תגית: סטיילינג

בגדים מחזיקים עבורנו תפקוד. הם מסדרים לנו את העולם.

לכל אחת מאיתנו יש מלתחה שונה שמתאימה למצבים שונים ותפקידי חיים.

הבגדים מניעים בנו קוגניציה ורגש. הם משפיעים עלינו.

גישת סטיילינג תרפי מבוססת על ההבנה הזו.

נשים רבות הפסיקו להתלבש עם פרוץ המלחמה.

חלק מהן בגלל "אשמת הניצול/ה". חלקן בשל האמונה שאסור להתלבש, כי בגדים מגלמים שמחה או תחושה ש"עברנו הלאה".

כשעבדתי עם אימהות שכולות הן לימדו אותי, שהציפייה ללבוש שחור לנצח נצחים, מייצרת קושי בהתמודדות.

כשהן לבשו צבע, אנשים חשבו שהן "עוברות הלאה". מבחינתן, זה לא לעבור הלאה. הן פשוט זקוקות לצבע.

חוסן דרך סטיילינג תרפי

בגדים יכולים להעניק לנו תחושה של רווחה נפשית, גם כשהיא מאוד מוגבלת.

מעצם היותם אלמנט מארגן, טקס יומי שקשור לתפקוד, יש להם יכולת לתרום לחוסן שלנו.

הכוונה היא להתלבש כדי להרגיש יכולת, רגיעה או איזון יחסי. לא כדי להתרגש או לשמוח, ברור שאנחנו לא שם.

בגדים מחברים אותנו גם לגוף שלנו, שנמצא במלחמה עכשיו. לדוגמה, נשים מספרות על סימפטומים גופניים רבים בתקופה הזו. מחזור הורמונלי משובש, כאבים, עייפות, חולשה של המערכת החיסונית.

בגדים הם העור השני שלנו ולכן הם יכולים להשפיע עלינו גם דרך המגע והתחושה.

הפסיכולוגיה של הלבוש בימי מלחמה

מלחמה מגולמת על ידי מדי צבא, אין מלחמה בלי מדים. יחד עם זאת, בעורף יש ביטויים רבים למלחמה, דרך הלבוש האזרחי.

חולצות עם תמונות החטופים, וגם תמונות של גיבורי המלחמה. צמיד צהוב כסימבול לחטופים וגם דיסקית שקוראת לחזרתם.

לבוש הוא חלק מהמרקם של החיים שלנו, שנמצאים כעת בטלטלה כואבת מנשוא.

בתוך הימים הקשים, כדאי וצריך לזכור שסטיילינג הוא כלי טיפולי.

להתלבש, ולא לוותר.

החופשה אחרונה שלי הייתה שיעור במינימליזם. ההנחיות מחברת התעופה היו ברורות –

מותר תיק אחד לנוסע, עד חמישה ק"ג מקסימום. אם זה טרולי, יש סיכוי טוב שיעלה לבטן המטוס.

בואי ניקח תיק גב, אמר בן הזוג שלי, מה כבר אנחנו צריכים לארבעה ימים?

בטח, חשבתי לעצמי, הוא יכול לארוז גם לשבוע בתיק קטן, והמחשב הנייד שלו ישקול יותר.

ומה איתי??

גישת סטיילינג תרפי רואה את החשיבות בהתאמת הבגד לצורך הרגשי, בקשיבות לרגע. התגובה המיידית שלי הייתה – התנגדות.

פתיחות לחוויה זה סטיילינג תרפי

דקה אחר כך כבר עלה בי זיכרון הטיסה הקודמת שלנו. תורים איומים, בלתי נגמרים, בשדה התעופה בן גוריון ובעיקר בשדה התעופה באיטליה.

ואז שוב תור בישראל, כדי לגלות בסופו שאין מזוודות. אבדו. עמידה מעייפת בתור נוסף, לדווח אבידה.

זה היה סיפור ארוך ומורט עצבים, המזוודות חזרו אחרי שבועיים.

הזיכרון הזה דחף אותי לעשות משהו אחרת. להיות פתוחה לחוויה, ולהסכים לאתגר.

עליתי על המטוס עם תיק צד די קטן, 2.5 ק"ג בתיק.

תרגיל של סטיילינג תרפי

שלוש שמלות קיץ

בגד ים ובגד חוף

פיגמ'ה דקיקה

לבנים וגופיה

כלי רחצה, כמה קרמים בבקבוקונים קטנים.

הבגדים שעל גופי, מטען, טלפון נייד וספר אחד.

זוהי כל תכולת תיק הצד שעלה איתי למטוס. אני מודה שהיה בי לחץ קל, לעשות משהו אחרת. הרגלים הם עוגן של ביטחון, אבל לפעמים העוגן של ההרגל הוא סוג של משקולת.

במיוחד כשמדובר על מזוודה שעולה על מטוס.

שיעור במינימליזם

הייתה חופשה מצוינת! היה לי שקט ולא חסר לי דבר. אף בגד מהתיק הקטן לא נלבש יותר מפעם אחת. יכולתי להתמקד בספר אחד ולא לזגזג בין שניים (הרגל מגונה).

שיעור במינימליזם!

מחקר מצא שעבור אנשים מסוימים מלתחה מינימליסטית וסגנון חיים מינימליסטי קשורים לשביעות רצון מהחיים ואושר (Lloyd & Pennigton, 2020).

אנשים דיווחו שחיים מינימליסטיים קשורים לתחושת אוטונומיה ומרחב נפשי.

זה ידוע שכשאנחנו צריכים לבחור מתוך מגוון גדול, הבחירה קשה מנטלית ומעמיסה עלינו.

אז יש אנשים שחיים את המעט ונהנים מהמרחב שזה מאפשר להם. אני לא כזו בדרך כלל!

הארון הרגיל שלי ממש לא מינימליסטי, ואני חובבת חפצים. אבל אני בתהליך של למידת אמנות הדיוק.

סטיילינג תרפי זה לבחור מדויק

לא לקנות מה שלא נכון לי, לשים לב אם פריט פוטנציאלי חוזר על פריט קיים ושמיש.

כל חפץ שנכנס למרחב שלי צריך להיות בעל משמעות.

ובחופשה הזו למדתי שאני לא חייבת כל כך הרבה "עוגנים" וחפצי מעבר, כדי להרגיש מצוין.

סטיילינג טיפולי עוסק בבחירה. חשוב שיהיה לנו מגוון לבחור ממנו, אבל חשוב גם לא להתבלבל מהמגוון.

אנחנו זקוקות לפחות ממה שנדמה לנו

התובנות האלה לא באו לי מעצמן. הן באו מתוך ההיכרות והתרגול של גישת סטיילינג תרפי.

עבורי זו דרך חיים ומחויבות, כשאני מלמדת את החומרים האלה. אני מאמינה בעקרונות הללו.

קיבלתי שיעור קצר ומאלף מהחופשה הזו, שילך איתי הלאה במחשבה.

צריך מעט יותר ממה שנדמה, כדי למצוא שקט.

בואי ללמוד את גישת סטיילינג תרפי, ולהכניס מרחב נפשי מדויק יותר לארון הבגדים ולחיים בכלל.

פרטים על קורס הכשרה בגישת סטיילינג תרפי – כאן.

סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית שבה בגדים הם שפה, דרכה אפשר לקרוא את העולם.

לכל דמות, אמיתית או בדיונית, יש סגנון לבוש. בחירת הבגדים מעבירה מידע על הדמות, ועל המצב הרגשי שלה.

אהבתי לצפות בסדרה "גוף שלישי" דרך הסטייל של הדמויות.

על פניו, זו סדרה שמציגה סטיילינג שגרתי ויומיומי, זו לא סדרה שמאופיינת על ידי סטייל, כמו סדרות אחרות.

אבל בעיניים של סטיילינג תרפי, לא צריך להיות סטיילינג דרמטי כדי לקלוט דרכו דרמה.

אפילו כשנדמה שבגדים לא לוקחים חלק בעלילה, יפה לראות כמה הם משלימים אותה.

צפייה ב"גוף שלישי" דרך סטיילינג תרפי

הסדרה מתחילה עם זוג עייף ומותש מטיפולי פוריות. לובשים הרבה טישרט, כל הזמן. 

בהמשך מתגלה הפער.

אלי אברהמי (רותם סלע) לובשת ז'קטים שמספרים לא רק על העבודה שלה, אלא על האישיות שלה. מוחזקת, קפדנית, אובססיבית. הז'קטים יכולים לסמל גם את הרצון שלה לאסוף את עצמה מתוך כל החרדות שלה, והמציאות שמרסקת אותה לחתיכות בכל פעם שההריון נכשל.

לעומתה, עידו אברהמי (יהודה לוי) נשאר בטישרט דהוי ושרשרת צוואר גם כשהוא עובד, עו"ד במשרד עצמאי קטן.

ברגע של משבר הוא נפגש עם עו"ד בכיר, שמציע לו עבודה ואומר לו – "תקנה משהו ללבוש".

אז הוא לוקח את העבודה, ומחליף את הבגדים.

ואז מגיע טוויסט בעלילה.

הצלע השלישית היא חן הפונדקאית, שהבגדים שלה צמודים לגוף שלה, מנכיחים את הגוף שלה והפריון שלה. כי זו התכונה הבולטת ביותר שהיא באה לגלם.

אז עידו מוצא את עצמו בעבודה שלא אוהב, עם אישה שלא יכול לסבול יותר, ופונדקאית שהגבולות איתה הולכים ומיטשטשים.

כשחן לנה בבית שלהם, אלי נותנת לה חולצה שלה, אבל היא לא נוחה לה.

חן פותחת את ארון הבגדים של הזוג, בדיוק כפי שהיא חודרת לאינטימיות שלהם. חן מלטפת את הבגדים של עידו,  אותו היא רוצה.

היא בוחרת ללבוש את הבגדים שלו בתקופה שהיא אצלם, בתקווה להתמזג איתו.

בנקודה הזו עידו השתנה כבר, כמו בגדיו שהשתנו. הוא מתפרץ על זוגתו כמו הר געש בלתי מרוסן, בניגוד לחולצתו המגוהצת.

אלי הדחויה מתאהבת בכוכב (ליאור רז), ונפעמת מהיכולת שלו להתלבש להשקת הספר שלו כמו טווס.

הוא מעניק לה שמלה באותו סדר גודל, אבל היא צועדת בה במבוכה כל הערב, ולבסוף מתפרצת עליו כי לא נתן לה מה שרצתה באמת.

בדרך המשותפת שלהם, או בדרך החדשה שלה, היא בעיקר בז'קטים, המעברים אצלה חדים בין ז'קט לטישרט. אין שום דבר אחר.

 בלי יותר מידי ספוילר, אפשר לראות הרבה יופי, כשבסצנת הסיום שני בני הזוג, הם מטיילים בחוץ, שניהם עם טישרט, כמו מתחילים מהתחלה.

סדרה טובה.

*מעצבת התלבושות של הסדרה – שרית שררה.

אז מה זה סטיילינג טיפולי?

אפשר ללמוד לקרוא את העולם דרך בגדים.

אנחנו עושות זאת בקורס סטיילינג תרפי – הפסיכולוגיה של הלבוש.

קורס שמחבר בין סגנון לבוש, לתכונות אישיות, סיפור חיים ודימוי גוף. הקורס מלמד לא רק לקרוא ולהבין את העולם אחרת, אלא להתחיל להשתמש בלבוש ככלי להתפתחות אישית ומקצועית.

מוזמנת לפרטים נוספים על הקורס הקרוב, כאן.

לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

עוד פרשנות תרבותית דרך העיניים של סטיילינג תרפי בפוסט נוסף, כאן.

סלינה גומז נתנה לי השראה. היא הופיעה לאחרונה בשמלה שחורה עם מחשוף, וחטפה ביקורת על המשקל שלה.

סלינה פרסמה סטורי בתגובה – "אני קצת גדולה עכשיו, נהניתי בחגים".

סיפור הביקורת הזה הזכיר לי את הילדות שלי.

הייתי ילדה שמנמנה והייתה לי קרובת משפחה שהיה לה תחביב. בכל פעם שראתה אותי, הייתה מדווחת לי אם עליתי או ירדתי במשקל.

"הו טלי עלית במשקל"

"הו ירדת במשקל, כל הכבוד!"

למרות כל השנים, אני לא שוכחת את החוויה הזו.

היום, ברור שהייתי מתמודדת אחרת עם הביקורת. אבל גם היום, ביקורת על הגוף שלי לא תהיה דבר שיהיה לי קל להתעלם ממנו.

גישת סטיילינג תרפי מעניקה לי כלים להבין ולהתמודד עם ביקורת מסוג זה.

סטיילינג תרפי כדרך להתמודד עם ביקורת

אני לא בטוחה שלסלינה גומז לא אכפת מביקורת, אלא שהיא למדה לחיות איתה, והסטורי הזה שפרסמה הוא הדרך שלה להתמודד.

אני חושבת שאין אישה שחסינה מביקורת על המראה החיצוני שלה.

בסטיילינג תרפי אנחנו נמנעות משפה של ביקורת, אבל אי אפשר להתחמק ממנה. בטח בהקשר של סטיילינג.

לכן חלק מהתרגול של סטיילינג תרפי זה ללמוד להתמודד עם ביקורת.

הסוד בעיניי הוא לרכוש כלים פנימיים לנהל את הרגשות שהביקורת מעלה בנו, את הפרשנות שיש לנו לגבי הדברים.

איך את מגיבה לביקורת?

לנשים רבות יש נטייה אוטומטית להסכים על ביקורת עליהן.

זה חלק מרצייה חברתית שמאוד מאפיינת נשים. בטח בכל מה שקשור למראה חיצוני, שם אנחנו מאוד רגילות לקבל ביקורת ואפילו לצפות לה.

נשים אחרות יתקפו חזרה, ויגייסו את כל הכוחות שלהן למתקפה הזו. ("מי את חושבת שאת? את בעצמך….")

עוד דפוס תגובה הוא להאזין לביקורת, לא להתנגד לה, אבל גם לא להסכים איתה. להסיק מסקנות בהמשך. "האני הבוגר" בפעולה.

האם ביקורת על גוף היא לגיטימית?

אני לא רואה שום סיבה הגיונית לבקר מראה גוף או משקל של אישה אחרת.

בעולם המחשבות הפרטי הכל מותר, אבל שם זה צריך להישאר.

ביקורת על גוף ומשקל היא חציית גבול במקרה הטוב וסוג של אלימות במקרה הרע.

לעולם לא יהיו לה תוצאות מיטיבות עבור זו שביקרו אותה, גם אם זה "בא מכוונה טובה".

לעולם לא נדע איך אישה מרגישה לגבי עצמה והגוף שלה, ולכן אנחנו לא יכולות לדעת איך הדברים שנאמר ישפיעו עליה.

בגד משמין

"היא פשוט לבשה בגד שמשמין אותה, חבל." כך אמרה תלמידה שלי על סיפור סלינה גומז.

גם זו אמירה שגרמה לי לחשוב.

אנחנו כל כך עסוקות בדימוי הגוף שלנו, שכל התפיסה שלנו על סטייל יכולה להיות דרך המשקפיים של "משמין" או "מרזה".

אם כל האנרגיות שלנו מנותבות בניסיון להראות רזות יותר, כי זה מה שחינכו אותנו, אז גם בגדים נתפסים ככלי להרזות.

זה פספוס ממש גדול של כל מה שבגדים יכולים לתת. זה לא סטיילינג טיפולי.

האם בגד יכול להשמין?

אין קשר בין בגדים למשקל הגוף. המיתוס הזה צמח סביב העובדה שבגדים כותבים מחדש את הגוף.

הגיזרה של הבגד מייצרת צללית גוף מסוימת, ויכולה ליצור אשליות אופטיות של צמצום או הרחבה.

אז כן, בגדים משפיעים על הצורה הגלויה של הגוף, דרך הגזרה שלהם.

באופן עקרוני זה עוד מאפיין משמח במשחקיות עם בגדים. הבעיה היא שהמאפיין הזה הפך להיות כלי בלוחמה עצמית במשקל, שהורס לנו את הסטייל.

סטייל מורכב ממשחקיות והנאה מבגדים.

אם אני עסוקה כל הזמן בבחירת בגדים שכביכול ירזו אותי, אני מפתחת סוג של תלות בסגנון מסוים של בגדים. אני מונעת מעצמי עולמות שלמים של סטייל, בשביל אשליה אופטית קלה כלשהי. לפעמים, זו אשליה אופטית כל כך קלה שרק אני רואה אותה.

מחשבה כזו על בגדים הופכת גם את מערכת היחסים עם הבגדים לשלילית.

אם אני שומרת שמלה מסוימת לתקופות "שמנות", השמלה הזו הופכת להיות שלילית בעיניי. אולי אני חושבת שהיא פרקטית, אבל כשאני אלבש אותה, אני ארגיש רע עם עצמי. כאילו אני הולכת עם שלט על הראש "אני נראית לא טוב".

ולכן אני לא מאמינה בבגדים משמינים או מרזים. השפה הזו לא יכולה לאפיין סטיילינג טיפולי.

סטיילינג תרפי זה טיפול בדימוי גוף

סטיילינג תרפי זו היכולת להתמקד בסטייל של הבגד ובסיפור שלו, במקום בשני קילו שהעליתי.

אני לא עסוקה בשאלה האם זה צמוד לי באגן, אלא האם המכנסיים האלה כיפיות ושיקיות בעיניי.

יש לדפוס חשיבה הזה השפעה מרפאת על דימוי הגוף. זה מה שהופך סטיילינג לתהליך של תרפי, ולא בחירה בבגד בצבע שחור או גזרה מצומצמת.

לגבי יכולת ההתמודדות עם ביקורת מצד הסביבה, גם היא יכולת נרכשת. הדרך הכי טובה להתחיל היא בביקורת העצמית שלנו.

העבודה היא להגמיש את המחשבות השליליות על עצמנו ולפתח יותר חמלה עצמית (קבלה שלי בכאן ועכשיו, בלי להכחיש את זה שאולי אני רוצה לשפר משהו, אבל בלי לרדת על עצמי בגלל זה!)

המבקרת הפנימית היא זו שמכאיבה לנו, כי היא גם זו ששומעת את הקולות הביקורתיים מבחוץ וסופגת אותם.

כשהמבקרת הפנימית שלנו לא מנהלת אותנו, גם ביקורת מהסביבה לא תפגע בנו באותן עוצמות.

והכי חשוב, לא לבקר את עצמנו על זה שנפגענו.

סטיילינג תרפי זו תפיסת עולם, דרך חיים. זו דרך חומלת יותר להסתכל על עצמנו, וזו גם שכבת הגנה מול ביקורת.

בואו לגלות עוד בקורס סטיילינג תרפי – הפסיכולוגיה של הלבוש.

אם אנחנו אימהות, אין לנו זמן. אז ניגש ישר ולעניין:)

שלוש תובנות על אימהות במפגש עם סטיילינג תרפי

תובנה 1 – תלבושת האמא לא תמיד טובה לנו

הדרך שלי לשמור על החיוניות שלי בימים ארוכים עם הילדים, היא להתלבש בצורה שאני ממש אוהבת.

דווקא בימים האלה, אני יכולה להתלבש בבגדים שאני בדרך כלל לא לובשת לעבודה. פחות ייצוגיים.

אז במקום לבחור בטייץ או טרנינג "הגיוני", אני בוחרת בגד מדליק.

בגד שיש בו ביטוי ובידול שלי.

אני כבר לא מתלבשת ב"תלבושת האמא" כשאני עם הילדים. אני מרגישה שזה מוחק אותי.

זה היה עוד יותר דרמטי כשהילדים היו קטנים.

אבל זה רלוונטי גם היום.

להתלבש כמוני! גם בימים או ברגעים שאני מאה אחוז שלהם.

זו המשמעות של סטיילינג טיפולי.

"תלבושת האמא" של סיינה מילר, זו שהציגה לסרטון של ווג, כוללת ג'ינס וסוודר יפה, עם נעליים נוחות.

יחד עם זאת היא הודתה שתלבושת האמא האמיתית שלה כוללת טייץ וסווטשרט. נשמע מוכר?

"לא רק שחסר לי זמן אלא גם אנרגיה… המיקוד שלך כאימא הוא כולו באדם אחר. והיא (הבת) באמת נראית נפלא… פעם אהבתי יותר להתבלט, הייתי צעירה יותר. עכשיו אני מחפשת בגדים מינימליסטיים, קוליים ונוחים. אני גם עייפה כל הזמן, ולא יכולה להתעורר בצהריים כמו שהייתי עושה פעם, וללכת לשוטט בשוק וינטג'.."

גם בלי להיות סיינה מילר, אפשר בקלות להזדהות עם המילים שלה.

מזל שיש לה שטיחים אדומים להתלבש אליהם. אבל אנחנו לא צריכות אירוע להתלבש אליו.

אנחנו האירוע.

תובנה 2 – אימהות משנה את הגוף והנפש – הסטייל שלנו משתנה

תפקיד האמא משנה את החיים שלנו! זה מתחיל כבר עם הכניסה להריון או אפילו עם הניסיונות להיכנס להריון.

'אימהות אינטנסיבית' היא מונח שטבעה החוקרת שרון הייס, המתאר את המפגש של כל אישה עם הציפייה החברתית של להיות אמא טובה –

זמינה ללא תנאי וללא מגבלות.

מעדיפה את צורכי הילדים על צרכיה שלה.

מגבילה ומצניעה חלקי אישיות ונשיות, במיוחד מיניות.

מגבילה שאיפות להגשמה עצמית שלא כוללות את הילדים.

המפגש עם האימהות האינטנסיבית משפיע על המצב הרגשי,

ומצב רגשי מתבטא גם בשינוי באופן הלבוש.   

כמובן שגם השינויים שהגוף שלנו עובר, משפיע על היחסים עם ארון הבגדים.

לא נוכל להתלבש עוד אותו הדבר. ולפעמים אולי נדמה שאין בכלל בשביל מה.

אני הרגשתי ככה כאמא לתינוק קטן. עוד לא הבנתי סטיילינג תרפי. לא קלטתי שההשפעה של הבגדים עליי היא טיפולית בתוך הסיטואציה המורכבת שהאימהות ייצרה בחיי.

כתבתי על זה בטור ל"פוליטיקלי קוראת" העיתונות הפמיניסטית האהובה עליי.

בואו לקרוא כאן. ותתמכו בהן! הן טובות לנו הנשים.

תובנה 3 – אימהות זה גם להלביש את הילדים והילדות – סטיילינג טיפולי זה מרחב של קשר

להלביש את הילדים זה לא תמיד קל!

ככל שהילדים גדלים ומהרגע שהם מסוגלים להלביש את עצמם, אנחנו צריכות לשחרר את הציפייה.

איזה ציפייה?

שהילדים שלנו ובמיוחד הילדות שלנו, יהיו דומות לנו.

שיהיה דמיון פזיולוגי, דמיון פסיכולוגי. שיהיה טעם דומה.

המציאות מראה שתמיד יש שוני, במובן מסוים. אנחנו דורות שונים ואישיות שונה, והציפייה לראות את העולם באותה צורה – היא לא מציאותית.

הנה דוגמה יפה מהסטורי של עינת נתן. היא והבת שלה. איזה שוני מקסים.

להלביש את הילדות והילדים שלנו זה להבין איפה לשחרר ואיפה להחזיק.

איפה להכניס ערכים וגבולות בתוך השיח (למשל, "אצלנו בבית לא לובשים גוזיה כשיוצאים לרחוב") ואיפה לוותר כדי לא לשלם במחיר היחסים ("את אוהבת את הבגד הזה? זה מה שחשוב").

כל משפחה קובעת לעצמה נורמות וגבולות עם לבוש, בדיוק כמו עם אוכל, בילויים, ושאר תחומי החיים.

חשוב שהשיח על בגדים יאפשר לנו נפרדות ולא ילחץ אותנו אל עבר קונפליקטים.

זה בפסקה אחת, מה שהוא עולם שלם.

אנחנו מדברות על זה יותר בקורס סטיילינג תרפי. מוזמנת לגלות עוד!

פרטים על הקורס הקרוב – בקישור הזה.

האם זו מחשבה של אור, או מחשבה של חושך?

זו שאלה טובה לשאול את עצמנו, דווקא בימים וברגעים פחות מוארים בחיים שלנו.

אלה הרגעים שבהם צריך לחפש נקודות של אור.

ולפעמים האור נמצא גם מבחוץ, מחוצה לנו.

בגישת סטיילינג תרפי, בגדים הם דרך להגביר את האור.

זה יכול להיות הצבע של הבגד, הבד שלו, המגע שלו על העור, הגזרה שלו ואיך שהיא פוגשת את הגוף.

זו יכולה להיות המשמעות של הבגד עבורי, משמעות שמאירה לי.

לפעמים האור נכנס מבחוץ פנימה

גם אקססוריז קטנים או גדולים, נעליים, איפור, סידור השיער שלנו, כל אלמנט כזה יכול לעזור לנו להכניס אור.

לעורר תחושה טובה, להזכיר לנו את עצמנו.

זה סטיילינג טיפולי.

משחק עם בגדים יכול להאיר לנו את היום

שבירת שגרה דרך סטייל מכניסה התרגשות לחיים.

משחק יצירתי עם בגדים מכניס ריגוש, וגם קשור לדופמין, שהוא חומר מרגש ומעורר בגוף שלנו.

דופמין מופרש בגוף כשאנחנו מתלהבות, למשל מקניות או מבגד חדש.

הבעיה היא ש.. זה ממכר.

כדי ליהנות מיתרונות הדופמין בלי להתמכר אליו, כדאי שנתרגל מינונים לא קיצוניים.

לא באמת כדאי לצאת בכל פעם לשופינג.

כדאי לפתוח את הארון שלנו ולחפש בו את הריגושים.

הבגדים בארון שלנו, הרי לא בחרנו בהם סתם. לפעמים שכחנו מדוע בחרנו בהם, וטוב להיזכר.

אפשר להתרגש מבגדים קיימים דרך שילובים חדשים, או אומץ לנסות משהו אחר.

מתי לאחרונה ניסית שילוב אחר עם הבגדים שלך?

אולי יש לך בגדים או אקססוריז ששוכבים להם בארון, קנית אותם ומעולם לא לבשת?

לנסות ולהעז ללבוש אותם, זה בדיוק זה.

להתלבש כדי להתרגש.

אולי זה יאיר לך את היום, ואולי לא. ואם לא, הרווחת תובנה חדשה שעוזרת לך לדייק את הסטייל שלך.

הדיוק הזה, גם הוא סטיילינג תרפי.

לא תדעי אם לא תנסי!

מאירות את קבוצת הפייסבוק של סטיילינג תרפי

החלטנו להאיר בקבוצת הפייסבוק שלנו, סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

אתגר #להתלבש_כדי_להתרגש – בגד שמאיר לי, עלה לאוויר.

אתן יותר ממוזמנות!

בואו #להתלבשכדילהתרגש – להאיר דרך בגדים
בגד שנותן לי אור זה בגד שאני בטוחה בו.
אני מרגישה בנוח, שפת הגוף שלי בטוחה, אני יכולה לנוע בביטחון, והבגד מרגיש לי טוב על הגוף.

בגד שנותן לי אור זה בגד שמבטא את מי שאני.
אולי הוא לא טרנדי, אולי לא נמצא אותו בטיק טוק, אולי הוא לא ממותג במיוחד, ואולי דווקא כן.
בכל מקרה, הוא מבטא את האישיות שלי, את החוזקות שלי.
כי אני לא מנסה להיות מישהי אחרת.
בבגד הזה אני פנויה להאיר את האור שלי, עצמי.

זה יכול להיות הצבע של הבגד, הבד, הגזרה, או כל מאפיין אחר בו, שנותן לכן אור.
שתפו תמונה של בגד שמאיר לכן!
צלמו את עצמכן, את הבגד, או אפילו תמונה של בגד שהייתן רוצות.
כתבו מה בבגד הזה מאיר לכן.
תנו השראה לעצמכן ולאחרות, להאיר את האור שלנו.

קישור לקבוצת הפייסבוק – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, ממש כאן.

רוצה ללמוד סטיילינג טיפולי? מידע על הקורס הבא כאן.

לקרוא קצת על בוגרות ממליצות על קורס סטיילינג תרפי, לחצי כאן.

חג שמח!