן מצטלמות בחדר מורות ומעלות לפייסבוק או שולחות בווטסאפ". כך סיפרה לי אשת הוראה באחד הקורסים שלי.

עבורה, הלחץ החברתי להתלבש לעבודה היה מעיק.

בשיחה שלנו, הגענו למסקנה שהיא רוצה להתלבש לעבודה בצורה נוחה ונעימה ולא להרגיש שהיא מתאמצת. היא רוצה להתלבש בשבילה, "לא בשביל מסלול הדוגמנות".

אחרי שהיא הבינה איך היא באמת רוצה להתלבש, בהלימה למי שהיא רוצה להיות בעבודה, היה לה קל יותר להשתחרר מהלחץ וההשוואה החברתית.

ואחרי שהיא שיחררה את עצמה, היא סיפרה לי על מורות אחרות שהלכו בדרך שלה!

בגדים נועדו לתת לנו כוח במקום העבודה, ולא לשמש עוד כלי לביקורת.

"בגדים היו הדרך שלי להיראות מקצועית כשהייתי הכי חסרת ביטחון", סיפרה לי מורה לחינוך מיוחד. "אני תמיד נראית צעירה מכפי גילי ולא רציתי להיראות כמו תלמידה בעצמי, אז מצאתי את עצמי שנתיים שלמות עם ז'קטים ובגדים רשמיים".

אותה מורה סיפרה שהיא בשלה לשינוי, להביא את עצמה (הצעירה!) בלי להתנצל על כך, ועדיין לא לוותר על בגדים שיעזרו לה להיכנס לתפקיד.

יחד גיבשנו דרך שבה היא מרגישה מקצועית (עבורה עקבים קטנים עושים את זה), אבל לא מחופשת.

היא ויתרה על הז'קטים ובחרה סגנון יותר ספורטיבי, שמשקף את מי שהיא באמת.

החוויה של נשות ההוראה זו רק זווית אחת בעולם מרתק – עולם הבגדים בתוך המסגרת החינוכית.

גם אני מורה.

כאשת הוראה, בגדים הם כלי אדיר ברמה אישית ומקצועית. זה בא לידי ביטוי בתפקוד בתוך הכיתה, זה בא בתקשורת מול הקולגות, בקשר ובסמכות מול התלמידים והתלמידות, וגם ככלי חינוכי ממשי להעברת תכנים בתוך המסגרת החינוכית.

אני מלמדת מורות, ונשות מקצוע נוספות, במכללה לחברה ואמנויות, וגם בקורסים הפרטיים שלי.

אני יודעת שלעמוד מול כיתה (פרונטלית ואפילו יותר כשזה בזום) ולרתק ולהעביר תכנים, זה לא פשוט.

ולהמשיך לעבוד מתוך תשוקה ורצון, זה לא מובן מאליו. בטח עם ילדים ונוער, עבודת ההוראה היא שוחקת.

אני עצמי מבינה ומרגישה כמה הבגדים שלי מסייעים לי בהוראה, להעביר את המסרים שלי ולחזק את מי שאני.

קודם כל, לחזק אותי. וזה סטיילינג תרפי.

סטיילינג תרפי היא גישה טיפולית, אימונית, ייעוצית חינוכית. היא מאפשרת חיבור בין העולמות – בין האישי למקצועי, בין אהבה לעבודה. היא מאפשרת להביא את עצמנו לעבודה, להוראה, לניהול ומנהיגות, בגרסה המיטבית שלנו.

כמנהיגות וכחברות בתוך המסגרות אליהן אנחנו משתייכות, כשאנחנו מחוברות אל הבגדים שלנו והופכות אותם לכלי להעברת מסרים חיוביים, אנחנו מעבירות את זה הלאה.

וברמה הכי אישית, אין סמסטר שבמשובים של הסטודנטיות אין משוב על הלבוש שלי :-).

אז אם את אשת הוראה, או שאת מכירה אשת ההוראה, שסטייל מעניין אותה ומדבר אליה, זה כלי שיכול לעשות נפלאות. 

בערוץ היוטיוב שלי יש שיחה נהדרת עם מירב לויטה עזני, אשת חינוך בוגרת סטיילינג תרפי, שהיא חלק מהצוות. אנחנו מדברות על תפקיד הלבוש במסגרת החינוכית, ובחייה של מורה. לינק לשיחה עם מירב כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב של סטיילינג תרפי!

בואי לקבוצת הפייסבוק, לדבר על הבגדים במקום העבודה שלך! סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

הגיל שלנו משפיע על התפיסה שלנו לגבי יופי, סטייל, נשיות ומיניות. אנחנו חיות בחברה שלא מעודדת התבגרות ומכחישה סימני גיל. נשים רבות שופטות את עצמן וגם נשים אחרות, שמעזות ללבוש, להצטלם ולהיראות בצורה שנתפסת בחברה שלנו כפתוחה לצעירות בלבד. האם אפשר לבחור אחרת ומה המחירים של הבחירה הזו?

אורנה גטניו היא דוגמנית בת 63 שאוהבת את עצמה היום יותר מאי פעם! ובמפגש איתה למדתי על החיים ועל סטיילינג תרפי.

אורנה היא עיתונאית ועורכת תוכן וצלמת חובבת. אורנה התגרשה בגיל 57 וחוותה פריצה גדולה בחייה, כולל גילוי עצמי מול עדשות המצלמה בהפקת אופנה שנקרתה בדרכה.

אם מישהו היה אומר לה לפני עשר שנים שהיא תדגמן, היא לא הייתה מאמינה.. אבל אותה הפקת אופנה התחילה דרך שממשיכה עד עכשיו, ואורנה נושאת עיניים קדימה. באופטימיות רבה וברצון עמוק לממש את עצמה וליהנות ממי שהיא ומהחיים שלה כאישה עצמאית וחופשיה לקבל את בחירותיה.

באיזה שלב בחיים שלנו אנחנו כנשים מעזות להתחבר לרצונות האמיתיים שלנו? באיזה שלב בחיים אנחנו מרגישות יפות באמת?

שיחת סטיילינג תרפי שהיא שיחה על הפסיכולוגיה הנשית במהלך החיים.

לא דילגנו על ייצוגי יופי. הרי הם משפיעים עלינו כל הזמן, ובכל גיל.

אורנה מדברת על כך שדוגמניות צריכות לייצג את כל הגילאים ובטח גילאי הצרכניות של מותג הבגדים. לפעמים זה אבסורד לראות במותג שפונה לנשים בוגרות דוגמניות בנות 17. והחשיבה הזו שלה, זה לגמרי סטיילינג תרפי.

כל אישה צריכה למצוא ייצוגי יופי שמתחברים אליה, למי שהיא. אף אחת מאיתנו לא צריכה להרגיש שהיא צריכה להתאמץ להיות מישהי שהיא לא, בשביל להתלבש. זה אחד מהעקרונות של סטיילינג טיפולי, ששונה מסטיילינג רגיל בכך שאין ניסיון להתאים את המראה החיצוני לאיזה סטנדרטים של יופי, אופנה, או מקובלות חברתית.

אבל כמה מאיתנו מרגישות מספיק יפות וראויות כדי לעמוד בגאווה מול מצלמה כמו אורנה ולהגיד "אני נראית טוב"? אפילו לא מצלמה מקצועית בהפקת אופנה, אפילו מצלמה של בני המשפחה שלנו. איך אנחנו מרגישות מול מצלמה? רוב הנשים שאני פוגשת בעבודה שלי, מרגישות שהן לא פוטוגניות ולא אוהבות לראות את עצמן בתמונות. להרבה נשים כן יש תשוקה להצטלם אבל מתוסכלות מהמבט על עצמן.

אורנה עברה תהליך מדהים ומעורר השראה. היום היא בטוחה בעצמה, בבחירותיה ובמראה החיצוני שלה יותר מאי פעם בחייה.

אורנה אוהבת את המשחק של הרשתות החברתיות, ומודעת לכך שיש אנשים המצקצקים וחושבים שזה "לא לגילה". לאחרונה התחדשה בקעקועים על האצבעות ושמעה מאברי גלעד בתכנית הבוקר, שזה לא מתאים שאישה בת 62 תקעקע את עצמה, זה מתאים לבת 17.

היא גם לא מגבילה את עצמה כלל לגבי תכניות עתידיות ומסתכלת קדימה באופטימיות לגבי כל התפתחות.

בשנה האחרונה החלה ללכת עם שמלות, דבר שהתנגדה לו שנים. דווקא הדוגמנות הגמישה את דפוסי המחשבה שלה לגבי שמלות וכעת היא לובשת שמלות, עדיין מרגישה שזה פלא, קצת מוזר..

יש הרבה פנינים ותובנות בשיחה שלי עם אורנה, והדבר שהכי דיבר אליי באופן אישי זה הנאמנות שלה לעצמה. היכולת לשים בצד את הציפיות החברתיות ולהגיד – "למה לא". להוריד שיפוטיות גם על עצמה וגם על אחרים ואחרות, ולאפשר לעצמה להתנסות בכל מה שמרגש אותה וטוב לה.

שיחת סטיילינג תרפי על ייצוגי יופי, על אופטימיות והתחלות חדשות בכל גיל, עם אורנה גטניו. לחצי על הלינק לשיחה.

עקבי אחרי ביוטיוב והירשמי לערוץ! כתבי לי מה מעניין אותך לשמוע ולראות. נתראה בשיחה הבאה של סטיילינג תרפי.