תגית: קורס סטיילינג טיפולי

במפגש סיום קורס סטיילינג תרפי האחרון, היה טקס שחרור יפיפה. זה היה בדיוק בסוף 2021 ולקראת תחילת 2022.

תרגיל הבית לקראת המפגש היה – להביא בגד שהן משחררות מהארון שלהן.

זו משימה לא פשוטה לפעמים, לשחרר בגד.

בראייה של סטיילינג טיפולי, זו פרידה לא רק מפריט לבוש.

זו פרידה מכל מה שהבגד הזה מסמל, הזמן שבו הוא נקנה, מי שהייתי בזמן הזה, ואיך הרגשתי כשלבשתי אותו.

הערך הרגשי הזה צובע לפעמים את כל המשמעות של הבגד.

אחת התלמידות הביאה בגד מקסים מתקופה טובה בחייה. היא אמרה, לעולם לא אחזור למידה הזו. זה לא יקרה. אני משחררת את המחשבה הזו ממני.

תלמידה אחרת הביאה בגד שקנתה בתקופה שבה שברה את היד, והבגד הזכיר לה את הקושי של התקופה הזו. היא החליטה לשנות את הסיפור של הבגד, מסיפור של חולי לסיפור של החלמה והתגברות. היא החליטה להחזיר את הבגד לארון ולהחיות אותו מחדש, אחרת.

עוד משפטים ששמעתי בתרגיל היו:

"זה כבר לא אני".

"הבגד הזה לא מרגש אותי יותר".

"קיבלתי את הבגד הזה ולא באמת אהבתי אותו".

התהליכים האלה ממחישים סטיילינג טיפולי.

דרך שאלות מנחות, גילינו את סיפור הבגד. מה הוא עשה אצלנו מלכתחילה ולמה לא נפרדנו ממנו עד היום.

אחרי הסיפור, הגיע השחרור.

זה היה יפה לראות שחלק מהבגדים ששוחררו קיבלו בית חדש אצל מישהי אחרת.

אחרי זה, זרקתי שאלה לחלל האויר.

מה עוד את רוצה לשחרר עם הבגד הזה?

מה את רוצה לשחרר מהחיים שלך לקראת סוף השנה הזו?

ראיתי אותן מתכנסות פנימה, חושבות, מרגישות.

וגם אני עם עצמי חשבתי. מה אני רוצה לשחרר?

לשחרר דאגות, לשחרר ציפיות.

לשחרר אחריות על דברים שהם לא באמת באחריותי.

לשחרר את הצורך לטפל בכולם.

לשחרר ביקורת על כל מה שלא היה או לא הלך בשנה הזו.

לשחרר לחץ לגבי מה יהיה בשנה הבאה.

השאלה האחרונה הייתה –

מה היית רוצה להכניס לארון שלך במקום הפריט ששחררת?

בסטיילינג תרפי, בגדים הם רגשות, והזדמנות לבטא תכונות ומצבים של עצמנו.

בגד חדש בארון יכול להביא איתו ביטחון, יצירתיות, עוצמה, שמחה, רגיעה. כל דבר שאנחנו מעוניינות לחזק ולעגן דרך הבגד הזה.

אז היו כאלה שרצו להכניס משהו, והייתה אישה שאמרה –

"שום דבר! להיפך! אני לא רוצה להכניס כלום, כי לא חסר לי כלום. אני רוצה לשמוח במה שיש לי. אני פשוט נפרדת ממה שהיה מיותר".

אז נפרדנו מבגדים, ונפרדנו מקורס הכשרה של סטיילינג תרפי.

אבל הפרידה הזו היא לא באמת סוף, אלא התחלה.

כי סיום קורס כזה הוא גילוי.

גילוי של עולם מקצועי, סטיילינג טיפולי.

גילוי של קהילה חדשה, קהילת סטיילינג תרפי לנשות מקצוע.

וגילוי של דרך נוספת לראות בגדים ושפה חדשה של התפתחות דרך לבוש.

זה לא באמת מסתיים, זה בעיקר מתחיל.

לינק לקהילה שלנו, שחיה ונושמת סטיילינג תרפי – כאן.

ולינק לפודקאסט חדש, עם שיחות תוכן והשראה של סטיילינג תרפי – כאן!

ובואי לאינסטגרם! יש שם המון תוכן של סטיילינג תרפי.

תודה למתרגלות הקורס הנפלאות עדן כ"ץ וליאן רזניק פירקה.

ברוכה הבאה 2022!

כשצלצלו אליי מ"פאולה ולאון" כדי לשאול מה דעתי על חזיות ללא ברזלים, עוד לא הבנתי לאן אני נכנסת.

מאז ועד היום, כבר שבועיים ויותר, אני שקועה במחקרים ומאמרים על חזיות ותחתונים.

זה עולם!!

והחיבור לסטיילינג טיפולי מתבקש.

בימינו, הלבשה תחתונה יצאה מהארון, היא נגישה ומוצגת במרחב החברתי. יש לה נראות וביטוי גם דרך בגדי ספורט.

זה הופך את ההלבשה התחתונה לסוג של אמירה אופנתית, ואת הבחירה בהלבשה התחתונה להרבה יותר מסתם פונקציה.

מחקרים מראים שכשאנחנו בוחרות הלבשה תחתונה, מה שחשוב לנו זה – נוחיות ותמיכה, אבל גם הזהות המינית שלנו ותחושת סקסיות.

הלבשה תחתונה היא באמת העור השני שלנו, וקשורה גם למראה השדיים והישבן. אי אפשר לנתק אותה מאידאל היופי ומאיך שאנחנו מתבוננות על הגוף שלנו. היא נושאת איתה המון מטענים תרבותיים סביב יופי ונשיות "רצויה".

ולכן, יש לה פוטנציאל לתהליך סטיילינג תרפי.

מפריט שסימל את המבט הגברי לפריט של העצמה נשית – סטיילינג תרפי דרך הלבשה תחתונה.

תיאוריות חדשות מדברות על שינוי בגזרת ההלבשה התחתונה. בעבר היה זה פריט שנשים לבשו למען גברים, במחשבה על המבט הגברי. היום הלבשה תחתונה נתפסת כדרך של נשים להעצים את עצמן ולהתחבר למיניות שלהן.

מה שהכי מעניין אותי, בסטיילינג תרפי, זה מה קורה *לנו* בחנויות לבני נשים?

איזה שיח פנימי מלווה את הבחירה שלנו? עבור מי אנחנו בוחרות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים התשובה לשאלה הזו מספרת המון על הזוגיות שלנו ועל איך אנחנו מתייחסות למיניות. האם זה מרחב שבו אנחנו מציגות את עצמנו או פועלות עבור מבט חיצוני, או שהמיקוד הוא פנימי?

ואיך אנחנו מרגישות כשאנחנו לובשות את ההלבשה התחתונה?

לפעמים ההרגשה היא בלתי מודעת, אבל יש לה השלכות על איך שאנחנו מרגישות עם הגוף שלנו ועם עצמנו.

ומה לגבי הצבע?

צבע הוא פן חשוב בסטיילינג, בסטיילינג טיפולי אף יותר, היות וצבע מעורר תגובה רגשית.

מחקרים מראים שהבחירה בצבע האדום, במיוחד בהלבשה תחתונה, קשורה לתחושה מוגברת של סקסיות.

יש משהו מופלא ביכולת לבחור פריט לבוש מרגש שרק את יודעת עליו.

זה משרת אותך מבחינה רגשית, זה שומר עלייך מעיניים פומביות, וזה הכי סטיילינג תרפי.

מהפכת החזיות ללא ברזלים, זה היה נושא האייטם אצל פאולה ולאון.

איתי בפאנל ישבו נשים שדיברו על היכולת לבחור בחזייה שלא בהכרח זוקפת את החזה.

חזייה היא פריט שכותב מחדש את מראה החזה שלנו והבחירה בה משקפת את התפיסה שלנו לגבי החזה שלנו, ושדיים נשיים בכלל.

השינוי ההמוני בצריכת חזיות ללא ברזלים מרמז על שינוי חברתי עמוק בהרבה. נשים לוקחות לידיהן את ההגדרה של הגוף הנשי הרצוי, מראה וצורת השדיים המקובלים, והבחירה הזו משקפת את התקופה שבה אנחנו חיות, פוסט מי טו.

היכולת לבחור בחזייה שהיא נוחה ונעימה ולאו דווקא מציגה את השדיים האטרקטיביים חברתית, נובעת מתוך תחושה של כוח וביטחון. התחושה הזו הולכת וגוברת גם ככל שהגיל שלנו מתקדם, ומחקרים מראים שנשים בוגרות יותר מקדשות את הנוחות שלהן מעל ומעבר.

בפעם הבאה שתלכי לקנות חזייה, ומחקרים מראים שזו משימה מאוד לא פופולרית בקרב נשים, חשבי על היופי והמשמעות של הבחירה שלך.

בואי לאינסטגרם, כתבתי על כך יותר כאן.

פרויקט חדש ומרגש בקהילת הפייסבוק של סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. פרויקט דימוי גוף זה של כולן.

הפרויקט נולד מתוך המאמר, שהציג את מחקר סטיילינג תרפי – הקשר בין לבוש לדימוי גוף ואישיות. המחקר הראה כי נשים שבוחרות בסגנון לבוש אקלקטי פחות עסוקות בהסוואת הגוף ודימוי הגוף שלהן חזק יותר. המשחק עם הלבוש מהווה כלי, מודע יותר או פחות, בניהול דימוי הגוף.

ההבנה הזו חיזקה את התובנות מעבודת השטח שלי עם סטיילינג תרפי במהלך השנים. עבודה שהציגה לי שוב ושוב כמה הלבוש והגוף הם קשורים ואיך כל שיח על בגד מוביל למחשבות, עמדות ורגשות כלפי הגוף. הבגד והגוף בלתי נפרדים.

סטיילינג תרפי זה כלי שמסייע בתהליכים של קבלת הגוף ואהבת הגוף, כמו גם אהבת העצמי. מה שנקרה בשפה מחקרית עכשוית – חמלה עצמית.

אז הפרויקט החדש בקהילת הפייסבוק מיועד לכלל הנשים, ומדוע?

לפעמים נראה שהשיח על דימוי הגוף מכוון רק לפלאס סייז – מידות גדולות. רק נשים שמתמודדות עם מסרים מהסביבה על עודף משקל, מה שנקרא שמנופוביה, ותחושות ומחשבות קשות שלהן על המשקל שלהן. השיח הזה התפתח מאוד במהלך השנים ויש אקטיביסטיות דימוי גוף מעולות שעושות עבודה מבורכת בכיוון הזה.

אבל, וזה אבל גדול, יש לפעמים הרגשה שהשיח מכוון רק לשם. אבל דימוי גוף הוא של כולן.

גם אישה שמרגישה שיש לה "שני קילו להוריד" או חמישה, והתחושה מייסרת אותה או מכבידה עליה.

נשים בכל המשקלים סובלות מאכילה רגשית.

כל אישה שיש חלק בגופה שמעסיק אותה, או מטריד אותה, או פוגע בביטחון שלה.

כל ניואנס בגוף הוא משמעותי בחוויה האישית שלנו. וזה רלוונטי לסטיילינג טיפולי.

ולשם כך נועד הפרויקט #דימוי_גוף_זה_של_כולן.

את הפרויקט התחלתי בפוסט אישי שלי על ההתמודדות עם דימוי הגוף במהלך השנים, כילדה ונערה שמנה שהתמודדה עם אותה שמנופוביה, דחייה חברתית על רקע משקל גוף. אותה ילדה ונערה שצמחה להיות אישה רזה ועדיין כל הזכרונות והמחשבות נמצאים שם. חוויות חיים סביב משקל גוף והגדרה חברתית של הילדה הכי שמנה בכיתה.

בהמשך כתבתי על חזה קטן, משמעות החזה והשדיים עבור נשים, בחברה שכל הזמן מדגישה את האיזור הזה בגוף שלנו כסממן לנשיות ומיניות. גם על ישבן דיברנו, אבל את זה תצטרכו לראות בעצמכן בקהילה הסגורה.

בהמשך חברותיי לקהילה העלו את הזוויות שלהן – עדי זומר, שותפתי לניהול הקהילה, וגם עדן כץ וליאן רזניק פירקה.

עדי כתבה על כל המשפטים שאנחנו שומעות במהלך החיים, כל מה שנזרק לחלל האוויר על ידי אמא, דודה, שכנה, מוכרת בחנות. הקבוצה זרקה את כל המשפטים הללו לפח המטאפורי של הפייסבוק, וזה היה קתרזיס מעולה.

בהמשך עדי כתבה על המבט מול המראה, ותחושות שביעות רצון או חוסר שביעות רצון מהגוף שעולות סביב מדידת בגדים. זה מרכיב משמעותי בסטיילינג תרפי, חוויה שכל אישה בכל מידה וכל משקל מכירה. ולכן, דימוי גוף הוא של כולן.

עדן כתבה על החוויות שלה כפעילה לדימוי גוף חיובי, והביקורת שהיא קולטת סביב השיח על משקל ודימוי גוף. הטענה שיש משקל שאינו בריא, וכו'. בהמשך עדן כתבה על הקטנת המידות, והחוויה שלה בחנות שאין בה מידות מתאימות. התחושות שעולות בה מול המגמה של הקטנת המידות והדרך שלה להתמודד עם זה.

ליאן כתבה מחשבות על דימוי גוף ופעילות גופנית, ואיך הריצה משפיעה על החוויות שלה בנוגע לדימוי הגוף. כל אישה שאוהבת תנועה תבין ותזדהה עם ההרגשה שהתנועה עוזרת לווסת את דימוי הגוף שלנו, דווקא בתקופות שהוא אינו בשיאו. סטיילינג טיפולי אינו מתמקד אך ורק בבגדים אלא בכל הטקסים שבאמצעותם אנחנו יכולות לחזק את עצמנו ולווסת את עצמנו.

כולנו מכירות את החוויות השונות והביקורת העצמית סביב הגוף שלנו במהלך החיים.

הפרויקט הזה נועד לנרמל את סוגיית דימוי הגוף ולתת במה גם למי שהיא רזה, בינונית, שמנמנה או כל הגדרה אחרת, אך עסוקה בגופה ומבקשת הכרה ונראות והקלה.

בגדים הם כלי לקבל את הגוף, להתלבש לכאן ועכשיו, לווסת מחשבות שליליות ותחושות קשות לגבי חלקי הגוף או משקל הגוף וללמוד לראות את הגוף שלנו כמכלול. יחידה אחת.

אתן מוזמנות להצטרף לשיח ולעזור לנו לקדם אותו.

כי דימוי גוף זה של כולן, וגם סטיילינג תרפי.

סטיילינג טיפולי רלוונטי לכל מי שמתלבשת, וכל מי שמתבוננת על גופה מול המראה. זו דרך לשחק עם בגדים ככלי להסיט את המבט מהביקורת לכיוון ביטוי עצמי, אמירה, ביטחון.

בואו לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.  

לא יכולה שלא לשתף בדבר כזה. בשבוע שעבר העברתי בעשר דקות (ועוד שלוש שניות, אמר לי מישהו) את כל עקרונות סטיילינג תרפי. זה היה ב"שיעור פרטי" בחדשות הבוקר, וזה היה מרגש במיוחד.

איך החלטתי מה ללבוש?

חשבתי איך אני רוצה להרגיש.

הבנתי, שהדרך הכי טובה שלי לצלוח את האתגר (כולל ספירת הזמן, שהיא האלמנט המלחיץ פה), היא פשוט להיות אני. להיות קרובה אליי, כמה שאפשר.

מה שאיימי קאדי, הפסיכולוגית החוקרת, קוראת לו "נוכחות".

היכולת להיות נוכחת קשורה לחיבור הפנימי שלי. היא שמה בצד את האחרים והמבט שלהם. הציפיות מהמעמד וכל היתר.. אני לא מתעלמת, אבל לא נותנת לזה להוביל את ההחלטה.

פעם, כשהייתי הולכת לאירועים מרגשים, המחשבה הראשונה שהייתה עולה לי בראש היא – מה אני "אמורה" ללבוש. אם הייתי חושבת כך הפעם, הייתי לובשת לחדשות הבוקר איזו חליפת מכנסיים חדשה ונוצצת.

ואני לא נגד. העבודה שלי לימדה אותי שבבגד חדש, שאנחנו באמת בטוחות בו, יש סיכוי טוב שנביא את עצמנו במיטבנו.

אז המחשבה על חליפת מכנסיים נוצצת אכן עלתה בראשי.

ובכל זאת, בחרתי שלא.

שאלתי את עצמי שלוש שאלות.

1. איך אני רוצה להרגיש?
2. מה אני רוצה לשדר?
3. אילו בגדים יכולים לייצג עבורי את השילוב המדויק של אלה, בהתחשב במקום שאני הולכת אליו?

הבנתי שאני רוצה להרגיש רגועה ומוגנת, עם בגדים שאני כבר מכירה, שמסמלים עבורי ייצוגיות וגם רכות. ולא אכפת לי אם כבר לבשתי אותם, ולא אכפת לי אם הם לא הצעקה האחרונה בדיוק. לא רציתי לצעוק. רציתי לדבר מהלב שלי החוצה.

ו"מה יגידו?"

שאלת השאלות, שמאבדת את כל הכוח שלה כשאנחנו מבינות שכל בגד שנבחר, יש שיאהבו אותו ויש שלא יאהבו.

אולי בגד טרנדי מאוד יהיה מזוהה יותר עם המילה "סטיילינג" (ומי אמר שאני רוצה בכך??) ואולי בגד קלאסי יראה שמרני ונוקשה. ואולי ואולי..

אחד הדברים היפים ביותר שקרו לי עם סטיילינג תרפי, זה היכולת להשתיק את הקולות האלה, בשלב ממש מוקדם – ומהר.

הרי ההתלבטות הזו לגבי הבגד משקפת התלבטות עמוקה יותר, התרגשות, חששות, והדרך הכי טובה להחזיר את הכוח חזרה למקומו זה להחליט מהמקום האמיתי ביותר.

לפעמים ההתלבטויות האלה של כולנו עם בגדים, הן תוצר של ביקורת חיצונית שדבקה בנו. שכנה, מכרה או מוכרת בחנות, שהעירה לנו איזו הערה שנחקקה לנו בזיכרון. ולפעמים אלה קולות שאנחנו סוחבות מהבית, אמא, דודה או אחות שאמרה "הבגד הזה משמין אותך". "תלבשי שחור, הכי יפה".

לפעמים זה קול פנימי. ביקורת עצמית, הרי גם אני עוד לא נפרדתי ממנה. חיבקתי את הביקורת העצמית, עטפתי אותה בקימונו שאני ממש אוהבת, ויצאנו יחד לאולפני הרצליה.

אז מה לבשתי?

תראו בסרטון, סטיילינג תרפי ב"חדשות הבוקר".

שתפו את הסרטון עם כל מי שיכול להתעניין בעולם התוכן הזה, ולהפיק מזה ערך.

אולי לאט לאט כולנו נשתחרר מ"מה יגידו" ונלמד למצוא את בגד הביטחון שלנו מהר יותר.

בואו הצטרפו לקהילה, שמקדמת את השיח הזה, ויוצרת תפיסה חדשה על סטיילינג, נשיות וביטוי עצמי.

סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות.

תוכן חינמי בשפע, בערוץ היוטיוב – ד"ר טלי סטולובי – styling therapy

מה חדש?

קורס סטיילינג תרפי אוקטובר – מיד אחרי החגים, מחזור חדש של הקורס יצא לדרך. רוצה פרטים? לחצי על הקישור. https://talistolovy.ravpage.co.il/newcourse

שיהיה קיץ בסטייל, עם כמה שפחות ביקורת, וכמה שיותר חמלה וחופש.

טלי.

יום אחד בהיר קיבלתי בווטסאפ צילום, מתוך רשימת טיפים של סטיילינג, לאישה היולדת. חשכו עיניי. "הימנעי מבדים צמודים שמגלים את הצמיגים… הימנעי מפסים מרחיבים…לבשי שמלות, שמלות, שמלות".

התגובה הראשונית שלי הייתה בהלה, וכתבתי מיד – "זו טעות, לא אני כתבתי את זה". אבל אף אחד לא חשב שאני כתבתי את זה.. ואני לא היחידה שנבהלה.

יום למחרת כבר ישבתי בפאנל של "פאולה ולאון" בניסיון להבין, איך יכול להיות שב-2021 נשים שלפני רגע שוחררו מבית החולים, קיבלו בעיתון "בייבי לנד" רשימה שכזו. מדוע סטיילינג נתפס כשפה שבאה למשטר נשים מה ללבוש וממה להימנע, ובגדול, איך לטשטש את הגוף?

אישה אחרי לידה נמצאת במצב דימוי הגוף הכי שברירי, וכל אמירה לא במקום יכולה להוביל לעוגמת נפש וגם נזק. זו לא תקופה שבה אנחנו עמידות וחסינות בפני לחצים סביבתיים לגבי איך שאנחנו נראות, אלא בדיוק להיפך.

הבעיה המהותית פה היא בתפיסה של המילה סטיילינג. סטיילינג נתפס בחברה שלנו כתחום שבא להפוך נשים ליפות, חטובות ורזות יותר. הדרך לעשות זאת היא להסתיר את הגוף שלנו ולייצר אשליות אופטימיות מקסימליות, שמייצרות גוף של 90-60-90. זה נקרא "סטיילינג אישי".

בתפיסה כזו של סטיילינג, יש הפקעה של הכוח מידי כל אחת מאיתנו להחליט עבור עצמה, ויישור קו עם מה שהסביבה מגדירה "יפה" באותו רגע. טרנדים ואידאלים של אופנה ויופי.

אישה שמקבלת רשימת טיפים כזו של סטיילינג, לא מרגישה מועצמת. זה הכי רחוק מסטיילינג טיפולי… יותר מזה, האישה לא באמת מבינה מה ללבוש, כי זו רשימה של הימנעויות. אפשר להקביל את זה לדיאטה. "עשי" ובעיקר "אל תעשי".

אז מה כן?

כפי שאמרתי בפאנל ב"פאולה ולאון", תפיסה נכונה של סטיילינג היא מתן השראה ואפשרויות. לצלם נשים אחרי לידה, שאוהבות את מה שהן לובשות ולשאול אותן – מה אתן אוהבות בסטייל שלכן? מה עוזר לכן בבגדים שלכן כרגע? ואז כל אחת יכולה לראות, לקבל השראה, לבחור אם היא מזדהה או לא מזדהה עם הסטייל שהיא רואה. ההחלטה נשארת אצלה.

וזה אחד העקרונות הבולטים של סטיילינג תרפי.

באותו פאנל בו ישבתי, ישבה גם עיתונאית שהיא יולדת טרייה למדי, ששיתפה מהחוויה שלה. היא נרתעה מהשפה שבה נכתבו הטיפים, נרתעה מהטיפים עצמם, שיתפה מהתחושות הקשות כלפי הגוף שלה אחרי הלידה. לגבי הטיפ עם השמלות אמרה, שלא הצליחה ללבוש שמלות כי ירכיה התחככו זו בזו.

בפאנל ישבה גם ד"ר לגניקולוגיה, ששיתפה בתהליכים הפיזיולוגיים שאנחנו עוברות לאחר לידה. הציפייה שהבטן תיעלם בלתי ריאלית עם מה שהגוף שלנו עובר, באופן טבעי. סיפרה כי היא מנהלת מחלקת יולדות בלניאדו, ושומעת מידי יום את התגובות הקשות של נשים יולדות כלפי גופן. "איך אני אתלבש לברית? יש לי בטן". אין שום סיכוי שכמה ימים אחרי הלידה לא תהיה עדיין בטן הריונית.

יצאתי מהפאנל הזה בתחושה שנאמר מעט על נושא כה חשוב. נזכרתי בתחושות שלי כלפי שינוי גופי לאחר הלידה, הרי לאחר הלידה השניה חל בי השינוי הגדול, ופיתחתי את סטיילינג תרפי על בסיס מערכת היחסים שלי עצמי עם גופי והלבוש שלי.

באותו יום כתבתי רשימת טיפים משלי, והעליתי אותה לפייסבוק. קיבלתי תגובות בהודעות פרטיות, מנשים שהרשימה הזו נגעה להן בבטן הרכה.

וזה בסדר שהבטן שלנו רכה!

הנה הפוסט המקורי –

בתוכנית הבוקר, שוחחנו על רשימת הטיפים הכי *לא* מוצלחת שאי פעם נכתבה עבור נשים אחרי לידה

רשימה שנשלחה אליהן ממש עכשיו, ב-2021, בדואר ישיר מ-1950!!

הנה המסקנות שלי –

1. ילדת?  מזל טוב! הימנעי מ… קריאת כתבות שמחליטות בשבילך איך להתלבש.

2. טשטשי את… כל הקולות שמשדרים לך שאת אמורה להסוות את זה שהגוף שלך עבר לידה.

3. בכל פעם שאת רואה את המילים "הימנעי" ו"טשטשי" בהקשר לגוף שלך, דפדפי הלאה.

4. הביאי איתך בגד שאת אוהבת לבית החולים, והחליפי את פיג'מת בית החולים כשאת יכולה. זהו צעד משמעותי בחזרה לעצמך.

5. אל תוותרי על בגדים, מצאי את אלה שמתאימים לך כרגע. אם את מניקה, מצאי בגדי הנקה שאת אוהבת, כי הפרקטיקה לא מבטלת את זה שיש לך אישיות.

6. הלבשה תחתונה היא עור שני, ויכולה לתת תחושת הגנה. במקום לחפש מחטבים, שווה להכיר סוגים שונים של הלבשה תחתונה. כל אישה מרגישה כמה איסוף או חופשיות היא צריכה מהבגדים שלה.

7. חפשי השראות חיוביות. נשים בסביבה או באינסטגרם שלך, שמחזקות דימוי גוף בריא ומתלבשות בצורה שאת יכולה להזדהות איתה.

8. טיפוח אישי הוא טיפול אישי, ולא אמור להיות מאמץ. שמרי רק על ההרגלים שעושים לך טוב, בין אם זה איפור, לק בציפורניים, או כל דבר אחר שהוא שלך.

הפרידה מהזהות הקודמת מספיק מורכבת, מגיע לך להתלבש ולהרגיש כמו האמא שאת הופכת להיות .

וזה השינוי שסטיילינג טיפולי מכניס לעולם הסטיילינג, ולעולם בכלל.

שיח על בגדים שהוא שיח על הנשים שאנחנו, ועל חופש תודעתי שישחרר אותנו מכבלי רשימות הטיפים, ה"שיק או שוק", וכל שאר הנורמות שנועדו להקטין אותנו דרך ההתייחסות למראה החיצוני שלנו.

בגדים הם תרפיה, הם שלנו ובשבילנו.

זה סטיילינג תרפי.

בואי לקהילה – סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות, והיי חלק מהשיח החדש על סטיילינג.

בהרצאות סטיילינג תרפי אני מקרינה שקופית עם צילום של בגד ים ומבקשת מהקהל להגיד כל אסוציאציה שעולה כלפי בגד הים. התשובות חוזרות על עצמן- "חתיכה", "רזות בלבד", "היו ימים", "לא בשבילי", "הלוואי". יש גם מעט תשובות כמו "חופש", "קיץ", "ים".

בראייה של סטיילינג תרפי, בגד הים הוא פריט הלבוש עם הכי הרבה משמעויות רגשיות. הוא הסימבול הכי חזק לגוף שלנו.

השבוע הוזמנתי לתוכנית הבוקר "פאולה ולאון" כדי לדבר על בגדי ים. בפאנל איתי ישבו נשים שמבקשות לחולל שינוי. הן מייצרות בגדי ים במגוון מידות רחב וסגנונות שונים, כולל לנשים חרדיות. התפיסה שכולנו באנו לקדם היא, שלכל אדם מגיע להרגיש טוב בחוף הים ואף אישה לא צריכה להדיר את עצמה מהחוף כי לא מצליחה למצוא בגד ים שמתאים לה.

השיח התחיל מזה שפאולה רוזנברג שאלה אותי איך סטיילינג טיפולי יתייחס לבחירת בגד ים. דיברתי על זה שבגד ים הוא סמל חזק למפגש עם הסביבה ודווקא פריט לבוש שדרכו אני יכולה להרגיש שליטה וביטחון.

זה פריט לבוש שדרכו אני יכולה להחליט איפה הגבול שלי בין מה שאופנתי ומקובל ואיך אני "אמורה" להיראות, לבין איך שאני רוצה ואיך שאני באמת.

תהליך סטיילינג תרפי עם בגד ים עובד דרך השאלות –

מה את רוצה להרגיש כשאת לבושה בבגד ים?

מה את רוצה לשדר כשאת לבושה בבגד ים?

"אבל זה קשה מידי, כי המחשבה היא תמיד, מה יגידו עליי" פאולה אמרה, "על הצלוליטיס".

וזו בדיוק העבודה.

סטיילינג טיפולי לא עוסק רק במעטפת ובפתרונות טכניים, "תלבשי את זה", אלא בתהליך הרגשי שמאפשר לנו לקבל בחירה שבאמת נרגיש בה טוב. זה לא קליל ומהיר, אבל זה מאוד יעיל.

מה התהליך המקדים לבחירת בגד ים, בגישת סטיילינג תרפי?

להבין ולהכיר במטענים הרגשיים שאיתם אני ניגשת לנושא. האם אני מוכנה לשחרר את עצמי ולאפשר לעצמי נוכחות וקיום בבגד ים. האם אני מבינה שאין דבר כזה "גוף לבגד ים" ושזו תפיסה חברתית שרק מדכאת אותי? האם אני מוכנה לנסות לאפשר לעצמי ביטחון וביטוי עצמי בבגד ים?

אם כן, אני צריכה להיות מוכנה לנסות. למדוד, להתנסות. להחליט שאם לא מתאים, עוברת הלאה. לא אני אמורה להתאים את עצמי לבגד הים אלא להיפך. לא לשפוט את עצמי כשאני מודדת בגד ים.

בגד הים אמור לכבד את הגוף שלי.

בגד הים אמור לכבד את מי שאני. הטעם שלי והאישיות שלי.

אני לא אמורה להתפשר, גם אם זה אומר שאשקיע יותר זמן בחיפוש. גם אם זה אומר שאשלם קצת יותר ממה שתכננתי.

ההשקעה הזו היא ההשקעה בעצמי, כך שכשאלבש את בגד הים הזה, ארגיש מחוברת לעצמי ובטוחה.

חשוב לציין, "להתנסות" זה לא אומר שכל בגד ים בא בחשבון, ושאני צריכה למדוד את כל החנות! החוויה הזו יכולה להיות מציפה ומתסכלת.

אז כדאי לעשות עם עצמי גם הכנה בסגנון סטיילינג רגיל.

מה הסגנון שלי? ביקיני או שלם?

איזה מפתח אני אוהבת? עגול, וי? מה העומק המועדף עליי למפתח החזה?

אילו צבעים אני מעדיפה?

מה הסגנון המאפיין אותי בבגדים והאם אני רוצה שבגד הים יהיה באותו סגנון שלי?

אם אני רואה בגד ים שמסעיר אותי, אבל הוא מאוד רחוק מהסגנון שלי, האם בטוח שיהיה לי הביטחון ללבוש אותו ולהרגיש טוב?

לא כדאי למדוד דברים שהם רחוקים מידי ממי שאני. לא עם בגד ים ולא עם בגדים בכלל. להתנסות – כן. ולהישאר נאמנה לעצמי.

בתמונה – ליאן רזניק פירקה ועדן כ"ץ, שתיהן עובדות סוציאליות בוגרות סטיילינג תרפי וגם דוגמניות מידי פעם!

כי אפשר גם וגם. אפשר הכל.

ביקרתי אותן על הסט בהפקת האופנה שלהן לחברת Levitex וראיתי כמה הן נהנות. פשוט נהנות.

מגיע לנו להרגיש טוב בבגד ים.

עבור רוב הנשים, בחירת בגד ים היא תהליך לא פשוט בכלל.

שנים לא היה לי בגד ים. בין גילאי 10 עד 20 בערך, אמרתי שאני לא זקוקה לבגד ים כי אני לא הולכת לים. רציתי להימנע מהצורך להסתובב בבגד ים מול אנשים זרים.

אחרי שכתבתי את זה בפוסט שלי בפייסבוק, קיבלתי הודעות מנשים שסיפרו לי שהן הרגישו או מרגישות בדיוק אותו דבר.  

זה אפילו מגובה מחקרית. מחקר מצא שנשים שהתבקשו לדמיין את עצמן עומדות לפני חברים שלהן בבגד ים, דיווחו על רמות חרדה גבוהות ביותר.

בגד הים מסמל עבורנו נקודה מאוד רגישה. שינוי לא קורה ברגע, אבל הוא מתחיל ברגע שאנחנו מכירות בצורך בשינוי. מבינות שמגיע לנו להרגיש אחרת, ושיש בזה ערך. יש ערך בבחירת בגד ים, הליכה לחוף או לבריכה והרגשה טובה ונוחה בתוך העור של עצמנו.

ההשפעה היא תרפויטית.

זה סטיילינג תרפי.