על בגדים ורגשות עם תמר קרוון

תמר קרוון היא אמנית, יוצרת, צלמת ואושיית סטייל. בקריירה הארוכה והיצירתית שלה צילמה דמויות מרתקות במגוון עצום של הפקות יצירתיות, מלאות צבע ודמיון. יש לה שפה ייחודית, שאין שניה לה, ואפשר לזהות מרחוק את טביעת האצבע שלה. המצולמים שלה כמו מתמסרים לשפה הזו, וההפקות רווית צבע, אמנותיות, תיאטרליות, כמו הלבוש של תמר. בראיון תמר מכנה את הצבעוניות החזקה שלה "קרנבל, ומי שלא בא חבל", ומספרת שכבר כילדה אופנה עזרה לה, הצילה אותה, כשמצאה את עצמה מבודדת ומנותקת והתלבשה בשביל לעודד את עצמה. הסביבה ראתה בכך הצהרה אופנתית, ועבורה זאת הייתה דרך ביטוי, משחק של שילובים שמלווה אותה עד היום. תמר הציגה את עצמה דרך שמלות קצרות, דווקא בשל העובדה שהיא מרגישה טום בוי. נוח לה בשמלות קצרות ומכנסיים קצרים, ולא במובן הפרובוקטיבי. רוב הריאיון עם תמר דיברנו על אהבה, החלק של התרפי בסטיילינג תרפי 😊. תמר אמרה שבגדים הם רגשות והיא לא מפחדת להרגיש ולא מחביאה את הרגש. היא מביאה את עצמה בצורה אותנטית ביחסים, בחיים ובבגדים. הזכרתי לתמר את יום ההולדת שלה, ואת התמונה שהעלתה לרגל יום ההולדת. לא שכיח לראות אישה בת 52 בבגד ים, שכותבת את הגיל שלה ולא עושה עניין. תמר חשפה שלקח לה זמן להתרגל להעלות תמונות של עצמה בבגד ים, אבל בדיוק כמו ריקודים, ברגע שהתגברה על הפחד למדה את הכיף. האובססיה סביב הגיל מוגזמת ותלושה מהמציאות, היא אומרת. הלכתי לישון וקמתי בת חמישים, והעולם עמד על תילו.

תמר מעוררת בי התרגשות עמוקה, בהיותה אישה יוצרת מלאת צבע והשראה שחיה את הרגשות שלה ומתמסרת להם, ולא מאפשרת לקולות מבחוץ לחדור ולהסיט אותה מהדרך שלה. יש בכך פן חיובי ושלילי היא אומרת, כי היא לא ניזונה גם מהפידבקים החיוביים שזורמים אליה. זה מוביל לשאלה שמאוד מעניינת אותי בסטיילינג טיפולי, כמה אנחנו זקוקות למשוב מהסביבה על מה שאנחנו לובשות ועל מי שאנחנו. כמה זה מנהל אותנו. הרצון בשייכות וקבלה ברור, אבל עד כמה הוא משמעותי בבחירת הבגדים?

בהקשר לצילום בבגד ים, תמר מספרת שהיא פוגשת את הביקורת הנוקבת שלנו הנשים על עצמנו, כשגם האישה היפה ביותר בעולם לדבריה, אותה צילמה לא מזמן, לא מכירה בעוצמת היופי שלה. "הלוואי שהייתי נראית כמוך" היא כתבה לתמר. בעיניים של סטיילינג תרפי אפשר למצוא פה גם חיבור והשראה, כשאישה מזהה באחרת ניצוץ שהיא רוצה לפתח גם בעצמה.

בסיום השיחה אני מזכירה לתמר, שנפגשנו לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לפתח את סטיילינג תרפי. מילות העידוד שלה נשארו איתי עד היום. היא אמרה לי "פשוט תמשיכי במה שאת עושה, אל תקשיבי לקולות". תמר זקפה זאת לזכות אבא שלה, אמן ויוצר, שתמיד עודד אותה לסמוך על עצמה ועל הכישרונות שלה.

זאת הייתה זכות גדולה בשבילי לראיין את תמר, ואני מאמינה שאפשר ללמוד ממנה הרבה. בקורסי סטיילינג תרפי אני מביאה את תמר כדוגמה לביטוי עצמי דרך סטיילינג. זה הרבה מעבר לסטיילינג. התמונות שלה מדברות בשפה ייחודית עם חותמת על זמנית. זה הניצוץ הטיפולי הזה שמסתתר מתחת לעולם הסטיילינג, עבור מי שמוכנה להתנתק מהקולות החיצוניים ולגלות את הסטיילינג תרפי של עצמה. הניצוץ שמאפשר לסטיילינג להיות חלק מהאישיות שלנו, מההתפתחות שלנו, דרך ליצירה עצמית.

מזמינה אתכן להקשיב לשיחה אמיתית ולהכיר אישה שהיא מעין שופע של יצירה. לחצו על הלינק.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, לעוד שיחות מעוררות השראה.

אימהות, בנות ובגדים עם עינת נתן

נושא כל כך בוער דורש אישה עם לב חם במיוחד. עינת נתן היא מדריכת הורים ואמא לחמישה בגיל ההתבגרות, והיא לא נבהלת בקלות. המבט של עינת על הפער הבינדורי לא עוסק בהבדלי הסגנון בינינו ובטעמים אישיים, אלא במהות של ההורות. עינת אומרת, הנושא של הבגדים מתלבש לנו על נקודה פגיעה ורגישה – המראה החיצוני של ילדינו. הילדים שלנו הם לא שלוחה נרקסיסטית שלנו, מזכירה עינת, ומדגישה שלכל ילד יש מראה, טעם ורצונות משלו וברור שכך יהיה. הניסיון לכפות עליהם לבוש שלא תואם את מי שהם, חוטא לחובה שלנו לתת להם לגדול כפי שהם וללוות אותם במסע הזה. 

כיף לדבר עם עינת, היא כל כולה סטייל אבל השיחה לא עוסקת בסטיילינג. היא עוסקת בחלק של ה-תרפי בסטיילינג תרפי. השיחה עוסקת ביחסים, בקשר אימהות בנות ובעיקר בציפיות לא ראליות שיש לנו מהילדים שלנו. עינת מבהירה כמה חשוב לתת לילדים שלנו לבחור את הבגדים שלהם לבד, ופשוט לשחרר. התפקיד שלנו הוא לתמוך בהם גם בשיעורים הקשים יותר. את ההחלטות שבאות מהם, לגבי המשקל שלהם והגוף שלהם, לכבד וגם לתמוך ולעזור.

עינת מאמינה בשקיפות ואמת מול הילדים שלנו, גם לנו ממש לא קל עם איך שאנחנו נראות ואנחנו לא אמורות להגיע "פתורות" למצב הזה. פשוט להרפות ולהבין, שזו הדרך של הילדה הזו. יכולה להיות ילדה רזה שמתענה מול המראה ואחרת שמנמנה, ש"עפה על עצמה". עינת נותנת את הדוגמאות מהחיים שלה עצמה והילדים שלה, ומלמדת דרך הניסיון שלה, שזה לא רק אפשרי אלא די חובה, כדי לא להזיק לילדים שלנו (עם כל הכוונות הטובות שלנו). אנחנו לא רוצות שבכל פעם שהם יפתחו את המקרר, ירגישו את העיניים שלנו מאחוריהם. אנחנו לא רוצות שבכל פעם שהן יתאפרו או יתלבשו, הן תנהלנה איתנו איזה דיון סודי ונוקב בראש שלהן. המבט החיובי של אימא וגם של אבא הוא קריטי להתפתחות שלהן.ם, מזכירה עינת.

כשילדה בת שלוש מגיעה עם ציור, לא נאמר לה "חבל שהשמש בצד הזה" או "הייתי צובעת אחרת". הגוף של הילדים שלנו וגם הבגדים שלהם הוא הציור שלהם, ועלינו לזכור שזכינו בכלל שהם והן יראו לנו את עצמם ברמה הזו וישאלו לדעתנו.

הגישה של עינת מאוד משלימה את סטיילינג תרפי, גישה שבה הבגד הוא שפה בין אימהות וילדים, בטח לאור התפקיד שרובנו מקבלות, להלביש אותן.ם. הרעיון הוא לפתח שיח על הבגדים כדרך לחזק את האינטימיות, לקבל את הדימיון וגם את השוני, ולדעת שאפשר להתלבש בנפרד ולהרגיש הכי יחד.

תודה לעינת נתן על השיחה הזו, שאת הלינק אליה תמצאו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! יש הפתעות טובות.

ההיסטוריה של האופנה וימי קורונה – עם קרן בן חורין

הכי כיף סטיילינג תרפי בניחוחות של חו"ל! עוד יותר כיף בימי קורונה, שמשאירים אותנו בעיקר במרחב הביתי. את השיחה עם קרן ערכתי בשעת לילה בישראל, שעת בוקר אצלה. קרן בן חורין היא ישראלית שחיה בניו יורק כבר 14 שנים. היא חוקרת אופנה, אוצרת ודוקטורנטית ב-NYU. ביקשתי לשוחח איתה על תקופת הקורונה מהזווית ההיסטורית והייחודית שלה, בזיקה לאופנה כמובן. עם קרן כל שיחה הופכת להיות בסופו של דבר סוג של סטיילינג תרפי.

קרן שיתפה בקושי העצום שטומנת תקופת הבידוד בקורונה. העומס המשפחתי עם הילדים בבית, שבו אין זמן לחשוב יותר מידי, יש ציפייה שהחיים ימשיכו כהרגלם, שהכל יעשה בזמן אבל המצב העולמי והאישי לא רגיל. החוויה של קרן נשמעה לי דומה לחוויה שלי עצמי, ושיתפתי במסקנה שלי שהחוויה היא גלובלית. מגפות כמעט תמיד היו דבר גלובלי אומרת קרן, או לפחות יבשתי. רק נראה לנו שהמצב ייחודי, אבל תמיד היה קשר עולמי בחוויה האנושית.

קרן תורמת מבט שהוא חיבור בין היסטוריה, אופנה ועולם הרגש, ולכן התכנים שלה כל כך משלימים את גישת סטיילינג תרפי. ביקשתי ממנה להציג שני פריטים, אחד שמייצג את הקושי בתקופת הקורונה ואחר שמציג כוח. קרן הציגה סוודר כבד שמגלם את הקושי, סבוך, עשוי עבודת יד, פיסולי, מזכיר את המורכבות בתקופה הזו, וגם את העובדה שחזרנו לעשות בעצמנו דברים רבים, קצת כמו מלאכת הסריגה בעבר. יחד עם זאת בסוודר יש משהו רך ועוטף, הזדמנות שקיימת בשגרה החדשה הזו שבה בני המשפחה יחד.

קרן בחרה לתמונה שמסמלת כוח את הזמרת ליזו על שער הרולינג סטונס. בתקופה זו שאני מסתובבת בעיקר בפיג'מה היא אומרת, הכוח שלי בא מבפנים ופחות מהבגד עצמו. התמונה מסמלת בעיניה עוצמה וגם קבלה עצמית, העצמה שמקרינה החוצה. קרן מספרת על ציפיות מעצמה להמשיך לייצר, לעבוד, להיות אימא מעולה וברור שאי אפשר לעשות הכל! הקבלה העצמית הזו שמשתקפת בתמונה, היא גם במובן של הגוף, שמתמודד עם העמסת פחמימות ופחות תנועה בזמן הקורונה. קרן מספרת על היצירה הזו, שהקורונה (השמש) סביב ליזו צוירה עם מכחול בזמן פיתוח התמונות על ידי הצלם. בזמן שקרן דיברה והתבוננתי בתמונה של ליזו, עלה לי כמה המיניות של ליזו בולטת בתמונה, הגברים לרגליה והפרחים ביניהם. הזכרתי לקרן כמה במקביל לנושא התזונה שכיכב בזמן הבידוד, כך גם נושא המיניות. בהקשר הזה מעניין להזכיר גם כמה בגדים מדברים ומסמלים את המיניות הנשית ויכולים אף להעצים אותה. סטיילינג טיפולי עוסק בחומרים הללו – הקשר בין הנראות שלנו לגוף, למיניות ולנשיות.

קרן בן חורין היא היסטוריונית של האופנה, שמציעה מבט מרתק ועמוק על עולם האמנות והאופנה בהשקה לרגישות הטיפולית שיש בסטיילינג תרפי. אני מאוד אוהבת שהיא חושפת את הסיפורים מאחורי פריטי לבוש, הפקות אופנה וטרנדים חברתיים. אני ממליצה מאוד לעקוב אחרי העשייה שלה, באינסטגרם וביוטיוב, ולצפות בשיחה המרתקת איתה בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! בקליק קטן תשארו מחוברות. ויש לזה עוד יותר ערך בימי קורונה 😊

קעקועים, שיער ויצירה עצמית – יובל אברמוביץ

פרויקט שיחות הזום שלי, כמו כל גישת סטיילינג תרפי, ממוקד בנשיות ובנשים ואין זה מפתיע. החיבור הרגשי של נשים ללבוש עוצמתי וחזק יותר משל גברים. ובכל זאת זכיתי להביא לשיחה גבר. יוצר, כותב, שחקן ואמן, שהוא מעין שופע של השראה ותובנות לחיים.

יובל כותב ומפרסם שלל ספרים שעוסקים ביצירתיות, חדשנות והיכולת להמציא את עצמנו מחדש. הוא כותב לכל הגילאים. היכולת הזו לחשוב מחוץ לקופסה, ליזום, לקבל החלטות אמיצות וגם לצאת החוצה לעולם ולצעוק את החלומות, היא בדיוק מה שיובל מדבר ומיישם בחייו ולכן יובל הפך למוביל דעה ברשתות החברתיות, אבל עושה את זה בצניעות וחינניות כובשות לב. בתקופת הקורונה, ההאטה המקצועית שלו התבטאה בהחלטה על תספורת חדשה וקצוצה יותר מאי פעם, דיברנו על הצעד הזה דווקא בתקופת מעבר כזו, כשמשהו חדש התאפשר. וזה בדיוק העניין. האם לזרום עם המציאות ולייצר אפשרויות נוספות או לראות זאת כגזרת גורל? הסיפור האישי של יובל כבר הכיל אירוע אחד כזה (לפחות), והוא בחר לחלום את חייו מחדש וגם להגשים.

דיברנו גם על הקעקועים של יובל שלכל אחד מהם יש משמעות, במיוחד שמות בנותיו ואימו תמר זיכרונה לברכה אותה זכיתי להכיר, שהבינה היטב מה זה סטיילינג תרפי. השמות מקועקעים על היד שלו, ועל הרגל מקועקע לוגו סופרמן, ועוד קעקוע של "אם תרצו אין זו אגדה". הבחירות שלו מדגימות איך סממנים חיצוניים מבטאים ומעצימים רגשות, מחשבות ותפיסות חיים. זה ממש סטיילינג תרפי. עם גבר!

גם גברים זקוקים לסטיילינג טיפולי, וגם לגברים יש סטייל. השיחה עם יובל מדגימה עד כמה, ושנינו מצרים על זה שהחברה שלנו מקובעת ומציעה לגברים אופנה מצומצמת ואף משעממת. יובל מספר על הקינאה שהרגיש בסיבוביו באיטליה, כשראה את אופנת הגברים, וכשחזר לארץ החום ונורמות הלבוש ייבשו את החשק לסטייל.

מעבר לזה הצצנו גם לעבודתו כשחקן ושאלתי אותו שאלה שמעסיקה אותי בסטיילינג תרפי, מה היה תפקיד הבגדים בכניסה שלו לתפקידים השונים. יובל קרא לזה לעבוד "מבחוץ פנימה" וסיפר חוויות על חיפוש בגדים כחלק מלמידה של דמויות אותן שיחק. כולל מעיל מעופש מהשוק שהביא איתו פשפשים. השיחה איתו מצחיקה, מרגשת ומעוררת רצון לחשוב מחדש. בהתאם לגישה של יובל, גם אני יצרתי את עצמי מחדש באמצעות סטיילינג תרפי. סטיילינג תרפי היה המסע שלי שבו אני הצלחתי לייצר אמירה מקצועית ואישית ולדייק את העשייה שלי. מאז אני נהנית ללוות נשים נוספות במסע סטיילינג טיפולי משלהן.

צפו בשיחה עם יובל אברמוביץ כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! זה מקור טוב להשראה לחלומות חדשים.