סטיילינג תרפי והחפצה עצמית – עניין של בחירה

בחורף, הצורך שלי הבגדים הוא עיטוף, נחמה ובעיקר חימום! הצורך הפיזי לחמם את עצמי גובר על כל צורך שנוגע לסטיילינג. אני צופה בנערות ונשים שלבושות הרבה פחות שכבות ממני, או בדים דקים, ועולה לי השאלה – איך לא קר להן?

השאלה הזו הובילה אותי למחקר חדש ומדהים, שערכו חוקרות אמריקאיות צעירות (Felig et al., 2021).

הטריגר למחקר היה תמונה שהתפרסמה בבריטניה, בה תועדו נשים בשמלות קצרות, ממתינות מחוץ לאזור בילוי כאשר הטמפרטורה היא מינוס 12 מעלות.

התמונה הפכה לוויראלית, והחוקרות החליטו לצאת לשטח ולבדוק, האם לא קר להן?

הן הסתובבו מחוץ לאזורי בילוי בשעות 9 וחצי עד 12 וחצי בלילה, ביקשו מנשים צעירות לתעד את הלבוש שלהן, ולמלא שאלונים – שאלון החפצה עצמית, דיווח קור ועוד.

התוצאות היו מדהימות!

נשים שההחפצה העצמית שלהן גבוהה – דיווחו על פחות תחושות קור.

נשים שההחפצה העצמית שלהן נמוכה – דיווחו על יותר תחושות קור, למרות שבפועל הן היו לבושות חם יותר (כלומר פחות עור חשוף לקור).

המחקר הזה מחזק את "תיאוריית ההחפצה העצמית" של פרידרקסון.

זו תיאוריה לא חדשה, שמבססת מחקרית את ההבנה שכל אחת מאיתנו גדלה עם מבט צופה – מבט מפקח סביב הסוגיה "האם אני יפה מספיק".

חלקנו מפנימות את המבט הזה יותר וחלקנו עמידות אליו. כמובן שגם הגיל משחק תפקיד, ותהליך הסוציאליזציה שעברנו בבית.

כאשר אנחנו עסוקות בשאלה "איך אני נראית", אנחנו פחות עסוקות בשאלה "איך אני מרגישה".אנחנו פחות מרגישות קור, רעב, עייפות וכו'.

המחקר הזה מעניק תשובה חלקית לשאלה, איך לא קר לנשים צעירות במינוס 12 מעלות. כאשר הן עסוקות במראה החיצוני, הן פחות רגישות לקור.

איך המחקר הזה קשור לסטיילינג תרפי?

המחקר הזה פוגש את כולנו גם אם אנחנו לא לובשות חולצת בטן בינואר.

הוא פוגש אותנו בכל פעם שעולה לנו השאלה – מה אנחנו מוכנות לעשות או "לספוג" כדי להיות יפות, ואיך אנחנו רואות את הבגדים שלנו.

סטיילינג טיפולי עוסק בהבנת בחירות הלבוש. כאשר אנחנו בוחרות בגדים, כמה אנחנו עסוקות בהדגשה של הגוף? האם ביטוי עצמי תמיד עובר בהדגשה של הגוף? האם נוכל להרגיש יפות גם בלי להדגיש או לחשוף את הגוף?

ומי שאוהבת ללבוש חשוף? האם היא בהכרח עסוקה בהחפצה עצמית?

סטיילינג תרפי זו גישה שרואה בגדים ככלי להגדרה עצמית, חיבור פנימי וחופש.

החופש להחליט.

ולכן בגישת סטיילינג תרפי הבעיה היחידה היא אבדן החופש – כלומר, המגבלות והמחסומים שהחברה שמה לנו, ו/ או שאנחנו שמות לעצמנו.

לחלק מאיתנו, המחסום יהיה "מיתוס היופי" (מושג של נעמי וולף). הצורך להיות יפה בכל רגע נתון ולשאת כל "איך" בשביל זה. זה מחסום שיוביל אותנו להיות פחות קשובות פנימה, עבור ערך שאנחנו מחזיקות בו, כי גדלנו עליו והפך להיות חלק מאיתנו. אנחנו עסוקות בריצוי הסביבה גם בלי לשים לב. אנחנו יכולות להסתובב רעבות, עייפות או קפואות, בשביל הערך הזה.

עבור נשים אחרות, המחסום הוא פנימי. יש רצון חבוי ללבוש צמוד יותר או חשוף יותר. אבל יש פחד, "מה יגידו". גם זה מיתוס היופי, אבל במובן אחר שלו.

האם אני יכולה להרשות לעצמי להיות בולטת במרחב, ומה זה אומר לגביי? האם הנאה שלי מהגוף שלי ולבוש חשוף תמיד קשורה לעין הצופה בי?

כמה אני מוכנה להעז ומהי תעוזה בשבילי?

זה עיקר הדיון שהתקיים בפאנל בתכנית הבוקר של "פאולה ולאון" שם הצגתי את המחקר. לצידי ישבה נועה, פמיניסטית אקטיביסטית, שאוהבת להתלבש למען עצמה. נועה מעלה תמונות חשופות לרשת ודנה במבט הצופה ובחופש הביטוי.

השאלה העמוקה היא: כמה מהבחירות שלנו הן באמת שלנו וכמה הן תוצר של מה שגדלנו עליו? או מה שמטיפים לנו?

אני לא מפסיקה לשאול את עצמי את השאלות האלה, סביב כל החלטה שלי.

ולא תמיד התשובות קלות. אבל המודעות היא חלק מהבחירה.

סטיילינג תרפי זה זרקור של מודעות שנועד לחבר פנימה.

זו גישה של חמלה עצמית.

המטרה אינה לנזוף בעצמנו על הרצון הטבעי להרגיש יפות. וגם לא לנזוף בבנות הצעירות שלנו שרוצות ללבוש חולצת בטן, כי זה מה שיפה בעיניהן.

המטרה היא להעניק לנו חופש בחירה וביטחון דרך הלבוש שלנו.

ואם הבת שלי רוצה ללבוש חולצת בטן בינואר?

על זה כתבתי בטור למדור "הורים" ב- ynet, וכללתי עצות סטיילינג תרפי מעשיות.

באיחולי חורף חם ובריא.

טלי.

סטיילינג תרפי ל-2022 – מה את בוחרת לשחרר מהארון ומהחיים?

במפגש סיום קורס סטיילינג תרפי האחרון, היה טקס שחרור יפיפה. זה היה בדיוק בסוף 2021 ולקראת תחילת 2022.

תרגיל הבית לקראת המפגש היה – להביא בגד שהן משחררות מהארון שלהן.

זו משימה לא פשוטה לפעמים, לשחרר בגד.

בראייה של סטיילינג טיפולי, זו פרידה לא רק מפריט לבוש.

זו פרידה מכל מה שהבגד הזה מסמל, הזמן שבו הוא נקנה, מי שהייתי בזמן הזה, ואיך הרגשתי כשלבשתי אותו.

הערך הרגשי הזה צובע לפעמים את כל המשמעות של הבגד.


כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י עדן כ"ץ וליאן רזניק פירקה

כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י עדן כ"ץ וליאן רזניק פירקה

אחת התלמידות הביאה בגד מקסים מתקופה טובה בחייה. היא אמרה, לעולם לא אחזור למידה הזו. זה לא יקרה. אני משחררת את המחשבה הזו ממני.

תלמידה אחרת הביאה בגד שקנתה בתקופה שבה שברה את היד, והבגד הזכיר לה את הקושי של התקופה הזו. היא החליטה לשנות את הסיפור של הבגד, מסיפור של חולי לסיפור של החלמה והתגברות. היא החליטה להחזיר את הבגד לארון ולהחיות אותו מחדש, אחרת.

עוד משפטים ששמעתי בתרגיל היו:

"זה כבר לא אני".

"הבגד הזה לא מרגש אותי יותר".

"קיבלתי את הבגד הזה ולא באמת אהבתי אותו".

התהליכים האלה ממחישים סטיילינג טיפולי.

דרך שאלות מנחות, גילינו את סיפור הבגד. מה הוא עשה אצלנו מלכתחילה ולמה לא נפרדנו ממנו עד היום.

אחרי הסיפור, הגיע השחרור.

זה היה יפה לראות שחלק מהבגדים ששוחררו קיבלו בית חדש אצל מישהי אחרת.


כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י עדן כ"ץ וליאן רזניק פירקה

אחרי זה, זרקתי שאלה לחלל האויר.

מה עוד את רוצה לשחרר עם הבגד הזה?

מה את רוצה לשחרר מהחיים שלך לקראת סוף השנה הזו?

ראיתי אותן מתכנסות פנימה, חושבות, מרגישות.

וגם אני עם עצמי חשבתי. מה אני רוצה לשחרר?

לשחרר דאגות, לשחרר ציפיות.

לשחרר אחריות על דברים שהם לא באמת באחריותי.

לשחרר את הצורך לטפל בכולם.

לשחרר ביקורת על כל מה שלא היה או לא הלך בשנה הזו.

לשחרר לחץ לגבי מה יהיה בשנה הבאה.


כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י עדן כ"ץ וליאן רזניק פירקה

השאלה האחרונה הייתה –

מה היית רוצה להכניס לארון שלך במקום הפריט ששחררת?

בסטיילינג תרפי, בגדים הם רגשות, והזדמנות לבטא תכונות ומצבים של עצמנו.

בגד חדש בארון יכול להביא איתו ביטחון, יצירתיות, עוצמה, שמחה, רגיעה. כל דבר שאנחנו מעוניינות לחזק ולעגן דרך הבגד הזה.

אז היו כאלה שרצו להכניס משהו, והייתה אישה שאמרה –

"שום דבר! להיפך! אני לא רוצה להכניס כלום, כי לא חסר לי כלום. אני רוצה לשמוח במה שיש לי. אני פשוט נפרדת ממה שהיה מיותר".

אז נפרדנו מבגדים, ונפרדנו מקורס הכשרה של סטיילינג תרפי.

אבל הפרידה הזו היא לא באמת סוף, אלא התחלה.

כי סיום קורס כזה הוא גילוי.

כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י עדן כ"ץ וליאן רזניק פירקה

גילוי של עולם מקצועי, סטיילינג טיפולי.

גילוי של קהילה חדשה, קהילת סטיילינג תרפי לנשות מקצוע.

וגילוי של דרך נוספת לראות בגדים ושפה חדשה של התפתחות דרך לבוש.

זה לא באמת מסתיים, זה בעיקר מתחיל.

לינק לקהילה שלנו, שחיה ונושמת סטיילינג תרפי – כאן.

ולינק לפודקאסט חדש, עם שיחות תוכן והשראה של סטיילינג תרפי – כאן!

ובואי לאינסטגרם! יש שם המון תוכן של סטיילינג תרפי.

תודה למתרגלות הקורס הנפלאות עדן כ"ץ וליאן רזניק פירקה.

ברוכה הבאה 2022!

שנה טובה בגישת סטיילינג תרפי – תרפיה דרך צילומי אופנה

בגדים יכולים לספר סיפור, להביע רגש ולהעביר מסר. בסטיילינג תרפי הבגד הוא ביטוי לאישיות שלנו, לחלומות ולמשאלות. גם אופנה מעניינת אותנו ברובד הרגשי שלה, בתגובה הרגשית שמייצרת כשאנחנו במגע איתה.

העבודה בסטיילינג טיפולי היא לא רק באמצעות הבגדים עצמם אלא באמצעות המבט עליהם, המבט על תמונות. הרבה מאוד מתרחש בתוך המבט.

הרגשות, המחשבות והפרשנויות שעולות בנו מול תמונות אופנה הם החומרים מהם עשוי תהליך סטיילינג טיפולי.

דוגמה טובה לתפיסה של סטיילינג תרפי יכולה להימצא באיחולי שנה חדשה וטובה, באמצעות תמונות אופנה.

מוזמנות להביט באסתטיקה שבצילומים,

ולחבק אליכן איחולים טובים.

שנה של בריאות עם סטיילינג תרפי

ירוק הוא צבע של בריאות והתחדשות עבורי.בחרתי צבעוניות שמזכירה לי את הטבע, ואין סמל חזק יותר לבריאות מאשר הטבע. התמונה הזו גם מציגה סטייל שאת המרכיבים שבו כל אחת יכולה ללבוש, בדרך זו או אחרת.

שנה של חופש עם סטיילינג תרפי

חופש טמון ביכולת בחירה, ביכולת לראות שקיימות עוד אפשרויות ועוד דרכי חשיבה מלבד אלה המוכרות והקבועות.

הנעליים מסמלות לי גם את החופש לנוע בעולמי החיצוני וגם הפנימי.

מאחלת לכן חופש לצעוד בדרך שלכן ומרחב תנועה אמיתי.

שנה של שקט עם סטיילינג תרפי

שמלה לבנה, אבל בלתי שגרתית, מייצגת בעיניי שקט שיש בו עוצמה.

זה שקט של ביטחון, השקט לקבל החלטות, בחירות שקטות וחזקות, חפות מהסחות דעת של צבע, הדפסים ואקססוריז.

מאחלת לנו שקט כזה.

שנה של ריפוי עם סטיילינג תרפי

הפרפרים על השמלה הזו קוראים לשחרר שיפוטיות, פחדים ומגבלות, ויש משהו בתמימות הבלתי "אופנתית" של השמלה הזו, שהופך אותה לסמל מושלם לפשטות ולחופש להיות.

שנה של אומץ עם סטיילינג תרפי

האומץ להיות נוכחות וגם בולטות, האומץ לקבל החלטות אופנה והחלטות חיים שונות ממה שמצופה מאיתנו, פחות להתייחס למה יגידו.

האומץ ללבוש בגדים שמשמחים אותנו גם בלי שום סיבה, ובלי הצורך להסביר.

שנה של אהבה עם סטיילינג תרפי

אהבה עבורי טמונה במשפחתיות ובחברות.

התמונה הזו מסמלת בעיניי חיבור שיש בו דימיון אבל גם נפרדות, ותחושה חזקה של יחד. תמיד מרתק אותי איך קשר ויחסים באים לידי ביטוי ביחס לבגדים ובתקשורת סביבם.

שנה של יצירתיות עם סטיילינג תרפי

המשחק עם בגדים מסמל בעיניי את היצירתיות של סטיילינג תרפי.

יצירתיות שמטפלת בדימוי גוף שצריך חיזוק,

בחשיבה שמרנית שצריכה ניעור,

בשמחה נשכחת מהילדות שצריכה קריאת השכמה.

את היצירתיות הזו אפשר למצוא כל יום מול ארון הבגדים, עם הבגדים שכבר נמצאים שם.

שנה של למידה עם סטיילינג תרפי

השמלה הזו מזכירה לי לוח או מחברת, משהו לשרטט עליו את כל המחשבות, התובנות וההשראות שאני אוספת במסע הלמידה האינסופי של החיים.

מאחלת לכולנו לא להפסיק ללמוד אף פעם, שם בעיניי נמצאת התרפיה האמיתית.

גם סטיילינג תרפי זו דרך ללמוד ולהתפתח ולהגיע לכל המרחבים האלה בתוכנו, באמצעות הבגד. זה קרה לי, ויש לי את הזכות להעביר את כל זה הלאה.

רוצה לדעת עוד על קורסי סטיילינג תרפי? לחצי כאן.

שתהיה שנה של התפתחות ויצירתיות עם סטיילינג תרפי!

טלי.

להתלבש ללידה – עם מיכל רוזן

מיכל רוזן היא מיילדת ועוסקת בהכנה ללידה. הבחירה לדבר על לידה ובגדים לא מובנת מאליה לאור העובדה שבלידה אנחנו כמעט ולא לובשות דבר. אנחנו פושטות את הבגדים שלנו, שהם סמל לזהות שלנו, בטחון ונחמה, ועוברות לפיג'מת בית חולים. אותו תהליך והפיג'מה עצמה הם חלק משרשרת החיול הזאת שמובילה אותנו במסע של הלידה, שאחריו לעולם לא נהיה אותה אישה.

מיכל מביאה קול אחר, שונה מהמערכת הרפואית. היא עוסקת ביחסי הכוח ומדגישה כמה המדים של הצוות, לעומת הפיג'מה של היולדת, מסמלים את הסיטואציה שבה היא נמצאת. היא מדברת על שלב הורדת הבגדים התחתונים, שלעתים מגיע מוקדם מכפי הנדרש, ומותיר את האישה חסרת אונים, אפילו זמן רב.

שיחה לא פשוטה לעיכול. במיוחד הקטע בו מיכל עוצרת, מחשיכה מסך, מחליפה למדים ו"מודיעה לי" על זירוז לידה. אני בולעת רוק וחוזרת ברגע אחד לסיטואציית הלידה שלי עצמי, מאוד מורכבת עבורי. כל כך סימבולי שמיכל מדברת ואני לא רואה את העיניים שלה, אני רואה רק מדים של מישהי עומדת "מעליי" ומודיעה לי על הליך רפואי שלא התכוננתי אליו ולא בחרתי בו.

לידה יכולה להיות חוויה נהדרת ויכולה גם להיות טראומתית, אבל בכל מקרה, מיכל מדגישה, אנחנו לא חוזרות לזהות הקודמת שלנו. זה אירוע מכונן וההכנה אליו משמעותית. התיק הזה שאנחנו אורזות והבגדים אשר בתיק הם הציוד שלנו במסע הזה, ויכולים לתת לנו כוח ותחושת שליטה מסוימת. מיכל ממליצה על בגדים ארוכים, שיכסו את הישבן או אפילו עד הברכיים. אני ממליצה להביא בגדים שלנו מהבית ולנסות לאחוז בהם כמה שיותר מהזמן, אלא אם מי מאיתנו מרגישה שהפיג'מה טובה לה. ואם נניח בצד רגע את הפתרונות הקונקרטיים, חשוב פשוט לדבר על זה, להתכונן. להבין שהלידה הזו מעמידה אותנו חשופות, לפעמים חשופות מאוד, בלי הבגדים שהם העור השני שלנו.

בשיחה עם מיכל דיברנו גם על תהליך ההיריון והגוף המשתנה, גם בזמן זה עולה השאלה האם אנחנו אוחזות בבגדים הישנים ומתי עוברות לבגדי הריון, ואילו בגדי הריון.. כמובן שלאחר הלידה יש איזו ציפיה לא ריאלית לחזור לבגדים הקודמים ולגוף הקודם, ציפייה שמובילה לאכזבה בטוחה. נשים מרגישות אשמה על המשך השימוש בבגדי ההיריון שלהן, כאילו משהו לא בסדר בנו שלוקח לנו זמן (לקח לי שנה!) לחזור לגבולות הגוף המוכרים. אבל גם אז, הגוף לעולם לא חוזר להיות בדיוק מה שהיה. ולכן הגישה של מיכל כל כך חשובה, והדגש שלה על השינוי. השינוי הכרחי ובלתי נמנע, השינוי הוא טבעי כחלק מההחלטה והבחירה שלנו ללדת.

מיכל מספרת על אישה שהגיעה לחדר הלידה לניתוח קיסרי מוזמן, לבושה בשמלה מנומרת ומאופרת למשעי. היא סיפרה שחיכתה ללידה הזו זמן כה רב, שעבורה זה יום חג ולכן התלבשה והתארגנה כך. מיכל מדגישה, אי אפשר להבין ולדעת ואי אפשר לשפוט אף אחת על הבחירות שלה.

גם השיפוט שלנו על עצמנו, בזמן ההריון ואחרי הלידה, על שינויי הגוף ובחירות הלבוש, לא רואה נכוחה את העוצמה האדירה של השינוי הזה בחיים שלנו.

גם בזמן הלידה כמו בכל שאר הזמנים, הבגדים שלנו מסמלים את מצבנו הרגשי ואת התהליך שעובר עלינו. גם אז הבגדים יכולים לתת תחושת שליטה או כוח, ובכל מקרה, הם שם ברקע.

צפו בשיחה שלי עם מיכל רוזן, שיחה חזקה בנושא חזק וחשוב. לחצו על הלינק

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד תכני סטיילינג תרפי!

על בגדים ורגשות עם תמר קרוון

תמר קרוון היא אמנית, יוצרת, צלמת ואושיית סטייל. בקריירה הארוכה והיצירתית שלה צילמה דמויות מרתקות במגוון עצום של הפקות יצירתיות, מלאות צבע ודמיון. יש לה שפה ייחודית, שאין שניה לה, ואפשר לזהות מרחוק את טביעת האצבע שלה. המצולמים שלה כמו מתמסרים לשפה הזו, וההפקות רווית צבע, אמנותיות, תיאטרליות, כמו הלבוש של תמר. בראיון תמר מכנה את הצבעוניות החזקה שלה "קרנבל, ומי שלא בא חבל", ומספרת שכבר כילדה אופנה עזרה לה, הצילה אותה, כשמצאה את עצמה מבודדת ומנותקת והתלבשה בשביל לעודד את עצמה. הסביבה ראתה בכך הצהרה אופנתית, ועבורה זאת הייתה דרך ביטוי, משחק של שילובים שמלווה אותה עד היום. תמר הציגה את עצמה דרך שמלות קצרות, דווקא בשל העובדה שהיא מרגישה טום בוי. נוח לה בשמלות קצרות ומכנסיים קצרים, ולא במובן הפרובוקטיבי. רוב הריאיון עם תמר דיברנו על אהבה, החלק של התרפי בסטיילינג תרפי 😊. תמר אמרה שבגדים הם רגשות והיא לא מפחדת להרגיש ולא מחביאה את הרגש. היא מביאה את עצמה בצורה אותנטית ביחסים, בחיים ובבגדים. הזכרתי לתמר את יום ההולדת שלה, ואת התמונה שהעלתה לרגל יום ההולדת. לא שכיח לראות אישה בת 52 בבגד ים, שכותבת את הגיל שלה ולא עושה עניין. תמר חשפה שלקח לה זמן להתרגל להעלות תמונות של עצמה בבגד ים, אבל בדיוק כמו ריקודים, ברגע שהתגברה על הפחד למדה את הכיף. האובססיה סביב הגיל מוגזמת ותלושה מהמציאות, היא אומרת. הלכתי לישון וקמתי בת חמישים, והעולם עמד על תילו.

תמר מעוררת בי התרגשות עמוקה, בהיותה אישה יוצרת מלאת צבע והשראה שחיה את הרגשות שלה ומתמסרת להם, ולא מאפשרת לקולות מבחוץ לחדור ולהסיט אותה מהדרך שלה. יש בכך פן חיובי ושלילי היא אומרת, כי היא לא ניזונה גם מהפידבקים החיוביים שזורמים אליה. זה מוביל לשאלה שמאוד מעניינת אותי בסטיילינג טיפולי, כמה אנחנו זקוקות למשוב מהסביבה על מה שאנחנו לובשות ועל מי שאנחנו. כמה זה מנהל אותנו. הרצון בשייכות וקבלה ברור, אבל עד כמה הוא משמעותי בבחירת הבגדים?

בהקשר לצילום בבגד ים, תמר מספרת שהיא פוגשת את הביקורת הנוקבת שלנו הנשים על עצמנו, כשגם האישה היפה ביותר בעולם לדבריה, אותה צילמה לא מזמן, לא מכירה בעוצמת היופי שלה. "הלוואי שהייתי נראית כמוך" היא כתבה לתמר. בעיניים של סטיילינג תרפי אפשר למצוא פה גם חיבור והשראה, כשאישה מזהה באחרת ניצוץ שהיא רוצה לפתח גם בעצמה.

בסיום השיחה אני מזכירה לתמר, שנפגשנו לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לפתח את סטיילינג תרפי. מילות העידוד שלה נשארו איתי עד היום. היא אמרה לי "פשוט תמשיכי במה שאת עושה, אל תקשיבי לקולות". תמר זקפה זאת לזכות אבא שלה, אמן ויוצר, שתמיד עודד אותה לסמוך על עצמה ועל הכישרונות שלה.

זאת הייתה זכות גדולה בשבילי לראיין את תמר, ואני מאמינה שאפשר ללמוד ממנה הרבה. בקורסי סטיילינג תרפי אני מביאה את תמר כדוגמה לביטוי עצמי דרך סטיילינג. זה הרבה מעבר לסטיילינג. התמונות שלה מדברות בשפה ייחודית עם חותמת על זמנית. זה הניצוץ הטיפולי הזה שמסתתר מתחת לעולם הסטיילינג, עבור מי שמוכנה להתנתק מהקולות החיצוניים ולגלות את הסטיילינג תרפי של עצמה. הניצוץ שמאפשר לסטיילינג להיות חלק מהאישיות שלנו, מההתפתחות שלנו, דרך ליצירה עצמית.

מזמינה אתכן להקשיב לשיחה אמיתית ולהכיר אישה שהיא מעין שופע של יצירה. לחצו על הלינק.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד שיחות מעוררות השראה.

דברו אלינו בסטייל – ראיון עם דפנה איזנרייך

כמה פעמים מצאת שפונים אלייך בלשון זכר? במבחנים, פרסומות, שלטי חוצות, ספרים… אי אפשר לחשוב שאין לזה השפעה עלינו. ברור שאם היו פונים אלינו בלשון מותאמת, התחושה שלנו הייתה משתנה. זה כמו להיכנס לחנות בגדים שבגדי הנשים והגברים מעורבבים בה, או להיכנס לחנות שיש בה רק נשים ובגדי נשים. איפה יהיה לנו קל יותר להתחבר? סטיילינג תרפי זו שפה שבוחנת את ההקשר החברתי שבו אנחנו חיות ועוזרת לנו לקבל בחירות מודעות ובטוחות יותר בכל התחומים. ולכן כל כך נדלקתי כשראיתי את המיזם של דפנה איזנרייך!

דפנה כתבה מדריך חדש לשפה שוויונית. המדריך מספק פתרונות קונקרטיים לכל מי שמסתבכ/ת עם השפה, כי הגיע הזמן לפנות לכולם.ן והגיע הזמן שיפנו אלינו, אל כולנו. 

דפנה איזנרייך היא פעילה חברתית, בעלת תואר שני במגדר ועובדת במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. דפנה עומדת מאחורי היוזמה "דברו אלינו" והמדריך החדש לשפה שוויונית. המדריך של דפנה עושה סוף למה שנקרא – לשון הזכר הסתמי.

בשיחה המרתקת שלי עם דפנה עסקנו בקשר בין שפה למציאות, בין הלשון שלנו ליחסי הכוח בחברה ולזה שכנשים התרגלנו לעובדה שאנחנו פחות נוכחות, ואף פעם לא יודעות במאה אחוז אם פונים אלינו. שפה היא דבר כל כך בסיסי שלפעמים אנחנו בכלל לא מודעות ולא שמות לב לעובדה שהשפה מדירה אותנו או מעלימה אותנו. גם זה בדיוק כמו עם אופנה וסטיילינג! כמה התעשייה הזו באמת רואה אותנו ומותאמת לכל הנשים?

בגישת סטיילינג תרפי המטרה היא להפנים באמת, שאת הבגדים צריך להתאים אלינו ולא אותנו לבגדים. בדיוק כמו עם השפה. עוד מטרה בסטיילינג תרפי היא לבדוק מה משמעות הבחירות שלנו. למשל, מה נתפס לנו כבגד "נשי" או "גברי" ולמה, מה הגבולות שאנחנו מאפשרות לעצמנו בבגדים, האם אנחנו מעזות להחליט אחרת.

בשיחה עם דפנה, הבאתי כדוגמה את דיויד בואי ומיק ג'אגר שהעזו להתלבש בצורה שנתפסת כ"נשית" אבל עד היום הבחירה הזו אינה במיינסטרים. נשים כן יכולות להתלבש כמו גברים וזה יחשב סקסי ויפה, אבל גברים לא יכולים להתלבש "כמו אישה" או בצורה שנתפסת כנשית כעניין טבעי ורגיל. החלק הטיפולי בסטיילינג טיפולי זה לאפשר ביטוי לכל החלקים שבנו, דרך בגדים. אין ציפייה או רצון למחוק לגמרי את הציפיות החברתיות או את הסביבה שבה אנחנו חיות, אלא להתחיל לשאול איך ההגדרות החברתיות מנהלות אותנו.

להגדיר מחדש גבולות מול הסביבה, זו מטרה בתהליך סטיילינג טיפולי. כי סטיילינג הוא כלי להגדיר מחדש את עצמנו דרך הבגדים. אנחנו יכולות לבחור להתחבר מחדש לגוף שלנו, למיניות שלנו ולמגדר שלנו דרך בחירות הבגדים שלנו. דרך הצבעים והגזרות שאנחנו בוחרות אנחנו יכולות לאתגר תפיסות מיושנות של עצמנו, של הסביבה שגדלנו בה או הקבוצה שאנחנו שייכות אליה. בקצב ובזמן הנכונים לנו אנחנו יכולות לגלות גבולות גמישים יותר בתוך ההגדרות. ויותר מכל יש לנו את הזכות להיות נוכחות.

היוזמה של דפנה מגלמת את הזכות להיות נוכחת, ואת העובדה שאנחנו צריכות גם להיכלל בשפה וגם לכלול נשים אחרות. גם אנחנו צריכות לשים לב כשאנחנו כותבות ומדברות, האם אנחנו מתעלמות מהקול הנשי ומדברות בלשון זכר סתמי?

דבר כל כך בסיסי כמו שפה לא רק מבטא את המציאות אלא משנה אותה. שיחה מרתקת ומרחיבת אופקים, שאני ממליצה לצפות בה עם נשים נוספות ולהפיץ אותה הלאה. השינוי הזה נחוץ לכולנו, הורידו וקראו את המדריך של דפנה איזנרייך!

צפו בשיחה המלאה בלינק הזה והירשמו לערוץ היוטיוב שלי. 

העוצמה בקהילה נשית – ראיון עם אורלי כרמון

אורלי ישראלית לשעבר, שיחד עם המעבר שלה לטורונטו ייסדה קהילה גדולה ובינלאומית של נשים ישראליות, שנקראת אורקה – עוצמה נשית חובקת עולם. בחרתי לשוחח עם אורלי מתוך ההבנה שסטיילינג תרפי מייצר חיבור בין נשים, בשפה אינטימית ומקרבת. אני רואה שוב ושוב בסדנאות סטיילינג תרפי, איך נשים מגיעות כזרות ויוצאות כחברות. משהו בשיח ההדדי, בהבנה האינטואיטיבית של התכנים, בשיתוף בעולם הפנימי ובהבנה שגם האחרות מרגישות כמוני, מאוד מקרב.

בקהילה של אורלי היא נותנת במה לתמיכה נשית ולשיח מעורר מחשבה, כיצד אנו יכולות להתקדם ולקדם אחרות. היא אומרת- "רק אנו הנשים נקדם את עצמנו. עוד לא קם הגבר שיסייע לנשים כמו שנשים יכולות לסייע זו לזו". אני מאמינה שגם שותפות גברית יכולה לסייע לנו רבות בדרכנו, אבל באמת יש באחווה הנשית איכות שאין בקשרים אחרים. איכות שמקורה בקשר אם – בת.

בשיחה עם אורלי ביקשתי לשמוע על תהליך המעבר שלה מישראל לחו"ל, גם על הלבוש שאפיין את המעבר. אורלי סיפרה על השינוי בלבוש עם המעבר, שאפיין שינוי מקצועי ושינוי בזהות שלה. בקנדה היא ייצרה את עצמה מחדש ונתנה ביטוי אחר לכוחות ההנהגה שלה. אורלי עברה מלבוש מחויט מאוד ונוקשה ללבוש רך יותר, גם בעקבות השינוי בסדר היום שלה, ותיארה את משמעות השינוי הזה על התחושות שלה. יחד עם זאת גם כיום ישנן סיטואציות בהן נעזרת בבגדים הפורמליים כדי לשדר מסר ברור ולהתכונן לפגישות חשובות לה. הגמישות הזו במעברים בין סגנונות לבוש היא חלק מיסודות סטיילינג תרפי.

עוד מחשבה מעניינת שעלתה בי בשיחה, היא היחס שלנו לקינון הביתי מול מסעות וגילוי עולם. אורלי ארגנה מסעות של נשים לחו"ל וזה לא מובן מאליו, לאור העובדה שהחברה מעודדת אותנו מגיל מאוד צעיר לקנן ולדאוג לבני הבית. לא פשוט לנשים לצאת מהבית לטיול למען עצמן. מעניין לשמוע מה קורה לנשים במהלך טיולים כאלה, מה נפתח בהן, מה הן מגלות בעצמן.

גילוי עצמי מתרחש גם כשאנחנו מעזות לחקור את החוויה שלנו עם בגדים שונים (למשל כאפתן, שאורלי מביאה כדוגמא בעקבות מסע של האורקות במרוקו). אצלי זה גם מעלה את השאלה – איך אנחנו מתלבשות כשאנחנו בחו"ל? זוהי שאלה מאוד רלוונטית לסטיילינג טיפולי. לפעמים נשים "מרשות" לעצמן להתנהג אחרת בחו"ל גם עם הבגדים.

אורלי מדברת על עוד סוגיות שרלוונטיות לפסיכולוגיה הנשית, למשל היחס שלנו לנתינה לאחרים יחד עם היכולת לנתינה לעצמנו. אורלי מעודדת נשים לתובנה שנתינה כערך רלוונטית גם לנו עצמנו. נתינה לאחרים בלבד משקפת לדבריה צורך ולא ערך. אם אנו מאמינות בנתינה, עלינו לשים את עצמנו גם במקום המקבל. נושא חשוב נוסף שנגענו בו הוא החשש של נשים מכסף ועוצמה כלכלית. נשים חוששות לומר "מגיע לי" והיחס שלנו לכסף מורכב. אנו מודעות לכמה הסקטורים בהן אנו הרוב מתוגמלים מהותית נמוך יותר מאשר גברים. אבל אורלי אומרת דבר ברור, להפסיק לעבוד בחינם. היא מביאה את העשייה שלה כדוגמה, איך בצד התנדבויות מסוימות היא מקפידה שלא לעבוד בחינם כערך.

השיחה עם אורלי קולחת ופרקטית בכך שהיא עוסקת בנושאים העמוקים ביותר שלנו כנשים יחד עם מתווה אימוני מאוד ברור, שמאפיין את אורלי.

אורלי כרמון היא דוגמה מצוינת בעיניי ליכולת לפרוץ דרך, להתנסות בבלתי מוכר ולייצר זהות מחודשת ובית חדש. היא מעוררת השראה ביכולת שלה לסחוף אחריה נשים רבות אחרות אחריה, ולחזק אצלן את הנכונות לגלות עולמות נוספים. בגישת סטיילינג תרפי, גם הבגד הוא כלי עבורנו, אפילו מבלי לצאת מגבולות הארץ, לבחון וגם לצאת מהגבולות של עצמנו.

בואו לצפות בשיחה הכיפית עם אורלי כאן, והירשמו לערוץ היוטיוב שלי!

 

סדנת סטיילינג תרפי – מה קורה שם?

כשנשים מזמינות אותי לסדנאות והרצאות של סטיילינג תרפי, הן סקרניות ומבולבלות. מה הולך להיות כאן? המילה סטיילינג מעוררת כל כך הרבה רגשות, חיוביים ושליליים. בצד הכמיהה הבסיסית של כל אישה "לדעת להתלבש נכון", יש גם דחייה מעולם האופנה והמסחריות שלו. די מהר נשים מבינות שלא הגעתי כדי לתת להן מתכוני לבוש, ושלא יקבלו בסדנה רשימה של "הלבוש הנכון" לעונה. אז מה כן? המטרה שלי היא לשנות את התפיסה הבסיסית שלנו לגבי הבגדים שלנו. ממרחב של ריצוי חברתי, שבו השיח על הבגדים "הנכונים" שיהפכו אותנו יפות ומקובלות, למרחב של ביטוי ובחירה אישית. וזה המיקוד של סדנת סטיילינג תרפי. הרעיון הוא לשאול – למה אנחנו בוחרות דווקא את הבגדים האלה? מה הבגדים האלה מספרים עלינו? כיצד היינו רוצות להתלבש ואילו בגדים יעזרו לנו בתהליך שלנו? הסדנה היא פתח לתהליך שלם ומורכב שכל אישה יכולה לעבור עם עצמה. בסדנאות סטיילינג תרפי נשים מבינות את הרעיון של סטיילינג טיפולי – כזה שמותאם אליהן ולא להיפך. נשים מבינות פתאום איך זיכרונות ואירועים שהיו בעבר מעצבים את בחירות הלבוש שלהן בהווה ואת התחושות שלהן. לדוגמה, אישה נזכרה איך בילדותה אמה לימדה אותה שהצבע החום לא מתאים לה ואסור לה ללבוש אותו. במהלך הסדנה הבינה כמה האמירה הזו הגבילה אותה בהתייחסות שלה לעולם הצבע בלבוש. אישה אחרת נזכרה אמירות של אביה כלפי סגנון הלבוש שלה, וכיצד "אישה אמורה להתלבש". היא הבינה מדוע אמה התלבשה כך, ומה עמד מאחורי סגנון הלבוש של שתיהן. אישה אחרת שאיבדה את אמה בילדותה, חיברה את הנקודות והבינה שסגנון שלה התגבש מתוך מקטעי זכרונות ותמונות שנותרו לה מאמה, בצורה שמאוד מזכירה לה את הדמות של אמה. התובנות האלה הן צעד אחד בגיבוש סגנון לבוש שמשקף אותנו בכאן ועכשיו. סגנון לבוש אותנטי, עם בגדים שאנחנו מחוברות אליהם רגשית, ולאו דווקא כאלה שנמכרו בסייל האחרון. מבחינתי, סדנת סטיילינג תרפי היא מקום של מפגש נשי אינטימי ומרגש, בו תהליכים מרתקים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. העוצמה של הבגד מתגלה שוב ושוב, ומבהירה לי כמה הלבוש שלנו הוא כלי למודעות עצמית והתפתחות.