כוכבת "חתונה ממבט ראשון" קארין שניידרמן, חייבת להיות מאופרת בכל רגע של היום. היא מקפידה להתעורר בשעות הבוקר המוקדמות, לפני בן הזוג, כדי להתאפר ולהחליק את השיער שלה.
בעקבות החשיפה שלה, גם יולי מאנה העלתה סרטון שבו היא מספרת שסבלה מאותו המצב בדיוק. היא הלכה לישון מאופרת, או שקמה מוקדם מאוד בבוקר להתאפר.
מה יכול לגרום לאישה לחשוש להסיר את האיפור?
- איפור מקושר לרושם חיובי, נשיות ומקצועיות בעולם העבודה.
- נשים מאופרות נתפסות כדומיננטיות יותר בעיניי נשים אחרות, ובעלות סטטוס גבוה יותר בעיניי גברים.
- סטודנטיות שמרחו ליפסטיק לפני מבחן, הצליחו בו יותר מאשר אחרות!
מריחת הליפסטיק הגבירה את היכולת הקוגניטיבית שלהן.
המסקנה היא,
אנחנו לומדות להתאפר וזה מעניק לנו תחושה טובה,
אבל (!!) באיזשהו שלב בדרך חלקנו מאבדות ביטחון להסתובב בלי איפור.
מה יכול לגרום לאישה לפתח תלות נפשית באיפור?
זה קורה כשהאיפור הופך להיות סוג של מסיכה, במקום ביטוי אותנטי.
כשהאיפור מעניק לנו תחושה של "הסתרה" של האני האמיתי, כי הפנים ללא איפור נתפסות כדבר פחות שווה, שעדיף להחביא אותו, אז אובדת תחושת הביטחון.
ליידי גאגא סיפרה שהקימה את מותג האיפור שלה כדי לאפשר לכל אישה להרגיש טוב.
ריהנה סיפרה שהאיפור עוזר לה במיוחד בתקופות שהיא עולה בהן במשקל, בהן היא משתמשת יותר בהצללות.
אז האם האיפור הוא מסיכה שמגוננת עלינו, צורה של בריחה ממציאות בלתי נעימה וטשטוש שלה עם מייקאפ?? או שאולי הוא כלי לביטוי אישי? כוח?
כדי להיזכר בקסם שבאיפור צריך להסתכל על ילדות צעירות משחקות איתו.
מערכת היחסים שלנו עם איפור מתחילה בגיל צעיר, כשאיפור הוא משחק.
ולא טקס יומיומי מחייב.
מתישהו במהלך ההתבגרות, איפור הופך לעוד כלי שנועד לשפר ולשפץ אותנו.
קצת כמו בגדים.
גם אני הייתי מכורה לאיפור
בגיל 14 הכרתי את עפרון העיניים והתאהבתי בו.
שבעה ימים בשבוע התאפרתי בדיוק באותה צורה, עם פס שחור בעיניים.
עפרון העיניים הפך להיות חלק ממני.
אז לא הייתי מתעוררת לפנות בוקר, ולא היו לי טקסים מיוחדים, אבל לא הייתי מוכנה לוותר לרגע על עפרון העיניים שלי.
התלות הנפשית היא הבעייתית.
אני רואה אותה היום כשאני עובדת עם נערה שבגלל פצעון לא תצא מהבית, או אישה שמספרת שיום שיער רע מחריב אותה נפשית.
יש שמספרות לי שבלי הבגד "המתאים" לא יגיעו לאירוע.
אז איפה עובר הגבול?
איפור וסטיילינג נועדו להיות משחק שמותאם לצרכים ולרצונות שלנו.
הם מפסיקים להיות משחק, כשהשימוש הוא כפייתי או נוקשה.
כדי שאיפור וסטיילינג יתרמו לדימוי גוף בריא, צריך להיזכר במשחק ולעודד אותו.
. בשנים האחרונות אני מאתגרת את עצמי להכיר עוד סגנונות איפור ועוד סגנונות לבוש, לצורך תרגול הגמישות הזו.
היכולת לאפשר לעצמי להתאפר כשבא לי, ולא להתאפר, כשלא בא לי.
לנסות מרקמים חדשים וצבעים אחרים.
חוקר דימוי הגוף, תומס קאש, קורא למי שיש לה את היכולת הזאת – the flexible groomer
"המטפח/ת הגמיש/ה".
בסטיילינג תרפי אנחנו קוראות לזה – פתיחות לחוויה openness to experience.
פתיחות לחוויה זה, למשל, להצטלם בלי איפור 😊
מומלץ לנסות את זה בבית!
בואי לקבוצה סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות!
הירשמי לערוץ היוטיוב שלי, השאירי את הפרטים שלך כדי להצטרף לרשימת הדיוור, ושמרי על קשר!
