להרגיש טוב עם בגדים זה סטיילינג תרפי

מה הקשר בגדים עכשיו? איך בגדים יכולים לעזור בתקופה הזאת?

אני לא רגילה לתגובות ציניות בקהילת הפייסבוק "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות". זו קהילה שעוסקת בבגדים ורגשות והשיח לרוב תומך ומפרגן. לכן תגובה צינית אחת על פוסט של חברת קהילה צרם לי ממש. התגובה הזו שידרה לי ייאוש.

אחרי שהתגברתי על הנטייה הטבעית להתגונן, הבנתי את התגובה.

לי בעצמי היו ימים ממש לא טובים לאחרונה.

כשאנחנו מרגישות לא טוב, העולם נראה לא טוב. ובגדים זה מן תחום כזה, שנראה לנו מתאים לימים טובים, כשיש חשק.

בסטיילינג תרפי בגדים הם כלי להתחבר לעצמנו, כדי להרגיש יותר טוב.

בדיוק כמו שיחת טלפון עם חברה, הליכה, מוזיקה טובה או כוס קפה.

כל מה שעובד לך.

צילומים: ליאן רזניק פירקה

אני גם ככה מתלבשת!

בגדים הם פעילות הכרחית, יומיומית. אנחנו חייבות להתלבש והבגדים שאנחנו לובשות משפיעים עלינו.

בקורס סטיילינג תרפי אנחנו ממש מבינות את המנגנון של ההשפעה הזו.

בגדים הם חלון הזדמנויות, טקס יומי שבו אנחנו פוגשות את עצמנו.

למה זה חשוב להרגיש טוב?

הרגשות שלנו משפיעים עלינו וצובעים את החשיבה, ההחלטות, הפעולות, היחסים.

חוקרת אהובה עליי, פרופ' ברברה פרידרקסון, פיתחה תיאוריה על רגשות. היא קוראת לזה מודל ההרחבה.

רגשות חיוביים מרחיבים את הרפרטואר שלנו – רמת הריכוז עולה, יש לנו יותר זיכרון פנוי לשליפה, אנחנו מסוגלות לפתור בעיות בקלות רבה יותר.

רמת היצירתיות עולה, אנחנו חוקרות יותר את העולם, אנחנו משביחות את מערכות היחסים שלנו.

התיאוריה של פרידרקסון מתבססת על זה שרגשות שליליים מצמצמים את היכולת שלנו לחשוב.

אנחנו רואות את העולם דרכם, כמבוי סתום.

כל זה גם משפיע על הפעילויות שלנו, על מהלכי החיים שלנו בפועל, ביום יום שלנו.

ולכן "להרגיש טוב" זו לא סיסמה. זה ממשי, זה רלוונטי, וזה אישי ביותר.

ככה פסיכולוגיה חיובית פוגשת סטיילינג תרפי.

צילום מתוך כנס שנתי של קהילת סטיילינג תרפי – הפסיכולוגיה של הלבוש, כנס שעסק בפסיכולוגיה חיובית

להתלבש כדי להרגיש טוב

אי אפשר להכריח את עצמנו להרגיש טוב וגם ממש לא צריך.

גם רגשות שליליים מלמדים אותנו – הם שיעור. גם אותם צריך להרגיש.

ולדעת לזהות את הרגע לשחרר.

סטיילינג טיפולי לא עוסק בבגדים כסוג של בריחה, הסוואה או הסחת דעת. הלבוש הוא לא תחפושת, אלא דרך גישה.

לגעת בעצמנו, לחבק. להחזיק ולהכיל את עצמנו בכל יום ויום.

ולכן הרעיון אינו לאלץ את עצמנו לבחור בצבעים לא אותנטיים ובסגנון הפוך לגמרי מהתחושה. סטיילינג תרפי זה לא "מהפך" אלא התפתחות.

הרעיון הוא לזהות את הרגשות, להתבונן בהם ולעבוד איתם.

אופנה רגשית זה סטיילינג תרפי

אופנה מספקת לנו השראה ומציתה לנו את הדמיון. הסגנונות, הגזרות, הצבעים.

אופנה חושפת אותנו לויזואליה אסתטית שיכולה לגרום לנו לפנטז, ופנטזיה זה דבר מהנה ובריא.

כל זה יכול להתרחש אם אנחנו מסוגלות להסתכל על אופנה במבט חוקר ופתוח, ולא במבט של השוואה וביקורת.

אם אני מסתכלת על אופנה ומתמקדת בדוגמניות הרזות או במותגים שאני לא יכולה לממן, אני מפספסת את הטוב שכן יש שם. גם אני פעם ראיתי אופנה במבט מתוך חלון צר, וגם לי לקח זמן להתפכח. לפתוח את החלון ולהבין, שאופנה כמו כל דבר אחר, היא מראה לאיך שאני רוצה לחיות.

האם אני חיה ביחס לחברה מסביבי, או שאני חיה מתוך עצמי ובתוכי, ומשם מתייחסת לסביבה.

להבין וליישם את הפסיכולוגיה של הלבוש

בגדים הם עולם רגשי. המשמעות שלהם, הבד, המגע והצבע.

דווקא בימים מורכבים יותר, כל כלי שיכול לסייע לנו לווסת ולנהל את הרגשות שלנו הוא מצרך חיוני.

אני מזמינה אתכן לבוא ללמוד את הכלי הזה, ליישם סטיילינג תרפי בימים מוארים יותר ופחות וגם לדעת להעביר את זה הלאה.

פרטים על קורס סטיילינג תרפי הבא – כאן.

בתקווה לימים טובים יותר, במהרה.

טלי.

סטיילינג טיפולי ומגדר

האם תקני בגדים במחלקת הגברים?

מגיל צעיר, אנחנו רגילות לצרוך בגדים ש"מיועדים" לבנות, שהם לרוב צמודים, קטנים יותר ובצבעים אחרים מאשר במחלקת הגברים. לפעמים גם איכות הבד שונה.

סטיילינג תרפי זו גישה אשר חושפת את ההתניות המגדריות שלנו, ומעניקה לנו הזדמנות לבחור מחדש.

מחקרים רבים מראים את ההשפעה של הג'נדר על בחירות צרכנות. כשמוצר מסוים מוצג לנו כמיועד לג'נדר שלנו, עולה הסיכוי שנצרוך אותו.

מחקרים מצאו שצרכנים וצרכניות לא חשים בנוח לקנות מוצר שמיועד או משווק לג'נדר השני. יחד עם זאת, ישנם צרכנים מסוימים שלא מתנהגים כך. ככל הנראה אלה שגדלו בבתים שלא מחזיקים תפיסות ג'נדר נוקשות ושמרניות.

בסטיילינג תרפי אנחנו לומדות להגמיש את התפיסות שלנו, לגבי מה "צריך" ו"חובה" ללבוש. אנחנו נותנות לעצמנו הזדמנות לשאול שאלות וגם להתנסות עם בגדים שונים, כדי לגלות את הסטייל שלנו.

אופנה נשית או גברית

דור ה-Z והמילניאלס מחזיקים בעמדות שונות לגבי ג'נדר, לעומת הדורות הקודמים. רבים מהם מעוניינים ומעוניינות ב- cross sexual shopping. זה מונח חדש שמתאר את הנכונות לקנות בגדים במחלקה של הג'נדר השני.

מונח זה שונה מאופנה א- מגדרית, ולא מדובר על אופנת יוניסקס. הכוונה היא רכישת פריטי לבוש שמקורם במחלקות שמיועדות בפירוש לג'נדר השני.

סטייל במחלקת הגברים

מחקר חדש בדק נשים שקונות אופנה במחלקת הגברים. הנבדקות היו נשים בגילאי 20-39.

המחקר בדק את התהליך לפני הרכישה, במהלך הרכישה ואחריה. ממצאי המחקר בתקציר נמרץ –

⬅️ הצרכניות שקונות במחלקת הגברים לא מזדהות עם הבגדים במחלקת הנשים.

⬅️הן לא אוהבות את הצבע ולא את הסגנון במחלקת הנשים.

⬅️הן מרגישות שהבגדים פחות מתאימים למבנה הגוף שלהן, ביחס לבגדים במחלקת הגברים.

⬅️ הכי הן רוצות, להיות ייחודיות.

מחקר זה הוצג בכנס פסיכולוגיה בעולם האופנה, שערך London College of Fashion.

החוקרים הם Daniel Almaguer Buentello , Dr Aurore Bardey& Dr Jekaterina Rogaten.

להתלבש בשבילי

הסביבה מגיבה לעובדה שנשים נכנסות, מודדות וקונות לעצמן בגדים במחלקת הגברים. הנבדקות במחקר ציינו שלפעמים יש מבטים או הערות, אבל הן לא נותנות לזה לעצור אותן.

היכולת הזו היא חלק מהמטרות של סטיילינג טיפולי – היכולת לבחור בגדים מתוך מודעות ותחושת עצמאות, ולהיות שלמה עם הבחירה.

הנבדקות דיווחו על תחושה של כוח וחוזק עם הבגדים הללו, בדומה לסטיגמות על כוחם של גברים. זאת על אף שאנשים כלל לא שמים לב שהבגד הזה נקנה במחלקת גברים.

זו דוגמה מצוינת להשפעה הפסיכולוגית של בגדים על הלובשת.

הוא משפיע עליי, גם אם אני היחידה שיודעת, ואף אחד לא רואה!

סטיילינג תרפי זה החופש לבחור

המחקר הזה מצביע על צרכים משתנים ומגוונים של אנשים מעולם האופנה.

לא כולנו באמת רוצות וצריכות להתלבש לפי מה שמוגדר עבורנו. החלוקה הזו היא חברתית יותר מאשר כל דבר אחר.

אוצרות אמיתיים ותגליות מרגשות יכולות להסתתר במחלקות שלא נכנסנו אליהן, או חנויות שטרם גילינו.

בסטיילינג תרפי, הגילוי הזה הוא מטרה בפני עצמה.

מוזמנות לאינסטגרם של סטיילינג תרפי לקרוא עוד תכנים מתוך הכנס המרתק על פסיכולוגיה בעולם האופנה.

מיניות נשית וסטיילינג תרפי – לבחור בגד חשוף

פרויד אמר שבגדים הם אובססיה נשית, וגם האישה האינטליגנטית ביותר לא יכולה לעמוד בפני דרישות האופנה.

מבחינת פרויד, נשים נהנות מהגוף שלהן, ורוצות לבטא את ההנאה הזו עם בגדים.

הטיעון הזה יכול להסביר למה אישה בוחרת בגדים חשופים, משדרי מיניות.

בגדים הם דרך ליהנות מהגוף ולהרגיש נשית ונחשקת.

יובל כספית סטייל חשוף אינסטגרם @yuvalkaspit

אופנה ומיניות נשית

הטרנדים האחרונים, במיוחד מאז דעיכת הקורונה, מדגישים הרבה עור חשוף, במיוחד אצל נשים.

זה חלק מההתעסקות החברתית בגוף הנשי כאובייקט מיני.

ככל שרואים בנשים יותר אובייקט מיני, כך אנחנו סופגות סטיגמות ויותר ביקורת.

ככל שאנחנו רואות בעצמנו אובייקט מיני, כך היכולת שלנו להתפתח בשאר תחומי החיים מצטמצמת.

להיות במשבצת "האישה היפה" יכול בקלות להיות האישה קלת הדעת, העדינה והחלשה, ואולי זה להיות "האישה המופקרת" – זו שאין שום צורך לכבד אותה, את גופה, כי היא חפץ, קישוט.

משבצות אלה הן סטיגמות כמובן.

סטיילינג טיפולי נועד לחשוף את הסטיגמות שגדלנו עליהן, ולעזור לנו לבחור בעיניים פקוחות.

אז סטיילינג תרפי זה לא להתלבש סקסי?

הסיפור הוא החפצה עצמית לעומת בחירה וביטוי עצמי.

החפצה עצמית היא תהליך שבו אישה מדגישה את הגוף שלה, כמדד לערך עצמי.

כלומר אני שווה לגוף שלי, למיניות שלי, וככה אני בוחרת להציג את עצמי.

בבגדים שהם לא מדגישי גוף ומיניות, ארגיש שווה פחות.

אני מתרגלת להיות קישוט.

כל שאר החלקים בי, התכונות והאיכויות, פחות חשובות מהיופי והגוף.

כל בחירה שאני עושה נובעת מהרצון להיות יפה וסקסית.

הסביבה מעודדת את זה, כי יופי ומיניות נחשבים לסמל סטטוס.

אבל יש לזה מחירים כבדים, וברמה הנפשית זה קשור לביקורת עצמית, חרדה ודיכאון, הפרעות אכילה, קשיים בתפקוד מיני ועוד.

ומצד שני..

היכולת להינות מהגוף שלי, גם היא קשורה למיניות בריאה. לדימוי גוף בריא. לערך עצמי גבוה.

ובגדים הם בהחלט דרך ליהנות מהגוף ולבוא לידי ביטוי.

ולהרגיש סקסית זה גם לבוא לידי ביטוי.

כשאישה מתלבשת סקסי בשביל עצמה, ולא בשביל לרצות גבר או מישהו אחר, זה אקט של כוח ולא של חולשה.

אז בסופו של דבר, הכל עניין של בחירה ומידתיות.

סטיילינג תרפי זה להתלבש מתוך בחירה ומידתיות

סטיילינג תרפי זה ללבוש מה שבאמת אני רוצה, ולא מה שמצופה לי או נראה לי שווה בעיניי הסביבה.

לבחור תלבושת סקסית כי אני בפתיחות לחוויה, כי בא לי להתרגש. וכן בגדים הם דרך ליהנות מהגוף ומהמיניות.

סטיילינג תרפי זה גם להתלבש מתוך מידתיות.

מידתיות היא היכולת לבטא את כל החלקים שבי.

היכולת להתלבש סביב יופי וגוף פעם אחת, ולבחור שלא – בפעם אחרת. מבלי שזה יפריע לי. היכולת לבטא את עצמי בכל מיני מצבים, ולא לדרוש מעצמי כל פעם להיות "היפה".

ומה לגבי ילדות ונערות בלבוש חושפני?

כשזה נוגע לילדות ונערות, הסיפור מסתבך. מה שמתאים לאישה בת 40 לא מתאים לבת שלה.

כל מה שכתבתי פה רלוונטי לנו, נשים בוגרות.

ילדות ונערות לא בשלות להבין מהי מיניות בוגרת. הן מחקות את האידאלים הנשיים שהן רואות מסביבן.

הן רואות כוכבות נוער בלבוש מינימלי ובשבילן זה הדבר הכי יפה ו"נכון".

הדוגמה הכי רלוונטית היא פורים. שלל תחפושות חשופות ומשדרות מיניות מחכות לילדות ונערות בחנויות. לחלק מההורים זה קשה, ובצדק.

האייטם החדש בפאולה וליאון עסק בדיוק בזה.

ככל שבנות מתרגלות להתלבש סביב הגוף החשוף, מגילאים צעירים יותר, כך ההחפצה העצמית שלהן גבוהה יותר.

האופנה משפיעה על הבנות שלנו בדיוק כמו שהיא משפיעה עלינו.

הן רוצות להתלבש כמו החברות שלהן וזה טבעי.

כאימהות אנחנו מחליטות איפה עובר הגבול האישי והמשפחתי שלנו.

אני תמיד בעד שיח, שאלות ומודעות מגדרית בבית.

וכן, לא נדיר לראות אותי רצה אחרי הבת שלי עם מעיל, ומבקשת שתתכסה כי קר.

אבל לא תמיד זה מצליח.

החג המתקרב היה הזדמנות טובה בשבילי להוציא את המיניות הנשית מהארון, ולכתוב לכן על זה.

כי כן, סטיילינג תרפי זה גם האפשרות להרגיש מינית ויפה, דרך הבגדים שלי.

מוזמנות לבוא לקהילה שלנו ולהשתתף בדיון .

מוזמנות לקורס הבא – הכשרה בגישת סטיילינג תרפי בשיטת ד"ר טלי סטולובי – קורס אביב 23. לפרטים לחצו כאן.

ביקיני אחרי לידה – קיילי ג'נר מזווית של סטיילינג תרפי

סטייל הוא מפגש בין האישי לחברתי. לכן, בסטיילינג טיפולי אין בגד שהוא "סתם". כל בחירת לבוש משקפת מחשבה, עמדה, רגש או מצב.

גם ביקיני.

"פאולה ולאון" הזמינו אותי לדבר על תמונה ויראלית* של קיילי ג'נר. ולא פלא, הלוא יש לה שלוש מאות מיליון עוקבים באינסטגרם! לא היה לי מושג, אני מודה.

*התמונה המדוברת לא פשוטה לצפייה ולכן אצרף אותה פה בתחתית הפוסט, ככה שמי שמעדיפה לחסוך מעצמה, תוכל להימנע מצפייה בה.

קיילי ג'נר ילדה לפני ארבעה חודשים ונמצאת במסע של חזרה לתודעה, שיהיה מסע קצר במיוחד במקרה שלה. בתמונה הויראלית הפעם, בחרה ב"ביקיני העירום" של ז'אן פול גוטייה.

ז'אן פול גוטייה נחשב "הילד הרע" של האופנה הצרפתית, וידוע בעיצובי אופנה שמערערים ומנפצים טאבו. העיצובים שלו נעים בין גילוי לכיסוי, ומדגישים את הגוף העירום. גוטייה הוא זה שעיצב למדונה את שמלת גביעי השדיים המפורסמת שלה. גוטייה עבר את גיל 70 ועדיין פעיל ועובד במרץ, ויש לו ברזומה עיצובים מפורסמים רבים כולל לסרטי קולנוע, כמו "קיקה" של אלמודובר ו"האלמנט החמישי" של לוק בסון.

קיילי ג'נר לובשת בגד ים מתוך סדרת עיצובים הכוללים הדפסים של גוף עירום (להלן תמונה רגועה יותר). במבט ראשון בחירת הלבוש הזו של ג'נר בלתי מובנת. כשהעליתי את התמונה בקבוצת הפייסבוק סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, נשים הביעו ביקורת רבה.

בין הביקורות, היו אמירות על כך שזה לא סקסי, וסקסיות אינה נמדדת בחשיפה מסוג זה. דיברו על רמת הפרובוקטיביות שלה, ועל זה שהתמונה צולמה מלמטה ולא מראה בטן. למען האמת, ההערה הזו נולדה מההכוונה שלי בפוסט לעובדה הפשוטה, שמדובר על אמא לאחר לידה. בסטיילינג תרפי, אנחנו לא עוסקות בביקורת אלא בהבנה של המשמעויות מאחורי הבחירה. כי יש מספיק פלטפורמות שעוסקות בביקורת על נשים על בסיס הלבוש שלהן, כמו פינות "שיק או שוק".

דווקא העובדה הזו שג'נר אחרי לידה, הופכת את התמונה למעניינת יותר, ומבהירה שמדובר פה באמירה, אפילו בלתי מודעת.

החברה שלנו מתייחסת לאימהות אחרי לידה כסמל, וארכיטיפ "האם הקדושה" דוחק החוצה כל ביטוי או גילוי של מיניות. אנחנו רואות את זה שוב ושוב בתגובות עוינות לאימהות שמעזות להצטלם בתמונות פרובוקטיביות. דוגמה מפורסמת היא בר רפאלי, שהעלתה תמונות סקסיות אחרי הלידה האחרונה שלה וזכתה לתגובות צוננות בסגנון "בושה לאמא לילדים להצטלם ככה".

האמנם בושה? תסביך ה"מדונה" או "זונה" עתיק יומין ונראה פחות רלוונטי בתקופה כמו שלנו. ועדיין רבות מאיתנו מדווחות על שינוי בסטייל שלנו מהרגע שאנחנו הופכות לאימהות. הגוף שלנו משתנה, החיים שלנו משתנים והזהות שלנו מתחדשת עם תוספת משמעותית שצובעת הכל מחדש.

זה החיבור בין סטיילינג תרפי לאימהות.

אנחנו עצמנו שואלות מחדש את הקשר שלנו עם מיניות ואת הביטוי שלה דרך סטייל.

ב"פאולה ולאון" ניסיתי לדחוס את כל השאלות המהותיות הללו בדקות ספורות, בנוהל של תכנית בוקר. עם זאת הדיון היה מרתק, וכלל כיוון נוסף חוץ מאימהות, מיניות וסטיילינג תרפי. הכיוון היה הבחירה בחזייה או הויתור על החזייה. כיוון זה נולד מהמלל הקצר שג'נר הוסיפה לתמונה שלה – Free the nipple

במלל הקצרצר הזה ג'נר התייחסה לתנועה פמיניסטית שנולדה ב-2012, שקוראת לשחרר נשים להציג פטמות במרחב הציבורי בדיוק כמו גברים. התנועה הצליחה להוביל לכך שבכמה מדינות בארה"ב, זה חוקי ללכת טופלס. אצלנו בישראל, אישה שתשתזף ללא חזיה על חוף הים, תשלם 500 ₪ קנס.

באייטם ב"פאולה ולאון" השתתפה גם שרון קנטור שויתרה על החזיה שלה. היא דיברה על תחושה של חוסר נוחות גדולה, ושחרור מפריט לבוש שהעיק עליה. לצידי ישבה גם ד"ר לכירורגיה פלסטית, שדיברה על החשיבות הבריאותית של חזייה. היא הסבירה שכאשר החזה גדול הוא מייצר משקולת שפוגעת ביציבה ודיברה שוב ושוב על השפעות הגיל על צניחת החזה.

ואני דיברתי על היכולת לבחור.

סטיילינג תרפי זו גישה שקוראת לבחירה חופשית כמה שניתן, ואם לא לגמרי חופשית, אז לגמרי מודעת.

הכוונה היא לשאול, מה משמעות פריט לבוש זה עבורי. איך אני מרגישה בו. איך החזייה שלי יכולה להיות מותאמת לי, וכמה זה קשור למיתוס היופי ויחסים שלי עם החזה שלי, דימוי הגוף שלי.

הזכרתי גם את נושא הויסות החושי – איזור השדיים הוא איזור רגיש מאוד מבחינה חושית ולכן ההחלטה אם לעטוף אותו בשכבה נוספת, וההחלטה על מרקם הבד והמבנה של החזייה, היא החלטה מאוד אישית.

אופנה היא שפה, בדיוק כמו סטיילינג תרפי. ז'אן פול גוטייה מייצר אופנה, וקיילי ג'נר כמותג, היא ביטוי לאופנה. ולכן אפשר להבין את התמונה הזו של ג'נר כתמונת מצב.

הנטייה האנושית שלנו היא מיד לשפוט – יפה או מכוער, רלוונטי או בלתי רלוונטי. אבל מאחורי תמונות מצב כאלה ישנם חומרים למחשבה והבנה של המציאות סביבנו.

זו בדיוק גישת סטיילינג תרפי.

מזמינה אתכן לבוא להכיר אותה עוד.

וזו התמונה המדוברת של קיילי ג'נר.

Fashion psychology & styling therapy שיחה בינלאומית!

לראשונה, שיחה בינלאומית! איזה כיף. הכי קרוב שאגיע ללונדון בקרוב.

את פרופ' קרוליין מאיר, שהיא פסיכולוגית (פסיכולוגית אופנה ליתר דיוק) פגשתי בלונדון ב-2017, בכנס היחידי שהיה עד היום בנושא פסיכואנליזה ואופנה. ניגשתי אליה מתרגשת והצגתי את עצמי. סיפרתי לה מה זה סטיילינג תרפי ואיך אני מפתחת את התחום הזה בישראל, ברמה הקלינית והמחקרית.

קרוליין הייתה מקסימה ומתעניינת ולא היה לי מושג שכמה שנים אח"כ ניפגש בזום במציאות כל כך שונה.

בשיחתנו ביקשתי ממנה להציג את התחום שלה, הפסיכולוגיה של האופנה.

קרוליין היא חלוצה בלונדון והקימה את מסלול הפסיכולוגיה של האופנה ב- London college of Fashion. התכנית עדיין רצה ומתפתחת אבל קרוליין כבר עצמאית.

הפסיכולוגיה של האופנה עוסקת בסוגיות בתעשיית האופנה, כמו מוסריות ואתיקה, כמו יחסי אנוש, ובעיקר הפסיכולוגיה של הצרכנות. ההבנה היא שהצרכנים והצרכניות צריכים להיות שותפות שוות בתוך המערך הבלתי הוגן הזה, שבדרך כלל לא רואה אותנו בכלל. לא מבחינת מידות, לא מבחינת הצורך בטעם אישי וקרוליין מוסיפה לא מבחינת היכולת הכלכלית לרכוש את האופנה הנחשקת הזו.

קרוליין מתמקדת בצריכת יתר ומספרת שבעקבות הקורונה, המצב החמיר.

אנשים קונים יותר אונליין כסוג של בריחה וניסיון לגעת בעולם שבחוץ. היא מספרת על שיטת אשראי חדשה בלונדון, שלא בודקת יכולת כלכלית ומאפשרת לכל אדם לקנות עכשיו ולשלם הכל אחר כך. זה מאפשר לאנשים להיכנס לחובות גדולים.

אחד הטיפים של קרוליין הוא לעצור בשלב הקופה. לאחר שבחרנו, לעצור ו"לישון על זה". אם אנחנו עדיין רוצות את זה ביום שאחרי – לקנות. קרוליין אומרת שמחקרים מראים שלרוב אנשים לא יחזרו לקנות את זה. אני מוסיפה שזה קשור לשאלה עמוקה בהרבה – כמה אני צריכה, מה אני צריכה, למה אני קונה.

מיינדפולנס בקניות, בדיוק כמו מיינדפולנס בבחירת הבגדים, זו סוגיית ליבה בסטיילינג תרפי.

הממשק לסטיילינג תרפי מאוד עמוק. קרוליין מביאה פן ההתנהגותי והארגוני שמתווסף על הפן הרגשי האישי של סטיילינג טיפולי. מדוע אני קונה ואיפה, מה מניע אותי.

בתקופת הקורונה ברור שהקניות הן סוג של גשר לעולם הקודם, העולם שהלך לנו לאיבוד. דווקא בנקודה הזו חשוב להכיר בגעגוע הנורמלי הזה, ופשוט להרגיש אותו. אולי זה יחסוך לנו לא מעט קניות. ואולי לפעמים, זה מתאים וטוב לקנות, ואם אנחנו עושות את זה מתוך מודעות ושליטה, הכל טוב.

אני מזמינה אתכן להכיר את הפסיכולוגיה של הלבוש, דרך אישה מקסימה שפילסה את התחום בלונדון. בואו לשיחה שלי עם קרוליין בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב לתכנים של סטיילינג תרפי – הפסיכולוגיה של הלבוש.

בואו לקבוצת הפייסבוק סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

סטיילינג תרפי ותיירות אופנה

אם היית יכולה להתבונן על אופנה ישראלית בדרך חדשה לגמרי, איזה מעצב או מעצבת היית רוצה להכיר יותר? עם איזה מעצב או מעצבת ישראלית היית רוצה לשבת לכוס קפה?

התשובה שלי צפויה – שחר אבנט. אני רואה בעיצובים שלה עולם מסקרן של דימיון, יצירתיות ופריצת גבולות, אמנות דרך הבגד. ונראה שגם ביונסה חשבה כך.

ביונסה בעיצוב של שחר אבנט

לפני סטיילינג תרפי, לא הייתה בי רגישות ומודעות לעולם עיצוב האופנה הישראלי. ככל שהעמקתי יותר ויותר בסטיילינג טיפולי, הסיפורים מאחורי הבגדים הלכו והסתעפו, גם לכיוון הרגשות, האישיות והמסרים של המעצבים מאחורי הבגד.

השיחה שלי עם גלית הגיעה בזמן המדויק. גלית היא יזמת אופנה שחיה ונושמת אופנה ישראלית, ורואה את עצמה כשגרירה של אופנה ישראלית. גלית מוציאה נשים לסיורי אופנה בישראל, ומייצרת תיירות אופנה ייחודית ומותאמת אישית. TLVstyle.

תיירות האופנה שמובילה גלית מתחברת בטבעיות לעולם התוכן של סטיילינג תרפי, שמכוון לייצר מבט חדש וסקרן על הבגדים שלנו. הרעיון בסטיילינג תרפי אינו רק לבחור את הבגד, אלא להבין את הסיפור מאחוריו ולייצר את הסיפור שלי.

סטיילינג טיפולי הוא כזה שמאתגר את ההרגלים שלנו ומזמין אותנו להתנסות בלבוש קצת שונה ואמיץ מהרגיל. כדי שתהליך כזה יתרחש אנחנו צריכות להתבונן בעיניים חדשות על האופנה הקיימת סביבנו.

בסיורי האופנה שלה גלית לוקחת נשים מחו"ל כמו גם מהארץ, למעצבי ומעצבות אופנה תל אביביים. גלית משלבת סיפורים על ההיסטוריה של האופנה הישראלית יחד עם מפגש עם סיפור היצירה מאחורי כל מותג אופנה שהיא מציגה. היה תענוג לדבר עם גלית, היא  שופעת ידע וההדגמות שלה מרהיבות וממלאות השראה וחשק להצטרף אליה למסע הזה.

גלית רייסמן

גלית מדברת בתשוקה על הסיורים שלה ומספרת על חוויות מרגשות ומפגשים אנושיים יוצאי דופן. שיתפתי אותה שבכנס שהשתתפתי בו ב-2017, על פסיכואנליזה ואופנה, עלתה לבמה בלה פרויד, הצאצאית של זיגמונד פרויד ומעצבת אופנה. בלה דיברה על הניכור של עולם האופנה וכמה קשה להתמודד ולצמוח בתעשיית האופנה. אני זוכרת שהקשבתי לה וזה התאים בדיוק לסטריאוטיפ שהיה לי על עולם האופנה. גלית מאתגרת את הסטריאוטיפ שלי והשיחה איתה מייצרת אצלי תחושה אחרת. לא מדובר פה על אופנה מנוכרת אלא מותאמת אישית, רגשית ועמוקה עם סיפור. גלית משתפת במפגש האנושי עם המעצב/ת ומה המפגש הזה עושה לשני הצדדים.

אופנה ישראלית וסטיילינג תרפי נפגשים בשיחה מרתקת ומרהיבה ויזואלית שמביאה גלית רייסמן. ממליצה לצפות בנו ולקבל טעימה מהעולם החוויתי של גלית.

לשיחת סטיילינג תרפי עם גלית רייסמן לחצו כאן.

לשיחות סטיילינג תרפי – תוכן והשראה, לחצו כאן. והירשמו לערוץ!

ואם אתן עדיין לא בקהילה סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, זה הזמן להצטרף ולקבל עוד מעולם התוכן של בגדים ורגשות.

על בגדים ורגשות עם תמר קרוון

תמר קרוון היא אמנית, יוצרת, צלמת ואושיית סטייל. בקריירה הארוכה והיצירתית שלה צילמה דמויות מרתקות במגוון עצום של הפקות יצירתיות, מלאות צבע ודמיון. יש לה שפה ייחודית, שאין שניה לה, ואפשר לזהות מרחוק את טביעת האצבע שלה. המצולמים שלה כמו מתמסרים לשפה הזו, וההפקות רווית צבע, אמנותיות, תיאטרליות, כמו הלבוש של תמר. בראיון תמר מכנה את הצבעוניות החזקה שלה "קרנבל, ומי שלא בא חבל", ומספרת שכבר כילדה אופנה עזרה לה, הצילה אותה, כשמצאה את עצמה מבודדת ומנותקת והתלבשה בשביל לעודד את עצמה. הסביבה ראתה בכך הצהרה אופנתית, ועבורה זאת הייתה דרך ביטוי, משחק של שילובים שמלווה אותה עד היום. תמר הציגה את עצמה דרך שמלות קצרות, דווקא בשל העובדה שהיא מרגישה טום בוי. נוח לה בשמלות קצרות ומכנסיים קצרים, ולא במובן הפרובוקטיבי. רוב הריאיון עם תמר דיברנו על אהבה, החלק של התרפי בסטיילינג תרפי 😊. תמר אמרה שבגדים הם רגשות והיא לא מפחדת להרגיש ולא מחביאה את הרגש. היא מביאה את עצמה בצורה אותנטית ביחסים, בחיים ובבגדים. הזכרתי לתמר את יום ההולדת שלה, ואת התמונה שהעלתה לרגל יום ההולדת. לא שכיח לראות אישה בת 52 בבגד ים, שכותבת את הגיל שלה ולא עושה עניין. תמר חשפה שלקח לה זמן להתרגל להעלות תמונות של עצמה בבגד ים, אבל בדיוק כמו ריקודים, ברגע שהתגברה על הפחד למדה את הכיף. האובססיה סביב הגיל מוגזמת ותלושה מהמציאות, היא אומרת. הלכתי לישון וקמתי בת חמישים, והעולם עמד על תילו.

תמר מעוררת בי התרגשות עמוקה, בהיותה אישה יוצרת מלאת צבע והשראה שחיה את הרגשות שלה ומתמסרת להם, ולא מאפשרת לקולות מבחוץ לחדור ולהסיט אותה מהדרך שלה. יש בכך פן חיובי ושלילי היא אומרת, כי היא לא ניזונה גם מהפידבקים החיוביים שזורמים אליה. זה מוביל לשאלה שמאוד מעניינת אותי בסטיילינג טיפולי, כמה אנחנו זקוקות למשוב מהסביבה על מה שאנחנו לובשות ועל מי שאנחנו. כמה זה מנהל אותנו. הרצון בשייכות וקבלה ברור, אבל עד כמה הוא משמעותי בבחירת הבגדים?

בהקשר לצילום בבגד ים, תמר מספרת שהיא פוגשת את הביקורת הנוקבת שלנו הנשים על עצמנו, כשגם האישה היפה ביותר בעולם לדבריה, אותה צילמה לא מזמן, לא מכירה בעוצמת היופי שלה. "הלוואי שהייתי נראית כמוך" היא כתבה לתמר. בעיניים של סטיילינג תרפי אפשר למצוא פה גם חיבור והשראה, כשאישה מזהה באחרת ניצוץ שהיא רוצה לפתח גם בעצמה.

בסיום השיחה אני מזכירה לתמר, שנפגשנו לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לפתח את סטיילינג תרפי. מילות העידוד שלה נשארו איתי עד היום. היא אמרה לי "פשוט תמשיכי במה שאת עושה, אל תקשיבי לקולות". תמר זקפה זאת לזכות אבא שלה, אמן ויוצר, שתמיד עודד אותה לסמוך על עצמה ועל הכישרונות שלה.

זאת הייתה זכות גדולה בשבילי לראיין את תמר, ואני מאמינה שאפשר ללמוד ממנה הרבה. בקורסי סטיילינג תרפי אני מביאה את תמר כדוגמה לביטוי עצמי דרך סטיילינג. זה הרבה מעבר לסטיילינג. התמונות שלה מדברות בשפה ייחודית עם חותמת על זמנית. זה הניצוץ הטיפולי הזה שמסתתר מתחת לעולם הסטיילינג, עבור מי שמוכנה להתנתק מהקולות החיצוניים ולגלות את הסטיילינג תרפי של עצמה. הניצוץ שמאפשר לסטיילינג להיות חלק מהאישיות שלנו, מההתפתחות שלנו, דרך ליצירה עצמית.

מזמינה אתכן להקשיב לשיחה אמיתית ולהכיר אישה שהיא מעין שופע של יצירה. לחצו על הלינק.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד שיחות מעוררות השראה.

אופנה, גוף, תנועה – ראיון עם ענת ברגר ספיר

ענת ברגר ספיר היא רקדנית לשעבר וספורט-תרפיסטית, ולימודיה בשנקר הובילו אותה לפתוח בלוג על התחום שמעניין אותה יותר מכל – הקשר בין אופנה לגוף וריקוד. בשיחת סטיילינג תרפי מרתקת היא מביאה דוגמאות מעולם האופנה שממחישות כמה תהליך העיצוב מעודד או לחילופין מאתגר את היחס לגוף ולנורמות החברתיות לגבי הגוף "הנכון". השיחה מהדהדת נושאי ליבה בסטיילינג טיפולי – מהן גוף האישה שנחשב כמושך? כמה אנשים מוכנים לראות את השונה וכמה אנחנו מוכנות להתלבש שונה מהרגיל?

ריי קוואקובו – המעצבת של קום דה גרסון שמאתגרת תפיסות של יופי וגוף

כרקדנית לשעבר, ההתבוננות של ענת לגבי היכולת של הבגד לאפשר תנועתיות לגוף מרתקת, במיוחד לאור ההבנה שלרקדנים ולרקדניות יש יחס מיוחד לגופם, אפילו יהיר, כפי שהרחבנו בשיחה. הטוטו אמנם מגדיר את תפקיד הרקדנית אבל יש לה מרחב תנועה חופשי יותר בלעדיו, ובגדי הריקוד נועדו בראש ובראשונה לאפשר תנועה. בדיוק כמו בסטיילינג תרפי, יש דגש על בגד כמייצר ומבטא תפקיד. בראיון איתה, ענת מביאה חומרים מרתקים מעולם האופנה עם דגש על יוצרים בעלי גוון מולטידיסיפלינרי, קצת כמו ענת עצמה שמשלבת בטבעיות בין תחומים. כשביקשתי ממנה לתאר את עצמה דרך פריט לבוש, היא הזכירה את איריס אפפל, שדיברה על סטייל כסצנה שמתרחשת בקצוות של הגוף. גם ענת שמה דגש על קצוות הגוף – נעליים ושיער אסוף, מחווה שנותרה לה מימיה כרקדנית. בשפת סטיילינג תרפי, זוהי חותמת סטייל – טביעת אצבע שמשקפת חלקים בסגנון, בחשיבה ובאישיות שלנו לאורך זמן.

אייריס אפפל – סטייל אייקון

הבלוג של ענת, פפיטה, מביא זווית היסטורית וסוציולוגית על אופנה והראייה שלה משלימה בטבעיות את החומרים מהם עשויה שפת סטיילינג תרפי – היחס לגוף, ליופי, תפיסת הגוף לאור האידאלים החברתיים והמשמעויות הרגשיות של הלבוש. ממליצה מאוד לצפות בשיחה הזו ולהעמיק את ההבנה הרב תחומית של אופנה וסטייל, שסטיילינג תרפי מהווה רובד אחד מהעושר שלה.

צפי בסרטון כאן והירשמי לערוץ שלי!

השראה ושבוע האופנה – ראיון עם טלי דביר

השראה ושבוע האופנה. וואו, איזה שילוב.

טלי דביר היא אשת פרסום ויזמית שעומדת מאחורי מיזם מדליק שנקרא יום ההשראה. היא מנכל"ית של חברת פרסום "וואן" אותה הקימה בגיל 23, בזמן שעבדה במלצרות כעבודה צדדית (!). הסיפור שלה הדהים אותי גם בשל האומץ וההתמדה שלה, וגם כי השראה עבורה היא אוויר לנשימה והיא לא מחכה למוזה שתגיע. אני אוהבת את הפרקטיות הזאת. גם סטיילינג תרפי זה לא לחכות לאירוע מיוחד וחגיגי אלא להתלבש עכשיו, בצורה יצירתית ומלאת השראה.

בשנה המוזרה הזו, 2020, טלי קיבלה את המשימה לערוך את מגזין שבוע האופנה, ובשיחה איתה היא נותנת הצצה לאחורי הקלעים. בשיחה שלנו אי אפשר לפספס כמה היא מדגישה את האג'נדה של גיוון והכללה שמפיק שבוע האופנה הישראלי, מוטי רייף, חרת על הדגל שלו. ונראה כי האג'נדה הזו היא מעל ומעבר לשבוע האופנה אלא גל של תודעה עיקשת של כולנו, יחד עם המי טו, יחד עם הזעקה נגד אלימות, נראה כי אנחנו הנשים שבענו לגמרי מהצמצום וההדרה שהפך להיות חלק מהטבע של חיינו.

טלי מביאה גישה מאוד פרקטית וברורה ואומרת שהשראה אינה דבר חמקמק אלא עשייה, יצירה, והיכולת לגעת באנשים אחרים דרך היצירה. יום ההשראה שלה מאגד יוצרים ממספר תחומים, ותיקים וחדשים כאחד, וחשוב לה לקדם את כולם באותה מידה. אותה גישה עומדת גם מאחורי החשיבה על שבוע האופנה, ומגזין מרהיב בן מאתיים עמודים שהושקעה בו מחשבה רבה. במגזין יש גם כתבה על הפסיכולוגיה של האופנה בה אני סיפרתי את הסיפור של סטיילינג תרפי. טלי מדברת על רגישות, בחירה מדויקת ואופנה לכולן, וגם באופן אישי חשוב לה לצרוך בגדים שהוצגו על דוגמניות שנראות כמוה. טלי אומרת, יגיע יום שבו צרכניות יגידו, אין מידות – לא נקנה, אין גיוון – לא נקנה.

החלק המעניין ביותר בראיון הוא הסיפור של טלי עצמה, שגדלה בקריות למשפחה ברוכת ילדים ופרצה דרך באופן עצמאי ומעורר השראה. טלי מפלסת את דרכה ולא מתנצלת גם באופן הלבוש שלה, שלא תמיד תואם את הציפיות ממנה. טלי לא חששה משמלות גם בימים שזה היה פחות מקובל, ולא חוששת מצבעים עזים גם אם זה גורר תגובות. היא אומרת כי גם אם לא מצופה מאישה בתפקיד שלה ובמידה שלה לבחור שמלה כתומה, היא לא תהסס לעשות זאת. המקום היחיד בו חשוב לה לגלות רגישות לסביבה הוא מקרים של כללי צניעות וכבוד לאמונה הדתית של הלקוחות שעימם היא נפגשת. אפשר ללמוד מהתעוזה של טלי כאישה בעולם מקצועי שנתפס כגברי, שעשתה את הדרך שלה במו ידיה, וכל היוזמות שלה מאופיינות בצבעוניות ועיצוב מרהיב ומלא דמיון.

הראיון עם טלי דביר מדגיש את החיבור של סטיילינג תרפי לעולם האופנה והתקשורת, כי חשיבה יצירתית באה לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים. בגדים הם דרך לתדלק את היצירתיות של עצמנו ולתקשר אותה החוצה. זה בדיוק החלק הטיפולי בסטיילינג טיפולי. יש אפקט טיפולי לעצם גילוי היצירתיות שלנו ובטח ובטח ליכולת להוציא אותה החוצה.

בואו לצפות בראיון הכיפי עם טלי דביר ולחלום על שבוע אופנה בפריז, הרחק הרחק מימי הקורונה. לינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ שלי לתכנים של סטיילינג תרפי והרבה השראה!

ההיסטוריה של האופנה וימי קורונה – עם קרן בן חורין

הכי כיף סטיילינג תרפי בניחוחות של חו"ל! עוד יותר כיף בימי קורונה, שמשאירים אותנו בעיקר במרחב הביתי. את השיחה עם קרן ערכתי בשעת לילה בישראל, שעת בוקר אצלה. קרן בן חורין היא ישראלית שחיה בניו יורק כבר 14 שנים. היא חוקרת אופנה, אוצרת ודוקטורנטית ב-NYU. ביקשתי לשוחח איתה על תקופת הקורונה מהזווית ההיסטורית והייחודית שלה, בזיקה לאופנה כמובן. עם קרן כל שיחה הופכת להיות בסופו של דבר סוג של סטיילינג תרפי.

קרן שיתפה בקושי העצום שטומנת תקופת הבידוד בקורונה. העומס המשפחתי עם הילדים בבית, שבו אין זמן לחשוב יותר מידי, יש ציפייה שהחיים ימשיכו כהרגלם, שהכל יעשה בזמן אבל המצב העולמי והאישי לא רגיל. החוויה של קרן נשמעה לי דומה לחוויה שלי עצמי, ושיתפתי במסקנה שלי שהחוויה היא גלובלית. מגפות כמעט תמיד היו דבר גלובלי אומרת קרן, או לפחות יבשתי. רק נראה לנו שהמצב ייחודי, אבל תמיד היה קשר עולמי בחוויה האנושית.

קרן תורמת מבט שהוא חיבור בין היסטוריה, אופנה ועולם הרגש, ולכן התכנים שלה כל כך משלימים את גישת סטיילינג תרפי. ביקשתי ממנה להציג שני פריטים, אחד שמייצג את הקושי בתקופת הקורונה ואחר שמציג כוח. קרן הציגה סוודר כבד שמגלם את הקושי, סבוך, עשוי עבודת יד, פיסולי, מזכיר את המורכבות בתקופה הזו, וגם את העובדה שחזרנו לעשות בעצמנו דברים רבים, קצת כמו מלאכת הסריגה בעבר. יחד עם זאת בסוודר יש משהו רך ועוטף, הזדמנות שקיימת בשגרה החדשה הזו שבה בני המשפחה יחד.

קרן בחרה לתמונה שמסמלת כוח את הזמרת ליזו על שער הרולינג סטונס. בתקופה זו שאני מסתובבת בעיקר בפיג'מה היא אומרת, הכוח שלי בא מבפנים ופחות מהבגד עצמו. התמונה מסמלת בעיניה עוצמה וגם קבלה עצמית, העצמה שמקרינה החוצה. קרן מספרת על ציפיות מעצמה להמשיך לייצר, לעבוד, להיות אימא מעולה וברור שאי אפשר לעשות הכל! הקבלה העצמית הזו שמשתקפת בתמונה, היא גם במובן של הגוף, שמתמודד עם העמסת פחמימות ופחות תנועה בזמן הקורונה. קרן מספרת על היצירה הזו, שהקורונה (השמש) סביב ליזו צוירה עם מכחול בזמן פיתוח התמונות על ידי הצלם. בזמן שקרן דיברה והתבוננתי בתמונה של ליזו, עלה לי כמה המיניות של ליזו בולטת בתמונה, הגברים לרגליה והפרחים ביניהם. הזכרתי לקרן כמה במקביל לנושא התזונה שכיכב בזמן הבידוד, כך גם נושא המיניות. בהקשר הזה מעניין להזכיר גם כמה בגדים מדברים ומסמלים את המיניות הנשית ויכולים אף להעצים אותה. סטיילינג טיפולי עוסק בחומרים הללו – הקשר בין הנראות שלנו לגוף, למיניות ולנשיות.

קרן בן חורין היא היסטוריונית של האופנה, שמציעה מבט מרתק ועמוק על עולם האמנות והאופנה בהשקה לרגישות הטיפולית שיש בסטיילינג תרפי. אני מאוד אוהבת שהיא חושפת את הסיפורים מאחורי פריטי לבוש, הפקות אופנה וטרנדים חברתיים. אני ממליצה מאוד לעקוב אחרי העשייה שלה, באינסטגרם וביוטיוב, ולצפות בשיחה המרתקת איתה בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! בקליק קטן תשארו מחוברות. ויש לזה עוד יותר ערך בימי קורונה 😊