תגית: דימוי גוף בריא

מודעה שהוציאה אותי מדעתי, גרמה לי לכתוב פוסט. לא סתם פוסט עצבני, אלא כזה שמבוסס על הערכים של סטיילינג תרפי.

במודעה הייתה הזמנה לסדנת סטיילינג שבה הקהל עוברות בדיקה של "מדד חדד". כלומר בדיקה האם הסטייל "מספיק טוב".

נכון, זו לא משטרת האופנה הראשונה בהיסטוריה האנושית. טריני וסוזנה עשו את זה בצורה כל כך כריזמטית, שזה הפך את עולם הסטיילינג למה שהוא היום.

אבל השפה של המודעה, והלחץ מזה שהבת הצעירה שלי מוזמנת לדבר הזה (!), עשו את שלהם.

סטיילינג טיפולי זה להבין – לא כולנו אמורות להתלבש אותו דבר

התגובות של נשים לפוסט שלי שיקפו לי 3 תובנות.

1. מדובר בסטייליסט מפורסם, נשים רבות נחשפו לתכנים שלו הרבה לפני. חלקן נפגעו מאוד מהסרטונים שבהם הוא מגחיך את גוף האישה. צוחק על חזה קטן, על חזה גדול, על שומן, על חלקי גוף. הן שלחו לי כמה סרטונים.
2. אני ממש לא האישה היחידה שנפגעה מייעוץ סטיילינג בעבר שלה, שהיה מבייש.
3. אני ממש לא האישה היחידה שדואגת מכך שהבת שלה תיחשף לתוכן כזה.

בעקבות הפוסט והתגובות, פאולה רוזנברג יזמה מפגש טלויזיוני שלי עם אייל חדד, האיש והמדד.

ובכן, אני לא אישה חובבת עימותים. בטח לא בטלוויזיה.

אבל הדבר הזה היה מספיק חשוב לי כדי לעשות את זה. כי מדובר בערכים הבסיסיים בגישת סטיילינג תרפי. ערך הכבוד, וערך הבחירה.

כבוד לבחירתה של כל אישה, לקצב הלמידה שלה, לרצונות שלה. כבוד לשונות.

לא כולנו אמורות להתלבש ולהיראות אותו דבר.

סטיילינג לא אחראי יכול לגרום נזק

החלק הטיפולי בסטיילינג תרפי זו הבנה, שמדובר על סיטואציה רגישה. מה שנתפס כשיחה קלילה או הומור חסר משמעות, יש בו הרבה מאוד משמעות עבור מי ששומעת קול ביקורתי כלפיה.

בגדים מגלמים אירועי חיים, תפיסה עצמית ודימוי גוף.

הדיבור דרך בגדים צריך להיות רגיש, מכבד, סובלני. צריכה להיות הבנה שיש אמירות שיכולות לגרום נזק.

במיוחד כשעובדים עם נשים ונערות, אוכלוסייה שגם ככה נתונה לביקורת פוגענית לגבי מראה חיצוני. אוכלוסייה שחשופה יותר להפרעות אכילה, חרדה ודיכאון סביב מראה חיצוני.

יש פה אחריות.

סטיילינג תרפי בפעולה – מה לובשים לעימות טלויזיוני?

הרגשתי שאני יוצאת למלחמה. לא מלחמה באדם, וניסיתי לומר זאת כמה פעמים במהלך העימות. זה לא האדם אלא התופעה. אייל חדד מייצג תופעה שמעניקה לגיטימציה לביקורת ולעג דרך כותרת של "סטיילינג" קליל. בדיוק כמו טריני וסוזנה, בדיוק כמו חלוקת דרקונים וכוכבים, יש אדם שסופג מבט ביקורתי. זה אולי נשמע מצחיק מהצד, אבל לא כשצוחקים עלייך!

יועצת חינוכית סיפרה לי על טבלת "סטיילינג" שהתגלתה בבית ספר במרכז הארץ. טבלת ציונים על סטייל ומראה חיצוני לבנות השכבה. לכל בת היה ציון המבוסס על חלוקה של "עיניים", "שיער", "גוף", "סטייל" וכו'. מיותר לציין את הפגיעה שהנערות ספגו מעצם קיום הטבלה "הקלילה" הזו בבית הספר.

הסיפור הזה וסיפורים נוספים ששמעתי, הובילו אותי לעימות הזה. מבחינתי, התלבשתי למלחמה על ערכים.

על תפיסת עולם.

לבשתי ז'קט שחור ומתחתיו חולצה בהדפס הסוואה צבאי.

מכנסיים בצבע שחור. נעליים שחורות.

לבוש ממש לא אופייני לי, כי אני בדרך כלל אישה של שלום, ושל צבע!

סטיילינג טיפולי מבוסס על המשמעות הרגשית של הבגדים

הז'קט שמר עליי, מול איש מתלהם וכוחני.

החולצה הזכירה לי, שבאתי במטרה מאוד מסוימת.

ובגדול, אלה הבגדים הכי מדויקים שיכולתי לבחור לסיטואציה הזו.

לא הייתי לובשת את השילוב הזה כמעט לשום מקום אחר.

מוזמנות לצפות בעימות ולראות שלא רק ששרדתי כדי לספר, אלא גם עשיתי את זה עם כל האמת שלי.

אני מאחלת לעצמי ולכל מי שקורא/ת, להמשיך לחתור וגם להילחם על מה שחשוב לנו.

על היחס שמגיע לנו, על החיים שמגיעים לנו.

מבחינתי, הכל קשור.

טלי.

לפרטים על קורס הכשרה בסטיילינג תרפי – לחצו כאן

לסרטון עם אייל חדד אצל פאולה וליאון – לחצו כאן

לקהילת סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות – לחצו כאן

כשצלצלו אליי מ"פאולה ולאון" כדי לשאול מה דעתי על חזיות ללא ברזלים, עוד לא הבנתי לאן אני נכנסת.

מאז ועד היום, כבר שבועיים ויותר, אני שקועה במחקרים ומאמרים על חזיות ותחתונים.

זה עולם!!

והחיבור לסטיילינג טיפולי מתבקש.

בימינו, הלבשה תחתונה יצאה מהארון, היא נגישה ומוצגת במרחב החברתי. יש לה נראות וביטוי גם דרך בגדי ספורט.

זה הופך את ההלבשה התחתונה לסוג של אמירה אופנתית, ואת הבחירה בהלבשה התחתונה להרבה יותר מסתם פונקציה.

מחקרים מראים שכשאנחנו בוחרות הלבשה תחתונה, מה שחשוב לנו זה – נוחיות ותמיכה, אבל גם הזהות המינית שלנו ותחושת סקסיות.

הלבשה תחתונה היא באמת העור השני שלנו, וקשורה גם למראה השדיים והישבן. אי אפשר לנתק אותה מאידאל היופי ומאיך שאנחנו מתבוננות על הגוף שלנו. היא נושאת איתה המון מטענים תרבותיים סביב יופי ונשיות "רצויה".

ולכן, יש לה פוטנציאל לתהליך סטיילינג תרפי.

מפריט שסימל את המבט הגברי לפריט של העצמה נשית – סטיילינג תרפי דרך הלבשה תחתונה.

תיאוריות חדשות מדברות על שינוי בגזרת ההלבשה התחתונה. בעבר היה זה פריט שנשים לבשו למען גברים, במחשבה על המבט הגברי. היום הלבשה תחתונה נתפסת כדרך של נשים להעצים את עצמן ולהתחבר למיניות שלהן.

מה שהכי מעניין אותי, בסטיילינג תרפי, זה מה קורה *לנו* בחנויות לבני נשים?

איזה שיח פנימי מלווה את הבחירה שלנו? עבור מי אנחנו בוחרות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים התשובה לשאלה הזו מספרת המון על הזוגיות שלנו ועל איך אנחנו מתייחסות למיניות. האם זה מרחב שבו אנחנו מציגות את עצמנו או פועלות עבור מבט חיצוני, או שהמיקוד הוא פנימי?

ואיך אנחנו מרגישות כשאנחנו לובשות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים ההרגשה היא בלתי מודעת, אבל יש לה השלכות על איך שאנחנו מרגישות עם הגוף שלנו ועם עצמנו.

ומה לגבי הצבע?

צבע הוא פן חשוב בסטיילינג, בסטיילינג טיפולי אף יותר, היות וצבע מעורר תגובה רגשית.

מחקרים מראים שהבחירה בצבע האדום, במיוחד בהלבשה תחתונה, קשורה לתחושה מוגברת של סקסיות.

יש משהו מופלא ביכולת לבחור פריט לבוש מרגש שרק את יודעת עליו.

זה משרת אותך מבחינה רגשית, זה שומר עלייך מעיניים פומביות, וזה הכי סטיילינג תרפי.

מהפכת החזיות ללא ברזלים, זה היה נושא האייטם אצל פאולה ולאון.

איתי בפאנל ישבו נשים שדיברו על היכולת לבחור בחזייה שלא בהכרח זוקפת את החזה.

חזייה היא פריט שכותב מחדש את מראה החזה שלנו והבחירה בה משקפת את התפיסה שלנו לגבי החזה שלנו, ושדיים נשיים בכלל.

השינוי ההמוני בצריכת חזיות ללא ברזלים מרמז על שינוי חברתי עמוק בהרבה. נשים לוקחות לידיהן את ההגדרה של הגוף הנשי הרצוי, מראה וצורת השדיים המקובלים, והבחירה הזו משקפת את התקופה שבה אנחנו חיות, פוסט מי טו.

היכולת לבחור בחזייה שהיא נוחה ונעימה ולאו דווקא מציגה את השדיים האטרקטיביים חברתית, נובעת מתוך תחושה של כוח וביטחון. התחושה הזו הולכת וגוברת גם ככל שהגיל שלנו מתקדם, ומחקרים מראים שנשים בוגרות יותר מקדשות את הנוחות שלהן מעל ומעבר.

בפעם הבאה שתלכי לקנות חזייה, ומחקרים מראים שזו משימה מאוד לא פופולרית בקרב נשים, חשבי על היופי והמשמעות של הבחירה שלך.

בואי לאינסטגרם, כתבתי על כך יותר כאן.

פרויקט חדש ומרגש בקהילת הפייסבוק של סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. פרויקט דימוי גוף זה של כולן.

הפרויקט נולד מתוך המאמר, שהציג את מחקר סטיילינג תרפי – הקשר בין לבוש לדימוי גוף ואישיות. המחקר הראה כי נשים שבוחרות בסגנון לבוש אקלקטי פחות עסוקות בהסוואת הגוף ודימוי הגוף שלהן חזק יותר. המשחק עם הלבוש מהווה כלי, מודע יותר או פחות, בניהול דימוי הגוף.

ההבנה הזו חיזקה את התובנות מעבודת השטח שלי עם סטיילינג תרפי במהלך השנים. עבודה שהציגה לי שוב ושוב כמה הלבוש והגוף הם קשורים ואיך כל שיח על בגד מוביל למחשבות, עמדות ורגשות כלפי הגוף. הבגד והגוף בלתי נפרדים.

סטיילינג תרפי זה כלי שמסייע בתהליכים של קבלת הגוף ואהבת הגוף, כמו גם אהבת העצמי. מה שנקרה בשפה מחקרית עכשוית – חמלה עצמית.

אז הפרויקט החדש בקהילת הפייסבוק מיועד לכלל הנשים, ומדוע?

לפעמים נראה שהשיח על דימוי הגוף מכוון רק לפלאס סייז – מידות גדולות. רק נשים שמתמודדות עם מסרים מהסביבה על עודף משקל, מה שנקרא שמנופוביה, ותחושות ומחשבות קשות שלהן על המשקל שלהן. השיח הזה התפתח מאוד במהלך השנים ויש אקטיביסטיות דימוי גוף מעולות שעושות עבודה מבורכת בכיוון הזה.

אבל, וזה אבל גדול, יש לפעמים הרגשה שהשיח מכוון רק לשם. אבל דימוי גוף הוא של כולן.

גם אישה שמרגישה שיש לה "שני קילו להוריד" או חמישה, והתחושה מייסרת אותה או מכבידה עליה.

נשים בכל המשקלים סובלות מאכילה רגשית.

כל אישה שיש חלק בגופה שמעסיק אותה, או מטריד אותה, או פוגע בביטחון שלה.

כל ניואנס בגוף הוא משמעותי בחוויה האישית שלנו. וזה רלוונטי לסטיילינג טיפולי.

ולשם כך נועד הפרויקט #דימוי_גוף_זה_של_כולן.

את הפרויקט התחלתי בפוסט אישי שלי על ההתמודדות עם דימוי הגוף במהלך השנים, כילדה ונערה שמנה שהתמודדה עם אותה שמנופוביה, דחייה חברתית על רקע משקל גוף. אותה ילדה ונערה שצמחה להיות אישה רזה ועדיין כל הזכרונות והמחשבות נמצאים שם. חוויות חיים סביב משקל גוף והגדרה חברתית של הילדה הכי שמנה בכיתה.

בהמשך כתבתי על חזה קטן, משמעות החזה והשדיים עבור נשים, בחברה שכל הזמן מדגישה את האיזור הזה בגוף שלנו כסממן לנשיות ומיניות. גם על ישבן דיברנו, אבל את זה תצטרכו לראות בעצמכן בקהילה הסגורה.

בהמשך חברותיי לקהילה העלו את הזוויות שלהן – עדי זומר, שותפתי לניהול הקהילה, וגם עדן כץ וליאן רזניק פירקה.

עדי כתבה על כל המשפטים שאנחנו שומעות במהלך החיים, כל מה שנזרק לחלל האוויר על ידי אמא, דודה, שכנה, מוכרת בחנות. הקבוצה זרקה את כל המשפטים הללו לפח המטאפורי של הפייסבוק, וזה היה קתרזיס מעולה.

בהמשך עדי כתבה על המבט מול המראה, ותחושות שביעות רצון או חוסר שביעות רצון מהגוף שעולות סביב מדידת בגדים. זה מרכיב משמעותי בסטיילינג תרפי, חוויה שכל אישה בכל מידה וכל משקל מכירה. ולכן, דימוי גוף הוא של כולן.

עדן כתבה על החוויות שלה כפעילה לדימוי גוף חיובי, והביקורת שהיא קולטת סביב השיח על משקל ודימוי גוף. הטענה שיש משקל שאינו בריא, וכו'. בהמשך עדן כתבה על הקטנת המידות, והחוויה שלה בחנות שאין בה מידות מתאימות. התחושות שעולות בה מול המגמה של הקטנת המידות והדרך שלה להתמודד עם זה.

ליאן כתבה מחשבות על דימוי גוף ופעילות גופנית, ואיך הריצה משפיעה על החוויות שלה בנוגע לדימוי הגוף. כל אישה שאוהבת תנועה תבין ותזדהה עם ההרגשה שהתנועה עוזרת לווסת את דימוי הגוף שלנו, דווקא בתקופות שהוא אינו בשיאו. סטיילינג טיפולי אינו מתמקד אך ורק בבגדים אלא בכל הטקסים שבאמצעותם אנחנו יכולות לחזק את עצמנו ולווסת את עצמנו.

כולנו מכירות את החוויות השונות והביקורת העצמית סביב הגוף שלנו במהלך החיים.

הפרויקט הזה נועד לנרמל את סוגיית דימוי הגוף ולתת במה גם למי שהיא רזה, בינונית, שמנמנה או כל הגדרה אחרת, אך עסוקה בגופה ומבקשת הכרה ונראות והקלה.

בגדים הם כלי לקבל את הגוף, להתלבש לכאן ועכשיו, לווסת מחשבות שליליות ותחושות קשות לגבי חלקי הגוף או משקל הגוף וללמוד לראות את הגוף שלנו כמכלול. יחידה אחת.

אתן מוזמנות להצטרף לשיח ולעזור לנו לקדם אותו.

כי דימוי גוף זה של כולן, וגם סטיילינג תרפי.

סטיילינג טיפולי רלוונטי לכל מי שמתלבשת, וכל מי שמתבוננת על גופה מול המראה. זו דרך לשחק עם בגדים ככלי להסיט את המבט מהביקורת לכיוון ביטוי עצמי, אמירה, ביטחון.

בואו לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.  

יום אחד בהיר קיבלתי בווטסאפ צילום, מתוך רשימת טיפים של סטיילינג, לאישה היולדת. חשכו עיניי. "הימנעי מבדים צמודים שמגלים את הצמיגים… הימנעי מפסים מרחיבים…לבשי שמלות, שמלות, שמלות".

התגובה הראשונית שלי הייתה בהלה, וכתבתי מיד – "זו טעות, לא אני כתבתי את זה". אבל אף אחד לא חשב שאני כתבתי את זה.. ואני לא היחידה שנבהלה.

יום למחרת כבר ישבתי בפאנל של "פאולה ולאון" בניסיון להבין, איך יכול להיות שב-2021 נשים שלפני רגע שוחררו מבית החולים, קיבלו בעיתון "בייבי לנד" רשימה שכזו. מדוע סטיילינג נתפס כשפה שבאה למשטר נשים מה ללבוש וממה להימנע, ובגדול, איך לטשטש את הגוף?

אישה אחרי לידה נמצאת במצב דימוי הגוף הכי שברירי, וכל אמירה לא במקום יכולה להוביל לעוגמת נפש וגם נזק. זו לא תקופה שבה אנחנו עמידות וחסינות בפני לחצים סביבתיים לגבי איך שאנחנו נראות, אלא בדיוק להיפך.

הבעיה המהותית פה היא בתפיסה של המילה סטיילינג. סטיילינג נתפס בחברה שלנו כתחום שבא להפוך נשים ליפות, חטובות ורזות יותר. הדרך לעשות זאת היא להסתיר את הגוף שלנו ולייצר אשליות אופטימיות מקסימליות, שמייצרות גוף של 90-60-90. זה נקרא "סטיילינג אישי".

בתפיסה כזו של סטיילינג, יש הפקעה של הכוח מידי כל אחת מאיתנו להחליט עבור עצמה, ויישור קו עם מה שהסביבה מגדירה "יפה" באותו רגע. טרנדים ואידאלים של אופנה ויופי.

אישה שמקבלת רשימת טיפים כזו של סטיילינג, לא מרגישה מועצמת. זה הכי רחוק מסטיילינג טיפולי… יותר מזה, האישה לא באמת מבינה מה ללבוש, כי זו רשימה של הימנעויות. אפשר להקביל את זה לדיאטה. "עשי" ובעיקר "אל תעשי".

אז מה כן?

כפי שאמרתי בפאנל ב"פאולה ולאון", תפיסה נכונה של סטיילינג היא מתן השראה ואפשרויות. לצלם נשים אחרי לידה, שאוהבות את מה שהן לובשות ולשאול אותן – מה אתן אוהבות בסטייל שלכן? מה עוזר לכן בבגדים שלכן כרגע? ואז כל אחת יכולה לראות, לקבל השראה, לבחור אם היא מזדהה או לא מזדהה עם הסטייל שהיא רואה. ההחלטה נשארת אצלה.

וזה אחד העקרונות הבולטים של סטיילינג תרפי.

באותו פאנל בו ישבתי, ישבה גם עיתונאית שהיא יולדת טרייה למדי, ששיתפה מהחוויה שלה. היא נרתעה מהשפה שבה נכתבו הטיפים, נרתעה מהטיפים עצמם, שיתפה מהתחושות הקשות כלפי הגוף שלה אחרי הלידה. לגבי הטיפ עם השמלות אמרה, שלא הצליחה ללבוש שמלות כי ירכיה התחככו זו בזו.

בפאנל ישבה גם ד"ר לגניקולוגיה, ששיתפה בתהליכים הפיזיולוגיים שאנחנו עוברות לאחר לידה. הציפייה שהבטן תיעלם בלתי ריאלית עם מה שהגוף שלנו עובר, באופן טבעי. סיפרה כי היא מנהלת מחלקת יולדות בלניאדו, ושומעת מידי יום את התגובות הקשות של נשים יולדות כלפי גופן. "איך אני אתלבש לברית? יש לי בטן". אין שום סיכוי שכמה ימים אחרי הלידה לא תהיה עדיין בטן הריונית.

יצאתי מהפאנל הזה בתחושה שנאמר מעט על נושא כה חשוב. נזכרתי בתחושות שלי כלפי שינוי גופי לאחר הלידה, הרי לאחר הלידה השניה חל בי השינוי הגדול, ופיתחתי את סטיילינג תרפי על בסיס מערכת היחסים שלי עצמי עם גופי והלבוש שלי.

באותו יום כתבתי רשימת טיפים משלי, והעליתי אותה לפייסבוק. קיבלתי תגובות בהודעות פרטיות, מנשים שהרשימה הזו נגעה להן בבטן הרכה.

וזה בסדר שהבטן שלנו רכה!

הנה הפוסט המקורי –

בתוכנית הבוקר, שוחחנו על רשימת הטיפים הכי *לא* מוצלחת שאי פעם נכתבה עבור נשים אחרי לידה

רשימה שנשלחה אליהן ממש עכשיו, ב-2021, בדואר ישיר מ-1950!!

הנה המסקנות שלי –

1. ילדת?  מזל טוב! הימנעי מ… קריאת כתבות שמחליטות בשבילך איך להתלבש.

2. טשטשי את… כל הקולות שמשדרים לך שאת אמורה להסוות את זה שהגוף שלך עבר לידה.

3. בכל פעם שאת רואה את המילים "הימנעי" ו"טשטשי" בהקשר לגוף שלך, דפדפי הלאה.

4. הביאי איתך בגד שאת אוהבת לבית החולים, והחליפי את פיג'מת בית החולים כשאת יכולה. זהו צעד משמעותי בחזרה לעצמך.

5. אל תוותרי על בגדים, מצאי את אלה שמתאימים לך כרגע. אם את מניקה, מצאי בגדי הנקה שאת אוהבת, כי הפרקטיקה לא מבטלת את זה שיש לך אישיות.

6. הלבשה תחתונה היא עור שני, ויכולה לתת תחושת הגנה. במקום לחפש מחטבים, שווה להכיר סוגים שונים של הלבשה תחתונה. כל אישה מרגישה כמה איסוף או חופשיות היא צריכה מהבגדים שלה.

7. חפשי השראות חיוביות. נשים בסביבה או באינסטגרם שלך, שמחזקות דימוי גוף בריא ומתלבשות בצורה שאת יכולה להזדהות איתה.

8. טיפוח אישי הוא טיפול אישי, ולא אמור להיות מאמץ. שמרי רק על ההרגלים שעושים לך טוב, בין אם זה איפור, לק בציפורניים, או כל דבר אחר שהוא שלך.

הפרידה מהזהות הקודמת מספיק מורכבת, מגיע לך להתלבש ולהרגיש כמו האמא שאת הופכת להיות .

וזה השינוי שסטיילינג טיפולי מכניס לעולם הסטיילינג, ולעולם בכלל.

שיח על בגדים שהוא שיח על הנשים שאנחנו, ועל חופש תודעתי שישחרר אותנו מכבלי רשימות הטיפים, ה"שיק או שוק", וכל שאר הנורמות שנועדו להקטין אותנו דרך ההתייחסות למראה החיצוני שלנו.

בגדים הם תרפיה, הם שלנו ובשבילנו.

זה סטיילינג תרפי.

בואי לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, והיי חלק מהשיח החדש על סטיילינג.

מה קורה לאמא שהבת המלאה שלה רוצה ללבוש ביקיני ליציאה לים עם חברותיה? מה קורה לאותה אמא אם היא עצמה רזה, או שמנה, אם היא נאבקת עם דימוי הגוף שלה עצמה? ואולי אותה אמא הייתה ילדה שמנה בעצמה, והפחד הכי גדול שלה הוא שהבת שלה תחווה את הקושי שהיא חוותה? הקשר בין בגדים למשקל גוף והשמנה הוא בלתי נמנע, ובסטיילינג תרפי אנחנו לומדות להשתמש בקשר הזה לטובתנו.

בואו נעצור רגע להתייחס למילה השמנה. המילה מעוררת כל כך הרבה קונוטציות שליליות, שקשה לי אפילו לומר אותה. אני מעדיפה לומר עלייה במשקל, אבל ורד יפה חאיק, דיאטנית ומטפלת בהשמנת ילדים, מסבירה לי שיש הבדל בין עלייה במשקל להשמנה. זה קשור לגדילה ולגובה. אז כן, יש השמנה וצריך להפסיק לפחד ממנה כי היא חלק טבעי מהחיים.

הורים רואים את הילדים שלהם משמינים וזה טבעי, אבל בחברה שלנו המצב הטבעי הזה מעורר בהלה. שומן והשמנה נתפסים כבעיה, חולשה וברמה ההורית, זה נתפס ככישלון. בין הורים לילדים, ובטח בין אימהות לבנות, הבגדים מבטאים את הדיאלוג על הגוף, על המראה החיצוני ועל ההשמנה. סטיילינג תרפי זו גישה שבה הבגדים הם כלי בתוך מערכת היחסים עם הגוף, ובתוך מערכת היחסים הורים ילדים.

ורד יפה חאיק היא דיאטנית שמטפלת בהשמנת ילדים ובקליניקה שלה היא שומעת הכל, בלי צנזורה. כמה קשה להורים להכיל את זה שהילדים שלהם לא נראים כמו שהם היו רוצים שיראו, ולא אוכלים כפי שהיו רוצים שיאכלו. בשיחה שלנו אנחנו ניגשות בעדינות לנושא הנפיץ הזה מכל הזוויות שלו, ומחדדות כמה הקשר בין אוכל ואכילה לסטיילינג טיפולי הוא הדוק ומתבקש.

כהורים לילדים שחיים עם השמנה, יש תחושת דאגה וגם כשלון הורי. החברה מפנה אצבע מאשימה כלפי הורים שילדיהם שמנים ומלאה בעצות והצעות ייעול. בנוסף יש גם את הרצון לגונן על הילדים מהצקות וביקורת. יש רצון לשליטה על התנהגות הילדים- האכילה וגם הלבוש, אבל זה לא ריאלי. ככל שהילדים מתבגרים הם עצמאיים יותר ויותר בהחלטות שלהם. בסטיילינג טיפולי, המטרה היא לטפח את העצמאות ולאפשר ביטוי עצמי.

מה שהופך את סוגיית האוכל והבגדים כל כך מורכבת במקרים של השמנה, זו תחושת ההורה עם הגוף של עצמו או עצמה. דימוי הגוף הוא נושא כה מורכב בחברה שלנו, שאי אפשר להתחמק, ורובנו (בעיקר האימהות) פגיעות בנקודה הזו. ההתנהלות שלנו מול הילדים הופכת להיות תגובתית, אימפולסיבית, ואז מוצאות את עצמנו נכנסות להם לצלחת או אומרות להם/ן שהבגד צמוד מידי.

מה חווים ילדים שמנים, או ילדים שהשמינו? יש תחושת בושה ואשמה, תחושה של דחייה מצד הסביבה ורצון לפתור את הקושי. האכילה הופכת להיות רגשית, וההשמנה מתגברת. יש קושי אובייקטיבי למצוא בגדים. ורד אומרת, יש ילדים שנולדו שמנמנים וללא ההתערבות של ההורים, לא תיווצר כאן בעיה. הילדים ימשיכו להיות בריאים ופעילים, פשוט מלאים יותר מרוב בני גילם. ההתערבות שלנו ההורים היא שמכניסה קושי ולחץ ומייצרת בעיה חמורה, עד השמנה פתולוגית. ברמה של סטיילינג תרפי – אם נמצא לילדים שלנו בגדים במידה הנכונה, בגדים טובים להם, נוכל לתמוך בהם מבלי לייצר תחושת "בעיה". אם נתייחס להתאמה של הבגד ללא ביקורת על הגוף, נצליח לייצר שיח חיובי ותומך. אבל זה לא כל כך פשוט לפעמים. הנושא הזה נוגע בנקודות עמוקות בין הורים לילדים.

בשיחה שלנו אנחנו מביאות כדוגמה את הסרט של ג'ניפר אניסטון, "גדולה מהחיים". הסרט מציג אמא יפיפיה, מלכת יופי לשעבר, והבת השמנה שלה שרוצה להתמודד בתחרות מלכת היופי שבה אמה שופטת. אותה אמא מגדירה את עצמה דרך המראה שלה וניצחון העבר בתחרות היופי. זו המהות שלה. היא מפגינה קבלה ואהבה כלפי המתחרות האחרות בתחרות היופי ובבת שלה עצמה קשה לה לגעת. קשה לה לקבל את המראה שלה ואת השוני הבסיסי ביניהן. ורד מספרת שהיא רואה בדיוק את זה בקליניקה שלה. בשיחה שלנו היא נותנת עקרונות מנחים להורים המבולבלים מול השמנת הילדים. כמה לתמוך, לסייע, להציע אוכל בריא וכמה צריך לשחרר ולצאת מהצלחת. זה לא יעיל.

בגישת סטיילינג תרפי, בגדים הם כלי תרפויטי דווקא בתקופות של השמנה. דווקא אז בגדים יכולים לנרמל את המצב, שלרוב אנחנו שופטות בחומרה. ואם מדובר בילדים שלנו, בגדים טובים במידה הנכונה הם כלי ממשי לתמיכה בתקופות השמנה. והשיח על בגדים צריך להיות רגיש ובלתי שיפוטי. לדבר על בגדים, ולא על הגוף. להציע בגדים במידה הנכונה, להציע לסדר יחד את הארון, ולכבד את הבחירות של הילדים שלנו.

הורות היא תהליך שבו אנחנו פוגשות את עצמנו. את הילדות שהיינו וגם את האימהות שאנחנו רוצות להיות. ורד מציעה להיות בחמלה אל עצמנו ואל הילדים שלנו. החמלה היא הכלי היעיל ביותר להתמודד עם סוגיות של גוף, אכילה, מראה חיצוני, לבוש. ובסטיילינג תרפי, אותה חמלה עוזרת לנו לדייק את הבחירות שלנו לכאן ועכשיו. להתלבש בצורה שעושה לנו טוב, מכבדת את הגוף שלנו כפי שהוא.

 בואו לשיחה חשובה, קולחת ומרתקת עם ורד יפה חאיק, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב של סטיילינג תרפי – תוכן והשראה.

סטיילינג תרפי לנערות  – זה חיבור טבעי! נערות חיות את הנראות שלהן בצורה עוצמתית ודרך העיניים של חברותיהן. נערות עסוקות בשינויי הגוף ובסערות רגשיות על רקע הניסיון להבין "מי אני", "מה אני רוצה באמת", והצורך הטבעי להרגיש אהובה ושייכת. לכן הקשר הרגשי עם הבגדים הוא כל כך רלוונטי, וזה הרי הבסיס לסטיילינג טיפולי.

ביקשתי לשוחח על נערות, בגדים ודימוי גוף עם האחת והיחידה בתחום הזה – מעין קרת. מעין היא דוגמנית על לשעבר, יזמית פעילה בתחום דימוי גוף חיובי, שעובדת כבר שנים רבות עם נערות. מתוך נסיונה המקצועי העשיר מעין אמרה משפט חשוב – בהתבוננות שלנו עליהן, הרי אנחנו מחזיקות ברקע את עצמנו. אילו נערות אנחנו היינו?

מעין מאמינה שהעיסוק שלה עם נערות בא מהמקום האישי שלה, החוויה שלה כנערה. הרצון שלה לגונן ולסייע בא מהחוויה הקשה שלה כנערה שהייתה "רזה מידי" וחוותה קשיים מכל מיני סוגים. אני סיפרתי על החוויה שלי כילדה ונערה "שמנה מידי" ועל המחירים החברתיים הכבדים ששילמתי. להיות נערה זה כואב! אפילו שנים רבות אחר כך. הזיכרון עודנו חי.

מעין סיפרה על העיסוק של נערות במין השני, הרצון שיאהבו אותן. היא אומרת להן שאם הן יהיו חזקות ובטוחות בעצמן, הבנים יחפשו אותן ולא להיפך. מעין מספרת שבתקופתנו נערות מכירות היטב חומרים על העצמה ודימוי גוף בריא. האתגר הוא הפנמה של החומרים האלה, איך להפוך את הסיסמאות על דימוי גוף בריא למשהו שהן מבינות באמת ומוכנות להפנים. הכלי כמו תמיד הוא חשיבה ביקורתית, בדיוק כמו בסטיילינג תרפי.

בעבודה על דימוי גוף חיובי השאלות הן – מי ומה מכתיב לי מה "יפה" ו"נכון"? הרעיון הוא להבין שבחירות שנתפסות כאישיות מאוד אינן אישיות בכלל, הן תוצר של החברה והמסרים הסביבתיים שאנחנו גדלות אליהן. פעמים רבות המסרים האלה משאירים לנו מרחב מאוד מצומצם, בטח אם אנחנו שונות או הגוף שלנו שונה ממה שנתפס כמקובל ורצוי. סוגיות אלה מתחברות לעולם הסטיילינג הטיפולי הדרך השאלות למה אני מתלבשת כך, מה הבחירות שלי מביעות ומה משפיע עליי.

השיחה המרגשת שלי עם מעין נוגעת באישי ובמקצועי. חוויות החיים שלנו, גם כנערות, הן חלק מנשות המקצוע שהפכנו להיות. זו השיחה היחידה מכל השיחות שלי בערוץ היוטיוב שיש לה שני חלקים. לא רק כי אני יכולה לדבר על מעין ימים ולילות, אלא כי בחלק השני של השיחה שלנו נתנו דגש לנושא חשוב בפני עצמו – התייחסות לדימוי גוף של הילדים שלנו, כאימהות לבנים ובנות.

מה נכון לומר לילדים שלנו בעולם שכל כך מדגיש מראה חיצוני? האם לתת מחמאות על מראה חיצוני? איך להתייחס לנושא הזה? אני מספרת על הבת שלי ששאלה אותי "מה את אוהבת בי, אמא?" ועניתי לה – "את כולך, כולך יפה בעיניי". והאם זה הספיק לה? שואלת מעין, ואני עונה בכנות – לא ממש…

בחלק השני בשיחת סטיילינג תרפי הזו, אנחנו מדברות על המפגש עם המראה החיצוני של הילדים שלנו, כולל תנודות במשקל הגוף, איך כאימהות נכון לגשת (או יותר נכון – לא לגשת.. לשחרר!). אין תשובות מוחלטות, אלא רק החלטות. וההחלטות הרצויות הן להעצים את הילדים שלנו בכל מובן, להדגיש כל הזמן את המכלול – את החלקים הטובים בהם ובהן, כולל מראה חיצוני. מעין מדברת גם על החשיבות לא להיכנס לילדים ולילדות שלנו לצלחת, ובמובנים רבים לאפשר את התנודות הטבעיות במשקל הגוף שלהן.ם.

דימוי גוף בריא הוא עולם חשוב וקריטי במציאות החברתית שלנו, בטח ובטח עם נערות ונערים, אשר חיים את עצמם דרך המראה החיצוני ודרך הרשתות החברתיות. המחקרים מראים כי ישנו משולש של השפעה – הרשתות והמדיה, החברים והחברות, וההורים (המשפחה). במובן הזה יש לנו תפקיד מאוד חשוב ומאזן, לחסן כמה שאפשר את הילדים והילדות שלנו. הרי הביקורת קיימת בשפע בחוץ, אבל אנחנו יכולות לחזק את עמוד השידרה הבסיסי הזה, התחושה ש"ככה כמו שאני – זה טוב!". ועם עמוד השידרה הזה, הצורך באישורים חיצוניים פוחת קצת, ואיתו גם הנזקים…

שיחה מקצועית עמוקה, מרגשת ומלאה בתוכן, עם מעין קרת הנפלאה. לשיחה לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי ולמדי עוד על עולם סטיילינג תרפי !