מה אתן לובשות לזום ואיך זה משפיע עליכן? האם שאלתן את עצמכן את השאלה הזו, או שאתן נוהגות לוותר כי "אף אחד לא באמת רואה"? ואולי עברתן שינוי בנושא הזה לאורך תקופת הקורונה?
במרץ 2020 הזום נכנס לחיינו וכל התקשורת שלנו השתנתה. גם אופן הביטוי שלנו ואופן הלבוש שלנו עברו טלטלה. הפיג'מה מפתה יותר מאי פעם, אבל כבר דיברנו על זה כטעות גורלית😊. ומה ללבוש לזום, בגישת סטיילינג תרפי?
מה שמרגיש לנו נכון וטוב. איך לדעת?
תקשורת בזום אינה כמו תקשורת פנים מול פנים, אבל היא מאוד משמעותית ואפילו אינטנסיבית. הרבה ניואנסים בשפת הגוף נעלמים ואנחנו מקבלות את התקשורת גולמית וישירה. דווקא אז הבגדים יכולים לדבר אפילו יותר.
הדמות שלנו משתקפת על המסך כל הזמן, גם לעינינו הבוחנות וגם כמובן לצופים/ות. מובן שיש לנו תגובה להשתקפות שלנו, וכדאי מאוד לעצור ולהכיר בהשפעה הזו עלינו. יש כאלה שמעלימות את ההשתקפות הזו, יש פיצ'ר כזה, ויש כאלה (כמוני) שלומדות להסתכל על האחרים/ אחרות, ולא לבהות בעצמן! בכלל, זו הזדמנות לתרגל את המבט על עצמנו. תהליך מרכזי בסטיילינג תרפי.
לגבי בחירות הלבוש, נכון שרואים רק את החלק העליון שלנו, אבל אנחנו עדיין שם, וכל ניסיון להתחבא או להסתיר ניכר מיד. שמעתי על כמה וכמה אסונות שבהם אנשים התרוממו לרגע ונגלו מכנסי הפיג'מה שלהם. לא נעים במיוחד. גם התחושה של ההסתרה לא תורמת לנוכחות המנטלית שלנו במפגשים.
בשיחה שלי עם רחלי אנחנו שואלות- איך אפשר להתבטא, להתרגל ואפילו לאהוב את התקשורת הזו?
רחלי היא מרצה מומחית לרטוריקה והיא מדברת איתי על התיידדות עם הפלטפורמה והבנה שיש פה כמה מרכיבים.
ראשית, המסגרת, הרקע מסביבנו, שמספרים עלינו הרבה, הבגדים שאנחנו בוחרות, שתואמים (או לא תואמים) את המסרים שלנו ושנית איך שאנחנו מדברות. המבט צריך להיות על העינית של המחשב / מצלמה. השפה טבעית. לנסות להיות בדיוק כמו שאנחנו תמיד ולא לחשוב שבגלל הזום הדברים שונים.
תקופת הקורונה הראתה יותר מתמיד כמה חשוב להתלבש בשביל עצמנו. גם אם אף אחד לא באמת רואה אותנו או שם לב לפרטים הקטנים, אנחנו מגיבות לפרטים הקטנים! זה סטיילינג טיפולי. הדגש הוא לא על התוצאה האסתטית אלא על ההרגשה, והיא מייצרת השפעה.
ברמה סטייליסטית פשוטה, מניסיוני הצבעים שהזום הכי אוהב הם צבעים חזקים וחלקים, הם "עוברים מסך" בצורה טובה. גם הרקע, אם הוא אסתטי, תורם מאוד לאווירה גם עבורנו וגם עבור כל מי שצופה עבורנו.
נכון שבזום רואים רק את החלק העליון אבל אני ממליצה להתלבש באופן מלא, כי לבוש חלקי לא מעודד תחושת קוהרנטיות שכל כך חיונית דווקא בתקופה הזו. אני ממליצה לשים לב אפילו לבחירת הנעליים, כי נשים סיפרו לי שרמת הפרודוקטיביות שלהן עולה משמעותית כאשר הן נועלות נעליים ולא נעלי בית.
להתלבש לזום בתשומת לב ממש כמו כל פגישה אחרת, אבל לבחור בחירות שמתאימות לסיטואציה ולאיך שאנחנו רוצות להרגיש. סטיילינג תרפי בימי קורונה, כמו בכל זמן אחר.. הלמידה מה מתאים לי ומה עושה לי טוב היא תהליך, וההתחלה היא להתנסות ולראות.
השיחה עם רחלי יישומית ומלאה בטיפים ומאפשרת מבט על החיים בזום, בעיניים של סטיילינג תרפי.
