ההיסטוריה של האופנה וימי קורונה – עם קרן בן חורין

הכי כיף סטיילינג תרפי בניחוחות של חו"ל! עוד יותר כיף בימי קורונה, שמשאירים אותנו בעיקר במרחב הביתי. את השיחה עם קרן ערכתי בשעת לילה בישראל, שעת בוקר אצלה. קרן בן חורין היא ישראלית שחיה בניו יורק כבר 14 שנים. היא חוקרת אופנה, אוצרת ודוקטורנטית ב-NYU. ביקשתי לשוחח איתה על תקופת הקורונה מהזווית ההיסטורית והייחודית שלה, בזיקה לאופנה כמובן. עם קרן כל שיחה הופכת להיות בסופו של דבר סוג של סטיילינג תרפי.

קרן שיתפה בקושי העצום שטומנת תקופת הבידוד בקורונה. העומס המשפחתי עם הילדים בבית, שבו אין זמן לחשוב יותר מידי, יש ציפייה שהחיים ימשיכו כהרגלם, שהכל יעשה בזמן אבל המצב העולמי והאישי לא רגיל. החוויה של קרן נשמעה לי דומה לחוויה שלי עצמי, ושיתפתי במסקנה שלי שהחוויה היא גלובלית. מגפות כמעט תמיד היו דבר גלובלי אומרת קרן, או לפחות יבשתי. רק נראה לנו שהמצב ייחודי, אבל תמיד היה קשר עולמי בחוויה האנושית.

קרן תורמת מבט שהוא חיבור בין היסטוריה, אופנה ועולם הרגש, ולכן התכנים שלה כל כך משלימים את גישת סטיילינג תרפי. ביקשתי ממנה להציג שני פריטים, אחד שמייצג את הקושי בתקופת הקורונה ואחר שמציג כוח. קרן הציגה סוודר כבד שמגלם את הקושי, סבוך, עשוי עבודת יד, פיסולי, מזכיר את המורכבות בתקופה הזו, וגם את העובדה שחזרנו לעשות בעצמנו דברים רבים, קצת כמו מלאכת הסריגה בעבר. יחד עם זאת בסוודר יש משהו רך ועוטף, הזדמנות שקיימת בשגרה החדשה הזו שבה בני המשפחה יחד.

קרן בחרה לתמונה שמסמלת כוח את הזמרת ליזו על שער הרולינג סטונס. בתקופה זו שאני מסתובבת בעיקר בפיג'מה היא אומרת, הכוח שלי בא מבפנים ופחות מהבגד עצמו. התמונה מסמלת בעיניה עוצמה וגם קבלה עצמית, העצמה שמקרינה החוצה. קרן מספרת על ציפיות מעצמה להמשיך לייצר, לעבוד, להיות אימא מעולה וברור שאי אפשר לעשות הכל! הקבלה העצמית הזו שמשתקפת בתמונה, היא גם במובן של הגוף, שמתמודד עם העמסת פחמימות ופחות תנועה בזמן הקורונה. קרן מספרת על היצירה הזו, שהקורונה (השמש) סביב ליזו צוירה עם מכחול בזמן פיתוח התמונות על ידי הצלם. בזמן שקרן דיברה והתבוננתי בתמונה של ליזו, עלה לי כמה המיניות של ליזו בולטת בתמונה, הגברים לרגליה והפרחים ביניהם. הזכרתי לקרן כמה במקביל לנושא התזונה שכיכב בזמן הבידוד, כך גם נושא המיניות. בהקשר הזה מעניין להזכיר גם כמה בגדים מדברים ומסמלים את המיניות הנשית ויכולים אף להעצים אותה. סטיילינג טיפולי עוסק בחומרים הללו – הקשר בין הנראות שלנו לגוף, למיניות ולנשיות.

קרן בן חורין היא היסטוריונית של האופנה, שמציעה מבט מרתק ועמוק על עולם האמנות והאופנה בהשקה לרגישות הטיפולית שיש בסטיילינג תרפי. אני מאוד אוהבת שהיא חושפת את הסיפורים מאחורי פריטי לבוש, הפקות אופנה וטרנדים חברתיים. אני ממליצה מאוד לעקוב אחרי העשייה שלה, באינסטגרם וביוטיוב, ולצפות בשיחה המרתקת איתה בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! בקליק קטן תשארו מחוברות. ויש לזה עוד יותר ערך בימי קורונה 😊

יזמות נשית עם חנה רדו

מה היית עושה אם לא היית מפחדת? במה היית עובדת? איך היית מתלבשת?

חנה רדו היא יזמית חברתית עסקית סדרתית, שהמיזמים שלה פותחים אפשרויות תעסוקה לנשים. אנחנו מדברות על הדרך שנשים צריכות לעבור במסע שלהן לעצמאות, יזמות ונוכחות גדולה יותר בצמתי השפעה בחברה ובכלכלה. חנה אומרת, נשים לא מבינות שהפרויקט שאנחנו לוקחות על עצמנו, ללדת ולגדל ילדים, הוא כל כך משמעותי ויש לו צדדים ניהוליים וביצועיים שהופכים הקמת ותחזוק עסק לאפשרי ביותר עבורנו. נשים חושבות שזה קשה להקים עסק אבל מה שאישה יכולה זה דבר בלתי רגיל, היא אומרת, וכל זה בצד משימות חיים נוספות. השיחה עם חנה נטולת פילטרים, כמו חנה עצמה, שהיא אמיתית ורלוונטית ואומרת את הדברים בדיוק כמו שהם. אישה שמביאה כסף הביתה כמו גבר, היא אומרת, קל לה להיות דומיננטית בקבלת ההחלטות. היא מספרת כמה חשוב היה לה לתת לבת שלה חינוך איכותי בחו"ל, דבר שיכלה לאפשר לעצמה בזכות הכוח הכלכלי שהצליחה להשיג. אין שום סיבה שנשתכר פחות מגברים ואין סיבה שנהיה נוכחות פחות על במות, בוועדות ופאנלים שונים. מי שלא מכירה את המיזם של חנה, "סופרסונה", צריכה להכיר וזו הייתה המסגרת שבה פגשתי את חנה. זה מיזם שמקדם אפשרויות של נשים לעמוד על במות וליצור חיבורים וקשרים זו עם זו. החיבורים שלנו הופכים אותנו חזקות יותר ונותנים לנו אפשרות לסייע אחת לשנייה.

בשיחה שלנו, חנה משתפת באהבה שלה לצעיפים ואנחנו מדברות על הסגנון האדג'י שלה. חנה בוחרת הרבה בצבע שחור דרמטי, ושמה דגש על הנעליים. הנעליים שלה בלתי רגילות, בעלות אמירה. בסטיילינג תרפי האקססוריז הם חלק מאוד משמעותי באמירה האישית, ולא רק הם אלא כל החפצים שסובבים אותנו. סביבת המחייה שלנו היא חלק מהסטיילינג תרפי שלנו. כשיש לנו קשר הדוק ובלתי מתפשר בין הפנים לחוץ, זה בדיוק סטיילינג תרפי. גם בהקשר של יזמות, עצמאות ואומץ, בגדים הם כלי אדיר לשנות את מה שאנחנו חושבות שאנחנו מסוגלות. דרך בגדים שמעניקים לנו תחושה של ביטחון אנחנו יכולות לעמוד בסיטואציות מורכבות, כולל מול קהל.

בשיחה עם חנה אני מזכירה לה כיצד אנחנו נפגשנו, וכמה היא עודדה אותי בצומת קבלת החלטות שלי כשפיתחתי את סטיילינג תרפי והחלטתי לצאת לדרך הזו. העידוד הזה והאמונה ביכולת שלי היו כל כך חיוניים לי אז. אני יודעת להעריך את הנתינה הזו עד היום. בשנים האחרונות, כשאני מעבירה קורסים של סטיילינג תרפי אני מרגישה שאני עושה את אותו הדבר עם נשים אחרות. אני מזכירה להן את היכולת שלהן, הכישורים שלהן, אני מלמדת אותן כלי ייחודי שאיתו באמת אפשר לעשות את הדרך הזו ומעודדת אותן פשוט להתחיל ולעשות את זה.

סטיילינג תרפי זה הרבה מעבר לסטיילינג, זו יזמות נשית, נוכחות ועצמאות, בדיוק כמו סופרסונה והמיזמים של חנה. חנה רדו מייצגת עבורי את האפשרויות שאנחנו מייצרות לעצמנו ואת האומץ לדבוק בעשייה. ממליצה מאוד לכל אישה לצפות בשיחה עם חנה, ולחשוב, מה היית עושה אם לא היית מפחדת?

השיחה עם חנה כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי ושמרי על קשר!

להתלבש בזמן משבר (2) – מה לובשים בבית?

שבועיים מתחילת הבידוד, נראה שהפיג'מה מעולם לא זכתה ליחסי ציבור טובים יותר. בשביל מה להתלבש? אנשים שואלים, ומנהלים את שיחות הזום שלהם בפיג'מות וטרנינגים. מעולם לא הייתה הזדמנות טובה יותר לחקור את המשמעות הרגשית של הפיג'מה. בתפיסה הבסיסית שלי, פיג'מה מקושרת לחולי וחוסר תפקוד, בטח לאור הניסיון שלי בעבודה בבית חולים פסיכיאטרי. שם הפיג'מה מקושרת למחלה, ובגדים "אזרחיים" הם סימן להתאוששות ושיקום. אבל גם אני עצמי אוהבת לבלות חלק מימי שבת בפיג'מה שלי, שמאפשרת לי חוויה של מנוחה מהמרוץ. ובאמת אין שום רע בכך, לכולנו יש צורך לנוח. הבגדים שלנו יכולים להכניס אותנו לאווירת המנוחה ולאפשר לנו מרחב נעים לנוח בתוכו. אז פיג'מה אינה שלילית בהכרח. הבעיה העיקרית, היא שבניגוד לשבת, ההתמודדות עם וירוס הקורונה לא נמשכת יום וגם לא יומיים. נכנסנו לתקופה שהמרכיב העיקרי בה הוא חוסר ודאות. הזמן נמרח, סדר היום משתנה, והתגובה האנושית הבסיסית שלנו היא חרדה ומתח. ברגעים האלה, נראה שהפיג'מה לא משרתת את הצורך העיקרי, ודאות ושליטה.

מחקר בסין בדק את בחירת הפיג'מות של 200 צעירים וצעירות. המחקר מ-2007 מצא שהם משקיעים פחות אנרגיה וכסף בפריטים שקשורים למרחב הפרט. הפיג'מה מבחינתם היא פונקציונלית בלבד, ואפילו לא הכרחית. אם יש פיג'מה, מה שמעניין זה הבד והאיכות, ואילו המותג וארץ הייצור לא רלוונטיים עבורם. הנשאלים במחקר הזה נתנו משמעות סימבולית רק לפריטים שקשורים למרחב הציבורי, כאלה שמשדרים סטטוס ותדמית חברתית. במילים פשוטות, מה שאחרים רואים – שווה השקעה, ומה שאף אחד לא רואה – לא חשוב. התפיסה הזו מובנת לאור העובדה שבעולם שלנו סטיילינג נתפס כסממן חברתי, חיצוני לגמרי, שטחי לפעמים. הדגש על "מה חושבים" הופך את הסטיילינג לרלוונטי רק כשהוא מייצר תגובה מאחרים. הקטע בסטיילינג תרפי זה לתת את הדגש להבנה שלבגדים שלנו יש השפעה עצומה עלינו. כשנוצר פער גדול מאוד בין מרחב הפרט למרחב הציבורי, אפשר לראות מקרים של אנשים שמתלבשים בבית כך שאם מישהו ידפוק על הדלת בהפתעה, הם יברחו בבהלה להחליף בגדים. אם מדובר באירוע נקודתי אין בעיה, אבל כשמדובר בדפוס שווה לשאול – האם זה באמת משרת אותנו. אם יוצא לנו לבלות במרחב הביתי שעות רבות מהימים שלנו, בין אם אנחנו עצמאיות, עצמאיים או בגימלאות, שווה שיהיו לנו "בגדי בית". בגדים למרחב הפרט, שלאו דווקא נצא איתם החוצה, אבל כן קשורים לאישיות, לתפיסת הזהות ומאפשרים תחושה נעימה וראויה. בסטיילינג תרפי חשוב לשמור על הלימה בין הפנים לחוץ שלנו. דווקא בתקופה זו, שווה לכולנו לחשוב מה מתאים לנו ללבוש במרחב הביתי, כדי לתת לעצמנו מעטפת מגוננת, מעודדת, נעימה. בימי הקורונה – זה סטיילינג טיפולי.

שופינג מוצלח – איך להתחיל?

אין אישה שלא אוהבת שופינג. נכון? לא נכון!

יש נשים שרק המילה שופינג מעוררת בהן התלהבות שיא, ויש כאלה שסובלות מכל רגע. חלקן נמנעות מקניות כמה שאפשר, או קונות לבני משפחתן אבל לא לעצמן. יש משפחות בהן האב הוא קניין האופנה הראשי, אפילו עבור אשתו, ולא במקרה. אם את לא ממש אוהבת שופינג, את לא לבד!

בפרסומות מוכרים לנו חווית קניה נעימה והרמונית, אבל המציאות יותר מורכבת. אנחנו לא ג'וליה רוברטס, מהסרט "אישה יפה". לנו אין תקציב בלתי מוגבל, אפשרויות ללא סוף ומידת גוף שמאפשרת כל בגד ברודאו דרייב.. כשרובנו הולכות לחנויות הבגדים, אנחנו נתקלות במלאי מוגבל וצר (תרתי משמע). ובכלל, למדתי שנשים יוצאות לקניות בציפייה לחזור עם "שלל" והציפיה הזו לכשעצמה מכניסה אותנו ללחץ. כאילו זה חובה לחזור עם שקיות של בגדים אחרת "פספסנו" משהו.

החוויה הפסיכולוגית של הקנייה כוללת ציפיות ואכזבות. כשאנחנו מוצאות בגד שמוצא חן בעינינו, אנחנו צועדות סקרניות ואופטימיות לתא המדידה. שם, מול המראה, אנחנו מודדות את הבגד ומתבוננות על עצמנו. אם הבגד נראה עלינו כפי שדמיינו, הכל טוב! חלקנו מסוגלות לקנות חצי מהחנות מרוב אושר. אבל אם הבגד לא מתאים לגופנו, אפילו לא עולה עלינו, אין מילים לתאר את האכזבה. יש נשים שמסוגלות להגיע לדמעות בתא המדידה. בטח ובטח אם חוו כבר כמה מדידות "כושלות" באותו היום. ואם יום הקניות הזה גם ככה מלווה תקופה של עלייה במשקל או שינויים בגוף, זה הולך להיות יום מורכב..

לא מפליא אם כך שהרבה נשים עושות הכל כדי להימנע ממדידת בגדים, קונות און ליין, או לוקחות את הבגדים הביתה, למדידה במרחב האינטימי שלהן.

חווית הקניות קשורה למצב הרוח שלנו באותו זמן, לדימוי הגוף שלנו והשינויים שעברנו לאחרונה. יש ציפייה חברתית שנתאים את עצמנו לבגדים. הרי יש את הבגדים "הנכונים", ואנחנו אמורות ללבוש אותם. אבל בסטיילינג תרפי יש הבנה בסיסית וחשובה, שלא את עצמנו אנחנו אמורות להתאים לבגדים, אלא את הבגדים אלינו! בחירת החנויות צריכה להיעשות מתוך קשב לטעם שלנו, לצרכים שלנו ולגוף שלנו. ואם אנחנו מודדות בגד שלא מתאים לגוף שלנו, הבעיה היא בבגד ולא בנו. הוא פשוט לא מתאים! והתגובה היא פשוט לעבור הלאה. ואם כל הבגדים בחנות הם בסגנון הזה, לעבור הלאה לחנות אחרת. אנחנו מודדות בגד ולא מודדות את עצמנו.

בספר שלי "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות", יש ראיון עם בת, עובדת סוציאלית חכמה, שמספרת איך היא לימדה את עצמה ליהנות מחווית הקניות ולהגיב בצורה מאוזנת גם כשהבגד לא מחמיא לה, או כשקשה למצוא בגדים במידתה, או כשהמוכרות מגיבות בצורה לא רגישה במיוחד. הראיון הזה ממחיש שאפשר ללמוד את זה! פשוט להתייחס אחרת לקניות בגדים.

לרוב, אין בחנויות דמות שתומכת בנו, חשוב שנהיה שם אנחנו בשביל עצמנו. את הלחץ שהסביבה משדרת לנו "לקנות ולא לפספס" אפשר וצריך להדוף, ולהיות קשובות לעצמנו. הקניות הם לא ציד שמחייב חזרה עם שלל, הן הזדמנות להשראה ומשחק עם בגדים. חשוב שנרגיש טוב כשאנחנו קונות, גם בחנות וגם כשאנחנו חוזרות עם הבגדים האלה הביתה. זה הבסיס לשופינג מוצלח באמת.

תרפיה בסטיילינג – איך זה עובד?

לאישה שאני אוהבת יש משפט מיתולוגי -"כל סיבוב שלי בקניון חוסך לי שעה של פסיכולוג". אני תמיד צוחקת איתה, אבל היא רצינית. וכמוה עוד נשים רבות שמספרות לי שהעיסוק בלבוש מסיח את דעתן ומרים את מצב הרוח שלהן. אבל האם זו תרפיה?

פסיכולוג שהדריך אותי אמר לי פעם, "אנשים מטפלים בעצמם בכל דרך. אצל הספר, עם המנקה, בעבודה בגינה.." וזה נכון, טיפול עצמי מתרחש בדרכים מגוונות, ברמה יומיומית. אבל מה ההבדל בין חוויות מיטיבות כאלה לבין תרפיה באמצעות לבוש, סטיילינג טיפולי?

סטיילינג תרפי הוא תהליך, שמורכב גם מהחוויה הזו אבל יש בו הרבה מעבר. המשחק עם הבגדים הוא חשוב וחיוני, הוא מעודד יצירתיות, פתיחות לחוויה, גמישות מחשבתית ואי אפשר בלעדיו. אבל רק משחק לא מאפשר תהליך של סטיילינג טיפולי. התהליך אינו רק מבחוץ פנימה, אלא מתחיל מבפנים החוצה! סיבוב בחנות בגדים נעימה יכול לייצר התרגשות ועניין, ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכות. חוויה חיובית עם בגד תמיד מרוממת מצב רוח, ולפעמים זה מספיק באותו הרגע. אבל התוצאה תמיד זמנית.

סטיילינג תרפי זה עולם שלם, שהולך ונגלה ומעמיק עם הזמן. זה תהליך שאנחנו ממשיכות לקצור את הפירות שלו ככל שהזמן עובר. זו העמקה ודיוק של מערכת היחסים שלנו עם הבגדים שלנו ועם עצמנו. הבגדים מקבלים תפקיד מרכזי, לא רק ככלי למשחק, אלא ככלי להיכרות עצמית, לשינוי דפוסי חשיבה, להפקת רגשות חיוביים שיעזרו לנו לצלוח את אתגרי חיינו. סטיילינג תרפי זו שפה שמחברת בין הפנים לחוץ, שמלמדת איך להשתמש בבגדים ככלי אמיתי ויעיל להתחבר לעצמנו יום יום ולעזור לעצמנו להתפתח בכל כיווני החיים. יש תרפיה בסטיילינג, והיא הרבה יותר מביקור בחנות.

סטיילינג טיפולי או סטיילינג תרפי?

תחום חדש ומרגש נולד. אז מה זה בדיוק? ומה ההבדל בין סטיילינג תרפי לסטיילינג טיפולי?

סטיילינג תרפי זו גישה שעושה שימוש רגשי בבגדים. גישת סטיילינג תרפי רואה בסטיילינג כלי תרפויטי ומעצים, זה סטיילינג אחר ממה שאנחנו רגילות לראות בטלוויזיה ובעיתונים. בסטיילינג תרפי המטרה אינה להפוך נשים ליפות יותר או רזות יותר, אלא למחוברות יותר לעצמן. התכנים של הסטיילינג (לבוש לפי מבנה גוף, התאמת צבעים, משחק עם בגדים) מקבלים פרשנות מקצועית, פמיניסטית, מעצימה, וזה תרפי. אנחנו לא עוסקות בשאלה מהו הלבוש "הנכון" אלא מה הלבוש הנכון לך. לא מגדירות מה "יפה" אלא שואלות מה יפה בעינייך, והאם את מוכנה לראות ייצוגים נוספים של יופי. התהליכים שנשים ונערות עוברות בסטיילינג תרפי הינם טיפוליים במהותם, גם אם לא מתרחשים באופן פרטני או בקליניקה. סטיילינג תרפי היא גישה טיפולית אימונית ייעוצית, שבה סל שלם של כלים שניתן ליישם במסגרות מקצועיות שמקדמות התפתחות אישית והעצמה.

אז מה ההבדל בין סטיילינג תרפי לסטיילינג טיפולי? המונח סטיילינג טיפולי לא לגמרי ברור, אבל נפוץ. סטיילינג טיפולי הוא מונח שנולד מההבנה שמדובר בכלי טיפולי, כמו כלים אמנותיים נוספים. עם זאת, ההגדרה "סטייליסטית טיפולית" לא ברורה, ואפשר לדמות אותה להגדרה "מוזיקאית טיפולית". ההגדרה המדויקת הרי היא "מטפלת במוזיקה". ולכן ההגדרה המדויקת מכולן תהיה "מטפלת בסטיילינג תרפי". נשמע מסובך? כל תחום חדשני מאופיין בחבלי לידה והתפתחות, וזה לגמרי טבעי.

אבל סטיילינג תרפי לא מתרחש רק בקליניקה ולא רק אחת על אחת, ובכלל, את לא חייבת להיות אשת טיפול כדי להעביר את עצמך תהליך של סטיילינג תרפי. אם את רוצה לדעת יותר על התחום ולחוות תהליך רגשי עם הלבוש שלך, את מוזמנת לצאת למסע דרך הספר שלי, "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות".

הספר הוא מדריך שמאפשר לכל אישה להבין ולחוות כיצד סטיילינג יכול להיות תרפי. כל אישה יכולה להבין מה הסיפור מאחורי בחירות הלבוש שלה, ולייצר סיפור חדש. אני מאמינה בשינוי בהכוונה עצמית, וגם סטיילינג תרפי הוא תהליך אסטרטגי קצר מועד, שבו כל אחת יכולה להתאים את הלבוש שלה לאישיותה ולמטרות חייה בכאן ועכשיו. קראי עוד כאן. https://stylingtherapy.co.il/product/styling-therapy-book/

סטיילינג רדוד ושטחי? יש סטייל אחר!

השיעור של חיי היה דווקא בבית הספר לסטיילינג, ולא בתוכנית הדוקטורט. דווקא שם הרגשתי שנפתחה לי דלת לעולם שונה לגמרי מכל מה שהכרתי, שמחבר אותי לחלקים הכי טובים בעצמי.

כשגדלתי, הייתי בטוחה שתשוקה לעיתוני אופנה ואקססוריז הם דבר בזוי שאין טעם להשקיע בו זמן ואנרגיה. ועד היום, הרבה מהנשים שאני פוגשת מרגישות שאם יצאו מהארון ויחשפו לעיניי כל את אהבתן לבגדים, תדמיתן כנשים אינטליגנטיות ועמוקות תתפוגג ותיעלם. האם זה כך?

עולם האופנה מבוסס על טרנדים ותפיסות חברתיות לגבי כל מה "שנכון" ואיך שאנחנו אמורות להתלבש. ברובו הוא מסחרי, ומרביתנו לא חשות התלהבות למראה דוגמניות שדופות ומכנסיים נמוכות. עם זאת, כולנו מתלבשות בבוקר, ורוצות להיראות טוב ולהרגיש טוב. אז האם העיסוק שלנו בלבוש הופך אותנו לרדודות וכנועות לטרנדים של האופנה?

התשובה היא – ממש לא.

אפילו נעמי וולף, הפמיניסטית מחברת "מיתוס היופי", מדברת על כך שלכל אישה יש את הזכות ליהנות מהנשיות שלה ולבחור את הבגדים והקישוטים שלה כאוות נפשה. ההנאה שלנו מסטיילינג לא גורעת נקודות ממנת המשכל שלנו ולא מעידה על כך שאיננו פמיניסטיות. אין קשר בין הדברים! ליהנות מהסטייל שלנו זה רק עוד פן אחד בחיים שלנו כנשים בעולם הזה, וזה עוד ערוץ לביטוי עצמי שכיום אין שום סיכוי שאני אוותר עליו.

ולמה סטיילינג היה השיעור של חיי?

כי הבנתי שלא רק שלא מדובר בפן שטחי וחסר משמעות, זהו כלי אדיר להתחבר לחוזקות שלי. כשיש הלימה בין הגרעין למעטפת, החיבור הפנימי רק מתעצם. כשהבגדים הם בהלימה לאישיות שלי, ובעיקר לחלקים שאני רוצה לפתח באישיות שלי, הם הופכים להיות שריון כשאני זקוקה לו, ליטוף מנחם כשמתאים לי. ובעיקר, מקור זמין לביטחון וכוח.

אז איך נסכם את המבוא לשיעור הסטיילינג הפמיניסטי הראשון?

  1. אל תוותרי על רצונך וזכותך הבסיסית ליהנות מהבגדים שלך ולהתלבש באופן שמבטא אותך במדויק.
  2. לעולם אל תתנצלי על אהבתך לסטייל, ביגוד או כל אלמנט אחר בנשיות שלך.
  3. אם את לא מחוברת לבגדים שלך ואין לך מושג איך לעשות זאת, דעי שבכמה שיעורים פשוטים את יכולה ללמוד את השפה של הסטיילינג, ושהמשפט "או שיש לך את זה, או שאין" הוא טעות מצערת.
  4. אם את כבר מחוברת לבגדים שלך ואוהבת אותם, זה הזמן להפוך אותם לכלי עבורך וללמוד כיצד להשתמש בהם לטובתך. חקרי את הקשר בין הסטייל שלך לאישיות שלך וחשבי אילו תכונות ומשאבים בתוכך הסטייל יכול לבטא ולפתח עוד.