למה נשים מתלבשות? עם המעצבת והאמנית שחר אבנט

שחר אבנט היא מעצבת אופנה יוצאת דופן,
בעלת שפה ייחודית ואמנותית. גם ביונסה נכבשה בקסם של שחר, וההישג המדהים הזה מדבר
את העובדה שהבגדים ששחר מעצבת הם בלתי רגילים. עניין אותי לשמוע על תהליך היצירה
של שחר, המבט שלה על האופי המיוחד של הקולקציות שלה. עניין אותי גם מה עובר על נשים
אשר מאפשרות לעצמן להתלבש בצורה בלתי רגילה, בולטת, אחרת, כמו שחר. ולשחר יש הרבה
מה לומר, כי היא רואה וחווה מפגשים בסטודיו שלה, ברגישות שהיא כל כולה סטיילינג
תרפי. השיחה עם שחר לא הרגישה לי כמו שיחה עם "מעצבת אופנה" אלא יוצרת,
אמנית, מלאת רגישות לניואנסים ולתהליכים הרגשיים שנשים חוות ביחס שלהן ללבוש. שיחת
סטיילינג תרפי.

השיחה התחילה דווקא מהצבע הורוד,
לנשים לא פשוט להודות שהן אוהבות את הצבע הזה, שנושא כל כך הרבה משמעויות. נשים
רוצות שחור, אומרת שחר, וגם היא עצמה עברה דרך עד שסגרה את הדיסוננס בין הכוחות
שלה והפמיניזם שלה לאהבתה לצבע הורוד ולצבע בכלל. בקונטקסט של מדינת ישראל, היא
אומרת, יש תרבות של "זרקתי על עצמי משהו", גם בגלל החום. לה יש רצון
פנימי להיראות במיטבה ולייצג את עצמה בכבוד. זה יכול להיחוות או להתפרש
כ"יותר מידי".

אז מה זה להתלבש "יותר
מידי"? "להתגנדר"? שאלנו, שאלה שהובילה הישר למחשבה "מה
יגידו". בסטיילינג תרפי אני נתקלת במחסום פסיכולוגי של נשים ללבוש בגדים עם
הרבה נפח, לתפוס מרחב, גם בצבעוניות. כי מה יגידו? והבגדים של שחר נותנים לאישה
נוכחות. אין מצב ללבוש בגד של שחר ולהשתלב ברקע.

וזה בדיוק סטיילינג טיפולי – חשיפת הדרמה
של נשים עם בגדים. מצד אחד אני רוצה שיראו אותי, מצד שני לא יותר מידי כי יש גם
מבטים לא נעימים. מה המינון הנכון לי?

שחר מתארת מפגשים מרגשים עם הלקוחות
שלה, וגם כלות שמגיעות לעצב את שמלת החתונה שלהן, שבה היא מאתגרת אותן להעז ולאפשר
לעצמן להיכנס לחדר ולקבל מבטים. שחר אומרת שכשנשים עומדות מול המראה הן אומרות
לעצמן משפטים קשים, כאלה שלא נגיד לאף חברה או אחות. ועם המשפטים האלה אנחנו
מסתובבות בעולם ומצמצמות את עצמנו. נניח ובאמת השמנתי, היא אומרת, מה האובססיה הזו
עם הרזון?
מי אמר שהמראה יפה יותר? שהבגד נראה עליי יפה יותר? שחר גם שואלת, הדעות
של מי חשובות לי? האם הדעות של אנשים רחוקים ממני משמעותיות בבחירות הלבוש שלי?

 

השיחה עם שחר נוגעת בעומקי העומקים של ההחלטות הרגשיות שלנו לגבי בגדים. אם נצליח לשחרר את המאבק הזה להיות רזות, נוכל לשחרר וגם לגלות את עצמנו. השיחה עם שחר נגעה בי וריגשה אותי, וגרמה לי להתלבש אחרת ביום שאחרי. מצאתי את עצמי לובשת בגד עם הרבה נפח, "בלתי מחמיא" בעליל, ונהנית מהנוכחות שלי יותר מהרגיל.

צפו בשחר המהממת, שהיא תופעה תרבותית שלנו פה. "אני כאן כדי ליצור ולא כדי לטפס על פסגות" שחר אומרת בעוד משפט מחץ, אבל את ניצוץ הפסגה שלה אי אפשר לפספס.

שתפו את השיחה הזו עם כל חברה שלכן,
שלא מרשה לעצמה להתלבש בגלל כמה ק"ג שמטרידים אותה. הלינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי!

על מדים ומסכות עם רופאה בימי קורונה – ד"ר מוריה כרמלי

ד"ר מוריה כרמלי היא רופאת ילדים בבית חולים בבני ברק, ובשיחה איתה ביקשתי לשמוע על תפקיד המיגון, המדים והמסכות באינטראקציה הטיפולית. מוריה מראה לנו תמונות שלה ממוגנת כל כולה בסגנון הימ"מ, מה שמגביל מאוד את התקשורת שלה עם הילדים. ילדים מגיבים לקול ולמחוות פנים, מוריה אוהבת את הילדים ואת המגע, כמו שמראה לנו בחיבוק עם תינוק, והיא מאוד מתגעגעת לזה. זה גורם לי לחשוב על כל אחת מאיתנו במדים או במסכה, מנסה לעבוד או לקיים את התקשורת היומיומית שלנו. הקורונה כל כך שינתה דרכי עולם. בימי הקורונה, מוריה עובדת במשמרת של 12 שעות במסכה ומדים. הרופאה והצוות מקבלות את הקהל במיון במיגון כבד, כובע, מסכה, שתי שכבות מדים, כי לא תמיד אפשר לדעת מי חולה בקורונה, במיוחד לא ילדים.

אחד הנושאים המעניינים בסטיילינג תרפי הוא הקשר בין לבוש לזהות המקצועית שלנו. איך הבגדים משרתים את המקצועיות שלנו והכניסה שלנו לתפקיד. אז דיברנו על ההבדל וגם הקשר בין הטעם של מוריה בלבוש לבין מה שהיא לובשת בעבודה – מדים. המדים מעניקים פה רובד נוסף של משמעות – היררכיה. הלבוש מגדיר את התפקיד, את חלוקת התפקידים, מעניק סדר. מעניין שהסדר רלוונטי בעיקר לצוות עצמו, כי פעמים רבות הקהל שמגיע לקבל שירות במיון בכלל לא מודע לסדר הזה. מוריה היא רופאה, אישה יחידה לעתים, במשמרת שהיא מעבירה עם צוות גברים. לעתים היא הבכירה ביותר. ובכל זאת, כאישה בבית חולים חרדי היא אומרת שהמחשבה האוטומטית כלפיה היא כאחות, ולא כרופאה. גם בסיטואציה שבה היא הבכירה ביותר והשאר אחים, יש תפיסה ראשונית שרואה בה אחות. זה מעלה את השאלה איך אנחנו מתלבשות כנשים בסיטואציות בהן יש רוב גברי, ומה הלבוש הזה מעיד עלינו, וכיצד הוא משפיע. הלבוש יכול להיות כלי, הצהרת סמכות, אמירה מקצועית. זה סטיילינג טיפולי.

מחוץ לעבודה מוריה אוהבת מאוד בגדים, ונותנת כדוגמה את דורין פרנקפורט, מעצבת שהיא מעריכה. בחירות הלבוש שלה מעידות גם על הטעם האישי שלה, וגם הערכים שלה בסוג האופנה שהיא צורכת. היא מרגישה שבגדים משדרים מעמד והשקעה גם אם הם מתחת למדים. וזה בדיוק סטיילינג תרפי – ההבנה שלבגדים יש משמעות קודם כל עבורי, אפילו אם הסביבה פחות רואה אותם. ללבוש בגד שאני אוהבת ומתחברת אליו, אפילו מתחת למדים או שכבה נוספת אחרת, מאפשר לי חיבור לעצמי ומשפיע עליי.

השיחה עם מוריה משקפת כמה רבדים של סטיילינג טיפולי – המדים והזהות המקצועית, ההשפעה של בגדי העבודה שלנו על התפקוד שלנו בעבודה, על התקשורת עם אנשים אחרים בעבודה. יותר מכל, זאת הצצה מעניינת לעבודה של רופאה בשטח בימי הקורונה. זאת הייתה הזדמנות מצוינת להודות למוריה על העשייה המשמעותית והקריטית שלה, לא רק בתקופה הזו אלא בכל הימים.

שיחה מרתקת ורלוונטית עם ד"ר מוריה כרמלי, ותודה לך על זה. הלינק לשיחה כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! ערוץ שעוסק בפסיכולוגיה של הלבוש, מכל הזוויות שבה.

קעקועים, שיער ויצירה עצמית – יובל אברמוביץ

פרויקט שיחות הזום שלי, כמו כל גישת סטיילינג תרפי, ממוקד בנשיות ובנשים ואין זה מפתיע. החיבור הרגשי של נשים ללבוש עוצמתי וחזק יותר משל גברים. ובכל זאת זכיתי להביא לשיחה גבר. יוצר, כותב, שחקן ואמן, שהוא מעין שופע של השראה ותובנות לחיים.

יובל כותב ומפרסם שלל ספרים שעוסקים ביצירתיות, חדשנות והיכולת להמציא את עצמנו מחדש. הוא כותב לכל הגילאים. היכולת הזו לחשוב מחוץ לקופסה, ליזום, לקבל החלטות אמיצות וגם לצאת החוצה לעולם ולצעוק את החלומות, היא בדיוק מה שיובל מדבר ומיישם בחייו ולכן יובל הפך למוביל דעה ברשתות החברתיות, אבל עושה את זה בצניעות וחינניות כובשות לב. בתקופת הקורונה, ההאטה המקצועית שלו התבטאה בהחלטה על תספורת חדשה וקצוצה יותר מאי פעם, דיברנו על הצעד הזה דווקא בתקופת מעבר כזו, כשמשהו חדש התאפשר. וזה בדיוק העניין. האם לזרום עם המציאות ולייצר אפשרויות נוספות או לראות זאת כגזרת גורל? הסיפור האישי של יובל כבר הכיל אירוע אחד כזה (לפחות), והוא בחר לחלום את חייו מחדש וגם להגשים.

דיברנו גם על הקעקועים של יובל שלכל אחד מהם יש משמעות, במיוחד שמות בנותיו ואימו תמר זיכרונה לברכה אותה זכיתי להכיר, שהבינה היטב מה זה סטיילינג תרפי. השמות מקועקעים על היד שלו, ועל הרגל מקועקע לוגו סופרמן, ועוד קעקוע של "אם תרצו אין זו אגדה". הבחירות שלו מדגימות איך סממנים חיצוניים מבטאים ומעצימים רגשות, מחשבות ותפיסות חיים. זה ממש סטיילינג תרפי. עם גבר!

גם גברים זקוקים לסטיילינג טיפולי, וגם לגברים יש סטייל. השיחה עם יובל מדגימה עד כמה, ושנינו מצרים על זה שהחברה שלנו מקובעת ומציעה לגברים אופנה מצומצמת ואף משעממת. יובל מספר על הקינאה שהרגיש בסיבוביו באיטליה, כשראה את אופנת הגברים, וכשחזר לארץ החום ונורמות הלבוש ייבשו את החשק לסטייל.

מעבר לזה הצצנו גם לעבודתו כשחקן ושאלתי אותו שאלה שמעסיקה אותי בסטיילינג תרפי, מה היה תפקיד הבגדים בכניסה שלו לתפקידים השונים. יובל קרא לזה לעבוד "מבחוץ פנימה" וסיפר חוויות על חיפוש בגדים כחלק מלמידה של דמויות אותן שיחק. כולל מעיל מעופש מהשוק שהביא איתו פשפשים. השיחה איתו מצחיקה, מרגשת ומעוררת רצון לחשוב מחדש. בהתאם לגישה של יובל, גם אני יצרתי את עצמי מחדש באמצעות סטיילינג תרפי. סטיילינג תרפי היה המסע שלי שבו אני הצלחתי לייצר אמירה מקצועית ואישית ולדייק את העשייה שלי. מאז אני נהנית ללוות נשים נוספות במסע סטיילינג טיפולי משלהן.

צפו בשיחה עם יובל אברמוביץ כאן.

הירשמו לערוץ היוטיוב שלי! זה מקור טוב להשראה לחלומות חדשים. 

לבוש אצל נפגעות תקיפה מינית – עם מיקה נטוביץ מנצור

שיחה מרתקת שנוגעת בנושא מורכב שקשה לדבר עליו. מה המשמעות של לבוש עבור נשים עם היסטוריה של טראומה מינית?

בשנתיים האחרונות אני עוסקת בסטיילינג תרפי עם נפגעות טראומה מינית. אני עדה למשמעות האדירה שיש לקשר בין הלבוש לגוף ולסיפור הטראומתי. דווקא במרחב הזה, הבגד עשוי להיות גורם מווסת ולייצר חיבור בין החלקים השונים של החוויה וההתמודדות הפוסט טראומתית.

ביקשתי לדבר עם מיקה נטוביץ מנצור, שהיא מנהלת "קול מילה", הצ'אט של מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. בשיחה המרתקת הזאת צללנו בלי פחד לעומקו של נושא קשה ומורכב. אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה.  אחת מכל חמש נשים עוברת אונס. אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית. עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות. מיקה סיפרה על עבודתה ועל עבודת הצ'אט, שמעניק סיוע אונליין, וכולל גם מפגשים עם נשים שמגיעות לסיוע. למרות שהזווית שלי ושל מיקה שונה, חיברה בינינו ההבנה שהלבוש מדבר את הטראומה והתוצאות שלה, הבושה והניסיון להסתיר. אמנם אין ולא יהיה בגד שיגן עלינו מפני פגיעה, מה גם שמרבית הפגיעות נעשו בילדות כשהבגד כלל לא היה רלוונטי, ועדיין יש איזו כמיהה בקרב הנפגעות ואולי גם בקרב כולנו, שהבגד יגונן מפני פגיעה. נפגעות יכולות ללבוש שכבות לבוש גם בקיץ, צבעים כהים, ובחוויה שלי בעבודה עימן, מאופיינות בעיקר ניתוק רגשי מהלבוש. גם לבגד שלנו יש תפקיד משמעותי באינטראקציה הטיפולית. בשיחה עם מיקה נגענו בכך, אפילו בסיטואציה של מענה טלפוני, הבגד קשור גם לזהות המקצועית שלנו, גם לתחושת הקומפוטנטיות וגם למפגש. בתוך המפגש הבגד מתקשר אותנו, את המסרים שלנו, והוא יכול להוות סוג של גשר אל הנפגעת. יחד עם זאת, בחוויה שלי בעבודה עם אוכלוסיית הנפגעות, פעמים רבות הבגדים שלי, או כל פער לבוש בינינו, נושא עבור הנפגעות את המשמעות הסימבולית של הנפרדות שלהן מהעולם. כלומר, הבגדים שלי והיכולת שלי ליהנות מהם, יכולים להיות עדות לכך שלעולם לא אבין את עוצמת הכאב.

בסטיילינג תרפי, הבגד הוא סימבול חי שמבטא את היחס למיניות ולגוף, ולכן הפוטנציאל הטיפולי שלו הוא אדיר, עם אוכלוסייה זו ובכלל. סטיילינג טיפולי עוסק בהבנה של משמעות בחירות הלבוש, בהיסטוריה של הסטייל האישי ובהתפתחות שלו. בתוך סטיילינג תרפי יש מודעות ומשמעות לבחירות הלבוש גם של המטפלת, כי בסופו של דבר מדובר במפגש של שתי נשים בחברה נתונה. מפגש פמיניסטי בגובה העיניים. כי בסופו של דבר, לא משנה לנו איך האחרת מתלבשת, אלא איך היא מרגישה כשהיא מתלבשת ואילו בגדים יכולים לחבר אותה לעצמה ולכוחות שלה. אין פה מפגש של מישהי "שיודעת" עם מישהי ש"לא יודעת" אלא התמקדות בחוויה של האחרת, והבגד הוא דרך לייצר את השיח הזה.

השיחה עם מיקה המקסימה, שגם משתפת בטעמים שלה עצמה, פותחת צוהר להבנה של העוצמה הטיפולית, התרפיה של הסטיילינג. דרך אוכלוסיה זו אפשר לראות את עצמנו הנשים, וכמה הבגדים מהווים עבורנו כלי לנוכחות או להשתלבות ברקע, כשלאורך כל הדרך מהדהד הקשר למיניות שלנו ולדימוי הגוף. ממליצה מכל הלב לצפות בשיחה הזו עם מיקה, ומוקירה לה תודה על השיתוף והמפגש המשמעותי בינינו.

לשיחה עם מיקה לחצו כאן.

הירשמו לערוץ יוטיוב שלי וכתבו לי אילו תכנים מעניינים אתכן ועם אילו אוכלוסיות הייתן רוצות ליישם סטיילינג תרפי.