יום האישה, סטיילינג תרפי ורותם סלע – דברים שלמדתי על סטייל וכסף

איך טישרט, ג'ינס וסניקרס מעבירים מסר, דרך מבט של סטיילינג תרפי?

שווה לצפות בראיון של רותם סלע עם דנה וייס.

וייס ראיינה אותה לרגל דליפת המידע בדבר השכר העצום שלה (יש שיגידו שהראיון הוא לרגל "נינג'ה ישראל").

סלע הצדיקה את שם המשפחה שלה, והעניקה ראיון רגוע, אותנטי ומלא מסרים חיוניים ליום האישה 2022.

מסרים שהולכים יד ביד עם המסר – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

המסרים של רותם סלע –

  1. מותר לי להרוויח כסף ואני לא מוכנה להתנצל על זה. "במו"מ אני רוצה שהצד השני יזיע", היא צחקה, ואמרה שהיא רואה בעצמה מפרנסת של המשפחה שלה. האמירה האומללה של וייס "אבל זה לא שאם לא תעשי את זה לא יהיה לך כסף לחלב", לא בלבלה אותה. היא אמרה "אני עובדת מגיל 14 חשוב לי להיות עצמאית".
  2. מותר לי להיות יפה ואני לא מוכנה להתנצל על זה. אני חכמה ומבריקה, אמרה בלי למצמץ, וזה לא מונע ממני לחגוג את הגוף שלי ולהצטלם בבגד ים.
  3.    גם לנשים רזות יש דימוי גוף. ההתייחסות לרזון כאל המענה האולטימטיבי לכל הצרות לא כולל כל כך הרבה נשים רזות, שיש להן קושי עם הגוף שלהן.

בראיון הזה, הלבוש של סלע התאים למטרה שלה "להביא את עצמי כמו שאני".

הלבוש גם בא לאזן את הסכומים האדירים שוייס הקריאה, הסכומים שרותם מרוויחה.

זה לבוש שבא ואומר, אני אדם פשוט. אני כמו כולן.

השימוש בלבוש לצורך העברת מסרים, וגם כחלק מחיבור לערכים ולתפיסה עצמית, זה חלק בסיסי בסטיילינג טיפולי.

סטיילינג טיפולי שונה מסטיילינג רגיל בכך שהלבוש אינו משרת "מהפך" או איזו פאסדה מזויפת שנועדה לרצות או להרשים. יש שיגידו שאולי גם בחירת הלבוש הזו של רותם סלע היא סוג של פאסדה, אך יספיק מבט קצר בתיעודים שלה מחיי היום יום כדי לבסס הבנה, שסלע לבשה לראיון חלק משמעותי ממי שהיא.

הלבוש היה מעטפת הולמת ואמינה לכל הראיון. מעניין היה לראות את הניגודיות בלבוש בין השתיים. וייס הגיעה פורמלית, בצבעוניות חזקה. כמו מוכנה לפרובוקציות. רותם ישבה טבעית אבל חזקה.

היופי במסרים האלה, מעבר לניפוץ כמה מיתוסים, זו הרשות להפסיק להתבייש.

בושה היא אחת הבעיות המורכבות של נשים, והיא מופעלת על ידי ביקורת פנימית (וגם חיצונית!) בלתי פוסקת.

לבוש יכול לעזור לנו להביא את עצמנו כמו שאנחנו וגם לא להתנצל על כך.

וזה החיבור ליום האישה.

סטיילינג תרפי ויום האישה הולכים יד ביד דרך המסרים האלה. הרשות להיות נוכחת ולהביא את עצמי כפי שאני, ולהיעזר בבגדים כביטוי עצמי ואמירה אישית. הרשות להפסיק להתנצל על היותי ועל בחירותיי, והיכולת להיות גם וגם.

גם יפה וגם חכמה.

גם פמיניסטית וגם חוגגת את הגוף, אם בכך האישה בוחרת.

סלע הוסיפה נדבך נוסף שלנשים קשה לדבר עליו – היחס לכסף. העובדה שגם אישה מעוניינת להרוויח ולכלכל את המשפחה שלה בדיוק כמו גבר.

הגיע הזמן להשאיר את המיתוסים המיושנים והכובלים על נשיות בעבר, הם משרתים את מיתוס היופי ובעלי אינטרסים. הגיע הזמן לשחרר לחופשי נשים רבות שחוששות מהמיתוסים האלה או נותנות להם להחליש אותן, בתוך הבחירות היומיומיות.

הגיע הזמן שנבין שיום האישה הוא תהליך שמתרחש בכל רגע, בכל יום וכל השנה.

פערי השכר זועקים, נשים מיוצגות הרבה פחות במוקדי קבלת החלטות, נשים נשפטות על בסיס מראה חיצוני ולבוש.

בתוך כל זה, המסרים של רותם סלע חיוניים ומשרתים אותנו כנשים, מסרים העטופים בג'ינס וטישרט.

בואו לאינסטגרם של סטיילינג תרפי, לטקסטים כאלה גם שם.

סטיילינג תרפי ובריאות הנפש – מחשבות על פיג'מה, חולי ושיקום

אני זוכרת את הצעדים הראשונים שלי בעולם בריאות הנפש, את רעד ההתרגשות שאחז בי בכניסה לבית החולים שער מנשה. עוד לא בת שלושים, נכנסתי לנעליים מקצועיות של מי שיודעת להתנהל מול פסיכוזה, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. אבל זה לא היה, ולקח לי שנים להתרגל.

הרבה לפני סטיילינג תרפי, אני זוכרת את עצמי מתלבשת לעבודה בג'ינס וחולצות של עובדת סוציאלית, העיקר לא לבלוט מידי ולהיראות מקצועית. אבל הדבר שאני הכי הכי זוכרת משנות ההתחלה, זה את הפיג'מות, עם הלוגו של משרד הבריאות. 

זה היה הדבר העצוב ביותר שראיתי.

בגד חסר צורה, בלי זהות או אופי. בגד משבר. בגד שאם הוא נלבש יום אחרי יום, במשך שנים במחלקה ממושכת, מסמל את הפרישה מהחיים. 

השנים חלפו והתבגרתי, מעובדת סוציאלית במחלקות קיבלתי את תפקיד אחראית המחקר, במרכז רפואי לב השרון. את הפיג'מות פחות ראיתי, הן הפכו להיות דבר של יום יום. זו כבר לא הייתה דרמה בשבילי.

ב-2015 התחלתי את פרק ב' של חיי המקצועיים, עם רעד התרגשות חזק בהרבה.

הפעם, היה לי דלק פנימי, ליצור את עצמי מחדש. החלטתי לנסות ליצור חיבור בין עולם הנפש  – לעולם הבגד. בין המשבר והטראומה – לצמיחה ויצירתיות עם בגדים.

הדלק ליצור את סטיילינג תרפי – סטיילינג טיפולי, שמחבר את הפנים והחוץ.

ואז, ראיתי מחדש את הפיג'מות.

אילוסטרציה מהרשת. הפיג'מות שאני ראיתי סביבי היו הפיג'מות במרכז רפואי לב השרון

הבנתי איך הרגע הזה שבו הפיג'מה מונחת על הגוף הוא רגע מכונן, שמסמל את השבר, האסון.

הבנתי גם, שבאמצעות החזרה לבגדים, בני אדם יכולים לחזור לעצמם.

הפעם ההבנה הזו לוותה גם במילים ברורות וכמה מחקרים טובים להרגיע את הסקפטיות.

וזו העוצמה של גישת סטיילינג תרפי – שמעבר לאינטואיציה הבסיסית שלנו לגבי בגדים, סגנון, אסתטיקה, השפה הזו מחברת עומק של מחקר והבנות תיאורטיות. כל המהות הינה חיבור בין עולמות.

מאז אני בדרך המקצועית הזו, וסטיילינג תרפי זו כבר שפה, ועולם הולך ומתפתח. אבל הפיג'מות עדיין שם. מחכות לאיזו התעוררות, פרויקט יצירתי, מישהו שיוציא אותן כבר לנצח  מהארון.

הפוסט הזה הוא עוד דרך להזכיר לעצמי, ולעולם, ששיקום עובר גם דרך ארון הבגדים.

דרך סטיילינג תרפי.

#סטיילינג_תרפי

סטיילינג תרפי בהיבט חינוכי – חדר המורות כמו מסלול דוגמנות

"חדר המורות שלנו כמו מסלול דוגמנות! כשנכנסתי לתפקיד, די מהר גיליתי שיש תחרות בין המורות. כל יום כולן מגיעות לבושות כמו לאירוע, מאופרות, עם אקססוריז. חלק מהן מצטלמות בחדר מורות ומעלות לפייסבוק או שולחות בווטסאפ". כך סיפרה לי אשת הוראה באחד הקורסים שלי.

עבורה, הלחץ החברתי להתלבש לעבודה היה מעיק.

בשיחה שלנו, הגענו למסקנה שהיא רוצה להתלבש לעבודה בצורה נוחה ונעימה ולא להרגיש שהיא מתאמצת. היא רוצה להתלבש בשבילה, "לא בשביל מסלול הדוגמנות".

אחרי שהיא הבינה איך היא באמת רוצה להתלבש, בהלימה למי שהיא רוצה להיות בעבודה, היה לה קל יותר להשתחרר מהלחץ וההשוואה החברתית.

ואחרי שהיא שיחררה את עצמה, היא סיפרה לי על מורות אחרות שהלכו בדרך שלה!

בגדים נועדו לתת לנו כוח במקום העבודה, ולא לשמש עוד כלי לביקורת.

"בגדים היו הדרך שלי להיראות מקצועית כשהייתי הכי חסרת ביטחון", סיפרה לי מורה לחינוך מיוחד. "אני תמיד נראית צעירה מכפי גילי ולא רציתי להיראות כמו תלמידה בעצמי, אז מצאתי את עצמי שנתיים שלמות עם ז'קטים ובגדים רשמיים".

אותה מורה סיפרה שהיא בשלה לשינוי, להביא את עצמה (הצעירה!) בלי להתנצל על כך, ועדיין לא לוותר על בגדים שיעזרו לה להיכנס לתפקיד.

יחד גיבשנו דרך שבה היא מרגישה מקצועית (עבורה עקבים קטנים עושים את זה), אבל לא מחופשת.

היא ויתרה על הז'קטים ובחרה סגנון יותר ספורטיבי, שמשקף את מי שהיא באמת.

החוויה של נשות ההוראה זו רק זווית אחת בעולם מרתק – עולם הבגדים בתוך המסגרת החינוכית.

גם אני מורה.

כאשת הוראה, בגדים הם כלי אדיר ברמה אישית ומקצועית. זה בא לידי ביטוי בתפקוד בתוך הכיתה, זה בא בתקשורת מול הקולגות, בקשר ובסמכות מול התלמידים והתלמידות, וגם ככלי חינוכי ממשי להעברת תכנים בתוך המסגרת החינוכית.

אני מלמדת מורות, ונשות מקצוע נוספות, במכללה לחברה ואמנויות, וגם בקורסים הפרטיים שלי.

אני יודעת שלעמוד מול כיתה (פרונטלית ואפילו יותר כשזה בזום) ולרתק ולהעביר תכנים, זה לא פשוט.

ולהמשיך לעבוד מתוך תשוקה ורצון, זה לא מובן מאליו. בטח עם ילדים ונוער, עבודת ההוראה היא שוחקת.

אני עצמי מבינה ומרגישה כמה הבגדים שלי מסייעים לי בהוראה, להעביר את המסרים שלי ולחזק את מי שאני.

קודם כל, לחזק אותי. וזה סטיילינג תרפי.

סטיילינג תרפי היא גישה טיפולית, אימונית, ייעוצית חינוכית. היא מאפשרת חיבור בין העולמות – בין האישי למקצועי, בין אהבה לעבודה. היא מאפשרת להביא את עצמנו לעבודה, להוראה, לניהול ומנהיגות, בגרסה המיטבית שלנו.

כמנהיגות וכחברות בתוך המסגרות אליהן אנחנו משתייכות, כשאנחנו מחוברות אל הבגדים שלנו והופכות אותם לכלי להעברת מסרים חיוביים, אנחנו מעבירות את זה הלאה.

וברמה הכי אישית, אין סמסטר שבמשובים של הסטודנטיות אין משוב על הלבוש שלי :-).

אז אם את אשת הוראה, או שאת מכירה אשת ההוראה, שסטייל מעניין אותה ומדבר אליה, זה כלי שיכול לעשות נפלאות. 

בערוץ היוטיוב שלי יש שיחה נהדרת עם מירב לויטה עזני, אשת חינוך בוגרת סטיילינג תרפי, שהיא חלק מהצוות. אנחנו מדברות על תפקיד הלבוש במסגרת החינוכית, ובחייה של מורה. לינק לשיחה עם מירב כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב של סטיילינג תרפי!

בואי לקבוצת הפייסבוק, לדבר על הבגדים במקום העבודה שלך! סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.