סטיילינג תרפי והחפצה עצמית – עניין של בחירה

בחורף, הצורך שלי הבגדים הוא עיטוף, נחמה ובעיקר חימום! הצורך הפיזי לחמם את עצמי גובר על כל צורך שנוגע לסטיילינג. אני צופה בנערות ונשים שלבושות הרבה פחות שכבות ממני, או בדים דקים, ועולה לי השאלה – איך לא קר להן?

השאלה הזו הובילה אותי למחקר חדש ומדהים, שערכו חוקרות אמריקאיות צעירות (Felig et al., 2021).

הטריגר למחקר היה תמונה שהתפרסמה בבריטניה, בה תועדו נשים בשמלות קצרות, ממתינות מחוץ לאזור בילוי כאשר הטמפרטורה היא מינוס 12 מעלות.

התמונה הפכה לוויראלית, והחוקרות החליטו לצאת לשטח ולבדוק, האם לא קר להן?

הן הסתובבו מחוץ לאזורי בילוי בשעות 9 וחצי עד 12 וחצי בלילה, ביקשו מנשים צעירות לתעד את הלבוש שלהן, ולמלא שאלונים – שאלון החפצה עצמית, דיווח קור ועוד.

התוצאות היו מדהימות!

נשים שההחפצה העצמית שלהן גבוהה – דיווחו על פחות תחושות קור.

נשים שההחפצה העצמית שלהן נמוכה – דיווחו על יותר תחושות קור, למרות שבפועל הן היו לבושות חם יותר (כלומר פחות עור חשוף לקור).

המחקר הזה מחזק את "תיאוריית ההחפצה העצמית" של פרידרקסון.

זו תיאוריה לא חדשה, שמבססת מחקרית את ההבנה שכל אחת מאיתנו גדלה עם מבט צופה – מבט מפקח סביב הסוגיה "האם אני יפה מספיק".

חלקנו מפנימות את המבט הזה יותר וחלקנו עמידות אליו. כמובן שגם הגיל משחק תפקיד, ותהליך הסוציאליזציה שעברנו בבית.

כאשר אנחנו עסוקות בשאלה "איך אני נראית", אנחנו פחות עסוקות בשאלה "איך אני מרגישה".אנחנו פחות מרגישות קור, רעב, עייפות וכו'.

המחקר הזה מעניק תשובה חלקית לשאלה, איך לא קר לנשים צעירות במינוס 12 מעלות. כאשר הן עסוקות במראה החיצוני, הן פחות רגישות לקור.

איך המחקר הזה קשור לסטיילינג תרפי?

המחקר הזה פוגש את כולנו גם אם אנחנו לא לובשות חולצת בטן בינואר.

הוא פוגש אותנו בכל פעם שעולה לנו השאלה – מה אנחנו מוכנות לעשות או "לספוג" כדי להיות יפות, ואיך אנחנו רואות את הבגדים שלנו.

סטיילינג טיפולי עוסק בהבנת בחירות הלבוש. כאשר אנחנו בוחרות בגדים, כמה אנחנו עסוקות בהדגשה של הגוף? האם ביטוי עצמי תמיד עובר בהדגשה של הגוף? האם נוכל להרגיש יפות גם בלי להדגיש או לחשוף את הגוף?

ומי שאוהבת ללבוש חשוף? האם היא בהכרח עסוקה בהחפצה עצמית?

סטיילינג תרפי זו גישה שרואה בגדים ככלי להגדרה עצמית, חיבור פנימי וחופש.

החופש להחליט.

ולכן בגישת סטיילינג תרפי הבעיה היחידה היא אבדן החופש – כלומר, המגבלות והמחסומים שהחברה שמה לנו, ו/ או שאנחנו שמות לעצמנו.

לחלק מאיתנו, המחסום יהיה "מיתוס היופי" (מושג של נעמי וולף). הצורך להיות יפה בכל רגע נתון ולשאת כל "איך" בשביל זה. זה מחסום שיוביל אותנו להיות פחות קשובות פנימה, עבור ערך שאנחנו מחזיקות בו, כי גדלנו עליו והפך להיות חלק מאיתנו. אנחנו עסוקות בריצוי הסביבה גם בלי לשים לב. אנחנו יכולות להסתובב רעבות, עייפות או קפואות, בשביל הערך הזה.

עבור נשים אחרות, המחסום הוא פנימי. יש רצון חבוי ללבוש צמוד יותר או חשוף יותר. אבל יש פחד, "מה יגידו". גם זה מיתוס היופי, אבל במובן אחר שלו.

האם אני יכולה להרשות לעצמי להיות בולטת במרחב, ומה זה אומר לגביי? האם הנאה שלי מהגוף שלי ולבוש חשוף תמיד קשורה לעין הצופה בי?

כמה אני מוכנה להעז ומהי תעוזה בשבילי?

זה עיקר הדיון שהתקיים בפאנל בתכנית הבוקר של "פאולה ולאון" שם הצגתי את המחקר. לצידי ישבה נועה, פמיניסטית אקטיביסטית, שאוהבת להתלבש למען עצמה. נועה מעלה תמונות חשופות לרשת ודנה במבט הצופה ובחופש הביטוי.

השאלה העמוקה היא: כמה מהבחירות שלנו הן באמת שלנו וכמה הן תוצר של מה שגדלנו עליו? או מה שמטיפים לנו?

אני לא מפסיקה לשאול את עצמי את השאלות האלה, סביב כל החלטה שלי.

ולא תמיד התשובות קלות. אבל המודעות היא חלק מהבחירה.

סטיילינג תרפי זה זרקור של מודעות שנועד לחבר פנימה.

זו גישה של חמלה עצמית.

המטרה אינה לנזוף בעצמנו על הרצון הטבעי להרגיש יפות. וגם לא לנזוף בבנות הצעירות שלנו שרוצות ללבוש חולצת בטן, כי זה מה שיפה בעיניהן.

המטרה היא להעניק לנו חופש בחירה וביטחון דרך הלבוש שלנו.

ואם הבת שלי רוצה ללבוש חולצת בטן בינואר?

על זה כתבתי בטור למדור "הורים" ב- ynet, וכללתי עצות סטיילינג תרפי מעשיות.

באיחולי חורף חם ובריא.

טלי.

סטיילינג תרפי מתחת לפני השטח – הפסיכולוגיה של ההלבשה התחתונה

כשצלצלו אליי מ"פאולה ולאון" כדי לשאול מה דעתי על חזיות ללא ברזלים, עוד לא הבנתי לאן אני נכנסת.

מאז ועד היום, כבר שבועיים ויותר, אני שקועה במחקרים ומאמרים על חזיות ותחתונים.

זה עולם!!

והחיבור לסטיילינג טיפולי מתבקש.

בימינו, הלבשה תחתונה יצאה מהארון, היא נגישה ומוצגת במרחב החברתי. יש לה נראות וביטוי גם דרך בגדי ספורט.

זה הופך את ההלבשה התחתונה לסוג של אמירה אופנתית, ואת הבחירה בהלבשה התחתונה להרבה יותר מסתם פונקציה.

מחקרים מראים שכשאנחנו בוחרות הלבשה תחתונה, מה שחשוב לנו זה – נוחיות ותמיכה, אבל גם הזהות המינית שלנו ותחושת סקסיות.

הלבשה תחתונה היא באמת העור השני שלנו, וקשורה גם למראה השדיים והישבן. אי אפשר לנתק אותה מאידאל היופי ומאיך שאנחנו מתבוננות על הגוף שלנו. היא נושאת איתה המון מטענים תרבותיים סביב יופי ונשיות "רצויה".

ולכן, יש לה פוטנציאל לתהליך סטיילינג תרפי.

מפריט שסימל את המבט הגברי לפריט של העצמה נשית – סטיילינג תרפי דרך הלבשה תחתונה.

תיאוריות חדשות מדברות על שינוי בגזרת ההלבשה התחתונה. בעבר היה זה פריט שנשים לבשו למען גברים, במחשבה על המבט הגברי. היום הלבשה תחתונה נתפסת כדרך של נשים להעצים את עצמן ולהתחבר למיניות שלהן.

מה שהכי מעניין אותי, בסטיילינג תרפי, זה מה קורה *לנו* בחנויות לבני נשים?

איזה שיח פנימי מלווה את הבחירה שלנו? עבור מי אנחנו בוחרות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים התשובה לשאלה הזו מספרת המון על הזוגיות שלנו ועל איך אנחנו מתייחסות למיניות. האם זה מרחב שבו אנחנו מציגות את עצמנו או פועלות עבור מבט חיצוני, או שהמיקוד הוא פנימי?

ואיך אנחנו מרגישות כשאנחנו לובשות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים ההרגשה היא בלתי מודעת, אבל יש לה השלכות על איך שאנחנו מרגישות עם הגוף שלנו ועם עצמנו.

ומה לגבי הצבע?

צבע הוא פן חשוב בסטיילינג, בסטיילינג טיפולי אף יותר, היות וצבע מעורר תגובה רגשית.

מחקרים מראים שהבחירה בצבע האדום, במיוחד בהלבשה תחתונה, קשורה לתחושה מוגברת של סקסיות.

יש משהו מופלא ביכולת לבחור פריט לבוש מרגש שרק את יודעת עליו.

זה משרת אותך מבחינה רגשית, זה שומר עלייך מעיניים פומביות, וזה הכי סטיילינג תרפי.

מהפכת החזיות ללא ברזלים, זה היה נושא האייטם אצל פאולה ולאון.

איתי בפאנל ישבו נשים שדיברו על היכולת לבחור בחזייה שלא בהכרח זוקפת את החזה.

חזייה היא פריט שכותב מחדש את מראה החזה שלנו והבחירה בה משקפת את התפיסה שלנו לגבי החזה שלנו, ושדיים נשיים בכלל.

השינוי ההמוני בצריכת חזיות ללא ברזלים מרמז על שינוי חברתי עמוק בהרבה. נשים לוקחות לידיהן את ההגדרה של הגוף הנשי הרצוי, מראה וצורת השדיים המקובלים, והבחירה הזו משקפת את התקופה שבה אנחנו חיות, פוסט מי טו.

היכולת לבחור בחזייה שהיא נוחה ונעימה ולאו דווקא מציגה את השדיים האטרקטיביים חברתית, נובעת מתוך תחושה של כוח וביטחון. התחושה הזו הולכת וגוברת גם ככל שהגיל שלנו מתקדם, ומחקרים מראים שנשים בוגרות יותר מקדשות את הנוחות שלהן מעל ומעבר.

בפעם הבאה שתלכי לקנות חזייה, ומחקרים מראים שזו משימה מאוד לא פופולרית בקרב נשים, חשבי על היופי והמשמעות של הבחירה שלך.

בואי לאינסטגרם, כתבתי על כך יותר כאן.

שנה טובה בגישת סטיילינג תרפי – תרפיה דרך צילומי אופנה

בגדים יכולים לספר סיפור, להביע רגש ולהעביר מסר. בסטיילינג תרפי הבגד הוא ביטוי לאישיות שלנו, לחלומות ולמשאלות. גם אופנה מעניינת אותנו ברובד הרגשי שלה, בתגובה הרגשית שמייצרת כשאנחנו במגע איתה.

העבודה בסטיילינג טיפולי היא לא רק באמצעות הבגדים עצמם אלא באמצעות המבט עליהם, המבט על תמונות. הרבה מאוד מתרחש בתוך המבט.

הרגשות, המחשבות והפרשנויות שעולות בנו מול תמונות אופנה הם החומרים מהם עשוי תהליך סטיילינג טיפולי.

דוגמה טובה לתפיסה של סטיילינג תרפי יכולה להימצא באיחולי שנה חדשה וטובה, באמצעות תמונות אופנה.

מוזמנות להביט באסתטיקה שבצילומים,

ולחבק אליכן איחולים טובים.

שנה של בריאות עם סטיילינג תרפי

ירוק הוא צבע של בריאות והתחדשות עבורי.בחרתי צבעוניות שמזכירה לי את הטבע, ואין סמל חזק יותר לבריאות מאשר הטבע. התמונה הזו גם מציגה סטייל שאת המרכיבים שבו כל אחת יכולה ללבוש, בדרך זו או אחרת.

שנה של חופש עם סטיילינג תרפי

חופש טמון ביכולת בחירה, ביכולת לראות שקיימות עוד אפשרויות ועוד דרכי חשיבה מלבד אלה המוכרות והקבועות.

הנעליים מסמלות לי גם את החופש לנוע בעולמי החיצוני וגם הפנימי.

מאחלת לכן חופש לצעוד בדרך שלכן ומרחב תנועה אמיתי.

שנה של שקט עם סטיילינג תרפי

שמלה לבנה, אבל בלתי שגרתית, מייצגת בעיניי שקט שיש בו עוצמה.

זה שקט של ביטחון, השקט לקבל החלטות, בחירות שקטות וחזקות, חפות מהסחות דעת של צבע, הדפסים ואקססוריז.

מאחלת לנו שקט כזה.

שנה של ריפוי עם סטיילינג תרפי

הפרפרים על השמלה הזו קוראים לשחרר שיפוטיות, פחדים ומגבלות, ויש משהו בתמימות הבלתי "אופנתית" של השמלה הזו, שהופך אותה לסמל מושלם לפשטות ולחופש להיות.

שנה של אומץ עם סטיילינג תרפי

האומץ להיות נוכחות וגם בולטות, האומץ לקבל החלטות אופנה והחלטות חיים שונות ממה שמצופה מאיתנו, פחות להתייחס למה יגידו.

האומץ ללבוש בגדים שמשמחים אותנו גם בלי שום סיבה, ובלי הצורך להסביר.

שנה של אהבה עם סטיילינג תרפי

אהבה עבורי טמונה במשפחתיות ובחברות.

התמונה הזו מסמלת בעיניי חיבור שיש בו דימיון אבל גם נפרדות, ותחושה חזקה של יחד. תמיד מרתק אותי איך קשר ויחסים באים לידי ביטוי ביחס לבגדים ובתקשורת סביבם.

שנה של יצירתיות עם סטיילינג תרפי

המשחק עם בגדים מסמל בעיניי את היצירתיות של סטיילינג תרפי.

יצירתיות שמטפלת בדימוי גוף שצריך חיזוק,

בחשיבה שמרנית שצריכה ניעור,

בשמחה נשכחת מהילדות שצריכה קריאת השכמה.

את היצירתיות הזו אפשר למצוא כל יום מול ארון הבגדים, עם הבגדים שכבר נמצאים שם.

שנה של למידה עם סטיילינג תרפי

השמלה הזו מזכירה לי לוח או מחברת, משהו לשרטט עליו את כל המחשבות, התובנות וההשראות שאני אוספת במסע הלמידה האינסופי של החיים.

מאחלת לכולנו לא להפסיק ללמוד אף פעם, שם בעיניי נמצאת התרפיה האמיתית.

גם סטיילינג תרפי זו דרך ללמוד ולהתפתח ולהגיע לכל המרחבים האלה בתוכנו, באמצעות הבגד. זה קרה לי, ויש לי את הזכות להעביר את כל זה הלאה.

רוצה לדעת עוד על קורסי סטיילינג תרפי? לחצי כאן.

שתהיה שנה של התפתחות ויצירתיות עם סטיילינג תרפי!

טלי.

ההיסטוריה של המכנסונים עם טל גרנובסקי אמית

טל גרנובסקי אמית היא חוקרת אופנה ומנהלת ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר. סיבה מעולה לשיחת סטיילינג תרפי! סיבה מעולה יותר היא שכל פריט לבוש, הדפס או צבע שתעלו על הדעת, טל תדע לספר כיצד הוא התגלגל במאתיים שנה האחרונות. אז ביקשתי לדבר עם טל על המכנסיים הקצרים. בכל קיץ כמו בהפתעה, המכנסיים הקצרים מעוררים ויכוח אידאולוגי ערכי, אנטי פמיניסטי, שמהותו- מה האורך הלגיטימי למכנסיים קצרים לנערות. בנות צעירות מוצאות את עצמן נמדדות עם סרגל בכניסה לבית הספר ונשלחות הביתה להחליף מכנסיים. לבנים כמובן זה לא קורה.

הקיץ הזה 2020, מחאת הנערות קיבלה עוצמה חדשה, כשהן הפגינו סולידריות, הגיעו בקבוצות גדולות עם מכנסיים קצרים, וסירבו ליישר קו עם סרגלי צוות ההוראה. במרכז המפגש שלי עם טל לא עסקנו רק בנושא האפליה המגדרית, כי הוא ברור מאליו, אלא העמקנו בניסיון להבין למה לחברה שלנו כל כך קשה לקבל מכנסיים קצרים ומה השורשים ההיסטוריים לכך.

מכנסיים קצרים נולדו בהקשר של חופש, אומרת טל, ובישראל בהקשר של עבודה חלוצית. בשיחה איתה הציגה תמונות מקיבוצים בראשית המדינה, שבהן נשים לבושות מכנסיים קצרצרים ואף אחד לא שולח אותן הביתה. המכנסיים היו מקושרים לארון השוויוני, שסימל את העבודה המשותפת סביב הקמת המדינה. בהמשך הדרך, בטח בתקופת ילדי הפרחים בארה"ב, מכנסיים הפכו סמל למרד וחופש מיני.

מכנסיים קצרים תמיד היו מקושרים למיניות, אומרת טל ונותנת כדוגמה את מרלין מונרו וג'קי קנדי. מרלין מונרו הייתה אישה שהשתמשה במיניות שלה במודע ובגלוי, ולא התנצלה על כך. בצד רווחים היא שילמה גם מחירים.

וכאן עולה הנקודה המשמעותית שלמדתי מהשיחה הזו. אין להכחיש את הקשר בין מכנסיים קצרים למיניות, אלא לשאול את השאלה העמוקה יותר, מדוע זה מהווה בעיה כל כך גדולה בחברה שלנו? מדוע אישה מינית נתפסת כשלילית ובעייתית? והכי חשוב – מה הקשר בין זה לבין מכנסיים קצרים שנלבשים לבית הספר?

ראשית, החברה שלנו עדיין עושה דמוניזציה למיניות הנשית. בעוד מיניות של גברים מקובלת, לגיטימית ומואדרת בכל אמצעי אפשרי, מיניות נשית נתפסת עדיין כסוג של חריג. בחברה שרואה באישה "טובה" בעיקר פונקציה אימהית ונותנת שירות למשפחה ולגבר שלה, ברור שאישה מינית תיתפס כבלתי רגילה. טל סיפרה שראתה ממש עכשיו כרוז בו כתוב שהקורונה היא תוצאה של הפקרות בלבוש מצד נערות ונשים. אז למרות שאנחנו ב-2020, עדיין ישנן תפיסות ארכאיות והן כנראה מנהלות את כולנו יותר ממה שאנחנו קולטות. כי גם נשים אמרו לי הקיץ הזה, אין סיבה והצדקה לכך שנערות תלבשנה מכנסיים קצרים.

בהקשר הזה טל אומרת, נערות ונערים נמצאות ונמצאים בעוררות מינית טבעית כחלק משלב החיים הזה, וברור שירצו לחקור את המיניות הזו. אבל לא כולנו חייבות להיות מיניות כמו בריטני ספירס או מרלין מונרו. יש כל מיני גוונים למיניות וכדאי שנתחיל להבין ולקבל את זה. הפתרון עשוי להיות בהסדרה של קוד לבוש הגיוני, לבתי ספר כולל למקומות נוספים.

טל מצביעה על הפער העצום שיש בין קוד הלבוש הבלתי מוגדר למה שנמכר בחנויות. החנויות מדגישות אופנה והאופנה אוהבת מכנסיים קצרים. אין מבחר שיתאים לאותו קוד לבוש אמורפי, שמשרד החינוך מגדיר בצורה מאוד כללית וצבאית ומשאיר לשיקולי בית הספר עצמו. קוד הלבוש צריך להיות מוגדר וכולל אספקה סדירה, בדיוק כמו שמייצרים חולצות בית ספר. עד אז, אי אפשר לבוא בתלונות לנערות שלובשות בגד שחברותיהן בעיר אחרת לובשות לבית הספר.

"התלונות" הללו, בעיניים של סטיילינג תרפי, הם חלק מהפיקוח הבלתי פוסק על מה שכולנו לובשות. החלק הטיפולי פה הוא להכיר בהשפעות של הפיקוח הזה, ולהיות אמיצות לבחור מה שנכון לנו. אין הכוונה להתעלם לגמרי מהסביבה, בגד הוא תקשורת חברתית והרצון להשתייך הוא לגיטימי ורצוי בחברה אנושית. עם זאת, אנחנו צריכות לקבל את ההחלטות שלנו מתוך תחושה של בחירה ושליטה, ואז הסטיילינג שלנו הופך להיות התרפי שלנו.

תודה לטל על השיחה החכמה הזו, שמחתי להרחיב את ההבנה ותמיד כיף לדבר על מיניות נשית, ועל בגדים, לאו דווקא בסדר הזה 😊.

לשיחה שלי עם טל גרנובסקי אמית לחצו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, ונתראה שם 🙂 לשיחות סטיילינג תרפי.

על בגדים ורגשות עם תמר קרוון

תמר קרוון היא אמנית, יוצרת, צלמת ואושיית סטייל. בקריירה הארוכה והיצירתית שלה צילמה דמויות מרתקות במגוון עצום של הפקות יצירתיות, מלאות צבע ודמיון. יש לה שפה ייחודית, שאין שניה לה, ואפשר לזהות מרחוק את טביעת האצבע שלה. המצולמים שלה כמו מתמסרים לשפה הזו, וההפקות רווית צבע, אמנותיות, תיאטרליות, כמו הלבוש של תמר. בראיון תמר מכנה את הצבעוניות החזקה שלה "קרנבל, ומי שלא בא חבל", ומספרת שכבר כילדה אופנה עזרה לה, הצילה אותה, כשמצאה את עצמה מבודדת ומנותקת והתלבשה בשביל לעודד את עצמה. הסביבה ראתה בכך הצהרה אופנתית, ועבורה זאת הייתה דרך ביטוי, משחק של שילובים שמלווה אותה עד היום. תמר הציגה את עצמה דרך שמלות קצרות, דווקא בשל העובדה שהיא מרגישה טום בוי. נוח לה בשמלות קצרות ומכנסיים קצרים, ולא במובן הפרובוקטיבי. רוב הריאיון עם תמר דיברנו על אהבה, החלק של התרפי בסטיילינג תרפי 😊. תמר אמרה שבגדים הם רגשות והיא לא מפחדת להרגיש ולא מחביאה את הרגש. היא מביאה את עצמה בצורה אותנטית ביחסים, בחיים ובבגדים. הזכרתי לתמר את יום ההולדת שלה, ואת התמונה שהעלתה לרגל יום ההולדת. לא שכיח לראות אישה בת 52 בבגד ים, שכותבת את הגיל שלה ולא עושה עניין. תמר חשפה שלקח לה זמן להתרגל להעלות תמונות של עצמה בבגד ים, אבל בדיוק כמו ריקודים, ברגע שהתגברה על הפחד למדה את הכיף. האובססיה סביב הגיל מוגזמת ותלושה מהמציאות, היא אומרת. הלכתי לישון וקמתי בת חמישים, והעולם עמד על תילו.

תמר מעוררת בי התרגשות עמוקה, בהיותה אישה יוצרת מלאת צבע והשראה שחיה את הרגשות שלה ומתמסרת להם, ולא מאפשרת לקולות מבחוץ לחדור ולהסיט אותה מהדרך שלה. יש בכך פן חיובי ושלילי היא אומרת, כי היא לא ניזונה גם מהפידבקים החיוביים שזורמים אליה. זה מוביל לשאלה שמאוד מעניינת אותי בסטיילינג טיפולי, כמה אנחנו זקוקות למשוב מהסביבה על מה שאנחנו לובשות ועל מי שאנחנו. כמה זה מנהל אותנו. הרצון בשייכות וקבלה ברור, אבל עד כמה הוא משמעותי בבחירת הבגדים?

בהקשר לצילום בבגד ים, תמר מספרת שהיא פוגשת את הביקורת הנוקבת שלנו הנשים על עצמנו, כשגם האישה היפה ביותר בעולם לדבריה, אותה צילמה לא מזמן, לא מכירה בעוצמת היופי שלה. "הלוואי שהייתי נראית כמוך" היא כתבה לתמר. בעיניים של סטיילינג תרפי אפשר למצוא פה גם חיבור והשראה, כשאישה מזהה באחרת ניצוץ שהיא רוצה לפתח גם בעצמה.

בסיום השיחה אני מזכירה לתמר, שנפגשנו לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לפתח את סטיילינג תרפי. מילות העידוד שלה נשארו איתי עד היום. היא אמרה לי "פשוט תמשיכי במה שאת עושה, אל תקשיבי לקולות". תמר זקפה זאת לזכות אבא שלה, אמן ויוצר, שתמיד עודד אותה לסמוך על עצמה ועל הכישרונות שלה.

זאת הייתה זכות גדולה בשבילי לראיין את תמר, ואני מאמינה שאפשר ללמוד ממנה הרבה. בקורסי סטיילינג תרפי אני מביאה את תמר כדוגמה לביטוי עצמי דרך סטיילינג. זה הרבה מעבר לסטיילינג. התמונות שלה מדברות בשפה ייחודית עם חותמת על זמנית. זה הניצוץ הטיפולי הזה שמסתתר מתחת לעולם הסטיילינג, עבור מי שמוכנה להתנתק מהקולות החיצוניים ולגלות את הסטיילינג תרפי של עצמה. הניצוץ שמאפשר לסטיילינג להיות חלק מהאישיות שלנו, מההתפתחות שלנו, דרך ליצירה עצמית.

מזמינה אתכן להקשיב לשיחה אמיתית ולהכיר אישה שהיא מעין שופע של יצירה. לחצו על הלינק.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד שיחות מעוררות השראה.

לבוש ותקשורת – ראיון עם ד"ר מיכל הרשמן שטרית

כיצד לבוש משחק תפקיד בעמידה מול קהל ואיך אפשר להיעזר בו במפגשי הזום שלנו? שוחחתי עם ד"ר מיכל הרשמן שטרית, מומחית ברטוריקה ומרצה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. מיכל אישה מלאה בסטייל, לפי בחירות הלבוש שהציגה לנו, בגדים שסייעו לה לעבוד ולתפקד גם בתקופת הקורונה. מיכל הדגישה את חשיבות הלבוש גם בזום, ראשית למען המרצה עצמה, ושנית למען המסר המועבר לתלמידות/תלמידים. הלבוש מעביר מסר מקצועי ומסייע להיכנס לתפקיד, מה שבא לידי ביטוי ביתר שאת כשאנשים מוותרים על הלבוש ומוצאים את עצמם עם מסך מוחשך בשיעור, בנוכחות חלקית בלבד. דווקא בשגרה הבלתי רגילה של תקופת הקורונה, מיכל הדגישה כמה הלבוש יכול לסייע בתקשורת.

היה בינינו שיח מרתק על דוגמאות שמיכל הציגה, ביניהן את ראש ממשלת סינגפור, שהעז ללבוש חליפה ורודה בנאום שלו לאומה. הבחירה בצבע זה, שאינו מובן מאליו לגבר, היא ייחודית, אמיצה ומשדרת משמעות מרגיעה, בדיוק כמו המילים והטון שלו. בגדים הם חלק מתקשורת מנהיגותית, הם יכולים להיות מזמינים או מרגיעים, רשמיים או אפילו תוקפניים. מיכל הראתה גם את ראשת ממשלת ניו זילנד במופע בלתי מילולי רך ויציב. הלבוש שלה רך ונשי, שלא כמו מנהיגות אחרות שמתלבשות לעתים ממש כמו העמיתים הגברים שלהן. בדיעבד ניתן גם להוסיף שראשת ממשלה זו ניהלה את משבר הקורונה בצורה מעולה, וניתן לשער שהנאמנות שלה לעצמה השתלמה לניו זילנד.

השיחה המרתקת עם מיכל נותנת הצצה לתפקיד העצום שיש לבגדים בתוך המסרים התקשורתיים שלנו, היכולת לעמוד מול קהל ולומר את דברנו. גם בתקשורת מצולמת וגם בזום, הלבוש ממשיך להיות משמעותי, ומשפיע גם עלינו וגם על הצופים והצופות שלנו.

חשוב לציין בהקשר הזה, שלנשים לא פשוט לעמוד מול קהל ומצלמה, ועובדתית אנחנו פחות נוכחות בכנסים ובצמתי השפעה נוספים. האם אנחנו מוכשרות פחות? בלתי סביר. נכון יותר לשער שהקושי שלנו לעמוד מול קהל סובב סביב החשש מביקורת, כי כשאישה עולה על במה, החזות החיצונית שלה נסקרת בקפידה. דווקא בנקודה הזו הלבוש שלנו יכול לעזור לנו, כמו שריון מגונן הוא יכול לשמור עלינו, להזכיר לנו את עצמנו וגם לקדם את הנושאים החשובים שעליהן באנו לדבר. לבוש הוא כלי אדיר לתקשורת, כשאנחנו לומדות להשתמש בו נכון, לא ממקום של רצייה ו"מה יגידו" אלא להיפך, מתוך השאלה – מה אני רוצה לומר. לשיחה עם מיכל המעולה לחצו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! וכתבו לי מה חשבתן.

שופינג מוצלח – איך להתחיל?

אין אישה שלא אוהבת שופינג. נכון? לא נכון!

יש נשים שרק המילה שופינג מעוררת בהן התלהבות שיא, ויש כאלה שסובלות מכל רגע. חלקן נמנעות מקניות כמה שאפשר, או קונות לבני משפחתן אבל לא לעצמן. יש משפחות בהן האב הוא קניין האופנה הראשי, אפילו עבור אשתו, ולא במקרה. אם את לא ממש אוהבת שופינג, את לא לבד!

בפרסומות מוכרים לנו חווית קניה נעימה והרמונית, אבל המציאות יותר מורכבת. אנחנו לא ג'וליה רוברטס, מהסרט "אישה יפה". לנו אין תקציב בלתי מוגבל, אפשרויות ללא סוף ומידת גוף שמאפשרת כל בגד ברודאו דרייב.. כשרובנו הולכות לחנויות הבגדים, אנחנו נתקלות במלאי מוגבל וצר (תרתי משמע). ובכלל, למדתי שנשים יוצאות לקניות בציפייה לחזור עם "שלל" והציפיה הזו לכשעצמה מכניסה אותנו ללחץ. כאילו זה חובה לחזור עם שקיות של בגדים אחרת "פספסנו" משהו.

החוויה הפסיכולוגית של הקנייה כוללת ציפיות ואכזבות. כשאנחנו מוצאות בגד שמוצא חן בעינינו, אנחנו צועדות סקרניות ואופטימיות לתא המדידה. שם, מול המראה, אנחנו מודדות את הבגד ומתבוננות על עצמנו. אם הבגד נראה עלינו כפי שדמיינו, הכל טוב! חלקנו מסוגלות לקנות חצי מהחנות מרוב אושר. אבל אם הבגד לא מתאים לגופנו, אפילו לא עולה עלינו, אין מילים לתאר את האכזבה. יש נשים שמסוגלות להגיע לדמעות בתא המדידה. בטח ובטח אם חוו כבר כמה מדידות "כושלות" באותו היום. ואם יום הקניות הזה גם ככה מלווה תקופה של עלייה במשקל או שינויים בגוף, זה הולך להיות יום מורכב..

לא מפליא אם כך שהרבה נשים עושות הכל כדי להימנע ממדידת בגדים, קונות און ליין, או לוקחות את הבגדים הביתה, למדידה במרחב האינטימי שלהן.

חווית הקניות קשורה למצב הרוח שלנו באותו זמן, לדימוי הגוף שלנו והשינויים שעברנו לאחרונה. יש ציפייה חברתית שנתאים את עצמנו לבגדים. הרי יש את הבגדים "הנכונים", ואנחנו אמורות ללבוש אותם. אבל בסטיילינג תרפי יש הבנה בסיסית וחשובה, שלא את עצמנו אנחנו אמורות להתאים לבגדים, אלא את הבגדים אלינו! בחירת החנויות צריכה להיעשות מתוך קשב לטעם שלנו, לצרכים שלנו ולגוף שלנו. ואם אנחנו מודדות בגד שלא מתאים לגוף שלנו, הבעיה היא בבגד ולא בנו. הוא פשוט לא מתאים! והתגובה היא פשוט לעבור הלאה. ואם כל הבגדים בחנות הם בסגנון הזה, לעבור הלאה לחנות אחרת. אנחנו מודדות בגד ולא מודדות את עצמנו.

בספר שלי "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות", יש ראיון עם בת, עובדת סוציאלית חכמה, שמספרת איך היא לימדה את עצמה ליהנות מחווית הקניות ולהגיב בצורה מאוזנת גם כשהבגד לא מחמיא לה, או כשקשה למצוא בגדים במידתה, או כשהמוכרות מגיבות בצורה לא רגישה במיוחד. הראיון הזה ממחיש שאפשר ללמוד את זה! פשוט להתייחס אחרת לקניות בגדים.

לרוב, אין בחנויות דמות שתומכת בנו, חשוב שנהיה שם אנחנו בשביל עצמנו. את הלחץ שהסביבה משדרת לנו "לקנות ולא לפספס" אפשר וצריך להדוף, ולהיות קשובות לעצמנו. הקניות הם לא ציד שמחייב חזרה עם שלל, הן הזדמנות להשראה ומשחק עם בגדים. חשוב שנרגיש טוב כשאנחנו קונות, גם בחנות וגם כשאנחנו חוזרות עם הבגדים האלה הביתה. זה הבסיס לשופינג מוצלח באמת.

סדנת סטיילינג תרפי – מה קורה שם?

כשנשים מזמינות אותי לסדנאות והרצאות של סטיילינג תרפי, הן סקרניות ומבולבלות. מה הולך להיות כאן? המילה סטיילינג מעוררת כל כך הרבה רגשות, חיוביים ושליליים. בצד הכמיהה הבסיסית של כל אישה "לדעת להתלבש נכון", יש גם דחייה מעולם האופנה והמסחריות שלו. די מהר נשים מבינות שלא הגעתי כדי לתת להן מתכוני לבוש, ושלא יקבלו בסדנה רשימה של "הלבוש הנכון" לעונה. אז מה כן? המטרה שלי היא לשנות את התפיסה הבסיסית שלנו לגבי הבגדים שלנו. ממרחב של ריצוי חברתי, שבו השיח על הבגדים "הנכונים" שיהפכו אותנו יפות ומקובלות, למרחב של ביטוי ובחירה אישית. וזה המיקוד של סדנת סטיילינג תרפי. הרעיון הוא לשאול – למה אנחנו בוחרות דווקא את הבגדים האלה? מה הבגדים האלה מספרים עלינו? כיצד היינו רוצות להתלבש ואילו בגדים יעזרו לנו בתהליך שלנו? הסדנה היא פתח לתהליך שלם ומורכב שכל אישה יכולה לעבור עם עצמה. בסדנאות סטיילינג תרפי נשים מבינות את הרעיון של סטיילינג טיפולי – כזה שמותאם אליהן ולא להיפך. נשים מבינות פתאום איך זיכרונות ואירועים שהיו בעבר מעצבים את בחירות הלבוש שלהן בהווה ואת התחושות שלהן. לדוגמה, אישה נזכרה איך בילדותה אמה לימדה אותה שהצבע החום לא מתאים לה ואסור לה ללבוש אותו. במהלך הסדנה הבינה כמה האמירה הזו הגבילה אותה בהתייחסות שלה לעולם הצבע בלבוש. אישה אחרת נזכרה אמירות של אביה כלפי סגנון הלבוש שלה, וכיצד "אישה אמורה להתלבש". היא הבינה מדוע אמה התלבשה כך, ומה עמד מאחורי סגנון הלבוש של שתיהן. אישה אחרת שאיבדה את אמה בילדותה, חיברה את הנקודות והבינה שסגנון שלה התגבש מתוך מקטעי זכרונות ותמונות שנותרו לה מאמה, בצורה שמאוד מזכירה לה את הדמות של אמה. התובנות האלה הן צעד אחד בגיבוש סגנון לבוש שמשקף אותנו בכאן ועכשיו. סגנון לבוש אותנטי, עם בגדים שאנחנו מחוברות אליהם רגשית, ולאו דווקא כאלה שנמכרו בסייל האחרון. מבחינתי, סדנת סטיילינג תרפי היא מקום של מפגש נשי אינטימי ומרגש, בו תהליכים מרתקים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. העוצמה של הבגד מתגלה שוב ושוב, ומבהירה לי כמה הלבוש שלנו הוא כלי למודעות עצמית והתפתחות.