סטיילינג טיפולי בפורים – דומה ושונה בין סטיילינג תרפי לתחפושות

סטיילינג טיפולי עושה שימוש בבגדים כדרך להתחבר פנימה, ולבטא חלקי אישיות ומצבי "אני" שונים. במובן הזה, החיבור לחג פורים מתבקש.

פורים הוא חג שמעורר רגשות חזקים, קשה להישאר אדישים אליו. זה חג שמזמין יציאה מהעצמי המוכר והרגיל, כשהבגד הוא הסמל המובהק לחגיגה.

בגילאים צעירים היציאה הזו מהעצמי עשויה להיחוות כמאיימת, ולכן ילדים צעירים יכולים לחוש חרדה או אמביוולנטיות כלפי התחפושת. כהורים אנחנו מרגישים בכך, עם ילדים סרבני תחפושת או ילדים שבוחרים ואז מחליפים את הבחירה, ואז שוב מחליפים את הבחירה..

פורים מעצים דילמות שיכולות להתקיים גם סביב השגרה היומיומית, במבט של סטיילינג תרפי – הלוא הילדים והילדות שלנו מביעים עמדות כלפי לבוש, מרגע שהם מסוגלים לכך. אנחנו מוצאות את עצמנו מול תגובות רגשיות שונות ומשונות כלפי הלבוש היומיומי, והשאלה כיצד להגיב לרצונות העצמאיים של הילדים שלנו, ואיפה עובר הגבול, היא תמיד רלוונטית.

השאלה אם אנחנו מצפים מהילדים שלנו להתחפש ואיך נכוון אותם ואותן לתחפושת, לא כל כך שונה מהיחס היומיומי שלנו לבגדים והציפיות שלנו כהורים. גם כאן וגם כאן, השאלה היא כמה עצמאות ויכולת בחירה אנחנו מסוגלות לאפשר לילדים ולילדות שלנו ואיפה זה פוגש אותנו.

תחפושת היא סטיילינג תרפי – מה התחפושת שלנו אומרת עלינו?

בגילאים בוגרים, בחירת התחפושת מסמלת את העולם הפנימי, תחומי העניין והמשיכה, הסביבה החברתית, וגם היבטים סמויים יותר בנפש.

אנשים ששמחים על ההזדמנות להתחפש, מפיקים ביטוי עצמי דרך התחפושת. הם יכולים להקצין חלקים מסוימים מהאישיות או לפצות על חלקים שהיו רוצים לפתח יותר. אדם מופנם יכול לבחור בתחפושת מוקצנת, אדם מסודר ומאורגן יכול לבחור בתחפושת שמסמלת שחרור ופריצת מוסכמות.

תחפושות יכולות גם להגשים חלומות נסתרים – אישה שתמיד חלמה לעשות דוקטורט יכולה להתחפש לרופאה, וזו שתמיד רצתה להופיע על במות יכולה להתחפש לזמרת. במובן הזה, תחפושת מלמדת על האדם בדיוק כמו כל בגד, בראייה של סטיילינג טיפולי.

תחפושת היא גם הזדמנות לשחרור מכבלים חברתיים סביב מגדר ומיניות. בפורים נראה גברים מתחפשים לנשים ולהיפך, ונראה אנשים מבטאים מיניות בוטה יותר מהרגיל.

בהקשר הזה אי אפשר שלא להתייחס לנושא של תחפושת, מיניות והחפצה עצמית.

בפורים נמצא הרבה תחפושות ממוגדרות, בנים יבחרו שוב ושוב בתחפושות שמסמלות כוח והבנות יבחרו בתחפושות שמעצימות יופי. בעולם כל כך ממוגדר, הגיוני שהילדים והילדות שלנו ימשכו לתחפושות כאלה, ואם עוד אין לנו בבית שיח מודע מגדר בכל ימות השנה, אי אפשר לצפות מהם ומהן לבחור אחרת.

חשוב לזכור, גם אנחנו עצמנו גדלנו על תחפושות של נסיכות ואבירים, והשחרור מתבניות מגדריות מתחיל בנו עצמנו.

זה בדיוק סטיילינג תרפי – המבט על התבניות שמעצבות את בחירות הלבוש שלנו, וההזמנה להתחיל לבחור ממקום אחר.

תחפושת היא גם לא סטיילינג תרפי. מה ההבדל בין סטיילינג טיפולי לפורים?

למרות כל החיבורים, יש גם הבדל מהותי בין חג פורים לסטיילינג טיפולי.

החג הינו פרק זמן קצוב ומוגדר, שמזמין בחירה מוקצנת ורחוקה מהעצמי. פורים מזוהה עם קיצוניות ושבירת כל החוקים, בהבנה ברורה שמדובר על רגע מהחיים. להתלבש כמו דמות אחרת לגמרי, ויום למחרת, לחזור אל עצמי.

סטיילינג תרפי זו הזמנה להתייחס לבגדים כשדה למשחק יומיומי, שהוא לא יציאה מעצמנו אלא הגמשה של עצמנו.

סטיילינג תרפי זו גישה שמעודדת פתיחות לחוויה דרך לבוש שמבטא חלקים שונים מהאישיות ומצבים רגשיים שונים. לא מדובר בלבוש של מישהי אחרת, זו תמיד אני, מדובר על חלקים מתוכי שאני רוצה להתחבר אליהם בצורה שלא תרגיש לי זרה, רחוקה, בלתי אפשרית או מאיימת.

זו המשחקיות והגמישות, בלי ההקצנה, ובלי הקצבת זמן. זו היכולת לבחור בגד לכל מצב, אירוע ויום, שמבטא אותי.

סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאני רוצה להיות.

לטור ב-YNET על הורים, ילדים, וסטיילינג תרפי בפורים לחצי כאן.

לאינסטגרם של סטיילינג תרפי לחצי כאן.

קורס סטיילינג טיפולי הבא – הכשרה בסטיילינג טיפולי – לחצי כאן.

סטיילינג תרפי והחפצה עצמית – עניין של בחירה

בחורף, הצורך שלי הבגדים הוא עיטוף, נחמה ובעיקר חימום! הצורך הפיזי לחמם את עצמי גובר על כל צורך שנוגע לסטיילינג. אני צופה בנערות ונשים שלבושות הרבה פחות שכבות ממני, או בדים דקים, ועולה לי השאלה – איך לא קר להן?

השאלה הזו הובילה אותי למחקר חדש ומדהים, שערכו חוקרות אמריקאיות צעירות (Felig et al., 2021).

הטריגר למחקר היה תמונה שהתפרסמה בבריטניה, בה תועדו נשים בשמלות קצרות, ממתינות מחוץ לאזור בילוי כאשר הטמפרטורה היא מינוס 12 מעלות.

התמונה הפכה לוויראלית, והחוקרות החליטו לצאת לשטח ולבדוק, האם לא קר להן?

הן הסתובבו מחוץ לאזורי בילוי בשעות 9 וחצי עד 12 וחצי בלילה, ביקשו מנשים צעירות לתעד את הלבוש שלהן, ולמלא שאלונים – שאלון החפצה עצמית, דיווח קור ועוד.

התוצאות היו מדהימות!

נשים שההחפצה העצמית שלהן גבוהה – דיווחו על פחות תחושות קור.

נשים שההחפצה העצמית שלהן נמוכה – דיווחו על יותר תחושות קור, למרות שבפועל הן היו לבושות חם יותר (כלומר פחות עור חשוף לקור).

המחקר הזה מחזק את "תיאוריית ההחפצה העצמית" של פרידרקסון.

זו תיאוריה לא חדשה, שמבססת מחקרית את ההבנה שכל אחת מאיתנו גדלה עם מבט צופה – מבט מפקח סביב הסוגיה "האם אני יפה מספיק".

חלקנו מפנימות את המבט הזה יותר וחלקנו עמידות אליו. כמובן שגם הגיל משחק תפקיד, ותהליך הסוציאליזציה שעברנו בבית.

כאשר אנחנו עסוקות בשאלה "איך אני נראית", אנחנו פחות עסוקות בשאלה "איך אני מרגישה".אנחנו פחות מרגישות קור, רעב, עייפות וכו'.

המחקר הזה מעניק תשובה חלקית לשאלה, איך לא קר לנשים צעירות במינוס 12 מעלות. כאשר הן עסוקות במראה החיצוני, הן פחות רגישות לקור.

איך המחקר הזה קשור לסטיילינג תרפי?

המחקר הזה פוגש את כולנו גם אם אנחנו לא לובשות חולצת בטן בינואר.

הוא פוגש אותנו בכל פעם שעולה לנו השאלה – מה אנחנו מוכנות לעשות או "לספוג" כדי להיות יפות, ואיך אנחנו רואות את הבגדים שלנו.

סטיילינג טיפולי עוסק בהבנת בחירות הלבוש. כאשר אנחנו בוחרות בגדים, כמה אנחנו עסוקות בהדגשה של הגוף? האם ביטוי עצמי תמיד עובר בהדגשה של הגוף? האם נוכל להרגיש יפות גם בלי להדגיש או לחשוף את הגוף?

ומי שאוהבת ללבוש חשוף? האם היא בהכרח עסוקה בהחפצה עצמית?

סטיילינג תרפי זו גישה שרואה בגדים ככלי להגדרה עצמית, חיבור פנימי וחופש.

החופש להחליט.

ולכן בגישת סטיילינג תרפי הבעיה היחידה היא אבדן החופש – כלומר, המגבלות והמחסומים שהחברה שמה לנו, ו/ או שאנחנו שמות לעצמנו.

לחלק מאיתנו, המחסום יהיה "מיתוס היופי" (מושג של נעמי וולף). הצורך להיות יפה בכל רגע נתון ולשאת כל "איך" בשביל זה. זה מחסום שיוביל אותנו להיות פחות קשובות פנימה, עבור ערך שאנחנו מחזיקות בו, כי גדלנו עליו והפך להיות חלק מאיתנו. אנחנו עסוקות בריצוי הסביבה גם בלי לשים לב. אנחנו יכולות להסתובב רעבות, עייפות או קפואות, בשביל הערך הזה.

עבור נשים אחרות, המחסום הוא פנימי. יש רצון חבוי ללבוש צמוד יותר או חשוף יותר. אבל יש פחד, "מה יגידו". גם זה מיתוס היופי, אבל במובן אחר שלו.

האם אני יכולה להרשות לעצמי להיות בולטת במרחב, ומה זה אומר לגביי? האם הנאה שלי מהגוף שלי ולבוש חשוף תמיד קשורה לעין הצופה בי?

כמה אני מוכנה להעז ומהי תעוזה בשבילי?

זה עיקר הדיון שהתקיים בפאנל בתכנית הבוקר של "פאולה ולאון" שם הצגתי את המחקר. לצידי ישבה נועה, פמיניסטית אקטיביסטית, שאוהבת להתלבש למען עצמה. נועה מעלה תמונות חשופות לרשת ודנה במבט הצופה ובחופש הביטוי.

השאלה העמוקה היא: כמה מהבחירות שלנו הן באמת שלנו וכמה הן תוצר של מה שגדלנו עליו? או מה שמטיפים לנו?

אני לא מפסיקה לשאול את עצמי את השאלות האלה, סביב כל החלטה שלי.

ולא תמיד התשובות קלות. אבל המודעות היא חלק מהבחירה.

סטיילינג תרפי זה זרקור של מודעות שנועד לחבר פנימה.

זו גישה של חמלה עצמית.

המטרה אינה לנזוף בעצמנו על הרצון הטבעי להרגיש יפות. וגם לא לנזוף בבנות הצעירות שלנו שרוצות ללבוש חולצת בטן, כי זה מה שיפה בעיניהן.

המטרה היא להעניק לנו חופש בחירה וביטחון דרך הלבוש שלנו.

ואם הבת שלי רוצה ללבוש חולצת בטן בינואר?

על זה כתבתי בטור למדור "הורים" ב- ynet, וכללתי עצות סטיילינג תרפי מעשיות.

באיחולי חורף חם ובריא.

טלי.

השמנה ובגדים, ילדים והורים – עם ורד יפה חאיק

מה קורה לאמא שהבת המלאה שלה רוצה ללבוש ביקיני ליציאה לים עם חברותיה? מה קורה לאותה אמא אם היא עצמה רזה, או שמנה, אם היא נאבקת עם דימוי הגוף שלה עצמה? ואולי אותה אמא הייתה ילדה שמנה בעצמה, והפחד הכי גדול שלה הוא שהבת שלה תחווה את הקושי שהיא חוותה? הקשר בין בגדים למשקל גוף והשמנה הוא בלתי נמנע, ובסטיילינג תרפי אנחנו לומדות להשתמש בקשר הזה לטובתנו.

בואו נעצור רגע להתייחס למילה השמנה. המילה מעוררת כל כך הרבה קונוטציות שליליות, שקשה לי אפילו לומר אותה. אני מעדיפה לומר עלייה במשקל, אבל ורד יפה חאיק, דיאטנית ומטפלת בהשמנת ילדים, מסבירה לי שיש הבדל בין עלייה במשקל להשמנה. זה קשור לגדילה ולגובה. אז כן, יש השמנה וצריך להפסיק לפחד ממנה כי היא חלק טבעי מהחיים.

הורים רואים את הילדים שלהם משמינים וזה טבעי, אבל בחברה שלנו המצב הטבעי הזה מעורר בהלה. שומן והשמנה נתפסים כבעיה, חולשה וברמה ההורית, זה נתפס ככישלון. בין הורים לילדים, ובטח בין אימהות לבנות, הבגדים מבטאים את הדיאלוג על הגוף, על המראה החיצוני ועל ההשמנה. סטיילינג תרפי זו גישה שבה הבגדים הם כלי בתוך מערכת היחסים עם הגוף, ובתוך מערכת היחסים הורים ילדים.

ורד יפה חאיק היא דיאטנית שמטפלת בהשמנת ילדים ובקליניקה שלה היא שומעת הכל, בלי צנזורה. כמה קשה להורים להכיל את זה שהילדים שלהם לא נראים כמו שהם היו רוצים שיראו, ולא אוכלים כפי שהיו רוצים שיאכלו. בשיחה שלנו אנחנו ניגשות בעדינות לנושא הנפיץ הזה מכל הזוויות שלו, ומחדדות כמה הקשר בין אוכל ואכילה לסטיילינג טיפולי הוא הדוק ומתבקש.

כהורים לילדים שחיים עם השמנה, יש תחושת דאגה וגם כשלון הורי. החברה מפנה אצבע מאשימה כלפי הורים שילדיהם שמנים ומלאה בעצות והצעות ייעול. בנוסף יש גם את הרצון לגונן על הילדים מהצקות וביקורת. יש רצון לשליטה על התנהגות הילדים- האכילה וגם הלבוש, אבל זה לא ריאלי. ככל שהילדים מתבגרים הם עצמאיים יותר ויותר בהחלטות שלהם. בסטיילינג טיפולי, המטרה היא לטפח את העצמאות ולאפשר ביטוי עצמי.

מה שהופך את סוגיית האוכל והבגדים כל כך מורכבת במקרים של השמנה, זו תחושת ההורה עם הגוף של עצמו או עצמה. דימוי הגוף הוא נושא כה מורכב בחברה שלנו, שאי אפשר להתחמק, ורובנו (בעיקר האימהות) פגיעות בנקודה הזו. ההתנהלות שלנו מול הילדים הופכת להיות תגובתית, אימפולסיבית, ואז מוצאות את עצמנו נכנסות להם לצלחת או אומרות להם/ן שהבגד צמוד מידי.

מה חווים ילדים שמנים, או ילדים שהשמינו? יש תחושת בושה ואשמה, תחושה של דחייה מצד הסביבה ורצון לפתור את הקושי. האכילה הופכת להיות רגשית, וההשמנה מתגברת. יש קושי אובייקטיבי למצוא בגדים. ורד אומרת, יש ילדים שנולדו שמנמנים וללא ההתערבות של ההורים, לא תיווצר כאן בעיה. הילדים ימשיכו להיות בריאים ופעילים, פשוט מלאים יותר מרוב בני גילם. ההתערבות שלנו ההורים היא שמכניסה קושי ולחץ ומייצרת בעיה חמורה, עד השמנה פתולוגית. ברמה של סטיילינג תרפי – אם נמצא לילדים שלנו בגדים במידה הנכונה, בגדים טובים להם, נוכל לתמוך בהם מבלי לייצר תחושת "בעיה". אם נתייחס להתאמה של הבגד ללא ביקורת על הגוף, נצליח לייצר שיח חיובי ותומך. אבל זה לא כל כך פשוט לפעמים. הנושא הזה נוגע בנקודות עמוקות בין הורים לילדים.

גדולה מהחיים (סרט, 2018) – ויקיפדיה

בשיחה שלנו אנחנו מביאות כדוגמה את הסרט של ג'ניפר אניסטון, "גדולה מהחיים". הסרט מציג אמא יפיפיה, מלכת יופי לשעבר, והבת השמנה שלה שרוצה להתמודד בתחרות מלכת היופי שבה אמה שופטת. אותה אמא מגדירה את עצמה דרך המראה שלה וניצחון העבר בתחרות היופי. זו המהות שלה. היא מפגינה קבלה ואהבה כלפי המתחרות האחרות בתחרות היופי ובבת שלה עצמה קשה לה לגעת. קשה לה לקבל את המראה שלה ואת השוני הבסיסי ביניהן. ורד מספרת שהיא רואה בדיוק את זה בקליניקה שלה. בשיחה שלנו היא נותנת עקרונות מנחים להורים המבולבלים מול השמנת הילדים. כמה לתמוך, לסייע, להציע אוכל בריא וכמה צריך לשחרר ולצאת מהצלחת. זה לא יעיל.

לבזבז באהבה : גדולה מהחיים- סרט עם מסר חשוב

בגישת סטיילינג תרפי, בגדים הם כלי תרפויטי דווקא בתקופות של השמנה. דווקא אז בגדים יכולים לנרמל את המצב, שלרוב אנחנו שופטות בחומרה. ואם מדובר בילדים שלנו, בגדים טובים במידה הנכונה הם כלי ממשי לתמיכה בתקופות השמנה. והשיח על בגדים צריך להיות רגיש ובלתי שיפוטי. לדבר על בגדים, ולא על הגוף. להציע בגדים במידה הנכונה, להציע לסדר יחד את הארון, ולכבד את הבחירות של הילדים שלנו.

הורות היא תהליך שבו אנחנו פוגשות את עצמנו. את הילדות שהיינו וגם את האימהות שאנחנו רוצות להיות. ורד מציעה להיות בחמלה אל עצמנו ואל הילדים שלנו. החמלה היא הכלי היעיל ביותר להתמודד עם סוגיות של גוף, אכילה, מראה חיצוני, לבוש. ובסטיילינג תרפי, אותה חמלה עוזרת לנו לדייק את הבחירות שלנו לכאן ועכשיו. להתלבש בצורה שעושה לנו טוב, מכבדת את הגוף שלנו כפי שהוא.

 בואו לשיחה חשובה, קולחת ומרתקת עם ורד יפה חאיק, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב של סטיילינג תרפי – תוכן והשראה.

מתולתלות בסטיילינג תרפי – עם אוריין פז

אוריין פז גדלה כילדה מתולתלת במשפחה עם אמא ואחות עם שיער חלק. לאורך חייה תמיד חלמה על שיער חלק, ובשלב מסוים באמת החליקה אותו. היא אהבה את הגרסה המוחלקת של שיערה אבל יום אחד היכתה בה ההבנה, שהיא רוצה לחזור לעצמה. שהבחירה שלה בשיער חלק היא סוג של פשרה ואולי גם כניעה לתכתיבים. אף אחד לא אמר לה – תחליקי את שיערך, אבל לא היו מתולתלות בסביבה הקרובה שלה, ובתקשורת השיער החלק הוצג כדבר יפה ונכון, קלאסי. אז בכמה צעדים ולאורך תקופה, היא חזרה לשיער המתולתל שלה.

היא גילתה שהחזרה לתלתלים שלה היא החזרה לעצמה, למקום טבעי יותר שמאפשר לה יותר גיוון עם השיער שלה. עם זאת, כמתולתלת עם צרות של מתולתלות היא חיפשה קבוצת השתייכות. ולכן הקימה כזו בעצמה, את קהילת המתולתלות.

בקהילה נשים יכולות לשתף בחוויות שלהן ולהתייעץ לגבי סידור השיער שלהן והחיים עם שיער מתולתל. תלתלים זה פשוט שונה, היא אומרת, זה לא קשה יותר לניהול משיער חלק. אוריין מדברת על הצורך לקבל את עצמנו כפי שאנחנו וללמוד להסתדר עם השיער הטבעי. לתת במה למתולתלות ולחוויה שלהן. החיבור לסטיילינג תרפי מתבקש – הדיון על הקשר בין הפנים לחוץ, היכולת לקבל את המראה שלנו, את איך שנולדנו, ולחבק את זה!

בשיחה שלנו אנחנו מדברות על המשמעות של הכמיהה לשיער החלק. הדמויות בטלויזיה, ואף מיכל ינאי שהייתה הדמות שראינו על מסך ערוץ הילדים בילדות שלנו, גילמו יופי ומושא להערצה – בשיער ארוך חלק. בדיוק כמו הנסיכות של דיסני. בדיוק כמו כל הדמויות שאנחנו רואות בתקשורת, באינסטגרם. היכולת לפתח חשיבה ביקורתית היא גרעין יסוד בגישת סטיילינג תרפי.

אנחנו מדברות על הצורך להעצים ילדות צעירות להרגיש טוב וטבעי בתלתלים שלהן, במיוחד כאימהות. מעניין לחשוב על החוויה של אם ובת כאשר אחת מתולתלת והאחרת בשיער חלק. כמה הנושא הזה נכנס למודעות ולשיח. בסדנת סטיילינג טיפולי, זה בדיוק מה שאנחנו עושות, ומגלות כמה השיח הזה מקרב ומסייע.

F.J. Jimenez / Getty Images

אנחנו חיות עם התלתלים שלנו וזה נושא שראוי להתייחס אליו. לעתים הנושא נראה שולי וזוכה לזלזול, כמו כל ההתייחסות לשיער שלנו בכללה, אבל אוריין קוראת להכרה בחוויה הזו. בסופו של דבר, השיער שלנו נושא משמעויות רגשיות רבות עבורנו לאורך כל החיים.

אני מספרת לאוריין איך בתור ילדה מתולתלת היה לי קושי איתו וחלום על שיער חלק, עד כדי כך שבגיל 12 הלכתי לבצע "פתיחת תלתלים", הליך שהותיר אותי עם אכזבה קשה. הסיפור הזה, שנשמע מצחיק היום, זכור לי כחוויה מכוננת. האשליה שהתנפצה לעד, כי יום יגיע ויהיה לי שיער אחר משלי. ככל שהזמן עבר למדתי להעריך יותר ויותר את שיערי, שהשתנה בינתיים מאוד. יכולה רק לדמיין לעצמי איך סטיילינג תרפי היה יכול לסייע לי כילדה, לקבל את השיער שלי ואת עצמי. גם השיער, כמו כל שאר המאפיינים הגופניים שלנו, הוא חלק מדימוי הגוף, שבילדות ובנערות הוא הכי שברירי.

מזמינה אתכן לשיחת סטיילינג תרפי מעניינת ורלוונטית, לכל מתולתל/ת או לאמא!!

בואו לשיחה עם אוריין בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי ושתפו עם חברות מתולתלות! נתראה בשיחת סטיילינג תרפי הבאה.

סטיילינג תרפי ויום המשפחה

הכל מתחיל בבית. שם מתעצב הקשר הבלתי נמנע בין בגד, גוף ויופי.

יום המשפחה זה זמן מעולה לעצור ולחשוב על הדרכים הנסתרות בהם הבגדים נוכחים בקשרי המשפחה שלנו. לפעמים הם כמו חוטים מחברים, שמחזקים את הקשר. לפעמים בדיוק להיפך, הם פורמים את האינטימיות והופכים אותה לכעס, לתסכול וביקורת הדדית.

בתקשורת אוהבים להראות לנו אימהות ובנות דומות כמו שתי טיפות מים, אבל במציאות אנחנו שונות. דורות שונים, טעמים שונים וגם מראה שונה לפעמים. ועם השונות הזו צריך לחיות.

קונפליקטים סביב לבוש מופיעים כשאחד או שני הצדדים מושך לכיוון שלו, "אני יודעת איך ילד/ה בגילך אמור/ה להתלבש". גם הבת עצמה יודעת איך האמא "צריכה להתלבש", הרי לכל אחת מהן טעם משלה!

התקשורת אוהבת להראות לנו אימהות ובנות דומות כשתי טיפות מים

"אני מסתכלת עליה מסתכלת עליי ויודעת מה היא חושבת – השמנת"

את המשפט הזה שמעתי מאישה בשנות הארבעים שלה, שעד עכשיו מתייחסת לביקורים אצל הוריה כמעיקים בגלל המבטים וההערות של אמה כלפי אופן הלבוש שלה והמראה שלה.

אחד המסרים הכי חשובים בסטיילינג תרפי, זה לא להעיר וגם לא לייעץ אם הצד השני לא מעוניין בכך. נכון, לפעמים זה מאוד קשה, אבל אנחנו צריכות להחליט איפה עובר הגבול ואם הגבול באמת נחצה – רק אז להתערב.

אז מה להגיד?

לדבר על הבגדים ולא על הגוף.

אפשר להגיד "במשפחה שלנו לא מתלבשים ככה", אפשר לומר "הבגד הזה מאוד לא לטעמי".

כן להגיד, רק אם נשאלתי – אני אוהבת יותר את הבגד שלבשת אתמול.

לא להגיד, בשום מקרה – הבגד הזה נראה עלייך רע / מבליט לך…

הדרמה הכי חזקה בין אימהות לבנות, אבל יש עוד קשרים בבית.

גם אחים ואחיות מנהלים קשרים מורכבים שיכולים להתבטא בדיבור על לבוש. אחיות יכולות להיות דומות זו לזו ואף לחלוק בגדים או להיפך, "לרדת" אחת על השניה כשכל אחת יודעת "איך צריך".

גם אבות משפיעים על הבחירות של הבנות והבנים שלהם, ואמירה של אבא יכולה לחזק או לפגוע בדימוי גוף או ביטחון. יש בנות שמספרות לי כמה ביטחון קיבלו מהאבות שלהן ויש כאלה שמספרות על אבות שהיו שוטרי המזון והלבוש בבית.

יום המשפחה זה זמן מעולה לחשוב – מהי נורמת הדיבור בבית שלנו סביב בגדים? איך אפשר לתמוך ולגלות רגישות לשונות בינינו דרך הבגדים? אפשר להיעזר בכלים מעולם הסטיילינג הטיפולי כדי לחזק את החוטים המשפחתיים.

בערוץ היוטיוב שלי יש כמה סרטונים שמוקדשים ממש לנושאי המשפחה בראייה של סטיילינג תרפי.

השיחה עם עינת נתן – הורות וסטיילינג תרפי

השיחה עם הילה פינקלשטיין – על יחסי אימהות, בנות וסטיילינג תרפי

השיחה עם מעין קרת – על דימוי גוף וסטיילינג תרפי

השיחה עם ורד יפה חאיק – דיאטנית – על השמנה וסטיילינג תרפי

את כל הסרטונים האלה וסרטוני סטיילינג תרפי נוספים ניתן למצוא בערוץ היוטיוב ד"ר טלי סטולובי – styling therapy, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ! וכתבו לי מה הכי הייתן רוצות לראות וללמוד עוד על עולמות התוכן של סטיילינג תרפי.

אימהות, בנות ולבוש – עם הילה פינקלשטיין

איך תרגישי אם הבת שלך תבחר ללבוש חוטיני? האם תדברי איתה על כך? מה תגידי לה?

אימהות מרגישות אחריות עצומה לגבי הלבוש וההתנהגות של הבנות שלהן. במחקר שערכו שתי סטודנטיות במכללה לחברה ואמנויות, שרון אפשטיין ספיר ומירב מזוז שוורץ, הן ישבו לראיונות עם שמונה אימהות למתבגרות ושמעו כמה האימהות מתייסרות בדילמות בנושאי לבוש, גוף ומיניות. רציתי לדבר על כך עם הילה פינקלשטיין, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית. הילה התחילה מהאקסיומה הברורה – לא פשוט לנו לדבר עם הבנות שלנו על כל דבר, בטח ובטח על בגדים ומיניות. כולנו אומרות לעצמנו שלא נהיה כמו האימהות שלנו, אבל מתנהלות עם העברות בין דוריות שלא מצליחות להימלט מהן. אם האימהות שלנו "חפרו" לנו על האוכל, הלבוש או כל נושא אחר – אנחנו יכולות לומר שלא נעלה את הנושא. אבל זה לא פשוט לנו, כי בתוכנו הדילמות מייסרות. ולמה בעצם? כי למרות שאנחנו ב-2020, עדיין לאימהות יש קשר ייחודי וטעון עם הבנות שלהן, מעצם זה שאנחנו מלמדות אותן על נשיות ותפקוד בעולם. בנושא החוטיני, זה מאוד תלוי תרבות והקשר. יש אימהות ובנות שיכולות ללכת לבחור יחד חוטיני, וישנן כאלה שלא ידברו על הנושא לעולם. בסטיילינג תרפי נשאל, מה החוטיני הזה מסמל, וננסה לנהל "דרכו" שיח מודע ומקרב, יחד עם הקושי.

מריל סטריפ ובנותיה, בתמונה שמגלמת את הפנטזיה על אימהות ובנות דומות כמו שתי טיפות מים

הילה מדברת על הדינמיקה אם – בת לאורך השנים, ונותנת כדוגמה סצנה מהסדרה "אלה הם חיינו" (This is us), בה רואים אם ובת משוחחות בחדר המתנה בבית החולים, בסיטואציה אינטימית. הבת אומרת לאם כמה היא חוששת לאכזב אותה, כמה ביקורת היא חווה ממנה. האם משתפת כמה לה עצמה היה קשה מול אמא שלה וכמה היא מנסה להתנהל אחרת, ולא מצליחה. זו אחריות שלי, היא אומרת לבת שלה. הילה מחדדת את הקושי של הבת השמנמנה מול אמא יפיפייה, רזה, עם זוגיות מוצלחת במיוחד. הקושי יכול להימשך כל החיים, אבל למרבה השמחה יש צמתי חיים שמעודדים חמלה והתקרבות בין אימהות לבנות, כמו נישואים, היריון והמעבר לאימהות.

סטיילינג תרפי זו שפה שמחברת אימהות ובנות ומעלה על פני השטח את הדיאלוג והקשר. אפשר להתקרב להיות האימהות שאנחנו רוצות להיות, דרך השיח שלנו עם הבנות שלנו על בגדים. בסטיילינג טיפולי העיקרון הוא לא להחליט עבורן, אבל כן לשמש עבורן דוגמה. לדבר על הדברים, לא להסתיר את דעותינו בכוח ובטח לא לשקר, אבל כן לאפשר להן את השוני מאיתנו ולהבין שהטעם שלנו לעולם יהיה שונה. דורות שונים מתלבשים אחרת, חושבים אחרת, והמחשבה שהבנות שלנו יתלבשו תמיד לטעמנו לא מציאותית.. בשיחה אני משתפת באופן אישי את הקושי שלי מול בחירות הלבוש של הבת שלי. כבר בגיל שמונה ברור שהטעם שלנו שונה לגמרי..

סטיילינג תרפי זו גישה שחותרת ליכולת לביטוי והגדרה עצמית דרך בחירות הלבוש. ביכולת שלנו לקבל את השוני והייחודיות של הבנות שלנו אנחנו מאפשרות להן לגבש את הקול הייחודי שלהן, להתנסות עם הבגדים שלהן ולהיות מי שהן, תוך ידיעה שאנחנו תמיד שם בשבילן. לאורך כל השיחה הילה דיברה על היכולת לחמלה, שהיא החיבור בין אימהות לבנות, פחות ביקורת ויותר קבלה. זה הזכיר לי ציטוט מצחיק אבל נכון מהמחקר על אימהות, בנות ולבוש, שהולך ככה: "אני אומרת לעצמי, תנשמי, תחשבי שהיא אישה זרה בת שמונים, את נחמדה אליה!".

בואו לשיחת סטיילינג תרפי עם הילה, בלינק הזה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, וכתבו לי מה מעניין אתכן לראות!

הנערה שהייתי – נערות ודימוי גוף – עם מעין קרת

סטיילינג תרפי לנערות  – זה חיבור טבעי! נערות חיות את הנראות שלהן בצורה עוצמתית ודרך העיניים של חברותיהן. נערות עסוקות בשינויי הגוף ובסערות רגשיות על רקע הניסיון להבין "מי אני", "מה אני רוצה באמת", והצורך הטבעי להרגיש אהובה ושייכת. לכן הקשר הרגשי עם הבגדים הוא כל כך רלוונטי, וזה הרי הבסיס לסטיילינג טיפולי.

ביקשתי לשוחח על נערות, בגדים ודימוי גוף עם האחת והיחידה בתחום הזה – מעין קרת. מעין היא דוגמנית על לשעבר, יזמית פעילה בתחום דימוי גוף חיובי, שעובדת כבר שנים רבות עם נערות. מתוך נסיונה המקצועי העשיר מעין אמרה משפט חשוב – בהתבוננות שלנו עליהן, הרי אנחנו מחזיקות ברקע את עצמנו. אילו נערות אנחנו היינו?

מעין מאמינה שהעיסוק שלה עם נערות בא מהמקום האישי שלה, החוויה שלה כנערה. הרצון שלה לגונן ולסייע בא מהחוויה הקשה שלה כנערה שהייתה "רזה מידי" וחוותה קשיים מכל מיני סוגים. אני סיפרתי על החוויה שלי כילדה ונערה "שמנה מידי" ועל המחירים החברתיים הכבדים ששילמתי. להיות נערה זה כואב! אפילו שנים רבות אחר כך. הזיכרון עודנו חי.

מעין סיפרה על העיסוק של נערות במין השני, הרצון שיאהבו אותן. היא אומרת להן שאם הן יהיו חזקות ובטוחות בעצמן, הבנים יחפשו אותן ולא להיפך. מעין מספרת שבתקופתנו נערות מכירות היטב חומרים על העצמה ודימוי גוף בריא. האתגר הוא הפנמה של החומרים האלה, איך להפוך את הסיסמאות על דימוי גוף בריא למשהו שהן מבינות באמת ומוכנות להפנים. הכלי כמו תמיד הוא חשיבה ביקורתית, בדיוק כמו בסטיילינג תרפי.

בעבודה על דימוי גוף חיובי השאלות הן – מי ומה מכתיב לי מה "יפה" ו"נכון"? הרעיון הוא להבין שבחירות שנתפסות כאישיות מאוד אינן אישיות בכלל, הן תוצר של החברה והמסרים הסביבתיים שאנחנו גדלות אליהן. פעמים רבות המסרים האלה משאירים לנו מרחב מאוד מצומצם, בטח אם אנחנו שונות או הגוף שלנו שונה ממה שנתפס כמקובל ורצוי. סוגיות אלה מתחברות לעולם הסטיילינג הטיפולי הדרך השאלות למה אני מתלבשת כך, מה הבחירות שלי מביעות ומה משפיע עליי.

השיחה המרגשת שלי עם מעין נוגעת באישי ובמקצועי. חוויות החיים שלנו, גם כנערות, הן חלק מנשות המקצוע שהפכנו להיות. זו השיחה היחידה מכל השיחות שלי בערוץ היוטיוב שיש לה שני חלקים. לא רק כי אני יכולה לדבר על מעין ימים ולילות, אלא כי בחלק השני של השיחה שלנו נתנו דגש לנושא חשוב בפני עצמו – התייחסות לדימוי גוף של הילדים שלנו, כאימהות לבנים ובנות.

מה נכון לומר לילדים שלנו בעולם שכל כך מדגיש מראה חיצוני? האם לתת מחמאות על מראה חיצוני? איך להתייחס לנושא הזה? אני מספרת על הבת שלי ששאלה אותי "מה את אוהבת בי, אמא?" ועניתי לה – "את כולך, כולך יפה בעיניי". והאם זה הספיק לה? שואלת מעין, ואני עונה בכנות – לא ממש…

בחלק השני בשיחת סטיילינג תרפי הזו, אנחנו מדברות על המפגש עם המראה החיצוני של הילדים שלנו, כולל תנודות במשקל הגוף, איך כאימהות נכון לגשת (או יותר נכון – לא לגשת.. לשחרר!). אין תשובות מוחלטות, אלא רק החלטות. וההחלטות הרצויות הן להעצים את הילדים שלנו בכל מובן, להדגיש כל הזמן את המכלול – את החלקים הטובים בהם ובהן, כולל מראה חיצוני. מעין מדברת גם על החשיבות לא להיכנס לילדים ולילדות שלנו לצלחת, ובמובנים רבים לאפשר את התנודות הטבעיות במשקל הגוף שלהן.ם.

דימוי גוף בריא הוא עולם חשוב וקריטי במציאות החברתית שלנו, בטח ובטח עם נערות ונערים, אשר חיים את עצמם דרך המראה החיצוני ודרך הרשתות החברתיות. המחקרים מראים כי ישנו משולש של השפעה – הרשתות והמדיה, החברים והחברות, וההורים (המשפחה). במובן הזה יש לנו תפקיד מאוד חשוב ומאזן, לחסן כמה שאפשר את הילדים והילדות שלנו. הרי הביקורת קיימת בשפע בחוץ, אבל אנחנו יכולות לחזק את עמוד השידרה הבסיסי הזה, התחושה ש"ככה כמו שאני – זה טוב!". ועם עמוד השידרה הזה, הצורך באישורים חיצוניים פוחת קצת, ואיתו גם הנזקים…

שיחה מקצועית עמוקה, מרגשת ומלאה בתוכן, עם מעין קרת הנפלאה. לשיחה לחצי כאן.

הירשמי לערוץ היוטיוב שלי ולמדי עוד על עולם סטיילינג תרפי !

אימהות, בנות ובגדים עם עינת נתן

נושא כל כך בוער דורש אישה עם לב חם במיוחד. עינת נתן היא מדריכת הורים ואמא לחמישה בגיל ההתבגרות, והיא לא נבהלת בקלות. המבט של עינת על הפער הבינדורי לא עוסק בהבדלי הסגנון בינינו ובטעמים אישיים, אלא במהות של ההורות. עינת אומרת, הנושא של הבגדים מתלבש לנו על נקודה פגיעה ורגישה – המראה החיצוני של ילדינו. הילדים שלנו הם לא שלוחה נרקסיסטית שלנו, מזכירה עינת, ומדגישה שלכל ילד יש מראה, טעם ורצונות משלו וברור שכך יהיה. הניסיון לכפות עליהם לבוש שלא תואם את מי שהם, חוטא לחובה שלנו לתת להם לגדול כפי שהם וללוות אותם במסע הזה. 

כיף לדבר עם עינת, היא כל כולה סטייל אבל השיחה לא עוסקת בסטיילינג. היא עוסקת בחלק של ה-תרפי בסטיילינג תרפי. השיחה עוסקת ביחסים, בקשר אימהות בנות ובעיקר בציפיות לא ראליות שיש לנו מהילדים שלנו. עינת מבהירה כמה חשוב לתת לילדים שלנו לבחור את הבגדים שלהם לבד, ופשוט לשחרר. התפקיד שלנו הוא לתמוך בהם גם בשיעורים הקשים יותר. את ההחלטות שבאות מהם, לגבי המשקל שלהם והגוף שלהם, לכבד וגם לתמוך ולעזור.

עינת מאמינה בשקיפות ואמת מול הילדים שלנו, גם לנו ממש לא קל עם איך שאנחנו נראות ואנחנו לא אמורות להגיע "פתורות" למצב הזה. פשוט להרפות ולהבין, שזו הדרך של הילדה הזו. יכולה להיות ילדה רזה שמתענה מול המראה ואחרת שמנמנה, ש"עפה על עצמה". עינת נותנת את הדוגמאות מהחיים שלה עצמה והילדים שלה, ומלמדת דרך הניסיון שלה, שזה לא רק אפשרי אלא די חובה, כדי לא להזיק לילדים שלנו (עם כל הכוונות הטובות שלנו). אנחנו לא רוצות שבכל פעם שהם יפתחו את המקרר, ירגישו את העיניים שלנו מאחוריהם. אנחנו לא רוצות שבכל פעם שהן יתאפרו או יתלבשו, הן תנהלנה איתנו איזה דיון סודי ונוקב בראש שלהן. המבט החיובי של אימא וגם של אבא הוא קריטי להתפתחות שלהן.ם, מזכירה עינת.

כשילדה בת שלוש מגיעה עם ציור, לא נאמר לה "חבל שהשמש בצד הזה" או "הייתי צובעת אחרת". הגוף של הילדים שלנו וגם הבגדים שלהם הוא הציור שלהם, ועלינו לזכור שזכינו בכלל שהם והן יראו לנו את עצמם ברמה הזו וישאלו לדעתנו.

הגישה של עינת מאוד משלימה את סטיילינג תרפי, גישה שבה הבגד הוא שפה בין אימהות וילדים, בטח לאור התפקיד שרובנו מקבלות, להלביש אותן.ם. הרעיון הוא לפתח שיח על הבגדים כדרך לחזק את האינטימיות, לקבל את הדימיון וגם את השוני, ולדעת שאפשר להתלבש בנפרד ולהרגיש הכי יחד.

תודה לעינת נתן על השיחה הזו, שאת הלינק אליה תמצאו כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! יש הפתעות טובות.