סטיילינג תרפי ויום המשפחה

הכל מתחיל בבית. שם מתעצב הקשר הבלתי נמנע בין בגד, גוף ויופי.

יום המשפחה זה זמן מעולה לעצור ולחשוב על הדרכים הנסתרות בהם הבגדים נוכחים בקשרי המשפחה שלנו. לפעמים הם כמו חוטים מחברים, שמחזקים את הקשר. לפעמים בדיוק להיפך, הם פורמים את האינטימיות והופכים אותה לכעס, לתסכול וביקורת הדדית.

בתקשורת אוהבים להראות לנו אימהות ובנות דומות כמו שתי טיפות מים, אבל במציאות אנחנו שונות. דורות שונים, טעמים שונים וגם מראה שונה לפעמים. ועם השונות הזו צריך לחיות.

קונפליקטים סביב לבוש מופיעים כשאחד או שני הצדדים מושך לכיוון שלו, "אני יודעת איך ילד/ה בגילך אמור/ה להתלבש". גם הבת עצמה יודעת איך האמא "צריכה להתלבש", הרי לכל אחת מהן טעם משלה!

התקשורת אוהבת להראות לנו אימהות ובנות דומות כשתי טיפות מים

"אני מסתכלת עליה מסתכלת עליי ויודעת מה היא חושבת – השמנת"

את המשפט הזה שמעתי מאישה בשנות הארבעים שלה, שעד עכשיו מתייחסת לביקורים אצל הוריה כמעיקים בגלל המבטים וההערות של אמה כלפי אופן הלבוש שלה והמראה שלה.

אחד המסרים הכי חשובים בסטיילינג תרפי, זה לא להעיר וגם לא לייעץ אם הצד השני לא מעוניין בכך. נכון, לפעמים זה מאוד קשה, אבל אנחנו צריכות להחליט איפה עובר הגבול ואם הגבול באמת נחצה – רק אז להתערב.

אז מה להגיד?

לדבר על הבגדים ולא על הגוף.

אפשר להגיד "במשפחה שלנו לא מתלבשים ככה", אפשר לומר "הבגד הזה מאוד לא לטעמי".

כן להגיד, רק אם נשאלתי – אני אוהבת יותר את הבגד שלבשת אתמול.

לא להגיד, בשום מקרה – הבגד הזה נראה עלייך רע / מבליט לך…

הדרמה הכי חזקה בין אימהות לבנות, אבל יש עוד קשרים בבית.

גם אחים ואחיות מנהלים קשרים מורכבים שיכולים להתבטא בדיבור על לבוש. אחיות יכולות להיות דומות זו לזו ואף לחלוק בגדים או להיפך, "לרדת" אחת על השניה כשכל אחת יודעת "איך צריך".

גם אבות משפיעים על הבחירות של הבנות והבנים שלהם, ואמירה של אבא יכולה לחזק או לפגוע בדימוי גוף או ביטחון. יש בנות שמספרות לי כמה ביטחון קיבלו מהאבות שלהן ויש כאלה שמספרות על אבות שהיו שוטרי המזון והלבוש בבית.

יום המשפחה זה זמן מעולה לחשוב – מהי נורמת הדיבור בבית שלנו סביב בגדים? איך אפשר לתמוך ולגלות רגישות לשונות בינינו דרך הבגדים? אפשר להיעזר בכלים מעולם הסטיילינג הטיפולי כדי לחזק את החוטים המשפחתיים.

בערוץ היוטיוב שלי יש כמה סרטונים שמוקדשים ממש לנושאי המשפחה בראייה של סטיילינג תרפי.

השיחה עם עינת נתן – הורות וסטיילינג תרפי

השיחה עם הילה פינקלשטיין – על יחסי אימהות, בנות וסטיילינג תרפי

השיחה עם מעין קרת – על דימוי גוף וסטיילינג תרפי

השיחה עם ורד יפה חאיק – דיאטנית – על השמנה וסטיילינג תרפי

את כל הסרטונים האלה וסרטוני סטיילינג תרפי נוספים ניתן למצוא בערוץ היוטיוב ד"ר טלי סטולובי – styling therapy, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ! וכתבו לי מה הכי הייתן רוצות לראות וללמוד עוד על עולמות התוכן של סטיילינג תרפי.

טיפול בסטיילינג – סטיילינג תרפי- מה זה?

מערכת היחסים שלנו עם הבגדים שלנו היא חלק משמעותי בחיים שלנו.

יש תקופות בהן אנחנו עסוקות יותר בבגדים שלנו ויש תקופות שפחות, אבל הבגדים תמיד שם, מלווים אותנו. לפעמים הבגדים הם כלי לעידוד, טיפוח עצמי, לפעמים הבגדים הם מקור לתסכול ומאמץ.

אנחנו לא יכולות להימנע ממערכת היחסים הזו! אנחנו מתלבשות יום יום, אפילו בתקופת הקורונה ובתקופות אחרות בהן אנחנו בבית, כמו "חופשות" לידה.

בדרך כלל היחס לבגדים הוא טכני – המטרה היא למצוא בגד "מחמיא" שאראה בו טוב. לפעמים התהליך נעים ולפעמים פחות. הנעימות הזו קשורה ליחסים עם הגוף, להיסטוריה של הסטייל האישי, מה שחוויתי ולמדתי בבית וכל העמדות שאני מחזיקה כלפי בגדים, נראות ויופי. כאן בדיוק מתחיל הטיפול בסטיילינג.

יש כאן הזדמנות לחקר עצמי מרתק ויצירתי שמוביל לפריצות דרך בביטוי העצמי שלנו. אנחנו משתמשות בבגדים כדי להניע תהליך פנימי וחיצוני כאחד.

טיפול בסטיילינג, כלומר סטיילינג תרפי, משנה את הראייה על הבגדים מן היסוד. ההבנה היא, שהבגדים הם שיקוף של מי שאנחנו והרגשות שלנו כלפי עצמנו, הגוף שלנו, והעולם סביבנו. אנחנו מתחילות בשאלה – למה אני מתלבשת כמו שאני מתלבשת? מה בחירות הלבוש מספרות עליי? וכך צוללות לעומק. הסטיילינג הוא הכלי.

דרך המבט על הבגדים אנחנו מתבוננות על עצמנו. המטרה אינה לשפץ את המראה שלנו, אלא להשתמש בבגד ככלי טיפולי – להתחבר אל עצמנו ברמה עמוקה יותר, לעשות אינטגרציה בין הפנים שלנו לחוץ שלנו. נשים אכן חוות את עצמן יפות יותר בעקבות התהליך אבל זו לא המטרה. זה קורה כי כשאישה מרגישה מחוברת לעצמה, היא בוחרת את הבגדים שלה ממרחב של מודעות ושליטה, ואז היא אוהבת את התוצאה האסתטית. אבל האסתטיקה היא לא המטרה! היא חלק מהתהליך.

אפשר לדמות את הטיפול בסטיילינג ללמידה חדשה של אורח חיים בריא לעומת דיאטת כסאח. לפעמים נשים מחפשות מתכון לדיאטה, הן רוצות שמישהי תגיד להן בדיוק מה לאכול ובאיזו שעה, והמטרה היא אחת, לרדת במשקל. גם בסטיילינג, לפעמים נשים מחפשות מישהי שתסדר את הארון שלהן, ותגיד להן – את הבגד הזה זרקי (אבל האם כל כך פשוט להיפרד מבגד?). היא תגיד להן, קחי רשימה של עשרה פריטי חובה, קני אותם. שלבי את הפריט הזה עם זה, ותוסיפי שרשרת. טכני, קצר, מוגמר. האמנם? של מי התהליך הזה? ומה קורה בעונה הבאה? האם שוב צריך להזמין סטייליסטית?

אז אם אני ממשיכה עם הדוגמה מעולם הדיאטות, אם אני מבינה שדיאטה לא עובדת לטווח הארוך, כי בטח אעלה את כל המשקל חזרה, אני מבינה שאני צריכה להשקיע יותר זמן וסבלנות בלמידה של כלי חדש, הבנה חדשה, שישארו איתי כל החיים. הכלי הזה הוא גם מותאם לי באמת, ולא מנסה להפוך אותי למישהי אחרת, חטובה ואופנתית יותר.

זה בדיוק טיפול בסטיילינג / סטיילינג תרפי.

אם אני לומדת מה עומד מאחורי בחירות הלבוש שלי ואיך לבחור מדויק לי, כפי שאני, יש לי כלי לכל החיים. הכלי הזה פשוט אבל נדרש זמן ללמוד אותו, ובעיקר שינוי תפיסה. אני לומדת שכשאני בוחרת בגד אני צריכה לשאול איך אני רוצה להרגיש? מי אני רוצה להיות? מה אני רוצה להפיק מעצמי? ואז – איך הבגדים יכולים לסייע לי בכך? (ולא – איך זה נראה? מה יחשבו על זה? האם "זה בסדר"?)

סטיילינג תרפי זו גישה שרואה בבגד כלי לפריצת דרך והתפתחות. זה טיפול שמתאים לכל מי שרוצה חיבור רגשי מעצים עם הבגדים שלה או שלו. כל מי שמוכנה להתבונן בעומק הבחירות שלה ורוצה להפוך את הבגדים לכלי יומיומי לעזרה עצמית והתפתחות אישית ומקצועית.

התהליך לרוב קצר וממוקד, זה טיפול קצר מועד באמצעות הבגד.

אם טיפול בסטיילינג / סטיילינג תרפי מדבר אלייך, כתבי לי. אני או אחת בוגרות קורס סטיילינג תרפי נלווה אותך במסע שלך עם הבגדים. זה לא יהיה רק סטיילינג. זה יהיה סטיילינג תרפי. והשינוי יהיה מבפנים החוצה.

טיפול באכילה רגשית דרך סטיילינג תרפי

מה הקשר בין דפוסי האכילה שלנו לדפוסי הלבוש שלנו?

ככל שניסיתי לדבר עם נשים על הבגדים שלהן, שמעתי שוב ושוב אותם דברים – ביקורת על הגוף, האכילה, הדיאטה. כשדיברתי על חולצה, הן דיברו על גודל הבטן. כשהצעתי לנסות חצאית, שמעתי על עובי ירכיים. ותמיד אותו משפט – "עד שלא ארזה" לא אצליח באמת להתלבש..

הקשר ההדוק הזה בין הבגד לגוף עובר גם דרך האכילה שלנו. אבל האם אי פעם עצרנו לשאול  – מה הקשר בין איך שאכלנו היום הזה לבין מה שלבשנו?

תקופות בהן אנחנו אוכלות יותר מכפי שאנחנו באמת צריכות, או אוכלות בצורה שגורמת לנו סבל, מאופיינות באכילה רגשית. אכילה שלא מונעת מרעב פיזי אלא מצרכים רגשיים. אכילה רגשית היא תופעה אנושית שכיחה ולגיטימית וזה לא אומר שמשהו בהכרח בעייתי. מי לא מנשנשת במפגש חברות גם כשהיא לא רעבה? מי לא אוכלת ארוחת ערב משפחתית גם אם הבטן שלה לא בדיוק מקרקרת? אכילה רגשית הופכת לבעיה כשהיא גורמת לנו סבל, וכשהיא בלתי נשלטת.

הקורונה היא דוגמה מצוינת לתקופה של אכילה רגשית וגם לקשר הזה בין אכילה לבגדים. בתקופת הבידוד היינו בסיטואציה חריגה ומעוררת חרדה, בה נדרשנו גם לבשל יותר. ברור שזו תקופה שונה בתוך מערכת היחסים עם האוכל, שגם ככה מורכבת יותר אצל נשים. הקשר החזק בין נשים ואוכל (ולצערנו גם הפרעות אכילה) מבוסס על כך שלרוב אנחנו "ספקיות" המזון, הרי זה מתחיל כבר עם ההנקה. אמא נתפסת כמקור ההזנה הפיזית והרגשית, ומערכת יחסים שלמה נרקמת בין אוכל לרגשות ויחסים. פה העניינים מתחילים ממש להסתבך, אבל אם נתמקד בתקופת הקורונה, מלבד הבישול והזמינות של האוכל, רבות מאיתנו ויתרו על הסטייל. מי צריכה להתלבש כשהיא לא יוצאת מהבית? וגם אם היא עובדת פה ושם, רואים רק את הפנים על המסך של הזום! אבל מה המשמעות של הוויתור על טקס ההתלבשות בבוקר? מה משמעות הבחירה בבגדים רחבים, בגדי בית או פיג'מה? האם הבחירה הזו יכולה להשפיע על דפוסי האכילה? מאוד. בטח ובטח על אכילה רגשית. אבל הקשר הזה לא קיים רק במצבי קיצון כמו בידוד בקורונה, הוא קיים מידי יום ובמיוחד בתקופות בהן עלינו במשקל והתבאסנו מעצמנו. 

סטיילינג תרפי זו שפה שעוסקת בקשר שלנו אל הגוף ואל הנפש, דרך הבגדים. הבגדים הם שפה שמבטאת את כל זה אבל גם משפיעה על כל זה. לבחירות הלבוש שלנו יש השפעה על איך שאנחנו רואות את עצמנו, חוות את הגוף שלנו וגם אוכלות!

סטיילינג טיפולי מחבר את עולמות האכילה, הלבוש והנפש.

אם את רוצה לדעת עוד, כתבי לי.

לרוץ כמו בת, להתלבש כמו בת – עם דליה פלדהיים

"לרוץ כמו בחורה" – פרסומת ששברה את המאה מיליון צפיות ביוטיוב. אחת הפרסומות המדוברות והמרגשות ביותר! בסרטון רואים נשים צעירות רצות בצורה מגוחכת בתגובה לבקשה, "תראי לי איך בחורה רצה". אחרי בנות העשרים אנחנו רואות ילדה צעירה שרצה בנחישות ובמהירות, וכך גם כל הילדות אחריה. אז ממתי "לרוץ כמו בחורה" מונע מאיתנו לזכות במירוץ??

הפרסומת הזו של אולוויז, מותג התחבושות, נוצרה על ידי פרוקטור אנד גמבל ואחת מנשות הצוות שהובילה מאחורי הקלעים, היא דליה פלדהיים.

דליה היא ישראלית שחיה בחו"ל, כרגע בסינגפור, וזכיתי לשוחח איתה על ניהול נשי, מהות והוויה נשית ("כוח שאקטי" היא קראה לזה), איזון העבודה/ בית והאתגרים של נשים בעולם העבודה. איזה כיף של שיחה! דליה סיפרה על הדרך המקצועית שלה, איך התגלגלה לצמרת הגבוהה ביותר ומצאה את עצמה אישה בעולם כמעט גברי. דליה מדברת באהבה על אחת המנהלות המיתולוגיות בחייה, שאיפשרה לה גמישות, יצירתיות ומודל שמשלב נשיות בלתי מתנצלת (כולל סטייל עם עקבים) יחד עם חשיבה ניהולית חדה כתער. לעומת זאת אנחנו נכנסות גם לנושא ההתעמרות בעבודה וסביבות עבודה רעילות לנשים, ואיך אנחנו צריכות ללמוד לשמור על עצמנו, על הגבולות שלנו, בכל המרחבים. הן במרחב השעות שאנחנו נותנות בעבודה, הן ביחסים הבינאישיים והגבולות שאנו יוצרות עם כל מי שעובד/ת איתנו, וגם בבית.

דליה מדגישה כמה אנחנו כנשים יכולות להעצים נשים אחרות, לסייע להן לצמוח, להרים נשים אחרות בעוד אנחנו מתרוממות. לפעמים אנחנו נופלות למיתוס הגברי, שבו עלינו כביכול להילחם על מקומנו, אבל דליה מספרת שמעולם לא נתקלה בתופעת ביצ'יות במקום העבודה שלה. נהפוך הוא, היא תמיד הייתה כתובת לנשים אחרות ומצאה בעצמה נשים אחרות כתמיכה בדרך שלה. כל אישה צריכה מנטור גבר ומנטורית אישה, היא אומרת.

ואיך זה מתחבר לסטיילינג תרפי? ראשית, הרשות להתלבש כמו אישה! כמו בת. אין בושה או חולשה בחצאיות או שמלות. להיראות כמו בת, או להתעסק בחיצוניות שלנו, לא הופך אותנו לפחות חזקות. נהפוך הוא. בסטיילינג תרפי אנחנו מעלות מודעות למשמעות הנשיות וגם המיניות עבורנו, דרך הבגדים שאנחנו בוחרות, או נמנעות מלבחור. היכולת לבחור בבגדים נשיים, גם אם הם נתפסים כפחות יומיומיים או פחות מקובלים, מאפשרת לנו להתחבר ולבטא את הנשיות שלנו. אין בכך סתירה ליכולת שלנו לחשוב, לנהל, להנהיג. פעמים רבות סטיילינג טיפולי בכך שהוא מאפשר לנו את החיבור לחלקים האלה בתוכנו. מעבר לזה, דליה מדברת על העוצמה של הבגדים בתפקוד המקצועי. כמה חשוב הליפסטיק והפן שלה בשיער לפני פרזנטציה. כמה הדיוק בחוץ מסייע לדיוק הפנימי, ולהיפך. וזה בדיוק סטיילינג תרפי.

הבגדים שלנו משמעותיים רגשית בכל מרחבי החיים שלנו, הן בעבודה והן מחוצה לה. השיחה עם דליה היא השראה ענקית, וכיף לשמוע את ה"אני מאמינה" שלה, שהובילה אותה לדרכה המקצועית יוצאת הדופן וגם לשיחה בינינו, שמהותה להעביר את המסרים הלאה.

לשיחת סטיילינג תרפי עם דליה פלדהיים, לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי ותוכלי לקבל עדכונים על סרטונים חדשים.

לבוש של מורות – עם מירב לויטה עזני

להתלבש כמו המורה שאת רוצה להיות! איך? לשם כך הזמנתי לשיחה את מירב לויטה עזני, מורה שמתלבשת כמו שהיא רוצה להיות. מירב מספרת על התהליך האישי שעברה עם בגדים ואיך הוא השפיע על התפקוד שלה בכיתה ועל הנראות המקצועית שלה. היא קיבלה פידבקים והזדמנויות רבות יותר מעצם זה שהיא התלבשה אחרת! כי הבגדים שלה השפיעו על אופן הביטוי שלה בעבודה.

מירב היא מורה ותיקה, מנחת קבוצות וגם בוגרת קורס סטיילינג תרפי. השילוב המקצועי הזה מאפשר לצלול איתה לשיחה שהופכת את התיאוריה של סטיילינג תרפי – לפרקטיקה של סטיילינג תרפי. איך בגדים באמת יכולים לעזור לנו בעבודה? מירב מדברת על הצבע של הבגדים, על אקססורי קטן, על להחליף את הג'ינס והטישרט במשהו שהיינו שמחות ללבוש גם מחוץ לשעות העבודה. אנחנו לא מדברות על מהפך  – אלא התפתחות. הרעיון הוא להתחיל להשקיע מודעות רבה יותר באופן הלבוש לעבודה, בצורה שתקדם אותנו להרגיש טוב, לתפקד טוב, וגם לשדר נראות בהתאם ליכולות שלנו.

מירב ואילי במסגרת קורס סטיילינג תרפי

השיחה עם מירב התקיימה לכבוד הראשון לספטמבר, אבל לבוש של מורות רלוונטי תמיד. הוראה זה מקצוע עם שחיקה גבוהה ביותר, והבגדים יכולים לסייע למורות להמציא את עצמן מחדש ולהביא את עצמן ביצירתיות ומקוריות לתפקיד הזה. מירב רואה בהוראה מקצוע שיש בו אהבה, מנהיגות ואחריות עצומה על חיים של ילדות וילדים. היא מספרת איך הבגדים השפיעו על תגובות התלמידים והתלמידות אליה, והפכו להיות כלי בתקשורת הבינאישית איתן.ם.

סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית, אימונית, ייעוצית, חינוכית, וגם צוותי הוראה יכולות לשלב סטיילינג טיפולי בעבודה החינוכית. סטיילינג טיפולי במסגרת חינוכית בא לידי ביטוי בלבוש מודע של צוות ההוראה עצמן, בשיח סביב לבוש בין הצוות לבין התלמידות והתלמידים, ובהיותו כלי להעלאת מודעות וחשיבה ביקורתית בריאה. זה כלי לדבר עם התלמידות והתלמידים על מי שהם, על ההשפעות החברתיות, על המסרים המתקבלים.

תודה למירב על שיחת סטיילינג תרפי נוספת בימי קורונה, שהתקיימה בתחילתה של שנת לימודים יוצאת מגדר הרגיל. בתגובות לשיחה, אחת המגיבות כתבה, כי השיח על בגדים מצליח לנרמל ולהכניס רוח חיובית ביום לא פשוט ולא רגיל. זו התרפיה של הסטיילינג. תחום שמכניס יצירתיות ומשחק בחיי היום יום.

לשיחה עם מירב הנהדרת, לחצו כאן!

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי לתכנים, ואשמח לדעת מה דעתכן!

להתלבש ללידה – עם מיכל רוזן

מיכל רוזן היא מיילדת ועוסקת בהכנה ללידה. הבחירה לדבר על לידה ובגדים לא מובנת מאליה לאור העובדה שבלידה אנחנו כמעט ולא לובשות דבר. אנחנו פושטות את הבגדים שלנו, שהם סמל לזהות שלנו, בטחון ונחמה, ועוברות לפיג'מת בית חולים. אותו תהליך והפיג'מה עצמה הם חלק משרשרת החיול הזאת שמובילה אותנו במסע של הלידה, שאחריו לעולם לא נהיה אותה אישה.

מיכל מביאה קול אחר, שונה מהמערכת הרפואית. היא עוסקת ביחסי הכוח ומדגישה כמה המדים של הצוות, לעומת הפיג'מה של היולדת, מסמלים את הסיטואציה שבה היא נמצאת. היא מדברת על שלב הורדת הבגדים התחתונים, שלעתים מגיע מוקדם מכפי הנדרש, ומותיר את האישה חסרת אונים, אפילו זמן רב.

שיחה לא פשוטה לעיכול. במיוחד הקטע בו מיכל עוצרת, מחשיכה מסך, מחליפה למדים ו"מודיעה לי" על זירוז לידה. אני בולעת רוק וחוזרת ברגע אחד לסיטואציית הלידה שלי עצמי, מאוד מורכבת עבורי. כל כך סימבולי שמיכל מדברת ואני לא רואה את העיניים שלה, אני רואה רק מדים של מישהי עומדת "מעליי" ומודיעה לי על הליך רפואי שלא התכוננתי אליו ולא בחרתי בו.

לידה יכולה להיות חוויה נהדרת ויכולה גם להיות טראומתית, אבל בכל מקרה, מיכל מדגישה, אנחנו לא חוזרות לזהות הקודמת שלנו. זה אירוע מכונן וההכנה אליו משמעותית. התיק הזה שאנחנו אורזות והבגדים אשר בתיק הם הציוד שלנו במסע הזה, ויכולים לתת לנו כוח ותחושת שליטה מסוימת. מיכל ממליצה על בגדים ארוכים, שיכסו את הישבן או אפילו עד הברכיים. אני ממליצה להביא בגדים שלנו מהבית ולנסות לאחוז בהם כמה שיותר מהזמן, אלא אם מי מאיתנו מרגישה שהפיג'מה טובה לה. ואם נניח בצד רגע את הפתרונות הקונקרטיים, חשוב פשוט לדבר על זה, להתכונן. להבין שהלידה הזו מעמידה אותנו חשופות, לפעמים חשופות מאוד, בלי הבגדים שהם העור השני שלנו.

בשיחה עם מיכל דיברנו גם על תהליך ההיריון והגוף המשתנה, גם בזמן זה עולה השאלה האם אנחנו אוחזות בבגדים הישנים ומתי עוברות לבגדי הריון, ואילו בגדי הריון.. כמובן שלאחר הלידה יש איזו ציפיה לא ריאלית לחזור לבגדים הקודמים ולגוף הקודם, ציפייה שמובילה לאכזבה בטוחה. נשים מרגישות אשמה על המשך השימוש בבגדי ההיריון שלהן, כאילו משהו לא בסדר בנו שלוקח לנו זמן (לקח לי שנה!) לחזור לגבולות הגוף המוכרים. אבל גם אז, הגוף לעולם לא חוזר להיות בדיוק מה שהיה. ולכן הגישה של מיכל כל כך חשובה, והדגש שלה על השינוי. השינוי הכרחי ובלתי נמנע, השינוי הוא טבעי כחלק מההחלטה והבחירה שלנו ללדת.

מיכל מספרת על אישה שהגיעה לחדר הלידה לניתוח קיסרי מוזמן, לבושה בשמלה מנומרת ומאופרת למשעי. היא סיפרה שחיכתה ללידה הזו זמן כה רב, שעבורה זה יום חג ולכן התלבשה והתארגנה כך. מיכל מדגישה, אי אפשר להבין ולדעת ואי אפשר לשפוט אף אחת על הבחירות שלה.

גם השיפוט שלנו על עצמנו, בזמן ההריון ואחרי הלידה, על שינויי הגוף ובחירות הלבוש, לא רואה נכוחה את העוצמה האדירה של השינוי הזה בחיים שלנו.

גם בזמן הלידה כמו בכל שאר הזמנים, הבגדים שלנו מסמלים את מצבנו הרגשי ואת התהליך שעובר עלינו. גם אז הבגדים יכולים לתת תחושת שליטה או כוח, ובכל מקרה, הם שם ברקע.

צפו בשיחה שלי עם מיכל רוזן, שיחה חזקה בנושא חזק וחשוב. לחצו על הלינק

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד תכני סטיילינג תרפי!

ההיסטוריה של המכנסונים עם טל גרנובסקי אמית

טל גרנובסקי אמית היא חוקרת אופנה ומנהלת ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר. סיבה מעולה לשיחת סטיילינג תרפי! סיבה מעולה יותר היא שכל פריט לבוש, הדפס או צבע שתעלו על הדעת, טל תדע לספר כיצד הוא התגלגל במאתיים שנה האחרונות. אז ביקשתי לדבר עם טל על המכנסיים הקצרים. בכל קיץ כמו בהפתעה, המכנסיים הקצרים מעוררים ויכוח אידאולוגי ערכי, אנטי פמיניסטי, שמהותו- מה האורך הלגיטימי למכנסיים קצרים לנערות. בנות צעירות מוצאות את עצמן נמדדות עם סרגל בכניסה לבית הספר ונשלחות הביתה להחליף מכנסיים. לבנים כמובן זה לא קורה.

הקיץ הזה 2020, מחאת הנערות קיבלה עוצמה חדשה, כשהן הפגינו סולידריות, הגיעו בקבוצות גדולות עם מכנסיים קצרים, וסירבו ליישר קו עם סרגלי צוות ההוראה. במרכז המפגש שלי עם טל לא עסקנו רק בנושא האפליה המגדרית, כי הוא ברור מאליו, אלא העמקנו בניסיון להבין למה לחברה שלנו כל כך קשה לקבל מכנסיים קצרים ומה השורשים ההיסטוריים לכך.

מכנסיים קצרים נולדו בהקשר של חופש, אומרת טל, ובישראל בהקשר של עבודה חלוצית. בשיחה איתה הציגה תמונות מקיבוצים בראשית המדינה, שבהן נשים לבושות מכנסיים קצרצרים ואף אחד לא שולח אותן הביתה. המכנסיים היו מקושרים לארון השוויוני, שסימל את העבודה המשותפת סביב הקמת המדינה. בהמשך הדרך, בטח בתקופת ילדי הפרחים בארה"ב, מכנסיים הפכו סמל למרד וחופש מיני.

מכנסיים קצרים תמיד היו מקושרים למיניות, אומרת טל ונותנת כדוגמה את מרלין מונרו וג'קי קנדי. מרלין מונרו הייתה אישה שהשתמשה במיניות שלה במודע ובגלוי, ולא התנצלה על כך. בצד רווחים היא שילמה גם מחירים.

וכאן עולה הנקודה המשמעותית שלמדתי מהשיחה הזו. אין להכחיש את הקשר בין מכנסיים קצרים למיניות, אלא לשאול את השאלה העמוקה יותר, מדוע זה מהווה בעיה כל כך גדולה בחברה שלנו? מדוע אישה מינית נתפסת כשלילית ובעייתית? והכי חשוב – מה הקשר בין זה לבין מכנסיים קצרים שנלבשים לבית הספר?

ראשית, החברה שלנו עדיין עושה דמוניזציה למיניות הנשית. בעוד מיניות של גברים מקובלת, לגיטימית ומואדרת בכל אמצעי אפשרי, מיניות נשית נתפסת עדיין כסוג של חריג. בחברה שרואה באישה "טובה" בעיקר פונקציה אימהית ונותנת שירות למשפחה ולגבר שלה, ברור שאישה מינית תיתפס כבלתי רגילה. טל סיפרה שראתה ממש עכשיו כרוז בו כתוב שהקורונה היא תוצאה של הפקרות בלבוש מצד נערות ונשים. אז למרות שאנחנו ב-2020, עדיין ישנן תפיסות ארכאיות והן כנראה מנהלות את כולנו יותר ממה שאנחנו קולטות. כי גם נשים אמרו לי הקיץ הזה, אין סיבה והצדקה לכך שנערות תלבשנה מכנסיים קצרים.

בהקשר הזה טל אומרת, נערות ונערים נמצאות ונמצאים בעוררות מינית טבעית כחלק משלב החיים הזה, וברור שירצו לחקור את המיניות הזו. אבל לא כולנו חייבות להיות מיניות כמו בריטני ספירס או מרלין מונרו. יש כל מיני גוונים למיניות וכדאי שנתחיל להבין ולקבל את זה. הפתרון עשוי להיות בהסדרה של קוד לבוש הגיוני, לבתי ספר כולל למקומות נוספים.

טל מצביעה על הפער העצום שיש בין קוד הלבוש הבלתי מוגדר למה שנמכר בחנויות. החנויות מדגישות אופנה והאופנה אוהבת מכנסיים קצרים. אין מבחר שיתאים לאותו קוד לבוש אמורפי, שמשרד החינוך מגדיר בצורה מאוד כללית וצבאית ומשאיר לשיקולי בית הספר עצמו. קוד הלבוש צריך להיות מוגדר וכולל אספקה סדירה, בדיוק כמו שמייצרים חולצות בית ספר. עד אז, אי אפשר לבוא בתלונות לנערות שלובשות בגד שחברותיהן בעיר אחרת לובשות לבית הספר.

"התלונות" הללו, בעיניים של סטיילינג תרפי, הם חלק מהפיקוח הבלתי פוסק על מה שכולנו לובשות. החלק הטיפולי פה הוא להכיר בהשפעות של הפיקוח הזה, ולהיות אמיצות לבחור מה שנכון לנו. אין הכוונה להתעלם לגמרי מהסביבה, בגד הוא תקשורת חברתית והרצון להשתייך הוא לגיטימי ורצוי בחברה אנושית. עם זאת, אנחנו צריכות לקבל את ההחלטות שלנו מתוך תחושה של בחירה ושליטה, ואז הסטיילינג שלנו הופך להיות התרפי שלנו.

תודה לטל על השיחה החכמה הזו, שמחתי להרחיב את ההבנה ותמיד כיף לדבר על מיניות נשית, ועל בגדים, לאו דווקא בסדר הזה 😊.

לשיחה שלי עם טל גרנובסקי אמית לחצו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, ונתראה שם 🙂 לשיחות סטיילינג תרפי.

על בגדים ורגשות עם תמר קרוון

תמר קרוון היא אמנית, יוצרת, צלמת ואושיית סטייל. בקריירה הארוכה והיצירתית שלה צילמה דמויות מרתקות במגוון עצום של הפקות יצירתיות, מלאות צבע ודמיון. יש לה שפה ייחודית, שאין שניה לה, ואפשר לזהות מרחוק את טביעת האצבע שלה. המצולמים שלה כמו מתמסרים לשפה הזו, וההפקות רווית צבע, אמנותיות, תיאטרליות, כמו הלבוש של תמר. בראיון תמר מכנה את הצבעוניות החזקה שלה "קרנבל, ומי שלא בא חבל", ומספרת שכבר כילדה אופנה עזרה לה, הצילה אותה, כשמצאה את עצמה מבודדת ומנותקת והתלבשה בשביל לעודד את עצמה. הסביבה ראתה בכך הצהרה אופנתית, ועבורה זאת הייתה דרך ביטוי, משחק של שילובים שמלווה אותה עד היום. תמר הציגה את עצמה דרך שמלות קצרות, דווקא בשל העובדה שהיא מרגישה טום בוי. נוח לה בשמלות קצרות ומכנסיים קצרים, ולא במובן הפרובוקטיבי. רוב הריאיון עם תמר דיברנו על אהבה, החלק של התרפי בסטיילינג תרפי 😊. תמר אמרה שבגדים הם רגשות והיא לא מפחדת להרגיש ולא מחביאה את הרגש. היא מביאה את עצמה בצורה אותנטית ביחסים, בחיים ובבגדים. הזכרתי לתמר את יום ההולדת שלה, ואת התמונה שהעלתה לרגל יום ההולדת. לא שכיח לראות אישה בת 52 בבגד ים, שכותבת את הגיל שלה ולא עושה עניין. תמר חשפה שלקח לה זמן להתרגל להעלות תמונות של עצמה בבגד ים, אבל בדיוק כמו ריקודים, ברגע שהתגברה על הפחד למדה את הכיף. האובססיה סביב הגיל מוגזמת ותלושה מהמציאות, היא אומרת. הלכתי לישון וקמתי בת חמישים, והעולם עמד על תילו.

תמר מעוררת בי התרגשות עמוקה, בהיותה אישה יוצרת מלאת צבע והשראה שחיה את הרגשות שלה ומתמסרת להם, ולא מאפשרת לקולות מבחוץ לחדור ולהסיט אותה מהדרך שלה. יש בכך פן חיובי ושלילי היא אומרת, כי היא לא ניזונה גם מהפידבקים החיוביים שזורמים אליה. זה מוביל לשאלה שמאוד מעניינת אותי בסטיילינג טיפולי, כמה אנחנו זקוקות למשוב מהסביבה על מה שאנחנו לובשות ועל מי שאנחנו. כמה זה מנהל אותנו. הרצון בשייכות וקבלה ברור, אבל עד כמה הוא משמעותי בבחירת הבגדים?

בהקשר לצילום בבגד ים, תמר מספרת שהיא פוגשת את הביקורת הנוקבת שלנו הנשים על עצמנו, כשגם האישה היפה ביותר בעולם לדבריה, אותה צילמה לא מזמן, לא מכירה בעוצמת היופי שלה. "הלוואי שהייתי נראית כמוך" היא כתבה לתמר. בעיניים של סטיילינג תרפי אפשר למצוא פה גם חיבור והשראה, כשאישה מזהה באחרת ניצוץ שהיא רוצה לפתח גם בעצמה.

בסיום השיחה אני מזכירה לתמר, שנפגשנו לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לפתח את סטיילינג תרפי. מילות העידוד שלה נשארו איתי עד היום. היא אמרה לי "פשוט תמשיכי במה שאת עושה, אל תקשיבי לקולות". תמר זקפה זאת לזכות אבא שלה, אמן ויוצר, שתמיד עודד אותה לסמוך על עצמה ועל הכישרונות שלה.

זאת הייתה זכות גדולה בשבילי לראיין את תמר, ואני מאמינה שאפשר ללמוד ממנה הרבה. בקורסי סטיילינג תרפי אני מביאה את תמר כדוגמה לביטוי עצמי דרך סטיילינג. זה הרבה מעבר לסטיילינג. התמונות שלה מדברות בשפה ייחודית עם חותמת על זמנית. זה הניצוץ הטיפולי הזה שמסתתר מתחת לעולם הסטיילינג, עבור מי שמוכנה להתנתק מהקולות החיצוניים ולגלות את הסטיילינג תרפי של עצמה. הניצוץ שמאפשר לסטיילינג להיות חלק מהאישיות שלנו, מההתפתחות שלנו, דרך ליצירה עצמית.

מזמינה אתכן להקשיב לשיחה אמיתית ולהכיר אישה שהיא מעין שופע של יצירה. לחצו על הלינק.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד שיחות מעוררות השראה.

מה תלבשי למסע בזמן – עם ענבל שגיב נקדימון

לבוש הוא דרך מצוינת להיכנס לתפקיד או לדמות, לבטא חלקים נסתרים מהאישיות שלנו ולדמיין מה היה אילו. ענבל שגיב נקדימון היא מתרגמת ספרות ומרצה עם תחום עניין מרתק – תלבושות היסטוריות. ענבל חוקרת ותופרת תלבושות שכאלה, דבר שהתחיל בעקבות הצפייה שלה בסדרה "זרה". ענבל מקשרת בין אהבתה לספרות היסטורית לבין הלבוש שהדמויות נהגו ללבוש, והיא הולכת לכנסים של פנטזיה ומדע בדיוני, בהם קוד הלבוש הוא חלק בחוויה. מדובר על קוד לבוש שבו א.נשים "נכנסים" ו"נכנסות" לדמויות שונות, כל אחד ואחת לפי טעמם ורצונם להיכנס לעומק הדמות הזו. וזה ממש סטיילינג תרפי. הפן הטיפולי בסטיילינג הוא זה שמאפשר לבגד להיות ביטוי לחלקים מהאישיות, הזדמנות להגדיר את הזהות ואולי להתלבש כמו מישהי אחרת, כזו שאני רוצה להיות.

השיחה המרתקת עם ענבל מעוררת את הדמיון. למשל.. אם היינו יכולות לבחור מדינה אחרת לחיות בה, איפה היינו רוצות לחיות ומה היינו רוצות ללבוש? האם באמת היינו רוצות לחזור בזמן? לגבי המחשבה הזו, ענבל מצננת את ההתלהבות בתזכורת היסטורית לכך שכנשים ממש לא כדאי לנו לחזור אחורה למציאות החיים הקודמת. דווקא על המחוכים היא מספרת, שהם הרבה פחות גרועים מהמוניטין המפוקפק שלהם.  

סטיילינג תרפי זו שפה שחוקרת את הקשר בין הבגד לזהות, ואיך הבגדים שלנו מאפשרים לנו לבטא חלקים מהזהות שלנו, גם כאלה נסתרים שמגלמים בהם תשוקות ומאווים ומחשבות שלא תמיד עולות למודע. תלבושת היסטורית היא תחפושת, בדיוק כמו בפורים, שמאפשרת ביטוי לחלקים העמוקים האלה, אבל יכולה גם להיות מלאכותית ומכבידה. אבל אנשים מרגישים מחופשים לא רק בפורים. במובן הזה אין הבדל בין תלבושת היסטורית עם כובע, ז'קט וחצאית מלמלה נפוחה כמו שענבל מציגה לבין בגדי היום יום שלנו, שיכולים גם הם להיות סוג של מסכה אם זה סוג החיבור שאנחנו מייצרות אליהם. נשים יכולות לומר "בעבודה אני ממש מישהי אחרת". השאלה היא האם זו מישהי שאני רוצה להיות, ובמצב הזה הזהות המקצועית שלי לבושה לגמרי אחרת אבל אני עדיין מרגישה שזו אני, שאני באה לידי ביטוי. אם הלבוש של העבודה רחוק ממני נפשית, ומייצר בי תחושה של ניתוק או ניכור, אין ספק שהדבר ישפיע על העבודה שלי ועל התחושה שלי לגבי העבודה.

ממליצה לכן לצפות או להאזין לשיחה עם ענבל, לו רק בשביל המחשבה המדליקה הזו, מה הייתי לובשת אם הייתי מוצאת את עצמי בתוך סיפור "נשים קטנות", או בתור סקרלט אוהרא, ומתי בפעם האחרונה התלבשתי קצת כמו מישהי אחרת ובאמת נהניתי מזה.

לשיחה עם ענבל לחצו כאן.

הירשמו לערוץ שלי והישארו בקשר! 

אימהות, בנות ובגדים עם עינת נתן

נושא כל כך בוער דורש אישה עם לב חם במיוחד. עינת נתן היא מדריכת הורים ואמא לחמישה בגיל ההתבגרות, והיא לא נבהלת בקלות. המבט של עינת על הפער הבינדורי לא עוסק בהבדלי הסגנון בינינו ובטעמים אישיים, אלא במהות של ההורות. עינת אומרת, הנושא של הבגדים מתלבש לנו על נקודה פגיעה ורגישה – המראה החיצוני של ילדינו. הילדים שלנו הם לא שלוחה נרקסיסטית שלנו, מזכירה עינת, ומדגישה שלכל ילד יש מראה, טעם ורצונות משלו וברור שכך יהיה. הניסיון לכפות עליהם לבוש שלא תואם את מי שהם, חוטא לחובה שלנו לתת להם לגדול כפי שהם וללוות אותם במסע הזה. 

כיף לדבר עם עינת, היא כל כולה סטייל אבל השיחה לא עוסקת בסטיילינג. היא עוסקת בחלק של ה-תרפי בסטיילינג תרפי. השיחה עוסקת ביחסים, בקשר אימהות בנות ובעיקר בציפיות לא ראליות שיש לנו מהילדים שלנו. עינת מבהירה כמה חשוב לתת לילדים שלנו לבחור את הבגדים שלהם לבד, ופשוט לשחרר. התפקיד שלנו הוא לתמוך בהם גם בשיעורים הקשים יותר. את ההחלטות שבאות מהם, לגבי המשקל שלהם והגוף שלהם, לכבד וגם לתמוך ולעזור.

עינת מאמינה בשקיפות ואמת מול הילדים שלנו, גם לנו ממש לא קל עם איך שאנחנו נראות ואנחנו לא אמורות להגיע "פתורות" למצב הזה. פשוט להרפות ולהבין, שזו הדרך של הילדה הזו. יכולה להיות ילדה רזה שמתענה מול המראה ואחרת שמנמנה, ש"עפה על עצמה". עינת נותנת את הדוגמאות מהחיים שלה עצמה והילדים שלה, ומלמדת דרך הניסיון שלה, שזה לא רק אפשרי אלא די חובה, כדי לא להזיק לילדים שלנו (עם כל הכוונות הטובות שלנו). אנחנו לא רוצות שבכל פעם שהם יפתחו את המקרר, ירגישו את העיניים שלנו מאחוריהם. אנחנו לא רוצות שבכל פעם שהן יתאפרו או יתלבשו, הן תנהלנה איתנו איזה דיון סודי ונוקב בראש שלהן. המבט החיובי של אימא וגם של אבא הוא קריטי להתפתחות שלהן.ם, מזכירה עינת.

כשילדה בת שלוש מגיעה עם ציור, לא נאמר לה "חבל שהשמש בצד הזה" או "הייתי צובעת אחרת". הגוף של הילדים שלנו וגם הבגדים שלהם הוא הציור שלהם, ועלינו לזכור שזכינו בכלל שהם והן יראו לנו את עצמם ברמה הזו וישאלו לדעתנו.

הגישה של עינת מאוד משלימה את סטיילינג תרפי, גישה שבה הבגד הוא שפה בין אימהות וילדים, בטח לאור התפקיד שרובנו מקבלות, להלביש אותן.ם. הרעיון הוא לפתח שיח על הבגדים כדרך לחזק את האינטימיות, לקבל את הדימיון וגם את השוני, ולדעת שאפשר להתלבש בנפרד ולהרגיש הכי יחד.

תודה לעינת נתן על השיחה הזו, שאת הלינק אליה תמצאו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! יש הפתעות טובות.