תגית: סטיילינג טיפולי

מחקר חדש ומטורף התפרסם לפני כחודש בז'ורנל בינלאומי לעסקים. מחקר רציני ומוקפד שהראה כי אנשים שלובשים בגדים פורמליים בוחרים יותר אוכל בריא, ואנשים שלובשים קז'ואל בוחרים יותר ג'אנק פוד.

החוקרים השתמשו בארבעה מערכי מחקר שונים, בנבדקים סינים וגם אמריקאים, והתוצאות חזרו על עצמן. התוצאות מדהימות ומעניקות תמיכה להנחה בסיסית בסטיילינג תרפי. יש קשר בין מה שאנחנו לובשות למה שאנחנו אוכלות.

אין המשמעות שעלינו ללבוש בגדים מרזים! סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית שמטרתה להעצים אותנו להיות מי שאנחנו, ולא לשכנע אותנו לרדת במשקל. המשמעות היא שהבגדים יכולים להיות עבורנו מענה ותמיכה גם בכל הקשור למה שאנחנו אוכלות. מהסיבה הפשוטה – הדברים קשורים זה לזה.

כשאני לובשת בגד שמסמל עבורי אנרגיה מסוימת, אני מתנהגת בהתאם לאנרגיה הזו. כולל אכילה. המשמעות הסימבולית של הבגד מפעילה אותי רגשית והתנהגותית, וזה סטיילינג טיפולי.

המחקר הזה מעניק תוקף להמלצה חשובה של סטיילינג תרפי, להתחיל להבין את ההקשרים האישיים בין בחירות הלבוש בבוקר להוויה שבה אנחנו נמצאות במערכת היחסים עם האוכל.

אכילה רגשית היא תופעה נפוצה ביותר שבה אנחנו אוכלות בתגובה לרגש, כל רגש, ולא לרעב. אכילה רגשית נפוצה בקרב נשים. אין רע באכילה רגשית כל עוד היא לא גורמת לנו סבל, זו תופעה נורמלית לחלוטין. מי לא תשתה קפה עם חברה, גם אם היא לא ממש רוצה קפה? ומי לא מתיישבת לפעמים לארוחת ערב עם ילדיה, גם אם היא לא רעבה? אכילה רגשית הופכת להיות בעיה כשהיא מציקה לנו וגורמת לנו חרטה, הלקאה עצמית וסבל.

כדי להכיר את עצמנו יותר טוב אנחנו צריכות ללמוד את הקשר בין לבוש לאכילה, בחיים הפרטיים שלנו. זה מזכיר לי מטופלת מקסימה בקליניקה שלי, שהתלבשה בימים ראשון עד חמישי בלבוש מחויט לעבודה והקפידה על דיאטה מסודרת. בימי שישי החליפה לבגדי הסופ"ש שלה, ותיארה כי כל הסופ"ש לווה באכילה בלתי נשלטת. זה גרם לה לסבל רב. חלק מהעבודה שלנו היה להגמיש את התבניות האלה. להכניס קצת מהאנרגיה של ימות השבוע לסוף השבוע, כלומר אנרגיה מארגנת, ולהכניס שחרור וקלילות למהלך השבוע, כי החיים בתוך דיאטה קפדנית הם נוקשים וחונקים. ואיך עשינו את זה? באמצעות בגדים. זה סטיילינג תרפי.

בטור החדש שלי בגלובס, הסברתי בפשטות ובהירות מה מצאו במחקר על האוכל והבגדים, וקישרתי לרעיון המרכזי של סטיילינג טיפולי – הקשר עם בגדים ככלי למודעות עצמית וויסות רגשי.

אתן מוזמנות לקרוא את הטור בלינק הזה.

כתבו לי מה עוד מעניין אתכן לדעת, והירשמו לערוץ היוטיוב שלי לעוד תכנים של סטיילינג תרפי.

מה הקשר בין השיער שלנו לעולם הנפשי שלנו? האם תהליכים בשיער יכולים לשקף תהליכים רגשיים ואיך אפשר להשתמש בשיער כדי להתחבר פנימה ולהתחזק? זה בדיוק סטיילינג תרפי.

השיחה עם יעלי קוגן משקפת את העומקים מאחורי בחירות השיער שלנו.

יום אחד בהיר בתקופת הקורונה יעלי מחליטה להפסיק לצבוע את השיער שלה. בהתחלה, זה סוג של אתגר. בהמשך, זה מתחיל למצוא חן בעיניה. הסביבה לא נשארת אדישה, ולכל עוברת אורח יש תהייה. המבוגרות מזועזעות, הצעירות מתלהבות, ויש כאלה שמגדילות לעשות ומסבירות ליעלי כמה זה מבגר ונוראי. בשיחה שלנו אנחנו מנסות לפצח את התגובות האלה, ואת משמעות צביעת השיער עבורנו.

יעלי רואה בהפסקת הצביעה סוג של עצלנות, אבל אני מציעה שמדובר בתגובה לתקופת הקורונה שדורשת מאיתנו לאתחל מחדש את כל התפיסות שלנו לגבי החיים וההרגלים שלנו. יעלי מסכימה. יחד אנחנו משחזרות את התהליך שלה, החל מתמיכת בן הזוג, עד לרתיעה של אמא שלה, שלמדה לאהוב את זה, תמיכת הדור הצעיר, וההבנה שלה שבלי לשים לב היא הצטרפה לתנועה הזו, שקוראת לאנשים לשחרר את עצמם להיות הם עצמם. בתקופת הקורונה זו הזדמנות היא אומרת, לדייק את החיים שלי לרצונות האמיתיים שלי.

אנחנו מדברות על פמיניזם, שמשמעותו לא להגיד לנשים אחרות אם לצבוע או לא לצבוע, אלא כזה שמאפשר לכל אחת חופש – עם השיער, עם האוכל והגוף, עם המיניות, עם הבגדים. החיבור לסטיילינג תרפי מתבקש – כל כך הרבה נשים מתלבשות לפי מה שמצופה מהן וחוששות להעז לשבור את התבניות. כשאישה מעזה ולא מתלבשת "רגיל", התגובות לא מאחרות להגיע. יש מיתוסים לגבי הבגד "הנכון" לכל משקל, לכל צבע עור, לכל גיל. כמה אנחנו מאפשרות לעצמנו למתוח את הגבולות? לשאול מה אני באמת באמת רוצה לעשות וללבוש?

יעלי משתפת כי תמיד יש הערות וביקורת על הבחירות שלה בחיים. למשל, הבחירה להיות בימאית תיאטרון, או היותה אישה רזה במשקל נמוך. השאלות על המשקל שלה, הביקורת, מלווים אותה ולפעמים התחושה שהגבול נחצה. הדבר שהכי בולט לה עכשיו זה שכשהיא שלמה עם עצמה, הסביבה מקבלת והקולות נחלשים ואפילו נעלמים.

יעלי קוראת לנשים להיות מדויקות לעצמן, לא לחשוש מההתבגרות אבל גם לא לחשוש לבחור כן בצבע לשיער וכן בטיפולים אסתטיים, כי המהות היא להבין מה נכון **לי**. המסר הזה הוא המהות של סטיילינג טיפולי – ההבנה שהמעטפת שלנו היא כלי לחיבור פנימי ודיוק. להרגיש נוכחות בעולם כפי שאנחנו רוצות להיות, גם אם לאחרים זה פחות נראה.

שיחת סטיילינג תרפי מרעננת ומעוררת השראה לגלות את הצבעים האמיתיים שלנו – בשיער ובחיים.

לינק לשיחה עם יעלי קוגן כאן.

אם את רוצה לקבל ממני מיילים ועדכונים, השאירי את הפרטים שלך בצור קשר והצטרפי לקהילה של סטיילינג תרפי. וגם כמובן, הירשמי לערוץ היוטיוב שלי! שם יוצאים התכנים בוידאו.

הצטרפי לקבוצת הפייסבוק סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

הכל מתחיל בבית. שם מתעצב הקשר הבלתי נמנע בין בגד, גוף ויופי.

יום המשפחה זה זמן מעולה לעצור ולחשוב על הדרכים הנסתרות בהם הבגדים נוכחים בקשרי המשפחה שלנו. לפעמים הם כמו חוטים מחברים, שמחזקים את הקשר. לפעמים בדיוק להיפך, הם פורמים את האינטימיות והופכים אותה לכעס, לתסכול וביקורת הדדית.

בתקשורת אוהבים להראות לנו אימהות ובנות דומות כמו שתי טיפות מים, אבל במציאות אנחנו שונות. דורות שונים, טעמים שונים וגם מראה שונה לפעמים. ועם השונות הזו צריך לחיות.

קונפליקטים סביב לבוש מופיעים כשאחד או שני הצדדים מושך לכיוון שלו, "אני יודעת איך ילד/ה בגילך אמור/ה להתלבש". גם הבת עצמה יודעת איך האמא "צריכה להתלבש", הרי לכל אחת מהן טעם משלה!

"אני מסתכלת עליה מסתכלת עליי ויודעת מה היא חושבת – השמנת"

את המשפט הזה שמעתי מאישה בשנות הארבעים שלה, שעד עכשיו מתייחסת לביקורים אצל הוריה כמעיקים בגלל המבטים וההערות של אמה כלפי אופן הלבוש שלה והמראה שלה.

אחד המסרים הכי חשובים בסטיילינג תרפי, זה לא להעיר וגם לא לייעץ אם הצד השני לא מעוניין בכך. נכון, לפעמים זה מאוד קשה, אבל אנחנו צריכות להחליט איפה עובר הגבול ואם הגבול באמת נחצה – רק אז להתערב.

אז מה להגיד?

לדבר על הבגדים ולא על הגוף.

אפשר להגיד "במשפחה שלנו לא מתלבשים ככה", אפשר לומר "הבגד הזה מאוד לא לטעמי".

כן להגיד, רק אם נשאלתי – אני אוהבת יותר את הבגד שלבשת אתמול.

לא להגיד, בשום מקרה – הבגד הזה נראה עלייך רע / מבליט לך…

הדרמה הכי חזקה בין אימהות לבנות, אבל יש עוד קשרים בבית.

גם אחים ואחיות מנהלים קשרים מורכבים שיכולים להתבטא בדיבור על לבוש. אחיות יכולות להיות דומות זו לזו ואף לחלוק בגדים או להיפך, "לרדת" אחת על השניה כשכל אחת יודעת "איך צריך".

גם אבות משפיעים על הבחירות של הבנות והבנים שלהם, ואמירה של אבא יכולה לחזק או לפגוע בדימוי גוף או ביטחון. יש בנות שמספרות לי כמה ביטחון קיבלו מהאבות שלהן ויש כאלה שמספרות על אבות שהיו שוטרי המזון והלבוש בבית.

יום המשפחה זה זמן מעולה לחשוב – מהי נורמת הדיבור בבית שלנו סביב בגדים? איך אפשר לתמוך ולגלות רגישות לשונות בינינו דרך הבגדים? אפשר להיעזר בכלים מעולם הסטיילינג הטיפולי כדי לחזק את החוטים המשפחתיים.

בערוץ היוטיוב שלי יש כמה סרטונים שמוקדשים ממש לנושאי המשפחה בראייה של סטיילינג תרפי.

השיחה עם עינת נתן – הורות וסטיילינג תרפי

השיחה עם הילה פינקלשטיין – על יחסי אימהות, בנות וסטיילינג תרפי

השיחה עם מעין קרת – על דימוי גוף וסטיילינג תרפי

השיחה עם ורד יפה חאיק – דיאטנית – על השמנה וסטיילינג תרפי

את כל הסרטונים האלה וסרטוני סטיילינג תרפי נוספים ניתן למצוא בערוץ היוטיוב ד"ר טלי סטולובי – styling therapy, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ! וכתבו לי מה הכי הייתן רוצות לראות וללמוד עוד על עולמות התוכן של סטיילינג תרפי.

מערכת היחסים שלנו עם הבגדים שלנו היא חלק משמעותי בחיים שלנו.

יש תקופות בהן אנחנו עסוקות יותר בבגדים שלנו ויש תקופות שפחות, אבל הבגדים תמיד שם, מלווים אותנו. לפעמים הבגדים הם כלי לעידוד, טיפוח עצמי, לפעמים הבגדים הם מקור לתסכול ומאמץ.

אנחנו לא יכולות להימנע ממערכת היחסים הזו! אנחנו מתלבשות יום יום, אפילו בתקופת הקורונה ובתקופות אחרות בהן אנחנו בבית, כמו "חופשות" לידה.

בדרך כלל היחס לבגדים הוא טכני – המטרה היא למצוא בגד "מחמיא" שאראה בו טוב. לפעמים התהליך נעים ולפעמים פחות. הנעימות הזו קשורה ליחסים עם הגוף, להיסטוריה של הסטייל האישי, מה שחוויתי ולמדתי בבית וכל העמדות שאני מחזיקה כלפי בגדים, נראות ויופי. כאן בדיוק מתחיל הטיפול בסטיילינג.

יש כאן הזדמנות לחקר עצמי מרתק ויצירתי שמוביל לפריצות דרך בביטוי העצמי שלנו. אנחנו משתמשות בבגדים כדי להניע תהליך פנימי וחיצוני כאחד.

טיפול בסטיילינג, כלומר סטיילינג תרפי, משנה את הראייה על הבגדים מן היסוד. ההבנה היא, שהבגדים הם שיקוף של מי שאנחנו והרגשות שלנו כלפי עצמנו, הגוף שלנו, והעולם סביבנו. אנחנו מתחילות בשאלה – למה אני מתלבשת כמו שאני מתלבשת? מה בחירות הלבוש מספרות עליי? וכך צוללות לעומק. הסטיילינג הוא הכלי.

דרך המבט על הבגדים אנחנו מתבוננות על עצמנו. המטרה אינה לשפץ את המראה שלנו, אלא להשתמש בבגד ככלי טיפולי – להתחבר אל עצמנו ברמה עמוקה יותר, לעשות אינטגרציה בין הפנים שלנו לחוץ שלנו. נשים אכן חוות את עצמן יפות יותר בעקבות התהליך אבל זו לא המטרה. זה קורה כי כשאישה מרגישה מחוברת לעצמה, היא בוחרת את הבגדים שלה ממרחב של מודעות ושליטה, ואז היא אוהבת את התוצאה האסתטית. אבל האסתטיקה היא לא המטרה! היא חלק מהתהליך.

אפשר לדמות את הטיפול בסטיילינג ללמידה חדשה של אורח חיים בריא לעומת דיאטת כסאח. לפעמים נשים מחפשות מתכון לדיאטה, הן רוצות שמישהי תגיד להן בדיוק מה לאכול ובאיזו שעה, והמטרה היא אחת, לרדת במשקל. גם בסטיילינג, לפעמים נשים מחפשות מישהי שתסדר את הארון שלהן, ותגיד להן – את הבגד הזה זרקי (אבל האם כל כך פשוט להיפרד מבגד?). היא תגיד להן, קחי רשימה של עשרה פריטי חובה, קני אותם. שלבי את הפריט הזה עם זה, ותוסיפי שרשרת. טכני, קצר, מוגמר. האמנם? של מי התהליך הזה? ומה קורה בעונה הבאה? האם שוב צריך להזמין סטייליסטית?

אז אם אני ממשיכה עם הדוגמה מעולם הדיאטות, אם אני מבינה שדיאטה לא עובדת לטווח הארוך, כי בטח אעלה את כל המשקל חזרה, אני מבינה שאני צריכה להשקיע יותר זמן וסבלנות בלמידה של כלי חדש, הבנה חדשה, שישארו איתי כל החיים. הכלי הזה הוא גם מותאם לי באמת, ולא מנסה להפוך אותי למישהי אחרת, חטובה ואופנתית יותר.

זה בדיוק טיפול בסטיילינג / סטיילינג תרפי.

אם אני לומדת מה עומד מאחורי בחירות הלבוש שלי ואיך לבחור מדויק לי, כפי שאני, יש לי כלי לכל החיים. הכלי הזה פשוט אבל נדרש זמן ללמוד אותו, ובעיקר שינוי תפיסה. אני לומדת שכשאני בוחרת בגד אני צריכה לשאול איך אני רוצה להרגיש? מי אני רוצה להיות? מה אני רוצה להפיק מעצמי? ואז – איך הבגדים יכולים לסייע לי בכך? (ולא – איך זה נראה? מה יחשבו על זה? האם "זה בסדר"?)

סטיילינג תרפי זו גישה שרואה בבגד כלי לפריצת דרך והתפתחות. זה טיפול שמתאים לכל מי שרוצה חיבור רגשי מעצים עם הבגדים שלה או שלו. כל מי שמוכנה להתבונן בעומק הבחירות שלה ורוצה להפוך את הבגדים לכלי יומיומי לעזרה עצמית והתפתחות אישית ומקצועית.

התהליך לרוב קצר וממוקד, זה טיפול קצר מועד באמצעות הבגד.

אם טיפול בסטיילינג / סטיילינג תרפי מדבר אלייך, כתבי לי. אני או אחת בוגרות קורס סטיילינג תרפי נלווה אותך במסע שלך עם הבגדים. זה לא יהיה רק סטיילינג. זה יהיה סטיילינג תרפי. והשינוי יהיה מבפנים החוצה.

מה הקשר בין דפוסי האכילה שלנו לדפוסי הלבוש שלנו?

ככל שניסיתי לדבר עם נשים על הבגדים שלהן, שמעתי שוב ושוב אותם דברים – ביקורת על הגוף, האכילה, הדיאטה. כשדיברתי על חולצה, הן דיברו על גודל הבטן. כשהצעתי לנסות חצאית, שמעתי על עובי ירכיים. ותמיד אותו משפט – "עד שלא ארזה" לא אצליח באמת להתלבש..

הקשר ההדוק הזה בין הבגד לגוף עובר גם דרך האכילה שלנו. אבל האם אי פעם עצרנו לשאול  – מה הקשר בין איך שאכלנו היום הזה לבין מה שלבשנו?

תקופות בהן אנחנו אוכלות יותר מכפי שאנחנו באמת צריכות, או אוכלות בצורה שגורמת לנו סבל, מאופיינות באכילה רגשית. אכילה שלא מונעת מרעב פיזי אלא מצרכים רגשיים. אכילה רגשית היא תופעה אנושית שכיחה ולגיטימית וזה לא אומר שמשהו בהכרח בעייתי. מי לא מנשנשת במפגש חברות גם כשהיא לא רעבה? מי לא אוכלת ארוחת ערב משפחתית גם אם הבטן שלה לא בדיוק מקרקרת? אכילה רגשית הופכת לבעיה כשהיא גורמת לנו סבל, וכשהיא בלתי נשלטת.

הקורונה היא דוגמה מצוינת לתקופה של אכילה רגשית וגם לקשר הזה בין אכילה לבגדים. בתקופת הבידוד היינו בסיטואציה חריגה ומעוררת חרדה, בה נדרשנו גם לבשל יותר. ברור שזו תקופה שונה בתוך מערכת היחסים עם האוכל, שגם ככה מורכבת יותר אצל נשים. הקשר החזק בין נשים ואוכל (ולצערנו גם הפרעות אכילה) מבוסס על כך שלרוב אנחנו "ספקיות" המזון, הרי זה מתחיל כבר עם ההנקה. אמא נתפסת כמקור ההזנה הפיזית והרגשית, ומערכת יחסים שלמה נרקמת בין אוכל לרגשות ויחסים. פה העניינים מתחילים ממש להסתבך, אבל אם נתמקד בתקופת הקורונה, מלבד הבישול והזמינות של האוכל, רבות מאיתנו ויתרו על הסטייל. מי צריכה להתלבש כשהיא לא יוצאת מהבית? וגם אם היא עובדת פה ושם, רואים רק את הפנים על המסך של הזום! אבל מה המשמעות של הוויתור על טקס ההתלבשות בבוקר? מה משמעות הבחירה בבגדים רחבים, בגדי בית או פיג'מה? האם הבחירה הזו יכולה להשפיע על דפוסי האכילה? מאוד. בטח ובטח על אכילה רגשית. אבל הקשר הזה לא קיים רק במצבי קיצון כמו בידוד בקורונה, הוא קיים מידי יום ובמיוחד בתקופות בהן עלינו במשקל והתבאסנו מעצמנו. 

סטיילינג תרפי זו שפה שעוסקת בקשר שלנו אל הגוף ואל הנפש, דרך הבגדים. הבגדים הם שפה שמבטאת את כל זה אבל גם משפיעה על כל זה. לבחירות הלבוש שלנו יש השפעה על איך שאנחנו רואות את עצמנו, חוות את הגוף שלנו וגם אוכלות!

סטיילינג טיפולי מחבר את עולמות האכילה, הלבוש והנפש.

אם את רוצה לדעת עוד, כתבי לי.

"לרוץ כמו בחורה" – פרסומת ששברה את המאה מיליון צפיות ביוטיוב. אחת הפרסומות המדוברות והמרגשות ביותר! בסרטון רואים נשים צעירות רצות בצורה מגוחכת בתגובה לבקשה, "תראי לי איך בחורה רצה". אחרי בנות העשרים אנחנו רואות ילדה צעירה שרצה בנחישות ובמהירות, וכך גם כל הילדות אחריה. אז ממתי "לרוץ כמו בחורה" מונע מאיתנו לזכות במירוץ??

הפרסומת הזו של אולוויז, מותג התחבושות, נוצרה על ידי פרוקטור אנד גמבל ואחת מנשות הצוות שהובילה מאחורי הקלעים, היא דליה פלדהיים.

דליה היא ישראלית שחיה בחו"ל, כרגע בסינגפור, וזכיתי לשוחח איתה על ניהול נשי, מהות והוויה נשית ("כוח שאקטי" היא קראה לזה), איזון העבודה/ בית והאתגרים של נשים בעולם העבודה. איזה כיף של שיחה! דליה סיפרה על הדרך המקצועית שלה, איך התגלגלה לצמרת הגבוהה ביותר ומצאה את עצמה אישה בעולם כמעט גברי. דליה מדברת באהבה על אחת המנהלות המיתולוגיות בחייה, שאיפשרה לה גמישות, יצירתיות ומודל שמשלב נשיות בלתי מתנצלת (כולל סטייל עם עקבים) יחד עם חשיבה ניהולית חדה כתער. לעומת זאת אנחנו נכנסות גם לנושא ההתעמרות בעבודה וסביבות עבודה רעילות לנשים, ואיך אנחנו צריכות ללמוד לשמור על עצמנו, על הגבולות שלנו, בכל המרחבים. הן במרחב השעות שאנחנו נותנות בעבודה, הן ביחסים הבינאישיים והגבולות שאנו יוצרות עם כל מי שעובד/ת איתנו, וגם בבית.

דליה מדגישה כמה אנחנו כנשים יכולות להעצים נשים אחרות, לסייע להן לצמוח, להרים נשים אחרות בעוד אנחנו מתרוממות. לפעמים אנחנו נופלות למיתוס הגברי, שבו עלינו כביכול להילחם על מקומנו, אבל דליה מספרת שמעולם לא נתקלה בתופעת ביצ'יות במקום העבודה שלה. נהפוך הוא, היא תמיד הייתה כתובת לנשים אחרות ומצאה בעצמה נשים אחרות כתמיכה בדרך שלה. כל אישה צריכה מנטור גבר ומנטורית אישה, היא אומרת.

ואיך זה מתחבר לסטיילינג תרפי? ראשית, הרשות להתלבש כמו אישה! כמו בת. אין בושה או חולשה בחצאיות או שמלות. להיראות כמו בת, או להתעסק בחיצוניות שלנו, לא הופך אותנו לפחות חזקות. נהפוך הוא. בסטיילינג תרפי אנחנו מעלות מודעות למשמעות הנשיות וגם המיניות עבורנו, דרך הבגדים שאנחנו בוחרות, או נמנעות מלבחור. היכולת לבחור בבגדים נשיים, גם אם הם נתפסים כפחות יומיומיים או פחות מקובלים, מאפשרת לנו להתחבר ולבטא את הנשיות שלנו. אין בכך סתירה ליכולת שלנו לחשוב, לנהל, להנהיג. פעמים רבות סטיילינג טיפולי בכך שהוא מאפשר לנו את החיבור לחלקים האלה בתוכנו. מעבר לזה, דליה מדברת על העוצמה של הבגדים בתפקוד המקצועי. כמה חשוב הליפסטיק והפן שלה בשיער לפני פרזנטציה. כמה הדיוק בחוץ מסייע לדיוק הפנימי, ולהיפך. וזה בדיוק סטיילינג תרפי.

הבגדים שלנו משמעותיים רגשית בכל מרחבי החיים שלנו, הן בעבודה והן מחוצה לה. השיחה עם דליה היא השראה ענקית, וכיף לשמוע את ה"אני מאמינה" שלה, שהובילה אותה לדרכה המקצועית יוצאת הדופן וגם לשיחה בינינו, שמהותה להעביר את המסרים הלאה.

לשיחת סטיילינג תרפי עם דליה פלדהיים, לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי ותוכלי לקבל עדכונים על סרטונים חדשים.

איך תרגישי אם הבת שלך תבחר ללבוש חוטיני? האם תדברי איתה על כך? מה תגידי לה?

אימהות מרגישות אחריות עצומה לגבי הלבוש וההתנהגות של הבנות שלהן. במחקר שערכו שתי סטודנטיות במכללה לחברה ואמנויות, שרון אפשטיין ספיר ומירב מזוז שוורץ, הן ישבו לראיונות עם שמונה אימהות למתבגרות ושמעו כמה האימהות מתייסרות בדילמות בנושאי לבוש, גוף ומיניות. רציתי לדבר על כך עם הילה פינקלשטיין, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית. הילה התחילה מהאקסיומה הברורה – לא פשוט לנו לדבר עם הבנות שלנו על כל דבר, בטח ובטח על בגדים ומיניות. כולנו אומרות לעצמנו שלא נהיה כמו האימהות שלנו, אבל מתנהלות עם העברות בין דוריות שלא מצליחות להימלט מהן. אם האימהות שלנו "חפרו" לנו על האוכל, הלבוש או כל נושא אחר – אנחנו יכולות לומר שלא נעלה את הנושא. אבל זה לא פשוט לנו, כי בתוכנו הדילמות מייסרות. ולמה בעצם? כי למרות שאנחנו ב-2020, עדיין לאימהות יש קשר ייחודי וטעון עם הבנות שלהן, מעצם זה שאנחנו מלמדות אותן על נשיות ותפקוד בעולם. בנושא החוטיני, זה מאוד תלוי תרבות והקשר. יש אימהות ובנות שיכולות ללכת לבחור יחד חוטיני, וישנן כאלה שלא ידברו על הנושא לעולם. בסטיילינג תרפי נשאל, מה החוטיני הזה מסמל, וננסה לנהל "דרכו" שיח מודע ומקרב, יחד עם הקושי.

הילה מדברת על הדינמיקה אם – בת לאורך השנים, ונותנת כדוגמה סצנה מהסדרה "אלה הם חיינו" (This is us), בה רואים אם ובת משוחחות בחדר המתנה בבית החולים, בסיטואציה אינטימית. הבת אומרת לאם כמה היא חוששת לאכזב אותה, כמה ביקורת היא חווה ממנה. האם משתפת כמה לה עצמה היה קשה מול אמא שלה וכמה היא מנסה להתנהל אחרת, ולא מצליחה. זו אחריות שלי, היא אומרת לבת שלה. הילה מחדדת את הקושי של הבת השמנמנה מול אמא יפיפייה, רזה, עם זוגיות מוצלחת במיוחד. הקושי יכול להימשך כל החיים, אבל למרבה השמחה יש צמתי חיים שמעודדים חמלה והתקרבות בין אימהות לבנות, כמו נישואים, היריון והמעבר לאימהות.

סטיילינג תרפי זו שפה שמחברת אימהות ובנות ומעלה על פני השטח את הדיאלוג והקשר. אפשר להתקרב להיות האימהות שאנחנו רוצות להיות, דרך השיח שלנו עם הבנות שלנו על בגדים. בסטיילינג טיפולי העיקרון הוא לא להחליט עבורן, אבל כן לשמש עבורן דוגמה. לדבר על הדברים, לא להסתיר את דעותינו בכוח ובטח לא לשקר, אבל כן לאפשר להן את השוני מאיתנו ולהבין שהטעם שלנו לעולם יהיה שונה. דורות שונים מתלבשים אחרת, חושבים אחרת, והמחשבה שהבנות שלנו יתלבשו תמיד לטעמנו לא מציאותית.. בשיחה אני משתפת באופן אישי את הקושי שלי מול בחירות הלבוש של הבת שלי. כבר בגיל שמונה ברור שהטעם שלנו שונה לגמרי..

סטיילינג תרפי זו גישה שחותרת ליכולת לביטוי והגדרה עצמית דרך בחירות הלבוש. ביכולת שלנו לקבל את השוני והייחודיות של הבנות שלנו אנחנו מאפשרות להן לגבש את הקול הייחודי שלהן, להתנסות עם הבגדים שלהן ולהיות מי שהן, תוך ידיעה שאנחנו תמיד שם בשבילן. לאורך כל השיחה הילה דיברה על היכולת לחמלה, שהיא החיבור בין אימהות לבנות, פחות ביקורת ויותר קבלה. זה הזכיר לי ציטוט מצחיק אבל נכון מהמחקר על אימהות, בנות ולבוש, שהולך ככה: "אני אומרת לעצמי, תנשמי, תחשבי שהיא אישה זרה בת שמונים, את נחמדה אליה!".

בואו לשיחת סטיילינג תרפי עם הילה, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, וכתבו לי מה מעניין אתכן לראות!

להתלבש כמו המורה שאת רוצה להיות! איך? לשם כך הזמנתי לשיחה את מירב לויטה עזני, מורה שמתלבשת כמו שהיא רוצה להיות. מירב מספרת על התהליך האישי שעברה עם בגדים ואיך הוא השפיע על התפקוד שלה בכיתה ועל הנראות המקצועית שלה. היא קיבלה פידבקים והזדמנויות רבות יותר מעצם זה שהיא התלבשה אחרת! כי הבגדים שלה השפיעו על אופן הביטוי שלה בעבודה.

מירב היא מורה ותיקה, מנחת קבוצות וגם בוגרת קורס סטיילינג תרפי. השילוב המקצועי הזה מאפשר לצלול איתה לשיחה שהופכת את התיאוריה של סטיילינג תרפי – לפרקטיקה של סטיילינג תרפי. איך בגדים באמת יכולים לעזור לנו בעבודה? מירב מדברת על הצבע של הבגדים, על אקססורי קטן, על להחליף את הג'ינס והטישרט במשהו שהיינו שמחות ללבוש גם מחוץ לשעות העבודה. אנחנו לא מדברות על מהפך  – אלא התפתחות. הרעיון הוא להתחיל להשקיע מודעות רבה יותר באופן הלבוש לעבודה, בצורה שתקדם אותנו להרגיש טוב, לתפקד טוב, וגם לשדר נראות בהתאם ליכולות שלנו.

השיחה עם מירב התקיימה לכבוד הראשון לספטמבר, אבל לבוש של מורות רלוונטי תמיד. הוראה זה מקצוע עם שחיקה גבוהה ביותר, והבגדים יכולים לסייע למורות להמציא את עצמן מחדש ולהביא את עצמן ביצירתיות ומקוריות לתפקיד הזה. מירב רואה בהוראה מקצוע שיש בו אהבה, מנהיגות ואחריות עצומה על חיים של ילדות וילדים. היא מספרת איך הבגדים השפיעו על תגובות התלמידים והתלמידות אליה, והפכו להיות כלי בתקשורת הבינאישית איתן.ם.

סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית, אימונית, ייעוצית, חינוכית, וגם צוותי הוראה יכולות לשלב סטיילינג טיפולי בעבודה החינוכית. סטיילינג טיפולי במסגרת חינוכית בא לידי ביטוי בלבוש מודע של צוות ההוראה עצמן, בשיח סביב לבוש בין הצוות לבין התלמידות והתלמידים, ובהיותו כלי להעלאת מודעות וחשיבה ביקורתית בריאה. זה כלי לדבר עם התלמידות והתלמידים על מי שהם, על ההשפעות החברתיות, על המסרים המתקבלים.

תודה למירב על שיחת סטיילינג תרפי נוספת בימי קורונה, שהתקיימה בתחילתה של שנת לימודים יוצאת מגדר הרגיל. בתגובות לשיחה, אחת המגיבות כתבה, כי השיח על בגדים מצליח לנרמל ולהכניס רוח חיובית ביום לא פשוט ולא רגיל. זו התרפיה של הסטיילינג. תחום שמכניס יצירתיות ומשחק בחיי היום יום.

לשיחה עם מירב הנהדרת, לחצו כאן!

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי לתכנים, ואשמח לדעת מה דעתכן!

תמר פריאל היא עובדת סוציאלית וחוקרת תרבות, בעלת עבודה סופר מעניינת! היא עובדת ב"תנועה בטוחה" – ארגון שמלמד נשים העצמה דרך הגוף. איך לעמוד על שלנו, לתפוס מרחב ציבורי, להגיד "לא" במילים ובתנועה, וגם להגן על עצמנו מול גברים. "הגנה עצמית" במובן הכי עמוק של הביטוי הזה. שמחתי לדבר עם תמר, שגם עורכת בהתנדבות ב"פוליטיקלי קוראת" – עיתונות פמיניסטית חופשית שממש כדאי לכן להכיר.

בתחילת השיחה אנחנו מדברות על החוויה של נשים בתוך גוף, גם דרך ההתייחסות למאמרה של איריס יאנג. איריס יאנג כותבת על התחושה של נשים שהן "לא יכולות" לבצע פעולות גופניות מסוימות מעצם היותן נשים. היא מתארת כיצד בנות זורקות כדור- בעוד הבנים משתמשים בכל גופם, טווח התנועה של הבנות מצומצם. מתי בדיוק אנחנו לומדות לצמצם את עצמנו? ואיך זה שגברים פורסים רגליים באוטובוס בעוד אנחנו נדחקות לפינה? השיחה הזו העלתה בי כל כך הרבה אסוציאציות, על חיי היום יום של כולנו.

הקשר לסטיילינג תרפי ברור – הרי אנחנו מתלבשות מתוך המבט הגברי, שמלמד אותנו מה "יפה" ו"נשי". לא כל כך פשוט לקבל בחירות לבוש שהן פחות "נשיות", ומצד שני גם הדיאלוג מול החצאית והשמלה, שהם פריטי הלבוש הכי "נשיים" בחברה שלנו – גם הוא לא פשוט! כי יש מחירים לבחירה "להיות נשית" ויש מחירים לבחירה שלא "להיות נשית".

השיחה עם תמר זרקה אותי לזיכרונות ילדות של הפחד מטיפוס או ביצוע פעולות גופניות מסוימות, וגם לזיכרונות עכשווים מאוד של נשים שאומרות לי "איך את לובשת חצאית כל כך בולטת?". הדיאלוג הזה לא מאבד רלוונטיות בכל גיל.

בחלק השני של השיחה, כשאנחנו מדברות על פוליטיקלי קוראת, תמר מאירה את הנושא של כתיבה נשית ועריכה גברית. הגיוני שכנשים אנחנו גם כותבות אחרת, הרי הכתיבה שלנו היא מתוך החוויה שלנו כנשים בעולם. ומתוך החוויה הזו אנחנו גם רגילות לכך ש"יערכו" אותנו. העריכה הגברית היא כל כך חותכת ואסרטיבית, שברור שהביטוי שלנו מצטמצם. כעורכת, תמר מקפידה לערוך עריכה שוויונית, בגובה העיניים, וזה סימבול כל כך עמוק לדיאלוג הזה שלנו כנשים לנשים.

זה בדיוק הדיאלוג שמאפיין סטיילינג טיפולי, שהוא סטיילינג פמיניסטי. הכוונה היא, שאני לא יודעת יותר טוב מאחרת מה הסטייל הנכון לה, אני לא מגדירה מה זה סטיילינג "ראוי". אני לא מגדירה מה יפה ומה מכוער ואין הגדרות כאלה. אני מסייעת לאישה שמולי לגלות את עצמה, להביא את עצמה לביטוי דרך הבגדים שלה. אני שם כדי לכוון, לסייע, לחשוף לאפשרויות נוספות, לגזרות אחרות של בגדים וחנויות שיכולות להציע יותר… כל זה כן, בהחלט, אבל מבלי לקבל החלטות עבור מי שבתהליך הזה של סטיילינג תרפי.

תודה לתמר פריאל שעזרה לי לגלות זווית נוספת וכל כך רלוונטית לעשייה של סטיילינג תרפי. לינק לשיחה כאן.

הרשמו לערוץ היוטיוב שלי, לקבלת תכנים מעולם הסטיילינג תרפי!  

מאירה גולדברג ברנע היא סופרת מצליחה ואישיות מיוחדת, והמסע שלה עם בגדים מדגים סטיילינג תרפי. מכיוון שמאירה היא המומחית הכי גדולה לענייני עצמה, אני מתחילה מציטוט שלה –

"כל חיי הרגשתי שמנה ומכוערת. לבשתי בגדים בלי לפתח סגנון משלי, בעיקר חולצות שחורות גדולות או שמלות שחורות גדולות. תמיד קנאתי במי שלובשת צבעוני ומגניב. וידעתי שאני לא יכולה. לפני כמה שנים ירדתי במשקל באופן דרמטי והצלחתי להחזיק במשקל הזה שנה בלבד. בשנה הזו התלבשתי מאד יפה עם שמלות ופיתחתי סגנון אישי ואז כשעליתי הכול בחזרה, נכנסתי לדיכאון, כי חזרתי לשחור ולמדכא ולגדול…. עד שבגיל 40 מצאתי את עצמי, החלטתי שגם אם אני גדולה זו לא סיבה ללבוש בגדים מפעם, גדולים וחסרי ייחודיות. מצאתי את הצבע ואת המגניבות בחיים.

זה היה מסע קשה אבל היום, למרות שאני מתה לרדת עוד חמישה קילו, בחיים לא תשמעי אותי בוכה שאני נראית רע או שאין לי מה ללבוש. תמיד יש לי מה ללבוש! ואני תמיד נראית ומרגישה טוב."

ככה, חץ לתוך הלב. מאירה מביאה את השיח הפנימי של נשים עם משקל גוף ובגדים. בשיחה שלנו, אנחנו מדברות על המפגש הזה עם עולם האופנה, כשאת במידה "גדולה" יותר ממה שלחנויות יש להציע. והמוכרת מסתכלת עלייך במבט כזה מרחם. כמה זה קשה להיות תמיד המידה האחרונה ואיזו תגלית זו למצוא חנויות ומעצבות שמאפשרות טווח של מידות וביטוי עצמי דרך בגדים. מאירה מדברת על קרן שביט ועל אופנת פיפה כגילוי ששינה את חייה אבל אומרת, זה לא חייב להיות יקר. יש הבנה מסוימת שמגיע לי להתלבש בצורה שעושה לי טוב, וכשאני מוצאת את הדרך לעשות זאת – אני קונה לעצמי. אני מסכימה מאוד עם מאירה. הגילוי שלה היה דרך מעצבות מסוימות שאיפשרו לה פתרון קונקרטי.

בחיבור לסטיילינג טיפולי, מעבר לפתרון הקונקרטי יש הבנה רגשית עמוקה – זכותי להתלבש בשביל עצמי, להתלבש יפה וטוב בעיניי, בכל משקל שאני נמצאת בו. הבגדים יכולים לתת לי ביטחון ולעטוף אותי בצורה מכובדת בכל רגע ורגע בחיי, בלי קשר למספר על המשקל.

ובהזדמנות זו, המלצה חמה – הפסיקו להישקל. זה לא עוזר לנו במערכת היחסים עם האוכל. סטיילינג תרפי זו גישה שעושה את החיבור בין בגדים לאוכל ושאר התחומים בהן אנחנו בוחרות ולומדות לדייק את עצמנו למי שאנחנו כאן ועכשיו, ולא למדוד את עצמנו בהתאם לכללים של אנשים אחרים.

מאירה הנפלאה מראה תמונות שלה באירועים פומביים שונים, היא עומדת מול קהל, מצטלמת לידיעות אחרונות, והבגדים שלה נותנים לה כוח. אחר כך היא מספרת על התספורת שלה, בהשראתה של אישה שעבדה עימה, ולקח לה זמן להעז. מהרגע שהעזה התספורת נתנה לה נחמה והשלמה עם השיער שלה, שאף איתו יש למאירה מערכת יחסים סוערת. החיים שלי סוערים ורגשיים, היא אומרת, ונראה שגם הצבעוניות שהיא בוחרת בה מבטאת את זה בצורה מדויקת.

שיחת סטיילינג תרפי שנעה בין צחוק לבכי. מומלצת הכי שיש. צפו במאירה בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! זה שווה את זה.