טל גרנובסקי אמית היא חוקרת אופנה ומנהלת ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר. סיבה מעולה לשיחת סטיילינג תרפי! סיבה מעולה יותר היא שכל פריט לבוש, הדפס או צבע שתעלו על הדעת, טל תדע לספר כיצד הוא התגלגל במאתיים שנה האחרונות. אז ביקשתי לדבר עם טל על המכנסיים הקצרים. בכל קיץ כמו בהפתעה, המכנסיים הקצרים מעוררים ויכוח אידאולוגי ערכי, אנטי פמיניסטי, שמהותו- מה האורך הלגיטימי למכנסיים קצרים לנערות. בנות צעירות מוצאות את עצמן נמדדות עם סרגל בכניסה לבית הספר ונשלחות הביתה להחליף מכנסיים. לבנים כמובן זה לא קורה.
הקיץ הזה 2020, מחאת הנערות קיבלה עוצמה חדשה, כשהן הפגינו סולידריות, הגיעו בקבוצות גדולות עם מכנסיים קצרים, וסירבו ליישר קו עם סרגלי צוות ההוראה. במרכז המפגש שלי עם טל לא עסקנו רק בנושא האפליה המגדרית, כי הוא ברור מאליו, אלא העמקנו בניסיון להבין למה לחברה שלנו כל כך קשה לקבל מכנסיים קצרים ומה השורשים ההיסטוריים לכך.
מכנסיים קצרים נולדו בהקשר של חופש, אומרת טל, ובישראל בהקשר של עבודה חלוצית. בשיחה איתה הציגה תמונות מקיבוצים בראשית המדינה, שבהן נשים לבושות מכנסיים קצרצרים ואף אחד לא שולח אותן הביתה. המכנסיים היו מקושרים לארון השוויוני, שסימל את העבודה המשותפת סביב הקמת המדינה. בהמשך הדרך, בטח בתקופת ילדי הפרחים בארה"ב, מכנסיים הפכו סמל למרד וחופש מיני.
מכנסיים קצרים תמיד היו מקושרים למיניות, אומרת טל ונותנת כדוגמה את מרלין מונרו וג'קי קנדי. מרלין מונרו הייתה אישה שהשתמשה במיניות שלה במודע ובגלוי, ולא התנצלה על כך. בצד רווחים היא שילמה גם מחירים.
וכאן עולה הנקודה המשמעותית שלמדתי מהשיחה הזו. אין להכחיש את הקשר בין מכנסיים קצרים למיניות, אלא לשאול את השאלה העמוקה יותר, מדוע זה מהווה בעיה כל כך גדולה בחברה שלנו? מדוע אישה מינית נתפסת כשלילית ובעייתית? והכי חשוב – מה הקשר בין זה לבין מכנסיים קצרים שנלבשים לבית הספר?
ראשית, החברה שלנו עדיין עושה דמוניזציה למיניות הנשית. בעוד מיניות של גברים מקובלת, לגיטימית ומואדרת בכל אמצעי אפשרי, מיניות נשית נתפסת עדיין כסוג של חריג. בחברה שרואה באישה "טובה" בעיקר פונקציה אימהית ונותנת שירות למשפחה ולגבר שלה, ברור שאישה מינית תיתפס כבלתי רגילה. טל סיפרה שראתה ממש עכשיו כרוז בו כתוב שהקורונה היא תוצאה של הפקרות בלבוש מצד נערות ונשים. אז למרות שאנחנו ב-2020, עדיין ישנן תפיסות ארכאיות והן כנראה מנהלות את כולנו יותר ממה שאנחנו קולטות. כי גם נשים אמרו לי הקיץ הזה, אין סיבה והצדקה לכך שנערות תלבשנה מכנסיים קצרים.
בהקשר הזה טל אומרת, נערות ונערים נמצאות ונמצאים בעוררות מינית טבעית כחלק משלב החיים הזה, וברור שירצו לחקור את המיניות הזו. אבל לא כולנו חייבות להיות מיניות כמו בריטני ספירס או מרלין מונרו. יש כל מיני גוונים למיניות וכדאי שנתחיל להבין ולקבל את זה. הפתרון עשוי להיות בהסדרה של קוד לבוש הגיוני, לבתי ספר כולל למקומות נוספים.
טל מצביעה על הפער העצום שיש בין קוד הלבוש הבלתי מוגדר למה שנמכר בחנויות. החנויות מדגישות אופנה והאופנה אוהבת מכנסיים קצרים. אין מבחר שיתאים לאותו קוד לבוש אמורפי, שמשרד החינוך מגדיר בצורה מאוד כללית וצבאית ומשאיר לשיקולי בית הספר עצמו. קוד הלבוש צריך להיות מוגדר וכולל אספקה סדירה, בדיוק כמו שמייצרים חולצות בית ספר. עד אז, אי אפשר לבוא בתלונות לנערות שלובשות בגד שחברותיהן בעיר אחרת לובשות לבית הספר.
"התלונות" הללו, בעיניים של סטיילינג תרפי, הם חלק מהפיקוח הבלתי פוסק על מה שכולנו לובשות. החלק הטיפולי פה הוא להכיר בהשפעות של הפיקוח הזה, ולהיות אמיצות לבחור מה שנכון לנו. אין הכוונה להתעלם לגמרי מהסביבה, בגד הוא תקשורת חברתית והרצון להשתייך הוא לגיטימי ורצוי בחברה אנושית. עם זאת, אנחנו צריכות לקבל את ההחלטות שלנו מתוך תחושה של בחירה ושליטה, ואז הסטיילינג שלנו הופך להיות התרפי שלנו.
תודה לטל על השיחה החכמה הזו, שמחתי להרחיב את ההבנה ותמיד כיף לדבר על מיניות נשית, ועל בגדים, לאו דווקא בסדר הזה 😊.
לשיחה שלי עם טל גרנובסקי אמית לחצו כאן.
הירשמו לערוץ היוטיוב שלי, ונתראה שם 🙂 לשיחות סטיילינג תרפי.
