סטיילינג תרפי ובריאות הנפש – מחשבות על פיג'מה, חולי ושיקום

אני זוכרת את הצעדים הראשונים שלי בעולם בריאות הנפש, את רעד ההתרגשות שאחז בי בכניסה לבית החולים שער מנשה. עוד לא בת שלושים, נכנסתי לנעליים מקצועיות של מי שיודעת להתנהל מול פסיכוזה, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. אבל זה לא היה, ולקח לי שנים להתרגל.

הרבה לפני סטיילינג תרפי, אני זוכרת את עצמי מתלבשת לעבודה בג'ינס וחולצות של עובדת סוציאלית, העיקר לא לבלוט מידי ולהיראות מקצועית. אבל הדבר שאני הכי הכי זוכרת משנות ההתחלה, זה את הפיג'מות, עם הלוגו של משרד הבריאות. 

זה היה הדבר העצוב ביותר שראיתי.

בגד חסר צורה, בלי זהות או אופי. בגד משבר. בגד שאם הוא נלבש יום אחרי יום, במשך שנים במחלקה ממושכת, מסמל את הפרישה מהחיים. 

השנים חלפו והתבגרתי, מעובדת סוציאלית במחלקות קיבלתי את תפקיד אחראית המחקר, במרכז רפואי לב השרון. את הפיג'מות פחות ראיתי, הן הפכו להיות דבר של יום יום. זו כבר לא הייתה דרמה בשבילי.

ב-2015 התחלתי את פרק ב' של חיי המקצועיים, עם רעד התרגשות חזק בהרבה.

הפעם, היה לי דלק פנימי, ליצור את עצמי מחדש. החלטתי לנסות ליצור חיבור בין עולם הנפש  – לעולם הבגד. בין המשבר והטראומה – לצמיחה ויצירתיות עם בגדים.

הדלק ליצור את סטיילינג תרפי – סטיילינג טיפולי, שמחבר את הפנים והחוץ.

ואז, ראיתי מחדש את הפיג'מות.

אילוסטרציה מהרשת. הפיג'מות שאני ראיתי סביבי היו הפיג'מות במרכז רפואי לב השרון

הבנתי איך הרגע הזה שבו הפיג'מה מונחת על הגוף הוא רגע מכונן, שמסמל את השבר, האסון.

הבנתי גם, שבאמצעות החזרה לבגדים, בני אדם יכולים לחזור לעצמם.

הפעם ההבנה הזו לוותה גם במילים ברורות וכמה מחקרים טובים להרגיע את הסקפטיות.

וזו העוצמה של גישת סטיילינג תרפי – שמעבר לאינטואיציה הבסיסית שלנו לגבי בגדים, סגנון, אסתטיקה, השפה הזו מחברת עומק של מחקר והבנות תיאורטיות. כל המהות הינה חיבור בין עולמות.

מאז אני בדרך המקצועית הזו, וסטיילינג תרפי זו כבר שפה, ועולם הולך ומתפתח. אבל הפיג'מות עדיין שם. מחכות לאיזו התעוררות, פרויקט יצירתי, מישהו שיוציא אותן כבר לנצח  מהארון.

הפוסט הזה הוא עוד דרך להזכיר לעצמי, ולעולם, ששיקום עובר גם דרך ארון הבגדים.

דרך סטיילינג תרפי.

#סטיילינג_תרפי

סטיילינג תרפי ובריאות הנפש

ד"ר טל ברגמן לוי היא ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, ונפגשתי לשוחח איתה על הקורונה ועל סטיילינג תרפי בימי משבר. טל חובבת סטייל מושבעת, ושיחה על אופנה, צבע וסגנון פשוט קולחת ממנה, גם בימי משבר.

טל מתחילה את השיחה באמירה בסיסית, הנפש זקוקה לשגרה, יציבות וביטחון והדבר הכי טוב שאנשים יכולים לעשות למען עצמם זה סדר יום מובנה ומאוזן ככל הניתן. גם בימים טרופים.

אנחנו מדברות על הנסיגה ההמונית לפיג'מה ולבגדי בית מאז תקופת הקורונה, וטל מסבירה כמה הלבוש משמעותי בפן הנפשי. הלבוש הוא סימבול למצב רגשי ותודעתי, וחשוב שאנשים יתלבשו בכל מצב.

המבט החברתי לא אמור לעצב את בחירות הלבוש שלנו אלא המבט שלנו על עצמנו. טל מחזיקה בהתנגדות עזה לטרנינג. טרנינג הוא רק להתעמלות, היא אומרת, זה לא בגד להתלבש בו לחיי היום יום. היא משתפת שגם במרחב הביתי היא מקפידה על בגדים ראויים, בגדים שנעים לה להסתובב בהם ולראות את עצמה. לבוש הוא כלי לחיבור פנימי, לנרמל את התקופה וגם לתמוך במצב הרגשי שלנו. 

טל מספרת על מערכת היחסים שלה עם הבגדים שלה לאורך דרכה המקצועית. כאשר מונתה למנהלת מחלקה פסיכיאטרית ובהמשך לראש אגף ברה"נ, מצאה את עצמה מתלבשת בלבוש פורמלי וחשה עצמה "דודה טל". התחושה הזו שהיא התרחקה מעצמה, הובילה אותה לחפש דרכים נוספות לבוא לידי ביטוי בלבוש העבודה שלה. היא התחברה לעולם הוינטג' ולעולם הצבע והחלה לגוון יותר את אופן הלבוש שלה, שיישאר מכובד ורשמי אך יבטא גם את היצירתיות והקלילות שיש בה.

בשיחת סטיילינג תרפי שלנו ברור כמה טל מחוברת לבגדים שלה וכמה הם משקפים את האישיות שלה, תפיסות עולמה וטעמיה. בשלהי השיחה אנחנו מגיעות, איך לא, לנושא דימוי הגוף והאוכל. הרי שיחה על פיג'מה וטרנינג נוגעת גם בתחושת הגוף מתחת להם, או יותר נכון אי תחושת הגוף. בגדים רחבים מטשטשים את החיבור לגוף.

טל אומרת – כשיש תחושה שהבגד רחב ומסתיר אז כבר אין טעם ואפשר לשבור את הכלים, גם בתחום האכילה. ואני מוסיפה – יש קשר בין בחירות הלבוש שלנו לתחושה שלנו לגבי הגוף שלנו באותה תקופה, ולכן אפשר להיעזר בבגד ככלי לווסת אכילה רגשית ותחושות כבדות לגבי הגוף.

טל היא פסיכיאטרית שדוברת גם סטיילינג תרפי שוטפת, ונהניתי מההזדמנות לשיחה איתה. מזמינה אתכן לשיחה על בגדים לנפש, בימות שגרה וגם בימות משבר.

לחצו על הלינק לשיחה.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, ללמוד עוד סטיילינג תרפי!