תגית: מטפלת בדימוי גוף

בהרצאות סטיילינג תרפי אני מקרינה שקופית עם צילום של בגד ים ומבקשת מהקהל להגיד כל אסוציאציה שעולה כלפי בגד הים. התשובות חוזרות על עצמן- "חתיכה", "רזות בלבד", "היו ימים", "לא בשבילי", "הלוואי". יש גם מעט תשובות כמו "חופש", "קיץ", "ים".

בראייה של סטיילינג תרפי, בגד הים הוא פריט הלבוש עם הכי הרבה משמעויות רגשיות. הוא הסימבול הכי חזק לגוף שלנו.

השבוע הוזמנתי לתוכנית הבוקר "פאולה ולאון" כדי לדבר על בגדי ים. בפאנל איתי ישבו נשים שמבקשות לחולל שינוי. הן מייצרות בגדי ים במגוון מידות רחב וסגנונות שונים, כולל לנשים חרדיות. התפיסה שכולנו באנו לקדם היא, שלכל אדם מגיע להרגיש טוב בחוף הים ואף אישה לא צריכה להדיר את עצמה מהחוף כי לא מצליחה למצוא בגד ים שמתאים לה.

השיח התחיל מזה שפאולה רוזנברג שאלה אותי איך סטיילינג טיפולי יתייחס לבחירת בגד ים. דיברתי על זה שבגד ים הוא סמל חזק למפגש עם הסביבה ודווקא פריט לבוש שדרכו אני יכולה להרגיש שליטה וביטחון.

זה פריט לבוש שדרכו אני יכולה להחליט איפה הגבול שלי בין מה שאופנתי ומקובל ואיך אני "אמורה" להיראות, לבין איך שאני רוצה ואיך שאני באמת.

תהליך סטיילינג תרפי עם בגד ים עובד דרך השאלות –

מה את רוצה להרגיש כשאת לבושה בבגד ים?

מה את רוצה לשדר כשאת לבושה בבגד ים?

"אבל זה קשה מידי, כי המחשבה היא תמיד, מה יגידו עליי" פאולה אמרה, "על הצלוליטיס".

וזו בדיוק העבודה.

סטיילינג טיפולי לא עוסק רק במעטפת ובפתרונות טכניים, "תלבשי את זה", אלא בתהליך הרגשי שמאפשר לנו לקבל בחירה שבאמת נרגיש בה טוב. זה לא קליל ומהיר, אבל זה מאוד יעיל.

מה התהליך המקדים לבחירת בגד ים, בגישת סטיילינג תרפי?

להבין ולהכיר במטענים הרגשיים שאיתם אני ניגשת לנושא. האם אני מוכנה לשחרר את עצמי ולאפשר לעצמי נוכחות וקיום בבגד ים. האם אני מבינה שאין דבר כזה "גוף לבגד ים" ושזו תפיסה חברתית שרק מדכאת אותי? האם אני מוכנה לנסות לאפשר לעצמי ביטחון וביטוי עצמי בבגד ים?

אם כן, אני צריכה להיות מוכנה לנסות. למדוד, להתנסות. להחליט שאם לא מתאים, עוברת הלאה. לא אני אמורה להתאים את עצמי לבגד הים אלא להיפך. לא לשפוט את עצמי כשאני מודדת בגד ים.

בגד הים אמור לכבד את הגוף שלי.

בגד הים אמור לכבד את מי שאני. הטעם שלי והאישיות שלי.

אני לא אמורה להתפשר, גם אם זה אומר שאשקיע יותר זמן בחיפוש. גם אם זה אומר שאשלם קצת יותר ממה שתכננתי.

ההשקעה הזו היא ההשקעה בעצמי, כך שכשאלבש את בגד הים הזה, ארגיש מחוברת לעצמי ובטוחה.

חשוב לציין, "להתנסות" זה לא אומר שכל בגד ים בא בחשבון, ושאני צריכה למדוד את כל החנות! החוויה הזו יכולה להיות מציפה ומתסכלת.

אז כדאי לעשות עם עצמי גם הכנה בסגנון סטיילינג רגיל.

מה הסגנון שלי? ביקיני או שלם?

איזה מפתח אני אוהבת? עגול, וי? מה העומק המועדף עליי למפתח החזה?

אילו צבעים אני מעדיפה?

מה הסגנון המאפיין אותי בבגדים והאם אני רוצה שבגד הים יהיה באותו סגנון שלי?

אם אני רואה בגד ים שמסעיר אותי, אבל הוא מאוד רחוק מהסגנון שלי, האם בטוח שיהיה לי הביטחון ללבוש אותו ולהרגיש טוב?

לא כדאי למדוד דברים שהם רחוקים מידי ממי שאני. לא עם בגד ים ולא עם בגדים בכלל. להתנסות – כן. ולהישאר נאמנה לעצמי.

בתמונה – ליאן רזניק פירקה ועדן כ"ץ, שתיהן עובדות סוציאליות בוגרות סטיילינג תרפי וגם דוגמניות מידי פעם!

כי אפשר גם וגם. אפשר הכל.

ביקרתי אותן על הסט בהפקת האופנה שלהן לחברת Levitex וראיתי כמה הן נהנות. פשוט נהנות.

מגיע לנו להרגיש טוב בבגד ים.

עבור רוב הנשים, בחירת בגד ים היא תהליך לא פשוט בכלל.

שנים לא היה לי בגד ים. בין גילאי 10 עד 20 בערך, אמרתי שאני לא זקוקה לבגד ים כי אני לא הולכת לים. רציתי להימנע מהצורך להסתובב בבגד ים מול אנשים זרים.

אחרי שכתבתי את זה בפוסט שלי בפייסבוק, קיבלתי הודעות מנשים שסיפרו לי שהן הרגישו או מרגישות בדיוק אותו דבר.  

זה אפילו מגובה מחקרית. מחקר מצא שנשים שהתבקשו לדמיין את עצמן עומדות לפני חברים שלהן בבגד ים, דיווחו על רמות חרדה גבוהות ביותר.

בגד הים מסמל עבורנו נקודה מאוד רגישה. שינוי לא קורה ברגע, אבל הוא מתחיל ברגע שאנחנו מכירות בצורך בשינוי. מבינות שמגיע לנו להרגיש אחרת, ושיש בזה ערך. יש ערך בבחירת בגד ים, הליכה לחוף או לבריכה והרגשה טובה ונוחה בתוך העור של עצמנו.

ההשפעה היא תרפויטית.

זה סטיילינג תרפי.

אוריין פז גדלה כילדה מתולתלת במשפחה עם אמא ואחות עם שיער חלק. לאורך חייה תמיד חלמה על שיער חלק, ובשלב מסוים באמת החליקה אותו. היא אהבה את הגרסה המוחלקת של שיערה אבל יום אחד היכתה בה ההבנה, שהיא רוצה לחזור לעצמה. שהבחירה שלה בשיער חלק היא סוג של פשרה ואולי גם כניעה לתכתיבים. אף אחד לא אמר לה – תחליקי את שיערך, אבל לא היו מתולתלות בסביבה הקרובה שלה, ובתקשורת השיער החלק הוצג כדבר יפה ונכון, קלאסי. אז בכמה צעדים ולאורך תקופה, היא חזרה לשיער המתולתל שלה.

היא גילתה שהחזרה לתלתלים שלה היא החזרה לעצמה, למקום טבעי יותר שמאפשר לה יותר גיוון עם השיער שלה. עם זאת, כמתולתלת עם צרות של מתולתלות היא חיפשה קבוצת השתייכות. ולכן הקימה כזו בעצמה, את קהילת המתולתלות.

בקהילה נשים יכולות לשתף בחוויות שלהן ולהתייעץ לגבי סידור השיער שלהן והחיים עם שיער מתולתל. תלתלים זה פשוט שונה, היא אומרת, זה לא קשה יותר לניהול משיער חלק. אוריין מדברת על הצורך לקבל את עצמנו כפי שאנחנו וללמוד להסתדר עם השיער הטבעי. לתת במה למתולתלות ולחוויה שלהן. החיבור לסטיילינג תרפי מתבקש – הדיון על הקשר בין הפנים לחוץ, היכולת לקבל את המראה שלנו, את איך שנולדנו, ולחבק את זה!

בשיחה שלנו אנחנו מדברות על המשמעות של הכמיהה לשיער החלק. הדמויות בטלויזיה, ואף מיכל ינאי שהייתה הדמות שראינו על מסך ערוץ הילדים בילדות שלנו, גילמו יופי ומושא להערצה – בשיער ארוך חלק. בדיוק כמו הנסיכות של דיסני. בדיוק כמו כל הדמויות שאנחנו רואות בתקשורת, באינסטגרם. היכולת לפתח חשיבה ביקורתית היא גרעין יסוד בגישת סטיילינג תרפי.

אנחנו מדברות על הצורך להעצים ילדות צעירות להרגיש טוב וטבעי בתלתלים שלהן, במיוחד כאימהות. מעניין לחשוב על החוויה של אם ובת כאשר אחת מתולתלת והאחרת בשיער חלק. כמה הנושא הזה נכנס למודעות ולשיח. בסדנת סטיילינג טיפולי, זה בדיוק מה שאנחנו עושות, ומגלות כמה השיח הזה מקרב ומסייע.

אנחנו חיות עם התלתלים שלנו וזה נושא שראוי להתייחס אליו. לעתים הנושא נראה שולי וזוכה לזלזול, כמו כל ההתייחסות לשיער שלנו בכללה, אבל אוריין קוראת להכרה בחוויה הזו. בסופו של דבר, השיער שלנו נושא משמעויות רגשיות רבות עבורנו לאורך כל החיים.

אני מספרת לאוריין איך בתור ילדה מתולתלת היה לי קושי איתו וחלום על שיער חלק, עד כדי כך שבגיל 12 הלכתי לבצע "פתיחת תלתלים", הליך שהותיר אותי עם אכזבה קשה. הסיפור הזה, שנשמע מצחיק היום, זכור לי כחוויה מכוננת. האשליה שהתנפצה לעד, כי יום יגיע ויהיה לי שיער אחר משלי. ככל שהזמן עבר למדתי להעריך יותר ויותר את שיערי, שהשתנה בינתיים מאוד. יכולה רק לדמיין לעצמי איך סטיילינג תרפי היה יכול לסייע לי כילדה, לקבל את השיער שלי ואת עצמי. גם השיער, כמו כל שאר המאפיינים הגופניים שלנו, הוא חלק מדימוי הגוף, שבילדות ובנערות הוא הכי שברירי.

מזמינה אתכן לשיחת סטיילינג תרפי מעניינת ורלוונטית, לכל מתולתל/ת או לאמא!!

בואו לשיחה עם אוריין בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי ושתפו עם חברות מתולתלות! נתראה בשיחת סטיילינג תרפי הבאה.

מה עובר על אישה שמתיישבת על כיסא מעצבת השיער שלה, בשיער חפוף וחלומות גדולים?

 כולנו יודעות כמה משמעות אנחנו מעניקות להחלטה למספרה ואיזה יחס אנחנו מעניקות לספר/ית שלנו. כל שינוי צבע בשיער או תספורת חדשה יכולים להיות ביטוי לתהליכים שמתחוללים פנימה או לעורר כאלה. אז לא פלא שלהתמסר ולתת אמון במי שנוגעת בשיער שלנו, זה דבר לא מובן מאליו! אוה אליזבט אל קנרש יודעת זאת. היא מבינה את העומקים הרגשיים שכרוכים במפגש שלה עם הנשים שמגיעות אליה.

אוה היא אישה יצירתית בצורה בלתי רגילה, והכרתי את העשייה שלה עוד כשהייתה מעצבת אופנה מצליחה. העיצובים שלה כמו גם הסטייל הכובש שלה תפסו אותי, וכשראיתי שהיא עברה לעסוק בעיצוב שיער תיארתי לעצמי שגם בתחום הזה היא תעשה חיל. או סטייל 😊

התגובות של נשים לפוסט שפרסמתי בעקבות השיחה שלנו שיקפו הדים של אהבה, הערצה והיקשרות. מדהים בכל פעם מחדש, כי אלה ההדים של הקשר של נשים עם מי שנוגע בשיערן! רק אם המגע מיטיב כמובן. כל אחת מאיתנו זוכרת בכאב מפגש בלתי מוצלח במספרה, ולצערנו יש יותר מידי כאלה. השינוי בשיער צריך להיות מותאם אישית ורגיש. זה לא תהליך טכני אלא רגשי. האכזבה יכולה להיות קשה וכך גם התרוממות הרוח. זאת תרפיה, אומרת אוה. היא יודעת עד כמה.

תהליכים ורגשות הנוגעים לשיער הם חלק מהותי בסטיילינג תרפי. סטיילינג טיפולי לא נוגע רק לבגדים ואקססוריז אלא לכל המעטפת שלנו, בין השאר השיער. שיער מסמל זהות, היסטוריה אישית, יחס לגוף ולנשיות. מחקרים מרמזים שגברים נמשכים יותר לנשים עם שיער ארוך שמסמל פריון.. זה לא מקרי שכל הנסיכות של דיסני שיערן ארוך, מלא ומתנפנף.. אנחנו גדלות על הדמויות האלה, על הבנה של משמעות השיער עבורנו.

תספורות מייצגות לא רק אופנה חברתית ותפיסות מגדריות וחברתיות, אלא גם מצב רגשי ואמירה אישית. אני זוכרת אישה שטיפלתי בה בקליניקה שלי, שסבלה מדיכאון לאחר לידה אבל התקשתה מאוד לשתף את הסביבה שלה ברגשותיה. אחד הדברים הראשונים שעשתה היה לגלח את שיער ראשה, בסוג של תספורת פאנק. האקט הזה הוסווה כאקט אופנתי, אמירה פאנקית סטייליסטית, אבל הוא ביטא קושי עמוק שחוותה. בתוך תהליך סטיילינג תרפי היה לי ברור, שהורדה של השיער היא סימבול לאבדן, אבדן הזהות שלה כפי שהכירה אותה לפני הלידה ואבדנים נוספים. לא דבר שקל להודות בו בתקופה שאת אמורה להיות בה שמחה ומאושרת על מזלך הטוב והאימהות שלך. קל יותר לגלח את השיער, או לצבוע אותו בצבע חזק, או להסתפר באיזו דרך שונה מהרגיל.. 

אוה מספרת שנשים מגיעות אליה לפעמים מדוכדכות והשינוי מיטיב איתן. היא מדברת על הרצון של נשים בשינוי והפחד מתגובת הסביבה. מספרת על מקרים שנשים חוזרות הביתה ומקבלות משוב שלילי מבן הזוג או הילדים שלהן, ונסוגות. אוה מנסה לחזק אותן ללכת עד הסוף עם הביטוי שלהן, לזהות את הרצונות שלהן ולהישאר נאמנות להם. זה ממש סטיילינג תרפי. עיצוב שיער, עיצוב נפש.

שוחחתי עם אוה לא רק על עיצוב שיער אלא על ההחלטה שלה עצמה לצאת מהארון עם אהבתה לעיצוב השיער. שנים החביאה אהבה זו מחשש לסטיגמות החברתיות שנלוות לעיסוק הזה, למרות שלמדה עיצוב שיער בלונדון אצל אחד הטובים ביותר. ההחלטה שלה ללכת עד הסוף עם עצמה חיזקה גם אותה. היא מספרת שגדלה בבית עם עידוד להיות מי שהיא, עם מעט מאוד מגבלות ומחסומים לביטוי. האמינו בה. אוה יצירתית בכל כך הרבה תחומים – אופנה, עיצוב שיער וגם זימרה. אוה התגלתה בתחרות כוכב נולד. בשיחה היא מספרת כמה טוב להתמסר לרב תחומיות הזו ולהיות קשובה לתשוקות שלה בכל פעם. סטיילינג הוא ביטוי ליצירתיות עמוקה מאוד שטמונה בה.

שווה לכן להכיר את אוה הנפלאה, שהיום יש לה גם מיזם אופנה שכולל אאוטלט של מעצבים ישראלים במחירים נגישים. לשיחה שלי עם אוה לחצו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי לעוד שיחות סטיילינג תרפי!

מחקר חדש ומטורף התפרסם לפני כחודש בז'ורנל בינלאומי לעסקים. מחקר רציני ומוקפד שהראה כי אנשים שלובשים בגדים פורמליים בוחרים יותר אוכל בריא, ואנשים שלובשים קז'ואל בוחרים יותר ג'אנק פוד.

החוקרים השתמשו בארבעה מערכי מחקר שונים, בנבדקים סינים וגם אמריקאים, והתוצאות חזרו על עצמן. התוצאות מדהימות ומעניקות תמיכה להנחה בסיסית בסטיילינג תרפי. יש קשר בין מה שאנחנו לובשות למה שאנחנו אוכלות.

אין המשמעות שעלינו ללבוש בגדים מרזים! סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית שמטרתה להעצים אותנו להיות מי שאנחנו, ולא לשכנע אותנו לרדת במשקל. המשמעות היא שהבגדים יכולים להיות עבורנו מענה ותמיכה גם בכל הקשור למה שאנחנו אוכלות. מהסיבה הפשוטה – הדברים קשורים זה לזה.

כשאני לובשת בגד שמסמל עבורי אנרגיה מסוימת, אני מתנהגת בהתאם לאנרגיה הזו. כולל אכילה. המשמעות הסימבולית של הבגד מפעילה אותי רגשית והתנהגותית, וזה סטיילינג טיפולי.

המחקר הזה מעניק תוקף להמלצה חשובה של סטיילינג תרפי, להתחיל להבין את ההקשרים האישיים בין בחירות הלבוש בבוקר להוויה שבה אנחנו נמצאות במערכת היחסים עם האוכל.

אכילה רגשית היא תופעה נפוצה ביותר שבה אנחנו אוכלות בתגובה לרגש, כל רגש, ולא לרעב. אכילה רגשית נפוצה בקרב נשים. אין רע באכילה רגשית כל עוד היא לא גורמת לנו סבל, זו תופעה נורמלית לחלוטין. מי לא תשתה קפה עם חברה, גם אם היא לא ממש רוצה קפה? ומי לא מתיישבת לפעמים לארוחת ערב עם ילדיה, גם אם היא לא רעבה? אכילה רגשית הופכת להיות בעיה כשהיא מציקה לנו וגורמת לנו חרטה, הלקאה עצמית וסבל.

כדי להכיר את עצמנו יותר טוב אנחנו צריכות ללמוד את הקשר בין לבוש לאכילה, בחיים הפרטיים שלנו. זה מזכיר לי מטופלת מקסימה בקליניקה שלי, שהתלבשה בימים ראשון עד חמישי בלבוש מחויט לעבודה והקפידה על דיאטה מסודרת. בימי שישי החליפה לבגדי הסופ"ש שלה, ותיארה כי כל הסופ"ש לווה באכילה בלתי נשלטת. זה גרם לה לסבל רב. חלק מהעבודה שלנו היה להגמיש את התבניות האלה. להכניס קצת מהאנרגיה של ימות השבוע לסוף השבוע, כלומר אנרגיה מארגנת, ולהכניס שחרור וקלילות למהלך השבוע, כי החיים בתוך דיאטה קפדנית הם נוקשים וחונקים. ואיך עשינו את זה? באמצעות בגדים. זה סטיילינג תרפי.

בטור החדש שלי בגלובס, הסברתי בפשטות ובהירות מה מצאו במחקר על האוכל והבגדים, וקישרתי לרעיון המרכזי של סטיילינג טיפולי – הקשר עם בגדים ככלי למודעות עצמית וויסות רגשי.

אתן מוזמנות לקרוא את הטור בלינק הזה.

כתבו לי מה עוד מעניין אתכן לדעת, והירשמו לערוץ היוטיוב שלי לעוד תכנים של סטיילינג תרפי.

מה הקשר בין השיער שלנו לעולם הנפשי שלנו? האם תהליכים בשיער יכולים לשקף תהליכים רגשיים ואיך אפשר להשתמש בשיער כדי להתחבר פנימה ולהתחזק? זה בדיוק סטיילינג תרפי.

השיחה עם יעלי קוגן משקפת את העומקים מאחורי בחירות השיער שלנו.

יום אחד בהיר בתקופת הקורונה יעלי מחליטה להפסיק לצבוע את השיער שלה. בהתחלה, זה סוג של אתגר. בהמשך, זה מתחיל למצוא חן בעיניה. הסביבה לא נשארת אדישה, ולכל עוברת אורח יש תהייה. המבוגרות מזועזעות, הצעירות מתלהבות, ויש כאלה שמגדילות לעשות ומסבירות ליעלי כמה זה מבגר ונוראי. בשיחה שלנו אנחנו מנסות לפצח את התגובות האלה, ואת משמעות צביעת השיער עבורנו.

יעלי רואה בהפסקת הצביעה סוג של עצלנות, אבל אני מציעה שמדובר בתגובה לתקופת הקורונה שדורשת מאיתנו לאתחל מחדש את כל התפיסות שלנו לגבי החיים וההרגלים שלנו. יעלי מסכימה. יחד אנחנו משחזרות את התהליך שלה, החל מתמיכת בן הזוג, עד לרתיעה של אמא שלה, שלמדה לאהוב את זה, תמיכת הדור הצעיר, וההבנה שלה שבלי לשים לב היא הצטרפה לתנועה הזו, שקוראת לאנשים לשחרר את עצמם להיות הם עצמם. בתקופת הקורונה זו הזדמנות היא אומרת, לדייק את החיים שלי לרצונות האמיתיים שלי.

אנחנו מדברות על פמיניזם, שמשמעותו לא להגיד לנשים אחרות אם לצבוע או לא לצבוע, אלא כזה שמאפשר לכל אחת חופש – עם השיער, עם האוכל והגוף, עם המיניות, עם הבגדים. החיבור לסטיילינג תרפי מתבקש – כל כך הרבה נשים מתלבשות לפי מה שמצופה מהן וחוששות להעז לשבור את התבניות. כשאישה מעזה ולא מתלבשת "רגיל", התגובות לא מאחרות להגיע. יש מיתוסים לגבי הבגד "הנכון" לכל משקל, לכל צבע עור, לכל גיל. כמה אנחנו מאפשרות לעצמנו למתוח את הגבולות? לשאול מה אני באמת באמת רוצה לעשות וללבוש?

יעלי משתפת כי תמיד יש הערות וביקורת על הבחירות שלה בחיים. למשל, הבחירה להיות בימאית תיאטרון, או היותה אישה רזה במשקל נמוך. השאלות על המשקל שלה, הביקורת, מלווים אותה ולפעמים התחושה שהגבול נחצה. הדבר שהכי בולט לה עכשיו זה שכשהיא שלמה עם עצמה, הסביבה מקבלת והקולות נחלשים ואפילו נעלמים.

יעלי קוראת לנשים להיות מדויקות לעצמן, לא לחשוש מההתבגרות אבל גם לא לחשוש לבחור כן בצבע לשיער וכן בטיפולים אסתטיים, כי המהות היא להבין מה נכון **לי**. המסר הזה הוא המהות של סטיילינג טיפולי – ההבנה שהמעטפת שלנו היא כלי לחיבור פנימי ודיוק. להרגיש נוכחות בעולם כפי שאנחנו רוצות להיות, גם אם לאחרים זה פחות נראה.

שיחת סטיילינג תרפי מרעננת ומעוררת השראה לגלות את הצבעים האמיתיים שלנו – בשיער ובחיים.

לינק לשיחה עם יעלי קוגן כאן.

אם את רוצה לקבל ממני מיילים ועדכונים, השאירי את הפרטים שלך בצור קשר והצטרפי לקהילה של סטיילינג תרפי. וגם כמובן, הירשמי לערוץ היוטיוב שלי! שם יוצאים התכנים בוידאו.

הצטרפי לקבוצת הפייסבוק סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

מה הקשר בין דפוסי האכילה שלנו לדפוסי הלבוש שלנו?

ככל שניסיתי לדבר עם נשים על הבגדים שלהן, שמעתי שוב ושוב אותם דברים – ביקורת על הגוף, האכילה, הדיאטה. כשדיברתי על חולצה, הן דיברו על גודל הבטן. כשהצעתי לנסות חצאית, שמעתי על עובי ירכיים. ותמיד אותו משפט – "עד שלא ארזה" לא אצליח באמת להתלבש..

הקשר ההדוק הזה בין הבגד לגוף עובר גם דרך האכילה שלנו. אבל האם אי פעם עצרנו לשאול  – מה הקשר בין איך שאכלנו היום הזה לבין מה שלבשנו?

תקופות בהן אנחנו אוכלות יותר מכפי שאנחנו באמת צריכות, או אוכלות בצורה שגורמת לנו סבל, מאופיינות באכילה רגשית. אכילה שלא מונעת מרעב פיזי אלא מצרכים רגשיים. אכילה רגשית היא תופעה אנושית שכיחה ולגיטימית וזה לא אומר שמשהו בהכרח בעייתי. מי לא מנשנשת במפגש חברות גם כשהיא לא רעבה? מי לא אוכלת ארוחת ערב משפחתית גם אם הבטן שלה לא בדיוק מקרקרת? אכילה רגשית הופכת לבעיה כשהיא גורמת לנו סבל, וכשהיא בלתי נשלטת.

הקורונה היא דוגמה מצוינת לתקופה של אכילה רגשית וגם לקשר הזה בין אכילה לבגדים. בתקופת הבידוד היינו בסיטואציה חריגה ומעוררת חרדה, בה נדרשנו גם לבשל יותר. ברור שזו תקופה שונה בתוך מערכת היחסים עם האוכל, שגם ככה מורכבת יותר אצל נשים. הקשר החזק בין נשים ואוכל (ולצערנו גם הפרעות אכילה) מבוסס על כך שלרוב אנחנו "ספקיות" המזון, הרי זה מתחיל כבר עם ההנקה. אמא נתפסת כמקור ההזנה הפיזית והרגשית, ומערכת יחסים שלמה נרקמת בין אוכל לרגשות ויחסים. פה העניינים מתחילים ממש להסתבך, אבל אם נתמקד בתקופת הקורונה, מלבד הבישול והזמינות של האוכל, רבות מאיתנו ויתרו על הסטייל. מי צריכה להתלבש כשהיא לא יוצאת מהבית? וגם אם היא עובדת פה ושם, רואים רק את הפנים על המסך של הזום! אבל מה המשמעות של הוויתור על טקס ההתלבשות בבוקר? מה משמעות הבחירה בבגדים רחבים, בגדי בית או פיג'מה? האם הבחירה הזו יכולה להשפיע על דפוסי האכילה? מאוד. בטח ובטח על אכילה רגשית. אבל הקשר הזה לא קיים רק במצבי קיצון כמו בידוד בקורונה, הוא קיים מידי יום ובמיוחד בתקופות בהן עלינו במשקל והתבאסנו מעצמנו. 

סטיילינג תרפי זו שפה שעוסקת בקשר שלנו אל הגוף ואל הנפש, דרך הבגדים. הבגדים הם שפה שמבטאת את כל זה אבל גם משפיעה על כל זה. לבחירות הלבוש שלנו יש השפעה על איך שאנחנו רואות את עצמנו, חוות את הגוף שלנו וגם אוכלות!

סטיילינג טיפולי מחבר את עולמות האכילה, הלבוש והנפש.

אם את רוצה לדעת עוד, כתבי לי.

איך תרגישי אם הבת שלך תבחר ללבוש חוטיני? האם תדברי איתה על כך? מה תגידי לה?

אימהות מרגישות אחריות עצומה לגבי הלבוש וההתנהגות של הבנות שלהן. במחקר שערכו שתי סטודנטיות במכללה לחברה ואמנויות, שרון אפשטיין ספיר ומירב מזוז שוורץ, הן ישבו לראיונות עם שמונה אימהות למתבגרות ושמעו כמה האימהות מתייסרות בדילמות בנושאי לבוש, גוף ומיניות. רציתי לדבר על כך עם הילה פינקלשטיין, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית. הילה התחילה מהאקסיומה הברורה – לא פשוט לנו לדבר עם הבנות שלנו על כל דבר, בטח ובטח על בגדים ומיניות. כולנו אומרות לעצמנו שלא נהיה כמו האימהות שלנו, אבל מתנהלות עם העברות בין דוריות שלא מצליחות להימלט מהן. אם האימהות שלנו "חפרו" לנו על האוכל, הלבוש או כל נושא אחר – אנחנו יכולות לומר שלא נעלה את הנושא. אבל זה לא פשוט לנו, כי בתוכנו הדילמות מייסרות. ולמה בעצם? כי למרות שאנחנו ב-2020, עדיין לאימהות יש קשר ייחודי וטעון עם הבנות שלהן, מעצם זה שאנחנו מלמדות אותן על נשיות ותפקוד בעולם. בנושא החוטיני, זה מאוד תלוי תרבות והקשר. יש אימהות ובנות שיכולות ללכת לבחור יחד חוטיני, וישנן כאלה שלא ידברו על הנושא לעולם. בסטיילינג תרפי נשאל, מה החוטיני הזה מסמל, וננסה לנהל "דרכו" שיח מודע ומקרב, יחד עם הקושי.

הילה מדברת על הדינמיקה אם – בת לאורך השנים, ונותנת כדוגמה סצנה מהסדרה "אלה הם חיינו" (This is us), בה רואים אם ובת משוחחות בחדר המתנה בבית החולים, בסיטואציה אינטימית. הבת אומרת לאם כמה היא חוששת לאכזב אותה, כמה ביקורת היא חווה ממנה. האם משתפת כמה לה עצמה היה קשה מול אמא שלה וכמה היא מנסה להתנהל אחרת, ולא מצליחה. זו אחריות שלי, היא אומרת לבת שלה. הילה מחדדת את הקושי של הבת השמנמנה מול אמא יפיפייה, רזה, עם זוגיות מוצלחת במיוחד. הקושי יכול להימשך כל החיים, אבל למרבה השמחה יש צמתי חיים שמעודדים חמלה והתקרבות בין אימהות לבנות, כמו נישואים, היריון והמעבר לאימהות.

סטיילינג תרפי זו שפה שמחברת אימהות ובנות ומעלה על פני השטח את הדיאלוג והקשר. אפשר להתקרב להיות האימהות שאנחנו רוצות להיות, דרך השיח שלנו עם הבנות שלנו על בגדים. בסטיילינג טיפולי העיקרון הוא לא להחליט עבורן, אבל כן לשמש עבורן דוגמה. לדבר על הדברים, לא להסתיר את דעותינו בכוח ובטח לא לשקר, אבל כן לאפשר להן את השוני מאיתנו ולהבין שהטעם שלנו לעולם יהיה שונה. דורות שונים מתלבשים אחרת, חושבים אחרת, והמחשבה שהבנות שלנו יתלבשו תמיד לטעמנו לא מציאותית.. בשיחה אני משתפת באופן אישי את הקושי שלי מול בחירות הלבוש של הבת שלי. כבר בגיל שמונה ברור שהטעם שלנו שונה לגמרי..

סטיילינג תרפי זו גישה שחותרת ליכולת לביטוי והגדרה עצמית דרך בחירות הלבוש. ביכולת שלנו לקבל את השוני והייחודיות של הבנות שלנו אנחנו מאפשרות להן לגבש את הקול הייחודי שלהן, להתנסות עם הבגדים שלהן ולהיות מי שהן, תוך ידיעה שאנחנו תמיד שם בשבילן. לאורך כל השיחה הילה דיברה על היכולת לחמלה, שהיא החיבור בין אימהות לבנות, פחות ביקורת ויותר קבלה. זה הזכיר לי ציטוט מצחיק אבל נכון מהמחקר על אימהות, בנות ולבוש, שהולך ככה: "אני אומרת לעצמי, תנשמי, תחשבי שהיא אישה זרה בת שמונים, את נחמדה אליה!".

בואו לשיחת סטיילינג תרפי עם הילה, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, וכתבו לי מה מעניין אתכן לראות!

להתלבש כמו המורה שאת רוצה להיות! איך? לשם כך הזמנתי לשיחה את מירב לויטה עזני, מורה שמתלבשת כמו שהיא רוצה להיות. מירב מספרת על התהליך האישי שעברה עם בגדים ואיך הוא השפיע על התפקוד שלה בכיתה ועל הנראות המקצועית שלה. היא קיבלה פידבקים והזדמנויות רבות יותר מעצם זה שהיא התלבשה אחרת! כי הבגדים שלה השפיעו על אופן הביטוי שלה בעבודה.

מירב היא מורה ותיקה, מנחת קבוצות וגם בוגרת קורס סטיילינג תרפי. השילוב המקצועי הזה מאפשר לצלול איתה לשיחה שהופכת את התיאוריה של סטיילינג תרפי – לפרקטיקה של סטיילינג תרפי. איך בגדים באמת יכולים לעזור לנו בעבודה? מירב מדברת על הצבע של הבגדים, על אקססורי קטן, על להחליף את הג'ינס והטישרט במשהו שהיינו שמחות ללבוש גם מחוץ לשעות העבודה. אנחנו לא מדברות על מהפך  – אלא התפתחות. הרעיון הוא להתחיל להשקיע מודעות רבה יותר באופן הלבוש לעבודה, בצורה שתקדם אותנו להרגיש טוב, לתפקד טוב, וגם לשדר נראות בהתאם ליכולות שלנו.

השיחה עם מירב התקיימה לכבוד הראשון לספטמבר, אבל לבוש של מורות רלוונטי תמיד. הוראה זה מקצוע עם שחיקה גבוהה ביותר, והבגדים יכולים לסייע למורות להמציא את עצמן מחדש ולהביא את עצמן ביצירתיות ומקוריות לתפקיד הזה. מירב רואה בהוראה מקצוע שיש בו אהבה, מנהיגות ואחריות עצומה על חיים של ילדות וילדים. היא מספרת איך הבגדים השפיעו על תגובות התלמידים והתלמידות אליה, והפכו להיות כלי בתקשורת הבינאישית איתן.ם.

סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית, אימונית, ייעוצית, חינוכית, וגם צוותי הוראה יכולות לשלב סטיילינג טיפולי בעבודה החינוכית. סטיילינג טיפולי במסגרת חינוכית בא לידי ביטוי בלבוש מודע של צוות ההוראה עצמן, בשיח סביב לבוש בין הצוות לבין התלמידות והתלמידים, ובהיותו כלי להעלאת מודעות וחשיבה ביקורתית בריאה. זה כלי לדבר עם התלמידות והתלמידים על מי שהם, על ההשפעות החברתיות, על המסרים המתקבלים.

תודה למירב על שיחת סטיילינג תרפי נוספת בימי קורונה, שהתקיימה בתחילתה של שנת לימודים יוצאת מגדר הרגיל. בתגובות לשיחה, אחת המגיבות כתבה, כי השיח על בגדים מצליח לנרמל ולהכניס רוח חיובית ביום לא פשוט ולא רגיל. זו התרפיה של הסטיילינג. תחום שמכניס יצירתיות ומשחק בחיי היום יום.

לשיחה עם מירב הנהדרת, לחצו כאן!

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי לתכנים, ואשמח לדעת מה דעתכן!

תמר פריאל היא עובדת סוציאלית וחוקרת תרבות, בעלת עבודה סופר מעניינת! היא עובדת ב"תנועה בטוחה" – ארגון שמלמד נשים העצמה דרך הגוף. איך לעמוד על שלנו, לתפוס מרחב ציבורי, להגיד "לא" במילים ובתנועה, וגם להגן על עצמנו מול גברים. "הגנה עצמית" במובן הכי עמוק של הביטוי הזה. שמחתי לדבר עם תמר, שגם עורכת בהתנדבות ב"פוליטיקלי קוראת" – עיתונות פמיניסטית חופשית שממש כדאי לכן להכיר.

בתחילת השיחה אנחנו מדברות על החוויה של נשים בתוך גוף, גם דרך ההתייחסות למאמרה של איריס יאנג. איריס יאנג כותבת על התחושה של נשים שהן "לא יכולות" לבצע פעולות גופניות מסוימות מעצם היותן נשים. היא מתארת כיצד בנות זורקות כדור- בעוד הבנים משתמשים בכל גופם, טווח התנועה של הבנות מצומצם. מתי בדיוק אנחנו לומדות לצמצם את עצמנו? ואיך זה שגברים פורסים רגליים באוטובוס בעוד אנחנו נדחקות לפינה? השיחה הזו העלתה בי כל כך הרבה אסוציאציות, על חיי היום יום של כולנו.

הקשר לסטיילינג תרפי ברור – הרי אנחנו מתלבשות מתוך המבט הגברי, שמלמד אותנו מה "יפה" ו"נשי". לא כל כך פשוט לקבל בחירות לבוש שהן פחות "נשיות", ומצד שני גם הדיאלוג מול החצאית והשמלה, שהם פריטי הלבוש הכי "נשיים" בחברה שלנו – גם הוא לא פשוט! כי יש מחירים לבחירה "להיות נשית" ויש מחירים לבחירה שלא "להיות נשית".

השיחה עם תמר זרקה אותי לזיכרונות ילדות של הפחד מטיפוס או ביצוע פעולות גופניות מסוימות, וגם לזיכרונות עכשווים מאוד של נשים שאומרות לי "איך את לובשת חצאית כל כך בולטת?". הדיאלוג הזה לא מאבד רלוונטיות בכל גיל.

בחלק השני של השיחה, כשאנחנו מדברות על פוליטיקלי קוראת, תמר מאירה את הנושא של כתיבה נשית ועריכה גברית. הגיוני שכנשים אנחנו גם כותבות אחרת, הרי הכתיבה שלנו היא מתוך החוויה שלנו כנשים בעולם. ומתוך החוויה הזו אנחנו גם רגילות לכך ש"יערכו" אותנו. העריכה הגברית היא כל כך חותכת ואסרטיבית, שברור שהביטוי שלנו מצטמצם. כעורכת, תמר מקפידה לערוך עריכה שוויונית, בגובה העיניים, וזה סימבול כל כך עמוק לדיאלוג הזה שלנו כנשים לנשים.

זה בדיוק הדיאלוג שמאפיין סטיילינג טיפולי, שהוא סטיילינג פמיניסטי. הכוונה היא, שאני לא יודעת יותר טוב מאחרת מה הסטייל הנכון לה, אני לא מגדירה מה זה סטיילינג "ראוי". אני לא מגדירה מה יפה ומה מכוער ואין הגדרות כאלה. אני מסייעת לאישה שמולי לגלות את עצמה, להביא את עצמה לביטוי דרך הבגדים שלה. אני שם כדי לכוון, לסייע, לחשוף לאפשרויות נוספות, לגזרות אחרות של בגדים וחנויות שיכולות להציע יותר… כל זה כן, בהחלט, אבל מבלי לקבל החלטות עבור מי שבתהליך הזה של סטיילינג תרפי.

תודה לתמר פריאל שעזרה לי לגלות זווית נוספת וכל כך רלוונטית לעשייה של סטיילינג תרפי. לינק לשיחה כאן.

הרשמו לערוץ היוטיוב שלי, לקבלת תכנים מעולם הסטיילינג תרפי!