בהרצאות סטיילינג תרפי אני מקרינה שקופית עם צילום של בגד ים ומבקשת מהקהל להגיד כל אסוציאציה שעולה כלפי בגד הים. התשובות חוזרות על עצמן- "חתיכה", "רזות בלבד", "היו ימים", "לא בשבילי", "הלוואי". יש גם מעט תשובות כמו "חופש", "קיץ", "ים".
בראייה של סטיילינג תרפי, בגד הים הוא פריט הלבוש עם הכי הרבה משמעויות רגשיות. הוא הסימבול הכי חזק לגוף שלנו.
השבוע הוזמנתי לתוכנית הבוקר "פאולה ולאון" כדי לדבר על בגדי ים. בפאנל איתי ישבו נשים שמבקשות לחולל שינוי. הן מייצרות בגדי ים במגוון מידות רחב וסגנונות שונים, כולל לנשים חרדיות. התפיסה שכולנו באנו לקדם היא, שלכל אדם מגיע להרגיש טוב בחוף הים ואף אישה לא צריכה להדיר את עצמה מהחוף כי לא מצליחה למצוא בגד ים שמתאים לה.
השיח התחיל מזה שפאולה רוזנברג שאלה אותי איך סטיילינג טיפולי יתייחס לבחירת בגד ים. דיברתי על זה שבגד ים הוא סמל חזק למפגש עם הסביבה ודווקא פריט לבוש שדרכו אני יכולה להרגיש שליטה וביטחון.
זה פריט לבוש שדרכו אני יכולה להחליט איפה הגבול שלי בין מה שאופנתי ומקובל ואיך אני "אמורה" להיראות, לבין איך שאני רוצה ואיך שאני באמת.
תהליך סטיילינג תרפי עם בגד ים עובד דרך השאלות –
מה את רוצה להרגיש כשאת לבושה בבגד ים?
מה את רוצה לשדר כשאת לבושה בבגד ים?
"אבל זה קשה מידי, כי המחשבה היא תמיד, מה יגידו עליי" פאולה אמרה, "על הצלוליטיס".
וזו בדיוק העבודה.
סטיילינג טיפולי לא עוסק רק במעטפת ובפתרונות טכניים, "תלבשי את זה", אלא בתהליך הרגשי שמאפשר לנו לקבל בחירה שבאמת נרגיש בה טוב. זה לא קליל ומהיר, אבל זה מאוד יעיל.
מה התהליך המקדים לבחירת בגד ים, בגישת סטיילינג תרפי?
להבין ולהכיר במטענים הרגשיים שאיתם אני ניגשת לנושא. האם אני מוכנה לשחרר את עצמי ולאפשר לעצמי נוכחות וקיום בבגד ים. האם אני מבינה שאין דבר כזה "גוף לבגד ים" ושזו תפיסה חברתית שרק מדכאת אותי? האם אני מוכנה לנסות לאפשר לעצמי ביטחון וביטוי עצמי בבגד ים?
אם כן, אני צריכה להיות מוכנה לנסות. למדוד, להתנסות. להחליט שאם לא מתאים, עוברת הלאה. לא אני אמורה להתאים את עצמי לבגד הים אלא להיפך. לא לשפוט את עצמי כשאני מודדת בגד ים.
בגד הים אמור לכבד את הגוף שלי.
בגד הים אמור לכבד את מי שאני. הטעם שלי והאישיות שלי.
אני לא אמורה להתפשר, גם אם זה אומר שאשקיע יותר זמן בחיפוש. גם אם זה אומר שאשלם קצת יותר ממה שתכננתי.
ההשקעה הזו היא ההשקעה בעצמי, כך שכשאלבש את בגד הים הזה, ארגיש מחוברת לעצמי ובטוחה.
חשוב לציין, "להתנסות" זה לא אומר שכל בגד ים בא בחשבון, ושאני צריכה למדוד את כל החנות! החוויה הזו יכולה להיות מציפה ומתסכלת.
אז כדאי לעשות עם עצמי גם הכנה בסגנון סטיילינג רגיל.
מה הסגנון שלי? ביקיני או שלם?
איזה מפתח אני אוהבת? עגול, וי? מה העומק המועדף עליי למפתח החזה?
אילו צבעים אני מעדיפה?
מה הסגנון המאפיין אותי בבגדים והאם אני רוצה שבגד הים יהיה באותו סגנון שלי?
אם אני רואה בגד ים שמסעיר אותי, אבל הוא מאוד רחוק מהסגנון שלי, האם בטוח שיהיה לי הביטחון ללבוש אותו ולהרגיש טוב?
לא כדאי למדוד דברים שהם רחוקים מידי ממי שאני. לא עם בגד ים ולא עם בגדים בכלל. להתנסות – כן. ולהישאר נאמנה לעצמי.
בתמונה – ליאן רזניק פירקה ועדן כ"ץ, שתיהן עובדות סוציאליות בוגרות סטיילינג תרפי וגם דוגמניות מידי פעם!
כי אפשר גם וגם. אפשר הכל.
ביקרתי אותן על הסט בהפקת האופנה שלהן לחברת Levitex וראיתי כמה הן נהנות. פשוט נהנות.
מגיע לנו להרגיש טוב בבגד ים.
עבור רוב הנשים, בחירת בגד ים היא תהליך לא פשוט בכלל.
שנים לא היה לי בגד ים. בין גילאי 10 עד 20 בערך, אמרתי שאני לא זקוקה לבגד ים כי אני לא הולכת לים. רציתי להימנע מהצורך להסתובב בבגד ים מול אנשים זרים.
אחרי שכתבתי את זה בפוסט שלי בפייסבוק, קיבלתי הודעות מנשים שסיפרו לי שהן הרגישו או מרגישות בדיוק אותו דבר.
זה אפילו מגובה מחקרית. מחקר מצא שנשים שהתבקשו לדמיין את עצמן עומדות לפני חברים שלהן בבגד ים, דיווחו על רמות חרדה גבוהות ביותר.
בגד הים מסמל עבורנו נקודה מאוד רגישה. שינוי לא קורה ברגע, אבל הוא מתחיל ברגע שאנחנו מכירות בצורך בשינוי. מבינות שמגיע לנו להרגיש אחרת, ושיש בזה ערך. יש ערך בבחירת בגד ים, הליכה לחוף או לבריכה והרגשה טובה ונוחה בתוך העור של עצמנו.
ההשפעה היא תרפויטית.
זה סטיילינג תרפי.
