סטיילינג תרפי והחפצה עצמית – עניין של בחירה

בחורף, הצורך שלי הבגדים הוא עיטוף, נחמה ובעיקר חימום! הצורך הפיזי לחמם את עצמי גובר על כל צורך שנוגע לסטיילינג. אני צופה בנערות ונשים שלבושות הרבה פחות שכבות ממני, או בדים דקים, ועולה לי השאלה – איך לא קר להן?

השאלה הזו הובילה אותי למחקר חדש ומדהים, שערכו חוקרות אמריקאיות צעירות (Felig et al., 2021).

הטריגר למחקר היה תמונה שהתפרסמה בבריטניה, בה תועדו נשים בשמלות קצרות, ממתינות מחוץ לאזור בילוי כאשר הטמפרטורה היא מינוס 12 מעלות.

התמונה הפכה לוויראלית, והחוקרות החליטו לצאת לשטח ולבדוק, האם לא קר להן?

הן הסתובבו מחוץ לאזורי בילוי בשעות 9 וחצי עד 12 וחצי בלילה, ביקשו מנשים צעירות לתעד את הלבוש שלהן, ולמלא שאלונים – שאלון החפצה עצמית, דיווח קור ועוד.

התוצאות היו מדהימות!

נשים שההחפצה העצמית שלהן גבוהה – דיווחו על פחות תחושות קור.

נשים שההחפצה העצמית שלהן נמוכה – דיווחו על יותר תחושות קור, למרות שבפועל הן היו לבושות חם יותר (כלומר פחות עור חשוף לקור).

המחקר הזה מחזק את "תיאוריית ההחפצה העצמית" של פרידרקסון.

זו תיאוריה לא חדשה, שמבססת מחקרית את ההבנה שכל אחת מאיתנו גדלה עם מבט צופה – מבט מפקח סביב הסוגיה "האם אני יפה מספיק".

חלקנו מפנימות את המבט הזה יותר וחלקנו עמידות אליו. כמובן שגם הגיל משחק תפקיד, ותהליך הסוציאליזציה שעברנו בבית.

כאשר אנחנו עסוקות בשאלה "איך אני נראית", אנחנו פחות עסוקות בשאלה "איך אני מרגישה".אנחנו פחות מרגישות קור, רעב, עייפות וכו'.

המחקר הזה מעניק תשובה חלקית לשאלה, איך לא קר לנשים צעירות במינוס 12 מעלות. כאשר הן עסוקות במראה החיצוני, הן פחות רגישות לקור.

איך המחקר הזה קשור לסטיילינג תרפי?

המחקר הזה פוגש את כולנו גם אם אנחנו לא לובשות חולצת בטן בינואר.

הוא פוגש אותנו בכל פעם שעולה לנו השאלה – מה אנחנו מוכנות לעשות או "לספוג" כדי להיות יפות, ואיך אנחנו רואות את הבגדים שלנו.

סטיילינג טיפולי עוסק בהבנת בחירות הלבוש. כאשר אנחנו בוחרות בגדים, כמה אנחנו עסוקות בהדגשה של הגוף? האם ביטוי עצמי תמיד עובר בהדגשה של הגוף? האם נוכל להרגיש יפות גם בלי להדגיש או לחשוף את הגוף?

ומי שאוהבת ללבוש חשוף? האם היא בהכרח עסוקה בהחפצה עצמית?

סטיילינג תרפי זו גישה שרואה בגדים ככלי להגדרה עצמית, חיבור פנימי וחופש.

החופש להחליט.

ולכן בגישת סטיילינג תרפי הבעיה היחידה היא אבדן החופש – כלומר, המגבלות והמחסומים שהחברה שמה לנו, ו/ או שאנחנו שמות לעצמנו.

לחלק מאיתנו, המחסום יהיה "מיתוס היופי" (מושג של נעמי וולף). הצורך להיות יפה בכל רגע נתון ולשאת כל "איך" בשביל זה. זה מחסום שיוביל אותנו להיות פחות קשובות פנימה, עבור ערך שאנחנו מחזיקות בו, כי גדלנו עליו והפך להיות חלק מאיתנו. אנחנו עסוקות בריצוי הסביבה גם בלי לשים לב. אנחנו יכולות להסתובב רעבות, עייפות או קפואות, בשביל הערך הזה.

עבור נשים אחרות, המחסום הוא פנימי. יש רצון חבוי ללבוש צמוד יותר או חשוף יותר. אבל יש פחד, "מה יגידו". גם זה מיתוס היופי, אבל במובן אחר שלו.

האם אני יכולה להרשות לעצמי להיות בולטת במרחב, ומה זה אומר לגביי? האם הנאה שלי מהגוף שלי ולבוש חשוף תמיד קשורה לעין הצופה בי?

כמה אני מוכנה להעז ומהי תעוזה בשבילי?

זה עיקר הדיון שהתקיים בפאנל בתכנית הבוקר של "פאולה ולאון" שם הצגתי את המחקר. לצידי ישבה נועה, פמיניסטית אקטיביסטית, שאוהבת להתלבש למען עצמה. נועה מעלה תמונות חשופות לרשת ודנה במבט הצופה ובחופש הביטוי.

השאלה העמוקה היא: כמה מהבחירות שלנו הן באמת שלנו וכמה הן תוצר של מה שגדלנו עליו? או מה שמטיפים לנו?

אני לא מפסיקה לשאול את עצמי את השאלות האלה, סביב כל החלטה שלי.

ולא תמיד התשובות קלות. אבל המודעות היא חלק מהבחירה.

סטיילינג תרפי זה זרקור של מודעות שנועד לחבר פנימה.

זו גישה של חמלה עצמית.

המטרה אינה לנזוף בעצמנו על הרצון הטבעי להרגיש יפות. וגם לא לנזוף בבנות הצעירות שלנו שרוצות ללבוש חולצת בטן, כי זה מה שיפה בעיניהן.

המטרה היא להעניק לנו חופש בחירה וביטחון דרך הלבוש שלנו.

ואם הבת שלי רוצה ללבוש חולצת בטן בינואר?

על זה כתבתי בטור למדור "הורים" ב- ynet, וכללתי עצות סטיילינג תרפי מעשיות.

באיחולי חורף חם ובריא.

טלי.

סטיילינג טיפולי עם נעליים – הפסיכולוגיה של הנעליים

בתקופה הזו מורגש געגוע לנעליים אמיתיות, אלה שמצעידות אותנו בדרכי החיים שם בחוץ.

במבט ראשוני נראה שאין עניין מיוחד עם נעליים, אבל מחקרים מגלים מציאות מדהימה בעומקה מאחורי בחירות הנעליים שלנו.

נעליים משקפות ומנבאות מידע על אנשים. מין, גיל, מצב סוציואקונומי וגם תכונות אישיות!

הנעליים שלנו מספרות לסביבה מי אנחנו.

ולכן הן אובייקט מצוין לתהליכי סטיילינג טיפולי.

מחקר אמריקאי מצא שנשים מודעות יותר לבחירות הנעליים שלהן, ומחזיקות יותר זוגות נעליים בארון לעומת גברים.

האם זה מפתיע?

לא ממש.

זה מתיישב לגמרי עם החיבור הרגשי החזק יותר של נשים לבגדים שלהן.

אותו חיבור שמהווה בסיס לתהליכי סטיילינג תרפי.

ומה לגבי גובה העקב?

נעליים נולדו מהצורך להרחיק ולהגביהה בני אדם מהלכלוך והזוהמה על האדמה, אבל לגובה העקב יש משמעות הרבה מעבר לזה.

פרויד התייחס לנעליים כאובייקט פטישטי, אובייקט המוביל לגירוי מיני.

ואכן, מחקרים על נעלי עקב מצאו שגברים נמשכים לנשים הנועלות נעלי עקב, וגם הנשים עצמן מרגישות מושכות יותר בנעלי עקב.

ההשערות מתייחסות להשפעה של העקבים על היציבה הנשית.

ההליכה משתנה, התנוחה מתוחה והישבן מתרומם. הרגליים נראות ארוכות יותר.

בראייה פמיניסטית, נעלי עקב הופכות אותנו לאובייקט מיני, הורסות את הברכיים והגב שלנו וגורמות לנו ללכת בצעדים קטנים ומדודים, שלא מאפשרים לנו לנוע בחופשיות.

ומצד שני, בחירה בנעלי עקב יכולה להיעשות מעמדה של כוח וביטחון, היענות לפנטזיות שלנו עצמנו.

כאשר אנחנו בוחרות את המרחב, הזמן והמקום, נעלי העקב שלנו יכולות להיות עבורנו משחק נהדר. וזו המהות של סטיילינג תרפי.

נעלי החלומות

נעליים מופיעות באופן בולט בסיפורים ואגדות. עבור דורותי מארץ עוץ, הנעליים היו כלי טרנספורמטיבי. עבור סינדרלה, הנעליים מימשו את פנטזיית ההצלה על ידי הנסיך.

לכל אחת מאיתנו יכולות להיות פנטזיות על נעליים, ויש פער בין הנעליים האידיאליות לנעליים הריאליות.

באידיאלי – אני צועדת על נעלי עקב גבוהות במיוחד, כאלה שמשדרות לי אומץ וכוח.

בריאלי – לא אצליח לצעוד בהן אפילו מטר.

המציאות לא תומכת בנעלי החלומות.

לשמחתי, גישת סטיילינג תרפי מעניקה לי פרשנות מחודשת.

גם אישה מאותגרת אורתופדית כמוני יכולה למצוא ביטוי עצמי עם נעליים.

למדתי למצוא נעליים שטוב לי לצעוד בהן, ויש בסגנון שלהן, בצבע, דברים משמעותיים עבורי.

את הנעליים אני נועלת עבורי. נכון, בתקופה האחרונה פחות. אבל הן שם ואני לא מפספסת הזדמנויות לנעול אותן.

אז דווקא בתוך גל הקורונה ותקופת נעלי הבית,

אני מזמינה אתכן לבחור את הנעליים האהובות עליכן,

ולצעוד בהן קדימה,

לשבוע טוב.

זו הפרקטיקה של סטיילינג טיפולי, וזו גם דרך חיים.

בואו לפינה חדשה בקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות!

בפינה "מתחילות שבוע" אנחנו מצלמות את הנעליים שלנו ומתייחסות לבחירה ולמשמעויות שלה עבורנו.

זו דרך להתחיל שבוע בצעד חיובי, ונשים שיתפו דברים מקסימים.

פינת מתחילות שבוע כל יום ראשון בקבוצה.

לינק לקבוצה – סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

מידע על קורס סטיילינג תרפי הבא, כאן.

סטיילינג תרפי מתחת לפני השטח – הפסיכולוגיה של ההלבשה התחתונה

כשצלצלו אליי מ"פאולה ולאון" כדי לשאול מה דעתי על חזיות ללא ברזלים, עוד לא הבנתי לאן אני נכנסת.

מאז ועד היום, כבר שבועיים ויותר, אני שקועה במחקרים ומאמרים על חזיות ותחתונים.

זה עולם!!

והחיבור לסטיילינג טיפולי מתבקש.

בימינו, הלבשה תחתונה יצאה מהארון, היא נגישה ומוצגת במרחב החברתי. יש לה נראות וביטוי גם דרך בגדי ספורט.

זה הופך את ההלבשה התחתונה לסוג של אמירה אופנתית, ואת הבחירה בהלבשה התחתונה להרבה יותר מסתם פונקציה.

מחקרים מראים שכשאנחנו בוחרות הלבשה תחתונה, מה שחשוב לנו זה – נוחיות ותמיכה, אבל גם הזהות המינית שלנו ותחושת סקסיות.

הלבשה תחתונה היא באמת העור השני שלנו, וקשורה גם למראה השדיים והישבן. אי אפשר לנתק אותה מאידאל היופי ומאיך שאנחנו מתבוננות על הגוף שלנו. היא נושאת איתה המון מטענים תרבותיים סביב יופי ונשיות "רצויה".

ולכן, יש לה פוטנציאל לתהליך סטיילינג תרפי.

מפריט שסימל את המבט הגברי לפריט של העצמה נשית – סטיילינג תרפי דרך הלבשה תחתונה.

תיאוריות חדשות מדברות על שינוי בגזרת ההלבשה התחתונה. בעבר היה זה פריט שנשים לבשו למען גברים, במחשבה על המבט הגברי. היום הלבשה תחתונה נתפסת כדרך של נשים להעצים את עצמן ולהתחבר למיניות שלהן.

מה שהכי מעניין אותי, בסטיילינג תרפי, זה מה קורה *לנו* בחנויות לבני נשים?

איזה שיח פנימי מלווה את הבחירה שלנו? עבור מי אנחנו בוחרות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים התשובה לשאלה הזו מספרת המון על הזוגיות שלנו ועל איך אנחנו מתייחסות למיניות. האם זה מרחב שבו אנחנו מציגות את עצמנו או פועלות עבור מבט חיצוני, או שהמיקוד הוא פנימי?

ואיך אנחנו מרגישות כשאנחנו לובשות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים ההרגשה היא בלתי מודעת, אבל יש לה השלכות על איך שאנחנו מרגישות עם הגוף שלנו ועם עצמנו.

ומה לגבי הצבע?

צבע הוא פן חשוב בסטיילינג, בסטיילינג טיפולי אף יותר, היות וצבע מעורר תגובה רגשית.

מחקרים מראים שהבחירה בצבע האדום, במיוחד בהלבשה תחתונה, קשורה לתחושה מוגברת של סקסיות.

יש משהו מופלא ביכולת לבחור פריט לבוש מרגש שרק את יודעת עליו.

זה משרת אותך מבחינה רגשית, זה שומר עלייך מעיניים פומביות, וזה הכי סטיילינג תרפי.

מהפכת החזיות ללא ברזלים, זה היה נושא האייטם אצל פאולה ולאון.

איתי בפאנל ישבו נשים שדיברו על היכולת לבחור בחזייה שלא בהכרח זוקפת את החזה.

חזייה היא פריט שכותב מחדש את מראה החזה שלנו והבחירה בה משקפת את התפיסה שלנו לגבי החזה שלנו, ושדיים נשיים בכלל.

השינוי ההמוני בצריכת חזיות ללא ברזלים מרמז על שינוי חברתי עמוק בהרבה. נשים לוקחות לידיהן את ההגדרה של הגוף הנשי הרצוי, מראה וצורת השדיים המקובלים, והבחירה הזו משקפת את התקופה שבה אנחנו חיות, פוסט מי טו.

היכולת לבחור בחזייה שהיא נוחה ונעימה ולאו דווקא מציגה את השדיים האטרקטיביים חברתית, נובעת מתוך תחושה של כוח וביטחון. התחושה הזו הולכת וגוברת גם ככל שהגיל שלנו מתקדם, ומחקרים מראים שנשים בוגרות יותר מקדשות את הנוחות שלהן מעל ומעבר.

בפעם הבאה שתלכי לקנות חזייה, ומחקרים מראים שזו משימה מאוד לא פופולרית בקרב נשים, חשבי על היופי והמשמעות של הבחירה שלך.

בואי לאינסטגרם, כתבתי על כך יותר כאן.

דימוי גוף זה של כולן – סטיילינג תרפי בדימוי גוף

פרויקט חדש ומרגש בקהילת הפייסבוק של סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. פרויקט דימוי גוף זה של כולן.

הפרויקט נולד מתוך המאמר, שהציג את מחקר סטיילינג תרפי – הקשר בין לבוש לדימוי גוף ואישיות. המחקר הראה כי נשים שבוחרות בסגנון לבוש אקלקטי פחות עסוקות בהסוואת הגוף ודימוי הגוף שלהן חזק יותר. המשחק עם הלבוש מהווה כלי, מודע יותר או פחות, בניהול דימוי הגוף.

ההבנה הזו חיזקה את התובנות מעבודת השטח שלי עם סטיילינג תרפי במהלך השנים. עבודה שהציגה לי שוב ושוב כמה הלבוש והגוף הם קשורים ואיך כל שיח על בגד מוביל למחשבות, עמדות ורגשות כלפי הגוף. הבגד והגוף בלתי נפרדים.

סטיילינג תרפי זה כלי שמסייע בתהליכים של קבלת הגוף ואהבת הגוף, כמו גם אהבת העצמי. מה שנקרה בשפה מחקרית עכשוית – חמלה עצמית.

אז הפרויקט החדש בקהילת הפייסבוק מיועד לכלל הנשים, ומדוע?

לפעמים נראה שהשיח על דימוי הגוף מכוון רק לפלאס סייז – מידות גדולות. רק נשים שמתמודדות עם מסרים מהסביבה על עודף משקל, מה שנקרא שמנופוביה, ותחושות ומחשבות קשות שלהן על המשקל שלהן. השיח הזה התפתח מאוד במהלך השנים ויש אקטיביסטיות דימוי גוף מעולות שעושות עבודה מבורכת בכיוון הזה.

אבל, וזה אבל גדול, יש לפעמים הרגשה שהשיח מכוון רק לשם. אבל דימוי גוף הוא של כולן.

גם אישה שמרגישה שיש לה "שני קילו להוריד" או חמישה, והתחושה מייסרת אותה או מכבידה עליה.

נשים בכל המשקלים סובלות מאכילה רגשית.

כל אישה שיש חלק בגופה שמעסיק אותה, או מטריד אותה, או פוגע בביטחון שלה.

כל ניואנס בגוף הוא משמעותי בחוויה האישית שלנו. וזה רלוונטי לסטיילינג טיפולי.

ולשם כך נועד הפרויקט #דימוי_גוף_זה_של_כולן.

את הפרויקט התחלתי בפוסט אישי שלי על ההתמודדות עם דימוי הגוף במהלך השנים, כילדה ונערה שמנה שהתמודדה עם אותה שמנופוביה, דחייה חברתית על רקע משקל גוף. אותה ילדה ונערה שצמחה להיות אישה רזה ועדיין כל הזכרונות והמחשבות נמצאים שם. חוויות חיים סביב משקל גוף והגדרה חברתית של הילדה הכי שמנה בכיתה.

בהמשך כתבתי על חזה קטן, משמעות החזה והשדיים עבור נשים, בחברה שכל הזמן מדגישה את האיזור הזה בגוף שלנו כסממן לנשיות ומיניות. גם על ישבן דיברנו, אבל את זה תצטרכו לראות בעצמכן בקהילה הסגורה.

בהמשך חברותיי לקהילה העלו את הזוויות שלהן – עדי זומר, שותפתי לניהול הקהילה, וגם עדן כץ וליאן רזניק פירקה.

עדי כתבה על כל המשפטים שאנחנו שומעות במהלך החיים, כל מה שנזרק לחלל האוויר על ידי אמא, דודה, שכנה, מוכרת בחנות. הקבוצה זרקה את כל המשפטים הללו לפח המטאפורי של הפייסבוק, וזה היה קתרזיס מעולה.

בהמשך עדי כתבה על המבט מול המראה, ותחושות שביעות רצון או חוסר שביעות רצון מהגוף שעולות סביב מדידת בגדים. זה מרכיב משמעותי בסטיילינג תרפי, חוויה שכל אישה בכל מידה וכל משקל מכירה. ולכן, דימוי גוף הוא של כולן.

עדן כתבה על החוויות שלה כפעילה לדימוי גוף חיובי, והביקורת שהיא קולטת סביב השיח על משקל ודימוי גוף. הטענה שיש משקל שאינו בריא, וכו'. בהמשך עדן כתבה על הקטנת המידות, והחוויה שלה בחנות שאין בה מידות מתאימות. התחושות שעולות בה מול המגמה של הקטנת המידות והדרך שלה להתמודד עם זה.

ליאן כתבה מחשבות על דימוי גוף ופעילות גופנית, ואיך הריצה משפיעה על החוויות שלה בנוגע לדימוי הגוף. כל אישה שאוהבת תנועה תבין ותזדהה עם ההרגשה שהתנועה עוזרת לווסת את דימוי הגוף שלנו, דווקא בתקופות שהוא אינו בשיאו. סטיילינג טיפולי אינו מתמקד אך ורק בבגדים אלא בכל הטקסים שבאמצעותם אנחנו יכולות לחזק את עצמנו ולווסת את עצמנו.

כולנו מכירות את החוויות השונות והביקורת העצמית סביב הגוף שלנו במהלך החיים.

הפרויקט הזה נועד לנרמל את סוגיית דימוי הגוף ולתת במה גם למי שהיא רזה, בינונית, שמנמנה או כל הגדרה אחרת, אך עסוקה בגופה ומבקשת הכרה ונראות והקלה.

בגדים הם כלי לקבל את הגוף, להתלבש לכאן ועכשיו, לווסת מחשבות שליליות ותחושות קשות לגבי חלקי הגוף או משקל הגוף וללמוד לראות את הגוף שלנו כמכלול. יחידה אחת.

אתן מוזמנות להצטרף לשיח ולעזור לנו לקדם אותו.

כי דימוי גוף זה של כולן, וגם סטיילינג תרפי.

סטיילינג טיפולי רלוונטי לכל מי שמתלבשת, וכל מי שמתבוננת על גופה מול המראה. זו דרך לשחק עם בגדים ככלי להסיט את המבט מהביקורת לכיוון ביטוי עצמי, אמירה, ביטחון.

בואו לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.  

מורות מתלבשות – סטיילינג תרפי ויום המורה הבינלאומי

הוראה זה אחד המקצועות השוחקים ביותר בעולם, וכנראה לשם כך נועד יום המורה הבינלאומי.

השנה הוא נחגג בתחילת שנת הלימודים המעשית, מיד לאחר החגים. זמן מצוין להעלות את סוגיית הלבוש בתוך המוסד החינוכי, ואת סטיילינג תרפי בהיבט חינוכי.

אז איך לבוש פוגש הוראה? ואיך זה מתקשר לסטיילינג טיפולי?

רוב צוותי ההוראה הן נשים, מלהטטות בין עבודה לבית, ומחזיקות במשרה תובענית שלא מוכרת ככזו. העבודה בכיתה דורשת יכולות – על, כולל היכולת להחזיק את הקהל ער, עירני ומכבד אותן ואת המסגרת החינוכית. לשם כך הן צריכות לייצר חיבור עם קהל, בגיל שונה משלהן, וסביבה לימודית מיטיבה.

לאור כל זאת, הדבר האחרון שאמור להעסיק אותן זה סטיילינג והתאמת חולצה למכנסיים.

אבל בפועל, מורות עומדות מול קהל מידי יום, ועשרות זוגות עיניים בוחנות אותן ואף מגיבות אליהן ולהופעה שלהן. אז לסטיילינג של מורות יש השפעה עליהן, ועל מי שמתבונן בהן.

**תרגיל**

נסי להיזכר בלבוש של מורה מימי בית הספר שלך, מה היא לבשה? מה חשבת על מה שהיא לבשה? הזכרון משקף כמה לבוש של מורות מייצר להן נוכחות אשר נטמעת בנו.

בקבוצת הפייסבוק סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, נשים שיתפו זכרונות על לבוש של מורות שלהן, מלפני עשרות שנים!

גם אני נזכרתי במורה אהובה עליי בכיתות ג'-ד' ובמכנסי הג'ינס היפים שלה שהערצתי. נזכרתי גם במורה אחרת, מימי התיכון, שלבשה מידי יום אותו הדבר. זה הוציא אותנו מדעתנו והשפיע דרמטית על היחס כלפיה וכלפי השיעור שלה.

המיקוד בסטיילינג תרפי הוא תמיד דואלי, הפנים והחוץ. גם בהיבט החברתי לעומת ההיבט האישי, כלומר הדרכים שבהן הבגדים משפיעים על הלובש/ת.

לפי סטיילינג תרפי, הבגדים שמורות לובשות יכולים לתת להן עצמן כוחות.

בגדים משפיעים על תפיסה עצמית, תפקוד קוגניטיבי, ומייצרים חיבור ותקשורת עם הסביבה.
בגדים של מורות מספרים עליהן ועל איך שהן רוצות שיתפסו אותן.

בגדים יכולים לסייע למורות להביא חלקים מעצמן לעבודה שלהן, לגבש את הזהות המקצועית שלהן ואת הנוכחות המקצועית שהן רוצות להבנות.

ברור שהחלק הפונקציונלי משחק תפקיד מרכזי בהחלטות הלבוש, אנחנו בישראל החמה והבלתי פורמלית, חיים בג'ינס וכפכפים. אבל שווה לחשוב פעמיים לגבי הכפכפים.

מחקרים מראים שצוותי הוראה שלבושים בצורה פורמלית מקיימים סביבת לימודים יציבה יותר, עם פחות בעיות משמעת בכיתה (!) ותקשורת טובה יותר. תלמידים תופסים את צוותי ההוראה כסמכותיות ומקצועיות יותר בבגדים פורמליים.

ברור שאין כאן המלצה לחליפת שלושה חלקים (למרות שיש עכשיו לא מעט חליפות כאלה בחנויות, מסתבר שמדובר בטרנד). ובכלל, בסטיילינג תרפי אין המלצות סטיילינג. יש הצעות, השראות, מחשבות.

לגבי לבוש של מורות, אנחנו בישראל. להמליץ על ז'קטים חמים יהיה נטול הקשר. אבל לבוש פורמלי אינו רק ז'קט, אלא כל בגד מבד יציב, מוגדר ובמצב טוב. בגד כזה יכול לספק הרגשה פורמלית ומכובדת גם מבלי שישדר משרדיות.

ההמלצה העיקרית של סטיילינג תרפי, היא לא להיכנע לשחיקה, ולראות בבגדים כלי, יומיומי, שיכול להפיח רוח חיובית, יצירתית וגם יעילה, בתוך העבודה הזו. לחשוב על הפונקציונליות אבל גם על ביטוי עצמי וצרכים רגשיים אחרים.

בסטיילינג תרפי, הצרכים הרגשיים מהלבוש הם המשתנה המשמעותי ביותר במערכת היחסים עם הלבוש. אנחנו חותרות לאינטגרציה בין הבנת הסביבה החברתית לבין האמירה האישית, דפוסי האישיות והסגנון האישי.

בתמונות שמלוות את הפוסט הזה, אפשר לראות מורות קולנועיות שעושות חשק לקנות מחברת חדשה ולהצטרף לשיעור שלהן. אפשר גם לראות כמה כל אחת מהמורות לבושה אחרת ונראית אחרת, כי אין סגנון אחד שמתייחס להוראה וגם לא צריך להיות.

יום המורה שמח לכל המורות והמורים, ואיחולי סטיילינג תרפי במסגרת החינוכית!

הצטרפו לקבוצה סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

הירשמו לערוץ היוטיוב, ובואו לשיחה עם מורה שמבינה בסטיילינג תרפי – מירב לויטה עזני. בשיחה מירב מספרת על התהליך שלה עם הלבוש במקום העבודה, וכמה הלבוש סייע לה להתפתח מקצועית ואישית.

סטיילינג תרפי בינלאומי! מאמר חדש נולד!

שמחה לשתף במאמר חדש, שמתאר את מחקר סטיילינג תרפי בז'ורנל Frontiers in Psychology.

המאמר מתאר מחקר העוסק בסגנון לבוש, אישיות ודימוי גוף בנשים ישראליות.

מחקר שנערך בשיתוף מרכז המחקר ע"ש אמילי סגול, ביה"ס לטיפול באמנויות, אוני' חיפה.

מרכז המחקר היה הסנונית האקדמית הראשונה בה פיתחתי את גישת סטיילינג תרפי, ואני שמחה על כך. כותרת המאמר היא styling the self והיא משקפת בעיניי את המהות של סטיילינג תרפי – העבודה על העצמי באמצעות המעטפת. המעטפת שדרכה אנחנו פוגשות את עצמנו, בחלקים השונים שלנו, ומייצרות ביניהם גשר.

המחקר כלל 792 נשים ובדק אילו סגנונות לבוש הן בוחרות, ואיך הסגנונות האלה משקפים תכונות באישיות שלהן ועמדות ומחשבות שלהן לגבי הגוף שלהן.

שאלוני המחקר היו שאלון פונקציות הלבוש, שנלמד בקורסי סטיילינג תרפי, שאלון דימוי גוף ושאלון הביג פייב למדידת תכונות אישיות.

הנשאלות היו נשים מכל רחבי ישראל, בגילאים שונים, ממוצע הגילאים היה סביב 40. רוב המדגם היו נשים נשואות, אימהות, חילוניות. השאלונים הופצו דרך הפייסבוק והאינטרנט.

הבשורה המשמחת ביותר היא שיש קשר בין סגנון לבוש לאישיות ודימוי גוף! קשר מרתק.

הקשר הזה הוא הבסיס לפסיכולוגיה של הלבוש, שהיא הכלי בסטיילינג תרפי.

למעשה זהו המחקר הראשון שכורך בין משתנים אלה, יחד עם הבחנה בין סגנונות שונים ולא רק לבוש "פורמלי" או "בלתי פורמלי".

המטרה הייתה להיכנס לעומק השאלה, מה גורם לנשים לבחור דווקא את הבגדים בהן בוחרות, ואיך הסיפור הזה פוגש את דימוי הגוף שלהן.

תכונת האישיות שהכי השפיעה על בחירת סגנון הלבוש הייתה פתיחות לחוויה. סקרנות, משיכה לאסתטיקה, דימיון פעיל ופתיחות מחשבתית. נשים פתוחות לחוויה, שהמניע שלהן הוא ביטוי עצמי ופחות הסוואה של גופן, בוחרות בסגנון אורבני. זה סגנון משתנה, רבגוני, אקלקטי.

נשים הבוחרות בסגנון קז'ואל ספורטיבי היו מאופיינות ברצון להסוות את הפגמים בגופן ובמניע שנקרא "נוחיות". נוחיות היא משתנה מאוד אינדבידואלי כי כל אישה מגדירה בגד "נוח" בצורה שונה, אבל המשותף הוא החיפוש אחר הפרקטיקה, ופחות הביטוי העצמי והאופנתיות.

המחקר מאיר בזרקור גדול את השפעת דימוי הגוף על סגנון הלבוש. כאשר דימוי הגוף נמוך יותר, נשים נוטות ללבוש קז'ואל ספורטיבי, בעיקר ג'ינס, טישרט, בגדים מינימליסטיים.

הרצון הוא להשתלב ברקע בבגדים יומיומיים ופחות לבלוט.

כאשר דימוי הגוף חזק יותר, נשים מונעות על ידי משחקיות ואופנתיות. נשים בסגנון האורבני העריכו את ההופעה החיצונית שלהן בצורה טובה יותר! הן האמינו שהן נראות טוב יותר, והאוריינטציה שלהן להופעתן החיצונית הייתה גבוהה יותר.

נשים בסגנון הספורטיבי / קזו'אל העריכו את ההופעה החיצונית שלהן בצורה נמוכה יותר.

זהו בתקציר נמרץ הסיפור מאחורי המאמר-

הבגדים שלנו מספרים כמה אנחנו גמישות מחשבתית או שמרניות, כמה חשוב לנו להיות "כמו כולם" או לשמר את הייחוד שלנו באמצעות הלבוש. הבגדים שלנו מספרים כמה אנחנו חיות בשלום עם הגוף שלנו, ויכולים גם לעזור לנו במובן הזה מאוד.

המאמר סוקר מידע קיים בעולם המחקרי סביב דימוי גוף, לבוש ואישיות, ומתאר ממצאים על סגנונות לבוש נוספים ותכונות אישיות נוספות.

לקריאת המאמר המלא לחצי על הלינק כאן.

אני קוראת לך לשתף את המאמר עם כל מי שיכול/ה ללמוד ולהפיק ממנו ברמה האקדמית והמעשית.

המאמר הינו אבן דרך משמעותית בפיתוח התחום המופלא שנקרא סטיילינג תרפי.

לציטוט בעבודתך האקדמית –

Stolovy T (2021) Styling the Self: Clothing Practices, Personality Traits, and Body Image Among Israeli Women. Front. Psychol. 12:719318.doi: 10.3389/fpsyg.2021.719318

שנה טובה בגישת סטיילינג תרפי – תרפיה דרך צילומי אופנה

בגדים יכולים לספר סיפור, להביע רגש ולהעביר מסר. בסטיילינג תרפי הבגד הוא ביטוי לאישיות שלנו, לחלומות ולמשאלות. גם אופנה מעניינת אותנו ברובד הרגשי שלה, בתגובה הרגשית שמייצרת כשאנחנו במגע איתה.

העבודה בסטיילינג טיפולי היא לא רק באמצעות הבגדים עצמם אלא באמצעות המבט עליהם, המבט על תמונות. הרבה מאוד מתרחש בתוך המבט.

הרגשות, המחשבות והפרשנויות שעולות בנו מול תמונות אופנה הם החומרים מהם עשוי תהליך סטיילינג טיפולי.

דוגמה טובה לתפיסה של סטיילינג תרפי יכולה להימצא באיחולי שנה חדשה וטובה, באמצעות תמונות אופנה.

מוזמנות להביט באסתטיקה שבצילומים,

ולחבק אליכן איחולים טובים.

שנה של בריאות עם סטיילינג תרפי

ירוק הוא צבע של בריאות והתחדשות עבורי.בחרתי צבעוניות שמזכירה לי את הטבע, ואין סמל חזק יותר לבריאות מאשר הטבע. התמונה הזו גם מציגה סטייל שאת המרכיבים שבו כל אחת יכולה ללבוש, בדרך זו או אחרת.

שנה של חופש עם סטיילינג תרפי

חופש טמון ביכולת בחירה, ביכולת לראות שקיימות עוד אפשרויות ועוד דרכי חשיבה מלבד אלה המוכרות והקבועות.

הנעליים מסמלות לי גם את החופש לנוע בעולמי החיצוני וגם הפנימי.

מאחלת לכן חופש לצעוד בדרך שלכן ומרחב תנועה אמיתי.

שנה של שקט עם סטיילינג תרפי

שמלה לבנה, אבל בלתי שגרתית, מייצגת בעיניי שקט שיש בו עוצמה.

זה שקט של ביטחון, השקט לקבל החלטות, בחירות שקטות וחזקות, חפות מהסחות דעת של צבע, הדפסים ואקססוריז.

מאחלת לנו שקט כזה.

שנה של ריפוי עם סטיילינג תרפי

הפרפרים על השמלה הזו קוראים לשחרר שיפוטיות, פחדים ומגבלות, ויש משהו בתמימות הבלתי "אופנתית" של השמלה הזו, שהופך אותה לסמל מושלם לפשטות ולחופש להיות.

שנה של אומץ עם סטיילינג תרפי

האומץ להיות נוכחות וגם בולטות, האומץ לקבל החלטות אופנה והחלטות חיים שונות ממה שמצופה מאיתנו, פחות להתייחס למה יגידו.

האומץ ללבוש בגדים שמשמחים אותנו גם בלי שום סיבה, ובלי הצורך להסביר.

שנה של אהבה עם סטיילינג תרפי

אהבה עבורי טמונה במשפחתיות ובחברות.

התמונה הזו מסמלת בעיניי חיבור שיש בו דימיון אבל גם נפרדות, ותחושה חזקה של יחד. תמיד מרתק אותי איך קשר ויחסים באים לידי ביטוי ביחס לבגדים ובתקשורת סביבם.

שנה של יצירתיות עם סטיילינג תרפי

המשחק עם בגדים מסמל בעיניי את היצירתיות של סטיילינג תרפי.

יצירתיות שמטפלת בדימוי גוף שצריך חיזוק,

בחשיבה שמרנית שצריכה ניעור,

בשמחה נשכחת מהילדות שצריכה קריאת השכמה.

את היצירתיות הזו אפשר למצוא כל יום מול ארון הבגדים, עם הבגדים שכבר נמצאים שם.

שנה של למידה עם סטיילינג תרפי

השמלה הזו מזכירה לי לוח או מחברת, משהו לשרטט עליו את כל המחשבות, התובנות וההשראות שאני אוספת במסע הלמידה האינסופי של החיים.

מאחלת לכולנו לא להפסיק ללמוד אף פעם, שם בעיניי נמצאת התרפיה האמיתית.

גם סטיילינג תרפי זו דרך ללמוד ולהתפתח ולהגיע לכל המרחבים האלה בתוכנו, באמצעות הבגד. זה קרה לי, ויש לי את הזכות להעביר את כל זה הלאה.

רוצה לדעת עוד על קורסי סטיילינג תרפי? לחצי כאן.

שתהיה שנה של התפתחות ויצירתיות עם סטיילינג תרפי!

טלי.

קהילת סטיילינג תרפי – כנס יולי 2021

בשישי האחרון התקיים כנס פרונטלי של הקהילה המקצועית של סטיילינג תרפי, קהילה צומחת ומתפתחת. היה מדהים!

מי אנחנו? נשות טיפול, אימון, ייעוץ, חינוך.

מה באנו לעשות? לקדם נשים, נערות, וגם גברים ונערים, דרך סטיילינג טיפולי.

להעמיק במשמעות הרגשית מאחורי בגדים, ולהביא סטיילינג תרפי באפיקים שונים, שיכולים לקדם שיח ערכי מעצים.

אנחנו משלבות בין אהבה לעבודה!

איך אנחנו עובדות?

הרצאות, סדנאות, קבוצות וגם תהליכי ליווי פרטניים מסוגים שונים.

זוהי לא הסבת מקצוע אלא השלמה מקצועית. כל אשת מקצוע מביאה את ההכשרה שלה והאני מאמינה שלה לשדה, ולוקחת את הכלי לאן שהיא זקוקה ורוצה.

את גישת סטיילינג תרפי פיתחתי ב-2015 והתחלתי להעביר הלאה ב-2017. מה שהתחיל כמעגל למידה קטן ומצומצם הפך לקבוצה מקצועית גדולה! איכותית, מרגשת ועשירה בהון אנושי.

בשישי האחרון דיברתי לעיניים פקוחות ולומדות ואוזניים שרוצות לשמוע.

באנו לעשות שינוי!

באנו לעשות שינוי!

בגישת סטיילינג תרפי, הלבוש הוא סממן שמשקף מצב חברתי, מגדר, תקשורת, וגם את סיפורי החיים האישיים שלנו. סטיילינג תרפי זו דרך חיים, קודם כל, עוד לפני שזו "עבודה". זו עשייה שמתחילה בתוכנו.

דרך הלבוש אנחנו מביאות את עצמנו לעשייה, בצורה שמאחדת את הפנים והחוץ.

ההתפתחות היא אישית ומקצועית.

מה עשינו בכנס?

בשנתיים האחרונות כל כנסי בוגרות סטיילינג תרפי היו מקוונים והיה זה הכנס הפרונטלי הראשון מזה זמן.

את הכנס הקדשנו ללמידה של סטיילינג תרפי מעשי – באמצעות לבוש.

עסקנו באינטרקציה המתרחשת בינינו לבין הפונות שלנו, דרך הבגדים שלהן, או אינטראקציות בחנויות בגדים. חידדנו את המהות של התהליכים, השפה, במה סטיילינג תרפי שונה מסטיילינג רגיל ואיך לדייק את עצמנו ואת התהליכים שלנו. כל אחת, לפי הזיקה המקצועית שלה, הרצון שלה. לא לכולן מתאים להסתובב בקניונים (ואין הכרח בזה, כלל וכלל).

התהליכים המקצועיים הם שונים ומגוונים אבל העקרונות בבסיס שלהם לא משתנים.

ובזה עסק הכנס, עם למידה ותרגול מעשי של תיאורי מקרה, תוך שימוש בבגדים שנשים הביאו.

בסיום התרגול ערכנו מסיבת החלפת בגדים!

זו הייתה חגיגה אמיתית.

עוד לא סיימנו לעבד את הרגשות וההתרגשויות בעקבות הכנס הזה. היה צמא גדול למפגש וללמידה משותפת.

ומה החזון שלי?

קהילה אמיתית היא זו שבה כל אחת יכולה להיות היא עצמה, ולהרגיש בבית.

קהילה אמיתית מחוברת על ידי ערכים, אמונה וחזון משותף.

קהילה אמיתית משלבת נתינה וראייה של הצרכים של כל אחת מאיתנו וכולנו כקבוצה.

החזון שלי הוא שהקהילה שלנו תרבה טוב, לחברות בקהילה ומחוצה לה.

שנשמיע קול גדול שיגיע לכל מי שזקוק/ה להתפתחות הזו, לחיזוק הזה.

כי כל אדם בכל גיל, כולנו מתלבשים ומתלבשות. ולבגדים יש משמעות אדירה ויכולת להניע שינוי – מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה.

זכות שלי להוביל את קהילת סטיילינג תרפי.

להתראות בכנס הבא!

העצמי הכוזב של ילד הפלא – מבט של סטיילינג תרפי על הסרט אוליבייה רוסטאן

אוליבייה רוסטאן הוא ילד פלא. רק בן 32, רוסטאן מוגדר כמעצב אופנה מחונן והמנהל הקריאטיבי של בית האופנה Balmain. הוא מוקף דוגמניות-על וסלבס, שמגיעים לתצוגות שלו ונהנים מההזדמנות להצטלם איתו. נראה כי רוסטאן הינו סמל סטטוס מעצם היותו. המעטפת הנוצצת סביבו מרוטשת, והכי בלתי נגישה. על פניו, ההיפך מסטיילינג תרפי.

לוליא הסרט, סביר להניח שהייתי ממשיכה לחשוב כך. אבל הסרט גרם לי לעצור, ולהיסחף לסיפור שלו.

אולי זו העובדת הסוציאלית שבי, שעבדה עם ילדים ונוער בפנימייה טיפולית, אבל אף אחד מהילדים שפגשתי לא זכה לקריירה בינלאומית, או לחבק את ג'ניפר לופז, ולעצב לה שמלה ליום ההולדת.

זה הפלא של ילד הפלא.

הסרט הוא על הילד שמחפש את אמא שלו. רוסטאן הינו ילד מאומץ שבמשך 32 שנה מלא שאלות לגבי הזהות שלו ומקורותיו, וחי בתחושה קשה של זיוף.

השאלות שלו קשות, האם אני באמת צרפתי? האם אני שייך? מה זה אומר שהעור שלי שחור כשבני המשפחה שלי לבנים? למה לא רצו אותי? האם באמת אני טעות?

הסרט מלווה את רוסטאן במגעים שלו עם מחלקת הרווחה, שמטפלת בתיק האימוץ – קלאסיקה מעולם העבודה הסוציאלית. הוא מחפש, הוא מתייסר, הוא בוכה. במקביל, הסרט מציג את חייו יוצאי הדופן. הוא חי במגדל שן, עם פורטרט ענק שלו בכניסה לבית, ומראת קיר בגודל של קיר כניסה לקניון.

רוסטאן די בודד, ובאופן מפתיע מציג את עצמו כך. ניתן היה לדמיין שכחלק מהפסאדה הכוזבת הוא ישדר שהוא עטוף חברים, אבל הוא מדבר על הבדידות שלו בכאב גלוי.

אין לו בן זוג, ואנחנו רואים מעט מאוד חברים או אנשים סביבו לאורך הסרט. בנסיעותיו הוא מדבר ומתייעץ עם הנהג שלו, מוחמד, שמשמש סוג של פסיכולוג (לא מוצלח). הוא מספר למוחמד על בחור שמוצא חן בעיניו, שראה במכון הכושר, ובכל פעם שהוא רואה אותו, הוא מעלה בו חיוך. אותו בוקר הבחור אמר לו "שלום" וזה ריגש אותו. מוחמד מציע לו לשוחח איתו, ורוסטאן נבהל, מה פתאום, הוא יחשוב שאני מפלרטט איתו.

בהמשך הסרט רוסטאן משתף את מוחמד, שנרשם לאפליקציית היכרויות לאנשים מפורסמים, ומחכה שיבדקו ויאמתו את פרופיל האינסטגרם שלו. ומה אם לא יאשרו אותי? הוא שואל. מוחמד אומר לו, "בסוף זה יקרה, אפליקציות תמיד עובדות" (פסיכולוג לא מוצלח, אמרנו).

וזה סיפורו של הסרט, למעשה. סיפור על פחד נטישה, פחד מדחייה, תחושה של חוסר ראויות ומאבק לתפוס מקום בזכות ולא בחסד. עוד שיקוף חזק לכך, בא כשרוסטאן מספר למוחמד על הכותרת שקיבל בעיתון – "ילד הפלא".

במקום לפרש את הכינוי הזה כתיאור להישגים אדירים בגיל צעיר, רוסטאן אומר – זה ילד מצליח, שלא אמור היה להתקיים.

הפער בין הרעב הרגשי האדיר שלו, שמיתרגם לרגעים בסרט גם כזעם אדיר, לבין המעטפת הנוצצת (התצוגות, הדוגמניות, הפאר שמתפרץ מהבית, מהמכונית, מהלבוש של רוסטאן) – הוא העצמי הכוזב.

הפער נגלה לא רק בסרט אלא גם בחשבון האינסטגרם של רוסטאן – מצד אחד הוא מציג את העיצובים שלו לבלמיין, נוצצים ויקרים להחריד, לא קשורים ולא נועדו להיות קשורים לחיים האמיתיים. יחד איתם, תצלומי סלפי וסרטוני סלפי שלו, באאוטפיטים שאין בהם סדק או קמט. נראה שרוסטאן שואב השראה מקרל לגרפלד, עוד מעצב גאון, שחיי את חייו במעטפת בלתי נגישה ואף מיזנטרופית.

אבל בצד אלה, רוסטאן מעלה תמונות מהילדות שלו, מהנעורים שלו, תמונה עם אמו המאמצת, עם סבא שלו, שורות על משפחה. יום האם, יום האב, הבלחים של רגש. הוא מעלה תמונה שלו עם כריס ג'נר, אם משפחת קרדשיאן, וכותב "את כמו אמא בשבילי, את מהנשים החשובות של חיי".

הפער האדיר הזה – הוא העצמי הכוזב. ויניקוט טבע את המונח "העצמי הכוזב" כדי להתייחס לפאסדות שאנשים עוטים עליהם על מנת להתאים את עצמם לסביבה, להשתייך. ויניקוט כתב כי אנשים זקוקים לתשתית נפשית מסוימת כדי לאפשר לעצמם להיות הם. התשתית הזו מאפשרת קיומו של עצמי אמיתי, חופשי, מחובר ליצירתיות וביטוי. חשוב שילדים ירגיש חופשיים להיות עצמם בלי הפחד להכביד על אחרים ומבלי אשמה יתרה כלפי מי שדואג להם.

אפשר לשער שמשהו בסיפור לידתו וגדילתו של האיש הזה לא איפשר לו את החופש הזה. כמו שהוא כותב בכתב ידו לאמו הביולוגית – "אני מלא פחדים לא ברורים".

הוא חסר חופש גם במובן המילולי. הוא היחיד שמגיע למשרד בשבת. "אני כל הזמן בשליטה" הוא אומר. לא ברור מה יש בחייו מעבר לעבודה. מוחמד מציע "אולי תיקח לך יום בשבוע לעשות משהו אחר?". רוסטאן לא אוהב את זה, "בחוזה שלך כתוב נהג וגם פסיכולוג?" עונה לו. במקום אחר בסרט הוא משתף, "אני צעיר ואני מוטרד מזה שאני אמור ליהנות מהחיים כרגע".  

 

עולם הרגש שלו כלוא, בדיוק כמו הלסת שלו ותווי הפנים המהונדסים שלו. השמחה מתפרצת לרגעים כשהוא רוקד, ויש בו שמחה, שנראה שהיא חלק מהר געש רגשי, שלא ברור אם ומתי יתפרץ.

אין זרימה הרמונית של רגש, שתעביר תחושת ממשות וחיות. התחושה שלי כצופה הייתה עצב על רוסטאן. כשהוא מקבל חיבוקים, עיניו נעצמות בהתמסרות, אבל האדם המרכזי שממנו הוא מחפש חיבוק זה הוא עצמו. "עד שלא אדע מאיפה אני, לא אוכל באמת לאהוב את עצמי" הוא אומר שוב ושוב.

בספרו "בית לנפש" כותב יעקב מטרי – “אדם, כמו ילד בעת גדילתו (בתנאים שהם בריאים יחסית) מבקש – לא פחות מאשר לדעת על עצמו ידיעה הקשורה בחשיבה על אודות עברו ועל אודות המנגנונים המפעילים אותו – לחוש חי, להרגיש שיש חיים בתוכו, שכוח החיים פועם בתוכו, ולמצות את האפשרות הייחודית שניתנה לו להתנסות, להיות נוכח בחווית החיים."

העיצובים של רוסטאן מרהיבים, אבל גם החליפה המושלמת לא תיטע באיש הזה ביטחון, והאסתטיקה המוצגת בסרט היא מנוכרת וקרה.

כמה מיליוני עוקבים וחיבוק חם מג'ניפר לופז, הם בהחלט שמחה גדולה, אבל לא כזו שאדם מרגיש איתה בית.

בסטיילינג תרפי, אנחנו מייצרות חיבורים – בין עולם הנפש והרגש לעולם האסתטי. אנחנו באות לשנות בתוכנו את הקוטביות של העולם הישן, שמדברת על "רושם ראשוני", ואימפקט חברתי דרך "לוק" מוקפד, שמנוגד למה שקורה בפנים. אנחנו באות לחבר את העצמי האמיתי אל המעטפת.

ישנם מעצבים ומעצבות, שמכניסים רגש אותנטי בעולם האופנה. ילד הפלא הוא לא אחד מהם.

סטיילינג תרפי ובריאות הנפש – מחשבות על פיג'מה, חולי ושיקום

אני זוכרת את הצעדים הראשונים שלי בעולם בריאות הנפש, את רעד ההתרגשות שאחז בי בכניסה לבית החולים שער מנשה. עוד לא בת שלושים, נכנסתי לנעליים מקצועיות של מי שיודעת להתנהל מול פסיכוזה, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. אבל זה לא היה, ולקח לי שנים להתרגל.

הרבה לפני סטיילינג תרפי, אני זוכרת את עצמי מתלבשת לעבודה בג'ינס וחולצות של עובדת סוציאלית, העיקר לא לבלוט מידי ולהיראות מקצועית. אבל הדבר שאני הכי הכי זוכרת משנות ההתחלה, זה את הפיג'מות, עם הלוגו של משרד הבריאות. 

זה היה הדבר העצוב ביותר שראיתי.

בגד חסר צורה, בלי זהות או אופי. בגד משבר. בגד שאם הוא נלבש יום אחרי יום, במשך שנים במחלקה ממושכת, מסמל את הפרישה מהחיים. 

השנים חלפו והתבגרתי, מעובדת סוציאלית במחלקות קיבלתי את תפקיד אחראית המחקר, במרכז רפואי לב השרון. את הפיג'מות פחות ראיתי, הן הפכו להיות דבר של יום יום. זו כבר לא הייתה דרמה בשבילי.

ב-2015 התחלתי את פרק ב' של חיי המקצועיים, עם רעד התרגשות חזק בהרבה.

הפעם, היה לי דלק פנימי, ליצור את עצמי מחדש. החלטתי לנסות ליצור חיבור בין עולם הנפש  – לעולם הבגד. בין המשבר והטראומה – לצמיחה ויצירתיות עם בגדים.

הדלק ליצור את סטיילינג תרפי – סטיילינג טיפולי, שמחבר את הפנים והחוץ.

ואז, ראיתי מחדש את הפיג'מות.

אילוסטרציה מהרשת. הפיג'מות שאני ראיתי סביבי היו הפיג'מות במרכז רפואי לב השרון

הבנתי איך הרגע הזה שבו הפיג'מה מונחת על הגוף הוא רגע מכונן, שמסמל את השבר, האסון.

הבנתי גם, שבאמצעות החזרה לבגדים, בני אדם יכולים לחזור לעצמם.

הפעם ההבנה הזו לוותה גם במילים ברורות וכמה מחקרים טובים להרגיע את הסקפטיות.

וזו העוצמה של גישת סטיילינג תרפי – שמעבר לאינטואיציה הבסיסית שלנו לגבי בגדים, סגנון, אסתטיקה, השפה הזו מחברת עומק של מחקר והבנות תיאורטיות. כל המהות הינה חיבור בין עולמות.

מאז אני בדרך המקצועית הזו, וסטיילינג תרפי זו כבר שפה, ועולם הולך ומתפתח. אבל הפיג'מות עדיין שם. מחכות לאיזו התעוררות, פרויקט יצירתי, מישהו שיוציא אותן כבר לנצח  מהארון.

הפוסט הזה הוא עוד דרך להזכיר לעצמי, ולעולם, ששיקום עובר גם דרך ארון הבגדים.

דרך סטיילינג תרפי.

#סטיילינג_תרפי