מחבר: טלי סטולובי

תמר פריאל היא עובדת סוציאלית וחוקרת תרבות, בעלת עבודה סופר מעניינת! היא עובדת ב"תנועה בטוחה" – ארגון שמלמד נשים העצמה דרך הגוף. איך לעמוד על שלנו, לתפוס מרחב ציבורי, להגיד "לא" במילים ובתנועה, וגם להגן על עצמנו מול גברים. "הגנה עצמית" במובן הכי עמוק של הביטוי הזה. שמחתי לדבר עם תמר, שגם עורכת בהתנדבות ב"פוליטיקלי קוראת" – עיתונות פמיניסטית חופשית שממש כדאי לכן להכיר.

בתחילת השיחה אנחנו מדברות על החוויה של נשים בתוך גוף, גם דרך ההתייחסות למאמרה של איריס יאנג. איריס יאנג כותבת על התחושה של נשים שהן "לא יכולות" לבצע פעולות גופניות מסוימות מעצם היותן נשים. היא מתארת כיצד בנות זורקות כדור- בעוד הבנים משתמשים בכל גופם, טווח התנועה של הבנות מצומצם. מתי בדיוק אנחנו לומדות לצמצם את עצמנו? ואיך זה שגברים פורסים רגליים באוטובוס בעוד אנחנו נדחקות לפינה? השיחה הזו העלתה בי כל כך הרבה אסוציאציות, על חיי היום יום של כולנו.

הקשר לסטיילינג תרפי ברור – הרי אנחנו מתלבשות מתוך המבט הגברי, שמלמד אותנו מה "יפה" ו"נשי". לא כל כך פשוט לקבל בחירות לבוש שהן פחות "נשיות", ומצד שני גם הדיאלוג מול החצאית והשמלה, שהם פריטי הלבוש הכי "נשיים" בחברה שלנו – גם הוא לא פשוט! כי יש מחירים לבחירה "להיות נשית" ויש מחירים לבחירה שלא "להיות נשית".

השיחה עם תמר זרקה אותי לזיכרונות ילדות של הפחד מטיפוס או ביצוע פעולות גופניות מסוימות, וגם לזיכרונות עכשווים מאוד של נשים שאומרות לי "איך את לובשת חצאית כל כך בולטת?". הדיאלוג הזה לא מאבד רלוונטיות בכל גיל.

בחלק השני של השיחה, כשאנחנו מדברות על פוליטיקלי קוראת, תמר מאירה את הנושא של כתיבה נשית ועריכה גברית. הגיוני שכנשים אנחנו גם כותבות אחרת, הרי הכתיבה שלנו היא מתוך החוויה שלנו כנשים בעולם. ומתוך החוויה הזו אנחנו גם רגילות לכך ש"יערכו" אותנו. העריכה הגברית היא כל כך חותכת ואסרטיבית, שברור שהביטוי שלנו מצטמצם. כעורכת, תמר מקפידה לערוך עריכה שוויונית, בגובה העיניים, וזה סימבול כל כך עמוק לדיאלוג הזה שלנו כנשים לנשים.

זה בדיוק הדיאלוג שמאפיין סטיילינג טיפולי, שהוא סטיילינג פמיניסטי. הכוונה היא, שאני לא יודעת יותר טוב מאחרת מה הסטייל הנכון לה, אני לא מגדירה מה זה סטיילינג "ראוי". אני לא מגדירה מה יפה ומה מכוער ואין הגדרות כאלה. אני מסייעת לאישה שמולי לגלות את עצמה, להביא את עצמה לביטוי דרך הבגדים שלה. אני שם כדי לכוון, לסייע, לחשוף לאפשרויות נוספות, לגזרות אחרות של בגדים וחנויות שיכולות להציע יותר… כל זה כן, בהחלט, אבל מבלי לקבל החלטות עבור מי שבתהליך הזה של סטיילינג תרפי.

תודה לתמר פריאל שעזרה לי לגלות זווית נוספת וכל כך רלוונטית לעשייה של סטיילינג תרפי. לינק לשיחה כאן.

הרשמו לערוץ היוטיוב שלי, לקבלת תכנים מעולם הסטיילינג תרפי!  

מאירה גולדברג ברנע היא סופרת מצליחה ואישיות מיוחדת, והמסע שלה עם בגדים מדגים סטיילינג תרפי. מכיוון שמאירה היא המומחית הכי גדולה לענייני עצמה, אני מתחילה מציטוט שלה –

"כל חיי הרגשתי שמנה ומכוערת. לבשתי בגדים בלי לפתח סגנון משלי, בעיקר חולצות שחורות גדולות או שמלות שחורות גדולות. תמיד קנאתי במי שלובשת צבעוני ומגניב. וידעתי שאני לא יכולה. לפני כמה שנים ירדתי במשקל באופן דרמטי והצלחתי להחזיק במשקל הזה שנה בלבד. בשנה הזו התלבשתי מאד יפה עם שמלות ופיתחתי סגנון אישי ואז כשעליתי הכול בחזרה, נכנסתי לדיכאון, כי חזרתי לשחור ולמדכא ולגדול…. עד שבגיל 40 מצאתי את עצמי, החלטתי שגם אם אני גדולה זו לא סיבה ללבוש בגדים מפעם, גדולים וחסרי ייחודיות. מצאתי את הצבע ואת המגניבות בחיים.

זה היה מסע קשה אבל היום, למרות שאני מתה לרדת עוד חמישה קילו, בחיים לא תשמעי אותי בוכה שאני נראית רע או שאין לי מה ללבוש. תמיד יש לי מה ללבוש! ואני תמיד נראית ומרגישה טוב."

ככה, חץ לתוך הלב. מאירה מביאה את השיח הפנימי של נשים עם משקל גוף ובגדים. בשיחה שלנו, אנחנו מדברות על המפגש הזה עם עולם האופנה, כשאת במידה "גדולה" יותר ממה שלחנויות יש להציע. והמוכרת מסתכלת עלייך במבט כזה מרחם. כמה זה קשה להיות תמיד המידה האחרונה ואיזו תגלית זו למצוא חנויות ומעצבות שמאפשרות טווח של מידות וביטוי עצמי דרך בגדים. מאירה מדברת על קרן שביט ועל אופנת פיפה כגילוי ששינה את חייה אבל אומרת, זה לא חייב להיות יקר. יש הבנה מסוימת שמגיע לי להתלבש בצורה שעושה לי טוב, וכשאני מוצאת את הדרך לעשות זאת – אני קונה לעצמי. אני מסכימה מאוד עם מאירה. הגילוי שלה היה דרך מעצבות מסוימות שאיפשרו לה פתרון קונקרטי.

בחיבור לסטיילינג טיפולי, מעבר לפתרון הקונקרטי יש הבנה רגשית עמוקה – זכותי להתלבש בשביל עצמי, להתלבש יפה וטוב בעיניי, בכל משקל שאני נמצאת בו. הבגדים יכולים לתת לי ביטחון ולעטוף אותי בצורה מכובדת בכל רגע ורגע בחיי, בלי קשר למספר על המשקל.

ובהזדמנות זו, המלצה חמה – הפסיקו להישקל. זה לא עוזר לנו במערכת היחסים עם האוכל. סטיילינג תרפי זו גישה שעושה את החיבור בין בגדים לאוכל ושאר התחומים בהן אנחנו בוחרות ולומדות לדייק את עצמנו למי שאנחנו כאן ועכשיו, ולא למדוד את עצמנו בהתאם לכללים של אנשים אחרים.

מאירה הנפלאה מראה תמונות שלה באירועים פומביים שונים, היא עומדת מול קהל, מצטלמת לידיעות אחרונות, והבגדים שלה נותנים לה כוח. אחר כך היא מספרת על התספורת שלה, בהשראתה של אישה שעבדה עימה, ולקח לה זמן להעז. מהרגע שהעזה התספורת נתנה לה נחמה והשלמה עם השיער שלה, שאף איתו יש למאירה מערכת יחסים סוערת. החיים שלי סוערים ורגשיים, היא אומרת, ונראה שגם הצבעוניות שהיא בוחרת בה מבטאת את זה בצורה מדויקת.

שיחת סטיילינג תרפי שנעה בין צחוק לבכי. מומלצת הכי שיש. צפו במאירה בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! זה שווה את זה.

סטיילינג תרפי לנערות  – זה חיבור טבעי! נערות חיות את הנראות שלהן בצורה עוצמתית ודרך העיניים של חברותיהן. נערות עסוקות בשינויי הגוף ובסערות רגשיות על רקע הניסיון להבין "מי אני", "מה אני רוצה באמת", והצורך הטבעי להרגיש אהובה ושייכת. לכן הקשר הרגשי עם הבגדים הוא כל כך רלוונטי, וזה הרי הבסיס לסטיילינג טיפולי.

ביקשתי לשוחח על נערות, בגדים ודימוי גוף עם האחת והיחידה בתחום הזה – מעין קרת. מעין היא דוגמנית על לשעבר, יזמית פעילה בתחום דימוי גוף חיובי, שעובדת כבר שנים רבות עם נערות. מתוך נסיונה המקצועי העשיר מעין אמרה משפט חשוב – בהתבוננות שלנו עליהן, הרי אנחנו מחזיקות ברקע את עצמנו. אילו נערות אנחנו היינו?

מעין מאמינה שהעיסוק שלה עם נערות בא מהמקום האישי שלה, החוויה שלה כנערה. הרצון שלה לגונן ולסייע בא מהחוויה הקשה שלה כנערה שהייתה "רזה מידי" וחוותה קשיים מכל מיני סוגים. אני סיפרתי על החוויה שלי כילדה ונערה "שמנה מידי" ועל המחירים החברתיים הכבדים ששילמתי. להיות נערה זה כואב! אפילו שנים רבות אחר כך. הזיכרון עודנו חי.

מעין סיפרה על העיסוק של נערות במין השני, הרצון שיאהבו אותן. היא אומרת להן שאם הן יהיו חזקות ובטוחות בעצמן, הבנים יחפשו אותן ולא להיפך. מעין מספרת שבתקופתנו נערות מכירות היטב חומרים על העצמה ודימוי גוף בריא. האתגר הוא הפנמה של החומרים האלה, איך להפוך את הסיסמאות על דימוי גוף בריא למשהו שהן מבינות באמת ומוכנות להפנים. הכלי כמו תמיד הוא חשיבה ביקורתית, בדיוק כמו בסטיילינג תרפי.

בעבודה על דימוי גוף חיובי השאלות הן – מי ומה מכתיב לי מה "יפה" ו"נכון"? הרעיון הוא להבין שבחירות שנתפסות כאישיות מאוד אינן אישיות בכלל, הן תוצר של החברה והמסרים הסביבתיים שאנחנו גדלות אליהן. פעמים רבות המסרים האלה משאירים לנו מרחב מאוד מצומצם, בטח אם אנחנו שונות או הגוף שלנו שונה ממה שנתפס כמקובל ורצוי. סוגיות אלה מתחברות לעולם הסטיילינג הטיפולי הדרך השאלות למה אני מתלבשת כך, מה הבחירות שלי מביעות ומה משפיע עליי.

השיחה המרגשת שלי עם מעין נוגעת באישי ובמקצועי. חוויות החיים שלנו, גם כנערות, הן חלק מנשות המקצוע שהפכנו להיות. זו השיחה היחידה מכל השיחות שלי בערוץ היוטיוב שיש לה שני חלקים. לא רק כי אני יכולה לדבר על מעין ימים ולילות, אלא כי בחלק השני של השיחה שלנו נתנו דגש לנושא חשוב בפני עצמו – התייחסות לדימוי גוף של הילדים שלנו, כאימהות לבנים ובנות.

מה נכון לומר לילדים שלנו בעולם שכל כך מדגיש מראה חיצוני? האם לתת מחמאות על מראה חיצוני? איך להתייחס לנושא הזה? אני מספרת על הבת שלי ששאלה אותי "מה את אוהבת בי, אמא?" ועניתי לה – "את כולך, כולך יפה בעיניי". והאם זה הספיק לה? שואלת מעין, ואני עונה בכנות – לא ממש…

בחלק השני בשיחת סטיילינג תרפי הזו, אנחנו מדברות על המפגש עם המראה החיצוני של הילדים שלנו, כולל תנודות במשקל הגוף, איך כאימהות נכון לגשת (או יותר נכון – לא לגשת.. לשחרר!). אין תשובות מוחלטות, אלא רק החלטות. וההחלטות הרצויות הן להעצים את הילדים שלנו בכל מובן, להדגיש כל הזמן את המכלול – את החלקים הטובים בהם ובהן, כולל מראה חיצוני. מעין מדברת גם על החשיבות לא להיכנס לילדים ולילדות שלנו לצלחת, ובמובנים רבים לאפשר את התנודות הטבעיות במשקל הגוף שלהן.ם.

דימוי גוף בריא הוא עולם חשוב וקריטי במציאות החברתית שלנו, בטח ובטח עם נערות ונערים, אשר חיים את עצמם דרך המראה החיצוני ודרך הרשתות החברתיות. המחקרים מראים כי ישנו משולש של השפעה – הרשתות והמדיה, החברים והחברות, וההורים (המשפחה). במובן הזה יש לנו תפקיד מאוד חשוב ומאזן, לחסן כמה שאפשר את הילדים והילדות שלנו. הרי הביקורת קיימת בשפע בחוץ, אבל אנחנו יכולות לחזק את עמוד השידרה הבסיסי הזה, התחושה ש"ככה כמו שאני – זה טוב!". ועם עמוד השידרה הזה, הצורך באישורים חיצוניים פוחת קצת, ואיתו גם הנזקים…

שיחה מקצועית עמוקה, מרגשת ומלאה בתוכן, עם מעין קרת הנפלאה. לשיחה לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי ולמדי עוד על עולם סטיילינג תרפי !

מה זה לבוש של עובדת סוציאלית בשבילך? מה עומד מאחורי הג'ינס, הטוניקה שעובדות סוציאליות רבות לובשות לעבודה ואיך זה מספר על התפקיד והנראות של המקצוע?

התלמידות שלי לימדו אותי שיש "סטייל של עובדת סוציאלית". לפני סטיילינג תרפי, לא חשבתי על המשמעות של הבגדים שלבשתי לעבודות שלי. התלבשתי כפי שנדמה היה לי שמצופה ממני להתלבש בתור עובדת סוציאלית. אני זוכרת היטב איך הייתי מחנה את הרכב שלי רחוק מעיני הקולגות וילדי הפנימיה בה עבדתי בתחילת דרכי. נראה היה לי שהרכב "מפואר" מידי לתפיסת התפקיד הזו. נשים מדברות איתי על הצורך הזה ב"צניעות", לא לעבוד מול הפונות והפונים שלנו בבגדים או תכשיטים שיכולים לשדר יוקרה או לנקר עיניים. מה זה אומר עלינו כסקטור? חשוב לציין שגם פסיכולוגיות מדברות איתי על הצורך ללבוש שחור, או בגדים נטרליים, כדי שזה לא יהווה רעש רקע בסיטואציה הטיפולית. אבל גם בגדים נטרליים הם סוג של אמירה. כל דבר שנלבש לעבודה הוא אמירה.

איך זה קשור לעבודה סוציאלית ולכל שאר המקצועות שנתפסים כ"נשיים"? שוחחתי עם שירה דן, עובדת סוציאלית עם נשים ונערות. שירה פמיניסטית אקטיביסטית והיא מספרת בכנות כמה קשה היה לה להשתלב במערכת הציבורית, שבה עודדו אותה שלא להבליט את עצמה בשום דרך. סגנון הלבוש שלה, הדיבור שלה, העמידה שלה על זכויותיה לקבל הכרה על עשייה מקצועית, לא התקבלו בעין יפה. בקלות קישרנו את זה למחאת העובדות הסוציאליות, מחאה סביב נראות והכרה.

האם אנחנו מוכנות להיות נראות? נוכחות? ומהי רמת הנוכחות המתאימה לנו?

שירה מספרת על אהבתה לבגדים, לצבעים, לתכשיטים. היא מספרת על היכולת שלה להתלבש בסטייל, ללא קשר לעלות של הבגדים. אפשר להתלבש בסטייל גם בלי להשקיע כספים רבים, היא אומרת. מדובר על הנכונות לשחק עם הלבוש. היא מספרת על ההשפעה החיובית שיש לסגנון הלבוש שלה בתקשורת עם הנערות שאיתן היא עובדת. הן רואות בכך השראה, זה מחבר אותן אליה וזה גם מפתיע אותן, כי הציפייה שלהן מעובדת סוציאלית היא למראה מבוגר וכבד.

שיחה אמיתית בין שתי עובדות סוציאליות, על סטיילינג טיפולי, על הנכונות להתבונן בבגדים ככלי שמקדם אותנו אישית ומקצועית. שיחה שמהווה חומר למחשבה לכל מי שעוסקת במקצוע שנתפס כ"נשי", שרוב העוסקות בו הן נשים.

בהיבט הזה אי אפשר שלא להדגיש כמה סטיילינג תרפי זה תחום שמאפשר הרחבה של העבודה הסוציאלית, הן ברמת העשייה והן ברמת הנראות ואפשרויות התעסוקה. עבודה סוציאלית יצירתית שמאפשרת אפיקים נוספים לעשייה חיובית שמקדמת נשים, נערות ואת עצמנו!

סטיילינג תרפי זו הייתה הדרך שלי לצמוח מתוך העבודה הסוציאלית, להישאר קשורה ברמה הערכית והאמונית אבל לאפשר לעצמי ערוץ להתפתחות נוספת בשוק הפרטי ולא רק הציבורי. אני מספרת בשיחה עם שירה כמה פעמים קיבלתי את תלוש השכר שלי כעובדת סוציאלית ופרצתי בבכי. זה השפיע על הדרך בה אני רואה את עצמי, את יכולותיי המקצועיות, ולא בצדק. בזמנו לא הבנתי שזה יכול להיות אחרת, והיום אני גאה להיות חלק ממערך שמעצים נשים גם אישית וגם כלכלית. אני גאה לפקוח את עיניהן של התלמידות שלי ולהגיד – כל אחת יכולה! כי ללמוד סטיילינג תרפי זה ללמוד כלי יישומי ובעל ערך ממשי. אני לא יכולה לתאר את החשיבות של הממשות הזו כנשים בחברה שלנו, שבה עדיין סקטור שנתפס "כנשי" הוא סקטור מוחלש.

תודה לשירה, השותפה המדויקת למסרים המעצימים שביקשתי להעביר.

לינק לשיחה המלאה על לבוש של עובדות סוציאליות וסטיילינג תרפי – כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב של סטיילינג תרפי – לעוד תכנים והשראות מעולם הסטיילינג הטיפולי. הערוץ בלינק הזה.

#עבודה סוציאלית #סטיילינג תרפי

מיכל רוזן היא מיילדת ועוסקת בהכנה ללידה. הבחירה לדבר על לידה ובגדים לא מובנת מאליה לאור העובדה שבלידה אנחנו כמעט ולא לובשות דבר. אנחנו פושטות את הבגדים שלנו, שהם סמל לזהות שלנו, בטחון ונחמה, ועוברות לפיג'מת בית חולים. אותו תהליך והפיג'מה עצמה הם חלק משרשרת החיול הזאת שמובילה אותנו במסע של הלידה, שאחריו לעולם לא נהיה אותה אישה.

מיכל מביאה קול אחר, שונה מהמערכת הרפואית. היא עוסקת ביחסי הכוח ומדגישה כמה המדים של הצוות, לעומת הפיג'מה של היולדת, מסמלים את הסיטואציה שבה היא נמצאת. היא מדברת על שלב הורדת הבגדים התחתונים, שלעתים מגיע מוקדם מכפי הנדרש, ומותיר את האישה חסרת אונים, אפילו זמן רב.

שיחה לא פשוטה לעיכול. במיוחד הקטע בו מיכל עוצרת, מחשיכה מסך, מחליפה למדים ו"מודיעה לי" על זירוז לידה. אני בולעת רוק וחוזרת ברגע אחד לסיטואציית הלידה שלי עצמי, מאוד מורכבת עבורי. כל כך סימבולי שמיכל מדברת ואני לא רואה את העיניים שלה, אני רואה רק מדים של מישהי עומדת "מעליי" ומודיעה לי על הליך רפואי שלא התכוננתי אליו ולא בחרתי בו.

לידה יכולה להיות חוויה נהדרת ויכולה גם להיות טראומתית, אבל בכל מקרה, מיכל מדגישה, אנחנו לא חוזרות לזהות הקודמת שלנו. זה אירוע מכונן וההכנה אליו משמעותית. התיק הזה שאנחנו אורזות והבגדים אשר בתיק הם הציוד שלנו במסע הזה, ויכולים לתת לנו כוח ותחושת שליטה מסוימת. מיכל ממליצה על בגדים ארוכים, שיכסו את הישבן או אפילו עד הברכיים. אני ממליצה להביא בגדים שלנו מהבית ולנסות לאחוז בהם כמה שיותר מהזמן, אלא אם מי מאיתנו מרגישה שהפיג'מה טובה לה. ואם נניח בצד רגע את הפתרונות הקונקרטיים, חשוב פשוט לדבר על זה, להתכונן. להבין שהלידה הזו מעמידה אותנו חשופות, לפעמים חשופות מאוד, בלי הבגדים שהם העור השני שלנו.

בשיחה עם מיכל דיברנו גם על תהליך ההיריון והגוף המשתנה, גם בזמן זה עולה השאלה האם אנחנו אוחזות בבגדים הישנים ומתי עוברות לבגדי הריון, ואילו בגדי הריון.. כמובן שלאחר הלידה יש איזו ציפיה לא ריאלית לחזור לבגדים הקודמים ולגוף הקודם, ציפייה שמובילה לאכזבה בטוחה. נשים מרגישות אשמה על המשך השימוש בבגדי ההיריון שלהן, כאילו משהו לא בסדר בנו שלוקח לנו זמן (לקח לי שנה!) לחזור לגבולות הגוף המוכרים. אבל גם אז, הגוף לעולם לא חוזר להיות בדיוק מה שהיה. ולכן הגישה של מיכל כל כך חשובה, והדגש שלה על השינוי. השינוי הכרחי ובלתי נמנע, השינוי הוא טבעי כחלק מההחלטה והבחירה שלנו ללדת.

מיכל מספרת על אישה שהגיעה לחדר הלידה לניתוח קיסרי מוזמן, לבושה בשמלה מנומרת ומאופרת למשעי. היא סיפרה שחיכתה ללידה הזו זמן כה רב, שעבורה זה יום חג ולכן התלבשה והתארגנה כך. מיכל מדגישה, אי אפשר להבין ולדעת ואי אפשר לשפוט אף אחת על הבחירות שלה.

גם השיפוט שלנו על עצמנו, בזמן ההריון ואחרי הלידה, על שינויי הגוף ובחירות הלבוש, לא רואה נכוחה את העוצמה האדירה של השינוי הזה בחיים שלנו.

גם בזמן הלידה כמו בכל שאר הזמנים, הבגדים שלנו מסמלים את מצבנו הרגשי ואת התהליך שעובר עלינו. גם אז הבגדים יכולים לתת תחושת שליטה או כוח, ובכל מקרה, הם שם ברקע.

צפו בשיחה שלי עם מיכל רוזן, שיחה חזקה בנושא חזק וחשוב. לחצו על הלינק

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד תכני סטיילינג תרפי!

לקראת יום המאבק באלימות נגד נשים הרגשתי שאני חייבת לגשת לנושא מהזווית של סטיילינג תרפי. הזמנתי את מאיה רומן לשיחה על סדרה מרתקת וסוחפת, שאלימות נגד נשים היא הנושא המרכזי שלה, אבל עושה זאת בדרך עלילתית מבריקה. "סודות קטנים גדולים".

מאיה רומן היא מנכ"לית "פוליטיקלי קוראת", גוף העיתונות הפמיניסטי שאני הכי אוהבת ומחוברת אליו. והיא גם חובבת טלויזיה מושבעת. אז היה קל לגייס אותה למשימה. גם מאיה הרגישה שהסדרה מבריקה ושאפשר להתבונן דרכה על נושא האלימות בחייהן של נשים והכוחות שלהן. במרכז הסדרה אנחנו רואות בצורה ישירה ומצמררת, אלימות של גבר כלפי אשתו.

בשיחה שלנו אנחנו סוקרות את העלילה, שמתארת חייהן של חמש נשים בחברות אמיצה, שכל אחת מהן מתמודדת עם אלימות מצד העולם הגברי. כל אחת מהדמויות מציגה סיפור, ובאופן מדהים הלבוש שלה משרת את הסיפור. מעצבת התלבושות של הסדרה, אליקס פרידברג, בנתה פרופיל של מעצבים / מותגי אופנה, לכל אחת מהדמויות.

מדלן (ריס ויתרספון) דמות חזקה ומנהיגה, חיה חברתית שאוהבת לקחת עניינים בידיים. היא לובשת דולצ'ה אנד גבאנה, j.crew  והיא באה ליום הראשון של כיתה א' של הבת שלה בשמלת קוטור. כי היא יכולה.

סלסט (ניקול קידמן) דמות רגישה וחכמה, חלשה אבל גם חזקה. היא טובעת במשבר העמוק של חייה ומכסה את החבלות שלה בסוודרים. היא לובשת מקס מארה, ראלף לורן, ולה פרלה בסצנות חדר השינה שלה. רכות ויופי אינסופי בדמות הזו.

רנטה (לורה דארן) דמות עוצמתית, השגית, תחרותית, סוג של טורפת. חשוב לה להראות שיש לה, גם כשהיא מאבדת הכל. היא לובשת גוצ'י, פראדה, סטלה מקרטני וגם אלכסנדר מקווין, דווקא בעונה השנייה כשהיא מתרוששת. הצגה מהממת.

ג'יין (שיילין וודלי) דמות בפוסט טראומה, היא מתמודדת עם עבר כואב, עסוקה בהישרדות ולא מרגישה שייכת. היא לובשת גאפ. פשטות אמריקאית.

בוני (זואי קרביץ) היא אישה ילדה, מנסה לדבוק בטבעונות ולתרגל מדיטציה, אבל מתחת לפני השטח רגשות וזיכרונות סוערים. זו רק פאסדה, סוג של חיקוי. היא לובשת זארה ואנתרופולוג'י.

המעצבת בנתה שפה ויזואלית מופלאה, שמספרת את האופי של הדמויות. המבט הזה על שפת הלבוש, שמאפשר הבנה עמוקה יותר של העלילה, זה מבט של סטיילינג תרפי. לשאול מה הסיפור מאחורי בחירות הלבוש.

יש גם חשיבה ביקורתית שטמונה בעיניים של סטיילינג תרפי, שעוזרת לחשוף עוד רבדים במציאות ולא רק בעלילות טלויזיוניות. סטיילינג טיפולי נעזר בבגדים ככלי למתן כלים להבנה ולהתמודדות עם המציאות סביבנו. חשיבה מגדרית פמיניסטית היא בסיסית בגישת סטיילינג תרפי, ולכן החיבור לפוליטיקלי קוראת ולמאיה רומן כל כך טבעי.

הייחודיות בסדרה "שקרים קטנים גדולים", שהסטייל שלה באמת מרהיב, הן ברמת הבגדים, והן ברמת הבתים והנופים, זה הפער. יש פער בין היופי המרהיב לבין מה שקורה באמת. יש פער בין המותגים לבין החיים של הדמויות, שרצופים בכאב וקושי. זה מדהים לראות כמה לבוש יכול להיות מסכה, הצגה מלאכותית, או הביטוי העמוק ביותר של הנפש שלנו.

מזמינה אתכן לצפות בסדרה ולגבש מחשבות משלכן, אם כי הסדרה לא קלה לצפייה ורוויה בסצנות אלימות. בואו לתובנות ומחשבות עם מאיה רומן הנפלאה, שאת העשייה שלה כדאי לכן מאוד להכיר. לשיחה שלי עם מאיה לחצו כאן!

הירשמו לערוץ שלי, ונתראה בשיחת סטיילינג תרפי הבאה!