אם אנחנו אימהות, אין לנו זמן. אז ניגש ישר ולעניין:)
שלוש תובנות על אימהות במפגש עם סטיילינג תרפי
תובנה 1 – תלבושת האמא לא תמיד טובה לנו
הדרך שלי לשמור על החיוניות שלי בימים ארוכים עם הילדים, היא להתלבש בצורה שאני ממש אוהבת.
דווקא בימים האלה, אני יכולה להתלבש בבגדים שאני בדרך כלל לא לובשת לעבודה. פחות ייצוגיים.
אז במקום לבחור בטייץ או טרנינג "הגיוני", אני בוחרת בגד מדליק.
בגד שיש בו ביטוי ובידול שלי.
אני כבר לא מתלבשת ב"תלבושת האמא" כשאני עם הילדים. אני מרגישה שזה מוחק אותי.
זה היה עוד יותר דרמטי כשהילדים היו קטנים.
אבל זה רלוונטי גם היום.
להתלבש כמוני! גם בימים או ברגעים שאני מאה אחוז שלהם.
זו המשמעות של סטיילינג טיפולי.
"תלבושת האמא" של סיינה מילר, זו שהציגה לסרטון של ווג, כוללת ג'ינס וסוודר יפה, עם נעליים נוחות.
יחד עם זאת היא הודתה שתלבושת האמא האמיתית שלה כוללת טייץ וסווטשרט. נשמע מוכר?
"לא רק שחסר לי זמן אלא גם אנרגיה… המיקוד שלך כאימא הוא כולו באדם אחר. והיא (הבת) באמת נראית נפלא… פעם אהבתי יותר להתבלט, הייתי צעירה יותר. עכשיו אני מחפשת בגדים מינימליסטיים, קוליים ונוחים. אני גם עייפה כל הזמן, ולא יכולה להתעורר בצהריים כמו שהייתי עושה פעם, וללכת לשוטט בשוק וינטג'.."
גם בלי להיות סיינה מילר, אפשר בקלות להזדהות עם המילים שלה.
מזל שיש לה שטיחים אדומים להתלבש אליהם. אבל אנחנו לא צריכות אירוע להתלבש אליו.
אנחנו האירוע.
תובנה 2 – אימהות משנה את הגוף והנפש – הסטייל שלנו משתנה
תפקיד האמא משנה את החיים שלנו! זה מתחיל כבר עם הכניסה להריון או אפילו עם הניסיונות להיכנס להריון.
'אימהות אינטנסיבית' היא מונח שטבעה החוקרת שרון הייס, המתאר את המפגש של כל אישה עם הציפייה החברתית של להיות אמא טובה –
זמינה ללא תנאי וללא מגבלות.
מעדיפה את צורכי הילדים על צרכיה שלה.
מגבילה ומצניעה חלקי אישיות ונשיות, במיוחד מיניות.
מגבילה שאיפות להגשמה עצמית שלא כוללות את הילדים.
המפגש עם האימהות האינטנסיבית משפיע על המצב הרגשי,
ומצב רגשי מתבטא גם בשינוי באופן הלבוש.
כמובן שגם השינויים שהגוף שלנו עובר, משפיע על היחסים עם ארון הבגדים.
לא נוכל להתלבש עוד אותו הדבר. ולפעמים אולי נדמה שאין בכלל בשביל מה.
אני הרגשתי ככה כאמא לתינוק קטן. עוד לא הבנתי סטיילינג תרפי. לא קלטתי שההשפעה של הבגדים עליי היא טיפולית בתוך הסיטואציה המורכבת שהאימהות ייצרה בחיי.
כתבתי על זה בטור ל"פוליטיקלי קוראת" העיתונות הפמיניסטית האהובה עליי.
בואו לקרוא כאן. ותתמכו בהן! הן טובות לנו הנשים.
תובנה 3 – אימהות זה גם להלביש את הילדים והילדות – סטיילינג טיפולי זה מרחב של קשר
להלביש את הילדים זה לא תמיד קל!
ככל שהילדים גדלים ומהרגע שהם מסוגלים להלביש את עצמם, אנחנו צריכות לשחרר את הציפייה.
איזה ציפייה?
שהילדים שלנו ובמיוחד הילדות שלנו, יהיו דומות לנו.
שיהיה דמיון פזיולוגי, דמיון פסיכולוגי. שיהיה טעם דומה.
המציאות מראה שתמיד יש שוני, במובן מסוים. אנחנו דורות שונים ואישיות שונה, והציפייה לראות את העולם באותה צורה – היא לא מציאותית.
הנה דוגמה יפה מהסטורי של עינת נתן. היא והבת שלה. איזה שוני מקסים.
להלביש את הילדות והילדים שלנו זה להבין איפה לשחרר ואיפה להחזיק.
איפה להכניס ערכים וגבולות בתוך השיח (למשל, "אצלנו בבית לא לובשים גוזיה כשיוצאים לרחוב") ואיפה לוותר כדי לא לשלם במחיר היחסים ("את אוהבת את הבגד הזה? זה מה שחשוב").
כל משפחה קובעת לעצמה נורמות וגבולות עם לבוש, בדיוק כמו עם אוכל, בילויים, ושאר תחומי החיים.
חשוב שהשיח על בגדים יאפשר לנו נפרדות ולא ילחץ אותנו אל עבר קונפליקטים.
זה בפסקה אחת, מה שהוא עולם שלם.
אנחנו מדברות על זה יותר בקורס סטיילינג תרפי. מוזמנת לגלות עוד!
