מודעה שהוציאה אותי מדעתי, גרמה לי לכתוב פוסט. לא סתם פוסט עצבני, אלא כזה שמבוסס על הערכים של סטיילינג תרפי.
במודעה הייתה הזמנה לסדנת סטיילינג שבה הקהל עוברות בדיקה של "מדד חדד". כלומר בדיקה האם הסטייל "מספיק טוב".
נכון, זו לא משטרת האופנה הראשונה בהיסטוריה האנושית. טריני וסוזנה עשו את זה בצורה כל כך כריזמטית, שזה הפך את עולם הסטיילינג למה שהוא היום.
אבל השפה של המודעה, והלחץ מזה שהבת הצעירה שלי מוזמנת לדבר הזה (!), עשו את שלהם.
סטיילינג טיפולי זה להבין – לא כולנו אמורות להתלבש אותו דבר
התגובות של נשים לפוסט שלי שיקפו לי 3 תובנות.
- מדובר בסטייליסט מפורסם, נשים רבות נחשפו לתכנים שלו הרבה לפני. חלקן נפגעו מאוד מהסרטונים שבהם הוא מגחיך את גוף האישה. צוחק על חזה קטן, על חזה גדול, על שומן, על חלקי גוף. הן שלחו לי כמה סרטונים.
- אני ממש לא האישה היחידה שנפגעה מייעוץ סטיילינג בעבר שלה, שהיה מבייש.
- אני ממש לא האישה היחידה שדואגת מכך שהבת שלה תיחשף לתוכן כזה.
בעקבות הפוסט והתגובות, פאולה רוזנברג יזמה מפגש טלויזיוני שלי עם אייל חדד, האיש והמדד.
ובכן, אני לא אישה חובבת עימותים. בטח לא בטלוויזיה.
אבל הדבר הזה היה מספיק חשוב לי כדי לעשות את זה. כי מדובר בערכים הבסיסיים בגישת סטיילינג תרפי. ערך הכבוד, וערך הבחירה.
כבוד לבחירתה של כל אישה, לקצב הלמידה שלה, לרצונות שלה. כבוד לשונות.
לא כולנו אמורות להתלבש ולהיראות אותו דבר.
סטיילינג לא אחראי יכול לגרום נזק
החלק הטיפולי בסטיילינג תרפי זו הבנה, שמדובר על סיטואציה רגישה. מה שנתפס כשיחה קלילה או הומור חסר משמעות, יש בו הרבה מאוד משמעות עבור מי ששומעת קול ביקורתי כלפיה.
בגדים מגלמים אירועי חיים, תפיסה עצמית ודימוי גוף.
הדיבור דרך בגדים צריך להיות רגיש, מכבד, סובלני. צריכה להיות הבנה שיש אמירות שיכולות לגרום נזק.
במיוחד כשעובדים עם נשים ונערות, אוכלוסייה שגם ככה נתונה לביקורת פוגענית לגבי מראה חיצוני. אוכלוסייה שחשופה יותר להפרעות אכילה, חרדה ודיכאון סביב מראה חיצוני.
יש פה אחריות.
סטיילינג תרפי בפעולה – מה לובשים לעימות טלויזיוני?
הרגשתי שאני יוצאת למלחמה. לא מלחמה באדם, וניסיתי לומר זאת כמה פעמים במהלך העימות. זה לא האדם אלא התופעה. אייל חדד מייצג תופעה שמעניקה לגיטימציה לביקורת ולעג דרך כותרת של "סטיילינג" קליל. בדיוק כמו טריני וסוזנה, בדיוק כמו חלוקת דרקונים וכוכבים, יש אדם שסופג מבט ביקורתי. זה אולי נשמע מצחיק מהצד, אבל לא כשצוחקים עלייך!
יועצת חינוכית סיפרה לי על טבלת "סטיילינג" שהתגלתה בבית ספר במרכז הארץ. טבלת ציונים על סטייל ומראה חיצוני לבנות השכבה. לכל בת היה ציון המבוסס על חלוקה של "עיניים", "שיער", "גוף", "סטייל" וכו'. מיותר לציין את הפגיעה שהנערות ספגו מעצם קיום הטבלה "הקלילה" הזו בבית הספר.
הסיפור הזה וסיפורים נוספים ששמעתי, הובילו אותי לעימות הזה. מבחינתי, התלבשתי למלחמה על ערכים.
על תפיסת עולם.
לבשתי ז'קט שחור ומתחתיו חולצה בהדפס הסוואה צבאי.
מכנסיים בצבע שחור. נעליים שחורות.
לבוש ממש לא אופייני לי, כי אני בדרך כלל אישה של שלום, ושל צבע!
סטיילינג טיפולי מבוסס על המשמעות הרגשית של הבגדים
הז'קט שמר עליי, מול איש מתלהם וכוחני.
החולצה הזכירה לי, שבאתי במטרה מאוד מסוימת.
ובגדול, אלה הבגדים הכי מדויקים שיכולתי לבחור לסיטואציה הזו.
לא הייתי לובשת את השילוב הזה כמעט לשום מקום אחר.
מוזמנות לצפות בעימות ולראות שלא רק ששרדתי כדי לספר, אלא גם עשיתי את זה עם כל האמת שלי.
אני מאחלת לעצמי ולכל מי שקורא/ת, להמשיך לחתור וגם להילחם על מה שחשוב לנו.
על היחס שמגיע לנו, על החיים שמגיעים לנו.
טלי.
לפרטים על קורס הכשרה בסטיילינג תרפי – לחצו כאן
לסרטון עם אייל חדד אצל פאולה וליאון – לחצו כאן
לקהילת סטיילינג תרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות – לחצו כאן
