סטייל הוא מפגש בין האישי לחברתי. לכן, בסטיילינג טיפולי אין בגד שהוא "סתם". כל בחירת לבוש משקפת מחשבה, עמדה, רגש או מצב.
גם ביקיני.
"פאולה ולאון" הזמינו אותי לדבר על תמונה ויראלית* של קיילי ג'נר. ולא פלא, הלוא יש לה שלוש מאות מיליון עוקבים באינסטגרם! לא היה לי מושג, אני מודה.
*התמונה המדוברת לא פשוטה לצפייה ולכן אצרף אותה פה בתחתית הפוסט, ככה שמי שמעדיפה לחסוך מעצמה, תוכל להימנע מצפייה בה.
קיילי ג'נר ילדה לפני ארבעה חודשים ונמצאת במסע של חזרה לתודעה, שיהיה מסע קצר במיוחד במקרה שלה. בתמונה הויראלית הפעם, בחרה ב"ביקיני העירום" של ז'אן פול גוטייה.
ז'אן פול גוטייה נחשב "הילד הרע" של האופנה הצרפתית, וידוע בעיצובי אופנה שמערערים ומנפצים טאבו. העיצובים שלו נעים בין גילוי לכיסוי, ומדגישים את הגוף העירום. גוטייה הוא זה שעיצב למדונה את שמלת גביעי השדיים המפורסמת שלה. גוטייה עבר את גיל 70 ועדיין פעיל ועובד במרץ, ויש לו ברזומה עיצובים מפורסמים רבים כולל לסרטי קולנוע, כמו "קיקה" של אלמודובר ו"האלמנט החמישי" של לוק בסון.
קיילי ג'נר לובשת בגד ים מתוך סדרת עיצובים הכוללים הדפסים של גוף עירום (להלן תמונה רגועה יותר). במבט ראשון בחירת הלבוש הזו של ג'נר בלתי מובנת. כשהעליתי את התמונה בקבוצת הפייסבוק סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, נשים הביעו ביקורת רבה.
בין הביקורות, היו אמירות על כך שזה לא סקסי, וסקסיות אינה נמדדת בחשיפה מסוג זה. דיברו על רמת הפרובוקטיביות שלה, ועל זה שהתמונה צולמה מלמטה ולא מראה בטן. למען האמת, ההערה הזו נולדה מההכוונה שלי בפוסט לעובדה הפשוטה, שמדובר על אמא לאחר לידה. בסטיילינג תרפי, אנחנו לא עוסקות בביקורת אלא בהבנה של המשמעויות מאחורי הבחירה. כי יש מספיק פלטפורמות שעוסקות בביקורת על נשים על בסיס הלבוש שלהן, כמו פינות "שיק או שוק".
דווקא העובדה הזו שג'נר אחרי לידה, הופכת את התמונה למעניינת יותר, ומבהירה שמדובר פה באמירה, אפילו בלתי מודעת.
החברה שלנו מתייחסת לאימהות אחרי לידה כסמל, וארכיטיפ "האם הקדושה" דוחק החוצה כל ביטוי או גילוי של מיניות. אנחנו רואות את זה שוב ושוב בתגובות עוינות לאימהות שמעזות להצטלם בתמונות פרובוקטיביות. דוגמה מפורסמת היא בר רפאלי, שהעלתה תמונות סקסיות אחרי הלידה האחרונה שלה וזכתה לתגובות צוננות בסגנון "בושה לאמא לילדים להצטלם ככה".
האמנם בושה? תסביך ה"מדונה" או "זונה" עתיק יומין ונראה פחות רלוונטי בתקופה כמו שלנו. ועדיין רבות מאיתנו מדווחות על שינוי בסטייל שלנו מהרגע שאנחנו הופכות לאימהות. הגוף שלנו משתנה, החיים שלנו משתנים והזהות שלנו מתחדשת עם תוספת משמעותית שצובעת הכל מחדש.
זה החיבור בין סטיילינג תרפי לאימהות.
אנחנו עצמנו שואלות מחדש את הקשר שלנו עם מיניות ואת הביטוי שלה דרך סטייל.
ב"פאולה ולאון" ניסיתי לדחוס את כל השאלות המהותיות הללו בדקות ספורות, בנוהל של תכנית בוקר. עם זאת הדיון היה מרתק, וכלל כיוון נוסף חוץ מאימהות, מיניות וסטיילינג תרפי. הכיוון היה הבחירה בחזייה או הויתור על החזייה. כיוון זה נולד מהמלל הקצר שג'נר הוסיפה לתמונה שלה – Free the nipple
במלל הקצרצר הזה ג'נר התייחסה לתנועה פמיניסטית שנולדה ב-2012, שקוראת לשחרר נשים להציג פטמות במרחב הציבורי בדיוק כמו גברים. התנועה הצליחה להוביל לכך שבכמה מדינות בארה"ב, זה חוקי ללכת טופלס. אצלנו בישראל, אישה שתשתזף ללא חזיה על חוף הים, תשלם 500 ₪ קנס.
באייטם ב"פאולה ולאון" השתתפה גם שרון קנטור שויתרה על החזיה שלה. היא דיברה על תחושה של חוסר נוחות גדולה, ושחרור מפריט לבוש שהעיק עליה. לצידי ישבה גם ד"ר לכירורגיה פלסטית, שדיברה על החשיבות הבריאותית של חזייה. היא הסבירה שכאשר החזה גדול הוא מייצר משקולת שפוגעת ביציבה ודיברה שוב ושוב על השפעות הגיל על צניחת החזה.
ואני דיברתי על היכולת לבחור.
סטיילינג תרפי זו גישה שקוראת לבחירה חופשית כמה שניתן, ואם לא לגמרי חופשית, אז לגמרי מודעת.
הכוונה היא לשאול, מה משמעות פריט לבוש זה עבורי. איך אני מרגישה בו. איך החזייה שלי יכולה להיות מותאמת לי, וכמה זה קשור למיתוס היופי ויחסים שלי עם החזה שלי, דימוי הגוף שלי.
הזכרתי גם את נושא הויסות החושי – איזור השדיים הוא איזור רגיש מאוד מבחינה חושית ולכן ההחלטה אם לעטוף אותו בשכבה נוספת, וההחלטה על מרקם הבד והמבנה של החזייה, היא החלטה מאוד אישית.
אופנה היא שפה, בדיוק כמו סטיילינג תרפי. ז'אן פול גוטייה מייצר אופנה, וקיילי ג'נר כמותג, היא ביטוי לאופנה. ולכן אפשר להבין את התמונה הזו של ג'נר כתמונת מצב.
הנטייה האנושית שלנו היא מיד לשפוט – יפה או מכוער, רלוונטי או בלתי רלוונטי. אבל מאחורי תמונות מצב כאלה ישנם חומרים למחשבה והבנה של המציאות סביבנו.
זו בדיוק גישת סטיילינג תרפי.
מזמינה אתכן לבוא להכיר אותה עוד.
