דימוי גוף זה של כולן – סטיילינג תרפי בדימוי גוף

פרויקט חדש ומרגש בקהילת הפייסבוק של סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. פרויקט דימוי גוף זה של כולן.

הפרויקט נולד מתוך המאמר, שהציג את מחקר סטיילינג תרפי – הקשר בין לבוש לדימוי גוף ואישיות. המחקר הראה כי נשים שבוחרות בסגנון לבוש אקלקטי פחות עסוקות בהסוואת הגוף ודימוי הגוף שלהן חזק יותר. המשחק עם הלבוש מהווה כלי, מודע יותר או פחות, בניהול דימוי הגוף.

ההבנה הזו חיזקה את התובנות מעבודת השטח שלי עם סטיילינג תרפי במהלך השנים. עבודה שהציגה לי שוב ושוב כמה הלבוש והגוף הם קשורים ואיך כל שיח על בגד מוביל למחשבות, עמדות ורגשות כלפי הגוף. הבגד והגוף בלתי נפרדים.

סטיילינג תרפי זה כלי שמסייע בתהליכים של קבלת הגוף ואהבת הגוף, כמו גם אהבת העצמי. מה שנקרה בשפה מחקרית עכשוית – חמלה עצמית.

אז הפרויקט החדש בקהילת הפייסבוק מיועד לכלל הנשים, ומדוע?

לפעמים נראה שהשיח על דימוי הגוף מכוון רק לפלאס סייז – מידות גדולות. רק נשים שמתמודדות עם מסרים מהסביבה על עודף משקל, מה שנקרא שמנופוביה, ותחושות ומחשבות קשות שלהן על המשקל שלהן. השיח הזה התפתח מאוד במהלך השנים ויש אקטיביסטיות דימוי גוף מעולות שעושות עבודה מבורכת בכיוון הזה.

אבל, וזה אבל גדול, יש לפעמים הרגשה שהשיח מכוון רק לשם. אבל דימוי גוף הוא של כולן.

גם אישה שמרגישה שיש לה "שני קילו להוריד" או חמישה, והתחושה מייסרת אותה או מכבידה עליה.

נשים בכל המשקלים סובלות מאכילה רגשית.

כל אישה שיש חלק בגופה שמעסיק אותה, או מטריד אותה, או פוגע בביטחון שלה.

כל ניואנס בגוף הוא משמעותי בחוויה האישית שלנו. וזה רלוונטי לסטיילינג טיפולי.

ולשם כך נועד הפרויקט #דימוי_גוף_זה_של_כולן.

את הפרויקט התחלתי בפוסט אישי שלי על ההתמודדות עם דימוי הגוף במהלך השנים, כילדה ונערה שמנה שהתמודדה עם אותה שמנופוביה, דחייה חברתית על רקע משקל גוף. אותה ילדה ונערה שצמחה להיות אישה רזה ועדיין כל הזכרונות והמחשבות נמצאים שם. חוויות חיים סביב משקל גוף והגדרה חברתית של הילדה הכי שמנה בכיתה.

בהמשך כתבתי על חזה קטן, משמעות החזה והשדיים עבור נשים, בחברה שכל הזמן מדגישה את האיזור הזה בגוף שלנו כסממן לנשיות ומיניות. גם על ישבן דיברנו, אבל את זה תצטרכו לראות בעצמכן בקהילה הסגורה.

בהמשך חברותיי לקהילה העלו את הזוויות שלהן – עדי זומר, שותפתי לניהול הקהילה, וגם עדן כץ וליאן רזניק פירקה.

עדי כתבה על כל המשפטים שאנחנו שומעות במהלך החיים, כל מה שנזרק לחלל האוויר על ידי אמא, דודה, שכנה, מוכרת בחנות. הקבוצה זרקה את כל המשפטים הללו לפח המטאפורי של הפייסבוק, וזה היה קתרזיס מעולה.

בהמשך עדי כתבה על המבט מול המראה, ותחושות שביעות רצון או חוסר שביעות רצון מהגוף שעולות סביב מדידת בגדים. זה מרכיב משמעותי בסטיילינג תרפי, חוויה שכל אישה בכל מידה וכל משקל מכירה. ולכן, דימוי גוף הוא של כולן.

עדן כתבה על החוויות שלה כפעילה לדימוי גוף חיובי, והביקורת שהיא קולטת סביב השיח על משקל ודימוי גוף. הטענה שיש משקל שאינו בריא, וכו'. בהמשך עדן כתבה על הקטנת המידות, והחוויה שלה בחנות שאין בה מידות מתאימות. התחושות שעולות בה מול המגמה של הקטנת המידות והדרך שלה להתמודד עם זה.

ליאן כתבה מחשבות על דימוי גוף ופעילות גופנית, ואיך הריצה משפיעה על החוויות שלה בנוגע לדימוי הגוף. כל אישה שאוהבת תנועה תבין ותזדהה עם ההרגשה שהתנועה עוזרת לווסת את דימוי הגוף שלנו, דווקא בתקופות שהוא אינו בשיאו. סטיילינג טיפולי אינו מתמקד אך ורק בבגדים אלא בכל הטקסים שבאמצעותם אנחנו יכולות לחזק את עצמנו ולווסת את עצמנו.

כולנו מכירות את החוויות השונות והביקורת העצמית סביב הגוף שלנו במהלך החיים.

הפרויקט הזה נועד לנרמל את סוגיית דימוי הגוף ולתת במה גם למי שהיא רזה, בינונית, שמנמנה או כל הגדרה אחרת, אך עסוקה בגופה ומבקשת הכרה ונראות והקלה.

בגדים הם כלי לקבל את הגוף, להתלבש לכאן ועכשיו, לווסת מחשבות שליליות ותחושות קשות לגבי חלקי הגוף או משקל הגוף וללמוד לראות את הגוף שלנו כמכלול. יחידה אחת.

אתן מוזמנות להצטרף לשיח ולעזור לנו לקדם אותו.

כי דימוי גוף זה של כולן, וגם סטיילינג תרפי.

סטיילינג טיפולי רלוונטי לכל מי שמתלבשת, וכל מי שמתבוננת על גופה מול המראה. זו דרך לשחק עם בגדים ככלי להסיט את המבט מהביקורת לכיוון ביטוי עצמי, אמירה, ביטחון.

בואו לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.  

מזל טוב, ילדת! הנה הטיפים בשבילך

יום אחד בהיר קיבלתי בווטסאפ צילום, מתוך רשימת טיפים של סטיילינג, לאישה היולדת. חשכו עיניי. "הימנעי מבדים צמודים שמגלים את הצמיגים… הימנעי מפסים מרחיבים…לבשי שמלות, שמלות, שמלות".

התגובה הראשונית שלי הייתה בהלה, וכתבתי מיד – "זו טעות, לא אני כתבתי את זה". אבל אף אחד לא חשב שאני כתבתי את זה.. ואני לא היחידה שנבהלה.

יום למחרת כבר ישבתי בפאנל של "פאולה ולאון" בניסיון להבין, איך יכול להיות שב-2021 נשים שלפני רגע שוחררו מבית החולים, קיבלו בעיתון "בייבי לנד" רשימה שכזו. מדוע סטיילינג נתפס כשפה שבאה למשטר נשים מה ללבוש וממה להימנע, ובגדול, איך לטשטש את הגוף?

אישה אחרי לידה נמצאת במצב דימוי הגוף הכי שברירי, וכל אמירה לא במקום יכולה להוביל לעוגמת נפש וגם נזק. זו לא תקופה שבה אנחנו עמידות וחסינות בפני לחצים סביבתיים לגבי איך שאנחנו נראות, אלא בדיוק להיפך.

הבעיה המהותית פה היא בתפיסה של המילה סטיילינג. סטיילינג נתפס בחברה שלנו כתחום שבא להפוך נשים ליפות, חטובות ורזות יותר. הדרך לעשות זאת היא להסתיר את הגוף שלנו ולייצר אשליות אופטימיות מקסימליות, שמייצרות גוף של 90-60-90. זה נקרא "סטיילינג אישי".

בתפיסה כזו של סטיילינג, יש הפקעה של הכוח מידי כל אחת מאיתנו להחליט עבור עצמה, ויישור קו עם מה שהסביבה מגדירה "יפה" באותו רגע. טרנדים ואידאלים של אופנה ויופי.

אישה שמקבלת רשימת טיפים כזו של סטיילינג, לא מרגישה מועצמת. זה הכי רחוק מסטיילינג טיפולי… יותר מזה, האישה לא באמת מבינה מה ללבוש, כי זו רשימה של הימנעויות. אפשר להקביל את זה לדיאטה. "עשי" ובעיקר "אל תעשי".

אז מה כן?

כפי שאמרתי בפאנל ב"פאולה ולאון", תפיסה נכונה של סטיילינג היא מתן השראה ואפשרויות. לצלם נשים אחרי לידה, שאוהבות את מה שהן לובשות ולשאול אותן – מה אתן אוהבות בסטייל שלכן? מה עוזר לכן בבגדים שלכן כרגע? ואז כל אחת יכולה לראות, לקבל השראה, לבחור אם היא מזדהה או לא מזדהה עם הסטייל שהיא רואה. ההחלטה נשארת אצלה.

וזה אחד העקרונות הבולטים של סטיילינג תרפי.

באותו פאנל בו ישבתי, ישבה גם עיתונאית שהיא יולדת טרייה למדי, ששיתפה מהחוויה שלה. היא נרתעה מהשפה שבה נכתבו הטיפים, נרתעה מהטיפים עצמם, שיתפה מהתחושות הקשות כלפי הגוף שלה אחרי הלידה. לגבי הטיפ עם השמלות אמרה, שלא הצליחה ללבוש שמלות כי ירכיה התחככו זו בזו.

בפאנל ישבה גם ד"ר לגניקולוגיה, ששיתפה בתהליכים הפיזיולוגיים שאנחנו עוברות לאחר לידה. הציפייה שהבטן תיעלם בלתי ריאלית עם מה שהגוף שלנו עובר, באופן טבעי. סיפרה כי היא מנהלת מחלקת יולדות בלניאדו, ושומעת מידי יום את התגובות הקשות של נשים יולדות כלפי גופן. "איך אני אתלבש לברית? יש לי בטן". אין שום סיכוי שכמה ימים אחרי הלידה לא תהיה עדיין בטן הריונית.

יצאתי מהפאנל הזה בתחושה שנאמר מעט על נושא כה חשוב. נזכרתי בתחושות שלי כלפי שינוי גופי לאחר הלידה, הרי לאחר הלידה השניה חל בי השינוי הגדול, ופיתחתי את סטיילינג תרפי על בסיס מערכת היחסים שלי עצמי עם גופי והלבוש שלי.

באותו יום כתבתי רשימת טיפים משלי, והעליתי אותה לפייסבוק. קיבלתי תגובות בהודעות פרטיות, מנשים שהרשימה הזו נגעה להן בבטן הרכה.

וזה בסדר שהבטן שלנו רכה!

הנה הפוסט המקורי –

בתוכנית הבוקר, שוחחנו על רשימת הטיפים הכי *לא* מוצלחת שאי פעם נכתבה עבור נשים אחרי לידה

רשימה שנשלחה אליהן ממש עכשיו, ב-2021, בדואר ישיר מ-1950!!

הנה המסקנות שלי –

1. ילדת?  מזל טוב! הימנעי מ… קריאת כתבות שמחליטות בשבילך איך להתלבש.

2. טשטשי את… כל הקולות שמשדרים לך שאת אמורה להסוות את זה שהגוף שלך עבר לידה.

3. בכל פעם שאת רואה את המילים "הימנעי" ו"טשטשי" בהקשר לגוף שלך, דפדפי הלאה.

4. הביאי איתך בגד שאת אוהבת לבית החולים, והחליפי את פיג'מת בית החולים כשאת יכולה. זהו צעד משמעותי בחזרה לעצמך.

5. אל תוותרי על בגדים, מצאי את אלה שמתאימים לך כרגע. אם את מניקה, מצאי בגדי הנקה שאת אוהבת, כי הפרקטיקה לא מבטלת את זה שיש לך אישיות.

6. הלבשה תחתונה היא עור שני, ויכולה לתת תחושת הגנה. במקום לחפש מחטבים, שווה להכיר סוגים שונים של הלבשה תחתונה. כל אישה מרגישה כמה איסוף או חופשיות היא צריכה מהבגדים שלה.

7. חפשי השראות חיוביות. נשים בסביבה או באינסטגרם שלך, שמחזקות דימוי גוף בריא ומתלבשות בצורה שאת יכולה להזדהות איתה.

8. טיפוח אישי הוא טיפול אישי, ולא אמור להיות מאמץ. שמרי רק על ההרגלים שעושים לך טוב, בין אם זה איפור, לק בציפורניים, או כל דבר אחר שהוא שלך.

הפרידה מהזהות הקודמת מספיק מורכבת, מגיע לך להתלבש ולהרגיש כמו האמא שאת הופכת להיות .

וזה השינוי שסטיילינג טיפולי מכניס לעולם הסטיילינג, ולעולם בכלל.

שיח על בגדים שהוא שיח על הנשים שאנחנו, ועל חופש תודעתי שישחרר אותנו מכבלי רשימות הטיפים, ה"שיק או שוק", וכל שאר הנורמות שנועדו להקטין אותנו דרך ההתייחסות למראה החיצוני שלנו.

בגדים הם תרפיה, הם שלנו ובשבילנו.

זה סטיילינג תרפי.

בואי לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, והיי חלק מהשיח החדש על סטיילינג.

מחקר חדש על אוכל ובגדים – סטיילינג במקום דיאטה!

מחקר חדש ומטורף התפרסם לפני כחודש בז'ורנל בינלאומי לעסקים. מחקר רציני ומוקפד שהראה כי אנשים שלובשים בגדים פורמליים בוחרים יותר אוכל בריא, ואנשים שלובשים קז'ואל בוחרים יותר ג'אנק פוד.

החוקרים השתמשו בארבעה מערכי מחקר שונים, בנבדקים סינים וגם אמריקאים, והתוצאות חזרו על עצמן. התוצאות מדהימות ומעניקות תמיכה להנחה בסיסית בסטיילינג תרפי. יש קשר בין מה שאנחנו לובשות למה שאנחנו אוכלות.

אין המשמעות שעלינו ללבוש בגדים מרזים! סטיילינג תרפי זו גישה טיפולית שמטרתה להעצים אותנו להיות מי שאנחנו, ולא לשכנע אותנו לרדת במשקל. המשמעות היא שהבגדים יכולים להיות עבורנו מענה ותמיכה גם בכל הקשור למה שאנחנו אוכלות. מהסיבה הפשוטה – הדברים קשורים זה לזה.

כשאני לובשת בגד שמסמל עבורי אנרגיה מסוימת, אני מתנהגת בהתאם לאנרגיה הזו. כולל אכילה. המשמעות הסימבולית של הבגד מפעילה אותי רגשית והתנהגותית, וזה סטיילינג טיפולי.

המחקר הזה מעניק תוקף להמלצה חשובה של סטיילינג תרפי, להתחיל להבין את ההקשרים האישיים בין בחירות הלבוש בבוקר להוויה שבה אנחנו נמצאות במערכת היחסים עם האוכל.

אכילה רגשית היא תופעה נפוצה ביותר שבה אנחנו אוכלות בתגובה לרגש, כל רגש, ולא לרעב. אכילה רגשית נפוצה בקרב נשים. אין רע באכילה רגשית כל עוד היא לא גורמת לנו סבל, זו תופעה נורמלית לחלוטין. מי לא תשתה קפה עם חברה, גם אם היא לא ממש רוצה קפה? ומי לא מתיישבת לפעמים לארוחת ערב עם ילדיה, גם אם היא לא רעבה? אכילה רגשית הופכת להיות בעיה כשהיא מציקה לנו וגורמת לנו חרטה, הלקאה עצמית וסבל.

כדי להכיר את עצמנו יותר טוב אנחנו צריכות ללמוד את הקשר בין לבוש לאכילה, בחיים הפרטיים שלנו. זה מזכיר לי מטופלת מקסימה בקליניקה שלי, שהתלבשה בימים ראשון עד חמישי בלבוש מחויט לעבודה והקפידה על דיאטה מסודרת. בימי שישי החליפה לבגדי הסופ"ש שלה, ותיארה כי כל הסופ"ש לווה באכילה בלתי נשלטת. זה גרם לה לסבל רב. חלק מהעבודה שלנו היה להגמיש את התבניות האלה. להכניס קצת מהאנרגיה של ימות השבוע לסוף השבוע, כלומר אנרגיה מארגנת, ולהכניס שחרור וקלילות למהלך השבוע, כי החיים בתוך דיאטה קפדנית הם נוקשים וחונקים. ואיך עשינו את זה? באמצעות בגדים. זה סטיילינג תרפי.

בטור החדש שלי בגלובס, הסברתי בפשטות ובהירות מה מצאו במחקר על האוכל והבגדים, וקישרתי לרעיון המרכזי של סטיילינג טיפולי – הקשר עם בגדים ככלי למודעות עצמית וויסות רגשי.

אתן מוזמנות לקרוא את הטור בלינק הזה.

כתבו לי מה עוד מעניין אתכן לדעת, והירשמו לערוץ היוטיוב שלי לעוד תכנים של סטיילינג תרפי.

סטיילינג במקום דיאטה – "מה אלבש כשארד במשקל"?

בגדים קשורים לגוף שלנו ואת הקשר הזה בלתי אפשרי לנתק. אני שואלת אישה – מה דעתך על הבגד? והיא עונה – הוא טוב, הוא מסתיר לי את הבטן. שאלה על לבוש תמיד מתפרשת כשאלה לגבי הגוף, ונשים רבות מרגישות שמה שמפריד ביניהן לבין הסטייל האידאלי שלהן הם כמה קילוגרמים במשקל.

ובכלל, כמעט ולא פגשתי אישה שאין בה כמיהה לגוף אחר או לגוף שהיה לה בעבר. כולנו זוכרות ימים בהן היינו צעירות יותר ורזות יותר, ואפילו אם משקל הגוף לא ממש השתנה, הרי הגוף שלנו השתנה במהלך השנים. נשים משליכות על הבגדים שלהן את כל הכמיהות לגוף המושלם, כפי שהן רואות אותו. לפעמים הן לא ממש רואות אותו, אין חזון מוגדר לגוף המושלם מרוב שהוא כל כך מעורפל ורחוק.

תהליך הקבלה העצמית של הגוף שלנו הוא ממושך ואולי אינסופי. אנחנו חיות בחברה שזורעת בנו ספק עצמי ברמה יומיומית, ולפעמים נראה לי שלעולם לא נגיע למקום של שלמות והבנה, שהגוף שלנו והמראה שלנו טובים בדיוק כפי שהם. הרי כל יום ביומו אנחנו מופגזות במסרים על טיפולים קוסמטיים, אסתטיים, אנטי – איג'ינג, ומה לא. זה טבעי לגמרי שאנחנו מושפעות מזה. ויחד עם זאת, אני רואה כמה תהליכים שאנחנו עוברות עם הלבוש שלנו יכולים לסייע לנו בתוך המצב הזה.

מטרת העל שלי בסטיילינג תרפי היא להעביר מסר ברור – לא את הגוף שלנו אנחנו אמורות לשנות בשביל הבגדים, אלא את הבגדים בשביל הגוף שלנו. וזו המהות של סטיילינג טיפולי. הוא שונה מסטיילינג, בכך שהוא לא מאדיר מבנה גוף אחד כטוב ושווה לשאוף אליו. הרעיון הוא ללמוד, אילו בגדים מחמיאים לגופי ולי בכאן ועכשיו, בעיניי. מה מחמיא לי יותר או פחות, ועד כמה אני בוחרת להתייחס לזה. מאוד יכול להיות שאלבש בגד שפחות מחמיא לגופי אבל בעיניי הוא מחמיא ונותן לי תחושה טובה. כשאני שלמה עם הבחירה הזו, זה פחות חשוב מה הסביבה אומרת. אם הבחירות שלי נעשות מתוך מודעות עצמית ותחושת שליטה, הלבוש הופך להיות כלי לפתח מבט חיובי על עצמי ועל גופי, ולהרגיש טוב עם מי שאני!

אפשר להשתמש בסטיילינג כדי להתרחק מהתפיסות לגבי דיאטה. דיאטות לא עובדות ולא מקדמות אותנו. גם מתכוני סטיילינג לא מצליחים לקדם אותנו לאורך זמן. ובכלל אני רואה כמה אוכל ולבוש, ודפוסי צריכה של אוכל ולבוש, הם דומים! בלבוש בדיוק כמו עם אוכל, אני צריכה לשאול את עצמי מה טוב ונכון לי, מה מותאם לי באופן אישי. אני צריכה לבנות אורח חיים שבו האוכל שלי והבגדים שלי הם חלק מהקשיבות שלי למי שאני והטיפול העצמי שלי. זה מסע שלוקח זמן, אבל שווה מאוד לצעוד בו.

ולסיכום, נקודה למחשבה. נשים רבות מסתכלות בתמונות עבר ומרגישות, "נראיתי כל כך טוב! מה רציתי אז מעצמי?? למה הייתי כל כך מתוסכלת?". התחושה הזו משקפת לנו כי ביקורת עצמית מלווה אותנו לאורך כל החיים, ואם אנחנו מזדהות לגמרי עם המחשבות שלנו, אנחנו יכולות לאבד חלקים טובים מעצמנו. בפעם הבאה שעולה בך המחשבה "אני חייבת לרדת במשקל", החליפי אותה במחשבה מיטיבה אחרת, ולבשי בגד שיתן לך תחושה טובה בכאן ועכשיו.