בחורף, הצורך שלי הבגדים הוא עיטוף, נחמה ובעיקר חימום! הצורך הפיזי לחמם את עצמי גובר על כל צורך שנוגע לסטיילינג. אני צופה בנערות ונשים שלבושות הרבה פחות שכבות ממני, או בדים דקים, ועולה לי השאלה – איך לא קר להן?
השאלה הזו הובילה אותי למחקר חדש ומדהים, שערכו חוקרות אמריקאיות צעירות (Felig et al., 2021).
הטריגר למחקר היה תמונה שהתפרסמה בבריטניה, בה תועדו נשים בשמלות קצרות, ממתינות מחוץ לאזור בילוי כאשר הטמפרטורה היא מינוס 12 מעלות.
התמונה הפכה לוויראלית, והחוקרות החליטו לצאת לשטח ולבדוק, האם לא קר להן?
הן הסתובבו מחוץ לאזורי בילוי בשעות 9 וחצי עד 12 וחצי בלילה, ביקשו מנשים צעירות לתעד את הלבוש שלהן, ולמלא שאלונים – שאלון החפצה עצמית, דיווח קור ועוד.
התוצאות היו מדהימות!
נשים שההחפצה העצמית שלהן גבוהה – דיווחו על פחות תחושות קור.
נשים שההחפצה העצמית שלהן נמוכה – דיווחו על יותר תחושות קור, למרות שבפועל הן היו לבושות חם יותר (כלומר פחות עור חשוף לקור).
המחקר הזה מחזק את "תיאוריית ההחפצה העצמית" של פרידרקסון.
זו תיאוריה לא חדשה, שמבססת מחקרית את ההבנה שכל אחת מאיתנו גדלה עם מבט צופה – מבט מפקח סביב הסוגיה "האם אני יפה מספיק".
חלקנו מפנימות את המבט הזה יותר וחלקנו עמידות אליו. כמובן שגם הגיל משחק תפקיד, ותהליך הסוציאליזציה שעברנו בבית.
כאשר אנחנו עסוקות בשאלה "איך אני נראית", אנחנו פחות עסוקות בשאלה "איך אני מרגישה".אנחנו פחות מרגישות קור, רעב, עייפות וכו'.
המחקר הזה מעניק תשובה חלקית לשאלה, איך לא קר לנשים צעירות במינוס 12 מעלות. כאשר הן עסוקות במראה החיצוני, הן פחות רגישות לקור.
איך המחקר הזה קשור לסטיילינג תרפי?
המחקר הזה פוגש את כולנו גם אם אנחנו לא לובשות חולצת בטן בינואר.
הוא פוגש אותנו בכל פעם שעולה לנו השאלה – מה אנחנו מוכנות לעשות או "לספוג" כדי להיות יפות, ואיך אנחנו רואות את הבגדים שלנו.
סטיילינג טיפולי עוסק בהבנת בחירות הלבוש. כאשר אנחנו בוחרות בגדים, כמה אנחנו עסוקות בהדגשה של הגוף? האם ביטוי עצמי תמיד עובר בהדגשה של הגוף? האם נוכל להרגיש יפות גם בלי להדגיש או לחשוף את הגוף?
ומי שאוהבת ללבוש חשוף? האם היא בהכרח עסוקה בהחפצה עצמית?
סטיילינג תרפי זו גישה שרואה בגדים ככלי להגדרה עצמית, חיבור פנימי וחופש.
החופש להחליט.
ולכן בגישת סטיילינג תרפי הבעיה היחידה היא אבדן החופש – כלומר, המגבלות והמחסומים שהחברה שמה לנו, ו/ או שאנחנו שמות לעצמנו.
לחלק מאיתנו, המחסום יהיה "מיתוס היופי" (מושג של נעמי וולף). הצורך להיות יפה בכל רגע נתון ולשאת כל "איך" בשביל זה. זה מחסום שיוביל אותנו להיות פחות קשובות פנימה, עבור ערך שאנחנו מחזיקות בו, כי גדלנו עליו והפך להיות חלק מאיתנו. אנחנו עסוקות בריצוי הסביבה גם בלי לשים לב. אנחנו יכולות להסתובב רעבות, עייפות או קפואות, בשביל הערך הזה.
עבור נשים אחרות, המחסום הוא פנימי. יש רצון חבוי ללבוש צמוד יותר או חשוף יותר. אבל יש פחד, "מה יגידו". גם זה מיתוס היופי, אבל במובן אחר שלו.
האם אני יכולה להרשות לעצמי להיות בולטת במרחב, ומה זה אומר לגביי? האם הנאה שלי מהגוף שלי ולבוש חשוף תמיד קשורה לעין הצופה בי?
כמה אני מוכנה להעז ומהי תעוזה בשבילי?
זה עיקר הדיון שהתקיים בפאנל בתכנית הבוקר של "פאולה ולאון" שם הצגתי את המחקר. לצידי ישבה נועה, פמיניסטית אקטיביסטית, שאוהבת להתלבש למען עצמה. נועה מעלה תמונות חשופות לרשת ודנה במבט הצופה ובחופש הביטוי.
השאלה העמוקה היא: כמה מהבחירות שלנו הן באמת שלנו וכמה הן תוצר של מה שגדלנו עליו? או מה שמטיפים לנו?
אני לא מפסיקה לשאול את עצמי את השאלות האלה, סביב כל החלטה שלי.
ולא תמיד התשובות קלות. אבל המודעות היא חלק מהבחירה.
סטיילינג תרפי זה זרקור של מודעות שנועד לחבר פנימה.
זו גישה של חמלה עצמית.
המטרה אינה לנזוף בעצמנו על הרצון הטבעי להרגיש יפות. וגם לא לנזוף בבנות הצעירות שלנו שרוצות ללבוש חולצת בטן, כי זה מה שיפה בעיניהן.
המטרה היא להעניק לנו חופש בחירה וביטחון דרך הלבוש שלנו.
ואם הבת שלי רוצה ללבוש חולצת בטן בינואר?
על זה כתבתי בטור למדור "הורים" ב- ynet, וכללתי עצות סטיילינג תרפי מעשיות.
באיחולי חורף חם ובריא.
טלי.
