תגית: תרפיה בסטיילינג

בגדים מחזיקים עבורנו תפקוד. הם מסדרים לנו את העולם.

לכל אחת מאיתנו יש מלתחה שונה שמתאימה למצבים שונים ותפקידי חיים.

הבגדים מניעים בנו קוגניציה ורגש. הם משפיעים עלינו.

גישת סטיילינג תרפי מבוססת על ההבנה הזו.

נשים רבות הפסיקו להתלבש עם פרוץ המלחמה.

חלק מהן בגלל "אשמת הניצול/ה". חלקן בשל האמונה שאסור להתלבש, כי בגדים מגלמים שמחה או תחושה ש"עברנו הלאה".

כשעבדתי עם אימהות שכולות הן לימדו אותי, שהציפייה ללבוש שחור לנצח נצחים, מייצרת קושי בהתמודדות.

כשהן לבשו צבע, אנשים חשבו שהן "עוברות הלאה". מבחינתן, זה לא לעבור הלאה. הן פשוט זקוקות לצבע.

חוסן דרך סטיילינג תרפי

בגדים יכולים להעניק לנו תחושה של רווחה נפשית, גם כשהיא מאוד מוגבלת.

מעצם היותם אלמנט מארגן, טקס יומי שקשור לתפקוד, יש להם יכולת לתרום לחוסן שלנו.

הכוונה היא להתלבש כדי להרגיש יכולת, רגיעה או איזון יחסי. לא כדי להתרגש או לשמוח, ברור שאנחנו לא שם.

בגדים מחברים אותנו גם לגוף שלנו, שנמצא במלחמה עכשיו. לדוגמה, נשים מספרות על סימפטומים גופניים רבים בתקופה הזו. מחזור הורמונלי משובש, כאבים, עייפות, חולשה של המערכת החיסונית.

בגדים הם העור השני שלנו ולכן הם יכולים להשפיע עלינו גם דרך המגע והתחושה.

הפסיכולוגיה של הלבוש בימי מלחמה

מלחמה מגולמת על ידי מדי צבא, אין מלחמה בלי מדים. יחד עם זאת, בעורף יש ביטויים רבים למלחמה, דרך הלבוש האזרחי.

חולצות עם תמונות החטופים, וגם תמונות של גיבורי המלחמה. צמיד צהוב כסימבול לחטופים וגם דיסקית שקוראת לחזרתם.

לבוש הוא חלק מהמרקם של החיים שלנו, שנמצאים כעת בטלטלה כואבת מנשוא.

בתוך הימים הקשים, כדאי וצריך לזכור שסטיילינג הוא כלי טיפולי.

להתלבש, ולא לוותר.

החופשה אחרונה שלי הייתה שיעור במינימליזם. ההנחיות מחברת התעופה היו ברורות –

מותר תיק אחד לנוסע, עד חמישה ק"ג מקסימום. אם זה טרולי, יש סיכוי טוב שיעלה לבטן המטוס.

בואי ניקח תיק גב, אמר בן הזוג שלי, מה כבר אנחנו צריכים לארבעה ימים?

בטח, חשבתי לעצמי, הוא יכול לארוז גם לשבוע בתיק קטן, והמחשב הנייד שלו ישקול יותר.

ומה איתי??

גישת סטיילינג תרפי רואה את החשיבות בהתאמת הבגד לצורך הרגשי, בקשיבות לרגע. התגובה המיידית שלי הייתה – התנגדות.

פתיחות לחוויה זה סטיילינג תרפי

דקה אחר כך כבר עלה בי זיכרון הטיסה הקודמת שלנו. תורים איומים, בלתי נגמרים, בשדה התעופה בן גוריון ובעיקר בשדה התעופה באיטליה.

ואז שוב תור בישראל, כדי לגלות בסופו שאין מזוודות. אבדו. עמידה מעייפת בתור נוסף, לדווח אבידה.

זה היה סיפור ארוך ומורט עצבים, המזוודות חזרו אחרי שבועיים.

הזיכרון הזה דחף אותי לעשות משהו אחרת. להיות פתוחה לחוויה, ולהסכים לאתגר.

עליתי על המטוס עם תיק צד די קטן, 2.5 ק"ג בתיק.

תרגיל של סטיילינג תרפי

שלוש שמלות קיץ

בגד ים ובגד חוף

פיגמ'ה דקיקה

לבנים וגופיה

כלי רחצה, כמה קרמים בבקבוקונים קטנים.

הבגדים שעל גופי, מטען, טלפון נייד וספר אחד.

זוהי כל תכולת תיק הצד שעלה איתי למטוס. אני מודה שהיה בי לחץ קל, לעשות משהו אחרת. הרגלים הם עוגן של ביטחון, אבל לפעמים העוגן של ההרגל הוא סוג של משקולת.

במיוחד כשמדובר על מזוודה שעולה על מטוס.

שיעור במינימליזם

הייתה חופשה מצוינת! היה לי שקט ולא חסר לי דבר. אף בגד מהתיק הקטן לא נלבש יותר מפעם אחת. יכולתי להתמקד בספר אחד ולא לזגזג בין שניים (הרגל מגונה).

שיעור במינימליזם!

מחקר מצא שעבור אנשים מסוימים מלתחה מינימליסטית וסגנון חיים מינימליסטי קשורים לשביעות רצון מהחיים ואושר (Lloyd & Pennigton, 2020).

אנשים דיווחו שחיים מינימליסטיים קשורים לתחושת אוטונומיה ומרחב נפשי.

זה ידוע שכשאנחנו צריכים לבחור מתוך מגוון גדול, הבחירה קשה מנטלית ומעמיסה עלינו.

אז יש אנשים שחיים את המעט ונהנים מהמרחב שזה מאפשר להם. אני לא כזו בדרך כלל!

הארון הרגיל שלי ממש לא מינימליסטי, ואני חובבת חפצים. אבל אני בתהליך של למידת אמנות הדיוק.

סטיילינג תרפי זה לבחור מדויק

לא לקנות מה שלא נכון לי, לשים לב אם פריט פוטנציאלי חוזר על פריט קיים ושמיש.

כל חפץ שנכנס למרחב שלי צריך להיות בעל משמעות.

ובחופשה הזו למדתי שאני לא חייבת כל כך הרבה "עוגנים" וחפצי מעבר, כדי להרגיש מצוין.

סטיילינג טיפולי עוסק בבחירה. חשוב שיהיה לנו מגוון לבחור ממנו, אבל חשוב גם לא להתבלבל מהמגוון.

אנחנו זקוקות לפחות ממה שנדמה לנו

התובנות האלה לא באו לי מעצמן. הן באו מתוך ההיכרות והתרגול של גישת סטיילינג תרפי.

עבורי זו דרך חיים ומחויבות, כשאני מלמדת את החומרים האלה. אני מאמינה בעקרונות הללו.

קיבלתי שיעור קצר ומאלף מהחופשה הזו, שילך איתי הלאה במחשבה.

צריך מעט יותר ממה שנדמה, כדי למצוא שקט.

בואי ללמוד את גישת סטיילינג תרפי, ולהכניס מרחב נפשי מדויק יותר לארון הבגדים ולחיים בכלל.

פרטים על קורס הכשרה בגישת סטיילינג תרפי – כאן.

"אופנה זה רגע בלתי נשכח.

משהו באיך שהבגד יושב עליך,

הפרשנות שאתה נותן לו.

זה גדול מהחיים.

זה ממלא אותי באותו רגע".

כך סיפרה נטע ברזילי, אחת המוזיקאיות המחוננות בישראל, בראיון החדש שלה.

נטע היא דוגמה מצוינת לסטיילינג תרפי, כי היחס שלה לבגדים משקף את הזהות שלה, הערכים ודרך הביטוי בעולם.

המראיין רצה לשאול אותה על ההופעה באירוויזיון הנוכחי, אבל היא צללה לדקות ארוכות של דיבור על *הבגד* שהיא לבשה להופעה הזו.

ארבעה חודשים של עבודה עם ג'ק ארווין, אמן, שהוא לא מעצב אופנה, אבל מכין את הבגדים לאמניות הגדולות ביותר בעולם, כמו ליידי גאגא.

הבגד עשוי מלטקס, כמו בלון, עם כנפיים, ויש לו מנוע ששוקל 15 ק"ג.

"אני רוצה להיות מגניבה בבגדים שלי, זה הכי סקסי בעיניי"

שיטוט קצר באינטסגרם של נטע משקף כמה סטייל משמעותי בתוך הביטוי שלה. האיפור, הלבוש, הנעליים.

יש לה ריל שמוקדש לאהבת נעליים, יש לה קליפ ושיר שמוקדש לאהבת ציפורניים.

ההתלהבות שלה משקפת כמה סטייל הוא חלק ממנה.

גם כשהיא מספרת על העבר שלה, ועל דימוי גוף, היא תמיד נותנת מקום של כבוד לבגדים.

"זה הכל עניין של איך שאת נושאת את עצמך, אמת פנימית שלך שיוצאת דרך הבגדים".

היחס לבגדים משקף דימוי גוף

המשקל של נטע תמיד נתפס עניינו של הציבור, ויש עיסוק רב בכך שהורידה במשקל שלה.

אבל נטע תמיד חוזרת על אותה אמירה, שהיא תאהב ותקבל את עצמה בכל משקל, ושיש לה את הזכות להשתנות.

הבגדים שלה תמיד מדברים את זה – צבעוניות, נוכחות בלתי מתנצלת, אהבת הגוף בלי עיסוק יתר בהסתרה שלו. יחד עם זאת, היא אומרת שהיא יודעת ומרגישה מה מתאים לגוף שלה.

בסטיילינג תרפי, אנחנו מזהות בזה חיבור רגשי עמוק לבגדים.

קנתה חולצה ב-9000 ש"ח והקיאה

במהלך הראיון החדש בוואלה, נטע מספרת סיפור בלתי נשכח.

היא הסתובבה עם צוות הביוטי שלה בדובאי.

הם נכנסו לחנות של בלנסיאגה וראו חולצה סגולה עם כיתוב ענק "בלנסיאגה".

התגובה הרגשית הייתה מטורפת.

"בלנסיאגה! אנחנו באוויר!!!!" היא תיארה.

נטע מספרת שהיא עבדה קשה מאוד באותם ימים, צוות הביוטי הפעיל עליה לחץ. "לכי על זה!"

ומה נטע עשתה?

צלצלה לאמא שלה.

היא הייתה בת 29, אבל צלצלה לאמה שאמרה שלה "אם את רוצה את זה באמת, תקני".

היא הדגישה בראיון שאחרי שקיבלה את אישור אמה, קנתה את החולצה.

כשיצאה מן החנות, הלכה לשירותים בקניון והקיאה.

נטע סיפרה שלבשה את החולצה אולי פעמיים, והיא נהרסה בכביסה. עכשיו שוכבת בארון כעדות להחלטה אומללה שנטע מצטערת עליה.

מה היה שם ברגע הקנייה, בעיניים של סטיילינג תרפי

הסיפור של נטע משקף דבר שיכול לקרות לכל אדם (כנראה עם הורדה של כמה אפסים מהסכום שעלתה החולצה).

שילוב של עוררות רגשית גבוהה (התרגשות ופרץ של דופמין), על רקע תקופה מלאת מתח ועייפות (תחושה של מגיע לי וחיפוש אחר פיצוי), בנוסף ללחץ חברתי מצוות הביוטי (אוטוריטה בענייני אופנה), וקבלת אישור מדמות משמעותית לה, אמא שלה.

וככה מתקבלת החלטה בלתי רגילה.

נטע מספרת שהיא רגילה להשקיע בלבוש שלה, כי היא עובדת עם מעצבים ישראליים שמשקיעים רבות ביצירה שנתפרת במיוחד עבורה. אבל הפעם הייתה זו חולצה לא אישית, של מותג.

בגישת סטיילינג תרפי אנחנו לומדות דיוק עצמי

הצורה בה אנחנו קונות מספרת על המצב הרגשי העכשווי שלנו.

קל מאוד לעשות טעויות כשאת נמצאת בשיא רגשי, גבוה או נמוך.

מעבר לזה, היחס לקניות הוא תולדה של העבר שלנו, כל מה שעברנו בבית, כל מה שהיה לנו וכל מה שחסר לנו. המודל שראינו והמסרים שספגנו. 

חשוב להבין שכל דבר שנכנס לארון שלנו, נכנס לחיים שלנו.

החולצה הסגולה של נטע עומדת שם בארון שלה, והיא משמעותית לה מספיק כדי לתאר אותה דקות ארוכות בראיון הזה.

אנחנו לומדות להתחבר לבגדים כדי לקבל מהם את הכוח והביטוי שנטע מקבלת, ולהתחבר לעצמנו כדי להכניס לארון הבגדים ולחיים, רק מה שנכון ומדויק לנו.

זה תהליך פנימי וחיצוני.

תהליך משחרר!

בואי ללמוד ולהכיר עוד את עולם הסטיילינג הטיפולי, באחד מהקורסים.

לפרטים על קורס הכשרה מקצועי בגישת סטיילינג תרפי, לחצי כאן.

לפרטים על קורס התפתחות אישית דרך סטיילינג תרפי, לחצי כאן.

סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית שבה בגדים הם שפה, דרכה אפשר לקרוא את העולם.

לכל דמות, אמיתית או בדיונית, יש סגנון לבוש. בחירת הבגדים מעבירה מידע על הדמות, ועל המצב הרגשי שלה.

אהבתי לצפות בסדרה "גוף שלישי" דרך הסטייל של הדמויות.

על פניו, זו סדרה שמציגה סטיילינג שגרתי ויומיומי, זו לא סדרה שמאופיינת על ידי סטייל, כמו סדרות אחרות.

אבל בעיניים של סטיילינג תרפי, לא צריך להיות סטיילינג דרמטי כדי לקלוט דרכו דרמה.

אפילו כשנדמה שבגדים לא לוקחים חלק בעלילה, יפה לראות כמה הם משלימים אותה.

צפייה ב"גוף שלישי" דרך סטיילינג תרפי

הסדרה מתחילה עם זוג עייף ומותש מטיפולי פוריות. לובשים הרבה טישרט, כל הזמן. 

בהמשך מתגלה הפער.

אלי אברהמי (רותם סלע) לובשת ז'קטים שמספרים לא רק על העבודה שלה, אלא על האישיות שלה. מוחזקת, קפדנית, אובססיבית. הז'קטים יכולים לסמל גם את הרצון שלה לאסוף את עצמה מתוך כל החרדות שלה, והמציאות שמרסקת אותה לחתיכות בכל פעם שההריון נכשל.

לעומתה, עידו אברהמי (יהודה לוי) נשאר בטישרט דהוי ושרשרת צוואר גם כשהוא עובד, עו"ד במשרד עצמאי קטן.

ברגע של משבר הוא נפגש עם עו"ד בכיר, שמציע לו עבודה ואומר לו – "תקנה משהו ללבוש".

אז הוא לוקח את העבודה, ומחליף את הבגדים.

ואז מגיע טוויסט בעלילה.

הצלע השלישית היא חן הפונדקאית, שהבגדים שלה צמודים לגוף שלה, מנכיחים את הגוף שלה והפריון שלה. כי זו התכונה הבולטת ביותר שהיא באה לגלם.

אז עידו מוצא את עצמו בעבודה שלא אוהב, עם אישה שלא יכול לסבול יותר, ופונדקאית שהגבולות איתה הולכים ומיטשטשים.

כשחן לנה בבית שלהם, אלי נותנת לה חולצה שלה, אבל היא לא נוחה לה.

חן פותחת את ארון הבגדים של הזוג, בדיוק כפי שהיא חודרת לאינטימיות שלהם. חן מלטפת את הבגדים של עידו,  אותו היא רוצה.

היא בוחרת ללבוש את הבגדים שלו בתקופה שהיא אצלם, בתקווה להתמזג איתו.

בנקודה הזו עידו השתנה כבר, כמו בגדיו שהשתנו. הוא מתפרץ על זוגתו כמו הר געש בלתי מרוסן, בניגוד לחולצתו המגוהצת.

אלי הדחויה מתאהבת בכוכב (ליאור רז), ונפעמת מהיכולת שלו להתלבש להשקת הספר שלו כמו טווס.

הוא מעניק לה שמלה באותו סדר גודל, אבל היא צועדת בה במבוכה כל הערב, ולבסוף מתפרצת עליו כי לא נתן לה מה שרצתה באמת.

בדרך המשותפת שלהם, או בדרך החדשה שלה, היא בעיקר בז'קטים, המעברים אצלה חדים בין ז'קט לטישרט. אין שום דבר אחר.

 בלי יותר מידי ספוילר, אפשר לראות הרבה יופי, כשבסצנת הסיום שני בני הזוג, הם מטיילים בחוץ, שניהם עם טישרט, כמו מתחילים מהתחלה.

סדרה טובה.

*מעצבת התלבושות של הסדרה – שרית שררה.

אז מה זה סטיילינג טיפולי?

אפשר ללמוד לקרוא את העולם דרך בגדים.

אנחנו עושות זאת בקורס סטיילינג תרפי – הפסיכולוגיה של הלבוש.

קורס שמחבר בין סגנון לבוש, לתכונות אישיות, סיפור חיים ודימוי גוף. הקורס מלמד לא רק לקרוא ולהבין את העולם אחרת, אלא להתחיל להשתמש בלבוש ככלי להתפתחות אישית ומקצועית.

מוזמנת לפרטים נוספים על הקורס הקרוב, כאן.

לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

עוד פרשנות תרבותית דרך העיניים של סטיילינג תרפי בפוסט נוסף, כאן.

סלינה גומז נתנה לי השראה. היא הופיעה לאחרונה בשמלה שחורה עם מחשוף, וחטפה ביקורת על המשקל שלה.

סלינה פרסמה סטורי בתגובה – "אני קצת גדולה עכשיו, נהניתי בחגים".

סיפור הביקורת הזה הזכיר לי את הילדות שלי.

הייתי ילדה שמנמנה והייתה לי קרובת משפחה שהיה לה תחביב. בכל פעם שראתה אותי, הייתה מדווחת לי אם עליתי או ירדתי במשקל.

"הו טלי עלית במשקל"

"הו ירדת במשקל, כל הכבוד!"

למרות כל השנים, אני לא שוכחת את החוויה הזו.

היום, ברור שהייתי מתמודדת אחרת עם הביקורת. אבל גם היום, ביקורת על הגוף שלי לא תהיה דבר שיהיה לי קל להתעלם ממנו.

גישת סטיילינג תרפי מעניקה לי כלים להבין ולהתמודד עם ביקורת מסוג זה.

סטיילינג תרפי כדרך להתמודד עם ביקורת

אני לא בטוחה שלסלינה גומז לא אכפת מביקורת, אלא שהיא למדה לחיות איתה, והסטורי הזה שפרסמה הוא הדרך שלה להתמודד.

אני חושבת שאין אישה שחסינה מביקורת על המראה החיצוני שלה.

בסטיילינג תרפי אנחנו נמנעות משפה של ביקורת, אבל אי אפשר להתחמק ממנה. בטח בהקשר של סטיילינג.

לכן חלק מהתרגול של סטיילינג תרפי זה ללמוד להתמודד עם ביקורת.

הסוד בעיניי הוא לרכוש כלים פנימיים לנהל את הרגשות שהביקורת מעלה בנו, את הפרשנות שיש לנו לגבי הדברים.

איך את מגיבה לביקורת?

לנשים רבות יש נטייה אוטומטית להסכים על ביקורת עליהן.

זה חלק מרצייה חברתית שמאוד מאפיינת נשים. בטח בכל מה שקשור למראה חיצוני, שם אנחנו מאוד רגילות לקבל ביקורת ואפילו לצפות לה.

נשים אחרות יתקפו חזרה, ויגייסו את כל הכוחות שלהן למתקפה הזו. ("מי את חושבת שאת? את בעצמך….")

עוד דפוס תגובה הוא להאזין לביקורת, לא להתנגד לה, אבל גם לא להסכים איתה. להסיק מסקנות בהמשך. "האני הבוגר" בפעולה.

האם ביקורת על גוף היא לגיטימית?

אני לא רואה שום סיבה הגיונית לבקר מראה גוף או משקל של אישה אחרת.

בעולם המחשבות הפרטי הכל מותר, אבל שם זה צריך להישאר.

ביקורת על גוף ומשקל היא חציית גבול במקרה הטוב וסוג של אלימות במקרה הרע.

לעולם לא יהיו לה תוצאות מיטיבות עבור זו שביקרו אותה, גם אם זה "בא מכוונה טובה".

לעולם לא נדע איך אישה מרגישה לגבי עצמה והגוף שלה, ולכן אנחנו לא יכולות לדעת איך הדברים שנאמר ישפיעו עליה.

בגד משמין

"היא פשוט לבשה בגד שמשמין אותה, חבל." כך אמרה תלמידה שלי על סיפור סלינה גומז.

גם זו אמירה שגרמה לי לחשוב.

אנחנו כל כך עסוקות בדימוי הגוף שלנו, שכל התפיסה שלנו על סטייל יכולה להיות דרך המשקפיים של "משמין" או "מרזה".

אם כל האנרגיות שלנו מנותבות בניסיון להראות רזות יותר, כי זה מה שחינכו אותנו, אז גם בגדים נתפסים ככלי להרזות.

זה פספוס ממש גדול של כל מה שבגדים יכולים לתת. זה לא סטיילינג טיפולי.

האם בגד יכול להשמין?

אין קשר בין בגדים למשקל הגוף. המיתוס הזה צמח סביב העובדה שבגדים כותבים מחדש את הגוף.

הגיזרה של הבגד מייצרת צללית גוף מסוימת, ויכולה ליצור אשליות אופטיות של צמצום או הרחבה.

אז כן, בגדים משפיעים על הצורה הגלויה של הגוף, דרך הגזרה שלהם.

באופן עקרוני זה עוד מאפיין משמח במשחקיות עם בגדים. הבעיה היא שהמאפיין הזה הפך להיות כלי בלוחמה עצמית במשקל, שהורס לנו את הסטייל.

סטייל מורכב ממשחקיות והנאה מבגדים.

אם אני עסוקה כל הזמן בבחירת בגדים שכביכול ירזו אותי, אני מפתחת סוג של תלות בסגנון מסוים של בגדים. אני מונעת מעצמי עולמות שלמים של סטייל, בשביל אשליה אופטית קלה כלשהי. לפעמים, זו אשליה אופטית כל כך קלה שרק אני רואה אותה.

מחשבה כזו על בגדים הופכת גם את מערכת היחסים עם הבגדים לשלילית.

אם אני שומרת שמלה מסוימת לתקופות "שמנות", השמלה הזו הופכת להיות שלילית בעיניי. אולי אני חושבת שהיא פרקטית, אבל כשאני אלבש אותה, אני ארגיש רע עם עצמי. כאילו אני הולכת עם שלט על הראש "אני נראית לא טוב".

ולכן אני לא מאמינה בבגדים משמינים או מרזים. השפה הזו לא יכולה לאפיין סטיילינג טיפולי.

סטיילינג תרפי זה טיפול בדימוי גוף

סטיילינג תרפי זו היכולת להתמקד בסטייל של הבגד ובסיפור שלו, במקום בשני קילו שהעליתי.

אני לא עסוקה בשאלה האם זה צמוד לי באגן, אלא האם המכנסיים האלה כיפיות ושיקיות בעיניי.

יש לדפוס חשיבה הזה השפעה מרפאת על דימוי הגוף. זה מה שהופך סטיילינג לתהליך של תרפי, ולא בחירה בבגד בצבע שחור או גזרה מצומצמת.

לגבי יכולת ההתמודדות עם ביקורת מצד הסביבה, גם היא יכולת נרכשת. הדרך הכי טובה להתחיל היא בביקורת העצמית שלנו.

העבודה היא להגמיש את המחשבות השליליות על עצמנו ולפתח יותר חמלה עצמית (קבלה שלי בכאן ועכשיו, בלי להכחיש את זה שאולי אני רוצה לשפר משהו, אבל בלי לרדת על עצמי בגלל זה!)

המבקרת הפנימית היא זו שמכאיבה לנו, כי היא גם זו ששומעת את הקולות הביקורתיים מבחוץ וסופגת אותם.

כשהמבקרת הפנימית שלנו לא מנהלת אותנו, גם ביקורת מהסביבה לא תפגע בנו באותן עוצמות.

והכי חשוב, לא לבקר את עצמנו על זה שנפגענו.

סטיילינג תרפי זו תפיסת עולם, דרך חיים. זו דרך חומלת יותר להסתכל על עצמנו, וזו גם שכבת הגנה מול ביקורת.

בואו לגלות עוד בקורס סטיילינג תרפי – הפסיכולוגיה של הלבוש.