סטיילינג טיפולי בפורים – דומה ושונה בין סטיילינג תרפי לתחפושות

סטיילינג טיפולי עושה שימוש בבגדים כדרך להתחבר פנימה, ולבטא חלקי אישיות ומצבי "אני" שונים. במובן הזה, החיבור לחג פורים מתבקש.

פורים הוא חג שמעורר רגשות חזקים, קשה להישאר אדישים אליו. זה חג שמזמין יציאה מהעצמי המוכר והרגיל, כשהבגד הוא הסמל המובהק לחגיגה.

בגילאים צעירים היציאה הזו מהעצמי עשויה להיחוות כמאיימת, ולכן ילדים צעירים יכולים לחוש חרדה או אמביוולנטיות כלפי התחפושת. כהורים אנחנו מרגישים בכך, עם ילדים סרבני תחפושת או ילדים שבוחרים ואז מחליפים את הבחירה, ואז שוב מחליפים את הבחירה..

פורים מעצים דילמות שיכולות להתקיים גם סביב השגרה היומיומית, במבט של סטיילינג תרפי – הלוא הילדים והילדות שלנו מביעים עמדות כלפי לבוש, מרגע שהם מסוגלים לכך. אנחנו מוצאות את עצמנו מול תגובות רגשיות שונות ומשונות כלפי הלבוש היומיומי, והשאלה כיצד להגיב לרצונות העצמאיים של הילדים שלנו, ואיפה עובר הגבול, היא תמיד רלוונטית.

השאלה אם אנחנו מצפים מהילדים שלנו להתחפש ואיך נכוון אותם ואותן לתחפושת, לא כל כך שונה מהיחס היומיומי שלנו לבגדים והציפיות שלנו כהורים. גם כאן וגם כאן, השאלה היא כמה עצמאות ויכולת בחירה אנחנו מסוגלות לאפשר לילדים ולילדות שלנו ואיפה זה פוגש אותנו.

תחפושת היא סטיילינג תרפי – מה התחפושת שלנו אומרת עלינו?

בגילאים בוגרים, בחירת התחפושת מסמלת את העולם הפנימי, תחומי העניין והמשיכה, הסביבה החברתית, וגם היבטים סמויים יותר בנפש.

אנשים ששמחים על ההזדמנות להתחפש, מפיקים ביטוי עצמי דרך התחפושת. הם יכולים להקצין חלקים מסוימים מהאישיות או לפצות על חלקים שהיו רוצים לפתח יותר. אדם מופנם יכול לבחור בתחפושת מוקצנת, אדם מסודר ומאורגן יכול לבחור בתחפושת שמסמלת שחרור ופריצת מוסכמות.

תחפושות יכולות גם להגשים חלומות נסתרים – אישה שתמיד חלמה לעשות דוקטורט יכולה להתחפש לרופאה, וזו שתמיד רצתה להופיע על במות יכולה להתחפש לזמרת. במובן הזה, תחפושת מלמדת על האדם בדיוק כמו כל בגד, בראייה של סטיילינג טיפולי.

תחפושת היא גם הזדמנות לשחרור מכבלים חברתיים סביב מגדר ומיניות. בפורים נראה גברים מתחפשים לנשים ולהיפך, ונראה אנשים מבטאים מיניות בוטה יותר מהרגיל.

בהקשר הזה אי אפשר שלא להתייחס לנושא של תחפושת, מיניות והחפצה עצמית.

בפורים נמצא הרבה תחפושות ממוגדרות, בנים יבחרו שוב ושוב בתחפושות שמסמלות כוח והבנות יבחרו בתחפושות שמעצימות יופי. בעולם כל כך ממוגדר, הגיוני שהילדים והילדות שלנו ימשכו לתחפושות כאלה, ואם עוד אין לנו בבית שיח מודע מגדר בכל ימות השנה, אי אפשר לצפות מהם ומהן לבחור אחרת.

חשוב לזכור, גם אנחנו עצמנו גדלנו על תחפושות של נסיכות ואבירים, והשחרור מתבניות מגדריות מתחיל בנו עצמנו.

זה בדיוק סטיילינג תרפי – המבט על התבניות שמעצבות את בחירות הלבוש שלנו, וההזמנה להתחיל לבחור ממקום אחר.

תחפושת היא גם לא סטיילינג תרפי. מה ההבדל בין סטיילינג טיפולי לפורים?

למרות כל החיבורים, יש גם הבדל מהותי בין חג פורים לסטיילינג טיפולי.

החג הינו פרק זמן קצוב ומוגדר, שמזמין בחירה מוקצנת ורחוקה מהעצמי. פורים מזוהה עם קיצוניות ושבירת כל החוקים, בהבנה ברורה שמדובר על רגע מהחיים. להתלבש כמו דמות אחרת לגמרי, ויום למחרת, לחזור אל עצמי.

סטיילינג תרפי זו הזמנה להתייחס לבגדים כשדה למשחק יומיומי, שהוא לא יציאה מעצמנו אלא הגמשה של עצמנו.

סטיילינג תרפי זו גישה שמעודדת פתיחות לחוויה דרך לבוש שמבטא חלקים שונים מהאישיות ומצבים רגשיים שונים. לא מדובר בלבוש של מישהי אחרת, זו תמיד אני, מדובר על חלקים מתוכי שאני רוצה להתחבר אליהם בצורה שלא תרגיש לי זרה, רחוקה, בלתי אפשרית או מאיימת.

זו המשחקיות והגמישות, בלי ההקצנה, ובלי הקצבת זמן. זו היכולת לבחור בגד לכל מצב, אירוע ויום, שמבטא אותי.

סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאני רוצה להיות.

לטור ב-YNET על הורים, ילדים, וסטיילינג תרפי בפורים לחצי כאן.

לאינסטגרם של סטיילינג תרפי לחצי כאן.

קורס סטיילינג טיפולי הבא – הכשרה בסטיילינג טיפולי – לחצי כאן.

יום האישה, סטיילינג תרפי ורותם סלע – דברים שלמדתי על סטייל וכסף

איך טישרט, ג'ינס וסניקרס מעבירים מסר, דרך מבט של סטיילינג תרפי?

שווה לצפות בראיון של רותם סלע עם דנה וייס.

וייס ראיינה אותה לרגל דליפת המידע בדבר השכר העצום שלה (יש שיגידו שהראיון הוא לרגל "נינג'ה ישראל").

סלע הצדיקה את שם המשפחה שלה, והעניקה ראיון רגוע, אותנטי ומלא מסרים חיוניים ליום האישה 2022.

מסרים שהולכים יד ביד עם המסר – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

המסרים של רותם סלע –

  1. מותר לי להרוויח כסף ואני לא מוכנה להתנצל על זה. "במו"מ אני רוצה שהצד השני יזיע", היא צחקה, ואמרה שהיא רואה בעצמה מפרנסת של המשפחה שלה. האמירה האומללה של וייס "אבל זה לא שאם לא תעשי את זה לא יהיה לך כסף לחלב", לא בלבלה אותה. היא אמרה "אני עובדת מגיל 14 חשוב לי להיות עצמאית".
  2. מותר לי להיות יפה ואני לא מוכנה להתנצל על זה. אני חכמה ומבריקה, אמרה בלי למצמץ, וזה לא מונע ממני לחגוג את הגוף שלי ולהצטלם בבגד ים.
  3.    גם לנשים רזות יש דימוי גוף. ההתייחסות לרזון כאל המענה האולטימטיבי לכל הצרות לא כולל כל כך הרבה נשים רזות, שיש להן קושי עם הגוף שלהן.

בראיון הזה, הלבוש של סלע התאים למטרה שלה "להביא את עצמי כמו שאני".

הלבוש גם בא לאזן את הסכומים האדירים שוייס הקריאה, הסכומים שרותם מרוויחה.

זה לבוש שבא ואומר, אני אדם פשוט. אני כמו כולן.

השימוש בלבוש לצורך העברת מסרים, וגם כחלק מחיבור לערכים ולתפיסה עצמית, זה חלק בסיסי בסטיילינג טיפולי.

סטיילינג טיפולי שונה מסטיילינג רגיל בכך שהלבוש אינו משרת "מהפך" או איזו פאסדה מזויפת שנועדה לרצות או להרשים. יש שיגידו שאולי גם בחירת הלבוש הזו של רותם סלע היא סוג של פאסדה, אך יספיק מבט קצר בתיעודים שלה מחיי היום יום כדי לבסס הבנה, שסלע לבשה לראיון חלק משמעותי ממי שהיא.

הלבוש היה מעטפת הולמת ואמינה לכל הראיון. מעניין היה לראות את הניגודיות בלבוש בין השתיים. וייס הגיעה פורמלית, בצבעוניות חזקה. כמו מוכנה לפרובוקציות. רותם ישבה טבעית אבל חזקה.

היופי במסרים האלה, מעבר לניפוץ כמה מיתוסים, זו הרשות להפסיק להתבייש.

בושה היא אחת הבעיות המורכבות של נשים, והיא מופעלת על ידי ביקורת פנימית (וגם חיצונית!) בלתי פוסקת.

לבוש יכול לעזור לנו להביא את עצמנו כמו שאנחנו וגם לא להתנצל על כך.

וזה החיבור ליום האישה.

סטיילינג תרפי ויום האישה הולכים יד ביד דרך המסרים האלה. הרשות להיות נוכחת ולהביא את עצמי כפי שאני, ולהיעזר בבגדים כביטוי עצמי ואמירה אישית. הרשות להפסיק להתנצל על היותי ועל בחירותיי, והיכולת להיות גם וגם.

גם יפה וגם חכמה.

גם פמיניסטית וגם חוגגת את הגוף, אם בכך האישה בוחרת.

סלע הוסיפה נדבך נוסף שלנשים קשה לדבר עליו – היחס לכסף. העובדה שגם אישה מעוניינת להרוויח ולכלכל את המשפחה שלה בדיוק כמו גבר.

הגיע הזמן להשאיר את המיתוסים המיושנים והכובלים על נשיות בעבר, הם משרתים את מיתוס היופי ובעלי אינטרסים. הגיע הזמן לשחרר לחופשי נשים רבות שחוששות מהמיתוסים האלה או נותנות להם להחליש אותן, בתוך הבחירות היומיומיות.

הגיע הזמן שנבין שיום האישה הוא תהליך שמתרחש בכל רגע, בכל יום וכל השנה.

פערי השכר זועקים, נשים מיוצגות הרבה פחות במוקדי קבלת החלטות, נשים נשפטות על בסיס מראה חיצוני ולבוש.

בתוך כל זה, המסרים של רותם סלע חיוניים ומשרתים אותנו כנשים, מסרים העטופים בג'ינס וטישרט.

בואו לאינסטגרם של סטיילינג תרפי, לטקסטים כאלה גם שם.

סטיילינג טיפולי עם נעליים – הפסיכולוגיה של הנעליים

בתקופה הזו מורגש געגוע לנעליים אמיתיות, אלה שמצעידות אותנו בדרכי החיים שם בחוץ.

במבט ראשוני נראה שאין עניין מיוחד עם נעליים, אבל מחקרים מגלים מציאות מדהימה בעומקה מאחורי בחירות הנעליים שלנו.

נעליים משקפות ומנבאות מידע על אנשים. מין, גיל, מצב סוציואקונומי וגם תכונות אישיות!

הנעליים שלנו מספרות לסביבה מי אנחנו.

ולכן הן אובייקט מצוין לתהליכי סטיילינג טיפולי.

מחקר אמריקאי מצא שנשים מודעות יותר לבחירות הנעליים שלהן, ומחזיקות יותר זוגות נעליים בארון לעומת גברים.

האם זה מפתיע?

לא ממש.

זה מתיישב לגמרי עם החיבור הרגשי החזק יותר של נשים לבגדים שלהן.

אותו חיבור שמהווה בסיס לתהליכי סטיילינג תרפי.

ומה לגבי גובה העקב?

נעליים נולדו מהצורך להרחיק ולהגביהה בני אדם מהלכלוך והזוהמה על האדמה, אבל לגובה העקב יש משמעות הרבה מעבר לזה.

פרויד התייחס לנעליים כאובייקט פטישטי, אובייקט המוביל לגירוי מיני.

ואכן, מחקרים על נעלי עקב מצאו שגברים נמשכים לנשים הנועלות נעלי עקב, וגם הנשים עצמן מרגישות מושכות יותר בנעלי עקב.

ההשערות מתייחסות להשפעה של העקבים על היציבה הנשית.

ההליכה משתנה, התנוחה מתוחה והישבן מתרומם. הרגליים נראות ארוכות יותר.

בראייה פמיניסטית, נעלי עקב הופכות אותנו לאובייקט מיני, הורסות את הברכיים והגב שלנו וגורמות לנו ללכת בצעדים קטנים ומדודים, שלא מאפשרים לנו לנוע בחופשיות.

ומצד שני, בחירה בנעלי עקב יכולה להיעשות מעמדה של כוח וביטחון, היענות לפנטזיות שלנו עצמנו.

כאשר אנחנו בוחרות את המרחב, הזמן והמקום, נעלי העקב שלנו יכולות להיות עבורנו משחק נהדר. וזו המהות של סטיילינג תרפי.

נעלי החלומות

נעליים מופיעות באופן בולט בסיפורים ואגדות. עבור דורותי מארץ עוץ, הנעליים היו כלי טרנספורמטיבי. עבור סינדרלה, הנעליים מימשו את פנטזיית ההצלה על ידי הנסיך.

לכל אחת מאיתנו יכולות להיות פנטזיות על נעליים, ויש פער בין הנעליים האידיאליות לנעליים הריאליות.

באידיאלי – אני צועדת על נעלי עקב גבוהות במיוחד, כאלה שמשדרות לי אומץ וכוח.

בריאלי – לא אצליח לצעוד בהן אפילו מטר.

המציאות לא תומכת בנעלי החלומות.

לשמחתי, גישת סטיילינג תרפי מעניקה לי פרשנות מחודשת.

גם אישה מאותגרת אורתופדית כמוני יכולה למצוא ביטוי עצמי עם נעליים.

למדתי למצוא נעליים שטוב לי לצעוד בהן, ויש בסגנון שלהן, בצבע, דברים משמעותיים עבורי.

את הנעליים אני נועלת עבורי. נכון, בתקופה האחרונה פחות. אבל הן שם ואני לא מפספסת הזדמנויות לנעול אותן.

אז דווקא בתוך גל הקורונה ותקופת נעלי הבית,

אני מזמינה אתכן לבחור את הנעליים האהובות עליכן,

ולצעוד בהן קדימה,

לשבוע טוב.

זו הפרקטיקה של סטיילינג טיפולי, וזו גם דרך חיים.

בואו לפינה חדשה בקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות!

בפינה "מתחילות שבוע" אנחנו מצלמות את הנעליים שלנו ומתייחסות לבחירה ולמשמעויות שלה עבורנו.

זו דרך להתחיל שבוע בצעד חיובי, ונשים שיתפו דברים מקסימים.

פינת מתחילות שבוע כל יום ראשון בקבוצה.

לינק לקבוצה – סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

מידע על קורס סטיילינג תרפי הבא, כאן.

דימוי גוף זה של כולן – סטיילינג תרפי בדימוי גוף

פרויקט חדש ומרגש בקהילת הפייסבוק של סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. פרויקט דימוי גוף זה של כולן.

הפרויקט נולד מתוך המאמר, שהציג את מחקר סטיילינג תרפי – הקשר בין לבוש לדימוי גוף ואישיות. המחקר הראה כי נשים שבוחרות בסגנון לבוש אקלקטי פחות עסוקות בהסוואת הגוף ודימוי הגוף שלהן חזק יותר. המשחק עם הלבוש מהווה כלי, מודע יותר או פחות, בניהול דימוי הגוף.

ההבנה הזו חיזקה את התובנות מעבודת השטח שלי עם סטיילינג תרפי במהלך השנים. עבודה שהציגה לי שוב ושוב כמה הלבוש והגוף הם קשורים ואיך כל שיח על בגד מוביל למחשבות, עמדות ורגשות כלפי הגוף. הבגד והגוף בלתי נפרדים.

סטיילינג תרפי זה כלי שמסייע בתהליכים של קבלת הגוף ואהבת הגוף, כמו גם אהבת העצמי. מה שנקרה בשפה מחקרית עכשוית – חמלה עצמית.

אז הפרויקט החדש בקהילת הפייסבוק מיועד לכלל הנשים, ומדוע?

לפעמים נראה שהשיח על דימוי הגוף מכוון רק לפלאס סייז – מידות גדולות. רק נשים שמתמודדות עם מסרים מהסביבה על עודף משקל, מה שנקרא שמנופוביה, ותחושות ומחשבות קשות שלהן על המשקל שלהן. השיח הזה התפתח מאוד במהלך השנים ויש אקטיביסטיות דימוי גוף מעולות שעושות עבודה מבורכת בכיוון הזה.

אבל, וזה אבל גדול, יש לפעמים הרגשה שהשיח מכוון רק לשם. אבל דימוי גוף הוא של כולן.

גם אישה שמרגישה שיש לה "שני קילו להוריד" או חמישה, והתחושה מייסרת אותה או מכבידה עליה.

נשים בכל המשקלים סובלות מאכילה רגשית.

כל אישה שיש חלק בגופה שמעסיק אותה, או מטריד אותה, או פוגע בביטחון שלה.

כל ניואנס בגוף הוא משמעותי בחוויה האישית שלנו. וזה רלוונטי לסטיילינג טיפולי.

ולשם כך נועד הפרויקט #דימוי_גוף_זה_של_כולן.

את הפרויקט התחלתי בפוסט אישי שלי על ההתמודדות עם דימוי הגוף במהלך השנים, כילדה ונערה שמנה שהתמודדה עם אותה שמנופוביה, דחייה חברתית על רקע משקל גוף. אותה ילדה ונערה שצמחה להיות אישה רזה ועדיין כל הזכרונות והמחשבות נמצאים שם. חוויות חיים סביב משקל גוף והגדרה חברתית של הילדה הכי שמנה בכיתה.

בהמשך כתבתי על חזה קטן, משמעות החזה והשדיים עבור נשים, בחברה שכל הזמן מדגישה את האיזור הזה בגוף שלנו כסממן לנשיות ומיניות. גם על ישבן דיברנו, אבל את זה תצטרכו לראות בעצמכן בקהילה הסגורה.

בהמשך חברותיי לקהילה העלו את הזוויות שלהן – עדי זומר, שותפתי לניהול הקהילה, וגם עדן כץ וליאן רזניק פירקה.

עדי כתבה על כל המשפטים שאנחנו שומעות במהלך החיים, כל מה שנזרק לחלל האוויר על ידי אמא, דודה, שכנה, מוכרת בחנות. הקבוצה זרקה את כל המשפטים הללו לפח המטאפורי של הפייסבוק, וזה היה קתרזיס מעולה.

בהמשך עדי כתבה על המבט מול המראה, ותחושות שביעות רצון או חוסר שביעות רצון מהגוף שעולות סביב מדידת בגדים. זה מרכיב משמעותי בסטיילינג תרפי, חוויה שכל אישה בכל מידה וכל משקל מכירה. ולכן, דימוי גוף הוא של כולן.

עדן כתבה על החוויות שלה כפעילה לדימוי גוף חיובי, והביקורת שהיא קולטת סביב השיח על משקל ודימוי גוף. הטענה שיש משקל שאינו בריא, וכו'. בהמשך עדן כתבה על הקטנת המידות, והחוויה שלה בחנות שאין בה מידות מתאימות. התחושות שעולות בה מול המגמה של הקטנת המידות והדרך שלה להתמודד עם זה.

ליאן כתבה מחשבות על דימוי גוף ופעילות גופנית, ואיך הריצה משפיעה על החוויות שלה בנוגע לדימוי הגוף. כל אישה שאוהבת תנועה תבין ותזדהה עם ההרגשה שהתנועה עוזרת לווסת את דימוי הגוף שלנו, דווקא בתקופות שהוא אינו בשיאו. סטיילינג טיפולי אינו מתמקד אך ורק בבגדים אלא בכל הטקסים שבאמצעותם אנחנו יכולות לחזק את עצמנו ולווסת את עצמנו.

כולנו מכירות את החוויות השונות והביקורת העצמית סביב הגוף שלנו במהלך החיים.

הפרויקט הזה נועד לנרמל את סוגיית דימוי הגוף ולתת במה גם למי שהיא רזה, בינונית, שמנמנה או כל הגדרה אחרת, אך עסוקה בגופה ומבקשת הכרה ונראות והקלה.

בגדים הם כלי לקבל את הגוף, להתלבש לכאן ועכשיו, לווסת מחשבות שליליות ותחושות קשות לגבי חלקי הגוף או משקל הגוף וללמוד לראות את הגוף שלנו כמכלול. יחידה אחת.

אתן מוזמנות להצטרף לשיח ולעזור לנו לקדם אותו.

כי דימוי גוף זה של כולן, וגם סטיילינג תרפי.

סטיילינג טיפולי רלוונטי לכל מי שמתלבשת, וכל מי שמתבוננת על גופה מול המראה. זו דרך לשחק עם בגדים ככלי להסיט את המבט מהביקורת לכיוון ביטוי עצמי, אמירה, ביטחון.

בואו לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.  

שנה טובה בגישת סטיילינג תרפי – תרפיה דרך צילומי אופנה

בגדים יכולים לספר סיפור, להביע רגש ולהעביר מסר. בסטיילינג תרפי הבגד הוא ביטוי לאישיות שלנו, לחלומות ולמשאלות. גם אופנה מעניינת אותנו ברובד הרגשי שלה, בתגובה הרגשית שמייצרת כשאנחנו במגע איתה.

העבודה בסטיילינג טיפולי היא לא רק באמצעות הבגדים עצמם אלא באמצעות המבט עליהם, המבט על תמונות. הרבה מאוד מתרחש בתוך המבט.

הרגשות, המחשבות והפרשנויות שעולות בנו מול תמונות אופנה הם החומרים מהם עשוי תהליך סטיילינג טיפולי.

דוגמה טובה לתפיסה של סטיילינג תרפי יכולה להימצא באיחולי שנה חדשה וטובה, באמצעות תמונות אופנה.

מוזמנות להביט באסתטיקה שבצילומים,

ולחבק אליכן איחולים טובים.

שנה של בריאות עם סטיילינג תרפי

ירוק הוא צבע של בריאות והתחדשות עבורי.בחרתי צבעוניות שמזכירה לי את הטבע, ואין סמל חזק יותר לבריאות מאשר הטבע. התמונה הזו גם מציגה סטייל שאת המרכיבים שבו כל אחת יכולה ללבוש, בדרך זו או אחרת.

שנה של חופש עם סטיילינג תרפי

חופש טמון ביכולת בחירה, ביכולת לראות שקיימות עוד אפשרויות ועוד דרכי חשיבה מלבד אלה המוכרות והקבועות.

הנעליים מסמלות לי גם את החופש לנוע בעולמי החיצוני וגם הפנימי.

מאחלת לכן חופש לצעוד בדרך שלכן ומרחב תנועה אמיתי.

שנה של שקט עם סטיילינג תרפי

שמלה לבנה, אבל בלתי שגרתית, מייצגת בעיניי שקט שיש בו עוצמה.

זה שקט של ביטחון, השקט לקבל החלטות, בחירות שקטות וחזקות, חפות מהסחות דעת של צבע, הדפסים ואקססוריז.

מאחלת לנו שקט כזה.

שנה של ריפוי עם סטיילינג תרפי

הפרפרים על השמלה הזו קוראים לשחרר שיפוטיות, פחדים ומגבלות, ויש משהו בתמימות הבלתי "אופנתית" של השמלה הזו, שהופך אותה לסמל מושלם לפשטות ולחופש להיות.

שנה של אומץ עם סטיילינג תרפי

האומץ להיות נוכחות וגם בולטות, האומץ לקבל החלטות אופנה והחלטות חיים שונות ממה שמצופה מאיתנו, פחות להתייחס למה יגידו.

האומץ ללבוש בגדים שמשמחים אותנו גם בלי שום סיבה, ובלי הצורך להסביר.

שנה של אהבה עם סטיילינג תרפי

אהבה עבורי טמונה במשפחתיות ובחברות.

התמונה הזו מסמלת בעיניי חיבור שיש בו דימיון אבל גם נפרדות, ותחושה חזקה של יחד. תמיד מרתק אותי איך קשר ויחסים באים לידי ביטוי ביחס לבגדים ובתקשורת סביבם.

שנה של יצירתיות עם סטיילינג תרפי

המשחק עם בגדים מסמל בעיניי את היצירתיות של סטיילינג תרפי.

יצירתיות שמטפלת בדימוי גוף שצריך חיזוק,

בחשיבה שמרנית שצריכה ניעור,

בשמחה נשכחת מהילדות שצריכה קריאת השכמה.

את היצירתיות הזו אפשר למצוא כל יום מול ארון הבגדים, עם הבגדים שכבר נמצאים שם.

שנה של למידה עם סטיילינג תרפי

השמלה הזו מזכירה לי לוח או מחברת, משהו לשרטט עליו את כל המחשבות, התובנות וההשראות שאני אוספת במסע הלמידה האינסופי של החיים.

מאחלת לכולנו לא להפסיק ללמוד אף פעם, שם בעיניי נמצאת התרפיה האמיתית.

גם סטיילינג תרפי זו דרך ללמוד ולהתפתח ולהגיע לכל המרחבים האלה בתוכנו, באמצעות הבגד. זה קרה לי, ויש לי את הזכות להעביר את כל זה הלאה.

רוצה לדעת עוד על קורסי סטיילינג תרפי? לחצי כאן.

שתהיה שנה של התפתחות ויצירתיות עם סטיילינג תרפי!

טלי.

קהילת סטיילינג תרפי – כנס יולי 2021

בשישי האחרון התקיים כנס פרונטלי של הקהילה המקצועית של סטיילינג תרפי, קהילה צומחת ומתפתחת. היה מדהים!

מי אנחנו? נשות טיפול, אימון, ייעוץ, חינוך.

מה באנו לעשות? לקדם נשים, נערות, וגם גברים ונערים, דרך סטיילינג טיפולי.

להעמיק במשמעות הרגשית מאחורי בגדים, ולהביא סטיילינג תרפי באפיקים שונים, שיכולים לקדם שיח ערכי מעצים.

אנחנו משלבות בין אהבה לעבודה!

איך אנחנו עובדות?

הרצאות, סדנאות, קבוצות וגם תהליכי ליווי פרטניים מסוגים שונים.

זוהי לא הסבת מקצוע אלא השלמה מקצועית. כל אשת מקצוע מביאה את ההכשרה שלה והאני מאמינה שלה לשדה, ולוקחת את הכלי לאן שהיא זקוקה ורוצה.

את גישת סטיילינג תרפי פיתחתי ב-2015 והתחלתי להעביר הלאה ב-2017. מה שהתחיל כמעגל למידה קטן ומצומצם הפך לקבוצה מקצועית גדולה! איכותית, מרגשת ועשירה בהון אנושי.

בשישי האחרון דיברתי לעיניים פקוחות ולומדות ואוזניים שרוצות לשמוע.

באנו לעשות שינוי!

באנו לעשות שינוי!

בגישת סטיילינג תרפי, הלבוש הוא סממן שמשקף מצב חברתי, מגדר, תקשורת, וגם את סיפורי החיים האישיים שלנו. סטיילינג תרפי זו דרך חיים, קודם כל, עוד לפני שזו "עבודה". זו עשייה שמתחילה בתוכנו.

דרך הלבוש אנחנו מביאות את עצמנו לעשייה, בצורה שמאחדת את הפנים והחוץ.

ההתפתחות היא אישית ומקצועית.

מה עשינו בכנס?

בשנתיים האחרונות כל כנסי בוגרות סטיילינג תרפי היו מקוונים והיה זה הכנס הפרונטלי הראשון מזה זמן.

את הכנס הקדשנו ללמידה של סטיילינג תרפי מעשי – באמצעות לבוש.

עסקנו באינטרקציה המתרחשת בינינו לבין הפונות שלנו, דרך הבגדים שלהן, או אינטראקציות בחנויות בגדים. חידדנו את המהות של התהליכים, השפה, במה סטיילינג תרפי שונה מסטיילינג רגיל ואיך לדייק את עצמנו ואת התהליכים שלנו. כל אחת, לפי הזיקה המקצועית שלה, הרצון שלה. לא לכולן מתאים להסתובב בקניונים (ואין הכרח בזה, כלל וכלל).

התהליכים המקצועיים הם שונים ומגוונים אבל העקרונות בבסיס שלהם לא משתנים.

ובזה עסק הכנס, עם למידה ותרגול מעשי של תיאורי מקרה, תוך שימוש בבגדים שנשים הביאו.

בסיום התרגול ערכנו מסיבת החלפת בגדים!

זו הייתה חגיגה אמיתית.

עוד לא סיימנו לעבד את הרגשות וההתרגשויות בעקבות הכנס הזה. היה צמא גדול למפגש וללמידה משותפת.

ומה החזון שלי?

קהילה אמיתית היא זו שבה כל אחת יכולה להיות היא עצמה, ולהרגיש בבית.

קהילה אמיתית מחוברת על ידי ערכים, אמונה וחזון משותף.

קהילה אמיתית משלבת נתינה וראייה של הצרכים של כל אחת מאיתנו וכולנו כקבוצה.

החזון שלי הוא שהקהילה שלנו תרבה טוב, לחברות בקהילה ומחוצה לה.

שנשמיע קול גדול שיגיע לכל מי שזקוק/ה להתפתחות הזו, לחיזוק הזה.

כי כל אדם בכל גיל, כולנו מתלבשים ומתלבשות. ולבגדים יש משמעות אדירה ויכולת להניע שינוי – מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה.

זכות שלי להוביל את קהילת סטיילינג תרפי.

להתראות בכנס הבא!

העצמי הכוזב של ילד הפלא – מבט של סטיילינג תרפי על הסרט אוליבייה רוסטאן

אוליבייה רוסטאן הוא ילד פלא. רק בן 32, רוסטאן מוגדר כמעצב אופנה מחונן והמנהל הקריאטיבי של בית האופנה Balmain. הוא מוקף דוגמניות-על וסלבס, שמגיעים לתצוגות שלו ונהנים מההזדמנות להצטלם איתו. נראה כי רוסטאן הינו סמל סטטוס מעצם היותו. המעטפת הנוצצת סביבו מרוטשת, והכי בלתי נגישה. על פניו, ההיפך מסטיילינג תרפי.

לוליא הסרט, סביר להניח שהייתי ממשיכה לחשוב כך. אבל הסרט גרם לי לעצור, ולהיסחף לסיפור שלו.

אולי זו העובדת הסוציאלית שבי, שעבדה עם ילדים ונוער בפנימייה טיפולית, אבל אף אחד מהילדים שפגשתי לא זכה לקריירה בינלאומית, או לחבק את ג'ניפר לופז, ולעצב לה שמלה ליום ההולדת.

זה הפלא של ילד הפלא.

הסרט הוא על הילד שמחפש את אמא שלו. רוסטאן הינו ילד מאומץ שבמשך 32 שנה מלא שאלות לגבי הזהות שלו ומקורותיו, וחי בתחושה קשה של זיוף.

השאלות שלו קשות, האם אני באמת צרפתי? האם אני שייך? מה זה אומר שהעור שלי שחור כשבני המשפחה שלי לבנים? למה לא רצו אותי? האם באמת אני טעות?

הסרט מלווה את רוסטאן במגעים שלו עם מחלקת הרווחה, שמטפלת בתיק האימוץ – קלאסיקה מעולם העבודה הסוציאלית. הוא מחפש, הוא מתייסר, הוא בוכה. במקביל, הסרט מציג את חייו יוצאי הדופן. הוא חי במגדל שן, עם פורטרט ענק שלו בכניסה לבית, ומראת קיר בגודל של קיר כניסה לקניון.

רוסטאן די בודד, ובאופן מפתיע מציג את עצמו כך. ניתן היה לדמיין שכחלק מהפסאדה הכוזבת הוא ישדר שהוא עטוף חברים, אבל הוא מדבר על הבדידות שלו בכאב גלוי.

אין לו בן זוג, ואנחנו רואים מעט מאוד חברים או אנשים סביבו לאורך הסרט. בנסיעותיו הוא מדבר ומתייעץ עם הנהג שלו, מוחמד, שמשמש סוג של פסיכולוג (לא מוצלח). הוא מספר למוחמד על בחור שמוצא חן בעיניו, שראה במכון הכושר, ובכל פעם שהוא רואה אותו, הוא מעלה בו חיוך. אותו בוקר הבחור אמר לו "שלום" וזה ריגש אותו. מוחמד מציע לו לשוחח איתו, ורוסטאן נבהל, מה פתאום, הוא יחשוב שאני מפלרטט איתו.

בהמשך הסרט רוסטאן משתף את מוחמד, שנרשם לאפליקציית היכרויות לאנשים מפורסמים, ומחכה שיבדקו ויאמתו את פרופיל האינסטגרם שלו. ומה אם לא יאשרו אותי? הוא שואל. מוחמד אומר לו, "בסוף זה יקרה, אפליקציות תמיד עובדות" (פסיכולוג לא מוצלח, אמרנו).

וזה סיפורו של הסרט, למעשה. סיפור על פחד נטישה, פחד מדחייה, תחושה של חוסר ראויות ומאבק לתפוס מקום בזכות ולא בחסד. עוד שיקוף חזק לכך, בא כשרוסטאן מספר למוחמד על הכותרת שקיבל בעיתון – "ילד הפלא".

במקום לפרש את הכינוי הזה כתיאור להישגים אדירים בגיל צעיר, רוסטאן אומר – זה ילד מצליח, שלא אמור היה להתקיים.

הפער בין הרעב הרגשי האדיר שלו, שמיתרגם לרגעים בסרט גם כזעם אדיר, לבין המעטפת הנוצצת (התצוגות, הדוגמניות, הפאר שמתפרץ מהבית, מהמכונית, מהלבוש של רוסטאן) – הוא העצמי הכוזב.

הפער נגלה לא רק בסרט אלא גם בחשבון האינסטגרם של רוסטאן – מצד אחד הוא מציג את העיצובים שלו לבלמיין, נוצצים ויקרים להחריד, לא קשורים ולא נועדו להיות קשורים לחיים האמיתיים. יחד איתם, תצלומי סלפי וסרטוני סלפי שלו, באאוטפיטים שאין בהם סדק או קמט. נראה שרוסטאן שואב השראה מקרל לגרפלד, עוד מעצב גאון, שחיי את חייו במעטפת בלתי נגישה ואף מיזנטרופית.

אבל בצד אלה, רוסטאן מעלה תמונות מהילדות שלו, מהנעורים שלו, תמונה עם אמו המאמצת, עם סבא שלו, שורות על משפחה. יום האם, יום האב, הבלחים של רגש. הוא מעלה תמונה שלו עם כריס ג'נר, אם משפחת קרדשיאן, וכותב "את כמו אמא בשבילי, את מהנשים החשובות של חיי".

הפער האדיר הזה – הוא העצמי הכוזב. ויניקוט טבע את המונח "העצמי הכוזב" כדי להתייחס לפאסדות שאנשים עוטים עליהם על מנת להתאים את עצמם לסביבה, להשתייך. ויניקוט כתב כי אנשים זקוקים לתשתית נפשית מסוימת כדי לאפשר לעצמם להיות הם. התשתית הזו מאפשרת קיומו של עצמי אמיתי, חופשי, מחובר ליצירתיות וביטוי. חשוב שילדים ירגיש חופשיים להיות עצמם בלי הפחד להכביד על אחרים ומבלי אשמה יתרה כלפי מי שדואג להם.

אפשר לשער שמשהו בסיפור לידתו וגדילתו של האיש הזה לא איפשר לו את החופש הזה. כמו שהוא כותב בכתב ידו לאמו הביולוגית – "אני מלא פחדים לא ברורים".

הוא חסר חופש גם במובן המילולי. הוא היחיד שמגיע למשרד בשבת. "אני כל הזמן בשליטה" הוא אומר. לא ברור מה יש בחייו מעבר לעבודה. מוחמד מציע "אולי תיקח לך יום בשבוע לעשות משהו אחר?". רוסטאן לא אוהב את זה, "בחוזה שלך כתוב נהג וגם פסיכולוג?" עונה לו. במקום אחר בסרט הוא משתף, "אני צעיר ואני מוטרד מזה שאני אמור ליהנות מהחיים כרגע".  

 

עולם הרגש שלו כלוא, בדיוק כמו הלסת שלו ותווי הפנים המהונדסים שלו. השמחה מתפרצת לרגעים כשהוא רוקד, ויש בו שמחה, שנראה שהיא חלק מהר געש רגשי, שלא ברור אם ומתי יתפרץ.

אין זרימה הרמונית של רגש, שתעביר תחושת ממשות וחיות. התחושה שלי כצופה הייתה עצב על רוסטאן. כשהוא מקבל חיבוקים, עיניו נעצמות בהתמסרות, אבל האדם המרכזי שממנו הוא מחפש חיבוק זה הוא עצמו. "עד שלא אדע מאיפה אני, לא אוכל באמת לאהוב את עצמי" הוא אומר שוב ושוב.

בספרו "בית לנפש" כותב יעקב מטרי – “אדם, כמו ילד בעת גדילתו (בתנאים שהם בריאים יחסית) מבקש – לא פחות מאשר לדעת על עצמו ידיעה הקשורה בחשיבה על אודות עברו ועל אודות המנגנונים המפעילים אותו – לחוש חי, להרגיש שיש חיים בתוכו, שכוח החיים פועם בתוכו, ולמצות את האפשרות הייחודית שניתנה לו להתנסות, להיות נוכח בחווית החיים."

העיצובים של רוסטאן מרהיבים, אבל גם החליפה המושלמת לא תיטע באיש הזה ביטחון, והאסתטיקה המוצגת בסרט היא מנוכרת וקרה.

כמה מיליוני עוקבים וחיבוק חם מג'ניפר לופז, הם בהחלט שמחה גדולה, אבל לא כזו שאדם מרגיש איתה בית.

בסטיילינג תרפי, אנחנו מייצרות חיבורים – בין עולם הנפש והרגש לעולם האסתטי. אנחנו באות לשנות בתוכנו את הקוטביות של העולם הישן, שמדברת על "רושם ראשוני", ואימפקט חברתי דרך "לוק" מוקפד, שמנוגד למה שקורה בפנים. אנחנו באות לחבר את העצמי האמיתי אל המעטפת.

ישנם מעצבים ומעצבות, שמכניסים רגש אותנטי בעולם האופנה. ילד הפלא הוא לא אחד מהם.

סטיילינג תרפי ובריאות הנפש – מחשבות על פיג'מה, חולי ושיקום

אני זוכרת את הצעדים הראשונים שלי בעולם בריאות הנפש, את רעד ההתרגשות שאחז בי בכניסה לבית החולים שער מנשה. עוד לא בת שלושים, נכנסתי לנעליים מקצועיות של מי שיודעת להתנהל מול פסיכוזה, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. אבל זה לא היה, ולקח לי שנים להתרגל.

הרבה לפני סטיילינג תרפי, אני זוכרת את עצמי מתלבשת לעבודה בג'ינס וחולצות של עובדת סוציאלית, העיקר לא לבלוט מידי ולהיראות מקצועית. אבל הדבר שאני הכי הכי זוכרת משנות ההתחלה, זה את הפיג'מות, עם הלוגו של משרד הבריאות. 

זה היה הדבר העצוב ביותר שראיתי.

בגד חסר צורה, בלי זהות או אופי. בגד משבר. בגד שאם הוא נלבש יום אחרי יום, במשך שנים במחלקה ממושכת, מסמל את הפרישה מהחיים. 

השנים חלפו והתבגרתי, מעובדת סוציאלית במחלקות קיבלתי את תפקיד אחראית המחקר, במרכז רפואי לב השרון. את הפיג'מות פחות ראיתי, הן הפכו להיות דבר של יום יום. זו כבר לא הייתה דרמה בשבילי.

ב-2015 התחלתי את פרק ב' של חיי המקצועיים, עם רעד התרגשות חזק בהרבה.

הפעם, היה לי דלק פנימי, ליצור את עצמי מחדש. החלטתי לנסות ליצור חיבור בין עולם הנפש  – לעולם הבגד. בין המשבר והטראומה – לצמיחה ויצירתיות עם בגדים.

הדלק ליצור את סטיילינג תרפי – סטיילינג טיפולי, שמחבר את הפנים והחוץ.

ואז, ראיתי מחדש את הפיג'מות.

אילוסטרציה מהרשת. הפיג'מות שאני ראיתי סביבי היו הפיג'מות במרכז רפואי לב השרון

הבנתי איך הרגע הזה שבו הפיג'מה מונחת על הגוף הוא רגע מכונן, שמסמל את השבר, האסון.

הבנתי גם, שבאמצעות החזרה לבגדים, בני אדם יכולים לחזור לעצמם.

הפעם ההבנה הזו לוותה גם במילים ברורות וכמה מחקרים טובים להרגיע את הסקפטיות.

וזו העוצמה של גישת סטיילינג תרפי – שמעבר לאינטואיציה הבסיסית שלנו לגבי בגדים, סגנון, אסתטיקה, השפה הזו מחברת עומק של מחקר והבנות תיאורטיות. כל המהות הינה חיבור בין עולמות.

מאז אני בדרך המקצועית הזו, וסטיילינג תרפי זו כבר שפה, ועולם הולך ומתפתח. אבל הפיג'מות עדיין שם. מחכות לאיזו התעוררות, פרויקט יצירתי, מישהו שיוציא אותן כבר לנצח  מהארון.

הפוסט הזה הוא עוד דרך להזכיר לעצמי, ולעולם, ששיקום עובר גם דרך ארון הבגדים.

דרך סטיילינג תרפי.

#סטיילינג_תרפי

סטיילינג תרפי ב"חדשות הבוקר" – ומה לבשתי?

לא יכולה שלא לשתף בדבר כזה. בשבוע שעבר העברתי בעשר דקות (ועוד שלוש שניות, אמר לי מישהו) את כל עקרונות סטיילינג תרפי. זה היה ב"שיעור פרטי" בחדשות הבוקר, וזה היה מרגש במיוחד.

איך החלטתי מה ללבוש?

חשבתי איך אני רוצה להרגיש.

הבנתי, שהדרך הכי טובה שלי לצלוח את האתגר (כולל ספירת הזמן, שהיא האלמנט המלחיץ פה), היא פשוט להיות אני. להיות קרובה אליי, כמה שאפשר.

מה שאיימי קאדי, הפסיכולוגית החוקרת, קוראת לו "נוכחות".

היכולת להיות נוכחת קשורה לחיבור הפנימי שלי. היא שמה בצד את האחרים והמבט שלהם. הציפיות מהמעמד וכל היתר.. אני לא מתעלמת, אבל לא נותנת לזה להוביל את ההחלטה.

פעם, כשהייתי הולכת לאירועים מרגשים, המחשבה הראשונה שהייתה עולה לי בראש היא – מה אני "אמורה" ללבוש. אם הייתי חושבת כך הפעם, הייתי לובשת לחדשות הבוקר איזו חליפת מכנסיים חדשה ונוצצת.

ואני לא נגד. העבודה שלי לימדה אותי שבבגד חדש, שאנחנו באמת בטוחות בו, יש סיכוי טוב שנביא את עצמנו במיטבנו.

אז המחשבה על חליפת מכנסיים נוצצת אכן עלתה בראשי.

ובכל זאת, בחרתי שלא.

שאלתי את עצמי שלוש שאלות.

  1. איך אני רוצה להרגיש?
  2. מה אני רוצה לשדר?
  3. אילו בגדים יכולים לייצג עבורי את השילוב המדויק של אלה, בהתחשב במקום שאני הולכת אליו?

הבנתי שאני רוצה להרגיש רגועה ומוגנת, עם בגדים שאני כבר מכירה, שמסמלים עבורי ייצוגיות וגם רכות. ולא אכפת לי אם כבר לבשתי אותם, ולא אכפת לי אם הם לא הצעקה האחרונה בדיוק. לא רציתי לצעוק. רציתי לדבר מהלב שלי החוצה.

ו"מה יגידו?"

שאלת השאלות, שמאבדת את כל הכוח שלה כשאנחנו מבינות שכל בגד שנבחר, יש שיאהבו אותו ויש שלא יאהבו.

אולי בגד טרנדי מאוד יהיה מזוהה יותר עם המילה "סטיילינג" (ומי אמר שאני רוצה בכך??) ואולי בגד קלאסי יראה שמרני ונוקשה. ואולי ואולי..

אחד הדברים היפים ביותר שקרו לי עם סטיילינג תרפי, זה היכולת להשתיק את הקולות האלה, בשלב ממש מוקדם – ומהר.

הרי ההתלבטות הזו לגבי הבגד משקפת התלבטות עמוקה יותר, התרגשות, חששות, והדרך הכי טובה להחזיר את הכוח חזרה למקומו זה להחליט מהמקום האמיתי ביותר.

לפעמים ההתלבטויות האלה של כולנו עם בגדים, הן תוצר של ביקורת חיצונית שדבקה בנו. שכנה, מכרה או מוכרת בחנות, שהעירה לנו איזו הערה שנחקקה לנו בזיכרון. ולפעמים אלה קולות שאנחנו סוחבות מהבית, אמא, דודה או אחות שאמרה "הבגד הזה משמין אותך". "תלבשי שחור, הכי יפה".

לפעמים זה קול פנימי. ביקורת עצמית, הרי גם אני עוד לא נפרדתי ממנה. חיבקתי את הביקורת העצמית, עטפתי אותה בקימונו שאני ממש אוהבת, ויצאנו יחד לאולפני הרצליה.

אז מה לבשתי?

תראו בסרטון, סטיילינג תרפי ב"חדשות הבוקר".

שתפו את הסרטון עם כל מי שיכול להתעניין בעולם התוכן הזה, ולהפיק מזה ערך.

אולי לאט לאט כולנו נשתחרר מ"מה יגידו" ונלמד למצוא את בגד הביטחון שלנו מהר יותר.

בואו הצטרפו לקהילה, שמקדמת את השיח הזה, ויוצרת תפיסה חדשה על סטיילינג, נשיות וביטוי עצמי.

סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

תוכן חינמי בשפע, בערוץ היוטיוב – ד"ר טלי סטולובי – styling therapy

מה חדש?

קורס סטיילינג תרפי אוקטובר – מיד אחרי החגים, מחזור חדש של הקורס יצא לדרך. רוצה פרטים? לחצי על הקישור. https://talistolovy.ravpage.co.il/newcourse

שיהיה קיץ בסטייל, עם כמה שפחות ביקורת, וכמה שיותר חמלה וחופש.

טלי.

מזל טוב, ילדת! הנה הטיפים בשבילך

יום אחד בהיר קיבלתי בווטסאפ צילום, מתוך רשימת טיפים של סטיילינג, לאישה היולדת. חשכו עיניי. "הימנעי מבדים צמודים שמגלים את הצמיגים… הימנעי מפסים מרחיבים…לבשי שמלות, שמלות, שמלות".

התגובה הראשונית שלי הייתה בהלה, וכתבתי מיד – "זו טעות, לא אני כתבתי את זה". אבל אף אחד לא חשב שאני כתבתי את זה.. ואני לא היחידה שנבהלה.

יום למחרת כבר ישבתי בפאנל של "פאולה ולאון" בניסיון להבין, איך יכול להיות שב-2021 נשים שלפני רגע שוחררו מבית החולים, קיבלו בעיתון "בייבי לנד" רשימה שכזו. מדוע סטיילינג נתפס כשפה שבאה למשטר נשים מה ללבוש וממה להימנע, ובגדול, איך לטשטש את הגוף?

אישה אחרי לידה נמצאת במצב דימוי הגוף הכי שברירי, וכל אמירה לא במקום יכולה להוביל לעוגמת נפש וגם נזק. זו לא תקופה שבה אנחנו עמידות וחסינות בפני לחצים סביבתיים לגבי איך שאנחנו נראות, אלא בדיוק להיפך.

הבעיה המהותית פה היא בתפיסה של המילה סטיילינג. סטיילינג נתפס בחברה שלנו כתחום שבא להפוך נשים ליפות, חטובות ורזות יותר. הדרך לעשות זאת היא להסתיר את הגוף שלנו ולייצר אשליות אופטימיות מקסימליות, שמייצרות גוף של 90-60-90. זה נקרא "סטיילינג אישי".

בתפיסה כזו של סטיילינג, יש הפקעה של הכוח מידי כל אחת מאיתנו להחליט עבור עצמה, ויישור קו עם מה שהסביבה מגדירה "יפה" באותו רגע. טרנדים ואידאלים של אופנה ויופי.

אישה שמקבלת רשימת טיפים כזו של סטיילינג, לא מרגישה מועצמת. זה הכי רחוק מסטיילינג טיפולי… יותר מזה, האישה לא באמת מבינה מה ללבוש, כי זו רשימה של הימנעויות. אפשר להקביל את זה לדיאטה. "עשי" ובעיקר "אל תעשי".

אז מה כן?

כפי שאמרתי בפאנל ב"פאולה ולאון", תפיסה נכונה של סטיילינג היא מתן השראה ואפשרויות. לצלם נשים אחרי לידה, שאוהבות את מה שהן לובשות ולשאול אותן – מה אתן אוהבות בסטייל שלכן? מה עוזר לכן בבגדים שלכן כרגע? ואז כל אחת יכולה לראות, לקבל השראה, לבחור אם היא מזדהה או לא מזדהה עם הסטייל שהיא רואה. ההחלטה נשארת אצלה.

וזה אחד העקרונות הבולטים של סטיילינג תרפי.

באותו פאנל בו ישבתי, ישבה גם עיתונאית שהיא יולדת טרייה למדי, ששיתפה מהחוויה שלה. היא נרתעה מהשפה שבה נכתבו הטיפים, נרתעה מהטיפים עצמם, שיתפה מהתחושות הקשות כלפי הגוף שלה אחרי הלידה. לגבי הטיפ עם השמלות אמרה, שלא הצליחה ללבוש שמלות כי ירכיה התחככו זו בזו.

בפאנל ישבה גם ד"ר לגניקולוגיה, ששיתפה בתהליכים הפיזיולוגיים שאנחנו עוברות לאחר לידה. הציפייה שהבטן תיעלם בלתי ריאלית עם מה שהגוף שלנו עובר, באופן טבעי. סיפרה כי היא מנהלת מחלקת יולדות בלניאדו, ושומעת מידי יום את התגובות הקשות של נשים יולדות כלפי גופן. "איך אני אתלבש לברית? יש לי בטן". אין שום סיכוי שכמה ימים אחרי הלידה לא תהיה עדיין בטן הריונית.

יצאתי מהפאנל הזה בתחושה שנאמר מעט על נושא כה חשוב. נזכרתי בתחושות שלי כלפי שינוי גופי לאחר הלידה, הרי לאחר הלידה השניה חל בי השינוי הגדול, ופיתחתי את סטיילינג תרפי על בסיס מערכת היחסים שלי עצמי עם גופי והלבוש שלי.

באותו יום כתבתי רשימת טיפים משלי, והעליתי אותה לפייסבוק. קיבלתי תגובות בהודעות פרטיות, מנשים שהרשימה הזו נגעה להן בבטן הרכה.

וזה בסדר שהבטן שלנו רכה!

הנה הפוסט המקורי –

בתוכנית הבוקר, שוחחנו על רשימת הטיפים הכי *לא* מוצלחת שאי פעם נכתבה עבור נשים אחרי לידה

רשימה שנשלחה אליהן ממש עכשיו, ב-2021, בדואר ישיר מ-1950!!

הנה המסקנות שלי –

1. ילדת?  מזל טוב! הימנעי מ… קריאת כתבות שמחליטות בשבילך איך להתלבש.

2. טשטשי את… כל הקולות שמשדרים לך שאת אמורה להסוות את זה שהגוף שלך עבר לידה.

3. בכל פעם שאת רואה את המילים "הימנעי" ו"טשטשי" בהקשר לגוף שלך, דפדפי הלאה.

4. הביאי איתך בגד שאת אוהבת לבית החולים, והחליפי את פיג'מת בית החולים כשאת יכולה. זהו צעד משמעותי בחזרה לעצמך.

5. אל תוותרי על בגדים, מצאי את אלה שמתאימים לך כרגע. אם את מניקה, מצאי בגדי הנקה שאת אוהבת, כי הפרקטיקה לא מבטלת את זה שיש לך אישיות.

6. הלבשה תחתונה היא עור שני, ויכולה לתת תחושת הגנה. במקום לחפש מחטבים, שווה להכיר סוגים שונים של הלבשה תחתונה. כל אישה מרגישה כמה איסוף או חופשיות היא צריכה מהבגדים שלה.

7. חפשי השראות חיוביות. נשים בסביבה או באינסטגרם שלך, שמחזקות דימוי גוף בריא ומתלבשות בצורה שאת יכולה להזדהות איתה.

8. טיפוח אישי הוא טיפול אישי, ולא אמור להיות מאמץ. שמרי רק על ההרגלים שעושים לך טוב, בין אם זה איפור, לק בציפורניים, או כל דבר אחר שהוא שלך.

הפרידה מהזהות הקודמת מספיק מורכבת, מגיע לך להתלבש ולהרגיש כמו האמא שאת הופכת להיות .

וזה השינוי שסטיילינג טיפולי מכניס לעולם הסטיילינג, ולעולם בכלל.

שיח על בגדים שהוא שיח על הנשים שאנחנו, ועל חופש תודעתי שישחרר אותנו מכבלי רשימות הטיפים, ה"שיק או שוק", וכל שאר הנורמות שנועדו להקטין אותנו דרך ההתייחסות למראה החיצוני שלנו.

בגדים הם תרפיה, הם שלנו ובשבילנו.

זה סטיילינג תרפי.

בואי לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, והיי חלק מהשיח החדש על סטיילינג.