השיעור של חיי היה דווקא בבית הספר לסטיילינג, ולא בתוכנית הדוקטורט. דווקא שם הרגשתי שנפתחה לי דלת לעולם שונה לגמרי מכל מה שהכרתי, שמחבר אותי לחלקים הכי טובים בעצמי.
כשגדלתי, הייתי בטוחה שתשוקה לעיתוני אופנה ואקססוריז הם דבר בזוי שאין טעם להשקיע בו זמן ואנרגיה. ועד היום, הרבה מהנשים שאני פוגשת מרגישות שאם יצאו מהארון ויחשפו לעיניי כל את אהבתן לבגדים, תדמיתן כנשים אינטליגנטיות ועמוקות תתפוגג ותיעלם. האם זה כך?
עולם האופנה מבוסס על טרנדים ותפיסות חברתיות לגבי כל מה "שנכון" ואיך שאנחנו אמורות להתלבש. ברובו הוא מסחרי, ומרביתנו לא חשות התלהבות למראה דוגמניות שדופות ומכנסיים נמוכות. עם זאת, כולנו מתלבשות בבוקר, ורוצות להיראות טוב ולהרגיש טוב. אז האם העיסוק שלנו בלבוש הופך אותנו לרדודות וכנועות לטרנדים של האופנה?
התשובה היא – ממש לא.
אפילו נעמי וולף, הפמיניסטית מחברת "מיתוס היופי", מדברת על כך שלכל אישה יש את הזכות ליהנות מהנשיות שלה ולבחור את הבגדים והקישוטים שלה כאוות נפשה. ההנאה שלנו מסטיילינג לא גורעת נקודות ממנת המשכל שלנו ולא מעידה על כך שאיננו פמיניסטיות. אין קשר בין הדברים! ליהנות מהסטייל שלנו זה רק עוד פן אחד בחיים שלנו כנשים בעולם הזה, וזה עוד ערוץ לביטוי עצמי שכיום אין שום סיכוי שאני אוותר עליו.
ולמה סטיילינג היה השיעור של חיי?
כי הבנתי שלא רק שלא מדובר בפן שטחי וחסר משמעות, זהו כלי אדיר להתחבר לחוזקות שלי. כשיש הלימה בין הגרעין למעטפת, החיבור הפנימי רק מתעצם. כשהבגדים הם בהלימה לאישיות שלי, ובעיקר לחלקים שאני רוצה לפתח באישיות שלי, הם הופכים להיות שריון כשאני זקוקה לו, ליטוף מנחם כשמתאים לי. ובעיקר, מקור זמין לביטחון וכוח.
אז איך נסכם את המבוא לשיעור הסטיילינג הפמיניסטי הראשון?
- אל תוותרי על רצונך וזכותך הבסיסית ליהנות מהבגדים שלך ולהתלבש באופן שמבטא אותך במדויק.
- לעולם אל תתנצלי על אהבתך לסטייל, ביגוד או כל אלמנט אחר בנשיות שלך.
- אם את לא מחוברת לבגדים שלך ואין לך מושג איך לעשות זאת, דעי שבכמה שיעורים פשוטים את יכולה ללמוד את השפה של הסטיילינג, ושהמשפט "או שיש לך את זה, או שאין" הוא טעות מצערת.
- אם את כבר מחוברת לבגדים שלך ואוהבת אותם, זה הזמן להפוך אותם לכלי עבורך וללמוד כיצד להשתמש בהם לטובתך. חקרי את הקשר בין הסטייל שלך לאישיות שלך וחשבי אילו תכונות ומשאבים בתוכך הסטייל יכול לבטא ולפתח עוד.
