תגית: סטייליסטית

קרן פלס העלתה פוסט חדש עם תמונה, וכתבה – "לא מאמינה שפעם לבשתי מחטבים". זו הזדמנות טובה ללמוד על ההבדל בין סטיילינג לבין סטיילינג תרפי.

אז בואו נתחיל.

בגדים הם אמירה אישית

התמונה של קרן פלס משדרת התרסה. מזווית של סטיילינג תרפי, די ברור מול מה היא מתריסה. התרסה באה מול מסרים דכאניים, ונראה שעבורה מחטבים מייצגים את המסרים האלה. מסרים סביב "מה מצופה" ו"מה ראוי" (להדק את הבטן!).

קרן פלס החליטה שהיא קובעת מה ראוי לה.

אז איך אפשר לראות את זה דרך סטיילינג תרפי?

אפשר להבין בקלות את הנקודה, דרך טריני וסוזנה.

זוכרות אותן?

טריני וסוזנה הן צמד סטייליסטיות כוכבות מה-BBC, שהתפרסמו בסוף שנות התשעים.

התכנית שלהן וגם הספר, נקראים "מה לא ללבוש". הן ידועות בהומור החד והנוקב שלהן, אומרות הכל בפנים ובלי צנזורה. ובמילה "הכל" הכוונה היא לדעה שלהן, לגבי מה ללבוש ומה לא ללבוש. עולבות זו בזו כדרך "לחנך" את קהל הצופות. הכי לא סטיילינג תרפי.

בתמונה המצורפת, סוזנה מודדת מכנסיים וטריני אומרת לה שהגזרה לא נכונה, הבטן בולטת ו"מחרידה" ומבקשת  ממנה לכסות אותה. סוזנה מסכימה לגמרי. סוזנה מודדת חולצה, אומרת לטריני "כן, יש לי קפלים בבטן, פה", ומודה על מזלה הטוב שהחולצה מטשטשת אותם.

גם בימינו, סטיילינג הוא כלי לביקורת

אז נכון, טריני וסוזנה היו כוכבות של עידן אחר. עידן שבו היה שיח אחר ומודעות אחרת לגבי דימוי גוף. טריני וסוזנה מציגות סטיילינג דרך שיח של ביוש גוף – התייחסות לגוף כאל אובייקט והתייחסות לבגדים ככלי לטשטש, לשפר ולשפץ את האובייקט.

המבט הוא ביקורתי ומכיל בו בושה ואשמה, על הפגמים שלנו ואיזה ניסיון להתנצל עליהם.

ב-2022 השיח השתנה, ויש מודעות גוברת למושג דימוי גוף, לשיעור הגובר של הפרעות בדימוי הגוף והפרעות האכילה. סביר להניח שההתבטאויות היום מצד הסטייליסטיות היו עדינות יותר, אבל לא בטוח שהמסר היה משתנה. סביר להניח שהדיבור היה יותר פוליטיקלי קורקט, אבל המסר מאחורי הסטיילינג היה נשאר ברור – "טשטשי" ותתקני את גופך.

וזה ההבדל העיקרי בין סטיילינג תרפי לסטיילינג.

השיח, המסר וגם התהליך.

זו המהות הטיפולית של הסטיילינג.

מה זה סטיילינג תרפי?

בסטיילינג תרפי, הפונה שלנו היא המומחית לענייני עצמה. אנחנו לא מקבלות עבורה החלטות ובטח לא מעבירות לה משוב על המראה שלה. אנחנו לא מחליטות מה נכון לגופה ולא מתייחסות לגוף שלה כאל אובייקט.

הבגדים הם ביטוי של מי שהיא ומי שהיא רוצה להיות. בדיוק כמו במסר – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

העבודה היא דרך חקירה פנימית – מה האישה לובשת, מה היא רוצה ללבוש, איך היא מרגישה בבגדים, איך היא מרגישה לגבי גופה ואילו בגדים יעזרו לה להרגיש טוב עם עצמה ועם גופה.

אין הכוונה שלבחירת הבגד עצמו אין שום משמעות. בוודאי שיש. אבל ההתייחסות היא אחרת והשיח שונה.

בסטיילינג תרפי הכוח אצל המתלבש/ת

בעולם הסטיילינג – יש כללים ויש "אוטוריטה".

בסטיילינג טיפולי / סטיילינג תרפי – הלקוחה או הפונה היא האוטוריטה.

בשפה טיפולית זה נקרא AGENCY כלומר סוכנות. בטיפול פמיניסטי המטרה היא להחזיר את הסוכנות – את תחושת השליטה והמסוגלות – אל האישה עצמה. כאשר אנחנו מקבלות עבורה החלטות או מעבירות לה רשימות של כללים, אנחנו מחזקות את התלות שלה בקולות חיצוניים.

סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית, אימונית, ייעוצית, חינוכית, שהמהות שלה טיפול פמיניסטי. ולכן המטרה שלנו היא לקדם נשים דרך העבודה עם סטייל.

זה לא אומר שגישת סטיילינג תרפי מתנגדת למחטבים.

למען האמת, גישת סטיילינג תרפי לא מתנגדת כמעט לשום דבר, מלבד השיח הביקורתי עצמו. אפילו אובייקטיזציה של נשים יכולה להיות דבר מעצים כשהאישה בוחרת בזה ברצון חופשי. ואז מאובייקטיזציה – זה הופך להעצמה.

ראו מקרה ביונסה, ריהנה ועוד מיליוני נשים בעולם.

אז כל בגד יפה? כל בגד "מותר"? מה תגידי לאישה שמודדת בגד שבעינייך ממש לא מחמיא לה?

ראשית, חשוב להדגיש שיש הבדל גדול בתהליך פרטני של סטיילינג תרפי לעומת התמונה של קרן פלס, ממנה התחלנו.

העבודה שלנו היא תהליכית וכוללת מחשבה, חקירה ודיאלוג. זו לא בחירת בגדים חד פעמית מנותקת מהקשר. ולכן לרוב, אם לא תמיד, בכלל לא נמצא את עצמנו בסיטואציות כאלה, שאנחנו צריכות להגיד לאישה חד וחלק, "יפה" או "לא".

עצם העובדה שנכיר את הפונה שלנו, את אופן הלבוש שלה ועצם העובדה שנגבש איתה חזון, מה זה בשבילה "להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות", היא תהליך מקדים שמקדם אצלה מודעות.

היא מתחילה להבין מה היא בוחרת ואיך, והיא מתבוננת על עצמה ועל גופה במבט חדש, סקרן ופתוח. המודעות הזו מסייעת לה לבחור את הבחירות הנכונות לה.

וגם אם היא תבחר משהו, שהוא ממש "לא" בעיניי, אגיב דרך שאלות.

איך את מרגישה בבגד הזה? איך שפת הגוף שלך מושפעת מהבגד הזה? מה הבגד הזה משדר לך? האם הוא דומה או שונה משאר הבגדים בארון? מה את אוהבת בבגד הזה?

אני גם אעודד אותה למדוד עוד בגדים וללמוד בדרך ההשוואה.

במידה והיא אומרת לי שטוב לה בבגד הזה, והיא מרגישה ביטחון, העבודה הושלמה.

וזה ההבדל בין סטיילינג לבין סטיילינג תרפי.

המהות, המסרים והשפה.

אני זוכרת את עצמי צופה בטריני וסוזנה, אי שם בתחילת שנות האלפיים. צופה מאוימת, צוחקת צחוק מתוח. תחושה שיש שם "שופטות" שמתבוננות על כולנו הנשים, וגם עליי, ותחושה ש"אין לי את זה". אני לא באמת יודעת מה ללבוש. אני צריכה שהיא תבוא ותגיד לי.

במבט היום אני מבינה כמה אני לא מסכימה עם הרבה מהמסרים שלהן וגם חלק מהטיפים שלהן לא נראים לי כלל. הם מבוססים על הדעה שלהן.

היום, אני מתבוננת בהן בלי פחד, וזה תוצר של התהליך האישי שלי עם סטיילינג תרפי.

גילוי נאות – באופן אישי מעולם לא לבשתי מחטבים, וגם לא הייתי לובשת את האאוטפיט של קרן פלס, זה פשוט לא אני. אבל אני מוחאת כפיים ליכולת שלה להעלות את הפוסט הזה, וחושבת שהוא חלק מתנועת שחרור נשים, שהגיע זמנה.

לקהילה סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

למידע נוסף על קורס הכשרה בסטיילינג תרפי.

אנחנו קהילה גדלה ומתפתחת של נשות מקצוע מתחומי הטיפול, אימון, ייעוץ, חינוך וניתן להזמין דרכנו סדנאות, הרצאות וקבוצות, אשר מועברות על ידי נשות מקצוע נפלאות שעברו הכשרה בסטיילינג תרפי.

שמרו על קשר!

כשצלצלו אליי מ"פאולה ולאון" כדי לשאול מה דעתי על חזיות ללא ברזלים, עוד לא הבנתי לאן אני נכנסת.

מאז ועד היום, כבר שבועיים ויותר, אני שקועה במחקרים ומאמרים על חזיות ותחתונים.

זה עולם!!

והחיבור לסטיילינג טיפולי מתבקש.

בימינו, הלבשה תחתונה יצאה מהארון, היא נגישה ומוצגת במרחב החברתי. יש לה נראות וביטוי גם דרך בגדי ספורט.

זה הופך את ההלבשה התחתונה לסוג של אמירה אופנתית, ואת הבחירה בהלבשה התחתונה להרבה יותר מסתם פונקציה.

מחקרים מראים שכשאנחנו בוחרות הלבשה תחתונה, מה שחשוב לנו זה – נוחיות ותמיכה, אבל גם הזהות המינית שלנו ותחושת סקסיות.

הלבשה תחתונה היא באמת העור השני שלנו, וקשורה גם למראה השדיים והישבן. אי אפשר לנתק אותה מאידאל היופי ומאיך שאנחנו מתבוננות על הגוף שלנו. היא נושאת איתה המון מטענים תרבותיים סביב יופי ונשיות "רצויה".

ולכן, יש לה פוטנציאל לתהליך סטיילינג תרפי.

מפריט שסימל את המבט הגברי לפריט של העצמה נשית – סטיילינג תרפי דרך הלבשה תחתונה.

תיאוריות חדשות מדברות על שינוי בגזרת ההלבשה התחתונה. בעבר היה זה פריט שנשים לבשו למען גברים, במחשבה על המבט הגברי. היום הלבשה תחתונה נתפסת כדרך של נשים להעצים את עצמן ולהתחבר למיניות שלהן.

מה שהכי מעניין אותי, בסטיילינג תרפי, זה מה קורה *לנו* בחנויות לבני נשים?

איזה שיח פנימי מלווה את הבחירה שלנו? עבור מי אנחנו בוחרות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים התשובה לשאלה הזו מספרת המון על הזוגיות שלנו ועל איך אנחנו מתייחסות למיניות. האם זה מרחב שבו אנחנו מציגות את עצמנו או פועלות עבור מבט חיצוני, או שהמיקוד הוא פנימי?

ואיך אנחנו מרגישות כשאנחנו לובשות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים ההרגשה היא בלתי מודעת, אבל יש לה השלכות על איך שאנחנו מרגישות עם הגוף שלנו ועם עצמנו.

ומה לגבי הצבע?

צבע הוא פן חשוב בסטיילינג, בסטיילינג טיפולי אף יותר, היות וצבע מעורר תגובה רגשית.

מחקרים מראים שהבחירה בצבע האדום, במיוחד בהלבשה תחתונה, קשורה לתחושה מוגברת של סקסיות.

יש משהו מופלא ביכולת לבחור פריט לבוש מרגש שרק את יודעת עליו.

זה משרת אותך מבחינה רגשית, זה שומר עלייך מעיניים פומביות, וזה הכי סטיילינג תרפי.

מהפכת החזיות ללא ברזלים, זה היה נושא האייטם אצל פאולה ולאון.

איתי בפאנל ישבו נשים שדיברו על היכולת לבחור בחזייה שלא בהכרח זוקפת את החזה.

חזייה היא פריט שכותב מחדש את מראה החזה שלנו והבחירה בה משקפת את התפיסה שלנו לגבי החזה שלנו, ושדיים נשיים בכלל.

השינוי ההמוני בצריכת חזיות ללא ברזלים מרמז על שינוי חברתי עמוק בהרבה. נשים לוקחות לידיהן את ההגדרה של הגוף הנשי הרצוי, מראה וצורת השדיים המקובלים, והבחירה הזו משקפת את התקופה שבה אנחנו חיות, פוסט מי טו.

היכולת לבחור בחזייה שהיא נוחה ונעימה ולאו דווקא מציגה את השדיים האטרקטיביים חברתית, נובעת מתוך תחושה של כוח וביטחון. התחושה הזו הולכת וגוברת גם ככל שהגיל שלנו מתקדם, ומחקרים מראים שנשים בוגרות יותר מקדשות את הנוחות שלהן מעל ומעבר.

בפעם הבאה שתלכי לקנות חזייה, ומחקרים מראים שזו משימה מאוד לא פופולרית בקרב נשים, חשבי על היופי והמשמעות של הבחירה שלך.

בואי לאינסטגרם, כתבתי על כך יותר כאן.

נובמבר כאן ואיתו שלל המבצעים המפתים שקורצים לנו להכניס עוד בגדים לארון שלנו, ועוד חפצים לחיים שלנו. רגע לפני שליפת האשראי, שווה לעצור ולחשוב על המשמעות של הלבוש והחפצים בעולמנו הרגשי ובחיינו.

הפסיכולוגיה של החפצים

הפסיכולוג ויליאם ג'יימס טבע ב-1890 את המונח "העצמי החומרי".

המונח הזה מתייחס לחיבור שלנו לעולם החפצים שלנו, כולל הבגדים שלנו. לדברי ג'ימס, החפצים שלנו נחווים כחלק מאיתנו, הרחבה של העצמי. אם משהו קורה לחפץ משמעותי עבורנו, אנחנו חווים זאת כאובדן משמעותי.

בראייה זו, קל להבין את הקושי להיפרד מחפצים.

אבל מה זה עושה לנו, להכניס עוד ועוד חפצים (כולל בגדים!) למרחב העצמי שלנו?

כמה זה באמת מזין וממלא?

שופינג רגשי

הקניות יכולות להיות עוגן. כשאנשים אוספים חפצים הם יכולים להרגיש חזקים יותר, שהם "קיימים" או "מתרחבים" דרך החפצים, חפצים יכולים לתת תחושה של בסיס, "יש לי", "אני מלאה".

התחושה הזו משמעותית בעיקר כשהרעב הוא רגשי.

בחברה שלנו, הרבה יותר מקובל לעשות שופינג, מאשר להתפרק ולבכות.

ולמה דווקא קניות של חפצים?

קל להפעיל שליטה על חפצים. הם נמצאים כשאני רוצה, אני יכולה לעשות איתם מה שאני רוצה בלי שיגידו לי די, אי אפשר, את מגזימה, אני לא רוצה.

שוב, אנלוגיה דומה היא… אוכל. גם הוא שם בשבילנו בלי דרישות, טענות ומענות.

חווית הקנייה

טקס הקנייה יכול לספק ריגוש ועונג ברמה הביו כימית. יש סקרנות וריגוש מהבחירה בבגד, או אפילו תחושה של ציד מוצלח. פסיכולוגים טוענים שההנאה מההנחה, או המבצע של 1+1, לא פחות חזקה מההנאה מקניית הפריט עצמו!

אנשים שחווים היי כזה מקניות ירצו לקנות תמיד, ללא קשר למצבם הכלכלי או מפלס הבגדים בארון שלהם. יש להם מערכת יחסים עם קניות.

ומערכת יחסים עם קניות יכולה להיות פשוטה יותר לתפעול ממערכת יחסים עם אנשים.

כי שם הכל מתחיל.

כשהדמות המטפלת בנו לא מעניקה לנו את הצרכים שלנו בהתאמה, מתפתח תסכול ואף פיצול. פיצול בין היחס האוהב לדמות לבין היחס כלפי הטיפול הפיזי שלה. הפיצול הזה מוביל לניסיון למילוי פיזי של הצרכים הרגשיים. מילוי דרך מזון או דרך חפצים.

בדיוק כמו ילדה שמבקשת שיקנו לה עוד ועוד וזה לעולם לא מספיק, שהופכת להיות מבוגרת שנוטה לקניות רגשיות.

אבל לא הכל פרוידאני!!

ממש לא.

אנחנו חיות בחברה צרכנית, והמפרסמים פיתחו מומחיות אדירה בלמכור לנו דברים שאנחנו לא צריכות, גם אם אנחנו לא באות עם נטייה לקנייה רגשית!

המפרסמים מתבססים על הטיות חשיבה, שמובילות לקנייה אימפולסיבית.

פרופ' דן אריאלי וחוקרים נוספים כתבו על כך רבות. תחושת הפומו (הפחד מההחמצה), שימוש הקסם במילה "חינם", הטיית היחסיות (כולן קונות עכשיו אז גם אני!) ועוד ועוד.

אז איך לקנות בגדים ולא אשליות?

אנחנו קונות בגדים מתוך רצון להתלבש כמו האישה שאנחנו רוצות להיות.

ואת הרצון הזה נזהה. נכיר בו ונכבד אותו.

בשלב הבא, נעזור לעצמנו להתאים את הקנייה למטרה האמיתית הראויה – חיבור רגשי לארון הבגדים שלנו, משחקיות טובה עם סטיילינג, טיפוח עצמי שהוא טיפול עצמי (ולא מאמץ, מאבק, או מסכה מלאכותית).

אז איך לעשות שופינג מודע רגשית?

אי אפשר בלי כמה טיפים, המוגשים לכן כחומר למחשבה –

1. פריט נכנס – פריט יוצא

משחקיות עם בגדים מבוססת על היכולת לראות פיזית מה שקיים בארון, ועל בגדים שהם שמישים, במידה הרלוונטית, שעוזרים לנו להרגיש כמו שאנחנו רוצות להרגיש. בגדים שאפשר לשלב זה עם זה.

פריטים יפים אבל בלתי שמישים לא מסייעים לנו, וגם כאלה ששוכבים בארון זנוחים כבר שנים.

אחד הטיפים שלמדתי בעצמי מתוך עבודת השטח שלי, היא לשמור על זרימה של "פריט נכנס אז פריט יוצא". נסי את זה!

 2- משחק עם בגדים קיימים

לא מעט מהחוויה של השופינג מבוססת על הסקרנות, המפגש המרגש עם המגוון של הבגדים בחנויות. אני רוצה להציע לך מפגש עם חנות ממש קרובה, זו שבארון שלך.

לפני שאת שוללת את זה, חשבי רגע על מפגש יזום, שבו את פותחת את הארון ומתחילה לשחק ולשלב בין הבגדים השונים. עושה לעצמך סטיילינג.

מגרש המשחקים לא חייב להיות בקניון, ומשחק עם הבגדים בארון שלך רק יסייע לך לדייק את הסטייל שלך ולפתח אותו. אותו משחק גם יכול לעזור לך לזהות מה את באמת צריכה, כדי שבקנייה הבאה שלך תהיי מדויקת.

3 – שאלות חכמות בזמן קנייה

החלטת לקנות? בין אם בחנות פיזית או אונליין, יש כמה שאלות שיעזרו לך:

• האם יש לי פריט כזה או דומה לו?
• מה הפריט הזה משדר לי? איזה כותרת או קטגוריה הייתי נותנת לו?
• איך ארגיש כשאלבש את הבגד הזה?
• כמה אני צפויה להיות מחוברת לבגד הזה, כלומר כמה יהיה משמעותי עבורי, ושמיש? על השאלה הזו אפשר לענות על סולם של 1-5.

מיותר לציין שאת כל הטיפים הללו אני עצמי מאמצת. מתרגלת, לפעמים מועדת, אבל תמיד תמיד לומדת.

מאחלת לכן שופינג מדויק, מאוזן ונכון לכן.

עוד מהטקסט הזה תמצאו במאמר שלי בגלובס.

טקסטים נוספים תמצאו בפייסבוק של סטיילינג תרפי, ובקבוצה של הקהילה שלנו – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

לקינוח יש גם יוטיוב.

שנחגוג תמיד את היש!

טלי.

פרויקט חדש ומרגש בקהילת הפייסבוק של סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. פרויקט דימוי גוף זה של כולן.

הפרויקט נולד מתוך המאמר, שהציג את מחקר סטיילינג תרפי – הקשר בין לבוש לדימוי גוף ואישיות. המחקר הראה כי נשים שבוחרות בסגנון לבוש אקלקטי פחות עסוקות בהסוואת הגוף ודימוי הגוף שלהן חזק יותר. המשחק עם הלבוש מהווה כלי, מודע יותר או פחות, בניהול דימוי הגוף.

ההבנה הזו חיזקה את התובנות מעבודת השטח שלי עם סטיילינג תרפי במהלך השנים. עבודה שהציגה לי שוב ושוב כמה הלבוש והגוף הם קשורים ואיך כל שיח על בגד מוביל למחשבות, עמדות ורגשות כלפי הגוף. הבגד והגוף בלתי נפרדים.

סטיילינג תרפי זה כלי שמסייע בתהליכים של קבלת הגוף ואהבת הגוף, כמו גם אהבת העצמי. מה שנקרה בשפה מחקרית עכשוית – חמלה עצמית.

אז הפרויקט החדש בקהילת הפייסבוק מיועד לכלל הנשים, ומדוע?

לפעמים נראה שהשיח על דימוי הגוף מכוון רק לפלאס סייז – מידות גדולות. רק נשים שמתמודדות עם מסרים מהסביבה על עודף משקל, מה שנקרא שמנופוביה, ותחושות ומחשבות קשות שלהן על המשקל שלהן. השיח הזה התפתח מאוד במהלך השנים ויש אקטיביסטיות דימוי גוף מעולות שעושות עבודה מבורכת בכיוון הזה.

אבל, וזה אבל גדול, יש לפעמים הרגשה שהשיח מכוון רק לשם. אבל דימוי גוף הוא של כולן.

גם אישה שמרגישה שיש לה "שני קילו להוריד" או חמישה, והתחושה מייסרת אותה או מכבידה עליה.

נשים בכל המשקלים סובלות מאכילה רגשית.

כל אישה שיש חלק בגופה שמעסיק אותה, או מטריד אותה, או פוגע בביטחון שלה.

כל ניואנס בגוף הוא משמעותי בחוויה האישית שלנו. וזה רלוונטי לסטיילינג טיפולי.

ולשם כך נועד הפרויקט #דימוי_גוף_זה_של_כולן.

את הפרויקט התחלתי בפוסט אישי שלי על ההתמודדות עם דימוי הגוף במהלך השנים, כילדה ונערה שמנה שהתמודדה עם אותה שמנופוביה, דחייה חברתית על רקע משקל גוף. אותה ילדה ונערה שצמחה להיות אישה רזה ועדיין כל הזכרונות והמחשבות נמצאים שם. חוויות חיים סביב משקל גוף והגדרה חברתית של הילדה הכי שמנה בכיתה.

בהמשך כתבתי על חזה קטן, משמעות החזה והשדיים עבור נשים, בחברה שכל הזמן מדגישה את האיזור הזה בגוף שלנו כסממן לנשיות ומיניות. גם על ישבן דיברנו, אבל את זה תצטרכו לראות בעצמכן בקהילה הסגורה.

בהמשך חברותיי לקהילה העלו את הזוויות שלהן – עדי זומר, שותפתי לניהול הקהילה, וגם עדן כץ וליאן רזניק פירקה.

עדי כתבה על כל המשפטים שאנחנו שומעות במהלך החיים, כל מה שנזרק לחלל האוויר על ידי אמא, דודה, שכנה, מוכרת בחנות. הקבוצה זרקה את כל המשפטים הללו לפח המטאפורי של הפייסבוק, וזה היה קתרזיס מעולה.

בהמשך עדי כתבה על המבט מול המראה, ותחושות שביעות רצון או חוסר שביעות רצון מהגוף שעולות סביב מדידת בגדים. זה מרכיב משמעותי בסטיילינג תרפי, חוויה שכל אישה בכל מידה וכל משקל מכירה. ולכן, דימוי גוף הוא של כולן.

עדן כתבה על החוויות שלה כפעילה לדימוי גוף חיובי, והביקורת שהיא קולטת סביב השיח על משקל ודימוי גוף. הטענה שיש משקל שאינו בריא, וכו'. בהמשך עדן כתבה על הקטנת המידות, והחוויה שלה בחנות שאין בה מידות מתאימות. התחושות שעולות בה מול המגמה של הקטנת המידות והדרך שלה להתמודד עם זה.

ליאן כתבה מחשבות על דימוי גוף ופעילות גופנית, ואיך הריצה משפיעה על החוויות שלה בנוגע לדימוי הגוף. כל אישה שאוהבת תנועה תבין ותזדהה עם ההרגשה שהתנועה עוזרת לווסת את דימוי הגוף שלנו, דווקא בתקופות שהוא אינו בשיאו. סטיילינג טיפולי אינו מתמקד אך ורק בבגדים אלא בכל הטקסים שבאמצעותם אנחנו יכולות לחזק את עצמנו ולווסת את עצמנו.

כולנו מכירות את החוויות השונות והביקורת העצמית סביב הגוף שלנו במהלך החיים.

הפרויקט הזה נועד לנרמל את סוגיית דימוי הגוף ולתת במה גם למי שהיא רזה, בינונית, שמנמנה או כל הגדרה אחרת, אך עסוקה בגופה ומבקשת הכרה ונראות והקלה.

בגדים הם כלי לקבל את הגוף, להתלבש לכאן ועכשיו, לווסת מחשבות שליליות ותחושות קשות לגבי חלקי הגוף או משקל הגוף וללמוד לראות את הגוף שלנו כמכלול. יחידה אחת.

אתן מוזמנות להצטרף לשיח ולעזור לנו לקדם אותו.

כי דימוי גוף זה של כולן, וגם סטיילינג תרפי.

סטיילינג טיפולי רלוונטי לכל מי שמתלבשת, וכל מי שמתבוננת על גופה מול המראה. זו דרך לשחק עם בגדים ככלי להסיט את המבט מהביקורת לכיוון ביטוי עצמי, אמירה, ביטחון.

בואו לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.  

הוראה זה אחד המקצועות השוחקים ביותר בעולם, וכנראה לשם כך נועד יום המורה הבינלאומי.

השנה הוא נחגג בתחילת שנת הלימודים המעשית, מיד לאחר החגים. זמן מצוין להעלות את סוגיית הלבוש בתוך המוסד החינוכי, ואת סטיילינג תרפי בהיבט חינוכי.

אז איך לבוש פוגש הוראה? ואיך זה מתקשר לסטיילינג טיפולי?

רוב צוותי ההוראה הן נשים, מלהטטות בין עבודה לבית, ומחזיקות במשרה תובענית שלא מוכרת ככזו. העבודה בכיתה דורשת יכולות – על, כולל היכולת להחזיק את הקהל ער, עירני ומכבד אותן ואת המסגרת החינוכית. לשם כך הן צריכות לייצר חיבור עם קהל, בגיל שונה משלהן, וסביבה לימודית מיטיבה.

לאור כל זאת, הדבר האחרון שאמור להעסיק אותן זה סטיילינג והתאמת חולצה למכנסיים.

אבל בפועל, מורות עומדות מול קהל מידי יום, ועשרות זוגות עיניים בוחנות אותן ואף מגיבות אליהן ולהופעה שלהן. אז לסטיילינג של מורות יש השפעה עליהן, ועל מי שמתבונן בהן.

**תרגיל**

נסי להיזכר בלבוש של מורה מימי בית הספר שלך, מה היא לבשה? מה חשבת על מה שהיא לבשה? הזכרון משקף כמה לבוש של מורות מייצר להן נוכחות אשר נטמעת בנו.

בקבוצת הפייסבוק סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, נשים שיתפו זכרונות על לבוש של מורות שלהן, מלפני עשרות שנים!

גם אני נזכרתי במורה אהובה עליי בכיתות ג'-ד' ובמכנסי הג'ינס היפים שלה שהערצתי. נזכרתי גם במורה אחרת, מימי התיכון, שלבשה מידי יום אותו הדבר. זה הוציא אותנו מדעתנו והשפיע דרמטית על היחס כלפיה וכלפי השיעור שלה.

• 

המיקוד בסטיילינג תרפי הוא תמיד דואלי, הפנים והחוץ. גם בהיבט החברתי לעומת ההיבט האישי, כלומר הדרכים שבהן הבגדים משפיעים על הלובש/ת.

לפי סטיילינג תרפי, הבגדים שמורות לובשות יכולים לתת להן עצמן כוחות.

בגדים משפיעים על תפיסה עצמית, תפקוד קוגניטיבי, ומייצרים חיבור ותקשורת עם הסביבה.
בגדים של מורות מספרים עליהן ועל איך שהן רוצות שיתפסו אותן.

בגדים יכולים לסייע למורות להביא חלקים מעצמן לעבודה שלהן, לגבש את הזהות המקצועית שלהן ואת הנוכחות המקצועית שהן רוצות להבנות.

ברור שהחלק הפונקציונלי משחק תפקיד מרכזי בהחלטות הלבוש, אנחנו בישראל החמה והבלתי פורמלית, חיים בג'ינס וכפכפים. אבל שווה לחשוב פעמיים לגבי הכפכפים.

מחקרים מראים שצוותי הוראה שלבושים בצורה פורמלית מקיימים סביבת לימודים יציבה יותר, עם פחות בעיות משמעת בכיתה (!) ותקשורת טובה יותר. תלמידים תופסים את צוותי ההוראה כסמכותיות ומקצועיות יותר בבגדים פורמליים.

ברור שאין כאן המלצה לחליפת שלושה חלקים (למרות שיש עכשיו לא מעט חליפות כאלה בחנויות, מסתבר שמדובר בטרנד). ובכלל, בסטיילינג תרפי אין המלצות סטיילינג. יש הצעות, השראות, מחשבות.

לגבי לבוש של מורות, אנחנו בישראל. להמליץ על ז'קטים חמים יהיה נטול הקשר. אבל לבוש פורמלי אינו רק ז'קט, אלא כל בגד מבד יציב, מוגדר ובמצב טוב. בגד כזה יכול לספק הרגשה פורמלית ומכובדת גם מבלי שישדר משרדיות.

ההמלצה העיקרית של סטיילינג תרפי, היא לא להיכנע לשחיקה, ולראות בבגדים כלי, יומיומי, שיכול להפיח רוח חיובית, יצירתית וגם יעילה, בתוך העבודה הזו. לחשוב על הפונקציונליות אבל גם על ביטוי עצמי וצרכים רגשיים אחרים.

בסטיילינג תרפי, הצרכים הרגשיים מהלבוש הם המשתנה המשמעותי ביותר במערכת היחסים עם הלבוש. אנחנו חותרות לאינטגרציה בין הבנת הסביבה החברתית לבין האמירה האישית, דפוסי האישיות והסגנון האישי.

בתמונות שמלוות את הפוסט הזה, אפשר לראות מורות קולנועיות שעושות חשק לקנות מחברת חדשה ולהצטרף לשיעור שלהן. אפשר גם לראות כמה כל אחת מהמורות לבושה אחרת ונראית אחרת, כי אין סגנון אחד שמתייחס להוראה וגם לא צריך להיות.

יום המורה שמח לכל המורות והמורים, ואיחולי סטיילינג תרפי במסגרת החינוכית!

הצטרפו לקבוצה סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

הירשמו לערוץ היוטיוב, ובואו לשיחה עם מורה שמבינה בסטיילינג תרפי – מירב לויטה עזני. בשיחה מירב מספרת על התהליך שלה עם הלבוש במקום העבודה, וכמה הלבוש סייע לה להתפתח מקצועית ואישית.

סטייל מעולם לא היה מצחיק יותר!

מבט קצר של סטיילינג תרפי על אחת הקומיקאיות האיכותיות בישראל, עדי אשכנזי.

1 – מה היה שם?

עקבתי בשקיקה אחר העונה הטלוויזיונית של "שיטת אשכנזי", והסיום שלה הוא הזדמנות טובה למבט עמוק יותר על הסטייל של האישה הזו, עדי אשכנזי. מבט של סטיילינג תרפי.

בראייה של סטיילינג תרפי, הבגדים מדברים את המסר וגם את האישיות, ויש בהם כמה תובנות לגבי ההצלחה של הקומיקאית המוכשרת הזו.

2- מה היא לבשה?

וינטג' מעצבים, חליפות, שמלות, חצאיות, תכשיטים מלאי נוכחות, 

כוכבת אחת מאובזרת מכף רגל עד ראש בסטייל נשי מוחצן ומוקפד.

הבגדים לוקטו על ידי הסטייליסטית סיון חימי, והמקור העיקרי היה חנות יד שניה בשם Volver

מבחינת סטיילינג, שילוב דומיננטי בין סטייל דרמטי לסטייל קלאסי. הבחירה בחנות יד שניה, לתכנית בפריים טיים, עשויה לשקף אמירה של ייחודיות, סגנון על זמני, ופתיחות גדולה יותר של עדי עצמה, שמאפשרת להרחיב את המנעד של האאוטפיטים הצפויים מראש שהרבה מכוכבות הטלוויזיה לבושות בהם.

בהצצה למחקר, הסגנון על המסך מרמז על שילוב בין מוחצנות, צורך חברתי גבוה, דברנות, רצון להיות במרכז, לבין מצפוניות, שהיא משמעת עצמית ומוכוונות במטרה.

אפשר לפגוש זאת בתוכן – ההומור של עדי אשכנזי מאוד קולח, והרבה מהראיונות שלה נראים ספונטניים וקליליים. ויחד עם זאת, סגנון הלבוש מרמז שכל מילה וכל טייק הונדסו בקפדנות. גם הספונטניות מתוכננת.

סרטונים מאחורי הקלעים וראיונות עם עדי אשכנזי משקפים כמה היא מתוכננת וכמה היא משקיעה בעבודתה, בעונה הזו ידה הייתה בכל – בימוי, הפקה, כתיבה.   

3 – מה הסטייל של עדי אשכנזי מדבר ואיך הוא מקדם אותה?

אשכנזי בנתה לה עם השנים שפה ויזואלית, שבראייה של סטיילינג תרפי, מדברת את האופי שלה. היא מבליטה את הנוכחות שלה מול המרואיינים שלה, ועל הבמה.

בעונה הזו, הבחירה בחליפות ושמלות, אאוטפיטים של חתיכה אחת, יחד עם עקבים בגובה בלתי נתפס, מגדילה אותה ומאפשרת לה לתפוס מרחב.

בגד הבמה שלה, שנשאר עקבי לאורך כל העונה, הוא שיא של אמירה – טייק אוף נשי על קוד הלבוש הגברי הקלאסי.

כמו חיבור בין נשי לגברי, מעברים ומיזוג בין החלקים אשר בתוכנו.

הבחירה בבגד במה עקבי שחוזר על עצמו נראתה תמוהה לאנשים ואשכנזי ספגה ביקורת על כך. הביקורת הזו משקפת כמה נשים בטלוויזיה ובכלל, נדרשות לסטנדרטים בלתי סבירים שגברים לא חשופים להם. גבר יכול היה לבוש את אותה החליפה מבלי שמישהו יניד עפעף. למרות הסטיילינג הבלתי מתפשר שהיה לאורך כל הסצנות ב"קליניקה" שלה (ביתו של האמן שאול בן אדרת), הביקורת נסובה על כך שבגד הבמה נשאר עקבי. קראתי גם ביקורת על הבמה עצמה, במת צוותא, שהיא מיקום לא אטרקטיבי מספיק כדי "להחזיק" עונה טלוויזיונית.

4 – הצלחה למרות הביקורת

חשוב לזכור שהצלחה כקומיקאית אישה היא לא דבר מובן מאליו. שנים רבות נשים לא דרסו רגל בסצנת ההומור, כי הבדיחות בדרך כלל עלינו. יותר מזה, קומיקאיות נשים נכנסו באופן אוטומטי לתבניות צפויות מראש כמו "המכוערת והמצחיקה".

היכולת לצחוק ממשהו, או לצחוק על משהו, משקפת עמדה של כוח. ולכן עצם העובדה שעדי אשכנזי מצליחה ברמות כאלה כבר שנים, ומכניסה קול נשי בתוך הפריים טיים הטלויזיוני, היא אקט מעצים עבור נשי.

אבל.. האם היא פמיניסטית? שאלה שהעסיקה אותי לא מעט, והצלחתי לגבש תשובה שאני שלמה עימה.

אשכנזי סטנדפיסטית שוויוניסטית – היא צוחקת עלינו – ועליהם.

היא מדברת בזכר ובנקבה, היא עושה זאת גם בזמן שהיא מדברת על הקושי עם ההריון, הלידה, האימהות, וחוסר המעורבות של גברים רבים בגידול הילדים.

גם עלינו היא לא חסה עם הקלישאות על נוירוטיות, חפרנות, דימוי הגוף המעוות.. לא תמיד זה קל לעיכול, עד הפאנץ' הבא.

ההומור של אשכנזי הוא הומור אינטליגנטי שמכניס את המורכבות של החיים לתוך התסריט.

5 – לסיכום, יש סטיילינג תרפי אצל עדי אשכנזי – הלבוש מדבר את דרכה

הנוכחות הקומית שלה מתודלקת כל הזמן בוויזואליה שלה, ייחודית כמו הוינטג' המטריף שהיא שמה ידה עליו. עדי אשכנזי עצמה היא וינטג' משובח. היא כאן להישאר, וטוב שכך.

דרך אגב, גם עדי אשכנזי חברה בקהילה שלנו! סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

בגדים יכולים לספר סיפור, להביע רגש ולהעביר מסר. בסטיילינג תרפי הבגד הוא ביטוי לאישיות שלנו, לחלומות ולמשאלות. גם אופנה מעניינת אותנו ברובד הרגשי שלה, בתגובה הרגשית שמייצרת כשאנחנו במגע איתה.

העבודה בסטיילינג טיפולי היא לא רק באמצעות הבגדים עצמם אלא באמצעות המבט עליהם, המבט על תמונות. הרבה מאוד מתרחש בתוך המבט.

הרגשות, המחשבות והפרשנויות שעולות בנו מול תמונות אופנה הם החומרים מהם עשוי תהליך סטיילינג טיפולי.

דוגמה טובה לתפיסה של סטיילינג תרפי יכולה להימצא באיחולי שנה חדשה וטובה, באמצעות תמונות אופנה.

מוזמנות להביט באסתטיקה שבצילומים,

ולחבק אליכן איחולים טובים.

שנה של בריאות עם סטיילינג תרפי

ירוק הוא צבע של בריאות והתחדשות עבורי.בחרתי צבעוניות שמזכירה לי את הטבע, ואין סמל חזק יותר לבריאות מאשר הטבע. התמונה הזו גם מציגה סטייל שאת המרכיבים שבו כל אחת יכולה ללבוש, בדרך זו או אחרת.

שנה של חופש עם סטיילינג תרפי

חופש טמון ביכולת בחירה, ביכולת לראות שקיימות עוד אפשרויות ועוד דרכי חשיבה מלבד אלה המוכרות והקבועות.

הנעליים מסמלות לי גם את החופש לנוע בעולמי החיצוני וגם הפנימי.

מאחלת לכן חופש לצעוד בדרך שלכן ומרחב תנועה אמיתי.

שנה של שקט עם סטיילינג תרפי

שמלה לבנה, אבל בלתי שגרתית, מייצגת בעיניי שקט שיש בו עוצמה.

זה שקט של ביטחון, השקט לקבל החלטות, בחירות שקטות וחזקות, חפות מהסחות דעת של צבע, הדפסים ואקססוריז.

מאחלת לנו שקט כזה.

שנה של ריפוי עם סטיילינג תרפי

הפרפרים על השמלה הזו קוראים לשחרר שיפוטיות, פחדים ומגבלות, ויש משהו בתמימות הבלתי "אופנתית" של השמלה הזו, שהופך אותה לסמל מושלם לפשטות ולחופש להיות.

שנה של אומץ עם סטיילינג תרפי

האומץ להיות נוכחות וגם בולטות, האומץ לקבל החלטות אופנה והחלטות חיים שונות ממה שמצופה מאיתנו, פחות להתייחס למה יגידו.

האומץ ללבוש בגדים שמשמחים אותנו גם בלי שום סיבה, ובלי הצורך להסביר.

שנה של אהבה עם סטיילינג תרפי

אהבה עבורי טמונה במשפחתיות ובחברות.

התמונה הזו מסמלת בעיניי חיבור שיש בו דימיון אבל גם נפרדות, ותחושה חזקה של יחד. תמיד מרתק אותי איך קשר ויחסים באים לידי ביטוי ביחס לבגדים ובתקשורת סביבם.

שנה של יצירתיות עם סטיילינג תרפי

המשחק עם בגדים מסמל בעיניי את היצירתיות של סטיילינג תרפי.

יצירתיות שמטפלת בדימוי גוף שצריך חיזוק,

בחשיבה שמרנית שצריכה ניעור,

בשמחה נשכחת מהילדות שצריכה קריאת השכמה.

את היצירתיות הזו אפשר למצוא כל יום מול ארון הבגדים, עם הבגדים שכבר נמצאים שם.

שנה של למידה עם סטיילינג תרפי

השמלה הזו מזכירה לי לוח או מחברת, משהו לשרטט עליו את כל המחשבות, התובנות וההשראות שאני אוספת במסע הלמידה האינסופי של החיים.

מאחלת לכולנו לא להפסיק ללמוד אף פעם, שם בעיניי נמצאת התרפיה האמיתית.

גם סטיילינג תרפי זו דרך ללמוד ולהתפתח ולהגיע לכל המרחבים האלה בתוכנו, באמצעות הבגד. זה קרה לי, ויש לי את הזכות להעביר את כל זה הלאה.

רוצה לדעת עוד על קורסי סטיילינג תרפי? לחצי כאן.

שתהיה שנה של התפתחות ויצירתיות עם סטיילינג תרפי!

טלי.

בשישי האחרון התקיים כנס פרונטלי של הקהילה המקצועית של סטיילינג תרפי, קהילה צומחת ומתפתחת. היה מדהים!

מי אנחנו? נשות טיפול, אימון, ייעוץ, חינוך.

מה באנו לעשות? לקדם נשים, נערות, וגם גברים ונערים, דרך סטיילינג טיפולי.

להעמיק במשמעות הרגשית מאחורי בגדים, ולהביא סטיילינג תרפי באפיקים שונים, שיכולים לקדם שיח ערכי מעצים.

אנחנו משלבות בין אהבה לעבודה!

איך אנחנו עובדות?

הרצאות, סדנאות, קבוצות וגם תהליכי ליווי פרטניים מסוגים שונים.

זוהי לא הסבת מקצוע אלא השלמה מקצועית. כל אשת מקצוע מביאה את ההכשרה שלה והאני מאמינה שלה לשדה, ולוקחת את הכלי לאן שהיא זקוקה ורוצה.

את גישת סטיילינג תרפי פיתחתי ב-2015 והתחלתי להעביר הלאה ב-2017. מה שהתחיל כמעגל למידה קטן ומצומצם הפך לקבוצה מקצועית גדולה! איכותית, מרגשת ועשירה בהון אנושי.

בשישי האחרון דיברתי לעיניים פקוחות ולומדות ואוזניים שרוצות לשמוע.

באנו לעשות שינוי!

באנו לעשות שינוי!

בגישת סטיילינג תרפי, הלבוש הוא סממן שמשקף מצב חברתי, מגדר, תקשורת, וגם את סיפורי החיים האישיים שלנו. סטיילינג תרפי זו דרך חיים, קודם כל, עוד לפני שזו "עבודה". זו עשייה שמתחילה בתוכנו.

דרך הלבוש אנחנו מביאות את עצמנו לעשייה, בצורה שמאחדת את הפנים והחוץ.

ההתפתחות היא אישית ומקצועית.

מה עשינו בכנס?

בשנתיים האחרונות כל כנסי בוגרות סטיילינג תרפי היו מקוונים והיה זה הכנס הפרונטלי הראשון מזה זמן.

את הכנס הקדשנו ללמידה של סטיילינג תרפי מעשי – באמצעות לבוש.

עסקנו באינטרקציה המתרחשת בינינו לבין הפונות שלנו, דרך הבגדים שלהן, או אינטראקציות בחנויות בגדים. חידדנו את המהות של התהליכים, השפה, במה סטיילינג תרפי שונה מסטיילינג רגיל ואיך לדייק את עצמנו ואת התהליכים שלנו. כל אחת, לפי הזיקה המקצועית שלה, הרצון שלה. לא לכולן מתאים להסתובב בקניונים (ואין הכרח בזה, כלל וכלל).

התהליכים המקצועיים הם שונים ומגוונים אבל העקרונות בבסיס שלהם לא משתנים.

ובזה עסק הכנס, עם למידה ותרגול מעשי של תיאורי מקרה, תוך שימוש בבגדים שנשים הביאו.

בסיום התרגול ערכנו מסיבת החלפת בגדים!

זו הייתה חגיגה אמיתית.

עוד לא סיימנו לעבד את הרגשות וההתרגשויות בעקבות הכנס הזה. היה צמא גדול למפגש וללמידה משותפת.

ומה החזון שלי?

קהילה אמיתית היא זו שבה כל אחת יכולה להיות היא עצמה, ולהרגיש בבית.

קהילה אמיתית מחוברת על ידי ערכים, אמונה וחזון משותף.

קהילה אמיתית משלבת נתינה וראייה של הצרכים של כל אחת מאיתנו וכולנו כקבוצה.

החזון שלי הוא שהקהילה שלנו תרבה טוב, לחברות בקהילה ומחוצה לה.

שנשמיע קול גדול שיגיע לכל מי שזקוק/ה להתפתחות הזו, לחיזוק הזה.

כי כל אדם בכל גיל, כולנו מתלבשים ומתלבשות. ולבגדים יש משמעות אדירה ויכולת להניע שינוי – מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה.

זכות שלי להוביל את קהילת סטיילינג תרפי.

להתראות בכנס הבא!

אוליבייה רוסטאן הוא ילד פלא. רק בן 32, רוסטאן מוגדר כמעצב אופנה מחונן והמנהל הקריאטיבי של בית האופנה Balmain. הוא מוקף דוגמניות-על וסלבס, שמגיעים לתצוגות שלו ונהנים מההזדמנות להצטלם איתו. נראה כי רוסטאן הינו סמל סטטוס מעצם היותו. המעטפת הנוצצת סביבו מרוטשת, והכי בלתי נגישה. על פניו, ההיפך מסטיילינג תרפי.

לוליא הסרט, סביר להניח שהייתי ממשיכה לחשוב כך. אבל הסרט גרם לי לעצור, ולהיסחף לסיפור שלו.

אולי זו העובדת הסוציאלית שבי, שעבדה עם ילדים ונוער בפנימייה טיפולית, אבל אף אחד מהילדים שפגשתי לא זכה לקריירה בינלאומית, או לחבק את ג'ניפר לופז, ולעצב לה שמלה ליום ההולדת.

זה הפלא של ילד הפלא.

הסרט הוא על הילד שמחפש את אמא שלו. רוסטאן הינו ילד מאומץ שבמשך 32 שנה מלא שאלות לגבי הזהות שלו ומקורותיו, וחי בתחושה קשה של זיוף.

השאלות שלו קשות, האם אני באמת צרפתי? האם אני שייך? מה זה אומר שהעור שלי שחור כשבני המשפחה שלי לבנים? למה לא רצו אותי? האם באמת אני טעות?

הסרט מלווה את רוסטאן במגעים שלו עם מחלקת הרווחה, שמטפלת בתיק האימוץ – קלאסיקה מעולם העבודה הסוציאלית. הוא מחפש, הוא מתייסר, הוא בוכה. במקביל, הסרט מציג את חייו יוצאי הדופן. הוא חי במגדל שן, עם פורטרט ענק שלו בכניסה לבית, ומראת קיר בגודל של קיר כניסה לקניון.

רוסטאן די בודד, ובאופן מפתיע מציג את עצמו כך. ניתן היה לדמיין שכחלק מהפסאדה הכוזבת הוא ישדר שהוא עטוף חברים, אבל הוא מדבר על הבדידות שלו בכאב גלוי.

אין לו בן זוג, ואנחנו רואים מעט מאוד חברים או אנשים סביבו לאורך הסרט. בנסיעותיו הוא מדבר ומתייעץ עם הנהג שלו, מוחמד, שמשמש סוג של פסיכולוג (לא מוצלח). הוא מספר למוחמד על בחור שמוצא חן בעיניו, שראה במכון הכושר, ובכל פעם שהוא רואה אותו, הוא מעלה בו חיוך. אותו בוקר הבחור אמר לו "שלום" וזה ריגש אותו. מוחמד מציע לו לשוחח איתו, ורוסטאן נבהל, מה פתאום, הוא יחשוב שאני מפלרטט איתו.

בהמשך הסרט רוסטאן משתף את מוחמד, שנרשם לאפליקציית היכרויות לאנשים מפורסמים, ומחכה שיבדקו ויאמתו את פרופיל האינסטגרם שלו. ומה אם לא יאשרו אותי? הוא שואל. מוחמד אומר לו, "בסוף זה יקרה, אפליקציות תמיד עובדות" (פסיכולוג לא מוצלח, אמרנו).

וזה סיפורו של הסרט, למעשה. סיפור על פחד נטישה, פחד מדחייה, תחושה של חוסר ראויות ומאבק לתפוס מקום בזכות ולא בחסד. עוד שיקוף חזק לכך, בא כשרוסטאן מספר למוחמד על הכותרת שקיבל בעיתון – "ילד הפלא".

במקום לפרש את הכינוי הזה כתיאור להישגים אדירים בגיל צעיר, רוסטאן אומר – זה ילד מצליח, שלא אמור היה להתקיים.

הפער בין הרעב הרגשי האדיר שלו, שמיתרגם לרגעים בסרט גם כזעם אדיר, לבין המעטפת הנוצצת (התצוגות, הדוגמניות, הפאר שמתפרץ מהבית, מהמכונית, מהלבוש של רוסטאן) – הוא העצמי הכוזב.

הפער נגלה לא רק בסרט אלא גם בחשבון האינסטגרם של רוסטאן – מצד אחד הוא מציג את העיצובים שלו לבלמיין, נוצצים ויקרים להחריד, לא קשורים ולא נועדו להיות קשורים לחיים האמיתיים. יחד איתם, תצלומי סלפי וסרטוני סלפי שלו, באאוטפיטים שאין בהם סדק או קמט. נראה שרוסטאן שואב השראה מקרל לגרפלד, עוד מעצב גאון, שחיי את חייו במעטפת בלתי נגישה ואף מיזנטרופית.

אבל בצד אלה, רוסטאן מעלה תמונות מהילדות שלו, מהנעורים שלו, תמונה עם אמו המאמצת, עם סבא שלו, שורות על משפחה. יום האם, יום האב, הבלחים של רגש. הוא מעלה תמונה שלו עם כריס ג'נר, אם משפחת קרדשיאן, וכותב "את כמו אמא בשבילי, את מהנשים החשובות של חיי".

הפער האדיר הזה – הוא העצמי הכוזב. ויניקוט טבע את המונח "העצמי הכוזב" כדי להתייחס לפאסדות שאנשים עוטים עליהם על מנת להתאים את עצמם לסביבה, להשתייך. ויניקוט כתב כי אנשים זקוקים לתשתית נפשית מסוימת כדי לאפשר לעצמם להיות הם. התשתית הזו מאפשרת קיומו של עצמי אמיתי, חופשי, מחובר ליצירתיות וביטוי. חשוב שילדים ירגיש חופשיים להיות עצמם בלי הפחד להכביד על אחרים ומבלי אשמה יתרה כלפי מי שדואג להם.

אפשר לשער שמשהו בסיפור לידתו וגדילתו של האיש הזה לא איפשר לו את החופש הזה. כמו שהוא כותב בכתב ידו לאמו הביולוגית – "אני מלא פחדים לא ברורים".

הוא חסר חופש גם במובן המילולי. הוא היחיד שמגיע למשרד בשבת. "אני כל הזמן בשליטה" הוא אומר. לא ברור מה יש בחייו מעבר לעבודה. מוחמד מציע "אולי תיקח לך יום בשבוע לעשות משהו אחר?". רוסטאן לא אוהב את זה, "בחוזה שלך כתוב נהג וגם פסיכולוג?" עונה לו. במקום אחר בסרט הוא משתף, "אני צעיר ואני מוטרד מזה שאני אמור ליהנות מהחיים כרגע".  

 

עולם הרגש שלו כלוא, בדיוק כמו הלסת שלו ותווי הפנים המהונדסים שלו. השמחה מתפרצת לרגעים כשהוא רוקד, ויש בו שמחה, שנראה שהיא חלק מהר געש רגשי, שלא ברור אם ומתי יתפרץ.

אין זרימה הרמונית של רגש, שתעביר תחושת ממשות וחיות. התחושה שלי כצופה הייתה עצב על רוסטאן. כשהוא מקבל חיבוקים, עיניו נעצמות בהתמסרות, אבל האדם המרכזי שממנו הוא מחפש חיבוק זה הוא עצמו. "עד שלא אדע מאיפה אני, לא אוכל באמת לאהוב את עצמי" הוא אומר שוב ושוב.

בספרו "בית לנפש" כותב יעקב מטרי – “אדם, כמו ילד בעת גדילתו (בתנאים שהם בריאים יחסית) מבקש – לא פחות מאשר לדעת על עצמו ידיעה הקשורה בחשיבה על אודות עברו ועל אודות המנגנונים המפעילים אותו – לחוש חי, להרגיש שיש חיים בתוכו, שכוח החיים פועם בתוכו, ולמצות את האפשרות הייחודית שניתנה לו להתנסות, להיות נוכח בחווית החיים."

העיצובים של רוסטאן מרהיבים, אבל גם החליפה המושלמת לא תיטע באיש הזה ביטחון, והאסתטיקה המוצגת בסרט היא מנוכרת וקרה.

כמה מיליוני עוקבים וחיבוק חם מג'ניפר לופז, הם בהחלט שמחה גדולה, אבל לא כזו שאדם מרגיש איתה בית.

בסטיילינג תרפי, אנחנו מייצרות חיבורים – בין עולם הנפש והרגש לעולם האסתטי. אנחנו באות לשנות בתוכנו את הקוטביות של העולם הישן, שמדברת על "רושם ראשוני", ואימפקט חברתי דרך "לוק" מוקפד, שמנוגד למה שקורה בפנים. אנחנו באות לחבר את העצמי האמיתי אל המעטפת.

ישנם מעצבים ומעצבות, שמכניסים רגש אותנטי בעולם האופנה. ילד הפלא הוא לא אחד מהם.