מיכל גולדן, פמיניסטית ופעילה למען נשים, התחילה לרוץ לפני שש שנים וגילתה את עוצמת החיבור לגוף. הראיון איתה התקיים בתקופה בה היה אפשר לנוע לטווחים של מאה מטר בלבד, בגלל הקורונה, אבל מיכל לא ויתרה על תנועה, יוגה וכל ספורט אפשרי במצב הנתון. מיכל שיתפה כי בימי הקורונה היא מתלבשת בכדי לזוז, לנוע, ובגדול רואה בבגדים שפה משמעותית וחשובה בחיים שלנו. כבוגרת לימודי מגדר התזה המעניינת שלה עוסקת בתלבושת אחידה של נערות ומתבוננת בצורה נוקבת על המשמעות שמעבר לקוד הלבוש. זו הייתה שיחה של התבוננות. על מה קורה לנו כנשים, איך אפשר לעזור לעצמנו דרך תנועה, בגדים וחיפוש אחר תחושה של חופש. מיכל מגדירה את עצמה כפמיניסטית, מצרה על הקושי עם אג'נדות ומאמינה בכוחן של נשים. מיכל מעלה נושא מאוד חשוב – קבלת תחושת בעלות על הגוף דרך התנועה. היא מדברת בשבחה של החוויה הגופנית. יש דברים, היא אומרת, שצריך להרגיש אותם בגוף ממש, לחוות אותם. ריצה צריך לחוות כדי להרגיש את משמעותה. בדרך כלל ספורט נתפס כאזור של גברים. גברים חזקים דרך הספורט ונשים מחפשות להיות רזות דרך הספורט. מיכל מביאה התבוננות אחרת על המשמעות של הספורט בתוך תהליכי החופש וההתחזקות שלנו כנשים. המסר הזה מתכתב מאוד עם סטיילינג תרפי, גישה שבה תחושת הכוח והבעלות על הגוף נעשית באמצעות הלבוש, שהוא הכלי.
מיכל התייחסה למשמעות של בגדים גם בהקשר של בתה המתבגרת, אנחנו האימהות והבנות הצעירות שלנו. היא מזמינה אותנו להתבונן על הלבוש שלהן כמסר וכלי שמספר לנו מה עובר עליהן. למרות שהראיון הזה התקיים בימי שיא הבידוד, מיכל עשתה חשק לזוז ואפילו לרוץ, בעיקר כי דיברה על תחושת החופש שהריצה טומנת בה. גם את הפמיניזם היא קושרת לאותה תחושת חופש, זו שאנחנו צריכות למצוא עבורנו. בגדים יכולים לתת לנו תחושה של חופש וגם שליטה, כאשר אנחנו בוחרות ממקום מודע ורצוני. זו הייתה שיחה ששילבה פמיניזם עם סטייל, כבדות עם קלילות, ושיקפה כמה עולם הסטיילינג תרפי קשור לכל הבט בחיים שלנו כנשים. מזמינה אתכן לצפות / להאזין לשיחה הכיפית שלי עם מיכל גולדן כאן.
כתבו לי מה חשבתן על השיחה, והירשמו לערוץ היוטיוב שלי!
